ביאור:בבלי פסחים דף ו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
היינו דאיצטריך 'לא ימצא' [1], אלא למאן דאמר כממון דמי – 'לא ימצא' למה לי?
איצטריך: סלקא דעתך אמינא 'הואיל וכי איתיה הדר [2] בעיניה - לאו ברשותיה קאי [3] - קמשמע לן.
בעו מיניה מרבא: בהמת ארנונא [4] חייבת בבכורה או אין חייבת בבכורה [5]?
כל היכא דמצי מסלק ליה [6] בזוזי לא קא מיבעיא לן דחייב [7], כי קא מיבעיא לן היכא דלא מצי מסלק ליה בזוזי – מאי?
אמר להו: פטורה.
והתניא חייבת?
התם דמצי מסלק ליה.
איכא דאמרי אמר רבא: בהמת ארנונא פטורה מן הבכורה ואף על גב דמצי מסלק ליה [8]; עיסת ארנונא חייבת בחלה ואף על גב דלא מצי מסלק ליה; מאי טעמא? - בהמה אית לה קלא, עיסה לית לה קלא. [9]
תנו רבנן: 'נכרי שנכנס לחצירו של ישראל ובציקו בידו - אין זקוק לבער [10]; הפקידו אצלו [11] - זקוק לבער; יחד לו בית [12] - אין זקוק לבער, שנאמר (שמות יב יט): 'לֹא יִמָּצֵא' (שמות יב יט) [שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ]’.
מאי קאמר [13]?
אמר רב פפא: ארישא קאי, והכי קאמר: הפקידו אצלו - זקוק לבער, (שמות יב יט): 'לֹא יִמָּצֵא'.
רב אשי אמר: לעולם אסיפא קאי [14], והכי קאמר: יחד לו בית - אין זקוק לבער, שנאמר 'לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם', והא לאו דידיה הוא, דנכרי - כי קא מעייל לביתא דנפשיה קא מעייל.
למימרא דשכירות קניא? והתנן [עבודה זרה פ"א מ"ט]: '[15]אף במקום שאמרו [16] להשכיר - לא לבית דירה אמרו [17] מפני שמכניסין לתוכו עבודה זרה', ואי סלקא דעתך דשכירות קניא - כי קא מעייל, לביתיה דנפשיה קא מעייל!?
שאני הכא, דאפקיה רחמנא בלשון 'לֹא יִמָּצֵא': מי שמצוי בידך, יצא זה שאינו מצוי בידך [18].
אמר רב יהודה אמר רב: המוצא חמץ בביתו ביום טוב - כופה עליו את הכלי [19].
אמר רבא: אם של הקדש הוא - אינו צריך; מאי טעמא? - מיבדל בדילי מיניה [20].
ואמר רב יהודה אמר רב: חמצו של נכרי [21] - עושה לו מחיצה עשרה טפחים [22] משום היכר [23], ואם של הקדש הוא - אינו צריך; מאי טעמא? - מיבדל בדילי אינשי מיניה.
ואמר רב יהודה אמר רב: המפרש [24] והיוצא בשיירא [25]: קודם שלשים יום [26] - אין זקוק לבער, תוך שלשים יום זקוק לבער. [27]
אמר אביי: הא דאמרת 'תוך שלשים יום זקוק לבער' לא אמרן אלא שדעתו לחזור [28], אבל אין דעתו לחזור - אין זקוק לבער.
אמר ליה רבא: ואי דעתו לחזור - אפילו מראש השנה נמי [29]!
אלא אמר רבא: הא דאמרת קודם שלשים יום אין זקוק לבער - לא אמרן אלא שאין דעתו לחזור, אבל דעתו לחזור - אפילו מראש השנה זקוק לבער;
ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: העושה ביתו אוצר [30] - קודם שלשים יום אין זקוק לבער, תוך שלשים יום זקוק לבער [31]; וקודם שלשים נמי לא אמרן אלא שאין דעתו לפנותו, אבל דעתו לפנותו - אפילו קודם שלשים יום נמי זקוק לבער. [32]
הני שלשים יום מאי עבידתייהו?
כדתניא: שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום; רבן שמעון בן גמליאל אומר: שתי שבתות;
מאי טעמא דתנא קמא?
שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על הפסח שני [33], שנאמר (במדבר ט ב) וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ, וכתיב (במדבר ט ו) וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם [וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא];
ורבן שמעון בן גמליאל אמר לך: איידי דאיירי במילי דפסחא - מסיק להו לכל מילי דפסחא;
מאי טעמא דרבי שמעון בן גמליאל? שהרי משה עומד בראש החדש ומזהיר על הפסח שנאמר (שמות יב ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים [רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה], וכתיב (שמות יב ג) דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת [שֶׂה לַבָּיִת]
ממאי דבריש ירחא קאי? דילמא בארבעה בירחא או בחמשה בירחא קאי?
אלא אמר רבה בר שימי משמיה דרבינא: מהכא: (במדבר ט א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן [לֵאמֹר]:, וכתיב (במדבר ט ב) וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ.
הכא נמי ממאי דבריש ירחא קאי? דילמא בארבעה בירחא או בחמשה בירחא קאי?
אמר רב נחמן בר יצחק: אתיא מדבר ממדבר: כתיב הכא (במדבר ט א) במדבר סיני [וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה] בְּמִדְבַּר סִינַי [בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר] וכתיב התם (במדבר א א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי [בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר]; מה להלן בראש חדש [34] אף כאן בראש חדש.
וניכתוב ברישא דחדש ראשון והדר ניכתוב דחדש שני? [35]
אמר רב מנשיא בר תחליפא משמיה דרב: זאת אומרת אין מוקדם ומאוחר בתורה [36].
אמר רב פפא: לא אמרן אלא בתרי עניני [37], אבל בחד עניינא [38] - מאי דמוקדם מוקדם, ומאי דמאוחר - מאוחר, דאי לא תימא הכי "כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט" [39] - דלמא פרט וכלל הוא [40]!
אי הכי - אפילו בתרי ענייני נמי [41]!
הניחא [42] למאן דאמר 'כלל ופרט ומרוחקים זה מזה אין דנים אותם בכלל ופרט', שפיר; אלא למאן דאמר דנין - מאי איכא למימר? [43]
- אפילו למאן דאמר דנין, הני מילי בחד עניינא, אבל בתרי ענייני אין דנין.
אמר רב יהודה אמר רב: הבודק צריך שיבטל [44].
מאי טעמא [45]?: אי נימא משום פירורין - הא לא חשיבי! וכי תימא 'כיון דמינטר להו אגב ביתיה [46] – [47] חשיבי', [48] והתניא: 'סופי תאנים [49] ומשמר שדהו מפני ענבים [50], סופי ענבים ומשמר שדהו מפני מקשאות ומפני מדלעות, בזמן שבעל הבית מקפיד עליהן - אסורין משום גזל וחייבין במעשר [51]; בזמן שאין בעל הבית מקפיד עליהן - מותרין משום גזל ופטורין משום מעשר [52]'.
אמר רבא: גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתיה עילויה [53].
וכי משכחת ליה - לבטליה?
דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא [54] ולא מצי מבטיל, דאמר רבי אלעזר: שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו [55], ואלו הן: בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה! [56]
וניבטליה בארבע וניבטליה בחמש [57]?
כיון דלאו זמן איסורא הוא ולאו זמן ביעורא הוא - דילמא פשע ולא מבטל ליה [58].
אמר רבא: גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתיה עילויה [59].
וכי משכחת ליה - לבטליה?
דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא [60] ולא מצי מבטיל, דאמר רבי אלעזר: שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו [61], ואלו הן: בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה! [62]
וניבטליה בארבע וניבטליה בחמש [63]?
כיון דלאו זמן איסורא הוא ולאו זמן ביעורא הוא - דילמא פשע ולא מבטל ליה [64].
