ביאור:בבלי פסחים דף עה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לקיוהא דפירא בעיניה [1], הכא ליתא לקיוהא דפירא בעיניה [2].
אין צולין את הפסח [לא על השפוד ולא על האסכלא. אמר רבי צדוק: מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו: צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא]:
מעשה לסתור?
חסורי מיחסרא והכי קתני: ואם אסכלא מנוקבת מותר; ואמר רבי צדוק: מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא מנוקבת [3].
בעא מיניה רב חיננא בר אידי מרב אדא בר אהבה: תנור שהסיקו בקליפי ערלה וגרפו ואפה בו את הפת, לדברי האוסר [4] – מהו [5]?
אמר ליה: הפת מותרת.
אמר ליה: והאמר רב חיננא סבא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: 'תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח - אין זה צלי אש, שנאמר צְלִי אֵשׁ צְלִי אֵשׁ שתי פעמים [שמות יב,ח: וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ שמות יב,ט: אַל תּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ ראשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ]’; טעמא דגלי רחמנא צְלִי אֵשׁ צְלִי אֵשׁ שתי פעמים, הא לא גלי רחמנא הוי אמינא 'צלי אש הוא' [6]!
אמר ליה: גלי רחמנא התם וילפינן מינה!
ואי בעית אימא: התם טעמא דכתב רחמנא צְלִי אֵשׁ שתי פעמים, הא לא כתב רחמנא צלי אש שתי פעמים הוה אמינא אאש קפיד רחמנא [7], ואפילו גרפו נמי 'צלי אש' הוא, אבל הכא אעצים דאיסורא קא קפיד רחמנא, והא ליתנהו!
תנו רבנן: חתכו [8] ונתנו על גבי גחלים: רבי אומר: אומר אני שזה צלי אש.
רמי ליה רב אחדבוי בר אמי לרב חסדא: מי אמר רבי גחלים אש נינהו? ורמינהו: מִכְוַת אֵשׁ (ויקרא יג כד: אוֹ בָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעֹרוֹ מִכְוַת אֵשׁ וְהָיְתָה מִחְיַת הַמִּכְוָה בַּהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת אוֹ לְבָנָה) אין לי אלא שנכוה באש, נכוה בגחלת, ברמץ [9], בסיד רותח, בגפסיס רותח [10], וכל דבר הבא מן האור - לאיתויי חמי האור – מניין [11]? תלמוד לומר: מכוה מכוה - ריבה; טעמא דרבי רחמנא מכוה מכוה, הא לא רבי רחמנא מכוה מכוה - גחלים לאו אש נינהו!
אמר ליה: גחלת של עץ לא איצטריך קרא לרבויי, כי איצטריך קרא לגחלת של מתכת.
וגחלים של מתכת לאו 'אש' הוא? והא גבי בת כהן דכתיב (ויקרא כא ט) [וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף, ואמר רב מתנה: פתילה של אבר היו עושין לה [12]!?
שאני התם דאמר קרא בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף: 'תִּשָּׂרֵף' [13] - לרבות כל שריפות הבאות מן האש.
וכל שכן אש עצמה [14]?: ונקיף לה חבילי זמורות ונקלה?
אתיא שריפה שריפה מבני אהרן: מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים [15] - אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים!
ונעביד לה חמי האור [16]?
משום דרב נחמן, דאמר רב נחמן: אמר קרא (ויקרא יט יח) [לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ] וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ [אֲנִי ה’] - ברור לו מיתה יפה.
וכי מאחר דאיכא רב נחמן, גזירה שוה [17] למה לי [18]?
אמרי: אי לאו גזירה שוה, הוה אמינא '[19] שריפת נשמה וגוף קיים לאו שריפה היא' [20]; ואי משום דרב נחמן [21] - ניפוש לה חבילי זמורות טובא כי היכי דתמות בעגלא [22]? קא משמע לן [23].
ואלא בָּאֵשׁ למה לי [24]?
לאפוקי אבר מעיקרו [25].
אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: וכל היכא דכתיב בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף [26] לרבות כל שריפות הבאות מחמת אש הוא [27]? והא גבי פרים הנשרפים, דכתיב בהו (ויקרא ד יב) [וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן] וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ [עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף], ותניא: בָּאֵשׁ - ולא בסיד רותח ולא בגפסיס רותח!?
