פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי פסחים דף יז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואמר רב [1]: אשתבש כהני [2].

מידי הוא טעמא אלא לרב [3]? [4] רב [5] 'משקי בית מטבחיא [6]' תני, אבל משקי בי מדבחיא [7] מטמא [8].

גופא: רב אמר אישתבש כהני, ושמואל אמר לא אישתבש כהני:

רב אמר אישתבש כהני: רביעי בקדש בעא מינייהו, ואמרו ליה טהור!

ושמואל אמר: לא אישתבש כהני: חמישי בקדש בעא מינייהו, ואמרו ליה טהור.

בשלמא לרב, היינו דכתיב ארבעה: לחם ונזיד ויין ושמן [(חגי ב יב) הֵן יִשָּׂא אִישׁ בְּשַׂר קֹדֶשׁ בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְנָגַע בִּכְנָפוֹ אֶל הַלֶּחֶם וְאֶל הַנָּזִיד וְאֶל הַיַּיִן וְאֶל שֶׁמֶן וְאֶל כָּל מַאֲכָל הֲיִקְדָּשׁ וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ לֹא!] אלא לשמואל חמשה מנא ליה?

מי כתיב 'ונגע כנפו [אֶל הַלֶּחֶם]’ [9]? 'וְנָגַע בִּכְנָפוֹ' כתיב: במה שנגע בכנפו [10].

תא שמע: (חגי ב יג) וַיֹּאמֶר חַגַּי אִם יִגַּע טְמֵא נֶפֶשׁ בְּכָל אֵלֶּה הֲיִטְמָא וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ יִטְמָא [11]; בשלמא לשמואל, מדהכא לא אישתבש [12] - התם נמי לא אישתבש [13], אלא לרב [14] מאי שנא הכא דאישתבש [15] ומאי שנא התם דלא אישתבש?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: בקיאין הן בטומאת מת [16] ואין בקיאין הן בטומאת שרץ [17].

רבינא אמר: התם רביעי הכא שלישי [18].

תא שמע: (חגי ב יד) וַיַּעַן חַגַּי וַיֹּאמֶר כֵּן הָעָם הַזֶּה וְכֵן הַגּוֹי הַזֶּה לְפָנַי נְאֻם ה' [וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טָמֵא הוּא]; בשלמא לרב [19], היינו דכתיב טָמֵא [20], אלא לשמואל אמאי טמא?

איתמוהי קא מתמה [21]?

והא וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם כתיב [22]!

אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי: מתוך שקלקלו את מעשיהם [23] - מעלה עליהם הכתוב כאילו הקריבו בטומאה [24].

גופא: רב תני משקי בית מטבחיא ולוי תנא משקי בי מדבחיא; ללוי [25], הניחא אי סבירא ליה כשמואל דאמר דכן [26] - מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש להן - משכחת לה [27] דנגעי כולהו בראשון [28], אלא אי סבר ליה כרב, דאמר דכן ממש - היכי משכחת לה [29]? [30]

על כרחך כשמואל סבירא ליה.

ולשמואל [31] הניחא אי סבר לה כרב דתני [32] משקי בית מטבחיא, אבל 'משקי בי מדבחיא' - [33] אחריני נמי מיטמאו: רביעי הוא דלא עביד חמישי [34] הא שלישי עביד רביעי [35]; אלא אי סבר ליה כלוי דתני משקי בי מדבחיא מאי איריא רביעי דלא עביד חמישי [36]? אפילו [37] שני - ושלישי נמי [38] לא עבדי!?

על כרחיך כרב סבירא ליה.

תניא כוותיה דרב, תניא כוותיה דלוי:

תניא כוותיה דלוי: 'הדם והיין והשמן והמים, משקי בי מדבחיא [39] שנטמאו בפנים [40] והוציאן לחוץ [41] – טהורין [42]; [43] נטמאו בחוץ [44] והכניסן בפנים – טמאין [45]';

איני [46]! והאמר רבי יהושע בן לוי: 'משקי בי מדבחיא לא אמרו דכן אלא במקומן [47]', מאי לאו למעוטי נטמאו בפנים והוציאן לחוץ!

לא, למעוטי נטמאו בחוץ והכניסן בפנים [48].

והא 'במקומן' קאמר!?

הכי קאמר: לא אמרו דכן אלא שנטמאו במקומן. [49]

תניא כוותיה דרב: 'הדם והמים משקי בית מטבחיא שנטמאו בין בכלים בין בקרקע – טהורין;


עמוד ב

רבי שמעון אומר: בכלים – טמאין, בקרקע – טהורין' [50].' [51]

אמר רב פפא: אפילו למאן דאמר טומאת משקין דאורייתא, משקי בית מטבחיא הלכתא גמירי לה [52].

אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא: ואלא הא דאמר רבי אליעזר: אין טומאה למשקין כל עיקר תדע שהרי העיד רבי יוסי בן יועזר איש צרידה על משקי בית מטבחיא דכן, ואי הלכתא גמירי לה, מי גמרינן מינה [53]?

אמר ליה רבינא לרב אשי: והא רבי שמעון, דאמר טומאת משקין דאורייתא, דתניא: רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: לכלים - טהורין, לאוכלין - טמאין והכא קאמר רבי שמעון בכלים – טמאין, בקרקע – טהורין [54], [55] ואי הלכתא היא, מה לי בכלים [56] מה לי בקרקע?

קשיא [57].

אמר רב פפא: הא דאמרת [58] בקרקע טהורין, לא שנו אלא מים [59], אבל דם – לא [60]; [61] ומים נמי לא אמרן אלא דהוי רביעית [62] דחזי להטביל ביה מחטין וצינורות, אבל לא הוי רביעית – טמאין [63].

אמר מר: 'רבי יהודה אומר [64]: לכל טמא [65]' [66] למימרא דסבר רבי יהודה טומאת משקין לטמא טומאת כלים דאורייתא, והתנן: 'כל הכלים שיש להן אחורים ותוך [67] – כגון: הכרים והכסתות, והשקין, והמרצופין [68] - נטמא תוכו - נטמא גבו, נטמא גבו - לא נטמא תוכו; אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? שנטמאו מחמת משקין [69], אבל נטמאו מחמת שרץ [70] - נטמא תוכו נטמא גבו, נטמא גבו נטמא תוכו' ואי סלקא דעתך טומאת משקין לטמא כלים דאורייתא, מה לי נטמא מחמת משקין מה לי נטמא מחמת שרץ?

אמר רב יהודה אמר שמואל: חזר בו רבי יהודה [71].

רבינא אמר: לעולם לא הדר, הא במשקין הבאין מחמת ידים [72], הא במשקין הבאין מחמת שרץ.

אי הכי, אדתני במה דברים אמורים? - שנטמאו מחמת משקין [73] - ליפלוג וליתני בדידה [74]: 'במה דברים אמורים? - במשקין הבאין מחמת ידים, אבל במשקין הבאין מחמת שרץ - נטמא תוכו נטמא גבו, נטמא גבו נטמא תוכו'!?

אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא: חזר בו רבי יהודה.

איבעיא להו: מכלים הוא דהדר ביה, אבל באוכלין כרבי יוסי ורבי שמעון סבירא ליה [75]? או דילמא לגמרי הדר ביה, כרבי מאיר [76]?

אמר רב נחמן בר יצחק: תא שמע:

'פרה [77] ששתתה מי חטאת [78] - בשרה טמא [79]; רבי יהודה אומר:

הערותעריכה

  1. ^ לקמן
  2. ^ שטהרו רביעי בקודש! אלמא יין ושמן - דמשקי בית מטבחיא נינהו, ומיטמאו, ואי טומאת משקין דרבנן - הא אמרת דלא גזור עלייהו! ואי נמי בטומאות דרבנן קא בדיק להו חגי לכהני, וכבר נגזר טומאה על המשקין בימי חגי הנביא שהיה מאנשי כנסת הגדולה - קשיא לרב: דהא אמר דכן ממש! וכל שכן אי בדאורייתא קא משתעי קשיא לרב, והא ליכא למימר מדרבנן ודלא כיוסף בן יועזר, דאקרא לא פליג, דמשמע דאית עלייהו טומאה אי דאורייתא אי דרבנן
  3. ^ כלום אתה מקשה אלא לרב
  4. ^ רב לא קשיא ליה האי, לעולם חגי - בדרבנן בדיק להו, וכבר נגזרה גזירת טומאה על המשקין, ולרב אליבא דיוסף בן יועזר לא תיקשי:
  5. ^ תני בעדותו של יוסף
  6. ^ משקה המטבחים: דם ומים
  7. ^ היין והשמן שהם משקה המזבח
  8. ^ גזרו רבנן טומאה עלייהו, והיינו דבסדר טומאות דהאי קרא איכא אוכל מטמא אוכל ומשקה מטמא משקה - דמדרבנן טומאה עושה כיוצא בה
  9. ^ דמשמע שהשרץ נגע בלחם, דלחם הוי ראשון
  10. ^ מה שנגע בכנפו נגע ללחם, דהוה ליה לחם שני
  11. ^ טמא נפש קא סלקא דעתא טמא מת שהוא אב הטומאה כשרץ; בכל אלה כסדר שפירשנו: טמא מת בלחם, ולחם בנזיד וכו'
  12. ^ דאמרו ליה רביעי טמא כדכתיב וַיֹּאמְרוּ יִטְמָא
  13. ^ הכא נמי לא אישתבש, ואיהו - במה שנגע בכנפו אמר להו, דהוה ליה שמן חמישי, ומשום הכי אמרי ליה טהור
  14. ^ דאמר גבי שרץ נמי רביעי בעא מינייהו
  15. ^ דאמרו ליה טהור
  16. ^ ויודעים שהשלישי עושה בה רביעי
  17. ^ וסבורין שאין שלישי עושה בה רביעי
  18. ^ לא היו בקיאין ברביעי בקודש כלל, וגבי מת - שלישי בקודש בעא מינייהו, דהאי טְמֵא נֶפֶשׁ דקרא - לאו טמא מת אלא מת ממש, כלומר: טומאת נפש, ומת - אבי אבות, ולחם – אב, ונָזִיד – ראשון, ויין – שני, ושמן - שלישי
  19. ^ דאמר: אישתבש כהני
  20. ^ היינו דקרי למעשה ידיהם 'טמא'
  21. ^ מאחר שבקיאין הן בהלכות טומאה, וכי כל מעשה ידיהם טמא הוא
  22. ^ וכן - לאו תמיהא משמע
  23. ^ לאחר זמן
  24. ^ היה מתנבא שיקלקלו מעשיהן בבית שני בשאר עבירות
  25. ^ דתני מדבחיא והכא כתיב יין ושמן דמטמאו
  26. ^ דיוסף בן יועזר
  27. ^ להאי דכתיב אִם יִגַּע טְמֵא נֶפֶשׁ בְּכָל אֵלֶּה, דקאמרו יִטְמָא
  28. ^ ולאו אסדרא קמא נקט, ולא אישתבש כהני: שבתחלה שאלם על הסדר, ואמרו לו על האחרון: לא יטמא, מפני שהיין לא יכול לטמאו לשמן, שאין משקין בי מדבחיא מטמאין שום דבר; ולבסוף שאלם אם יגע הטמא עצמו בכל אלה, כלומר או בזה או בזה - ואמרו ליה יִטְמָא
  29. ^ להאי יִטְמָא דקרא
  30. ^ בשלמא לרב גופיה לא קשיא, דאיהו תני 'מטבחיא', אלא ללוי קשיא!
  31. ^ דאמר לא אישתבש, ופריש למילתיה משום דחמישי הוה השמן, דמה שנגע בכנפו כתיב, הא אי רביעי הוה האי שמן - הוה טמא ואף על גב דמן היין קבלה, אלמא משקין מטמאין אחרים
  32. ^ בעדותו של יוסף
  33. ^ אפילו
  34. ^ היינו דפריש למילתיה לעיל ואמר 'האי דלא הוי שיבוש, משום דחמישי הוה, והיין שהוא רביעי לא עביד ליה חמישי'
  35. ^ הא אי הוה יין שלישי - הוה עביד ליה רביעי
  36. ^ דפריש לעיל משום דחמישי הוה
  37. ^ אי הוה יין
  38. ^ לשמן
  39. ^ כלומר: כל אלו של קודש נקראין על שם מזבח, כגון דם לזריקה, ומים ויין לנסך, ושמן למנחות
  40. ^ בעזרה
  41. ^ ונפסלו ביוצא: שאין ראויין עוד למזבח
  42. ^ מלטמא אחרים, שהרי לא ירדה להן תורת טומאה מתחלה לטמא אחרים, והן עצמן ודאי טמאין כנבואת חגי
  43. ^ אבל
  44. ^ קודם שיהא שם מדבחיא עליהן
  45. ^ ואפילו לטמא אחרים, דטומאתן כבר ירדה בהן, ומי הפקיעה
  46. ^ דקתני 'הוציאן לחוץ טהורין', ולא אמרינן תחול טומאתן למפרע
  47. ^ בפנים
  48. ^ כדמתרץ לישנא בסיפא דמילתא, דהכי משמע: אלא כשנטמאו במקומן
