ביאור:בבלי פסחים דף ע

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לאו חובה היא, דאי סלקא דעתך חובה היא - תיתי בשבת ותיתי במרובה ותיתי בטומאה ובמועט; מיהו מאי טעמא אתיא? – כדתניא: 'חגיגה הבאה עם הפסח נאכלת תחילה, כדי שיהא פסח נאכל על השבע [1].'

ונאכלת לשני ימים [ולילה אחד]:

מתניתין דלא כבן תימא, דתניא: 'בן תימא אומר: חגיגה הבאה עם הפסח - הרי היא כפסח, ואינה נאכלת אלא ליום ולילה; וחגיגת חמשה עשר [2] נאכלת לשני ימים ולילה אחד; וחגיגת ארבעה עשר [3] יוצא בה משום שמחה [4], ואין יוצא בה משום חגיגה [5].'

מאי טעמא דבן תימא [6]?

כדמתני רב לחייא בריה: (שמות לד כה) [לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי] וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח: 'זֶבַח חַג' - זה חגיגה; הַפָּסַח – כמשמעו, ואמר רחמנא לֹא יָלִין.

איבעיא להו: לבן תימא, נאכלת צלי [7] או אין נאכלת צלי?: כי אקשיה רחמנא לפסח – ללינה, אבל לצלי לא? או דילמא לא שנא?

תא שמע [8]: הלילה הזה כולו צלי [9]', ואמר רב חסדא: זו דברי בן תימא - שמע מינה.

איבעיא להו: לבן תימא, באה מן הבקר או אינה באה מן הבקר? באה מן הנקבות או אינה באה מן הנקבות? באה בת שתי שנים או אינה באה בת שתי שנים?: כי אקשיה רחמנא לפסח - למידי דאכילה [10], אבל לכל מילי לא? או דילמא לא שנא?

תא שמע: חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח: באה מן הצאן ואינה באה מן הבקר, באה מן הזכרים ואינה באה מן הנקבות, באה בת שנתה ואינה באה בת שתי שנים, ואינה נאכלת אלא ליום ולילה, ואינה נאכלת אלא צלי, ואינה נאכלת אלא למנויו; מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא [11]? - בן תימא!

שמע מינה כולהו מילתא בעינן [12]! שמע מינה.

איבעיא להו: לבן תימא, יש בה משום שבירת עצם או אין בה משום שבירת העצם?: אף על גב דכי אקשיה רחמנא לפסח, אמר קרא (שמות יב מו: בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ) בוֹ: בוֹ - ולא בחגיגה? או דילמא האי בוֹ - בכשר ולא בפסול הוא דאתא?

תא שמע: 'סכין שנמצאת בארבעה עשר - שוחט בה [13] מיד [14]; בשלשה עשר - שונה ומטביל [15]; קופיץ [16] - בין בזה ובין בזה [17] שונה ומטביל [18]'; מני [19]?: אילימא רבנן [20], מאי שנא סכין דמטביל [21] דחזיא לפסח [22] - קופיץ נמי, הא חזי לחגיגה [23]? אלא לאו דבן תימא היא, ושמע מינה יש בה משום שבירת העצם!

לא, לעולם רבנן, וכגון שבא [24] בשבת [25].

והא מדקתני סיפא 'חל ארבעה עשר להיות בשבת שוחט בה [26] מיד [27] ובחמשה עשר [28] שוחט בה [29] מיד [30]; נמצאת קופיץ קשורה לסכין - הרי היא כסכין [31]', מכלל דרישא [32] לאו בשבת עסקינן [33]!?

ואלא שבא


עמוד ב

במרובה [34].

מנא ידעי [35]? ואלא שבא בטומאה [36].

סוף סוף מנא ידעי [37]?

דמית נשיא [38].

דמית נשיא אימת?: אילימא דמית בשלשה עשר [39] - סכין למה לי דמטבליה [40]? ואלא דמית בארבעה עשר [41] - מאי שנא סכין דמטביל [42] ומאי שנא קופיץ דלא מטביל לה [43]?

