ביאור:בבלי פסחים דף פג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
רבה מוסיף: אף רבי יוסי הגלילי [1], דתניא: 'רבי יוסי הגלילי אומר: כל הענין כולו [2] אינו מדבר אלא בפרים הנשרפים [3] ובשעירים הנשרפין: [4] לשרוף פסוליהן אבית הבירה [5], וליתן לא תעשה על אכילתן;
אמרו לו: חטאת שנכנס דמה לפני ולפנים מנין [6]?
אמר להן: [7] (ויקרא י יח) הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה [אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי]’ - מכלל דאי נפיק איהי, אי נמי עייל [8] - דמה בשריפה [9]; [10]
ורבי יוחנן [11] סבר: דם ובשר חדא מילתא היא [12], בעלים מלתא אחריתי היא [13].
משנה:
העצמות והגידין והנותר [14] ישרפו בששה עשר [15];
חל ששה עשר להיות בשבת - ישרפו בשבעה עשר, לפי שאינן דוחין לא את השבת ולא את יום טוב.
גמרא:
אמר רב מרי בר אבוה אמר רבי יצחק: 'עצמות קדשים ששימשו נותר [16] - מטמאין את הידים [17] הואיל ונעשה בסיס [18] לדבר האסור'.
נימא מסייע ליה: העצמות והגידים והנותר ישרפו לששה עשר; הני עצמות היכי דמי [19]?: אילימא דלית בהו מוח - למה בשריפה, נשדינהו [20]? אלא פשיטא דאית בהו מוח [21]; אי אמרת בשלמא שימוש נותר מילתא היא - אמטו להכי בעי שריפה [22], אלא אי אמרת שימוש נותר לאו מילתא היא - למה להו שריפה [23]? נתברינהו ונחלצה למוח [24] דידהו, ונשרפיה [25], ונשדינהו לדידהו!? אלא לאו שמע מינה שימוש נותר מילתא היא!
אמרי: לא! לעולם אימא לך שימוש נותר לאו מילתא, וקסבר [26]: (שמות יב מו: בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ) בוֹ דכתיב גבי שבירה</ref> - [27] בכשר ואפילו בפסול [28].
אפילו בפסול סלקא דעתא? והא תנן [פסחים פ"ז מ"יא]: אבל המותיר בטהור [29] והשובר בטמא - אינו סופג את הארבעים!? [30]
לא קשיא: כאן שהיתה לו שעת הכושר [31], כאן שלא היתה לו שעת הכושר [32]. [המוח של העצמות – אי אפשר לאכול, ולכן צ"ל שאין בו מצות אכילה ואין בו נותר, שנותר הוא בשר קודש שהיתה בו מצות אכילה ועבר זמנו?]
ומאן תנא [33] דשני ליה [34] בין שהיתה לו שעת הכושר ללא היתה לו שעת הכושר?
רבי יעקב היא, דתניא: ’[שמות יב,מו] [בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה] וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ - בוֹ בכשר, ולא בפסול; רבי יעקב אומר: היתה לו שעת הכושר ונפסל - יש בו משום שבירת העצם; לא היתה לו שעת הכושר - אין בו משום שבירת העצם; רבי שמעון אומר: אחד זה ואחד זה אין בו משום שבירת העצם'.
מיתיבי: 'כל עצמות [35] הקדשים - אין טעונין שריפה [36], חוץ מעצמות הפסח [37], מפני התקלה [38]'; הני עצמות היכי דמי? אילימא דלית בהו מוח - למה להו שריפה [39]? אלא פשיטא דאית בהו מוח, ואי סלקא דעתך שימוש נותר מילתא היא, עצמות קדשים אמאי אין טעונין שריפה?
אמר רב נחמן בר יצחק: הכא במאי עסקינן? - כגון שמצאן חלוצין [40]; עצמות קדשים דאין בהן משום שבירת העצם קמי דנהוו נותר [41], [42] חלצינהו ולא הוו שימוש נותר ולא בעו שריפה; עצמות הפסח דיש בהן משום שבירת העצם - לבתר דנהוו נותר [43] - הוא דחלצינהו [44] והוו להו שימוש נותר, ובעו שריפה.
