ביאור:בבלי פסחים דף מט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משנה:
ארבעה עשר שחל להיות בשבת - מבערין את הכל [1] מלפני השבת, דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים: בזמנו;
רבי אליעזר בר צדוק אומר: תרומה מלפני השבת [2] - וחולין בזמנן [3].
גמרא:
תניא: 'רבי אליעזר בר צדוק אומר: פעם אחת, שבת אבא ביבנה [4] וחל ארבעה עשר להיות בשבת, ובא זונין - ממונה של רבן גמליאל – ואמר: הגיע עת לבער את החמץ והלכתי אחר אבא וביערנו את החמץ.'
משנה:
ההולך [5] לשחוט את פסחו ולמול את בנו ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו, ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו: אם יכול [6] לחזור ולבער ולחזור למצותו - יחזור ויבער, ואם לאו - מבטלו בלבו;
להציל [7] מן הנכרים ומן הנהר ומן הלסטים ומן הדליקה ומן המפולת - יבטל בלבו [8];
ולשבות שביתת הרשות [9] יחזור מיד; [10]
וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קדש [11]: אם עבר צופים [12] - שורפו במקומו [13], ואם לאו - חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה; [14]
ועד כמה הן חוזרין?
רבי מאיר אומר: זה וזה [15] – בכביצה [16];
רבי יהודה אומר: זה וזה בכזית;
וחכמים אומרים: בשר קדש בכזית, וחמץ בכביצה.
גמרא:
ורמינהו ההולך לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו, ולשבות שביתת הרשות - יחזור מיד!
אמר רבי יוחנן: לא קשיא: הא רבי יהודה, הא רבי יוסי, דתניא: סעודת אירוסין – רשות, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: מצוה;
והשתא דאמר רב חסדא: 'מחלוקת בסעודה שניה, אבל בסעודה ראשונה דברי הכל מצוה' אפילו תימא הא והא רבי יהודה, ולא קשיא: הא בסעודה ראשונה הא בסעודה שניה [17]!
תניא: 'אמר רבי יהודה: אני לא שמעתי [18] אלא סעודת אירוסין [19], אבל לא [20] סבלונות [21]; אמר לו רבי יוסי: אני שמעתי סעודת אירוסין וסבלונות.'
תניא [תוספתא פסחים פ"ג ה"יב]: רבי שמעון אומר: כל סעודה שאינה של מצוה - אין תלמיד חכם רשאי להנות ממנה.
כגון מאי?
אמר רבי יוחנן: כגון בת כהן לישראל [22], ובת תלמיד חכם לעם הארץ;
דאמר רבי יוחנן: בת כהן לישראל אין זווגן עולה יפה [23].
מאי היא [24]?
אמר רב חסדא: או אלמנה או גרושה או זרע אין לה [25];
במתניתא תנא: 'קוברה [26] או קוברתו או מביאתו לידי עניות.'
איני! והא אמר רבי יוחנן: 'הרוצה שיתעשר - ידבק בזרעו של אהרן, כל שכן שתורה וכהונה מעשרתן'!?
לא קשיא: הא בתלמיד חכם, הא בעם הארץ [27].
רבי יהושע נסיב כהנתא; חלש, אמר: לא ניחא ליה לאהרן דאדבק בזרעיה דהוי ליה חתנא כי אנא!
רב אידי בר אבין נסיב כהנתא, נפקו מיניה תרי בני סמיכי: רב ששת בריה דרב אידי ורבי יהושע בריה דרב אידי.
אמר רב פפא: אי לא נסיבנא כהנתא - לא איעתרי.
אמר רב כהנא: אי לא נסיבנא כהנתא - לא גלאי. [28]
אמרו ליה: והא למקום תורה גלית?
לא גלאי כדגלי אינשי [29].
אמר רבי יצחק: כל הנהנה מסעודת הרשות - לסוף גולה, שנאמר (עמוס ו ד) [הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם] וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק, וכתיב (עמוס ו ז) לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים [וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים].
תנו רבנן: כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום - סוף מחריב את ביתו, ומאלמן את אשתו [30], ומייתם את גוזליו [31], ותלמודו משתכח ממנו [32], ומחלוקות רבות באות עליו [33], ודבריו אינם נשמעים, ומחלל שם שמים ושם רבו ושם אביו, וגורם שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות.
מאי היא?
אמר אביי: קרו ליה [34] 'בר מחים תנורי';
רבא אמר: 'בר מרקיד בי כובי' [35];
רב פפא אמר: 'בר מלחיך פינכי [36]'
רב שמעיה אמר: 'בר מך רבע [37]' [38]. [39]
תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, שאם מת או גולה - מובטח לו שבניו תלמידי חכמים, ואל ישא בת עם הארץ, שאם מת או גולה - בניו עמי הארץ.
