ביאור:בבלי פסחים דף מ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

תרי חיטי ^[1] בהדי הדדי, דילמא אזלא חדא ויתבה בציריא דחברתה ^[2] ולא סליק להו דיקולא דמיא ^[3] מארבע רוחתא, ואתי לידי חימוץ.

ואמר אביי: לא ליחרוך איניש תרי שבולי בהדי הדדי דילמא נפקי מיא מהאי ובלע אידך ואתיא לידי חימוץ.

אמר ליה רבא: אי הכי, אפילו חדא ^[4] נמי ^[5], דילמא נפיק מהאי רישא ^[6] ובלע ^[7]אידך רישא!?

אלא אמר רבא: מי פירות נינהו, ומי פירות אינן מחמיצין.

והדר ביה אביי מההיא: דכל אגב מדלייהו לא מחמצי ^[8], דאמר אביי: האי חצבא ^[9] דאבישנא ^[10] – סחיפא ^[11] שרי, זקיפא ^[12] אסור ^[13].

רבא אמר: אפילו זקיפא נמי שרי: מי פירות נינהו, ומי פירות אינן מחמיצין.

תנו רבנן: 'אין לותתין שעורין בפסח, ואם לתת: נתבקעו ^[14] – אסורות ^[15], לא נתבקעו – מותרות; רבי יוסי אומר: ^[16] שורן בחומץ, וחומץ צומתן ^[17].'

אמר שמואל: אין הלכה כרבי יוסי.

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: לא נתבקעו ממש, אלא כל שאילו מניחן על פי חבית והן נתבקעות מאיליהן ^[18]; ושמואל אמר: נתבקעו ממש.

עבד שמואל עובדא בדורא דבי בר חשו ^[19]: נתבקעו ממש ^[20].

אמר רבה: בעל נפש ^[21] לא ילתות.

מאי איריא בעל נפש? אפילו כולי עלמא נמי, דהא תניא: אין לותתין שעורין בפסח?

הכי קאמר: בעל נפש - אפילו חיטין, דשרירי ^[22], ^[23] לא ילתות. ^[24]

אמר ליה רב נחמן: מאן דציית ליה לאבא ^[25] אכיל נהמא דעיפושא ^[26] דהא בי רב הונא לתתי ^[27], ובי רבא בר אבין לתתי!

ורבא אמר: ^[28] אסור ללתות. 1

אלא הא דתניא: אין לותתין שעורין בפסח, שעורין הוא דלא, הא חיטי שרי!?

לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא חיטין: כיון דאית ביה ציריא - עיילי בהו מיא, אבל שערי - דשיעי ^[29] - אימא שפיר דמי, קא משמע לן.

הדר אמר רבא: מותר ללתות 2, דתניא 'יוצאין בפת נקיה והדראה ^[30]', ואי אפשר נקיה בלא לתיתה!

איתיביה רב פפא לרבא: הקמחין והסלתות של נכרים: של כפרים טהורים ^[31] ושל כרכין טמאין; דכפרים מאי טעמא? לאו משום דלא לתתי, וקא קרי ליה 'סולת' ^[32]?

תרגומא אקמחא.

בתר דנפיק ^[33] – אמר ^[34]: מאי טעמא לא אימא ליה ^[35] מהא דאמר רבי זירא אמר רב ירמיה אמר שמואל: 'חיטין של מנחות - אין לותתין אותם', וקא קרי להו סולת!

הדר אמר רבא: מצוה ללתות 3, שנאמר (שמות יב יז) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת [כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם]; אי לא דבעי לתיתה - שימור למאי ^[36]?: אי שימור דלישה - שימור דלישה לאו 'שימור' הוא ^[37], דאמר רב הונא: 'בצקות של נכרים ^[38] אדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה ^[39]' באחרונה – אִין ^[40], בראשונה – לא ^[41], מאי טעמא? - משום דלא עבד בהו שימור ^[42]; ולעביד ליה שימור מאפייה ואילך ^[43]? אלא לאו שמע מינה שימור מעיקרא בעינן!

וממאי?: דילמא שאני התם ^[44]: ^[45] דבעידנא דנחית לשימור לא עבד לה שימור ^[46], אבל היכא דבעידנא דנחית לשימור עביד לה שימור - הכי נמי דשימור דלישה הוי שימור!?

