פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי פסחים דף פג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

רבה מוסיף: אף רבי יוסי הגלילי [1], דתניא: 'רבי יוסי הגלילי אומר: כל הענין כולו [2] אינו מדבר אלא בפרים הנשרפים [3] ובשעירים הנשרפין: [4] לשרוף פסוליהן אבית הבירה [5], וליתן לא תעשה על אכילתן;

אמרו לו: חטאת שנכנס דמה לפני ולפנים מנין [6]?

אמר להן: [7] (ויקרא י יח) הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה [אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי]’ - מכלל דאי נפיק איהי, אי נמי עייל [8] - דמה בשריפה [9]; [10]

ורבי יוחנן [11] סבר: דם ובשר חדא מילתא היא [12], בעלים מלתא אחריתי היא [13].

משנה:

העצמות והגידין והנותר [14] ישרפו בששה עשר [15];

חל ששה עשר להיות בשבת - ישרפו בשבעה עשר, לפי שאינן דוחין לא את השבת ולא את יום טוב.

גמרא:

אמר רב מרי בר אבוה אמר רבי יצחק: 'עצמות קדשים ששימשו נותר [16] - מטמאין את הידים [17] הואיל ונעשה בסיס [18] לדבר האסור'.

נימא מסייע ליה: העצמות והגידים והנותר ישרפו לששה עשר; הני עצמות היכי דמי [19]?: אילימא דלית בהו מוח - למה בשריפה, נשדינהו [20]? אלא פשיטא דאית בהו מוח [21]; אי אמרת בשלמא שימוש נותר מילתא היא - אמטו להכי בעי שריפה [22], אלא אי אמרת שימוש נותר לאו מילתא היא - למה להו שריפה [23]? נתברינהו ונחלצה למוח [24] דידהו, ונשרפיה [25], ונשדינהו לדידהו!? אלא לאו שמע מינה שימוש נותר מילתא היא!

אמרי: לא! לעולם אימא לך שימוש נותר לאו מילתא, וקסבר [26]: (שמות יב מו: בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ) בוֹ דכתיב גבי שבירה</ref> - [27] בכשר ואפילו בפסול [28].

אפילו בפסול סלקא דעתא? והא תנן [פסחים פ"ז מ"יא]: אבל המותיר בטהור [29] והשובר בטמא - אינו סופג את הארבעים!? [30]

לא קשיא: כאן שהיתה לו שעת הכושר [31], כאן שלא היתה לו שעת הכושר [32]. [המוח של העצמות – אי אפשר לאכול, ולכן צ"ל שאין בו מצות אכילה ואין בו נותר, שנותר הוא בשר קודש שהיתה בו מצות אכילה ועבר זמנו?]

ומאן תנא [33] דשני ליה [34] בין שהיתה לו שעת הכושר ללא היתה לו שעת הכושר?

רבי יעקב היא, דתניא: ’[שמות יב,מו] [בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה] וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ - בוֹ בכשר, ולא בפסול; רבי יעקב אומר: היתה לו שעת הכושר ונפסל - יש בו משום שבירת העצם; לא היתה לו שעת הכושר - אין בו משום שבירת העצם; רבי שמעון אומר: אחד זה ואחד זה אין בו משום שבירת העצם'.

מיתיבי: 'כל עצמות [35] הקדשים - אין טעונין שריפה [36], חוץ מעצמות הפסח [37], מפני התקלה [38]'; הני עצמות היכי דמי? אילימא דלית בהו מוח - למה להו שריפה [39]? אלא פשיטא דאית בהו מוח, ואי סלקא דעתך שימוש נותר מילתא היא, עצמות קדשים אמאי אין טעונין שריפה?

אמר רב נחמן בר יצחק: הכא במאי עסקינן? - כגון שמצאן חלוצין [40]; עצמות קדשים דאין בהן משום שבירת העצם קמי דנהוו נותר [41], [42] חלצינהו ולא הוו שימוש נותר ולא בעו שריפה; עצמות הפסח דיש בהן משום שבירת העצם - לבתר דנהוו נותר [43] - הוא דחלצינהו [44] והוו להו שימוש נותר, ובעו שריפה.

רב זביד אמר: הכא במאי עסקינן? - כגון


עמוד ב

שמצאן צבורין צבורין ומהן חלוצין [45]; עצמות קדשים דאין בהן משום שבירת העצם - לכולהו הוה חליץ להו ואכיל להו, ולא בעי שריפה [46]; עצמות הפסח דיש בהן משום שבירת העצם - דילמא הני דחלצינהו ולהנך לא חלצינהו, ובעי שריפה.