תנו רבנן: 'לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם, משל לענבי הגפן בענבי הגפן: דבר נאה ומתקבל, ולא ישא בת עם הארץ, משל לענבי הגפן בענבי הסנה, דבר כעור
ואינו מתקבל [40]'.
תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם; לא מצא בת תלמיד חכם - ישא בת גדולי הדור [41]; לא מצא בת גדולי הדור - ישא בת ראשי כנסיות; לא מצא בת ראשי כנסיות - ישא בת גבאי צדקה [42]; לא מצא בת גבאי צדקה - ישא בת מלמדי תינוקות, ולא ישא בת עמי הארץ מפני שהן שקץ ונשותיהן שרץ [43], ועל בנותיהן הוא אומר (דברים כז כא) אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה [וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן] [44].
תניא: רבי אומר: עם הארץ אסור לאכול בשר, שנאמר (ויקרא יא מו) זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף [וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם וּלְכָל נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ]: כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף, וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוף.
אמר רבי אלעזר: עם הארץ - מותר לנוחרו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת.
אמרו לו תלמידיו: רבי! אמור 'לשוחטו'!
אמר להן: זה טעון ברכה וזה אינו טעון ברכה.
אמר רבי אלעזר: עם הארץ - אסור להתלוות עמו בדרך, שנאמר (דברים ל כ) [לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בו] כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ [לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם]: על חייו לא חס [45], על חיי חבירו לא כל שכן [46]!
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: עם הארץ - מותר לקורעו כדג [47].
אמר רבי שמואל בר יצחק: ומגבו.
תניא: 'אמר רבי עקיבא: כשהייתי עם הארץ, אמרתי: מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור!
אמרו לו תלמידיו: רבי! אמור 'ככלב'!
אמר להן: זה נושך ושובר עצם, וזה נושך ואינו שובר עצם.'
תניא: היה רבי מאיר אומר: כל המשיא בתו לעם הארץ - כאילו כופתה ומניחה לפני ארי: מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים - אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים.
תניא: רבי אליעזר אומר: אילמלא אנו צריכין להם למשא ומתן [48] - היו הורגין אותנו.
תנא רבי חייא: 'כל העוסק בתורה לפני עם הארץ - כאילו בועל ארוסתו בפניו [49], שנאמר (דברים לג ד) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה [קְהִלַּת יַעֲקֹב]: אל תקרי 'מורשה' אלא 'מאורסה [50]';
גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל, ונשותיהן יותר מהן.
תנא: שנה ופירש [51] - [52] יותר מכולן.
תנו רבנן: ששה דברים נאמרו בעמי הארץ: אין מוסרין להן עדות [53], ואין מקבלין ממנו עדות, ואין מגלין להן סוד [54], ואין ממנין אותן אפוטרופוס על היתומים ואין ממנין אותן אפוטרופוס על קופה של צדקה [55], ואין מתלוין עמהן בדרך; ויש אומרים אף אין מכריזין על אבידתו [56].
ותנא קמא?
זמנין דנפיק מיניה זרעא מעליא ואכיל ליה, שנאמר (איוב כז יז) יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ [וְכֶסֶף נָקִי יַחֲלֹק].
וכן מי שיצא [מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קדש: אם עבר צופים - שורפו במקומו, ואם לאו - חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה]:
למימרא דרבי מאיר סבר כביצה הוא דחשיב, ורבי יהודה סבר כזית נמי חשיב; ורמינהי: 'עד כמה הן מזמנין [57]? - עד כזית; ורבי יהודה אומר: עד כביצה'; אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה.
