ביאור:בבלי פסחים דף צט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מכאן אמרו חכמים [1]: יפה שתיקה לחכמים [2], קל וחומר לטפשים, שנאמר (משלי יז כח) [גַּם] אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב [אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן].'
שנים שנתערבו פסחיהם וכו':
לימא מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא [דומה למכילתא דרבי ישמעאל מסכת דפסחא בא פרשתא ג ד"ה ואם ימעט הבית]: '(שמות יב ד) וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה [וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה] - מלמד שמתמעטין והולכין, ובלבד שיהא אחד מבני חבורה קיים, דברי רבי יהודה [3];
רבי יוסי אומר: ובלבד שלא יניחו את הפסח כמות שהוא [4]'. [5]
אמר רבי יוחנן: אפילו תימא רבי יהודה: כיון דאמר רבי יהודה "אין שוחטין את הפסח על היחיד", מעיקרא לאמנויי אחרינא בהדיה קאי [6], וכאחד מבני חבורה דמי [7].
אמר רב אשי: מתניתין נמי דייקא [8], דקתני וכן חמש חבורות של חמשה חמשה: של חמשה – אִין, אבל של חמשה וארבעה – לא [9]; לאו משום דלא פייש חד מבני חבורה גביה? שמע מינה [10]!
הדרן עלך מי שהיה טמא
פסחים פרק עשירי ערבי פסחים
משנה:
ערב פסחים סמוך למנחה [11] לא יאכל אדם עד שתחשך [12];
אפילו עני שבישראל לא יאכל [13] עד שיסב [14];
ולא יפחתו לו [15] מארבע כוסות של יין [16] ואפילו [17] מן התמחוי [18]. [19]
גמרא:
מאי איריא ערבי פסחים? אפילו ערבי שבתות וימים טובים נמי, דתניא [תוספתא ברכות פ"ה ה"א [20]]: לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה [21], דברי רבי יהודה [22]; רבי יוסי אומר: אוכל והולך עד שתחשך?
אמר רב הונא: לא צריכא [23] אלא לרבי יוסי, דאמר אוכל והולך עד שתחשך; הני מילי בערבי שבתות וימים טובים, אבל בערב הפסח - משום חיובא דמצה [24] – מודה.
רב פפא אמר: אפילו תימא [25] רבי יהודה; התם - בערבי שבתות וימים טובים - מן המנחה ולמעלה הוא דאסיר, סמוך למנחה שרי; אבל בערב הפסח - אפילו סמוך למנחה נמי אסור [26].
ובערב שבת סמוך למנחה שרי? והתניא: 'לא יאכל אדם בערב שבת וימים טובים מתשע שעות ולמעלה [27] כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: אוכל והולך עד שתחשך'!?
אמר מר זוטרא: מאן לימא לן דמתרצתא היא?
הערות
עריכה- ^ מפני דבר כזה אמרו
- ^ שאילו אמר ואמרו השני אין לו תקנה; לא אמר ולא אמרו שניהן – ראויין: זה אוכל משלו כו'
- ^ וְאִם יִמְעַט משמע אם רצו מתמעטין ונמשכין, ובלבד שיהא אחד מבני החבורה קיים ד וְאִם יִמְעַט משמע שיש שיור
- ^ בלא בעלים; ואם רצו כולן לימשך - ימנו עליו אחרים תחלה, אבל לבני חבורה ראשונה לא קפיד קרא
- ^ לימא מתניתין דקתני 'שנים שנתערבו פסחיהן' כו' דלא כר' יהודה דבעי שיהא אחד מבני חבורה הראשונה קיים עליו, דהא ודאי אותן שנים שהביאו מן השוק אינן חשובין מבני חבורה הואיל ולא היו בשעת לקיחתן; ועל כרחיך רבי יהודה - אבני שעת לקיחתו קפיד, דאי אמנויין בתר הכי סגי - מאי איכא בין דידיה לרבי יוסי? ונמצא שאם הוחלפו בשעת שחיטה על ידי התנאי והמשכה - אין אחד מן הראשונים קיים עליו; ורישא דקתני דבעינן שהוחלפו מכל חבורה לכל הפסח - טעמא משום דבעי אתנויי ומימר "אם שלך הוא הפסח הזה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך", ואם לאו - דאיכא חד מבעליו התם - מאן קא ממני עליה? והיאך יכולין לומר "ונמנינו על זה" בלא רשות בעליו?
- ^ ואפילו אין שם תערובת
- ^ הלכך זה הבא מן השוק ונמנה עליו בכל מקום שהוא - הוה ליה אחד מבני חבורה ראשונה
- ^ דרבי יהודה היא
- ^ חמש חבורות שיש בהן אחת של ארבעה אנשים ואין בה כדי לתת חלק אחד לכל פסח ופסח - לא שרי מתניתין
- ^ שאם נתחלפו פסחן של אלו לאותה חבורה שנתחדשה אחרי כן, שיש ארבעה מארבע חבורות ומאותה של ארבעה לא היה בה; דלרבי יוסי טעמא משום דצריך אחד מבעליו שימנה בו את האחרון, אבל אחבורה ראשונה דשעת לקיחה לא קפיד, אפילו איכא בהו חבורה של ארבעה נמי איכא תקנתא: שימנו מן השוק אחד עמהן בכל מקום שהוא פסחן, ונמצאו עליו חמשה אנשים כדי לחלק אחד לכל פסח ופסח! אלא שמעת מינה אבני חבורה קפיד
- ^ קודם למנחה מעט; רשב"ם: מנחה קטנה, קודם למנחה מעט חצי שעה, בתחלת שעה עשירית, דתנן (פ"ה מ"א דף נח.) תמיד נשחט בשמנה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה, נמצאת מנחה קטנה בתשע ומחצה, וסמוך ליה היינו חצי שעה קודם: בסוף שעה תשיעית ותחלת שעה עשירית
- ^ כדי שיאכל מצה של מצוה לתיאבון, משום הידור מצוה
- ^ בלילי פסחים
- ^ כדרך בני חורין, זכר לחירות, במטה, ועל השלחן
- ^ רשב"ם: גבאי צדקה המפרנסין את העניים*
- ^ כנגד ארבעה לשוני גאולה האמורים בגלות מצרים בפרשת וארא (שמות ו ו-ז) וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם ... וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם ... וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם ... (פסוק ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם...]
- ^ מתפרנס
- ^ של צדקה, דהיינו עני שבעניים, דתנן במסכת פאה (פ"ח מ"ז) מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי
- ^ רשב"ם: *כדתנן (פאה פ"ח מ"ז) אין פוחתין לעני העובר ממקום כו'; אלמא לישנא ד'לא יפחתו' - אגבאי צדקה קאי; והוא הדין נמי אם לא יתנו לו - שצריך שיחזר בכל כחו אחריו, אלא אורחא דמילתא נקט: שרגילין ליתן לו ארבע כוסות; אפילו הכי אם לא נתנו לו גבאי צדקה - ימכור את מלבושו או ילוה או ישכיר את עצמו בשביל יין לארבע כוסות.
- ^ ליברמן
- ^ ולא תבא סעודת שבת על השובע
- ^ רשב"ם: כדי שיהא קידוש וסעודת שבת חביב עליו
- ^ דקתני ערבי פסחים לא יאכל עד שתחשך
- ^ רשב"ם: שלא תהא נאכלת על השובע, וחיובא דמצה לילה הראשון חובה, דכתיב (שמות יב יח) בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת
- ^ מתניתין נמי
- ^ ובדין הוא דליתני 'ערבי פסחים' לרבויי סמוך למנחה
- ^ היינו 'סמוך למנחה'