ביאור:בבלי פסחים דף סד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
קשיא מליקה אמליקה [1], קשיא הקטרה אהקטרה!?
ולטעמיך תיקשי לך היא גופא, דקתני 'לא אמרו אלא בפסח בלבד [2] והדר תני אחד השוחט ואחד הזורק ואחד המולק ואחד המזה'!? אלא הא והא [3] רבי שמעון [4]; מליקה אמליקה לא קשיא: כאן בארבעה עשר כאן בחולו של מועד [5], ואידי ואידי [6] רבי שמעון היא; הקטרה אהקטרה נמי לא קשיא: תנאי היא [7]: דאיכא דמקיש הקטרה לשחיטה [8], ואיכא מאן דלא מקיש [9].
רבי יהודה אומר: אף התמיד - מאי טעמא דרבי יהודה?
אמר לך: זִבְחִי (שמות כג יח: לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר: שמות לד,כה: לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח) - זבח המיוחד לי, ומאי ניהו? – תמיד.
רבי שמעון אומר: הפסח בארבעה עשר [לשמו - חייב, ושלא לשמו – פטור; ושאר כל הזבחים, בין לשמן ובין שלא לשמן – פטור]:
מאי טעמא דרבי שמעון?
דכתיב זבחי זבחי תרי זמני (שמות כג יח: לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר: שמות לד,כה: לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח), [10]קרי ביה 'זבח' [11]' [12] 'זבָחַיי' [13]; למאי הלכתא פלגינהו רחמנא מהדדי ולא כתב 'זבָחַיי' [14]? – למימר: בזמן דאיכא זבח [15] לא מחייב אזבחיי [16], בזמן דליכא זבח - מחייב אזבחיי.
ובמועד לשמו פטור [שלא לשמו – חייב; ושאר כל הזבחים, בין לשמן בין שלא לשמן - חייב חוץ מן החטאת ששחטו שלא לשמה]:
טעמא דשלא לשמו, הא סתמא פטור [17] – אמאי?
[18] פסח בשאר ימות השנה - שלמים הוי.
שמעת מינה פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה [19]!?
אמר רבי חייא בר גמדא: נזרקה מפי חבורה [20] ואמרו: כגון שהיו בעלים טמאי מת [21] ונדחין לפסח שני, דסתמיה לשום פסח קאי [22].
משנה:
הפסח נשחט בשלש כתות [23], שנאמר (שמות יב ו) [וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה] וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל [בֵּין הָעַרְבָּיִם]: קהל, ועדה, וישראל.
נכנסה כת הראשונה, נתמלאה העזרה - נעלו דלתות העזרה,
תקעו הריעו ותקעו;
הכהנים עומדים שורות שורות ובידיהם בזיכי כסף ובזיכי זהב [24]; שורה שכולה כסף – כסף, ושורה שכולה זהב – זהב, לא היו מעורבין [25];
ולא היו לבזיכין שוליים [26] שמא יניחום [27] ויקרש הדם [28];
שחט ישראל [29] וקבל הכהן [30], נותנו לחבירו וחבירו לחבירו [31], ומקבל את המלא [32] ומחזיר את הריקן [33];
כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת [34] כנגד היסוד; [35]
יצתה כת ראשונה ונכנסה כת שניה, יצתה שניה נכנסה שלישית;
כמעשה הראשונה כך מעשה השניה והשלישית [36];
קראו את ההלל [37]; אם גמרו [38] – שָׁנוּ [39], ואם שנו [40] – שלשו [41], אף על פי שלא שלשו מימיהם [42].
רבי יהודה אומר: מימיהם של כת שלישית לא הגיעו לאָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' [אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי] (תהלים קטז א) [43] מפני שעמה מועטין;
כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהכהנים מדיחים את העזרה שלא ברצון חכמים [44];
רבי יהודה אומר: כוס היה ממלא מדם התערובת [45], זרקו זריקה אחת על גבי המזבח - ולא הודו לו חכמים.
כיצד תולין ומפשיטין?