רב זביד אמר: הכא במאי עסקינן? - כגון
שמצאן צבורין צבורין ומהן חלוצין [45]; עצמות קדשים דאין בהן משום שבירת העצם - לכולהו הוה חליץ להו ואכיל להו, ולא בעי שריפה [46]; עצמות הפסח דיש בהן משום שבירת העצם - דילמא הני דחלצינהו ולהנך לא חלצינהו, ובעי שריפה.
אמר רב יהודה אמר רב: כל הגידין - בשר [47], חוץ מגידי צואר [48].
תנן: העצמות והגידים והנותר ישרפו בששה עשר - הני גידין [49] היכי דמי? אילימא גידי בשר – ניכלינהו, ואי דאיתותר [50] היינו נוֹתַר! אלא פשיטא [51] גידי צואר [52]; אי אמרת בשלמא בשר נינהו [53] - אמטו להכי בעי שריפה, אלא אי אמרת לאו בשר נינהו - למה להו שריפה?
אמר רב חסדא: לא נצרכא אלא לגיד הנשה [54] ואליבא דרבי יהודה, דתניא: רבי יהודה אומר: אינו נוהג אלא באחת, והדעת מכרעת של ימין [55];
[56] ואלא תפשוט דספוקי מספקא ליה לרבי יהודה [57], דאי מיפשיט פשיטא ליה [58] - ההיא דהיתירא ניכליה ודאיסורא נישדייה, למה ליה שריפה?
אמר רב איקא בר חיננא: [59] כגון שהוכרו ולבסוף נתערבו [60].
רב אשי אמר: לא נצרכא [61] אלא לשַׁמנוֹ דגיד הנשה, דתניא שַׁמנוֹ מותר, וישראל קדושים הם ונוהגין בו איסור [62].
רבינא אמר: בחיצון, וכדאמר רב יהודה אמר שמואל, דאמר רב יהודה אמר שמואל: שני גידין הן [63]: פנימי [64] הסמוך לעצם [65] - אסור וחייבין עליו [66], חיצון הסמוך לבשר [67] אסור [68], ואין חייבין עליו [69].
חל ט"ז [להיות בשבת ישרפו בי"ז, לפי שאינן דוחין לא את השבת ולא את יום טוב]:
ואמאי ניתי עשה [70] וידחי לא תעשה [71]?
אמר חזקיה, וכן תני דבי חזקיה: אמר קרא: (שמות יב י) וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ; שאין תלמוד לומר עַד בֹּקֶר [72], מה תלמוד לומר עַד בֹּקֶר? ליתן לו בקר שני לשריפתו!
אביי אמר: אמר קרא: (במדבר כח י) עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ [עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ] ולא עולת חול בשבת, ולא עולת חול ביום טוב; [73]!
רבא אמר: אמר קרא: (שמות יב טז) [וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ] הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם; הוּא - ולא מכשיריו [74]; לְבַדּוֹ -
הערות
עריכה- ^ נמי סבירא ליה כרבי יוחנן בן ברוקה דפסול בעלים לא בעי עיבור צורה
- ^ כל פרשה זו וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ (ויקרא ו כג) דמוקי לה רבנן במסכת זבחים (דף פב,א) בחטאת החיצונה שהכניס דמה לפנים, וזהו פסול שלה, וקאמר רחמנא שישרף - פליג רבי יוסי הגלילי, ומוקי בחטאת הפנימית
- ^ כגון פר העלם דבר של ציבור
- ^ אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ כמצותה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד [לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ], לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף - לא איצטריך קרא, דהא כתיב בגופיה (ויקרא ד יב) וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף, אלא שאם נפסלה ביוצא ובטומאה - בא הכתוב ללמדך
- ^ ולא חוץ לשלש מחנות כמצותה
- ^ שהיא פסולה
- ^ מדאמר ליה משה לאהרן
- ^ הא הובא
- ^ בת שריפה היא, ושפיר עביד דשרפוה לאלתר
- ^ ומדיליף רבי יוסי הגלילי קדשי דורות מחטאת דאהרן - אלמא סבירא ליה נמי דאם הובא דמה לדורות בעיא שריפה לאלתר, כי חטאת דאהרן; ואף על גב דפסול הדם הוא דהוי כפסולו מחמת דבר אחר, וקא סלקא דעתא דהוא הדין נמי סבירא ליה בפסול בעלים דלא בעי עיבור צורה; אבל רבנן, דלא גמירי מיניה – סברי: דורות משעה לא ילפינן, ובההיא הוא דקאמר להו משה דאם הביאו דמה לפנים בעיא שריפה, אבל לדורות בעי קרא אחרינא, וגבי עיבור צורה נמי לא ילפינן מינה.
