פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי פסחים דף כ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

נשאלין עליה [1] אפילו בכלי המונח על גבי קרקע כדבר שיש בו דעת לישאל [2].

והבשר טמא; האי בשר דאיתכשר במאי [3]?: אי נימא דאיתכשר בדם - והא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מנין לדם קדשים שאינו מכשיר? - שנאמר (דברים יב כד) לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם: דם שנשפך כמים מכשיר, ושאינו נשפך כמים אינו מכשיר;

ואלא דאיתכשר במשקי בית מטבחיא? והא אמר רבי יוסי ברבי חנינא: משקי בית מטבחיא לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין [4]!

ואלא דאיתכשר בחיבת הקודש [5]; אימור דמהניא ליה חיבת הקודש לאיפסולי גופיה למימנא ביה ראשון ושני [6] נמי [7]? [8] תיפשוט [9] דבעי ריש לקיש [10]: צריד [11] של מנחות [12], מונין בו ראשון ושני או לא?

אמר רב יהודה אמר שמואל: כגון שהיתה פרה של זבחי שלמים [13] והעבירה בנהר [14] ושחטה ועדיין משקה טופח עליה [15]; נמצאת בפרש הכל טהור; וניהדר פרש [16] וניטמייה לבשר?

אמר רב אדא בר אהבה: בפרש עבה [17].

רב אשי אמר: אפילו תימא בפרש רכה, משום דהוי משקה סרוח.

תני תנא קמיה דרב ששת: שרץ מטמא את המשקין [18], ומשקין [19] מטמאין את הכלי [20], וכלי [21]מטמא את האוכלין [22], והאוכלין מטמאין את המשקין [23], ולמדנו שלש טומאות בשרץ. [24].

הני ארבעה הן [25]!?

גוז משקין דרישא [26].

אדרבה גוז משקין דסיפא [27]!

[28] לא אשכחן תנא דאמר משקין מטמאין כלי אלא רבי יהודה, והדר ביה! [29] וסימניך [30]: נזייתא [31].

תנן התם [כלים פ"ח מ"ה]: 'שרץ שנמצא בתנור [32] - הפת שבתוכו שניה [33], מפני שהתנור תחלה [34]'; אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: וניחזי להאי תנור [35] כמאן דמלי טומאה דמי [36], ותיהוי האי פת ראשונה [37]?

אמר ליה: לא סלקא דעתך, דתניא: '[38] יכול יהו כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס [39]?


עמוד ב

תלמוד לומר: (ויקרא יא לג) [וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ] כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא [וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ] וסמיך ליה (ויקרא יא לד) מִכָּל הָאֹכֶל [אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא]: אוכל מטמא מאויר כלי חרס, ואין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס [40].

רב חסדא רמי פיסחא אפיסחא, ומשני: מי אמר רבי יהושע שתיהן כאחת [41]? ורמינהו [דומה לתוספתא פסחים פ"א ה"ו [ליברמן]]: אמר רבי יוסי: אין הנדון דומה לראיה: כשהעידו רבותינו על מה העידו?: אם על הבשר שנטמא בולד הטומאה ששורפין אותו עם הבשר שנטמא באב הטומאה, זה טמא וזה טמא! אם על השמן שנפסל בטבול יום שמדליקין אותו בנר שנטמא בטמא מת - זה פסול וזה טמא; אף אנו מודים בתרומה שנטמאת בולד הטומאה ששורפין אותה עם התרומה שנטמאת באב הטומאה, אבל היאך נשרוף אפילו תלויה עם הטמאה שמא יבא אליהו ויטהרם? [42].

