ביאור:בבלי פסחים דף לה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אלא מעלה [1] - הכי נמי מעלה [2].

אמר רב שימי בר אשי: אף אנן נמי תנינא [3]: טבל ועלה - אוכל במעשר; העריב שמשו - אוכל בתרומה בתרומה – אִין, בקדשים לא [4]; אמאי? טהור הוא!? אלא מעלה - הכי נמי מעלה.

אמר רב אשי: אף אנן נמי תנינא: (ויקרא ז יט) [וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף] וְהַבָּשָׂר [כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר] - [5] לרבות את העצים ולבונה [6]'; עצים ולבונה בני איטמויי נינהו [7]? אלא מעלה! הכא נמי מעלה.

משנה:

אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח [8]: בחטים, בשעורים, בכוסמין, ובשיפון [9], ובשיבולת שועל [10];

ויוצאין בדמאי [11], ובמעשר ראשון [12] שנטלה תרומתו [13], ובמעשר שני והקדש שנפדו,

והכהנים בחלה ובתרומה; [14];

אבל לא בטבל, ולא במעשר ראשון שלא נטלה תרומתו, ולא במעשר שני [15] והקדש שלא נפדו.

חלות התודה ורקיקי נזיר - עשאן לעצמו [16] אין יוצא בהן [17]; עשאן למכור בשוק [18] - יוצאין בהן [19].

גמרא:

תנא: 'כוסמין - מין חיטין [20]; שיבולת שועל ושיפון - מין שעורין'; כוסמין = גולבא [21]; שיפון = דישרא [22]; שיבולת שועל = שבילי תעלא [23]';

הני – אִין, אורז ודוחן – לא; מנהני מילי?

אמר רבי שמעון בן לקיש, וכן תנא דבי רבי ישמעאל, וכן תנא דבי רבי אליעזר בן יעקב: אמר קרא: '(דברים טז ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת [לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ] - דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה [24], יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון [25]'.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי, דאמר: אורז - מין דגן הוא, וחייבין על חימוצו כרת, דתניא: רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן [26], מפני שקרוב להחמיץ;

[27]

איבעיא להו: שקרוב להחמיץ = דקדים ומחמיץ [28]? או דילמא קרוב להחמיץ הוי, חמץ גמור לא הוי [29]?

תא שמע, דתניא: 'אמר רבי יוחנן בן נורי: אורז - מין דגן הוא, וחייבין על חימוצו כרת, ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח; וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית [30] חייבת בחלה [31]';

  • [האם כוונת רש"י לבמדבר טו, פסוקים יט-כ: וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה' [32] רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ? או לויקרא ז,יג: עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו? – פסוק זה עוסק בלחמי תודה! אבל במנחות ע,ב כתוב: אמר ריש לקיש: אתיא לחם לחם ממצה, כתיב הכא: וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ, וכתיב התם: לֶחֶם עֹנִי. והתם גופה מנלן? אמר ריש לקיש, וכן תנא דבי ר' ישמעאל, וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב, אמר קרא: (דברים טז ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי: דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

ולפי זה אין הלימוד מ'חלת לחם'; ואולי לרש"י היתה גירסא אחרת.]

מאי 'קרמית'?

אמר אביי: שיצניתא.

מאי 'שיצניתא'?

אמר רב פפא: שיצניתא [33] דמשתכחא ביני כלניתא [34].

אמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש: עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש [35] - אין חייבין על חימוצה כרת [36].

יתיב רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע קמיה דרב אידי בר אבין ויתיב רב אידי בר אבין וקא מנמנם; אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: מאי טעמא דריש לקיש? אמר ליה: דאמר קרא (דברים טז ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ [שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ]: דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו במצה חייבין על חימוצו כרת, והא - הואיל ואין אדם יוצא בה ידי חובתו - דהויא ליה מצה עשירה [37] - אין חייבין על חימוצה כרת.