אונקליות של ברזל [46] היו קבועים בכתלים [47] ובעמודים [48], שבהן תולין ומפשיטין;
כל מי שאין לו מקום לתלות ולהפשיט - מקלות דקים וחלקים [49] היו שם, מניח על כתפו ועל כתף חבירו - ותולה ומפשיט.
רבי אליעזר אומר: י"ד
| המשך המשנה |
שחל להיות בשבת [50] - מניח ידו על כתף חבירו ויד חבירו על כתיפו, ותולה [51] ומפשיט;
קרעו והוציא את אימוריו, נתנו במגיס [52] והקטירן על גבי המזבח;
יצתה כת הראשונה וישבה לה בהר הבית [53], שניה בחיל [54], והשלישית במקומה עומדת; חשיכה - יצאו וצלו את פסחיהן.
גמרא:
אמר רבי יצחק: אין הפסח נשחט אלא בשלש כתות של שלשים שלשים בני אדם; מאי טעמא? קהל ועדה וישראל [55]; מספקא לן אי בבת אחת [56] אי בזה אחר זה [57] - הלכך בעינן שלש כתות של שלשים שלשים בני אדם, דאי בבת אחת - הא איכא ואי בזה אחר זה - הא איכא [58]!
הלכך בחמשין נמי סגיא: דעיילי תלתין [59] ועבדי [60], עיילי עשרה [61] ונפקי עשרה [62], עיילי עשרה ונפקי עשרה [63]!
נכנסה כת ראשונה [נתמלאה העזרה, נעלו דלתות העזרה, תקעו הריעו ותקעו]:
איתמר: אביי אמר ננעלו תנן [64]; רבא אמר: נועלין תנן.
מאי בינייהו?
איכא בינייהו למסמך אניסא: אביי אמר ננעלו תנן: כמה דעיילו – מעלו, וסמכינן אניסא [65]!
רבא אמר: נועלין תנן, ולא סמכינן אניסא.
והא דתנן [עדיות פ"ה מ"ו]: אמר רבי יהודה: חס ושלום שעקביא בן מהללאל נתנדה, שאין עזרה ננעלת על כל אדם בישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל! [66] - אביי מתרץ לטעמיה ורבא מתרץ לטעמיה:
אביי מתרץ לטעמיה: אין בעזרה בשעה שננעלה על כל אדם בישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל;
רבא מתרץ לטעמיה: אין בעזרה בשעה שנועלין אותה על כל ישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל.
תנו רבנן: 'מעולם לא נתמעך אדם בעזרה חוץ מפסח אחד שהיה בימי הלל, שנתמעך בו זקן אחד, והיו קוראין אותו פסח מעוכין [67]'.
תנו רבנן: 'פעם אחת ביקש אגריפס המלך ליתן עיניו באוכלוסי ישראל, אמר ליה לכהן גדול: תן עיניך בפסחים! נטל כוליא מכל אחד, ונמצאו שם ששים ריבוא זוגי כליות, כפלים כיוצאי מצרים, חוץ מטמא ושהיה בדרך רחוקה; ואין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה בני אדם, והיו קוראין אותו "פסח מעובין [68]";
'נטל כוליא'? הא בעי אקטורה?
דהדר מקטיר להו.
והכתיב (ויקרא ג יא) וְהִקְטִירוֹ [הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה לַה’] - [69] שלא יערב חלביו של זה בזה!
דהדר מקטיר להו חדא חדא
והתניא [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא יד ה"י]: (ויקרא ג טז) וְהִקְטִירָם [הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ כָּל חֵלֶב לַה’] - והקטירם שיהא כולו [70] כאחד?
אלא תפיסה בעלמא: דשקיל מינייהו עד דיהבין ליה מידי אחרינא [71].
כהנים עומדין שורות [ובידיהם בזיכי כסף ובזיכי זהב, שורה שכולה כסף - כסף, ושורה שכולה זהב - זהב, לא היו מעורבין.]:
מאי טעמא [72]?: אילימא דילמא שקלי דדהבא ומעיילי דכספא [73] - הכי נמי דילמא שקלי בר מאתן ומעיילי בר מאה?
