ביאור:בבלי פסחים דף עד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

פסחים פרק שביעי כיצד צולין

שמות יב ח: וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ

שמות יב ט: אַל תּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ ראשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ

משנה:'

כיצד צולין את הפסח?

מביאין שפוד של רמון [1] ותוחבו לתוך פיו עד בית נקובתו, ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו [2] - דברי רבי יוסי הגלילי;

רבי עקיבא אומר: כמין בישול הוא זה [3]! אלא תולין חוצה לו [4].

אין צולין את הפסח לא על השפוד [5] ולא על האסכלא [6].

אמר רבי צדוק: מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו: צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא.

גמרא:

וניתי של מתכת?

איידי דחם מקצתו - חם כולו, וקמטוי [ומצלה] מחמת השפוד, ורחמנא אמר צְלִי אֵשׁ (שמות יב ח: וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְררִים יאכְלֻהוּ שמות יב,ט: אַל תּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ ראשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ) - ולא צלי מחמת דבר אחר.

וניתי של דקל?

איידי דאית ליה שיבי [7] - מפיק מיא, והוי כמבושל!

וניתי של תאנה?

איידי דמחלחל [8] - מפיק מיא והוה ליה כמבושל!

וניתי של אלון [9] של חרוב ושל שקמה?

איידי דאית ביה קיטרי [קשרים] [10] - מפיק מיא [11]!

של רמון נמי אית ביה קיטרי?

שיעי קיטרי [12].

ואיבעית אימא בנבגא בר שתא [13], דלית ביה קיטרי.

והא איכא בי פסקיה [14]?

דמפיק לבי פסקיה לבר [15].

מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא: 'רבי יהודה אומר: כשם ששפוד של עץ אינו נשרף [16] - כך שפוד של מתכת אינו מרתיח [17].

אמרו לו: [18] זה [19] - חם מקצתו חם כולו [20], וזה [21] - חם מקצתו אינו 'חם כולו [22].

ונותן את כרעיו [ואת בני מעיו לתוכו - דברי רבי יוסי הגלילי; רבי עקיבא אומר: כמין בישול הוא זה! אלא תולין חוצה לו]:

תניא: 'רבי ישמעאל קוריהו "תוך תוך" [23]; רבי טרפון קוריהו "גדי מקולס" [24].'

תנו רבנן: 'איזהו 'גדי מקולס'?

[25] דאסור לאכול בלילי פסח [26] בזמן הזה; [עיין עדויות פ"ג מ"יא; ביצה פ"ב מ"ז]]

כל שצלאו כולו כאחד;

נחתך ממנו אבר, נשלק ממנו אבר - אין זה גדי מקולס.

השתא יש לומר נחתך ממנו אבר, דאף על גב דקא מטוי ליה [צלו אותו] בהדיה [27] אמרת לא [28], נשלק מיבעיא [29]?

אמר רב ששת: ששלקו במחובר.

אמר רבה: האי מולייתא [30] – שריא [31]!

אמר ליה אביי: והא קא בלע [32] דמא [33]?

אמר ליה: כבולעה כך פולטה [34].

נימא מסייע ליה: נותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו, מאי טעמא? לאו משום דאמרינן כבולעו כך פולטו?

אמרי: שאני התם, כיון דאיכא בית השחיטה דמחלחל -


עמוד ב

מידב דייבי [35]. [לפי שתוחב בו שפוד ופותח מעבר לכל אורך הגדי, כך שגם דם הנמצא בחלל נוזל דרך הפתיחה.]

נימא מסייע ליה: הַלֵּב - קורעו ומוציא את דמו; לא קרעו - קורעו לאחר בישולו [36], ומותר מאי טעמא? לאו משום דאמרינן כבולעו כך פולטו?

שאני לב, דשיע [37].

והא רבין סבא טפליה [38] ההיא בר גוזלא לרב, ואמר ליה: "אי מעלי טפליה [39] - הב לי ואיכול!" [40]

ההיא בסמידא [41], דמפריר [42].

והא רבא איקלע לבי ריש גלותא, וטפלו ליה בר אווזא, אמר: "אי לא דחזיתיה [43] דזיג [44] כזוזא חיורא [45], [46] לא אכלי מיניה" ואי סלקא דעתך כבולעו כך פולטו - מאי איריא כי זיג? אפילו כי לא זיג נמי!?

התם בחיורתא [47], דשריר [48].

והילכתא: דסמידא [49] - בין אסמיק [50] בין לא אסמיק – שריא [51]; דחיורתא, אי זיג כזוזא חיורא – שריא, אי לא – אסיר; דשאר קמחים: אסמיק – אסור, לא אסמיק – שרי.