אמר ליה: הכי? השתא, התם כתיב בָּאֵשׁ והדר תִּשָּׂרֵף - לרבות כל שריפות הבאות מחמת האש; הכא כתיב וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ - לבסוף אש [28] למימרא דאש – אִין, מידי אחרינא – לא!
התם נמי כתיבא שריפה לבסוף, דכתיב
עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף! [29]
אמרי: ההוא יִשָּׂרֵף - מיבעי ליה לכדתניא [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא ג פרק ה הלכה ו]: 'יִשָּׂרֵף - אף על פי שאין שם דשן [30], יִשָּׂרֵף - אף על פי שהצית האור ברובו [בספרא: בגופו] [31]'.
רבינא אמר: [32]כרוך ותני [33]: 'מִכְוַת אֵשׁ (ויקרא יג כד: אוֹ בָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעֹרוֹ מִכְוַת אֵשׁ וְהָיְתָה מִחְיַת הַמִּכְוָה בַּהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת אוֹ לְבָנָה); אין לי אלא שנכוה באש ובגחלת, [34] נכוה ברמץ, בסיד רותח, ובגפסיס רותח, ובכל דבר הבא מחמת האור - לאיתויי חמי האור – מניין?
תלמוד לומר: מכוה מכוה - ריבה.'
רבא רמי: מי אמר רבי גחלים איקרו אש? ורמינהי:
’[ויקרא טז,יב: וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה] גַּחֲלֵי אֵשׁ [מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה' וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת]; [35] יכול [36] עוממות [37]? תלמוד לומר: אֵשׁ [38]; אי אֵשׁ [39], יכול שלהבת [40]? תלמוד לומר: גַּחֲלֵי [אֵשׁ] [41]; הא כיצד? - מביא מן הלוחשות'! והא גופא קשיא: אמרת גַּחֲלֵי - יכול עוממות [42]' אלמא [43]לוחשות [44] אש נינהו; אימא סיפא [45] אי אֵשׁ, יכול שלהבת? - תלמוד לומר: גַּחֲלֵי' - אלמא אפילו לוחשות לאו אש נינהו! ואמר רב ששת: הכי קתני: גַּחֲלֵי - יכול בין עוממות בין לוחשות [46]? תלמוד לומר: אֵשׁ [47]; אי אֵשׁ [48], יכול שלהבת [49]? - תלמוד לומר: גַּחֲלֵי [אֵשׁ] [50]; הא כיצד? - מביא מן הלוחשות;
מכל מקום גחלים לא איקרי אש, קשיא לרבי [51]?
אמר אביי: תריץ הכי: גַּחֲלֵי, יכול עוממות ולא לוחשות [52]? - תלמוד לומר: אֵש [53]; [54] אי אֵשׁ, יכול רצה שלהבת [55] יביא רצה גחלת [56] יביא [57]? תלמוד לומר: גַּחֲלֵי [אֵשׁ] [58]; הא כיצד? - מביא מן הלוחשות.
אמר רבה: רצה גחלת יביא, רצה שלהבת יביא.
שלהבת בלא גחלת היכי משכחת לה?
כגון דשפייה למנא משחא ואתלי ביה נורא.
ההוא - למה לי קרא למעוטי?: השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה לא כל שכן?
אלא אמר רבא: תריץ הכי: 'גַּחֲלֵי, יכול עוממות ולא לוחשות? - תלמוד לומר: אֵש; אי אֵשׁ, יכול יביא מחצה גחלת ומחצה שלהבת [59] [ומסביר רבא:] אדעייל לגואי [60] הוי כוליה גחלת [61]?
תלמוד לומר (ויקרא טז יב) וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ [מִלִּפְנֵי ה' וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת]: [ומסביר רבה:] משעת לקיחה ניהוי גחלים [62].
איבעיא להו: 'אוממות' או 'עוממות'?
אמר רבי יצחק: (יחזקאל לא ח) אֲרָזִים לֹא עֲמָמֻהוּ בְּגַן אֱלֹהִים [בְּרוֹשִׁים לֹא דָמוּ אֶל סְעַפֹּתָיו וְעַרְמֹנִים לֹא הָיוּ כְּפֹארֹתָיו כָּל עֵץ בְּגַן אֱלֹהִים לֹא דָמָה אֵלָיו בְּיָפְיו] [63].
