ביאור:בבלי פסחים דף צז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

יכול אף לפני הפסח כן [1]?

תלמוד לומר (שמות יב כז) [וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח] הוּא [לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ]: הוא [2] קרב, ואין תמורת הפסח קריבה [3]; היכי דמי?: - אילימא שנמצא קודם שחיטה והמיר בו קודם שחיטה – פשיטא [4], למה לי קרא? אלא לאו שנמצא קודם שחיטה והמיר בו אחר שחיטה, תיובתא דרבה!

תיובתא.

אמר שמואל: כל שבחטאת מתה - בפסח קרב שלמים, וכל שבחטאת רועה - בפסח נמי רועה [5];

ורבי יוחנן אמר: אין הפסח קרב שלמים אלא שנמצא אחר שחיטה, אבל קודם שחיטה – לא.

מתקיף לה רב יוסף: וכללא הוא [6]? והרי חטאת שעברה שנתה, דלרעיה אזלא, דאמר רבי שמעון בן לקיש: 'חטאת שעברה שנתה - [7] רואין אותה כאילו היא עומדת בבית הקברות [8], ורועה [9]' [10], ואילו בפסח כי האי גוונא קרב שלמים, דתניא: ’[דומה לספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא יד פרק יח ה"ד]: '(ויקרא ג ז) [אִם] כֶּשֶׂב [הוּא מַקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ וְהִקְרִיב אֹתוֹ לִפְנֵי ה’] - לרבות את הפסח לאליה; כשהוא אומר אִם כֶּשֶׂב - לרבות פסח שעברה שנתו ושלמים הבאין מחמת פסח לכל מצות שלמים: שטעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק; [דומה לספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא יד פרק כ ה"א] וכשהוא אומר [וְ]אִם עֵז [קָרְבָּנוֹ וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי ה’] (ויקרא ג יב) - הפסיק הענין: לימד על העז שאין טעונה אליה' [11]!?

אמר ליה: כי קאמר שמואל [12] – באבודין, בדחויין לא אמר [13].

ואבוד מי משכחת לה? והרי אבודה בשעת הפרשה [14] לרבנן [15], [16] דלרעיה אזלא, דתנן [תמורה פ"ד מ"ג]: הפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות [במשניות: תמימות] - אחת מהן תקרב ושניה תמות, דברי רבי; וחכמים אומרים: אין חטאת מתה [17] אלא [18] שנמצאת לאחר שנתכפרו בעלים הא [19] קודם שנתכפרו בעלים [20] – רועה [21], ואילו בפסח [22] היכא דאבד [23] ונמצא אחר חצות קודם שחיטה קרב שלמים [24]!?

שמואל - כרבי סבירא ליה, דאמר אבודה למיתה אזלא [25]. [26]

והא כל אבודה לרבי מתה, ואילו בפסח היכא דאבד קודם חצות ונמצא קודם חצות [27] רועָה [28]!

קודם חצות [29] - לאו אבוד הוא [30], כדרבא, דאמר רבא [31]: אבידת לילה [32] - לאו שמה אבידה [33];

אלא רועה לרבי [34] היכי משכחת לה [35]?


עמוד ב

כדרבי אושעיא, דאמר רבי אושעיא: הפריש שתי חטאות לאחריות [36] מתכפר באחת מהן ושניה תרעה.

[37]

והא אילו בפסח כי האי גוונא קרב שלמים [38]!?

אלא [39]שמואל - כרבי שמעון סבירא ליה, דאמר [40] 'חמש חטאות מתות [41]';

והא רועה לרבי שמעון לית ליה כלל [42]?!

שמואל נמי חדא קאמר: כל שבחטאת מתה [43] - [44] בפסח קרב שלמים [45];

ומאי קא משמע לן [46]?

לאפוקי מדרבי יוחנן [47], דאמר: אין הפסח קרב שלמים אלא שנמצא אחר שחיטה, אבל קודם שחיטה – לא [48], אלמא שחיטה קבע [49] - קא משמע לן חצות קבע. [50]

לישנא אחרינא: ואילו בפסח היכא דאבד ונמצא אחר חצות קודם שחיטה יקרב שלמים [51]

[52] שמואל כרבה סבירא ליה, דאמר שחיטה קבע [53].

[54] והא מדקאמר רבי יוחנן עלה 'אין הפסח קרב שלמים אלא שנמצא אחר שחיטה, אבל קודם שחיטה - לא' אלמא שחיטה קבע, מכלל דשמואל סבר חצות קבע [55]!?

אלא שמואל - כרבי סבירא ליה, דאמר אבודה למיתה אזלא; [56]

והא כל אבודין לרבי – מֵתין, ואילו בפסח היכא דאבד קודם חצות ונמצא קודם חצות רועה!?

קסבר קודם חצות - לאו אבוד הוא, וקסבר חצות קבע.