אמר רב יהודה אמר רב: כל הגידין - בשר [47], חוץ מגידי צואר [48].

תנן: העצמות והגידים והנותר ישרפו בששה עשר - הני גידין [49] היכי דמי? אילימא גידי בשר – ניכלינהו, ואי דאיתותר [50] היינו נוֹתַר! אלא פשיטא [51] גידי צואר [52]; אי אמרת בשלמא בשר נינהו [53] - אמטו להכי בעי שריפה, אלא אי אמרת לאו בשר נינהו - למה להו שריפה?

אמר רב חסדא: לא נצרכא אלא לגיד הנשה [54] ואליבא דרבי יהודה, דתניא: רבי יהודה אומר: אינו נוהג אלא באחת, והדעת מכרעת של ימין [55];

[56] ואלא תפשוט דספוקי מספקא ליה לרבי יהודה [57], דאי מיפשיט פשיטא ליה [58] - ההיא דהיתירא ניכליה ודאיסורא נישדייה, למה ליה שריפה?

אמר רב איקא בר חיננא: [59] כגון שהוכרו ולבסוף נתערבו [60].

רב אשי אמר: לא נצרכא [61] אלא לשַׁמנוֹ דגיד הנשה, דתניא שַׁמנוֹ מותר, וישראל קדושים הם ונוהגין בו איסור [62].

רבינא אמר: בחיצון, וכדאמר רב יהודה אמר שמואל, דאמר רב יהודה אמר שמואל: שני גידין הן [63]: פנימי [64] הסמוך לעצם [65] - אסור וחייבין עליו [66], חיצון הסמוך לבשר [67] אסור [68], ואין חייבין עליו [69].

חל ט"ז [להיות בשבת ישרפו בי"ז, לפי שאינן דוחין לא את השבת ולא את יום טוב]:

ואמאי ניתי עשה [70] וידחי לא תעשה [71]?

אמר חזקיה, וכן תני דבי חזקיה: אמר קרא: (שמות יב י) וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ; שאין תלמוד לומר עַד בֹּקֶר [72], מה תלמוד לומר עַד בֹּקֶר? ליתן לו בקר שני לשריפתו!

אביי אמר: אמר קרא: (במדבר כח י) עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ [עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ] ולא עולת חול בשבת, ולא עולת חול ביום טוב; [73]!

רבא אמר: אמר קרא: (שמות יב טז) [וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ] הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם; הוּא - ולא מכשיריו [74]; לְבַדּוֹ -

