ביאור:בבלי פסחים דף פז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

פסחים פרק שמיני האשה

משנה:

האשה, בזמן שהיא בבית בעלה, שחט עליה בעלה ושחט עליה אביה - תאכל משל בעלה [1];

הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה [2], שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה - תאכל במקום שהיא רוצה; [3]

יתום ששחטו עליו אפוטרופסין [4] - יאכל במקום שהוא רוצה;

עבד של שני שותפין - לא יאכל משל שניהן [5];

מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו [6].

גמרא:

שמעת מינה יש ברירה! [7]

מאי רוצה - [8] בשעת שחיטה [9].

ורמינהו: 'אשה, רגל הראשון אוכלת משל אביה [10], מכאן ואילך רוצה אוכלת משל אביה רוצה משל בעלה'!?

לא קשיא, כאן [11] ברדופה לילך [12], כאן [13] בשאינה רדופה [14], דכתיב (שיר השירים ח י) [אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת] אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם [15], ואמר רבי יוחנן: ככלה שנמצאת שלימה בבית חמיה, ורדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה [16], כדכתיב (הושע ב יח) וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי.

אמר רבי יוחנן: ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה.

(שיר השירים ח ח) אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ [מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ]; [17]

אמר רבי יוחנן: זו עילם [18], שזכתה ללמוד [19] ולא זכתה ללמד [20];

(שיר השירים ח י) אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת [אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם];

אמר רבי יוחנן: אֲנִי חוֹמָה - זו תורה; וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת - אלו תלמידי חכמים [21];

ורבא אמר: אֲנִי חוֹמָה - זו כנסת ישראל; וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות [22];

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: מאי דכתיב (תהלים קמד יב) אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל:

אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים - אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא [23];

בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת - אלו בתולות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן [24],

וכן הוא אומר (זכריה ט טו) [ה' צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי קֶלַע וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ יָיִן] וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ [25];

איבעית אימא מהכא: (תהלים קמד יג) מְזָוֵינוּ מְלֵאִים מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן [צֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת בְּחוּצוֹתֵינוּ];

מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל - אלו ואלו מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה היכל בימיהן [26].

(הושע א א) דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ [בֶּן בְּאֵרִי] בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה [וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל]; [27]

בפרק אחד נתנבאו ארבעה נביאים [28], וגדול שבכולן הושע, שנאמר (הושע א ב) תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ [וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה’] - וכי בהושע דבר תחלה? והלא ממשה עד הושע כמה נביאים!?

אמר רבי יוחנן: תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק, ואלו הן: הושע, ישעיה, עמוס, ומיכה;

[29]

אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: בניך חטאו! והיה לו לומר: בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן! לא דיו שלא אמר כך [30] אלא אמר לפניו: רבונו של עולם! כל העולם שלך הוא, העבירם באומה אחרת!

אמר הקב"ה: מה אעשה לזקן זה? - אומר לו: קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים, והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך; אם הוא יכול לשלוח - אף אני אשלח את ישראל, שנאמר וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים [31], וכתיב (הושע א ג) וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם [וַתַּהַר וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן]:

גֹּמֶר - אמר רב: שהכל גומרים בה [32];

בַּת


עמוד ב

דִּבְלָיִם - דבה רעה בת דבה רעה [33];

ושמואל אמר: שמתוקה בפי הכל כדבלה;

ורבי יוחנן אמר: שהכל דשין בה כדבלה;

דבר אחר: גֹּמֶר - אמר רבי יהודה: שבקשו לגמר ממונן של ישראל בימיה;

רבי יוחנן אמר: בזזו וגמרו, שנאמר (מלכים ב יג ז) [כִּי לֹא הִשְׁאִיר לִיהוֹאָחָז עָם כִּי אִם חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים וַעֲשָׂרָה רֶכֶב וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רַגְלִי] כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ;

וַתַּהַר וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן (הושע א ד) וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל [34] כִּי עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל; (הושע א ו) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם; (הושע א ח) [וַתִּגְמֹל אֶת לֹא רֻחָמָה] וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן; (הושע א ט) וַיֹּאמֶר קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם; לאחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת - אמר לו הקב"ה להושע: לא היה לך ללמוד ממשה רבך: שכיון שדברתי עמו - פירש מן האשה! אף אתה בדול עצמך ממנה!