האי מולייתא, מאן דאסר - אפילו פומא לתחת, ומאן דשרי - אפילו פומא לעיל;

והילכתא: מולייתא שרי, אפילו פומא לעיל [52].

אומצא, ביעי, ומיזרקי [53] - פליגי בה רב אחא ורבינא [54]; בכל התורה כולה [55] רב אחא לחומרא ורבינא לקולא, והילכתא כרבינא לקולא, לבר מהני תלת, דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא, והלכתא כרב אחא לקולא [56]:

האי אומצא דאסמיק, חתכיה ומלחיה - אפילו לקדרה שרי; שפדיה בשפודא – שרי: מידב דייב [57]; אחתיה אגומרי [הניחה על הגחלים] - פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אסר וחד שרי; מאן דאסר [סבר] מצמית צמית [58], ומאן דשרי - מישאב שאיב [59]; והילכתא מישאב שאיב;

וכן ביעי: חתכינהו ומלחינהו - אפילו לקדרה שריין; תלינהו בשפודא – שריין: מידב דייב; אחתינהו אגומרי - פליגי ביה רב אחא ורבינא: חד אסר וחד שרי; מאן דאסר - מצמית צמית, ומאן דשרי - מישאב שאיב;

וכן מיזרקי: חתכיה ומלחיה - אפילו לקדרה שרי; תלייה בשפודא: בית השחיטה לתתאי – שרי, מידב דאיב; אחתיה אגומרי - פליגי רב אחא ורבינא: חד אסר וחד שרי; מאן דאסר - מצמית צמית; ומאן דשרי - מישאב שאיב; והלכתא מישאב שאיב;

האי אומצא: דאסמיק חלייה [60] - אסיר [61]; לא אסמיק חלייה - שרי.

רבינא אמר: אפילו לא אסמיק נמי חלייה אסיר: אי אפשר דלית בה שורייקי דמא.

אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי: אבא מגמע ליה [62] גמועי!

איכא דאמרי: רב אשי גופיה מגמע ליה גמועי!

אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי: אבא, האי חלא דחליט ביה חדא זימנא - תו לא תאני חליט ביה [63].

מאי שנא מחלא מתמהא [64] דחלטינן ביה?