  49. ^ ומשום דלא סיימיה לפרושא דמילתא - פריך ליה 'והא במקומן קאמר', דמשמע כל זמן שהן במקומן טהורין ותו לא.
  50. ^ רב שמעון לטעמיה דאמר לעיל טומאת משקין דאורייתא ואפילו לטמא אחרים, כדתניא גבי ספק משקה לטמא אחרים: רבי שמעון אומר באוכלין טמא, הלכך במשקי בית מטבחיא לא מצו רבנן לטהורינהו
  51. ^ ולקמן מתרגם ליה אמים ודאיכא רביעית: דאיכא תורת מקוה עלה למחטין וצינורות, דמדאורייתא לא מקבלי טומאה, כדכתיב (ויקרא יא לו) מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר, ורביעית הויא מקוה מדאורייתא, דכי כתיב ארבעים סאה - באדם הוא דכתיבי, דנפקא לן מ' [וְרָחַץ בַּמַּיִם] אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ' (ויקרא טו טז): מים שכל גופו עולה בהן, אבל לכלים קטנים אין צריך אלא כדי שיתכסו במים; ובציר מרביעית גמרא גמירי לה דלא חשיב למיהוי מקוה; וכיון דבעלמא מדאורייתא לא מיטמו, ורבנן הוא דבטלו רביעית דמקוה שלא יטבילו כלים בפחות מארבעים סאה, כדאמרינן בנזיר (לח,ב): 'עשר רביעיות הן', ופרכינן 'והא איכא רביעית דמקוה', ומשנינן 'בר מינה דההיא דבטלו רבנן' [בפרק שלשה מינין] ותניא נמי: זה הכלל: כל שאדם טובל בו ידים וכלים - טובלים בו, וגזרו טומאה אף על המשקין שבקרקע כל כמה דהוי בציר מארבעים סאה, והכא - גבי מטבחיא - אוקמוה אדאורייתא, וטהורים.
  52. ^ מסיני דלא מיטמאו
  53. ^ דטומאת שאר משקין לאו דאורייתא? הא אמרת אפילו היא דאורייתא גמירי בהני דטהורין, והיכי מייתי רבי אליעזר טעם למילתיה מהכא
  54. ^ דמשום דסבירא ליה טומאת משקין דאורייתא קאמר הכא בכלים - טמאין, משום דבשאר משקין - דאורייתא, ובקרקע הוא דטהורין משום דגבי שאר משקין דרבנן, אלמא לאו הלכה למשה מסיני הוא
  55. ^ וקשיא לרב פפא:
  56. ^ דגבי שאר משקין דאורייתא
  57. ^ הא דרב פפא - לאו מילתא היא, וכי אמרה - לאו אדעתיה, ולא היה זכור למשניות הללו
  58. ^ לרבי שמעון
  59. ^ דאיכא שם מקוה עליהן במחובר
  60. ^ אבל דם אין בו חילוק בין קרקע לכלים, דטומאה דידיה - דאורייתא אף בקרקע
  61. ^ ולרבי שמעון, כי איתמר דכן דיוסף בן יועזר - אמים לחודייהו איתמר
  62. ^ כדפרשינן
  63. ^ דמדאורייתא לא חזו למקוה, ומדאורייתא טמאין אף במחובר - הכי נמי טמאין; |align = "right"|ודקיימא לן שיעור טומאת משקין ברביעית - הני מילי לטמא אחרים, אבל לעצמן - טמאין בכל שהן, כדתנן בטהרות (פ"ג מ"ג) ומייתינן לה בגמרא ד'כל שעה' (פסחים לג ב) טמא מת שסחט כו' - כיון שיצתה טפה ראשונה נטמאת בכביצה
  64. ^ גבי ספק משקה לטמא אחרים
  65. ^ ואפילו לכלים
  66. ^ אלמא ודאי נגיעתן מטמא כלים מדאורייתא מדמטמינן ספק דידהו:
  67. ^ שראויין להשתמש בהן בתוכן ובאחוריהן
  68. ^ של עור
  69. ^ דטומאתן לאו דאורייתא לכלים, ורבנן הוא דגזור בהו משום משקה זב וזבה שהן אב הטומאה, ועבדי בהו רבנן היכירא: שאם נטמא גבו - לא נטמא תוכו, כי היכי דלידעו דהך טומאה לאו דאורייתא דלא לשרפו עליה תרומה וקדשים, כדאמרינן בבכורות (לח,א) בעדותו של חזקיה אבי עקש
  70. ^ דטומאתן דאורייתא
  71. ^ מההיא דלעיל
  72. ^ שגזרו חכמים טומאות שניות על ידים סתם וגזרו עליהן שיטמאו משקין להיות תחלה - וההיא דרבנן הוא
  73. ^ הא דתני אבל נטמאו מחמת שרץ וכו' דלא אשכח נטמא גבו נטמא תוכו אלא בנגעו בשרץ עצמו
  74. ^ לישמעינן אפילו משקין
  75. ^ דמשקין מטמאין אוכלין מדאורייתא
  76. ^ דאמר: לא מיטמא אפילו אוכלין אלא מדרבנן
  77. ^ של זבח או של חולין
  78. ^ ושחטוה בעודן במעיה
  79. ^ שמקבלת טומאה מהן: דמי חטאת מטמאין אפילו אדם וכלים, כדכתיב (במדבר יט כא)... וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה [יִטְמָא עַד הָעָרֶב]