אמר לו: רבונו של עולם! יש לי בנים ממנה, ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה!

אמר לו הקב"ה: ומה אתה שאשתך זונה ובניך [בני] זנונים, ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן, כך ישראל שהן בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי [35]:

תורה קנין אחד, דכתיב (משלי ח כב) ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ [קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז];

שמים וארץ קנין אחד, דכתיב (בראשית יד יט) [וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן] קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ;

בית המקדש קנין אחד, דכתיב (תהלים עח נד) [וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ] הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ;

ישראל קנין אחד, דכתיב (שמות טו טז) [תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר] עַם זוּ קָנִיתָ;

ואתה אמרת העבירם באומה אחרת!? כיון שידע שחטא - עמד לבקש רחמים על עצמו; אמר לו הקב"ה: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך - בקש רחמים על ישראל, שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך [36]!

עמד ובקש רחמים ובטל גזירה, והתחיל לברכן שנאמר (הושע ב א) וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי; (הושע ב ב) וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו [37] וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל (הושע ב כה) וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה [38] וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי עַמִּי אַתָּה [וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי] [39].

אמר רבי יוחנן: אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה, שאין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו [40], שנאמר (ישעיהו א א) חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה; אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להמנות עם מלכי יהודה [41]? - מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס;

מנלן דאימני?

דכתיב (הושע א א) דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ [בֶּן בְּאֵרִי] בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל;

ומנלן דלא קיבל לשון הרע?

דכתיב: (עמוס ז י) וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל [42] אֶל יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו, וכתיב: (עמוס ז יא) כִּי כֹה אָמַר עָמוֹס בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ; אמר: חס ושלום אמר אותו צדיק כך, ואם אמר מה אעשה לו? שכינה אמרה לו!

אמר רבי אלעזר: אפילו בשעת כעסו של הקב"ה - זוכר את הרחמים, שנאמר (הושע א ו) [וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה] כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל [43] כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם [44].

רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא: (הושע א ו) [וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל] כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם; ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר (הושע ב כה) וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ [וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי עַמִּי אַתָּה וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי] - כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין?

ורבי יוחנן אמר מהכא: וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי - עַמִּי אַתָּה [45].

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב (משלי ל י) אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל אדנו אֲדֹנָיו פֶּן יְקַלֶּלְךָ וְאָשָׁמְתָּ, וכתיב (משלי ל יא) דּוֹר אָבִיו יְקַלֵּל וְאֶת אִמּוֹ לֹא יְבָרֵךְ? משום דאביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן?

אלא: אפילו דור שאביו יקלל ואת אמו לא יברך [46] - אל תלשן עבד אל אדוניו;

מנלן?

מהושע [47].

אמר רבי אושעיא: מאי דכתיב (שופטים ה יא) [מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת ה’] צִדְקֹת פִּרְזֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל [אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם ה’]? - צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות [48],

והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרבי חנינא: אנן מעלינן מינייכו; כתיב בכו (מלכים א יא טז) כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם, ואלו אנן איתינכו גבן כמה שני ולא קא עבדינן לכו מידי!

אמר לו: רצונך יטפל לך תלמיד אחד [49]? נטפל ליה רבי אושעיא, אמר ליה: משום דלא ידעיתו היכי תעבדו: תכלינן כולהו - ליתנהו גבייכו; מאי דאיכא גבייכו - קרי לכו "מלכותא קטיעתא"!