משנה:

המפריש נקבה לפסחו, או זכר בן שתי שנים [57] - ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה לשלמים [58];

הערות עריכה

  1. ^ תמורת הפסח שנמצא לפני פסח, תהא קריבה שלמים
  2. ^ הפסח כשר
  3. ^ לאו תמורת ההוא דקרב קא ממעט, אלא הכי קאמר: יש תמורת פסח שאינה קריבה
  4. ^ דלא קרבה, דהא הוקבעה ונדחה בפסח; ואף על גב דלעיל אמר: 'מתניתין הא קא משמע לן: דאיכא תמורת פסח דלא קרבה' - קרא מיהא לא איצטריך לאשמעינן הכי
  5. ^ כל שבחטאת מתה: חמש חטאות מתות הלכה למשה מסיני, כונסן לכיפה והן מתות: ולד חטאת, ותמורת חטאת, וחטאת שמתו בעליה, וחטאת שנתכפרו בעליה על ידי האחרת: שאבדה זאת ואחר כך נמצאת, ושעברה שנתה; ונקט שמואל גבי פסח סימנא ביה, ואמר: כל שבחטאת מתה, אי מיתרע הכי בפסח - קרב שלמים; וקא סלקא דעתך דאכולהו מתות דחטאת דאשתכחן גבי פסח - קרב שלמים, דהיינו: תמורת פסח, ופסח שמתו בעליו, ושכיפרו בעליו, ושעברה שנתו - קריבין שלמים; וכל שבחטאת רועה לקמן מפרש מאי היא; ומיתה ורעיה - לאו קולא וחומרא איכא בחדא מאידך, והאי דנקט גבי מיתה דחטאת בפסח קרב, וגבי רעיה דחטאת בפסח רעיה - לאו טעמא קא יהיב ביה דמשום דהכא מתה הכא קרב, אלא סימנא בעלמא הוא
  6. ^ דכל שבחטאת רועה בפסח רועה
  7. ^ כל מקום שהיא
  8. ^ שאין כהן נכנס שם לשוחטה
  9. ^ עד שתסתאב ותימכר ויפלו דמיה נדבה לשופרות שכתוב עליהן 'נדבה' ומקייצים בה את המזבח; זה מדרשו של יהוידע הכהן במסכת תמורה (דף כג,ב): שכל מותר חטאת ואשם - לקיץ המזבח חוץ מחטאות מתות, שהן הלכה למשה מסיני
  10. '^ דריש לקיש במסכת תמורה בפרק 'ולד חטאת' (דף כב,א), והתם מותיב לה ממתניתין דהתם דקתני ושעברה שנתה כו', ומתרץ לה דהכי קתני 'שעברה שנתה ואבדה [או אבדה] ונמצאת בעלת מום'
  11. ^ קתני מיהת פסח שעברה שנתו קרב
  12. ^ 'כל שבחטאת מתה'
  13. ^ לאו אכולהו קאי אלא אכיפרו בעליה לחודא, שהיא על ידי איבוד, ואמֵתוּ בעליה לא קאי: דלא משכחת ביה רועָה, אלא אכיפרו בעליה לחוד קא משכחת ליה לרועָה, כדלקמן; וגבי פסח נמי אכיפרו בעליו קאי, וכללא הוא דכל פסח שכיפרו בעליו באחֵר - רועה אם כיוצא בו בחטאת רועה, וקרב שלמים אם כיוצא בו בחטאת מתה; אבל אם חטאת דחויה - כגון עברה שנתה שעומדת בפנינו והרי היא דחויה מהקריב - לא אמר
  14. ^ חטאת שאבדה עד שהפריש אחרת תחתיה, ונמצאת קודם הקרבת השניה
  15. ^ דפליגי עליה דרבי במסכת תמורה (דף כב,ב)
  16. ^ ואמרי
  17. ^ משום כיפרו בעליה
  18. ^ האבודה בשעת כפרה
  19. ^ נמצאת
  20. ^ כיון דאמרי רבנן 'לא מתה' - הויא לה 'מותר חטאת'
  21. ^ ודמיה לשופרות
  22. ^ כי האי גוונא
  23. ^ בשעת הפרשה
  24. ^ כרבי זירא, דאמר: 'קודם חצות ואחר חצות' שנינו; אלמא פסח שהיה לפנינו בשעת כפרה ובלבד שיהא אבוד בחצות - קרב שלמים
  25. ^ ו'רועה בחטאת' דקאמר שמואל - לקמיה מפרש
  26. ^ והוא הדין דמצי לתרוצי: שמואל כרבה סבירא ליה, דאמר: קודם שחיטה שנינו, ובפסח נמי אבוד בשעת הפרשה רועה; ולקמן מפרש לה בלישנא אחרינא הכי.
  27. ^ אפילו לרבי זירא
  28. ^ דקבעתיה חצות
  29. ^ שהיא שעה שאינה ראויה לו להקרבה
