ביאור:בבלי פסחים דף סט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ורבי אליעזר?

[1]שבות דמצוה עדיף ליה [2].

תניא: 'אמר רבי אליעזר: ומה לי אם דחו מכשירי מצוה שלאחר שחיטה [3] את השבת' - דאיתעביד ליה מצוה - 'לא ידחו מכשירי מצוה שלפני שחיטה את השבת [4]?

אמר לו רבי עקיבא: דְמַה לי [5] אם דחו מכשירי מצוה שלאחר שחיטה את השבת, שהרי דחתה שחיטה את השבת [6], תאמר ידחו מכשירי מצוה שלפני שחיטה את השבת שלא דחתה שחיטה את השבת?

דבר אחר: שמא יִמָּצֵא זבח פסול ונמצא מחלל את השבת למפרע?'

אי הכי משחט נמי לא נשחט, שמא ימצא זבח פסול ונמצא מחלל את השבת למפרע?

אלא הא אמר ליה ברישא [7] ופרכיה [8], והדר אמר ליה הך ד'מה לי אם דחו'.

השיב רבי עקיבא ואמר הזאה תוכיח [שהיא מצוה והיא משום שבות ואינה דוחה את השבת - אף אתה אל תתמה על אלו שאף על פי שהן מצוה והן משום שבות לא ידחו את השבת! אמר לו רבי אליעזר: ועליה אני דן: ומה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת, הזאה שהיא משום שבות אינו דין שדוחה את השבת! אמר לו: רבי עקיבא: או חלוף: מה אם הזאה שהיא משום שבות אינה דוחה את השבת, שחיטה שהיא משום מלאכה אינו דין שלא תדחה את השבת! אמר לו רבי אליעזר: עקיבא! עקרת מה שכתוב בתורה: בין הערבים במועדו - בין בחול בין בשבת! אמר לו: רבי! הבא לי מועד לאלו כמועד לשחיטה!]:

תניא: 'אמר לו רבי אליעזר: עקיבא! בשחיטה השבתני [9]? בשחיטה תהא מיתתו!

אמר לו: רבי! אל תכפירני בשעת הדין [10]; כך מקובלני ממך: הזאה שבות היא ואינה דוחה את השבת' [11]'

וכי מאחר דהוא [12] אגמריה [13], מאי טעמא קא הדר ביה [14]?

אמר עולא: רבי אליעזר - כי אגמריה הזאה דתרומה [15] אגמריה [16], דתרומה [17] גופה לא דחיא שבת.

רבי עקיבא נמי, כי אותביה - הזאה דתרומה אותביה שהיא מצוה והיא משום שבות!

והוא סבר הזאה דפסח קא מותיב ליה.

מתיב רבה: השיב רבי עקיבא ואמר: הזאת טמא מת תוכיח, שחל שביעי שלו להיות בשבת ובערב הפסח, שהיא מצוה, והיא משום שבות - ואינה דוחה את השבת! [18]

אלא וודאי הזאה דפסח אגמריה [19].

וכי מאחר דאגמריה - מאי טעמא קא פריך ליה רבי אליעזר?

רבי אליעזר - גמריה איתעקר ליה, ואתא רבי עקיבא לאדכורי גמריה. [20]

ונימא ליה בהדיה?

סבר לאו אורח ארעא.

והזאה מאי טעמא לא דחיא שבת? מכדי טלטולי בעלמא הוא, תדחי שבת משום פסח?

אמר רבה: גזירה שמא יטלנה ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים.

ולרבי אליעזר – ניעבריה, דהא אמר רבי אליעזר: מכשירי מצוה דוחין את השבת [21]!?

אמרי: הני מילי היכא דגברא גופיה חזי ורמי חיובא עליה [22], אבל הכא דגברא גופיה לא חזי [23] - לא רמי חיובא עליה [24]!

אמר רבה: לדברי רבי אליעזר [25], קטן בריא [26] מחמין לו חמין [27] להברותו [28] ולמולו בשבת, דהא חזי ליה; קטן חולה [29] אין מחמין לו חמין להברותו ולמולו, דהא לא חזי ליה!?

אמר רבא: ואי בריא הוא - למה ליה חמין להברותו?

אלא אמר רבא: הכל חולין הן אצל מילה [30], אחד קטן בריא ואחד קטן חולה - אין מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת, דהא לא חזי [31]!

איתיביה אביי: ערל [32] שלא מל [33] ענוש כרת [34], דברי רבי אליעזר [35]' [36] והא הכא דגברא גופיה לא חזי, וקתני ענוש כרת', אלמא רמי חיובא עליה [37]!?