אמר ליה: גפא דרומאי [50]! בהא נחתינן ובהא סלקינן [51].

תני רבי חייא: מאי דכתיב (איוב כח כג) אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ? - יודע הקדוש ברוך הוא את ישראל שאינן יכולין לקבל גזירות אכזריות אדום, לפיכך הגלה אותם לבבל [52]; ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבבל אלא מפני שעמוקה כשאול [53] שנאמר (הושע יג יד) מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם [אֱהִי דְבָרֶיךָ מָוֶת אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל נֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינָי].

רבי חנינא אמר: מפני שקרוב לשונם ללשון תורה [54];

רבי יוחנן אמר: מפני ששיגרן לבית אִמָּן [55]; משל לאדם שכעס על אשתו, להיכן משגרה? - לבית אמה,

והיינו דרבי אלכסנדרי, דאמר: שלשה חזרו למטעתן, אלו הן: ישראל, כסף מצרים, וכתב לוחות:

ישראל - הא דאמרן;

כסף מצרים [56] - דכתיב (מלכים א יד כה-כו) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שושק שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם [פסוק כו]

וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת הַכֹּל לָקָח וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה;

כתב הלוחות - דכתיב (דברים ט יז) [וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי] וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם; תנא: לוחות נשברו ואותיות פורחות [57]!