אלא דהכי שפיר טפי.
ולא היו לבזיכין שוליים [שמא יניחום ויקרש הדם]:
תנו רבנן: כל הבזיכין שבמקדש לא היו להן שוליים, חוץ מבזיכי לבונה של לחם הפנים [74], שמא יניחום ויפרוס הלחם [75].
שחט ישראל וקבל הכהן [נותנו לחבירו, וחבירו לחבירו]:
לא סגיא דלאו ישראל?
היא גופא קא משמע לן: דשחיטה בזר כשירה;
'וקבל הכהן' - הא קמשמע לן: מקבלה ואילך מצות כהונה [76];
נותנו לחבירו - שמעת מינה הולכה שלא ברגל [77] הויא הולכה [78].
דילמא הוא נייד פורתא?
ואלא מאי קא משמע לן?
הא קמשמע לן: (משלי יד כח) בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ [וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן] [79].
קבל את המלא ומחזיר את הריקן:
אבל איפכא [80] – לא; מסייע ליה לרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: אין מעבירין על המצות [81].
כהן הקרוב אצל המזבח [זורקו זריקה אחת כנגד היסוד]:
אמר רב חסדא: רבי יוסי הגלילי היא, דתניא [דומה לספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא יד פרק כ הלכה ה בשם רבי ישמעאל]: 'רבי יוסי הגלילי אומר: [84] (במדבר יח יז) [אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם] אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר [אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה’]; 'דמוֹ' לא נאמר, אלא דָּמָם; חלבוֹ לא נאמר, אלא חֶלְבָּם [85]; למד על בכור ומעשר ופסח שהן טעונין מתן דמים [86] ואימורין לגבי מזבח.'
מנלן דטעונין יסוד?
אמר רבי אלעזר: אתיא זריקה זריקה מעולה: כתיב הכא אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ, וכתיב התם (ויקרא א יא) [וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי ה’] וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב: מה עולה טעונה יסוד אף פסח נמי טעון יסוד.
הערות
עריכה- ^ דסלקא דעתא בארבעה עשר קאמר, וקתני דעבר אמליקה דומיא דשאר קרבנות, ועוד: דקא חשיב ליה כשחיטה
- ^ אבל אשאר קרבנות לא מחייב
- ^ תרוייהו הנך מתניתא
- ^ דמתניתין, דפטר אשאר קרבנות בארבעה עשר ומחייב עלייהו במועד
- '^ קמייתא דפטר בארבעה עשר קאי כדתני בה בהדיא ותנא 'עוף', והוא הדין לשאר זבחים, אלא משום דאורחיה לעכוביה בו ביום אחר התמיד נקט ליה; ורישא דמתניתא בתרייתא, דקתני נמי לא אמרו אלא פסח בלבד - רבי שמעון אמרה, ואארבעה עשר קאי; ואחד השוחט כו' דסיפא - בחולו של מועד קאמר, ואשמעינן חיובא לזורק ולמולק כשוחט: דלא תימא שחיטה דווקא
- ^ הני תרתי סתמי
- ^ ואליבא דרבי שמעון
- ^ מר מקיש הקטרה לעבודת הדם הואיל וישנו בהלנת אימורין
- ^ לית ליה האי היקישא, דשחיטה קאמר רחמנא, וּזְריקה - דמתרביא בהדיא מדַּם זִבְחִי (שמות לד כה), אבל הקטרה לא
- ^ תרי קראי כתיבי, שקיל י' דחד מינייהו ושדי אאידך ו
- ^ דהיינו פסח
- ^ וקרי ביה