הערותעריכה

  1. ^ נמי סבירא ליה כרבי יוחנן בן ברוקה דפסול בעלים לא בעי עיבור צורה
  2. ^ כל פרשה זו וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ (ויקרא ו כג) דמוקי לה רבנן במסכת זבחים (דף פב,א) בחטאת החיצונה שהכניס דמה לפנים, וזהו פסול שלה, וקאמר רחמנא שישרף - פליג רבי יוסי הגלילי, ומוקי בחטאת הפנימית
  3. ^ כגון פר העלם דבר של ציבור
  4. ^ אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ כמצותה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד [לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ], לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף - לא איצטריך קרא, דהא כתיב בגופיה (ויקרא ד יב) וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף, אלא שאם נפסלה ביוצא ובטומאה - בא הכתוב ללמדך
  5. ^ ולא חוץ לשלש מחנות כמצותה
  6. ^ שהיא פסולה
  7. ^ מדאמר ליה משה לאהרן
  8. ^ הא הובא
  9. ^ בת שריפה היא, ושפיר עביד דשרפוה לאלתר
  10. ^ ומדיליף רבי יוסי הגלילי קדשי דורות מחטאת דאהרן - אלמא סבירא ליה נמי דאם הובא דמה לדורות בעיא שריפה לאלתר, כי חטאת דאהרן; ואף על גב דפסול הדם הוא דהוי כפסולו מחמת דבר אחר, וקא סלקא דעתא דהוא הדין נמי סבירא ליה בפסול בעלים דלא בעי עיבור צורה; אבל רבנן, דלא גמירי מיניה – סברי: דורות משעה לא ילפינן, ובההיא הוא דקאמר להו משה דאם הביאו דמה לפנים בעיא שריפה, אבל לדורות בעי קרא אחרינא, וגבי עיבור צורה נמי לא ילפינן מינה.
  11. ^ דלא חשיב ליה לרבי יוסי הגלילי בהדייהו
  12. ^ והוה ליה פסולו בגופו כאילו נטמא בשר עצמו
  13. ^ נהי דשמעת ליה בפסול דם דלא בעו עיבור צורה, בפסול בעלים מי שמעת ליה דקאי כרבי יוחנן בן ברוקה
  14. ^ בשר פסח שנתעצלו באכילתו וניתותר; העצמות - שלא יכול לשוברן מפני שנאסרה בו שבירת העצם, ונותר בהן מוח והרי הוא נותר וטעון שריפה, וכן גידין; [ובגמרא פריך [לגבי גידין]: ניכלינהו!]
  15. ^ שהוא חולו של מועד; ואף על פי שנפסל בבוקר ראשון - אין רשאי לשורפו ביום טוב, כדמפרש בגמרא
  16. ^ שנותר בהן מוח חוץ לזמנו ושימשוהו העצמות הללו
  17. ^ כנותר עצמו, שגזרו חכמים שיטמא את הידים, בפרק בתרא (דף קכ,ב); ולקמן בפירקין (דף פה,א) מייתי לה בגמרא
  18. ^ מקום מושבו; כַּנּוֹ מתרגמינן 'בסיסיה' (שמות ל יח, כח )
  19. ^ דקאמר עיקרן ותחלתן בשריפה
  20. ^ יַשְׁלִיכֵם: דלא הצריך הכתוב שריפה אלא בראוי לאכילה וניתותר, כדכתיב (שמות יב י) וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר ואם תותירו תִּשְׂרֹפוּ
  21. ^ ומתחלתן לשריפה עומדים, שאסור לשוברן, ועל כן נעשין נותר; הילכך חשיב להו באנפי נפשייהו ולא הוו בכלל והנותר דמתניתין
  22. ^ אף העצמות כמוח עצמו
  23. ^ הרי מכיון שניתותרו ונפסלו - אין בהן משום איסור שבירה, דאמרינן לקמן וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ (שמות יב מו) בכשר ולא בפסול
  24. ^ ונישקליה למוח
  25. ^ [את המוח בלבד] ולא יפסיד עצים וטורח לשרוף העצמות
  26. ^ האי תנא
  27. ^ לאו למעוטי פסול אתא אלא
  28. ^ אורחיה דקרא הוא, וכשר ואף פסול במשמע
  29. ^ וכל שכן בטמא
  30. ^ לקמן בפירקין מפרש טעמא.
  31. ^ כגון נותר - יש בו שבירת העצם
  32. ^ כגון: נטמא לפני זריקה - אין בו משום שבירת עצם
  33. ^ דמתניתין
  34. ^ לגבי שבירת העצם
  35. ^ נותר מן
  36. ^ אלא שוברם ומוציא את המוח ושורפו ומשליך את העצמות
  37. ^ שאין יכול לשוברן
  38. ^ תקלת עֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בו, לפיכך נִשְׂרפים על ידי מוח שבהן
  39. ^ לעצמות הפסח
  40. ^ כולה מתניתין מיתוקמא במוצא עצמות חלוצין, כלומר: שבורין ונחלץ מוח מהן