משנה:
נגע [64] בחרסו של תנור - יקלוף את מקומו [65];
נטף [66] מרוטבו על החרס וחזר אליו [67] - יטול את מקומו [68];
נטף מרוטבו על הסולת [69] - [70] יקמוץ את מקומו [71];
סכו בשמן תרומה: אם חבורת כהנים – יאכלו; אם של ישראל: אם חי הוא [72] – ידיחנו, ואם צלי הוא - יקלוף את החיצון [73];
סכו בשמן של מעשר שני - לא יעשנו דמים על בני חבורה, שאין פודין מעשר שני בירושלים [74].
גמרא:
איתמר: חם לתוך חם [75] - דברי הכל
הערות
עריכה- ^ איגדו"ר [חמיצות]: טעם הפרי עומד בו שלא הוציאו ממנו כלום, ואף על פי שהוחלש מאליו ונתקלקל - טעמו מוציא דם, שכֹחוֹ בקרבו
- ^ שבלעו צלי הראשון
- ^ עשויה כבריחים כעין שלנו, ויש חלל גדול בין בריח לבריח, ונותן השפוד לרוחבו, וכל הטלה נצלה באויר שבין שני בריחים, שאין בשרו נוגע בברזל
- ^ בפרק 'כל שעה’[כאשר אפה בו לפני שגרפו, ויש שבח עצים בפת] [דף כו,ב] רבי אומר הפת אסורה
- ^ הכא אין שבח עצים בפת
- ^ 'צלי אש' קרינא ביה, וגבי עצי איסורא מיהא ניתסר, דהתם לא כתיב מיעוטא
- ^ וחום התנור - תולדת אש הוא, ואם תתן בו בגד - נשרף ונעשה פחם ואש
- ^ לפסח, ולא הבדיל, אלא חתכו בשנים ושלשה מקומות למהר צלייתו; אינקר"ניר בלע"ז
- ^ אפר רותח
- ^ מין סיד הוא
- ^ מניין שנידון משום מכוָה ולא משום שחין ואף על פי שמכוה ושחין שוין בטומאתן - נפקא מינה דחצי גריס מכת מכוה מחמת אור וחצי גריס מכת שחין שהוא לקות חום אחר שלא היה מחמת האור - אין מצטרפין [ב'הכל שוחטין' מפרש (חולין דף ח,א)]
- ^ מתיכו וזורקו לתוך פיה
- ^ כל מיני שריפה משמע: מדלא כתיב 'באש' ונשתוק
- ^ לשון קושיא הוא
- ^ בסנהדרין (דף נב,א) כמין שני חוטין של אש נכנסו להן בחוטמיהן
- ^ רותחין דהוי נמי שריפת נשמה וגוף קיים
- ^ מבני אהרן
- ^ תיפוק מהכא דלא מקפינן חבילי זמורות, דהא 'ברור ליה מיתה יפה' בעינן
- ^ על כרחך אש ממש, כגון להקיף חבילי זמורות בעינן, דאילו
- ^ וקרא - שריפה אצרכה
- ^ דבעינן מיתה יפה
- ^ ירבו לה היסק גדול שתמות מהר
- ^ גזירה שוה דשריפת נשמה וגוף קיים נמי שריפה היא; וכיון דשריפה היא - אהני דרב נחמן לאפוקי זמורות ורותחין
- ^ כיון דסופיני לרבות כל שריפות
- ^ שמוציאין אותו מן הקרקע - רותח הוא בלא תולדת אש
- ^ וכל היכא דכתיב אש וכתב נמי שריפה בהדיה
- ^ בתמיה
- ^ כיון דכתיב שריפה ברישא ומשמע כל שריפות, והדר כתב אש - משמע דוקא אש קאמר:
- ^ סיפא דההוא קרא דכתב בהו בָּאֵשׁ הוא;
- ^ דלא תימא אדשן קפיד רחמנא לשורפו על מקום שהיו מוציאין שם דשנו של מזבח החיצון כדכתיב (ויקרא ו ד) וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, ואם ניטל הדשן משם לא ישרפנו שם - קא משמע לן יִשָּׂרֵף מכל מקום