התם איתיה

הערות עריכה

  1. ^ טעמא מפרש בגמרא
  2. ^ כדכתיב (שמות יב ט): צְלִי אֵשׁ ראשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ - כולו כאחד משמע
  3. ^ שמבשל בני מעיו בתוכו, כמו בתוך הקדירה
  4. ^ תוחבן בשפוד למעלה מפיו של טלה
  5. ^ של ברזל, כדמפרש בגמרא: שהמתכת, כשמתחמם מקצתו - מתחמם כולו, ונצלה הפסח מחום השפוד שבתוכו: שהפנימי מתחמם על ידי קצתו החיצון והוה ליה פסח צלי מחמת דבר אחר, ורחמנא אמר צְלִי אֵשׁ
  6. ^ גראיל"ש בלע"ז, וכולה חד טעמא
  7. ^ קנלי"ר [חריצים לאורך]: שעשוי שורות שורות
  8. ^ כעץ של ערבה ושל אגוז, שיש להן מוח מבפנים
  9. ^ יושנ"א שהוא קשה
  10. ^ ובעי למישעינהו בסכינא
  11. ^ דרך מקום חתך הסכין והוה ליה פסח מבושל
  12. ^ [קשרי הרימון חלקים] ואין צריך להעביר סכין עליהם
  13. ^ נטיעה בת שנתה
  14. ^ ראש השפוד, שהוא מקום חתך, ומוציא מים
  15. ^ חוץ לפי הפסח, דאי מפקי מיא - לא עיילי לפסח
  16. ^ כשתולין אותו בתנור ומכוסה בטלה - אין מה שבתוך הטלה נשרף: שהטלה מגין עליו
  17. ^ אין מה שבתוך הטלה מרתיח מחמת חום מקצתו היוצא חוץ לטלה
  18. ^ אף על פי שאין פנימי של עץ נשרף, אבל פנימי של מתכת מרתיח:
  19. ^ של מתכת
  20. ^ ואפילו מה שמכוסה ממנו, הלכך הוה ליה 'צלי שפוד'
  21. ^ של עץ
  22. ^ והוה ליה צלי אש
  23. ^ דנותן לתוכו סבירא ליה, וכשמרתיחין ומתבשלין בתוכו - נשמע קול רתיחתן "תוך" "תוך" כקול הסיר; לשון אחר כתב בספרים ישנים: 'תכבר', לשון 'תוך' ו'בר', כלומר: ממולא מבפנים ונראה מבחוץ, כעין שממלאין גדיין ותרנגולין שלנו, ודוגמא גבי אביגיל: (שמואל א כה יח) וְחָמֵשׁ צֹאן עשוות עֲשׂוּיֹת ומתרגמינן חמש עאן תכברנין; משם רבי קלונימוס
  24. ^ 'מקולס' - לשון וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת (שמואל א יז ה), דמתרגמינן 'קולסא דנחשא', דסבירא ליה תולין למעלה בראשו ונראים ככובע נחשת על ראש גבור
  25. ^ דתנן בפרק 'מקום שנהגו' (פסחים דף נג,א)
  26. ^ במקום שלא נהגו
  27. ^ כאחד
  28. ^ דדמי לפסח, ונראה כאוכל קדשים בחוצה לארץ
  29. ^ קא סלקא דעתא דנחתך והדר נשלק, ומשעה שחתכו קודם צלייתו - תו לא הוי מקולס
  30. ^ אינפלדור"א בלע"ז: כמו שאנו ממלאין הטלאין והתרנגולין בין בשר לעצמות, ואפילו לא בישלו את הבשר שנותנים לתוכו
  31. ^ ואפילו מלחו כמליחת צלי, דאי במליחה כל צורך לקדירה - פשיטא
  32. ^ הטלה
  33. ^ דם היוצא מן הבשר [שהיה] הכנוס בתוכו
  34. ^ לחוץ, ושואבו חום האוּר
  35. ^ לפי שכשנתלה בתנור ופי בית שחיטתו למטה - הדם יוצא דרך חלל הצואר שקורין פורציל"א, ושותת דרך בית שחיטה
  36. ^ קא סלקא דעתא לאחר בישולו צלי קאמר: דצלי נמי קרי 'בישול', כדכתיב [בדברי הימים ב לה,יג] וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט
  37. ^ ולא בלע; ואפילו בקדירה נמי שרי ואף על גב דליכא למימר 'כך פולטו'
  38. ^ בעיסה שקורין פשטיד"א
  39. ^ אם יש טעם יפה בלחם
  40. ^ וסייעתא לרבה!
  41. ^ בעיסה של סלת, ואינה נדבקת כל כך
  42. ^ לשון פירורין; ונפרכת מאליה והדם יוצא ממנה
  43. ^ ללחם; מוהל הבשר שזב בלחם
  44. ^ לשון זכוכית
  45. ^ לבן וצלול מראה, צרוף, שאין בו אדמימות דם
  46. ^ ואי לא
  47. ^ קמח נקייה כעין שלנו, שאינה סולת
  48. ^ קשה, ואינו פולטו
  49. ^ דאמר לעיל דמיפריר
  50. ^ מוהל שבתוך הלחם
  51. ^ שהדם ודאי יוצא, ואודם זה ודאי לא דמות דם הוא
  52. ^ כשהיא תלויה בתנור, ואף על גב דעכשיו אין נקב לצאת הדם – שרי: כבולעו בשר החיצון - כך פולטו, וחום האור שואבו
  53. ^ אומצא דאסמיק: חתיכות בשר אישקנטור"א בלע"ז, וכן ביצי זכר דאסמיק, וכן מיזרקי: חוטין גסין שהן ורידין שבבית השחיטה
  54. ^ כדמפרש פלוגתייהו לקמיה דאנחיה אגומרי
  55. ^ כל היכא דחזית פלוגתייהו ואיתמר סתמא 'חד אמר לקולא וחד אמר לחומרא' ולא פירש מי המיקל ומי המחמיר- דע:
  56. ^ והלכתא בכולן כדברי המיקל
  57. ^ ושפיר דמי, אף במלח מעט בתורת צלי
  58. ^ ודמו נבלע בו
  59. ^ שואבים את הדם
  60. ^ [חלייה =] מוהל היוצא ממנו כשחותכו; לישנא אחרינא: שחולטין אותו בחומץ לאחר צלייתו, ודמו נסחט לתוכו
  61. ^ ורב אחא קאמר לה, דמיקל, ובחלייה מודי דאסיר
  62. ^ לההוא חלא
  63. ^ חומץ דחלט ביה צלי האידנא כדי להוציא דמו - לא חליט ביה זימנא אחריתי לפי שאין בו כח עוד
  64. ^ חלש מעיקרו