לא, צריכא דנשיא גוסס בשלשה עשר [44]: סכין דחד ספיקא [45] - מטביל לה [46]; [47] קופיץ, דתרי ספיקי [48] - [49] לא מטביל לה [50].

תניא: 'יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי בנו [51], והלך וישב לו בדרום [52], אמר: אם יבוא אליהו ויאמר להם לישראל "מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת?", מה הן אומרים לו? תמהני על שני גדולי הדור - שמעיה ואבטליון - שהן חכמים גדולים ודרשנין גדולים, ולא אמרו להן לישראל חגיגה דוחה את השבת!'

אמר רב: מאי טעמא דבן דורתאי? דכתיב (דברים טז ב) וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר [בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם]; והלא אין פסח אלא מן הכבשים ומן העזים!? אלא: צֹאן זה פסח, בָקָר זו חגיגה, ואמר רחמנא וְזָבַחְתָּ פֶּסַח.

אמר רב אשי: ואנן, טעמא דפרושים ניקו ונפרוש [53]? אלא קרא - לכדרב נחמן הוא דאתא, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה [54]: מניין למותר הפסח [55] שקרב שלמים [56]? – שנאמר (דברים טז ב) וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר [בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם] - וכי פסח מן הבקר בא? והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים? אלא מותר הפסח יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר [57].

ורבנן, מאי טעמא לא דחי שבת [58]? הא ודאי קרבן ציבור הוא [59]!?

אמר רבי אילעא משום רבי יהודה בן ספרא: אמר קרא: (ויקרא כג מא) וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה [חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ]; שבעה? שמונה הוו [60]! אלא מכאן לחגיגה שאינה דוחה את השבת [61]!

כי אתא רבין – אמר: אמרתי לפני רבותי: פעמים שאי אתה מוצא אלא ששה, כגון שחל יום טוב הראשון של חג בשבת [62]!

אמר אביי: אבין - תכלא [63]! לימא כי הא מילתא [64]: שמנה לא משכחת לה כלל; שבעה איתא ברוב שנים!

אמר עולא אמר רבי אלעזר: שלמים ששחטן מערב יום טוב - אינו יוצא בהן לא משום שמחה ולא משום חגיגה; משום שמחה – דכתיב וְזָבַחְתָּ וְשָׂמַחְתּ (דברים כז ז: וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ) - בעינן זביחה