ואפילו הכי ^[47] לא הדר ביה רבא ^[48], דאמר להו להנהו דמהפכי כיפי ^[49]: 'כי מהפכיתו - הפיכו לשום מצוה' - אלמא קסבר שימור מעיקרא מתחלתו ועד סופו בעינן.

מר בריה דרבינא -

עמוד ב

מנקטא ליה אימיה ^[50] בארבי ^[51].

ההוא ארבא דחיטי דטבעא ^[52] בחישתא ^[53], שריא רבא לזבוני לנכרים.

איתיביה רבה בר ליואי לרבא [תוספתא כלאים פ"ה ה"יט]: 'בגד שאבד בו כלאים ^[54], הרי זה לא ימכרנו לנכרי ^[55] ולא יעשה בו מרדעת לחמור ^[56], אבל עושין אותו תכריכין למת ^[57].' לנכרי מאי טעמא לא? לאו משום דהדר מזבין לישראל?

הדר אמר רבא: לזבינהו קבא קבא לישראל ^[58], כי היכי דכליא קמי פיסחא.

תנו רבנן: 'אין מוללין את הקדירה בפסח ^[59], והרוצה שימלול - נותן את הקמח ואחר כך נותן את החומץ ^[60]; ויש אומרים: אף נותן את החומץ ואחר כך נותן את הקמח ^[61]';

מאן יש אומרים?

אמר רב חסדא: רבי יהודה היא, דתנן [שבת פ"ג מ"ה]: 'האילפס והקדירה שהעבירן ^[62] מרותחין ^[63] - לא יתן לתוכן תבלין ^[64], אבל נותן לתוך הקערה או לתוך התמחוי ^[65]; רבי יהודה אומר: לכל ^[66] הוא נותן ^[67] חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר ^[68]';

ונוקמה כרבי יוסי, דתניא: רבי יוסי אומר: שורן בחומץ וחומץ צומתן?

כי אשמעינן ליה לרבי יוסי - הני מילי דאיתיה בעיניה ^[69], אבל על ידי תערובת – לא ^[70].

עולא אמר: אחד זה ואחד זה ^[71] – אסור, משום 'לך לך אמרינן נזירא סחור סחור, לכרמא לא תקרב'.

רב פפי שרי ליה לבורדיקי ^[72] דבי ריש גלותא לממחה קדירה בחסיסי ^[73].

אמר רבא: איכא דשרי כי האי מילתא בדוכתא דשכיחי עבדי ^[74]?

איכא דאמרי: רבא גופא מחי לה קידרא בחסיסי.

משנה:

אין נותנין קמח לתוך חרוסת ^[75] או לתוך החרדל [מהטעם לעיל], ואם נתן - יאכל מיד;

ורבי מאיר אוסר;

אין מבשלין את הפסח ^[76], לא במשקין ולא במי פירות ^[77], אבל סכין ^[78] ומטבילין ^[79] אותו בהן;

מי תשמישו של נחתום ^[80] יִשָׁפְכוּ, מפני שהן מחמיצין.

גמרא:

אמר רב כהנא: מחלוקת ^[81] לתוך החרדל ^[82], אבל לתוך חרוסת דברי הכל ישרף מיד;

ותניא נמי הכי: אין נותנין קמח לתוך החרוסת ואם נתן ישרף מיד; לתוך החרדל: רבי מאיר אומר: ישרף מיד, וחכמים אומרים: יאכל מיד.

אמר רב הונא בריה דרב יהודה אמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כדברי חכמים.

אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב הונא בריה דרב יהודה:

הערות

^ גרעיני חיטין, אלא חדא חדא חיטתא
^ בסדק של חברתה; 'ציריא' = סדק, כמו 'טייליא חריפא דמצרי זיקי' דמסכת עבודה זרה (ל,א)
^ רתיחת המים
^ שבולתא
^ לא ליחרוך
^ מחיטי דברישא חדא
^ חטים ד
^ כל דרך נפילתם לא מחמעי
^ כד
^ שמייבשין בתוכו קליות בתנור
^ אם פיו כפוי למטה שיהו המים הנפלטין מן הקלי על ידי חום האור זבין ויוצאין לחוץ
^ שיהא זוקף כדרכו
^ שהמים נפלטין וחוזרין ונבלעין; ומדאמר אביי סחיפא שרי משום דדייבי אבראי [זבים החוצה] - שמע מינה הדר ביה ממאי דאמר לעיל 'לא ליחרוך איניש תרתי שיבלי' דהני נמי דייבי מיא ושרקי ונפלי, ולא מיבלעי באידך
^ מחמת הניפוח שמחמת המים
^ דודאי ממהרות להחמיץ
^ אם רואה שנופחות
^ אשטריינ"ב בלע"ז, ואינו מניחן להחמיץ
^ שאינן יכולות לעמוד מפני ריח היין
^ בכפר של אותו האיש
^ כלומר: דאין אסורות אלא נתבקעו ממש, ואותן לא מבוקעות ממש היו והתירן
^ חסיד
^ שהן קשין משעורין ואין ממהרין להחמיץ
^ בעל נפש
^ אבל דלאו בעל נפש - לא מחמיר על נפשיה כולי האי.
^ רבה הכי קרי ליה, לשון רבנות
^ כלומר: לא תהא סולתן נקיה
^ כולה רב נחמן אמר לה
^ לכולי עלמא
^ שחלקין הן
^ קיבר
^ לפי שאין מקפידין על סולתן לעשותן נקיה כל כך, ולא לתתי לחיטי דידהו, ונמצא שלא הוכשרו
^ אלמא אפשר לנקיה בלא לתיתה
^ רבא מבי מדרשא
^ רב פפא, נצטער בעצמו
^ מדוע לא נזכרתי להשיב לו
^ ואי לאו לתיתה דעכשיו בעי שימור שלא יחמיצו שימור למה לי
^ אי לא עבד ליה שימור מקמי הכי
^ שמכיר בהן שלא החמיצו: שאין שם לא קרני חגבים ולא הכסיפו פניו - דהוא הוי סימן סידוק וסימן שיאור, כדלקמן
^ דבהא לא נפיק ידי חובת מצה, משום דלא הוי לה שימור לשם מצה - ואף על פי שאנו רואין שאין כאן חימוץ, ומיהו למצה של מצוה - שימור לשמה בעינן
^ באחרונה היא מצות אכילתה, שעם הפסח היא חובת אכילתה, דכתיב קרא (במדבר ט יא) עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ, ופסח נאכל על השובע, כדתנן (פ"י מ"ח, קיט,ב) אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן
^ כלומר: באכילה ראשונה שאכל מבצקות של נכרים לא נפיק
^ ולא גרסינן 'אי נימא דהא ודאי טעמא משום הכי הוא'
^ משמע משמתקנה לאפייה כגון עריכתה וקיטוף שלה ונתינתה לתנור
^ דילמא לעולם שימור דלישה - שימור הוא, ואף על גב דלא איצטריך שימור מקמי הכי
^ והכא מאי טעמא לא נפיק? -
^ משום דמשעת נתינת מים לקמח - שזה דבר המחמצת - הויא צריכה שימור, וזו לא נעשה לה שימור מההיא עידנא דנחית לתורת שימור, דהיינו מנתינת מים
^ דלא אשכח רבא סייעתא למילתיה
^ ממאי דאמר בעינן שימור קודם לישה
^ העמרין וקושרין את העמרים בימות הקציר
^ [לקחה לו אמו] חיטין מתחלת קציר לצורך הפסח, ועבדא להו שימור מעיקרא
^ מלא עריבה או עריבות הרבה, ומצניעתן לבדם לצורך הפסח
^ קודם הפסח, והיו בה חיטין
^ שם הנהר
^ שנארג בו חוט של כלאים ואינו ניכר
^ דהואיל ואין כלאים שבו ניכרים - אתי לזבוניה האי נכרי לישראל, ולָביש להו ישראל, ולאו אדעתיה
^ דילמא הדר שקיל ליה מהתם ותופרו באחד מבגדיו
^ דמהתם תו לא שקיל ליה: דבגדי המת אסורין בהנאה, ומת - אין מצות נוהגות בו דכתיב בַּמֵּתִים חָפְשִׁי (תהלים פח ו): כיון שמת אדם - נעשה חפשי מן המצות (שבת ל א), והני חיטי - כיון דלא מינכר חימוץ דידהו - אתי האי נכרי והדר מזבין להו לישראל
^ קב לזה וקב לזה ולא הרבה לאיש אחד
^ בקמח קרי 'מלילה' כשנותנין קמח לתבשיל
^ דאין החומץ מניחו להחמיץ, לפי שמבשלו
^ דאף על גב דחומץ כבר מעורב בתבשיל - הוא מבשל את הניתן בתוכו
^ מעל האור
^ ערב שבת עם חשיכה
^ דכלי ראשון מבשל ונמצא מבשל תבלין בשבת
^ דכלי שני אינו מבשל
^ לכל מיני מאכל
^ תבלין בכלי שני
^ שהחומץ מבשלן ואף על גב שקדם
^ כשהחומץ בעין
^ אבל כשהוא מעורב בתבשיל אין כחו חזק
^ בין חומץ תחלה בין חומץ בסוף
^ נחתומין
^ קמחא דאבשונא
^ כגון בי ריש גלותא: שהעבדים מזלזלין בדבר איסור יותר ויותר
^ אייגרו"ס, ויש בו חומץ, ועשוי לטבל בו בשר, ורגילים לתת בו קמח וכל דבר שמקהה את טעמו; וקמח לאחר זמן מחמיץ ומקהה את הטעם
^ דכתיב (שמות יב ט) אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם ...
^ אף על גב דכתיב בַּמָּיִם; וטעמא מפרש בגמרא
^ בשעת צלייתו
^ בשעת אכילתו
^ שמצנן בו ידיו בשעה שהוא עורך ומקטף את המצה
^ דשרי ליה תנא קמא לאוכלו מיד - בנותן
^ לפי שהוא חזק, ואין מניחה מהר להחמיץ