ומשני: הא [43] רבי שמעון ואליבא דרבי יהושע, הא [44] רבי יוסי [45] ואליבא דרבי יהושע [46], דתניא: 'ארבעה עשר שחל להיות בשבת - מבערין את הכל מלפני השבת, ושורפין תרומות טמאות תלויות וטהורות [47], דברי רבי מאיר [48]; רבי יוסי אומר: טהורה בפני עצמה, ותלויה בפני עצמה, וטמאה בפני עצמה. אמר רבי שמעון: לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על הטהורה ועל הטמאה שאין שורפין, על התלויה ועל הטהורה ששורפין [49]; על מה נחלקו? - על התלויה ועל הטמאה, שרבי אליעזר אומר תישרף זו בעצמה וזו בעצמה [50], ורבי יהושע אומר: שתיהן כאחת [51].'

והא מתניתין רבי יוסי היא?

הכי קאמר רבי יוסי לרבי מאיר: אפילו רבי שמעון, ואליבא דרבי יהושע דמיקל - כי מיקל בתלויה וטמאה, אבל בטהורה וטמאה - לא.

רבי יוסי ברבי חנינא רמי תרומה אפיסחא [52], ומשני: מי אמר רבי יהושע שתיהן כאחת [53]? ורמינהו [תרומות פ"ח מ"ח]: חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה, רבי אליעזר אומר: אם היתה מונחת במקום התורפה - יניחנה במקום המוצנע, ואם היתה מגולה – יכסנה; רבי יהושע אומר: אם היתה מונחת במקום המוצנע - יניחנה במקום התורפה, ואם היתה מכוסה – יגלנה; גרמא – אִין, בידים – לא [54]!

ומשני: הא רבי שמעון אליבא דרבי יהושע, הא [55] רבי יוסי אליבא דרבי יהושע [56].

רבי אלעזר רמי תרומה אתרומה, ומשני: מי אמר רבי יהושע גרמא – אִין, בידים – לא? ורמינהו [תרומות פ"ח מ"ט]: חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה, ותחתיה חולין טמאין - מודה רבי אליעזר ורבי יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה – יציל; ואם לאו, רבי אליעזר אומר: תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד, רבי יהושע אומר: יטמאנה ביד! ומשני: שאני התם דאיכא הפסד חולין.

מתקיף לה רבא: מתניתין נמי איכא הפסד עצים [57]!?

אמר ליה אביי: להפסד מרובה חששו, להפסד מועט לא חששו.

ומנא תימרא דלהפסד מרובה חששו ולהפסד מועט לא חששו? – דתניא [דומה לתרומות פ"ח מ"י]: חבית של שמן תרומה שנשברה בגת העליונה ובתחתונה חולין טמאין, מודה רבי אליעזר לרבי יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל, ואם לאו תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד [58]; מאי שנא שמן דראוי להדליק, יין נמי ראוי לזילוף? וכי תימא זילוף לאו מילתא היא [59], והאמר שמואל משום רבי חייא: שותין מלוג בסלע [60], ומזלפין מלוג בשתים [61]!?

בחדש [62].

והא ראוי לישנו!

אתי ביה לידי תקלה [63].

שמן נמי אתי ביה לידי תקלה!

דרמי ליה בכלי מאוס.

יין נמי, רמי ליה בכלי מאוס!

לזילוף קא בעי ליה [64], בכלי מאוס רמי ליה [65]?

ותקלה עצמה [66] - תַּנָּאֵי היא, דתניא: 'חבית של יין של תרומה שנטמאת, בית שמאי אומרים: תשפך חבל, ובית הלל אומרים תעשה זילוף [67].

אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי [68]: אני אכריע: בשדה תשפך חבל, בבית תעשה זילוף [69].

איכא דאמרי: [70] בחדש תשפך חבל, בישן תעשה זילוף.