הערות עריכה

  1. ^ שיהו נהנין באכילתו ותיחשב להן
  2. ^ דנפקא לן במסכת חגיגה (ט,א) מוְחַגֹּתֶם אֹתוֹ (שמות יב יד)
  3. ^ אם עיכבה עד למחר ושחטה
  4. ^ משום שלמי שמחה, ואף על גב שמופרשת ועומדת היא כבר; ושלמי שמחה - חובה הן; והא דקיימא לן (לקמן דף עא,א) 'כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין', כדתניא בסיפרי: וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר (דברים טז ב): 'והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים, אם כן למה נאמר בָקָר – להקיש: כל הבא מצאן ובקר – לפסח: מה פסח דבר שהוא חובה ואינו בא אלא מן החולין - אף כאן שהוא חובה ואינו בא אלא מן החולין' - הני מילי בחובות דעלמא, אבל שלמי שמחה - איתרבי במסכת חגיגה (דף ח,א) מדתניא בסיפרי: (דברים טז יד: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ); וְשָׂמַחְתָּ - לרבות כל מיני שמחה; יכול אף בעופות ומנחות? תלמוד לומר בְּחַגֶּךָ: מי שחגיגה באה מהן, יצאו עופות; מכאן אמרו: ישראל יוצאים ידי חובתן בנדרים ונדבות כו' - אף על גב דמחויב ועומד הוא
  5. ^ משום חגיגת חמשה עשר, כדאמרן: דבר שיש בו חובה אינו בא אלא מן החולין, כלומר: משלו, ולא ממה שהוא מחויב ועומד, וְזוֹ כבר נתקדשה מאתמול
  6. ^ דאמר אין נאכלין אלא ליום ולילה
  7. ^ צריך לאוכלה צלי
  8. ^ מתניתין היא, בפרק בתרא [פ"י מ"ד]
  9. ^ 'כולו צלי' [משמע] ואפילו החגיגה
  10. ^ דאזהרת לינה - צווי אכילה היא
  11. ^ אינה נאכלת אלא ליום ולילה
  12. ^ כולהו מילי דפסח אתיין בחגיגה בההוא היקשא
  13. ^ פסחו
  14. ^ ואין צריך להטבילה זה המוצאָהּ, דמסתמא הטבילוה בעליה; אם טמאה היתה - הטבילוה בשלשה עשר, כדי שיהא הערב שמש, ותהא טהורה בארבעה עשר
  15. ^ כלומר: אף על פי שספק שמא הטבילוה הבעלים - זה שונה ומטבילהּ מספק שמא עדיין לא הטבילוה, שהיה להן שהות ביום להטבילה ולהעריב שמשה
  16. ^ סכין גדול הוא, ורובן אינן לשחיטה אלא לחיתוך בשר ולשבירת עצמות
  17. ^ אפילו נמצאת בארבעה עשר
  18. ^ דמתוך שאין שבירת העצם בפסח אין הבעלים צריכין לה כל ארבעה עשר עד למחר ויש לומר לא הטבילהּ: שהיה לו שהות ביום להטבילהּ סמוך לבין השמשות לצורך מחר
  19. ^ הא, דמשמע דאין שבירת עצמות בערב הפסח
  20. ^ דלא מקשי חגיגה לפסח, ואין בה איסור שבירת עצם
  21. ^ לה בעליה מאתמול
  22. ^ ומוקמינן לה השתא בחזקת טהרה למוצאהּ משום דחזיא ליה לבעלים בארבעה עשר לפסח לשחוט, הילכך אטבלהּ מאתמול דניהוי ליה הערב שמש, והא לא חיישינן שמא אבדה לו זה ימים רבים: דודאי היום נפלה ממנו, דמתוך שבשעת הרגל העם רב - אין שוהה שם במקום נפילתה שלא תמצא
  23. ^ לשבירת עצמות, ואטבלה מאתמול, ואמאי המוצאהּ בארבעה עשר שונה ומטביל
  24. ^ ערב הפסח
  25. ^ דאין חגיגה באה עמו, הלכך לא צריכה לבעלים בארבעה עשר
  26. ^ בקופיץ זה
  27. ^ ואין צריך להטביל, דאף על גב דשמא בעלים היה להן סכין לשחוט ולא היתה קופיץ זו להן אלא לשבירת עצמות והיום אין שבירת העצם בשבת - אפילו הכי כיון דצריכה להן ביום טוב אחר שבת כבר הטבילוה מערב שבת, דהא בשבת לא מצו לאטבולה, כדאמרינן במסכת ביצה (דף יז,ב) 'חל יום טוב להיות אחר שבת - מטבילין את הכל מלפני השבת'