- ^ דלא חשיב ליה לרבי יוסי הגלילי בהדייהו
- ^ והוה ליה פסולו בגופו כאילו נטמא בשר עצמו
- ^ נהי דשמעת ליה בפסול דם דלא בעו עיבור צורה, בפסול בעלים מי שמעת ליה דקאי כרבי יוחנן בן ברוקה
- ^ בשר פסח שנתעצלו באכילתו וניתותר; העצמות - שלא יכול לשוברן מפני שנאסרה בו שבירת העצם, ונותר בהן מוח והרי הוא נותר וטעון שריפה, וכן גידין; [ובגמרא פריך [לגבי גידין]: ניכלינהו!]
- ^ שהוא חולו של מועד; ואף על פי שנפסל בבוקר ראשון - אין רשאי לשורפו ביום טוב, כדמפרש בגמרא
- ^ שנותר בהן מוח חוץ לזמנו ושימשוהו העצמות הללו
- ^ כנותר עצמו, שגזרו חכמים שיטמא את הידים, בפרק בתרא (דף קכ,ב); ולקמן בפירקין (דף פה,א) מייתי לה בגמרא
- ^ מקום מושבו; כַּנּוֹ מתרגמינן 'בסיסיה' (שמות ל יח, כח )
- ^ דקאמר עיקרן ותחלתן בשריפה
- ^ יַשְׁלִיכֵם: דלא הצריך הכתוב שריפה אלא בראוי לאכילה וניתותר, כדכתיב (שמות יב י) וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר ואם תותירו תִּשְׂרֹפוּ
- ^ ומתחלתן לשריפה עומדים, שאסור לשוברן, ועל כן נעשין נותר; הילכך חשיב להו באנפי נפשייהו ולא הוו בכלל והנותר דמתניתין
- ^ אף העצמות כמוח עצמו
- ^ הרי מכיון שניתותרו ונפסלו - אין בהן משום איסור שבירה, דאמרינן לקמן וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ (שמות יב מו) בכשר ולא בפסול
- ^ ונישקליה למוח
- ^ [את המוח בלבד] ולא יפסיד עצים וטורח לשרוף העצמות
- ^ האי תנא
- ^ לאו למעוטי פסול אתא אלא
- ^ אורחיה דקרא הוא, וכשר ואף פסול במשמע
- ^ וכל שכן בטמא
- ^ לקמן בפירקין מפרש טעמא.
- ^ כגון נותר - יש בו שבירת העצם
- ^ כגון: נטמא לפני זריקה - אין בו משום שבירת עצם
- ^ דמתניתין
- ^ לגבי שבירת העצם
- ^ נותר מן
- ^ אלא שוברם ומוציא את המוח ושורפו ומשליך את העצמות
- ^ שאין יכול לשוברן
- ^ תקלת עֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בו, לפיכך נִשְׂרפים על ידי מוח שבהן
- ^ לעצמות הפסח
- ^ כולה מתניתין מיתוקמא במוצא עצמות חלוצין, כלומר: שבורין ונחלץ מוח מהן
- ^ דמותר לשוברן, אמרינן: סתמא דמילתא לא אתא מוח דידהו לידי נותר
- ^ ומקמיה איסורייהו דניתו לידי נותר
- ^ דאיפסיל
- ^ דתו לית ביה איסור שבירה, כרבי שמעון,
- ^ ובדק עליונים ומצאן חלוצין
- ^ עצמות קדשים לא בעו למיבדק תחתונים, אבל עצמות פסח בעו למיבדק כולהו, ובהא פליג רב זביד אדרב נחמן: דאי מצאן חלוצין לא חמיר שימוש נותר כולי האי להצריכו שריפה מספק ולומר 'בתר איסורייהו חלצינהו'
- ^ הרי הן כבשר, ונימנין עליהן בפסח, ויוצא ידי חובתו
- ^ שהוא אצל הרחב, וקשה, ועץ בעלמא הוא
- ^ דקאמר עיקרן ותחלתן לשריפה
- ^ על ידי שנתעצלו באכילתן
- ^ קאמר
- ^ ומשום שאין נאכלין מחמת קשיין - מָנִי להו בהדי עצמות, וקאמר דעיקרן לשריפה: דמסתמא לא אכיל להו