- ^ לשאר זבחים
- ^ בחד קרא' והכל במשמעף בין בפסח בין בשאר זבחים
- ^ דהיינו פסח: בארבעה עשר
- ^ אשאר זבחים
- ^ מלֹא תִשְׁחַט (שמות לד כה); כל כמה דלא עקר שם פסח מיניה - הוא פסח, ושחטו בשאר ימות השנה ופסול, ושחיטה שאינה ראויה היא
- ^ דאמרינן:
- ^ ולא אמרינן סתמיה שלמים הוא; ולשון בעיא הוא, כלומר: פשטינן לה מהכא או לא
- ^ כולם הודו בדבר זה: לאוקומי מתניתין דמשמע דבעי למעקר שם פסח מיניה
- ^ בארבעה עשר
- ^ משום הכי בעי עקירה
- ^ פסחי צבור - בין שהצבור מועטין ויכולין לישחט כולן בבת אחת - מצוה ליחלק לשלש כיתות זו אחר זו
- ^ כפות גדולות לקבל בהן הדם
- ^ בגמרא מפרש טעמא
- ^ רחבין מלמטה, אלא חדין תחתיהם, כדי שלא יוכלו לישב על הקרקע
- ^ כהנים על גבי קרקע עד שיקבלו דם אחר מחמת שהן מרובין וישכחום
- ^ ולא יהא ראוי לזרוק
- ^ אם ירצה, שהשחיטה כשירה בזרים בכל הקרבנות
- ^ הדם בבזך מצואר הטלה
- ^ שהרי בשורה הן עומדים עד המזבח
- ^ מיד הנותנו לו
- ^ שחזר אליו מיד כהן הזורק
- ^ בבזך עצמו זורק, ולא מתנה באצבע, שאין לך קרבן טעון אצבע אלא חטאת לבדה, כדכתיב [וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת] בְּאֶצְבָּעוֹ (ויקרא ד כה)
- ^ ברוחות שבמזבח שהיה יסוד תחתיהן, וזורק לזקיפתו של מזבח והוא נופל ליסוד; ולפי שאין היסוד מקיף את המזבח אלא את הצפון ואת המערב, כדתנן במסכת מדות (פ"ג מ"א), לכך הוצרך לומר כנגד היסוד;
- ^ הכל כאשר אמרנו
- ^ אכל כיתות קאי
- ^ כשהיו מתחילין לשחוט מתחילין לקרות, ואם רבו הפסחים ומשך זמן שחיטתן עד שגמרו ועדיין רבים שוחטין
- ^ חוֹזְרִין וקורין שניה
- ^ ועדיין לא גמרה שחיטת פסחי אותה הכת
- ^ וכן השניה וכן השלישית
- ^ שלא אירע מעולם ששילשו, לפי שהיו שם כהנים מרובין ומהירין במלאכתן
- ^ אפילו פעם ראשון
- ^ שאַמַת המים מהלכת בעזרה, וכשהן רוצין להדיח העזרה - פוקקין את נקב יציאתה, והמים פושטין והולכין על גדותיה ומדיחין את כל העזרה, שרצפה של שיש היתה כולה, ואחר כך פותחין הנקב - והמים יוצאים; ובערב הפסח - מתוך שהדמים מרובים - היו מדיחין אותה; והכהנים היו מדיחין אותה בשבת שלא ברצון חכמים
- ^ המוטל על הרצפה, וטעמא מפרש בגמרא
- ^ מסמרים שראשיהן כפופין למעלה; קרוק"ש בלע"ז
- ^ בעזרה, במקום בית המטבחיים
- '^ אלו עמודין קטנים הרבה, וקרויין 'ננסין', כדאמרינן במסכת תמיד (פ"ג מ"ה), דתנן בית המטבחיים היה לצפונו של מזבח ועליו שמונה עמודין, וקרויין 'ננסין', וקורות של ארז על גביהן, ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן, ושלשה סדרים... '
- ^ מחולקין מפוצלות קליפתן
- ^ ואינו יכול לתקן המקלות
- ^ ותולה אותו בגידי ארכובותיו בזרועו
- ^ קערה
- ^ בשבת קאמר: שלא היו יכולין להוליך פסחיהן לבתיהן
- ^ לפני הסורג הוא, בין הסורג לחומת עזרת נשים, בתחלת עליית ההר