הערות
עריכה- ^ משום דבעלמא לאו כממון דמי - איצטריך קרא למימר דגבי חמץ מיהא מתסר
- ^ הוא גופיה למריה
- ^ וזה עדיין לא נאבד, וכי אמרה רבי שמעון לההוא היכא דאינו בעין, כגון: גבי גונב קדשים שהיו הבעלים חייבין באחריותן אמר רבי שמעון אף על פי שאין כפל להקדש, דכתיב ' (שמות כב ח: עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם) לְרֵעֵהוּ ' ולא להקדש, הכא חייב: דכיון דזה חייב באחריותן – 'רעהו' קרינא ביה, דהא גרם לו להתחייב ממון
- ^ המלך נוטל עישור מן הבהמה ומן התבואה
- ^ דקיימא לן כל שיד נכרי באמצע פטורה מן הבכורה, שנאמר (במדבר ג יג) [הִקְדַּשְׁתִּי לִי] כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל [מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה] - בישראל אבל לא באחרים; ועדר זה שעישורו של מלך בתוכו חייבת בבכורה לתת לכהן הבכורות שלהם או לא
- ^ לנכרי
- ^ כיון דאכתי לא זכה נכרי בהן ודינו אינו קבוע בהן יותר ממעות, איכא למימר לא יתן לו בהמות אלא מעות
- ^ דכל כמה דלא סלקיה - ידו שייכא בבהמות
- ^ עיסת ארנונא חייבת ואף על גב דעיסת נכרי פטורה ואוכל ישראל בלא חלה, דהא (במדבר טו ב) [רֵאשִׁית] עֲרִסֹתֵכֶם [חַלָּה תָּרִימוּ] כתיב - זו חייבת, דלית לה קלא, והרואה אומר "שלו היא ואוכלה בלא חלה", אבל בבהמה אית לה קלא, והדתניא 'חייבת' - בעיסה הוא דתניא.
- ^ לא הזקיקוהו להוציא את הנכרי מן הבית, כדאמרן: אבל אתה רואה של אחרים
- ^ וקביל עליה אחריות, כדמפרש ואזיל
- ^ כלומר: לא קיבלו עליו, אלא אמר ליה "הרי הבית לפניך, הנח באחת מן הזויות"
- ^ היכי יליף מ'לא ימצא'
- ^ ו' לֹא יִמָּצֵא' משמע המצוי בידך לכל חפצך, היינו דקביל עליה אחריות, דהוי כדידיה
- ^ אין משכירין בתים לנכרים בארץ ישראל אבל בסוריא משכירין וכל שכן בחוצה לארץ ו
- ^ שהתירו
- ^ אלא להעמיד בו בהמות ועצים ולא שידור הוא בה
- ^ שהרי אותה זוית מסורה לנכרי
- ^ דהא לא חזי לטלטולי ואפוקי; ומיהו ב'בל יראה' לא עבר, דהא בטליה בליביה מאתמול, כדאמרינן לקמן: 'הבודק צריך שיבטל בלבו', אלא משום שלא ישכח ויאכלנו צריך כפיית כלי
- ^ אפילו בחול למוד הוא לפרוש ממנו
- ^ המופקד אצלו ולא קיבל עליו אחריות דמותר לשהותו
- ^ בארבעה עשר
- ^ שלא ישכח ויאכלנו; ולא סגי ליה בכפיית כלי כל שבעה, שהכלי ניטל לצורך! ומיהו ההוא דלעיל - לא אפשר ליה במחיצה, ומשום חד יומא סגי ליה בכפיית כלי, ובלילה יבערנו
- ^ מן היבשה לים
- ^ למקום רחוק
- ^ לפסח
- ^ ולקמן מפרש כנגד ששואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום, ומאז חל עליו להיזהר בצרכי הפסח.
- ^ בימי הפסח
- ^ דכי הדר ביה בימי הפסח - עבר עליה, וההיא שעתא - לאו ברשותיה היא דליבטליה, שהרי איסור הנאה הוא ואינו שלו, וכשראהו עובר עליה
- ^ שהכניס שם תבואה ותחתיה חמץ, ואמרינן לקמן: חמץ שנפלה עליו מפולת - הרי הוא כמבוער
- ^ דלכתחלה לא זהו ביעורו
- ^ קודם שלשים לא חלה חובת ביעור עליו, וכי מטי ההיא שעתא - לא מחוייב, כדאמרן, 'דהא נפלה עליו מפולת'
- ^ ודורש להן בהלכות פסח השני, דהיינו שלשים יום: שהוא בארבעה עשר באייר
- ^ דכתיב ביה באחד לחדש השני
- ^ לא אשמעתין פריך, אלא אסדר פרשיות קפריך: מכדי פרשת פסח נאמרה תחלה, שהרי בחדש הראשון נאמר, כדכתיב בחדש הראשון לאמר ופרשה פקודים נאמרה באייר, ומאי טעמא אקדמה להאי בראש הספר ופרשת זו בפרשת 'בהעלותך'?