[38]

אמר רבה: קסבר רבי אליעזר: אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ,


עמוד ב

וכל שאילו ביחיד נדחה - בציבור עבדי בטומאה, וכל מילתא דאיתא בציבור - איתא ביחיד, וכל מילתא דליתא בציבור - ליתא ביחיד: ערילות, דאי כוליה ציבור ערלים נינהו אמרינן להו "קומו מהולו נפשייכו ועבידי פסחא" [39], יחיד נמי אמרינן ליה [40] "קום מהול ועביד פסחא" [41], ואי לא מהיל ועביד - ענוש כרת; טומאה - דאי כוליה ציבורא טמאין נינהו לא מדינן עלייהו, אלא עבדי בטומאה - יחיד נמי פטור [42].

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: והרי פסח שני, דליתיה בציבור, ואיתיה ביחיד!?

אמר ליה: שאני התם, דהא עבד ליה ציבורא בראשון [43].

מיתיבי: 'יכול לא יהא ענוש כרת אלא שהיה טהור ושלא היה בדרך רחוקה, ערל וטמא שרץ ושאר כל הטמאים [44] מנין? - תלמוד לומר: (במדבר ט יג) וְהָאִישׁ [אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי קָרְבַּן יְדֹוָד לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא]’; מדקא מהדר אטמא שרץ [45] קסבר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ, דאי שוחטין וזורקין על טמא שרץ - למה ליה לאהדוריה עליה [46]? היינו 'טהור' [47]! אלמא אף על גב דלא חזי - חיובא עליה [48], ואף על גב דליתיה בציבור [49] - איתיה ביחיד [50]!

אלא אמר רבא: [51] קסבר רבי אליעזר שוחטין וזורקין על טמא שרץ, והוא הדין לטמא מת בשביעי שלו; [52] הזאה למאי? – לאכילה [53]? אכילת פסחים לא מעכבא [54]!

אמר ליה רב אדא בר אבא לרבא: אם כן [55] - נמצא פסח נשחט שלא לאוכליו [56]!?

אמר ליה: שלא לאוכליו = לחולה ולזקן, דלא חזי, אבל האי - מיחזא חזי, תקוני הוא דלא מתקן.

כלל אמר רבי עקיבא: כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת [57] - אינה דוחה את השבת; שחיטה שאי אפשר לעשותה מערב שבת - דוחה את השבת]:

אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי עקיבא, ותנן נמי גבי מילה כי האי גוונא: כלל אמר רבי עקיבא: כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת [שבת פ"יט מ"א]; מילה, שאי אפשר לעשותה מערב שבת - דוחה את השבת, ואמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי עקיבא.

וצריכא [58]: דאי אשמעינן גבי פסח - התם הוא דמכשירי מצוה לא דחו שבת: משום דלא נכרתו עליה שלש עשרה בריתות, אבל מילה - דנכרתו עליה שלש עשרה בריתות [59] - אימא לידחי! ואי אשמעינן מילה, התם הוא דמכשירי מצוה לא דחו שבת: דליכא כרת [60], אבל פסח - דאיכא כרת - אימא לידחי! – צריכא.

משנה:

אימתי מביא חגיגה עמו [61]? [62]

בזמן שהוא בא בחול, בטהרה [63], ובמועט [64];

ובזמן שהוא בא בשבת, במרובה [65] [כלומר: שלכל מנוי על הפסח יש כמות גדולה של בשר עד כדי שביעה], ובטומאה - אין מביאין עמו חגיגה.

חגיגה היתה באה מן הצאן מן הבקר מן הכבשים ומן העזים מן הזכרים ומן הנקבות [66], ונאכלת לשני ימים ולילה אחד.

גמרא:

מאי תנא דקתני חגיגה - תנא הרכבתו והבאתו דלא דחי שבת, וקתני נמי חגיגה דלא דחיא שבת [67], והכי קאמר: אימתי מביאין עמו חגיגה? - בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובמועט.
אמר רב אשי: שמע מינה: חגיגת ארבעה עשר