- ^ קהל עשרה ועדה עשרה וישראל עשרה
- ^ צוה לשוחטו, ויהיו בה שלשים
- ^ שלש כתות של עשרה עשרה
- ^ הלכך שלש כתות בעינן דילמא בזה אחר זה קאמר ושל שלשים בעינן דילמא בבת אחת קאמר ואינו יכול לשוחטו בפחות משלשים
- ^ ברישא
- ^ ושוחטים פסחיהן
- ^ חדשים
- ^ מינייהו
- ^ דאי בהדדי קאמר הא איכא ואי שלש כתות קאמר הא איכא
- ^ ננעלין מאליהן ומעשה נסים
- ^ וכל זמן שאין ננעלין מאליהן - מניחין אותם ליכנס, ולא חיישינן דלמא עיילי כולהו ואין כאן שלש כיתות
- ^ במסכת עדיות תנן: ארבעה דברים העיד עקביא בן מהללאל כו' וקתני התם הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את המשוחררת; אמרו לו מעשה בכרכמית שפחה שהיתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון! אמר להם: דוגמא השקוה דומין לה היו אותן שהשקוה ונידוהו; אמר רבי יהודה חס ושלום שעקביא נתנדה שאין עזרה ננעלת כו' כשהיתה ננעלת על כל אדם בערבי פסחים שהקהל גדול ורב אין בהם אחד בחכמה וביראת חטא כעקביא
- ^ על שם שנתמעך
- ^ עב על שם שהעם רב
- ^ וְהִקְטִירוֹ משמע לבדן:
- ^ כל האימורין של קרבן
- ^ תופס כוליא ומראה לשליח והוא נותן פול או אבן כנגדה
- ^ שורה שכולה כסף כסף
- ^ כשהוא מחזיר הריקן ומקבל המלא, זימנין דמחזיר ריקן של זהב ומקבל מלא של כסף, והוה ליה מורידין בקודש
- ^ שהיו מניחין אותן אצל הלחם על השולחן והתקינו להם מושב שוליים רחב
- ^ כדי שלא יסמכו על הלחם שאצלם ויפרסו [ויפרצו] דופנותיו: שהיה עשוי דפנות כמין תיבה פרוצה משני רוחותיה
- ^ דכתיב (ויקרא א ה) וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר ... וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן [הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם] ואמר מר במסכת חגיגה (יא,א): וְהִקְרִיבוּ - זו קבלת הדם, לימד על הקבלה שטעונה כהונה
- ^ כי הא
- ^ ופלוגתא היא בשילהי פרק קמא דזבחים (דף יד,ב): ארבע עבודות נאמרו בדם: שחיטה וקבלה והולכה וּזְריקה; קבלה והולכה - מ וְהִקְרִיבוּ נפקי' בשילהי פרק קמא דחגיגה; ומאי אשמעינן מתניתין, דאיכפל למיתני סדר הולכתן היאך, אי לאו הא אתא לאשמעינן?
- ^ שהיו כולן עסוקין בעבודה
- ^ מחזיר את הריקן ברישא
- ^ דמכי מושיט ליה האי - מיד בעי לקבולי: דאין מעבירין על המצוה מאחר שבאת לידו
- ^ למרחוק, ולא בשפיכה בנחת: מקריב הכלי לכותל המזבח
- ^ דאיכא למאן דאמר בפרק בתרא (קכא,א) 'פסח בשפיכה; ורבי ישמעאל היא דמפיק ליה מוְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ (דברים יב כז) - במסכת זבחים בפרק 'בית שמאי'; אין לך קרבן שצריך מתנה באצבע אלא חטאת בלבד, אבל כל שאר קרבנות - מתן דם על ידי זריקת כל הכלי;
- ^ בבכור כתיב
- ^ אלמא אחריני נמי מישתמעי
- ^ לימד על הפסח ומעשר בהמה שלא מצינו להם מתן דמים בתורה אלא כאן, וכתיב תִּזְרֹק ולא כתיב 'תשפֹך'