איתיביה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: 'המחהו וגמעו [38], אם חמץ הוא - ענוש כרת [39], ואם מצה הוא - אין אדם יוצא ידי חובתו בפסח [40]' והא הכא דאין אדם יוצא ידי חובתו במצה וחייבין על חימוצו כרת!?

איתער בהו רב אידי בר אבין אמר להו: דרדקי! היינו טעמא דריש לקיש: משום דהוו להו מי פירות,


עמוד ב

ומי פירות אין מחמיצין.

יוצא בדמאי:

דמאי? הא לא חזי ליה [41]!?

כיון דאי בעי מפקר לנכסיה הוי עני ואוכל דמאי, השתא נמי חזי ליה [42], דתנן [דמאי פ"ג מ"א]: מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא דמאי [43], ואמר רב הונא: תנא: בית שמאי אומרים: אין מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי, ובית הלל אומרים מאכילין.

תוספות ד"ה יוצאין בדמאי - מסופק ר"י אי בעי למימר יוצא דוקא דיעבד, כדאמרינן 'הואיל ומפקיר לנכסיה וחזי ליה' - מכל מקום עדיין לא מפקיר להו!? אי נמי יוצאים אף לכתחלה הואיל ושרי לעניים, ואכילת מצה נמי נקרא אכילת עניות.

מעשר ראשון שנטלה תרומתו:

פשיטא: דכיון שנטלה תרומתו חולין הוי!?

לא, צריכא שהקדימו בשיבלים [44] ונטלה הימנו תרומת מעשר [45], ולא נטלה הימנו תרומה גדולה [46], וכדרבי אבהו, דאמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש: מעשר ראשון שהקדימו בשיבלים - פטור מתרומה גדולה, שנאמר (במדבר יח כו) [וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם] וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר.

אמר ליה רב פפא לאביי: אלא מעתה אפילו הקדימו בכרי נמי ליפטר?

אמר ליה: עליך אמר קרא [47]: (במדבר יח כט) מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ אֵת כָּל תְּרוּמַת ה' [מִכָּל חֶלְבּוֹ אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ] [48]!

ומה ראית [49]?

האי [50] אידגן [51], והאי לא אידגן [52].

מעשר שני והקדש שנפדו:

פשיטא!?

הכא במאי עסקינן? - שנתן את הקרן ולא נתן את החומש, וקא משמע לן דאין חומש מעכב.

והכהנים בחלה ובתרומה:

פשיטא!

מהו דתימא מצה שוה לכל אדם בעינן - קא משמע לן: מצות מצות - ריבה.

אבל לא בטבל:

פשיטא!

לא, צריכא בטבל טבול מדרבנן [53]: שזרעו בעציץ שאינו נקוב.

ולא במעשר ראשון שלא נטלה תרומתו:

[54] פשיטא!

לא, צריכא שהקדימו בכרי [55]; מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי [56] - קא משמע לן כדשני ליה.

ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו:

פשיטא!?

לעולם דנפדו, ומאי לא נפדו? - שלא נפדו כהלכתן: מעשר שני שפדאו על גב אסימון [57], דרחמנא אמר (דברים יד כה) [וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף] וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף [בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ] - דבר שיש לו צורה, והקדש שחיללו על גבי קרקע, דרחמנא אמר [58] נתן הכסף [וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה הַמַּקְדִּישׁ אֹתוֹ] וְיָסַף חֲמִשִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְקָם לוֹ.

תוספות ד"ה שחילל על גב קרקע דרחמנא אמר ונתן הכסף –

תימה: אי כסף משמע ליה דווקא - נימעוט שוה כסף, ואי יליף מ'ישיב' [כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו שמות כא,לד] דשוה כסף ככסף - אפילו קרקע נמי!