הערות עריכה

  1. ^ אמר לך: האי - לאו קל וחומר הוא ד
  2. ^ עדיפא משבות דרשות; הלכך יום טוב - דשמחתו רשות - גזרו על שבות שלה, אבל שבת - דדחיית מלאכה שבו משום מצוה היא - לא גזרו חכמים בה על השבות לדחות את המצוה
  3. ^ מיחוי קרביו, ואף על גב דאיתעביד ליה צורך גבוה
  4. ^ בתמיה: למיעבד צורכי גבוה
  5. ^ כלומר: דין הוא כן: ומה לי לתמוה?
  6. ^ במצותה, הלכך, הואיל וניתנה לדחות - כבר לא גזרו בה שוב על שבות הצריך
  7. ^ ברישא אמר ליה האי טעמא 'שמא ימצא זבח פסול'
  8. ^ ואמר ליה: אם כן משחט נמי לא נשחוט
  9. ^ דבר שחוק וגיחוך שאמרת 'או חילוף: ומה אם הזאה שהיא שבות אינה דוחה, שחיטה לא כל שכן שלא תדחה', ובאת לעקור את מה שכתוב בו (במדבר ט ב) [וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח] בְּמוֹעֲדוֹ ויודע היית שאין זה קל וחומר!
  10. ^ בשעה זו שאנו דנין עליה
  11. ^ אל תכפור במה שלימדתני: הזאה, אף על פי שהיא שבות - אינה דוחה, ולכך דנתי קל וחומר זה לפניך אף על פי שאינו כדאי, אלא כדי שתשים אל לבך אחרי שבא זה לדון שחיטה מהזאה - מכלל דבהזאה פשיטא ליה דלא דחיא, מתוך כך תזכור מה שלימדתני: דלא דחיא, ותחזור בך ממה שאתה אומר ועליה אני דן
  12. ^ רבי אליעזר גופיה
  13. ^ דלא דחיא
  14. ^ מאי טעמא פריך ואמר עליה אני דן
  15. ^ הבא להזות עליו ליטהר כדי לאכול תרומה
  16. ^ דחיא שבת
  17. ^ דהא הפרשת תרומה
  18. ^ אלמא דבהזאת פסח השיבו, וקאמר אינה דוחה שבת - אלמא דאגמריה רבי אליעזר דאינה דוחה, מדפשיטא ליה כולי האי.
  19. ^ ומאי גזירת שבות איכא בהזאה? - גזירה שמא יעבירנה בידו, וכשהיה דן עליה עם רבי עקיבא - שכח דבר זה מלמודו
  20. ^ והכי נמי אמרינן בעבודת אלילים בפרק 'כל הצלמים' (עבודה זרה מו ב): רבי אליעזר - גמריה איעקר ליה, ואתא רבי עקיבא לאדכוריה גמריה.
  21. ^ אפילו מלאכה גמורה [במסכת שבת (קל,א)
  22. ^ כגון להביא איזמל למילה דרך רשות הרבים, שכבר התינוק ראוי למול
  23. ^ כגון האי טמא
  24. ^ ואין אלו מכשירי מצוה
  25. ^ דאמר כל היכא דגברא לא חזי ליכא חיובא עליה
  26. ^ דבלאו רחיצה ראוי למול
  27. ^ בשבת קודם מילה
  28. ^ להיות בריא וחזק
  29. ^ שכל זמן שלא ירחצוהו בחמין - לא יֵרָאֶה למול, ואם ירחצוהו יֵרָאֶה למילה
  30. ^ כל זמן שלא נרחצו בחמין
  31. ^ ואפילו לרבי אליעזר צריך להיות לו מחמי חמין מערב שבת
  32. ^ גדול
  33. ^ ערב הפסח
  34. ^ בשביל שהיה ראוי לתקן משש שעות = מזמן דשחיטת הפסח ולמעלה, ולא ניתקן
  35. ^ ולא דמי לטמא ושהיה בדרך רחוקה שאין יכולין לתקן באותן שש שעות, ומיקמי הכי לא רמיא חיובא עלייהו
  36. ^ אלמא אף על גב דלא חזיא - רמיא מצוה עליה היכא דאפשר למיתקן
  37. ^ והזאה נמי תדחה שבת: דהא מצוה רמיא עליה ליתקן לכך
  38. ^ ואי קשיא: הא דקיימא לן (לקמן צב,א) 'הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר וצריך הזאה שלישי ושביעי', ואפילו מל אינו ראוי - הא אוקמינן לההיא בערל נכרי שנתגייר, בפרק 'האשה'.