- ^ יתעסקו בו עד שתגמר שריפה
- ^ הא דפרכת לעיל לרבי מדאיצטריך מכוה מכוה לרבויי גחלת - לא תיקשי: דמתניתא משבשתא היא, וגחלת - לאו מריבוייא דמכוה אתא לתנא, אלא ממשמעותא דאש, ו
- ^ גחלת בהדי אש במשמעות דרישא:
- ^ וריבוייא דמכוה מכוה לרמץ וסיד אתא:
- ^ ואם נאמר גַּחֲלֵי ולא נאמר אֵשׁ
- ^ גחלים
- ^ כבויות, אבל לא לוחשות = בוערות, דהנך לאו 'גחלים' הוא סתמא, אלא 'אש'
- ^ בתר גַּחֲלֵי, להביא את הלוחשות
- ^ אי נאמר אֵשׁ ולא נאמר גַּחֲלֵי
- ^ ולא גחלים לוחשות, דלאו 'אש' סתמא נינהו
- ^ כי כתבינהו לתרווייהו - משמע גחלים שיש להן אש
- ^ ולא לוחשות
- ^ מדלא משתמע ליה לוחשות- מכלל ד
- ^ לאו 'גחלים' איקרו; ומאי מיקרו? על כרחך
- ^ והדר תני: אש - שלהבת משמע, ולא לוחשות:
- ^ איזה שירצה, דתרווייהו 'גחלי' מיקרו
- ^ בתר גַּחֲלֵי לאפוקי עוממות
- ^ בלא גַּחֲלֵי
- ^ דודאי אֵשׁ סתמא אין גחלים לוחשות במשמע
- ^ להכי כתב תרווייהו
- ^ דמדאיצטריך גַּחֲלֵי - שמע מינה אֵשׁ סתמא אין גחלת במשמע
- ^ ולוחשות - לאו גַּחֲלֵי נינהו אלא אֵשׁ
- ^ דהיינו לוחשות
- ^ אבל בסיפא לא תימא 'אי אש יכול שלהבת ולא גחלת', אלא
- ^ בלא גחלים
- ^ גחלים לוחשות
- ^ ותרווייהו 'אש' מיקרו
- ^ למעוטי שלהבת גרידתא
- ^ כגון אוד שהוצת האור ברובו יטול ממזבח החיצון, דבין גחלת ובין שלהבת מיקרו 'אש'
- ^ וכי מטי התם ממזבח החיצון לפני ולפנים
- ^ דאילו לעיולי הכי לא איצטריך מיעוטא, דלפני מלך בשר ודם אין מביאין אוד בשלהבתו מפני שמעלה עשן, וכי איצטריך מיעוטא - לשעת לקיחה איצטריך
- ^ להוי גַּחֲלֵי אֵשׁ, ואין שלהבת משמע גַּחֲלֵי אֵשׁ
- ^ לא עממוהו = לא הכהו את מראיתו, לפי שהיה נאה מכל אילנות; ועל חירם מלך צור נאמר
- ^ הפסח
- ^ יקלוף מן הפסח מקום שנגע בתנור, כדמפרש בגמרא: שנתבשל שם מחום התנור, ולא צלי אש הוא, כדאמרן לעיל: משום שנאמר צְלִי אֵשׁ צְלִי אֵשׁ שני פעמים - למעוטי תנור שגרפו; וחרס הדפנות - גרוף ועומד הוא
- ^ בתנור
- ^ שחזר שומן שנתחמם מן החרס ונבלע בפסח
- ^ דלא סגי ליה בקליפה אלא בנטילה יפה יפה בעובי, דשומן נבלע בתוכו הרבה; ואותו שומן - מבושל מן החרס (היה)
- ^ מפרש בגמרא בסולת רותחת, דמטוי רוטבו מחום הסולת, והוי צלי מחמת דבר אחר, ואסור למיכליה לההוא רוטב שבתוך הסולת משום אַל תּאכְלוּ ... כִּי אִם צְלִי אֵשׁ (שמות יב ט)
- ^ הילכך
- ^ וישרוף אותו קומץ כשאר קדשים פסולין
- ^ דלא בלע
- ^ צלי בעי קליפה משום דבלע
- ^ ואפילו לאוכלו שם בקדושה, דוְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ... וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף כתיב (דברים יד כד-כה)
- ^ בשר רותח לתוך חלב רותח, או אחד של איסור ואחד של היתר