אמרו לו [71]:

הערותעריכה

  1. ^ כלומר: חשבינן לה לטמא אותה כאילו יש בה דעת לישאל; לשון אחר נשאלין לבית דין מה תהא עליו, וְזוֹ עיקר: נשאלין עליה בעלים: יהו נשאלין בעל כרחן בשבילה לבית דין מה תהא עלה
  2. ^ כלומר: אף על גב דכלי טהור זה שנולד בו הספק אין בו דעת לישאל, ובו לא היה אדם עוסק שיהא מוליכו ומביאו בידו, אבל אדם עסוק בטומאה: שהיה נושא שרץ בידו ספק נגע בכלי ספק לא נגע, אם רשות היחיד הוא - ספיקו טמא
  3. ^ הכי נמי מצי בעי אקרא: (ויקרא ז ז) וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא [לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר] - במאי איתכשר? ואיכא למימר בשר דקרא פשיטא דאיכא הכשר טובא: דבשר של שלמים נאכל בכל העיר ולכל אדם, ושם מדיחין אותו ומבשלין אותו, ואיכא הכשר טובא; אבל בהמה זו שנמצאת בבשרה מחט בעזרה - במקום שחיטה - ומהיכן קבל הבשר הכשר
  4. ^ משקה בית מטבחיא שהודחה בהן אינו מכשיר
  5. ^ חיבת הקודש מכשרתה לבוא לידי טומאה, דקיימא לן בפרק שני דשחיטת חולין: חיבת הקודש משווה לה אוכל לקבולי טומאה
  6. ^ שיהא הוא מטמא אחרים דקתני הבשר 'טמא' ולא קתני 'הבשר פסול'
  7. ^ בתמיה
  8. ^ אם כן
  9. ^ מדקתני 'טמא', משמע מטמא אחרים, משום הכשר חיבת הקודש
  10. ^ בשחיטת חולין [לו,א; מנחות קב,ב]
  11. ^ לשון יבש; ודומה לו גבי שופר (ראש השנה כז ב) היה קולו דק או עבה או צריד
  12. ^ מקום שלא נגע לשם שמן
  13. ^ להכי נקט פרה של זבחי שלמים: לפי שהעור והבשר לבעלים, ומתעסק ליפות העור והבשר
  14. ^ ומעבירה בנהר סמוך לשחיטה, ומשקין אותה כדי שתהא נוחה להפשיט, כדאמרינן בסיומא דביצה
  15. ^ ואי אפשר שלא יפול מן המשקה על הבשר כל שהוא בשעת הפשט
  16. ^ דקא סלקא דעתך תורת משקה עליו, שהרי בשעה זו השקה אותה
  17. ^ דלאו משקה הוא
  18. ^ מקל וחומר מכלי, כדלעיל
  19. ^ שבאו מחמת שרץ
  20. ^ כדיליף מ-בְּכָל כְּלִי יִטְמָא' (ויקרא יא לד), וקא סבר: יטמא הכלי מן המשקה, כדהוה דריש לה רבי יהודה מיקמי דהדר ביה, ודריש ביה נמי להאי 'יטמא' 'יְטַמֵּא'
  21. ^ ויליף מיניה דחוזר כלי זה ו
  22. ^ כדאשכחן בהו דכלים מטמאין מ-כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא (ויקרא יא לג) , מִכָּל הָאוֹכֶל (ויקרא יא לד) משמע שנטמא האוכל מאויר כלי חרס
  23. ^ דדריש 'יִטְמָא' דגבי אוכלין: יטמא לטמא אוכלין המשקין, כדדריש ליה רבי עקיבא; והוא הדין דמצי למיתני 'וכלי מטמא את המשקין ומשקין מטמאין אוכלין' כיון דאית ליה 'יטמא' 'יטמא', אלא חדא מינייהו נקט, ותרווייהו לא מצי למיתני דנימא 'כלי מטמא את האוכלין ואוכלין את המשקין ומשקין שבאו מן האוכלין מטמאין את האוכלין', דהא ליתא בקרא אפילו לרבי עקיבא, דהוה ליה שלישי עושה רביעי ד-וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה (ויקרא יא לד) - אתוכו דכלי חרס קאי: שקיבל המשקה הזה טומאה מן הכלי, וכי דרשת 'יטמא' 'יטמא' - אכתי שני עושה שלישי משכחת מיניה, אבל שלישי עושה רביעי לא ילפת מיניה