עולא אמר: כדי שיאכלו

הערות עריכה

  1. ^ דמסתמא דעתה לימנות על של בעלה כל זמן שלא פירשה שיהא דעתה בשל אביה
  2. ^ כך דרך הנשואות ללכת לבית אביהן רגל הראשון שאחר הנשואין
  3. ^ ובגמרא מוקי לה כשאינה רדופה לילך עד הנה לבית אביה תמיד, הלכך מספקא לן בהי ניחא לה אלא אם כן פירשה;
  4. ^ שהיו לו שנים, והמנוהו זה על פסחו וזה על פסחו
  5. ^ לא מפסחו של זה ולא משל זה, ואפילו המנהו האחד על פסחו - מי נתן רשות לחלק האחר לימנות על זה, ואין לו תקנה אלא אם כן רצו שניהן שימנה עם האחד
  6. ^ דמסתמא לא היה דעת רבו להימנות חלק החירות על פסחו
  7. ^ קא סלקא דעתא ממקום שהיא רוצה בשעת אכילה קאמר, ואמרינן: הוברר דשחיטה וּזְרִיקָה דהאי פסח שפיר איזדריק עלה דהאי אתתא!
  8. ^ ששאלנו את פיה
  9. ^ ואמרה "בזה אני רוצה"
  10. ^ מן הסתם
  11. ^ ברייתא
  12. ^ תמיד לבית אביה, הלכך רגל הראשון ודאי בתר אביה, מכאן ואילך ספק
  13. ^ מתניתין
  14. ^ דבית בעלה חביב לה, הלכך כל שאר הרגלים ודאי שייכא בתריה, ורגל ראשון ספק
  15. ^ נתחבבתי עליו ונמצאתי שלימה לו
  16. ^ היאך מקובלת היא בבית חמיה
  17. ^ וְשָׁדַיִם - להניק אחרים
  18. ^ שהיה בה דניאל, שנאמר (דניאל ח ב) וַאֲנִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה אֲשֶׁר בְּעֵילָם הַמְּדִינָה
  19. ^ וזכה ללמוד ולא רבץ תורה בישראל
  20. ^ אבל בבל גידלה עזרא הסופר, דכתיב (עזרא ז י) כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה' וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט
  21. ^ המניקין אחרים כשדיים הללו
  22. ^ שמגינין על הדור
  23. ^ כִּנְטִעִים - נטיעות יונקות שלא נתקלקלו עדיין, ולא אירע בהן שבר
  24. ^ סותמות פתחיהן עד שמזדקקות לבעליהן, ואינן נבעלות לאחרים; לשון אחר: שמגידות פתחיהן של נדה לבעליהן לפרוש מהן ואף על פי שתאוותן רבה
  25. ^ מה זויות דהתם כתיב בהו וּמָלְאוּ - הכא נמי בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת על ידי שמתמלאות תאוה ואין נזקקות אלא עד שיבואו בעליהן
  26. ^ דהכי משמע מְחֻטָּבוֹת בבנין היכל; 'תבנית' - לשון בנין
  27. ^ משום דאיירי בכנסת ישראל בלשון אשה הנשאת לבעל, כדאמרן כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם - נקט נמי להא דהושע דכתיב ביה תקראי אישי כדדריש לקמיה:
  28. ^ לקמיה מפרש להו, ובכולהו כתב בהו 'בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיה': שכולן החלו להינבא בימי עוזיהו, וקיפחו חיי ארבעה מלכים
  29. ^ מצאתי כאן הגה"ה מלשון רבינו: ארבעה נביאים - כולהו כתיב בהו 'בימי עוזיהו' בר ממיכה, דכתיב ביה יותם אחז יחזקיהו, ובעמוס לא כתיב אלא עוזיהו; ומיהו מיכה בימיו נתנבא, אלא שכבר נתנגע ויותם בנו שופט על הארץ, לפיכך לא נקרא על שמו; אבל שלשה היו קודם שנצטרע: בעמוס נאמר שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ (עמוס א א), וישעיה - ביום הרעש, דכתיב (ישעיהו ו ד) וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים: שרעשו עליונים לשורפו ותחתונים לבולעו, כמשפט קרח ועדתו שערערו על הכהונה, ואותו היום נתנגע, והושע קודם לכולן!
  30. ^ אתה למד ממה שאמר לו הקדוש ברוך הוא קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים ולא אמר כן לנביא אחר
  31. ^ שתלד לך בנים זנונים ספק שלך ספק של אחרים
  32. ^ ביאתם ותאוות לבם
  33. ^ שתי דיבות: דומה בת דומה
  34. ^ שעתיד אני לזורעם ולזרותם בגולה
  35. ^ קנינין חשובין בעיניו לקרותם 'קנין לו', כאדם שטורח לקנות דבר החביב לו
  36. ^ יִזְרְעֶאל - דהיינו גולה, לֹא עַמִּי, לֹא רֻחָמָה
  37. ^ בטלה גזירת הגלות
  38. ^ בטלה גזירת לֹא רֻחָמָה
  39. ^ בטלה גזירת לֹא עַמִּי
  40. ^ קיפח= קבר; האריך ימים מהם: על ידי שמתנשאים ברבנות - הם מתים
  41. ^ כדיליף לקמיה
  42. ^ כומר לעכו"ם
  43. ^ אף על גב דפורענותא הוא - אידכורי הוא מידכר שם רחמים
  44. ^ לשון סליחה ואתמוהי מתמה; ומיהו סליחה קא מידכר, וסיפיה דקרא דלעיל הוא
  45. ^ אותם שלא היו מעמי ידבקו בהם ויהיו לי לעם
  46. ^ אפילו דור רשעים שאביהן יקללו
  47. ^ שנתפס על שהלשין את ישראל, ואף על פי שחטאו
  48. ^ שלא היו יכולין לכלותם יחד
  49. ^ להשיבך תשובה
  50. ^ נשבע בע"ז
  51. ^ במחשבה זו אנן עסוקים תמיד
  52. ^ שאין כשדים אכזרים כשאר אומות
  53. ^ ויפדם משם מהר כמו שהבטיחם:
  54. ^ ולא תשתכח תורה מהן מהר
  55. ^ אברהם מאור כשדים יצא
  56. ^ שבזזו ישראל בצאתם ממצרים, כדכתיב (שמות יב לו) וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם, ובימי רחבעם עלה שישק מלך מצרים ונטל את כל האוצרות
  57. ^ לְעֵינֵיכֶם כלומר דבר פלא ראיתם שם, שהעין פונה להסתכל בו