ונראה לר"י דילפינן בכלל ופרט וכלל [מהפסוק ויקרא כז,טו: וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְהָיָה לוֹ]: וְיָסַף חֲמִשִׁית - כלל כֶּסֶף - פרט וְהָיָה לוֹ - חזר וכולל: מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון וכו' יצאו קרקעות ועבדים ושטרות; וכן מוכח בפרק 'יש בכור' [59] דתנן: אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות ולא בהקדשות, ומפרש התם בגמרא: ולא הקדשות בכל אלו, ובכור יליף התם בכלל ופרט וכלל; וכן נמי יש לפרש הקדשות; ומיהו תימה: מאי מיבעי ליה בפרק 'הזהב' [60] 'חומש מהו שיתחלל על גבי קרקע'? והא עיקר המיעוט בחומש כתיב: וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ (ויקרא כז טו או יט)

תנו רבנן: יכול יוצא אדם ידי חובתו בטבל שלא נתקן?

כל טבל נמי הא לא נתקן [61]?

אלא בטבל שלא נתקן כל צורכו:

שנטלה ממנו תרומה גדולה ולא נטלה ממנו תרומת מעשר, [מעשר] ראשון ולא מעשר שני, ואפילו מעשר עני מנין [62]? - תלמוד לומר (דברים טז ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ [שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ]: מי שאיסורו משום בל תאכל עליו חמץ [63], יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל.'

ואיסורא דחמץ להיכן אזלא?

אמר רב ששת: הא מני? - רבי שמעון היא, דאמר אין איסור חל על איסור, דתניא: 'רבי שמעון אומר:

הערות עריכה

  1. ^ מעלה בעלמא הוא, מדרבנן, שתהא חיותן בכלי, ואסמכוה רבנן אקרא
  2. ^ בעלמא הוא: דאין זריעה לתרומה, ואסורין מלאכול
  3. ^ דעבוד רבנן מעלה בקדשים אפילו מדאורייתא
  4. ^ אם טומאה דבת כפרה היא, כגון זב וזבה ויולדת
  5. ^ וי"ו יתירה
  6. ^ של קודש לטומאה, וקאי אדלעיל: וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל... וְהַבָּשָׂר
  7. ^ בתמיה: הא לאו אוכל נינהו
  8. ^ משום חובת מצה בלילה ראשונה, שהוא מחוייב לאכול מצה, כדכתיב (שמות יב יח) בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת
  9. ^ שיגל"א
  10. ^ אביינ"א; שיבולת שלה עשוי כזנב שועל
  11. ^ תבואה הנלקחת מעם הארץ, והיא נקראת 'דמאי': ספק עישרה ספק לא עישרה, וחייבו חכמים להפריש מעשרותיה מספק; ואם אכל מצה ממנה ולא הפריש מעשר ממנה - יצא
  12. ^ של לויים
  13. ^ תרומת מעשר לכהן, ומכאן ואילך המעשר מותר לזרים
  14. ^ אבל ישראל בתרומה – לא, כדיליף לקמן: לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת (דברים טז ג): מי שאינו מוזהר על חימוצו אלא משום חמץ - אתה יוצא בו ידי חובת מצה, יצא זה שאסור מחמת איסור אחר
  15. ^ חוץ לירושלים
  16. ^ לחם תודה ונזיר
  17. ^ ואפילו לא שחט הזבח עליהן ולא קרא שם עליהן, אלא שעשאן לדעת כן; וטעמא מפרש בגמרא
  18. ^ לצורכי לחמי תודה ונזירות
  19. ^ אם לא מכר להן; וטעמא מפרש בגמרא
  20. ^ לענין תרומה: דאין תורמין ממין על שאינו מינו, ותורמין חיטין על כוסמין
  21. ^ איספילטא בלע"ז
  22. ^ שיגל"א
  23. ^ אביינ"א; 'תעלא' תרגום של 'שועל'
  24. ^ משום מצה אם עשאן מצה
  25. ^ אורז ודוחן אין עושין חמץ, ואם מחמיצין אותן - מסריחין
  26. ^ לאכול הימנו תבשיל בפסח*
  27. ^ *יש מפרשים למנחות, משום דכל המנחות באות מצה, ושיבוש הוא: דאין מנחה באה אלא חטים, דכתיב (שמות כט ב) סֹלֶת חִטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתָם - חוץ ממנחת העומר שאינה באה אלא שעורין, וכן מנחת סוטה, ופשיטא דדוחן לא; ומאן פליג עליה דרבי יוחנן בהא? ומי מתיר?
  28. ^ אלמא בא לידי חימוץ, ולדידיה יוצאין בו משום מצה
  29. ^ ונפקא מינה דאין ענוש כרת, ואם אכלו בשוגג אין מביא קרבן
  30. ^ מפרש לקמיה
  31. ^ דמין דגן הוי, ואף על גב דחלת לחם כתיב בה* וגמר לחם לחם מלֶחֶם עֹנִי (דברים טז ג) במנחות בפרק 'רבי ישמעאל' (ע,ב) - אורז נמי לחם הוא
  32. ^ פסוק כ
  33. ^ קצח שקורין נייל"א בלע"ז, עגול הוא, כעין דוחן, ושחור; לישנא אחרינא שמעתי: אשדרניל"א, ונמצאת בשיפון
  34. ^ מק בלע"ז [פרג]
  35. ^ דלא נתן בה מים
  36. ^ דמי פירות אין מחמיצין, כדלקמן
  37. ^ ורחמנא אמר (דברים טז ג) לֶחֶם עֹנִי
  38. ^ אשום לחם דמין דגן קאי; המחה = דישטנפרי"ר בלע"ז: שהמחהו במים
  39. ^ ואשמעינן דגמיעה כאכילה לחייבו
  40. ^ דלאו דרך אכילה קאכיל ליה
  41. ^ ואמרינן לקמן: מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ לבדו אתה יוצא בה לשום מצה, יצא מי שיש לו איסור אחר; אי נמי הויא לה מצוה הבאה בעבירה
  42. ^ דחומרא דרבנן בעלמא הוא: דרוב עמי הארץ מעשרין הן
  43. ^ אכסניא = חיילות מלכי ישראל המוטלין על בני העיירות לזונן להגין עליהם מאויביהן, וישראלים הן, והרי הן כעניים הואיל ואינן במקומן
  44. ^ את המעשר הקדים לתרומה גדולה קודם מירוח: דמן התורה תרומה קודמת למעשר, דראשית קריהּ רחמנא (דברים יח ד: רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ), ומן הנותר הוא נותן מעשר ראשון ללוי, ועכשיו הערים הלוי וקידמו כדי שלא יחסרנו הכהן אחד מחמשים
  45. ^ כדינו
  46. ^ ואשמעינן מתניתין דמותר
  47. ^ בלוים כתיב
  48. ^ את כל תרומת ה' - אפילו תרומה גדולה
  49. ^ דאוקמת קרא דחיובא כשהקדימו בכרי, וקרא דפטורת כשהקדימו בשיבלין
  50. ^ דנתמרח בכרי
  51. ^ וכיון דנקרא דגן - נעשה טבל לתרומה, כדכתיב (דברים יח ד) רֵאשִׁית דְּגָנְךָ
  52. ^ וכי שקליה לוי עדיין לא הוה טבול לתרומה
  53. ^ ואפילו הכי מצוה הבאה בעבירה היא חשיב לה, ולא דמי לדמאי, וכדאמרן: דהתם אשכחן ביה היתירא לכתחילה, הלכך הכא בדיעבד נפיק
  54. ^ קא סלקא דעתא בתרומת מעשר קאמר, וקא פריך:
  55. ^ והאי תרומתו דקתני - תרומה גדולה, דהוי חזי לאפרושי מינה מעיקרא קאמר
  56. ^ לעיל בשמעתין
  57. ^ מעה בלא צורה פלאט"ה בלע"ז
  58. ^ במקדיש שדה כתיב (ויקרא כז יט)
  59. ^ בכורות פ"ח מ"ח, נא,א
  60. ^ ב"מ דף נד.
  61. ^ קושיא היא
  62. ^ שאין בו שום קדושה, דאילו מעשר ראשון אית ביה תרומת מעשר שהיא קדושה, ומעשר שני כולו קדוש
  63. ^ אתה יוצא בו ידי מצה בפסח אם עשאו מצה