  24. ^ ומיהו לא מיתרצא היא: דהאי אוכל הבא מחמת כלי דקאמר קרא דמטמא משקה - לאו מכלי הבא מחמת משקה קאי, אלא בבא מחמת שרץ, ותנא תני למדנו שלש טומאות בשרץ דמשמע דטומאה הולכת מזה לזה ומזה לזה, ומהכא הוה מצינו למיפרכיה למילתיה! אלא דאקשי ליה קושיא אחריתי מפורשת טפי: דקתני 'שלש' וקא חשיב ארבע, והיא היא
  25. ^ שלישי עושה רביעי לא משכחת ליה בקרא דכי כתיב - אוכל הבא מחמת כלי מטמא משקה לאו בכלי הבא מחמת משקה כתיב אלא בכלי הבא מחמת שרץ, ותנא גופיה חשיב ארבע ותני 'שלש'
  26. ^ חתוך משקין הראשונים, ואימא: שרץ מטמא את הכלי, והכלי את האוכל, ואוכל את המשקה, וכן הן סדורין במקרא! ורבי עקיבא - הוא דדריש 'יטמא' 'יְטַמֵּא', ושני עושה שלישי; והוא הדין דמצי למיתני נמי שרץ – כלי, וכלי – משקה, ומשקה – אוכל; וחדא מינייהו נקט, כדפרשינן, דתרווייהו לא מצי למתני, והא אתא לאשמעינן דשני עושה שלישי בחולין
  27. ^ ואימא: שרץ – משקה, ומשקה – כלי, מ- בְּכָל כְּלִי יִטְמָא' (ויקרא יא לד) כדהוה דריש ליה רבי יהודה, וכלי אוכל דרוש ביה להאי 'יטמא' דכלי יטמא ומשקין דסיפא לא תיתני משום דרביעי לא כתיב, ואף על גב דאוכל ודאי מטמא משקה - הכא לא תתנייה, דהאי אוכל דהכא - שלישי הואי
  28. ^ אמר ליה:
  29. ^ ואי הכי תדרוש - כמאן תוקמיה?
  30. ^ שלא תטעה בסדרן
  31. ^ סדר מטילי שכר שעורין: תחלה נותנין כלי, ואחר כך אוכל, ואחר כך משקה
  32. ^ ולא נגע בפת
  33. ^ לטומאה, ואינם מטמאים חולין לרבנן
  34. ^ התנור קיבל טומאה מן השרץ והפת מן התנור
  35. ^ כיון דקיימא לן אויר כלי חרס מטמא מן השרץ אף על פי שלא נגע
  36. ^ דהא לא נגע בו ומטמאו,
  37. ^ כאלו נוגעת בשרץ
  38. ^ אם כלי שטף נתון בתוך כלי חרס, ושרץ באויר החיצון
  39. ^ יכול יהא כלי עץ או כלי מתכת שבתוכו טמא משום דכתיב (ויקרא יא לג) כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא
  40. ^ כלומר: האי כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ שאמרתי לך - באוכל אמרתי לך, ואי כמאן דמלי טומאה חשיב ליה לחיצון - נמצאת טומאה נוגעת בגבו של כלי שטף, וכלי שטף מטמא מגבו! אלא שמע מינה כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא מחמת כלי הוא דמטמא, ואשמעינן קרא דאוכלין ומשקין - הוא דמקבלי טומאה מולד הטומאה, אבל כלי – לא; ומהאי פירוקא נפקא לן בכל דוכתא הא דאשכחן דאין כלי ראשון מטמא כלי ואין אוכלין ומשקין מטמאין כלי, כדיליף לעיל מקל וחומר; ואדם נמי, שאינו