[1] גרעיני חיטין, אלא חדא חדא חיטתא

[2] בסדק של חברתה; 'ציריא' = סדק, כמו 'טייליא חריפא דמצרי זיקי' דמסכת עבודה זרה (ל,א)

[3] רתיחת המים

[4] שבולתא

[5] לא ליחרוך

[6] מחיטי דברישא חדא

[7] חטים ד

[8] כל דרך נפילתם לא מחמעי

[9] כד

[10] שמייבשין בתוכו קליות בתנור

[11] אם פיו כפוי למטה שיהו המים הנפלטין מן הקלי על ידי חום האור זבין ויוצאין לחוץ

[12] שיהא זוקף כדרכו

[13] שהמים נפלטין וחוזרין ונבלעין; ומדאמר אביי סחיפא שרי משום דדייבי אבראי [זבים החוצה] - שמע מינה הדר ביה ממאי דאמר לעיל 'לא ליחרוך איניש תרתי שיבלי' דהני נמי דייבי מיא ושרקי ונפלי, ולא מיבלעי באידך

[14] מחמת הניפוח שמחמת המים

[15] דודאי ממהרות להחמיץ

[16] אם רואה שנופחות

[17] אשטריינ"ב בלע"ז, ואינו מניחן להחמיץ

[18] שאינן יכולות לעמוד מפני ריח היין

[19] בכפר של אותו האיש

[20] כלומר: דאין אסורות אלא נתבקעו ממש, ואותן לא מבוקעות ממש היו והתירן

[21] חסיד

[22] שהן קשין משעורין ואין ממהרין להחמיץ

[23] בעל נפש

[24] אבל דלאו בעל נפש - לא מחמיר על נפשיה כולי האי.

[25] רבה הכי קרי ליה, לשון רבנות

[26] כלומר: לא תהא סולתן נקיה

[27] כולה רב נחמן אמר לה

[28] לכולי עלמא

[29] שחלקין הן

[30] קיבר

[31] לפי שאין מקפידין על סולתן לעשותן נקיה כל כך, ולא לתתי לחיטי דידהו, ונמצא שלא הוכשרו

[32] אלמא אפשר לנקיה בלא לתיתה

[33] רבא מבי מדרשא

[34] רב פפא, נצטער בעצמו

[35] מדוע לא נזכרתי להשיב לו

[36] ואי לאו לתיתה דעכשיו בעי שימור שלא יחמיצו שימור למה לי

[37] אי לא עבד ליה שימור מקמי הכי

[38] שמכיר בהן שלא החמיצו: שאין שם לא קרני חגבים ולא הכסיפו פניו - דהוא הוי סימן סידוק וסימן שיאור, כדלקמן