  30. ^ ואפילו הפריש אחר תחתיו קודם שנמצא - לאו אבוד חשיב ליה
  31. ^ גבי חטאת
  32. ^ והפריש אחרת תחתיה בלילה, ונמצאת לאור הבוקר - אפילו לרבי לאו למיתה אזלא אלא לרעיה
  33. ^ הואיל ולילה לאו שעת הקרבה היא
  34. ^ באבודין
  35. ^ דתיקום 'כל שבחטאת רועה' דשמואל
  36. ^ שאם תאבד האחת יביא חבירתה
  37. ^ והכא איכא לאקשויי: הא לאו אבודה היא!? אלא דקא מותיב ליה קושיא אחריתי:
  38. ^ דהיינו מותר הפסח גמור, שהרי לכך הופרש, ואין כאן דחוי
  39. ^ לא תיבעי רועה בחטאת היכא משכחת לה, ד
  40. ^ במסכת תמורה
  41. ^ חמש חטאות הנזכרות למיתה מתות הן בכל ענינים שאתה מוצא, וחטאת שכיפרו בעליה מתה בכל שהיא, בין שנמצאת קודם כפרה בין שנמצאת לאחר כפרה, בין שהפרישה לאחריות - מתה הנותרת
  42. ^ ומאי היא דקאמר שמואל 'כל שבחטאת רועה'
  43. ^ דהיינו כיפרו בעליה
  44. ^ מכל מקום
  45. ^ ותו לא אמר מידי, ועל כרחין - כיון דכל אבודין בפסח קריבין שלמים, ושמואל חדא קאמר - מוקמינן לה כרבי שמעון, דאי כרבי או כרבנן דאית להו רועה בחטאת - מאי סימנא קא נקיט שמואל למימר חדא 'כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים'? הלא אף הרועה בחטאת קריבה שלמים בפסח! אבל השתא, דסבירא ליה כרבי שמעון, הוי סימן שלם: דאין לך אבוד בחטאת שאינו מת, ואין לך אבוד בפסח שאינו קרב
  46. ^ שמואל?: כיון דכל אבודין בחטאת מתין, ואתא שמואל למימר כל אבודין בפסח קריבין שלמים - מתניתין היא: 'הפסח שנמצא אחר שחיטה', ומתרצינן לה לעיל אחר זמן שחיטה - יקרב, אלמא קסבר האבוד בחצות יקרב
  47. ^ דפליג עליה
  48. ^ ואף על גב דאבוד היה בחצות - רועה
  49. ^ דשחיטת השניה קבעה ליה לקמא בדחוי
  50. ^ קא משמע לן שמואל, דאמר 'כל שבחטאת מתה', וכרבי שמעון, דאמר 'אבודה בשעת הפרשה מתה' ואשמעינן שמואל 'אבוד בשעת הפרשה – ובחצות - שהוא נקרא 'אבוד' אפילו נמצא קודם שחיטה - קרב שלמים: דחצות הוא דקבעיה בדחוי; והשתא, אף על גב דאוקימנא לשמואל חדא קאמר - ליכא לאוקומא כל שבחטאת מתה אמֵתוּ לה בעליה, דהא כל מתו בעליה – מתות, ואלו פסח - מתו בעליו אחר חצות רועה, וקבעתיה חצות; וליכא למימר דסבירא ליה שמואל חצות לא קבעה, דהא רבי יוחנן בר פלוגתיה הא סברא אית ליה, הלכך על כרחיך באבודין מוקמינן ליה; ועוד: דרבי יוחנן בר פלוגתיה אאבודין פליג, דקאמר 'נמצא'.
  51. ^ ולעיל קא מיהדר: והרי אבודה בשעת הפרשה לרבנן וכו', ואלו בפסח האבוד בחצות והפריש אחר תחתיו ונמצא זה אחר חצות קרב שלמים, כרבי זירא, ואף על גב דאבוד היה בשעת הפרשה
  52. ^ ומשני בלישנא אחרינא:
  53. ^ דאמר 'קודם שחיטה שנינו': שהנמצא קודם שחיטה רועה בפסח, כרבנן בחטאת
  54. ^ ופרכינן:
  55. ^ מכלל דשמואל אמר אפילו נמצא קודם שחיטה קרב שלמים, דלאו שחיטה קבעה אלא חצות קבעה, וְזֶה, כיון דבחצות אבוד היה - קרב שלמים, אלמא לשמואל אבוד בשעת הפרשה אף על פי שהיה בשעת כפרה קרב שלמים
  56. ^ כדלעיל, עד 'קא משמע לן חצות קבע';
  57. ^ דאינו ראוי לפסח
  58. ^ ויביא בדמיו שלמים, דקבעתיה הפרשה; אף על פי שמעיקרו דחוי הוא - הרי הוא כקבוע שנדחה: שאין הוא עצמו קרב שלמים אלא דמיו