פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי פסחים דף קא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אף ידי קידוש לא יצאו [1]!

אלא לרב, למה ליה לקדושי בביתיה?

כדי להוציא בניו ובני ביתו.

ושמואל, למה לי לקדושי בבי כנישתא?

לאפוקי אורחים ידי חובתן, דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא.

ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: 'אין קידוש אלא במקום סעודה [2]';

סבור מינה הני מילי [3] מבית לבית, אבל ממקום למקום בחד ביתא [4] – לא [5].

אמר להו רב ענן בר תחליפא: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דשמואל, ונחית מאיגרא לארעא והדר מקדש.

ואף רב הונא סבר אין קידוש אלא במקום סעודה, דרב הונא קדיש ואיתעקרא ליה שרגא [6], ועיילי ליה למניה לבי גנניה דרבה בריה דהוה שרגא [7], וקדיש וטעים מידי - אלמא קסבר אין קידוש אלא במקום סעודה!

ואף רבה סבר אין קידוש אלא במקום סעודה, דאמר אביי: כי הוינא בי מר, כי הוה מקדש [8] - אמר לן: "טעימו מידי, דילמא אדאזליתו לאושפיזא - מתעקרא לכו שרגא ולא מקדש לכו בבית אכילה [9], ובקידושא דהכא לא נפקיתו, דאין קידוש אלא במקום סעודה.

איני! והאמר אביי: 'כל מילי דמר [10] הוה עביד כרב, לבר מהני תלת דעביד כשמואל: מתירין מבגד לבגד [11], ומדליקין מנר לנר [12], והלכה כרבי שמעון בגרירה,

דתניא [תוספתא ביצה פ"ב ה"יח [13]]: רבי שמעון אומר: גורר אדם מטה כסא וספסל בשבת ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ!

[14]

[15] כחומרי דרב הוה עביד [16], כקולי דרב [17] לא הוה עביד. [18]

ורבי יוחנן אמר: אף ידי יין נמי יצאו [19],

ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי חנין בר אביי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: אחד שינוי יין [20]


עמוד ב

ואחד שינוי מקום - אין צריך לברך [21].

מיתיבי שינוי מקום - צריך לברך, שינוי יין - אין צריך לברך [22]; תיובתא דרבי יוחנן?

תיובתא.

יתיב רב אידי בר אבין קמיה דרב חסדא ויתיב רב חסדא וקאמר משמיה דרב הונא: הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך - לא שנו אלא מבית לבית, אבל ממקום למקום [23] – לא.

אמר ליה רב אידי בר אבין: הכי תנינא ליה במתניתא דבי רב הינק, ואמרי ליה במתניתא דבי בר הינק – כוותיך.

ואלא רב הונא מתניתא קא משמע לן?

רב הונא מתניתא לא שמיע ליה.

ותו יתיב רב חסדא וקאמר משמיה דנפשיה: הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך - לא אמרן אלא בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן [24], אבל דברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן [25] - [26] אין צריך לברך; מאי טעמא? - לקיבעא קמא הדר [27];

[28]

ורב ששת אמר: אחד זה ואחד זה [29] - צריך לברך.

מיתיבי: בני חבורה שהיו מסובין לשתות, ועקרו רגליהן לצאת לקראת חתן או לקראת כלה, כשהן יוצאין - אין טעונין ברכה למפרע [30], כשהן חוזרין - אין טעונין ברכה לכתחלה; במה דברים אמורים? שהניחו שם זקן או חולה, אבל לא הניחו שם לא זקן ולא חולה, כשהן יוצאין - טעונין ברכה למפרע, כשהן חוזרין - טעונין ברכה לכתחלה.; מדקתני עקרו רגליהן - מכלל דבדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן עסקינן [31], וטעמא - דהניחו שם זקן או חולה הוא דכשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה, אבל לא הניחו שם זקן או חולה, כשהן יוצאין - טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין - טעונין ברכה לכתחלה; קשיא לרב חסדא [32]!?

אמר רב נחמן בר יצחק:

הערותעריכה

  1. ^ רשב"ם: כדפרשינן טעמיה לקמיה: אין קידוש אלא במקום סעודה, דכתיב (ישעיהו נח יג) וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג: במקום שאתה קורא לשבת, כלומר: קרייה דקידוש - שם תהא עונג, ומדרש הוא; אי נמי סברא היא: מדאיקבע קידוש על היין, כדתניא (לקמן קו,א) זוכרהו על היין - מסתמא על היין שבשעת סעודה הוקבע, דחשיב
  2. ^ ואם קידש ולא סעד לא יצא ידי קידוש
  3. ^ רשב"ם: דאין קידוש אלא במקום סעודה
  4. ^ מבית לעליה
  5. ^ לא צריך לחזור ולקדש אם קידש שבת בבית והלך לאכול בעליה
  6. ^ רשב"ם: נפל הנר וכבה קודם שאכל
  7. ^ רשב"ם: בית חופת בנו שהיו שם נרות דולקין בבית המשתה
  8. ^ רשב"ם: ואנו - רוצין הָיינו ליפטר משם ולילך לביתנו
  9. ^ ולא תאכלו ואפילו אתם הולכים לישן בלא אכילה
  10. ^ רבה
  11. ^ רשב"ם: מתירין ציצית של טלית זו ונותנין אותם לטלית אחרת
  12. ^ רשב"ם: מנר חנוכה לנר אחרת של חנוכה, ואין צריך להדליק בנר אחרת שאינה של חנוכה
  13. ^ ליברמן
  14. ^ רשב"ם: דדבר שאין מתכוין מותר; והני תלת מילי - פלוגתא דרב ושמואל ב'במה מדליקין' (שבת דף כב,א) וכולהו עביד רבה כשמואל, דמיקל; והכא אמאי עביד כשמואל להצריך קידוש במקום סעודה, הואיל ובכל מילי עביד כרב בר מהני תלת!?
  15. ^ ומשני:
  16. ^ בר מהני תלת דעביד לקולא כשמואל
  17. ^ כגון קידוש
  18. '^ רשב"ם: ואף על גב דתניא (עירובין דף ו,ב) העושה כחומרי בית שמאי כקוליהון וכחומריהון כו' - הא קיימא לן הני מילי היכא דסתרן אהדדי, כגון כמה חסרון בשדרה כו', ואמר שמואל: וכן לטריפה, דחומרא דהתם - קולא הוא הכא, וקולא דהתם - חומרא הוא הכא! ומהכא שמעינן דהלכתא כשמואל דאין קידוש אלא במקום סעודה, והמקדש לאחרים חוץ מביתו - נראה בעיני שאין צריך לסעוד שם: שאפילו לא סעד שם - יצאו בני אותו הבית, דלדידהו הוי מקום סעודה.
  19. ^ רשב"ם: שאין צריך לחזור ולברך על היין שבתוך הסעודה, שהרי לא הסיח דעתו ביציאתו מבית הכנסת: שעדיין דעתו לאכול ולשתות בביתו
  20. ^ שהביאו לו יין מחבית אחרת; רשב"ם: ויש לו טעם משונה או גרוע או משובח - אין צריך לברך שנית על היין, אבל 'הטוב והמטיב' מיהת מברך אם משובח מן הראשון, כדאמרינן ב'הרואה' (ברכות נט ב)...
  21. ^ שניה על היין
  22. ^ רשב"ם: כרב ושמואל, דאמרי: 'ידי יין לא יצאו'
  23. ^ מבית לעליה
  24. ^ כגון מים או פירות שאין טעונים ברכה חשובה בפני עצמן (רשב"ם: אלא בורא נפשות רבות), דודאי כיון דעמד והלך למקום אחר - עמידתו זו היא גמר סעודתו, והך - סעודה אחריתי היא, וצריך לברך בתחלה
  25. ^ כלומר: ברכה חשובה בפני עצמן, כגון שבעת המינין (רשב"ם: דאית בהו ברכה אחת מעין שלש): הואיל ולא בירך אחריהן ועמד לילך למקום אחר לסעוד - על קביעות הראשון הלך, לברך אחריהם ברכה אחת על שתיהן
  26. ^ ולפניהם נמי
  27. ^ כלומר: על דעת סעודה הראשונה הוא אוכל עכשיו לסיים סעודתו
  28. ^ רשב"ם ד"ה לקיבעיה קמא הדר. כלומר על דעת סעודה הראשונה הוא אוכל עכשיו לסיים סעודתו; ואי תימא אמאי אותיבניה לרבי יוחנן מהך ברייתא תיובתא הא איכא לתרוצי ברייתא כרב חסדא בשאינן טעונין ברכה לאחריהן במקומן ומילתיה דרבי יוחנן בשטעונין והלכך אין צריך לברך - ליכא לתרוצי הכי, דרבי יוחנן סתמא קאמר 'שינוי מקום אינו צריך לברך' - בכל דבר הנאכל קאמר, מדלא פירש: שהאמורא יש לו לפרש דבריו יותר מן הברייתא! ועוד: יודעין היו האמוראין שהשיבו מההיא ברייתא לרבי יוחנן דבכל מקום קאמר רבי יוחנן שינוי מקום אינו צריך לברך, אבל הברייתא שקדמה להם הרבה - יש להם לפרש כן וכן
  29. ^ בין שטעונין ברכה לאחריהן במקומן בין שאינן צריכין
  30. ^ כלומר: לברך ברכה של אחריהן, הואיל ועתידין לחזור
  31. ^ דעקירות - משמע משום מהירות חתן וכלה הן נעקרין, אבל אם לא כן - עדיין היו צריכין לעמוד ולברך ברכה שלאחריהם
  32. ^ רשב"ם: דאילו לרב חסדא, אפילו לא חזרו למקומן אלא גמרו סעודתן במקום אחר - אין צריך לברך תחלה, הואיל ועדיין לא בירך אחריהן, והכא מוכח דאפילו חזרו למקומן הראשון צריך לברך תחלה