  39. ^ והכי פירושא: היינו טעמא דרבי אליעזר לא רמיא חיובא דפסח אטמא מת בשביעי שלו הואיל ולא חזי; ואערל - רמיא חיובא ואף על גב דלא חזי, ומשום דלא דמיא מצות הזאה למצות מילה: דמצות הזאה כדי לעשות פסח לא רמיא אציבור, שהרי מותרין לעשות בטומאה אף על פי שיכולין ליטהר, דקסבר רבי אליעזר אין שוחטין וְזוֹרקין על יחיד טמא שרץ שלא טבל, ואף על פי שראוי לערב; וכן על טמא מת שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח - שראוי נמי לערב; ו'טמא שרץ' נקט משום דפלוגתא גביה הוא בפרק 'האשה' (להלן צ,ב); וכיון דקא סבר 'אין שוחטין וזורקין על היחיד', אלא נדחה לשני - על כרחיך ציבור עושין בטומאה אם ירצו: דכל שביחיד נדחה - ציבור עושין בטומאה, דכתיב אִישׁ [במדבר ט,י: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַה’] - איש נדחה ואין ציבור נדחין; אלמא לא רמיא מצות הזאה דפסח אציבור, ומילתא דליתיה בציבור ליתיה ביחיד: דמצות פסח - יחד לכל ישראל נאמר, אבל ערילות - דלא נדחה אצל ציבור, ולא הותרו לעשות פסח ערלים, ואילו כולהו ציבור ערלים אמרינן להו "קומו מהולו"
  40. ^ בחול
  41. ^ והזאה דציבור לא אמרינן להו "קומו אזו"
  42. ^ יחיד נמי לא רמיא חובה עלויה להזות, וכיון דלא רמיא עליה - לא ניתנה שבת לדחות אצלה; אבל אי הוה סבירא ליה כמאן דאמר 'שוחטין וזורקין על טמא שרץ', כיון דלא קרינא ביה 'איש נדחה' - לא הוה קרינא נמי 'אין ציבור נידחין' למישרינהו לעשות בטומאה, אלא אמרינן להו "קומו אזו", ומדרמינן הזאה אציבור - הוה רמיא נמי איחיד כדי להתירו באכילה, ודחיא שבת
  43. ^ התם האי דאיתיה ביחיד - משום דעבוד ציבור בראשון הוא, ואי לא עבוד ציבור בראשון - כגון רוב ציבור זבין, דלא הותרה טומאת זיבה בציבור, ומיעוטן טמאי מתים - אין עושין לא את הראשון ולא את השני
  44. ^ הדומין לו, כגון כל טמאי טומאת ערב שראויין ליתקן, וכגון טמא מת שחל שביעי שלו בערב הפסח
  45. ^ לאיתויי מקרא יתירא, שמע מינה
  46. ^ מקרא יתירא לחיוביה
  47. ^ ממילא הוא עומד בכרת, שהרי הוא כטהור גמור שראוי לעשות פסחו על ידי שליח לשולחו בעזרה: דכי פטר קרא מכרת - הנך דלא יכלו לעשות פסח פטר
  48. ^ אלא ודאי אין שוחטין וזורקין עליו סבירא ליה, ואפילו הכי מיחייב ליה כרת משום דיכול לטבול וליתקן משהגיע זמן שחיטה
  49. ^ ואף על גב דציבור כי האי גוונא לא אמרינן להו "זילו טבולו"
  50. ^ דכיון דיחיד נדחה - ציבור עבדי בטומאה
  51. ^ אי הוה סבירא ליה 'אין שוחטין' דמעכבא ליה הזאתו משחיטת פסחו - ודאי דחיא שבת לרבי אליעזר אף על גב דליתא בציבור; אלא
  52. ^ הלכך
  53. ^ דהא לא מיעכבא לה לשחיטה ולזריקה
  54. ^ והא דכתיב (שמות יב ד) אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ - למצוה
  55. ^ דטמא מת שחל שביעי שלו בערב הפסח בשבת - שוחטין וזורקין עליו, ואף על פי שאין סופו להזות היום
  56. ^ ותנן באידך פירקא (לעיל סא,א) 'שחטו שלא לאוכליו – פסול'!
  57. ^ כגון הבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו
  58. ^ לרב לאשמעינן הלכה כרבי עקיבא בתרוייהו
  59. ^ באותה פרשה שנאמרה לאברהם (בראשית יז)
  60. ^ לבו ביום אם ימול למחר
  61. ^ עם הפסח בארבעה עשר בניסן, כדיליף בגמרא
  62. ^ בגמרא בעי: מאי תנא לעיל דקתני חגיגה
  63. ^ דאף על גב דפסח דחי שבת וטומאה - חגיגה לא דחיא
  64. ^ שהיה הפסח מועט לאכילת בני החבורה, ואוכלין החגיגה תחלה כדי שיהא פסח גמר שביעתן, ותיחשב להן אכילה
  65. ^ שהיתה חבורה מועטת ודי להם פסח לבדו
  66. ^ מה שאין כן בפסח שאינו בא מן הבקר ולא מן הנקבות
  67. ^ וקאמר נמי בהך סיפא אימתי מביאין כו' ואשמעינן דחגיגה נמי לא דחיא שבת אפילו שחיטה דילה