אביי אמר: לעולם לא תיפוך: התם בקראי פליגי, הכא בסברא פליגי:
התם בקראי פליגי: רבי מאיר סבר: [דברים ח,י: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ [58]] 'וְאָכַלְתָּ' - זו אכילה; ' וְשָׂבָעְתָּ' - זו שתיה, ואכילה בכזית;
ורבי יהודה סבר: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ - אכילה שיש בה שביעה, ואיזו זו? – בכביצה;
הכא בסברא פליגי: דרבי מאיר סבר: חזרתו כטומאתו [59]: מה טומאתו בכביצה אף חזרתו בכביצה; ורבי יהודה סבר: חזרתו
הערות עריכה
- ^ בין חולין בין תרומה, חוץ מכדי אכילתו לשבת, אבל כל מה שעתיד לבער - יבער
- ^ שאינו יכול להאכילה לא לזרים ולא לבהמת זרים, ולהשהותה אי אפשר
- ^ אבל חולין אין צריך לבער אלא בזמנו, שיכול למצוא להן אוכלים הרבה
- ^ נשתהה שם שבת אחת
- ^ בארבעה עשר
- ^ שיש שהות ביום
- ^ את ישראל הנרדפין
- ^ ולא יחזור ואפילו יש שהות, דמדאורייתא סגי ליה בביטול בעלמא
- ^ שהיה הולך להחשיך על התחום לקנות שביתה שם כדי שיהא לו משם ולהלן אלפים לילך למחר שם לדבר הרשות
- ^ אבל לקנות שביתת מצוה, כגון שילך מחר חוץ לתחום לבית האבל או לבית המשתה, היינו כהולך לשחוט את פסחו;
- ^ עמו בדרך, ונפסל ביוצא: שמחיצת קדשים קלים = חומת ירושלים
- ^ שם כפר שיכול לראות בית המקדש משם
- ^ ולא הטריחוהו לחזור
- ^ כדאמרן ב'כל שעה' (לעיל כד,א) 'בַּקֹּדֶשׁ [לֹא תֵאָכֵל] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף (ויקרא ו כג) - דבמקום אכילתו שריפתו.
- ^ חמץ דאמרן לעיל 'ונזכר שיש לו חמץ בביתו', ובשר קודש שעמו
- ^ אבל בפחות גבי חמץ - יבטל בלבו, וגבי בשר קודש - שורפו במקומו
- ^ כך הוא דרך החתנים: לאחר סעודת אירוסין - חוזר ומשגר סבלונות לארוסתו, וסועד שם
- ^ שתהא מצוה
- ^ לבדה
- ^ סעודת
- ^ דורונות כלים נאים
- ^ בת כהן צריכה להינשא לכהנים, ולא לפגום משפחתה להינשא לישראל
- ^ במזל טוב
- ^ מה עולה בידן
- ^ כדכתיב (ויקרא כב יב) וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר וסמיך ליה (ויקרא כב יג) וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ
- ^ בלא זמן
- ^ תלמיד חכם הוא שבח לו, אבל עם הארץ ואינו כהן - גנאי הוא לו לאהרן, ונענשים
- ^ רב כהנא גלה מבבל לארץ ישראל, כדאמר ב'הגוֹזֵל ומאכיל' (בבא קמא קיז א)
- ^ שאר תלמידים יוצאין מדעתן, ואני יצאתי על כרחי: מחמת מרדין ואימת מלכות
- ^ שמבקש לימודו ואי אפשר לו, וגולה למזונות, והרי אשתו באלמנות חיות
- ^ יתומין
- ^ שאינו עסוק לחזור עליו
- ^ מחמת ששכח תלמודו, או הקפות שמקיף מחנונין לסעודותיו
- ^ לבנו
- ^ כדרך הליצנים, שמשחקין ומרקדין בחנויות להשקותן בשכרן
- ^ קערות
- ^ מקפל לבושו ורובץ וישן
- ^ כך דרך המשתכרין: אינו מספיק לילך לביתו ולשכב על מטתו, אלא מקפל לבושו תחתיו וישן
- ^ 'מך' - כמו 'בר חמרא מוך שקיך וגני' (תענית דף ו,ב)
- ^ לשומעים
- ^ אנשי מעשה וצדיקים
- ^ שאין ממנין אלא אם כן טובים ונאמנין
- ^ שאינן זהירות במצות
- ^ שדומות לבהמה שאין להן לב להבין
- ^ ללמוד תורה ולחיות
- ^ ויש לדאג שמא יהרגנו
- ^ דתו לא חיי, כדאמרינן בשחיטת חולין (כא,ב) 'קרעו כדג - מטמא באהל מיד ואף על גב שמפרפר'
- ^ למזונותיהן ולעזרתם
- ^ שמביישו
- ^ לכל קהילות יעקב
- ^ תלמיד ששנה ופירש מן התורה ויודע כמה תלמידי חכמים מגנים את עמי הארץ וכמה הם שפלים בעיניהם
- ^ שונא
- ^ אין מזמנין אותו לשמוע דבר להעיד עליו
- ^ שום דבר סתר לפי שהולך רכיל ומגלה
- ^ שחשוד על הגזל
- ^ המוצא אבידה חייב להכריז [הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ [דברים כב,א]], כדאמרינן ב'אלו מציאות' (בבא מציעא כא א), ועם הארץ לאו 'אחיך' הוא: דאינו עושה מעשה עמך
- ^ שלשה שאכלו כאחת דתנן [ברכות פ"ז מ"א] חייבין לזמן ואין רשאין ליחלק
- ^ מהאי קרא נפקא לן ברכת המזון בברכות (דף מח,ב)
- ^ ומדרבנן היא, ואשיעור טומאתו אסמכוה, וטומאת אוכלין בכביצה