[39] דבהא לא נפיק ידי חובת מצה, משום דלא הוי לה שימור לשם מצה - ואף על פי שאנו רואין שאין כאן חימוץ, ומיהו למצה של מצוה - שימור לשמה בעינן

[40] באחרונה היא מצות אכילתה, שעם הפסח היא חובת אכילתה, דכתיב קרא (במדבר ט יא) עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ, ופסח נאכל על השובע, כדתנן (פ"י מ"ח, קיט,ב) אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן

[41] כלומר: באכילה ראשונה שאכל מבצקות של נכרים לא נפיק

[42] ולא גרסינן 'אי נימא דהא ודאי טעמא משום הכי הוא'

[43] משמע משמתקנה לאפייה כגון עריכתה וקיטוף שלה ונתינתה לתנור

[44] דילמא לעולם שימור דלישה - שימור הוא, ואף על גב דלא איצטריך שימור מקמי הכי

[45] והכא מאי טעמא לא נפיק? -

[46] משום דמשעת נתינת מים לקמח - שזה דבר המחמצת - הויא צריכה שימור, וזו לא נעשה לה שימור מההיא עידנא דנחית לתורת שימור, דהיינו מנתינת מים

[47] דלא אשכח רבא סייעתא למילתיה

[48] ממאי דאמר בעינן שימור קודם לישה

[49] העמרין וקושרין את העמרים בימות הקציר

[50] [לקחה לו אמו] חיטין מתחלת קציר לצורך הפסח, ועבדא להו שימור מעיקרא

[51] מלא עריבה או עריבות הרבה, ומצניעתן לבדם לצורך הפסח

[52] קודם הפסח, והיו בה חיטין

[53] שם הנהר

[54] שנארג בו חוט של כלאים ואינו ניכר

[55] דהואיל ואין כלאים שבו ניכרים - אתי לזבוניה האי נכרי לישראל, ולָביש להו ישראל, ולאו אדעתיה

[56] דילמא הדר שקיל ליה מהתם ותופרו באחד מבגדיו

[57] דמהתם תו לא שקיל ליה: דבגדי המת אסורין בהנאה, ומת - אין מצות נוהגות בו דכתיב בַּמֵּתִים חָפְשִׁי (תהלים פח ו): כיון שמת אדם - נעשה חפשי מן המצות (שבת ל א), והני חיטי - כיון דלא מינכר חימוץ דידהו - אתי האי נכרי והדר מזבין להו לישראל

[58] קב לזה וקב לזה ולא הרבה לאיש אחד

[59] בקמח קרי 'מלילה' כשנותנין קמח לתבשיל

[60] דאין החומץ מניחו להחמיץ, לפי שמבשלו

[61] דאף על גב דחומץ כבר מעורב בתבשיל - הוא מבשל את הניתן בתוכו

[62] מעל האור

[63] ערב שבת עם חשיכה

[64] דכלי ראשון מבשל ונמצא מבשל תבלין בשבת

[65] דכלי שני אינו מבשל

[66] לכל מיני מאכל

[67] תבלין בכלי שני

[68] שהחומץ מבשלן ואף על גב שקדם

[69] כשהחומץ בעין

[70] אבל כשהוא מעורב בתבשיל אין כחו חזק

[71] בין חומץ תחלה בין חומץ בסוף

[72] נחתומין

[73] קמחא דאבשונא

[74] כגון בי ריש גלותא: שהעבדים מזלזלין בדבר איסור יותר ויותר

[75] אייגרו"ס, ויש בו חומץ, ועשוי לטבל בו בשר, ורגילים לתת בו קמח וכל דבר שמקהה את טעמו; וקמח לאחר זמן מחמיץ ומקהה את הטעם

[76] דכתיב (שמות יב ט) אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם ...

[77] אף על גב דכתיב בַּמָּיִם; וטעמא מפרש בגמרא

[78] בשעת צלייתו

[79] בשעת אכילתו

[80] שמצנן בו ידיו בשעה שהוא עורך ומקטף את המצה

[81] דשרי ליה תנא קמא לאוכלו מיד - בנותן

[82] לפי שהוא חזק, ואין מניחה מהר להחמיץ

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]