- ^ לא הקפידה תורה על סדר מוקדם ומאוחר, ופרשיות דנאמרו תחלה הקדימו המאוחרות לה
- ^ בשתי פרשיות
- ^ במקראות הסדורות בפרשה אחת
- ^ דאי לא תימא הכי: דבסדר כתיבתן נאמרו, הא דקיימא לן 'כל כלל ופרט אין בכלל אלא מה שהוא בפרט', לפי שבא הפרט ופרט שזהו הכלל - היכי סמכינן עלה?
- ^ גירסת רש"י: ונעשה כלל מוסף על הפרט: שלא תאמר אין כאן אלא פרט, או כיוצא בו נביא בדינו בבנין אב, לכן הוסיף הכתוב כלל אחריו להביא כל דבר, ואפילו אינו דומה לפרט
- ^ תיקשי לך, דהא דיינינן כלל ופרט כשנאמר אחד מהן בפרשה זו ואחד מהן בפרשה אחרת
- ^ דלא קשיא לך
- ^ ופלוגתא היא במנחות בפרק 'כל המנחות באות מצה' (דף נה,ב) ובבבא קמא ב'החובל' (דף פה,א).
- ^ בלבו סמוך לבדיקה מיד, ואומר "כל חמירא דאיכא בביתא הדין – ליבטיל"
- ^ הרי מבער כל הנמצא
- ^ עם שאר ממונו הוא משמרן שכשהוא נועל ביתו לשומרו, נמצא משמר כל מה שבתוכו
- ^ הלכך
- ^ ושימור דלאו אדעתא דידיה הוא - מי מחשבי ליה?
- ^ סוף לקיטת תאנים: נמצאים בתאנה תאנים שאינן מתבשלות כל צרכן עולמית
- ^ ובעל הבית זה משמר שדה זו שלא יכנסו בני אדם לתוכה ואין דעתו מפני התאנים אלא מפני שיש בה ענבים שעדיין לא הגיע עת הבציר או סופי ענבים שלא יתבשלו עולמית ובעל הבית משמר שדהו זו שהן בתוכה ולא בשבילן אלא מפני מדלעות ומקשאות שבה. קשואין ודלועין שם הפרי עצמו. מקשאות ומדלעות קרי כל האילנות
- ^ אם ליקטן בעל הבית או נתנן לאחר
- ^ דהפקר פטור מן המעשר
- ^ חשובה היא בעיניו, וחס עליה לשורפה, ומשהה אפילו רגע אחד - ונמצא עובר עליה ב'בל יראה' וב'בל ימצא'; אבל משבטלה אינו עובר, דלא כתב אלא 'תשביתו'
- ^ אינו שלו
- ^ להתחייב עליהן
- ^ בור ברשות הרבים - הפותחו חייב בניזקין, ואין הבור שלו אלא של הפקר, שהרי ברשות הרבים הוא, ואף על פי שכרהו - אין רשות הרבים קנויה לו!
- ^ כלומר: למה הוצרכתו לבטל בלילה? ליתקנו רבנן לכל אדם שיבטל קודם איסורו
- ^ ישכח ויבא לידי פשיעה, שעל ידי מה יזכר? אבל עכשיו שעסוק בבדיקתו יזכר
- ^ חשובה היא בעיניו, וחס עליה לשורפה, ומשהה אפילו רגע אחד - ונמצא עובר עליה ב'בל יראה' וב'בל ימצא'; אבל משבטלה אינו עובר, דלא כתב אלא 'תשביתו'
- ^ אינו שלו
- ^ להתחייב עליהן
- ^ בור ברשות הרבים - הפותחו חייב בניזקין, ואין הבור שלו אלא של הפקר, שהרי ברשות הרבים הוא, ואף על פי שכרהו - אין רשות הרבים קנויה לו!
- ^ כלומר: למה הוצרכתו לבטל בלילה? ליתקנו רבנן לכל אדם שיבטל קודם איסורו
- ^ ישכח ויבא לידי פשיעה, שעל ידי מה יזכר? אבל עכשיו שעסוק בבדיקתו יזכר