  28. ^ אם מצאה ביום טוב עצמו
  29. ^ שלמים
  30. ^ דודאי הטבילוה בעלים מאתמול
  31. ^ ואפילו נמצאת בארבעה עשר שחל להיות בחול - שוחט בה מיד, דודאי הוטבלה עם הסכין בשלשה עשר, הואיל וקשורה עמו
  32. ^ דקתני בין בזה בין בזה שונה ומטביל
  33. ^ דאם לא כן - קשיא רישא אסיפא, ואפילו הכי קאמר דאין בו שבירת עצמות - אלמא אסור לשבור עצמות בחגיגת ארבעה עשר
  34. ^ בחבורה מועטת: שהפסח מרובה להן, ולא יביאו חגיגה
  35. ^ הבעלים בשלשה עשר שתהא חבורתו מועטת? הרי כל שעה באין ונמנין עליו אנשים מעלמא, וקונים להן בו חלק מן הבעלים - עד שעת שחיטה! הלכך לא קים ליה שתהא חבורה מועטת, ומטביל לקופיץ שמא יביאו חגיגה ויצטרכו לשבירת עצמות
  36. ^ שרוב ציבור טמאין, ותנן: בזמן שבא בטומאה - אין מביאין עמו חגיגה, וְזֶה המוצאהּ – טהור, ואף על פי שאף הטהורים עושין בטומאה עם הציבור - מטבילהּ לשבר בה עצמות חגיגת חמשה עשר, שאינה באה בטומאה
  37. ^ הבעלים בשלשה עשר כשמטבילין סכיניהם שיהו רוב ציבור טמאין
  38. ^ ומצוה לכל ישראל להתעסק בו
  39. ^ כשהיו מטהרין כליהם
  40. ^ למריה? הרי היא עתיד ליטמא! וְזֶה המוצאהּ, אם טהור הוא - למה מחזיקהּ בטהורה ושוחט בה שלמי חגיגתו ביום טוב
  41. ^ וכשהטבילו כליהם הצריכין לארבעה עשר בי"ג, לא היו יודעין שיבוא בטומאה - אם כן גם את הקופיץ הטביל לשבירת העצמות דחגיגת ארבעה עשר
  42. ^ דאמרינן אטבלה מרהּ מאתמול
  43. ^ דלא אמרינן אטבלה מרה מאתמול
  44. ^ ולא גרסינן 'ומת בארבעה עשר', דמה לי מת ומה לי לא מת
  45. ^ דאיכא למימר שמא ימות הנשיא ויעשו פסח בטומאה
  46. ^ משום הך ספיקא לא אימנע מלאטבולהּ ואטבלהּ: דחייש שמא לא ימות ויעשה פסח בטהרה
  47. ^ אבל
  48. ^ דתרי ספיקי אית ליה מסלקי ליה מתורת טבילה: שמא ימות ולא יביאו חגיגות לא בארבעה עשר ולא בחמשה עשר, או אפילו לא ימות - שמא אני לא אצטרך לחגיגת ארבעה עשר שתהא חבורתי מועטת ויבא פסח במרובה; ואי משום חגיגת חג חמשה עשר - עדיין יש שהות להטבילה בי"ד
  49. ^ הלכך
  50. ^ מָרָהּ בשלשה עשר
  51. ^ בן דורתאי פירש מן החכמים ונבדל מהם מפני שהיו אומרים אין חגיגת ארבעה עשר דוחה שבת
  52. ^ רחוק מירושלים, שלא לעלות לרגל ויתחייב בפסח ובחגיגה, דקסבר חגיגה חובה ואפילו במרובה
  53. ^ וכי לכך הוצרכנו לדרוש המקראות אחר טעמי המבדילים מן החכמים
  54. ^ [דומה למכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא בא פרשה ד ד"ה והיה לכם]
  55. ^ בין שהפריש פסחו ואבד ונתכפר באחר ואחר כך נמצא זה, בין שהפריש מעות לפסחו וחלה קדושת פסח על כולן, והוּזְלו טלאים, וניתותרו מן המעות
  56. ^ במועד או לאחר הרגל
  57. ^ היינו שלמים, שכשירין לבא מכל צאן ומכל בקר, זכר ונקבה
  58. ^ ואפילו חגיגת חמשה עשר
  59. ^ דהא אתי בכינופיא כי פסח, וּזְמַן קבוע לה
  60. ^ בחג הסכות כתיב, דתשלומין דידיה כל שמונה, הלכך שמונה הוי
  61. ^ אלא לאו שמע מינה אין לך חגיגה שדוחה שבת, הלכך לא משכחת שמונה לעולם
  62. ^ דמטי נמי שמיני עצרת בשבת, דאין כאן אלא ששה
  63. ^ קובר את בניו היה
  64. ^ שאילה שאינה הוגנת