אב הטומאה - כגון נוגע בטומאת נבלה ובשרץ - לא מטמא כלי, דכתיב (ויקרא יא כד) כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא [עַד הָעָרֶב] ולא כתיב כבוס בגדים [כמו בפסוק שלאחריו, בענין נושא נבלה: וְכָל הַנֹּשֵׂא מִנִּבְלָתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב] אבל גבי נושא גזירת הכתוב היא בטומאת משא שמטמא אדם לטמא בגדים שעליו בשעת משא, ולא בגדים הבאין לאחר מכאן; אלמא ולד הטומאה לא מטמא כלי חוץ מטמא מת, שהוא אב הטומאה, וכן אדם לא מצינו לו טומאה בכל התורה אלא מאב הטומאה, כגון על ידי שרץ ונבלה ושכבת זרע ועל ידי זב ומעיינותיו ומדרסו ועל ידי נדה ומעיינותיה ומדרסה ועל ידי טמא מת
  41. ^ בתלויה וטמאה בחמץ בפסח
  42. ^ וקתני היאך ישרף אפילו תלויה עם הטמאה
  43. ^ מתניתין
  44. ^ וברייתא
  45. '^ כדקתני אמר רבי יוסי: אין הנדון כו'
  46. ^ ולקמן פריך: והא מתניתין רבי יוסי נמי קאמר לה, דתנן: אמר רבי יוסי אינה היא המדה
  47. ^ הכל ביחד
  48. ^ רבי מאיר לטעמיה, דאמר מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח
  49. ^ דהואיל ולא הוחזק טומאה אין נראה כמטמא בידים
  50. ^ דהואיל ואין לה טומאה ודאית - הרי היא מטמא בידים
  51. ^ כיון דתלויה היא - אי אתה מוזהר על שמירתה
  52. ^ תרומה דעלמא אתרומה דפיסחא
  53. ^ דמותר לטמא תלויה בידים
  54. ^ ואף על גב דתלויה היא
  55. ^ דקתני בידים לא
  56. ^ דגבי תלויה דפיסחא נמי הכי אמר: ואנן היאך נשרוף אפילו תלויה עם הטמאה?
  57. ^ ואמאי קאמר רבי יוסי אליבא דרבי יהושע דלא
  58. ^ 'מודה רבי אליעזר כו' - אמסקנא קאי, א'אם לאו תרד ותטמא'; ולקמן פריך: מודה רבי יהושע לרבי אליעזר מבעי ליה; מכל מקום קתני גבי שמן דכולהו מודו שלא יטמאנה בידים, משום הפסד חולין: דשמן חולין שנתערב תרומה בהן - יאסרו לכהן ולזר משום טומאה דתרומה - משום דהפסד מועט הוא, כדמפרש: דראוי להדליק
  59. ^ לא חשיב, והרי הפסידו
  60. ^ מלוג שנמכר בסלע
  61. ^ נוח לקנות לוג בשתי סלעים לזילוף מלקנותו לשתיה, ומי שאינו עשיר יקח יין בזול לשתייתו - לוג בסלע, ויין ביוקר לזילוף
  62. ^ דאין ריחו נודף ואין ראוי לזילוף
  63. ^ אם ישהנו אצלו עד שיתיישן - אתי למשתי מיניה
  64. ^ וצריך שיהא לו ריחו טוב
  65. ^ בתמיה
  66. ^ אי חיישינן לה ואסור לשהויי אי לא
  67. ^ 'חבל' - לשון חבילה, כלומר: תשפך יחד ולא לזלף, דילמא אדמזלף קלי קלי אפילו בו ביום אתי למשתיה
  68. ^ רבי ישמעאל ברבי יוסי כמה שנים אחר בית הלל ובית שמאי היה
  69. ^ בשדה תשפך חבל שאין מזלפין בשדה, והא לא אמרינן שיביאנה בבית לזלפו: דאדהכי אתי ביה לידי תקלה
  70. ^ לשהייה מועטת לא חיישינן, כי הא: מן השדה לבית לא חיישינן, אלא
  71. ^ בני דורו