- ^ ואי אכיל להו - נפיק בהו
- ^ לעולם גידי צואר לאו בשר נינהו, ושאר גידים בשר גמור וראוי לאכילה; ומתניתין - דמשמע דיש גידים שהן בשר ליטען שריפה, וסתמן אין נאכלין, דקאמר ישרפו בששה עשר - בגיד הנשה, שהוא רך וכשר לאכילה
- ^ דאמר אין נוהג אלא באחת ולא ידעינן בהי מינייהו, הילכך מתחלה עומד אותו של היתר לשריפה, משום דלא ידע ליה דליכליה
- ^ ופרכינן:
- ^ בהי נהיג, דהא מילתא איבעיא לן בפרק 'גיד הנשה' (חולין צ ב)
- ^ תיפשוט מיהא דמספקא ליה לרבי יהודה בהי נהיג; דהא מילתא איבעיא לן בפרק 'גיד הנשה' (חולין צ ב), דקתני: רבי יהודה אומר: אין נוהג אלא באחת והדעת מכרעת של ימין, ואיבעיא לן: מיפשט ליה לרבי יהודה דשל ימין, ומאי 'דעת דקא אמר? - דעת תורה, כדמפרש התם: הַיָּרֵך (בראשית לב לג) = המיומנת שבירך? או דילמא ספוקי מספקא ליה, ומאי 'דעת'? - דעת נוטה, כלומר: מסתברא הכי תיפשוט ממתניתין: מדקא אמר תחלתו לשריפה - ודאי מספקא ליה, הילכך שריפה בעו תרוייהו, דאכל חד וחד אמר: האי דהיתירא הוה, והרי הוא נותר! ומתחלתו לא היה יכול לאוכלו שמא זהו של איסור
- ^ לעולם פשיטא ליה דשל ימין, ומתניתין - דלא מצי אכיל ליה, ומצריך ליה שריפה -
- ^ כשנתערבו לאחר מכאן; 'בשהוכרו' לאו דוקא, דודאי מתחלתו הוכרו, דאין לך אדם שאינו מכיר בין צד ימין לצד שמאל
- ^ מתניתין
- ^ הלכך תחלתו לשריפה: דכיון דמן התורה מותר - חל איסור נותר עליו, ובכלל נותר לא חשיב ליה, דהאי על כרחו מתחלתו לכך עומד; ואיצטריך למיתנייה באנפי נפשיה ולאשמעינן דאסור לאוכלו
- ^ בירך
- ^ זה גיד הגדול המתוח על פני כל אורך הירך, ו'פנימי' קרי ליה: שהוא בצד פנימי של ירך: צד הרואה את הירך השנית
- ^ עצם הקולית התחוב בבוקא דאטמא, וגם יוצא מבוקא דאטמא ונמתח אצל אותו עצם על פני כל אורך הירך שאסור
- ^ מלקות
- ^ זה גיד קצר הניתן בסוף השופי לרחבו; ו'חיצון' קרי ליה, על שם שהוא מוטל לצד חיצון של ירך: צד הרואה את האויר הסמוך לבשר שמובלע בבשר
- ^ מדרבנן
- ^ כדמפרש טעמא התם: אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ (בראשית לב לג) - ההוא דפשיט בכוליה ירך, והיינו פנימי; אבל חיצון – לא; ובההוא קאמר תנא דידן דתחלתו אינו נאכל: משום איסור דרבנן, וטעון שריפה דחייל עליה שם נותר, דחזי מדאורייתא
- ^ דבָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ (שמות יב י)
- ^ דמלאכת יום טוב
- ^ בתרא דהא כבר כתיב קמא
- ^ אלמא אפילו הקטר עולה אינו דוחה יום טוב, וכל שכן שריפת פסול שלה, ופסח - קרבן של חול הוא, דזריקת דמו בארבעה עשר ואין יכול להקטירו בלילה; והא דכתיב (שמות לד כה) וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר [זֶבַח חַג הַפָּסַח] דמשמע הא כל הלילה ילין - הא אוקימנא בארבעה עשר שחל להיות בשבת בפרק 'תמיד נשחט' (דף נט,ב)
- ^ היכולין ליעשות מבעוד יום