  41. ^ דמותר לשוברן, אמרינן: סתמא דמילתא לא אתא מוח דידהו לידי נותר
  42. ^ ומקמיה איסורייהו דניתו לידי נותר
  43. ^ דאיפסיל
  44. ^ דתו לית ביה איסור שבירה, כרבי שמעון,
  45. ^ ובדק עליונים ומצאן חלוצין
  46. ^ עצמות קדשים לא בעו למיבדק תחתונים, אבל עצמות פסח בעו למיבדק כולהו, ובהא פליג רב זביד אדרב נחמן: דאי מצאן חלוצין לא חמיר שימוש נותר כולי האי להצריכו שריפה מספק ולומר 'בתר איסורייהו חלצינהו'
  47. ^ הרי הן כבשר, ונימנין עליהן בפסח, ויוצא ידי חובתו
  48. ^ שהוא אצל הרחב, וקשה, ועץ בעלמא הוא
  49. ^ דקאמר עיקרן ותחלתן לשריפה
  50. ^ על ידי שנתעצלו באכילתן
  51. ^ קאמר
  52. ^ ומשום שאין נאכלין מחמת קשיין - מָנִי להו בהדי עצמות, וקאמר דעיקרן לשריפה: דמסתמא לא אכיל להו
  53. ^ ואי אכיל להו - נפיק בהו
  54. ^ לעולם גידי צואר לאו בשר נינהו, ושאר גידים בשר גמור וראוי לאכילה; ומתניתין - דמשמע דיש גידים שהן בשר ליטען שריפה, וסתמן אין נאכלין, דקאמר ישרפו בששה עשר - בגיד הנשה, שהוא רך וכשר לאכילה
  55. ^ דאמר אין נוהג אלא באחת ולא ידעינן בהי מינייהו, הילכך מתחלה עומד אותו של היתר לשריפה, משום דלא ידע ליה דליכליה
  56. ^ ופרכינן:
  57. ^ בהי נהיג, דהא מילתא איבעיא לן בפרק 'גיד הנשה' (חולין צ ב)
  58. ^ תיפשוט מיהא דמספקא ליה לרבי יהודה בהי נהיג; דהא מילתא איבעיא לן בפרק 'גיד הנשה' (חולין צ ב), דקתני: רבי יהודה אומר: אין נוהג אלא באחת והדעת מכרעת של ימין, ואיבעיא לן: מיפשט ליה לרבי יהודה דשל ימין, ומאי 'דעת דקא אמר? - דעת תורה, כדמפרש התם: הַיָּרֵך (בראשית לב לג) = המיומנת שבירך? או דילמא ספוקי מספקא ליה, ומאי 'דעת'? - דעת נוטה, כלומר: מסתברא הכי תיפשוט ממתניתין: מדקא אמר תחלתו לשריפה - ודאי מספקא ליה, הילכך שריפה בעו תרוייהו, דאכל חד וחד אמר: האי דהיתירא הוה, והרי הוא נותר! ומתחלתו לא היה יכול לאוכלו שמא זהו של איסור
  59. ^ לעולם פשיטא ליה דשל ימין, ומתניתין - דלא מצי אכיל ליה, ומצריך ליה שריפה -
  60. ^ כשנתערבו לאחר מכאן; 'בשהוכרו' לאו דוקא, דודאי מתחלתו הוכרו, דאין לך אדם שאינו מכיר בין צד ימין לצד שמאל
  61. ^ מתניתין
  62. ^ הלכך תחלתו לשריפה: דכיון דמן התורה מותר - חל איסור נותר עליו, ובכלל נותר לא חשיב ליה, דהאי על כרחו מתחלתו לכך עומד; ואיצטריך למיתנייה באנפי נפשיה ולאשמעינן דאסור לאוכלו
  63. ^ בירך
  64. ^ זה גיד הגדול המתוח על פני כל אורך הירך, ו'פנימי' קרי ליה: שהוא בצד פנימי של ירך: צד הרואה את הירך השנית
  65. ^ עצם הקולית התחוב בבוקא דאטמא, וגם יוצא מבוקא דאטמא ונמתח אצל אותו עצם על פני כל אורך הירך שאסור
  66. ^ מלקות
  67. ^ זה גיד קצר הניתן בסוף השופי לרחבו; ו'חיצון' קרי ליה, על שם שהוא מוטל לצד חיצון של ירך: צד הרואה את האויר הסמוך לבשר שמובלע בבשר
  68. ^ מדרבנן
  69. ^ כדמפרש טעמא התם: אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ (בראשית לב לג) - ההוא דפשיט בכוליה ירך, והיינו פנימי; אבל חיצון – לא; ובההוא קאמר תנא דידן דתחלתו אינו נאכל: משום איסור דרבנן, וטעון שריפה דחייל עליה שם נותר, דחזי מדאורייתא
  70. ^ דבָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ (שמות יב י)
  71. ^ דמלאכת יום טוב
  72. ^ בתרא דהא כבר כתיב קמא
  73. ^ אלמא אפילו הקטר עולה אינו דוחה יום טוב, וכל שכן שריפת פסול שלה, ופסח - קרבן של חול הוא, דזריקת דמו בארבעה עשר ואין יכול להקטירו בלילה; והא דכתיב (שמות לד כה) וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר [זֶבַח חַג הַפָּסַח] דמשמע הא כל הלילה ילין - הא אוקימנא בארבעה עשר שחל להיות בשבת בפרק 'תמיד נשחט' (דף נט,ב)
  74. ^ היכולין ליעשות מבעוד יום