ביאור:בבלי פסחים דף קז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר רבא: הילכתא: טעם – מקדש, וטעם – מבדיל, ומי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו עד מוצאי שבת; מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולו [1].

אמימר פתח לה להא שמעתא דרבא בהאי לישנא: אמר רבא: הילכתא: טעם – מקדש, טעם – מבדיל; מי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו, מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל היום כולו.

אמרי ליה מר ינוקא ומר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: זימנא חדא איקלע אמימר לאתרין, ולא הוה לן חמרא; אייתינא ליה שיכרא ולא אבדיל, ובת טוות [2]; למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא ואבדיל, וטעים מידי; לשנה תו איקלע לאתרין, לא הוה לן חמרא, אייתינא שיכרא, אמר: אי הכי - חמר מדינה הוא [3], אבדיל וטעים מידי; [4]

שמע מינה תלת [5]:

שמע מינה: המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס;

ושמע מינה: אסור לו לאדם שיאכל קודם שיבדיל;

ושמע מינה: מי שלא הבדיל במוצאי שבת - מבדיל והולך כל השבת כולו. [6]

בעא מיניה רב הונא מרב חסדא: מהו לקדושי אשיכרא [7]?

אמר: השתא: ומה פירזומא [8] ותאיני [9] ואסני [10] דבעאי מיניה מרב, ורב מרבי חייא, ורבי חייא מרבי - ולא פשט ליה, שיכרא [11] מיבעיא?

סבור מינה קדושי הוא דלא מקדשינן עילויה, אבל אבדולי מבדלינן [12]; אמר להו רב חסדא: הכי אמר רב: כשם שאין מקדשין עליו - כך אין מבדילין עליו.

איתמר נמי אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: כשם שאין מקדשין עליו - כך אין מבדילין עליו.

לוי שדר ליה לרבי שיכרא בר תליסר מגני [13]; טעמיה, הוה בסים טובא, אמר: "כגון זה ראוי לקדש עליו ולומר עליו כל שירות ותושבחות שבעולם"! בליליא צעריה [14], אמר: מיסרן ומפייס [15]. [16]

אמר רב יוסף: אדוֹר ברבים [17] דלא אישתי שיכרא.

אמר רבא: אישתי מי זוריון [18] ולא אישתי שיכרא!

ואמר רבא: תיהוי שקיותיה שיכרא [19] מאן דמקדש אשיכרא [20]!

רב - אשכחיה רב הונא דקדיש אשיכרא; אמר ליה: שרי אבא למיקני איסתירי משיכרא [21]?

תנו רבנן: אין מקדשין אלא על היין, ואין מברכין [22] אלא על היין.

אטו אשיכרא ואמיא מי לא מברכין עליהו "שהכל נהיה בדברו"?

אמר אביי: הכי קאמר: אין אומרים "הבא כוס של ברכה [23] לברך" אלא על היין.

תנו רבנן: אין מקדשין על השכר; משום רבי אלעזר בר רבי שמעון אמרו: מקדשין מטעימת יין כל שהוא [24]; רבי יוסי בר יהודה אומר: מלא לוגמא.

אמר רב הונא אמר רב, וכן תני רב גידל דמן נרש: המקדש וטעם מלא לוגמא – יצא, ואם לאו - לא יצא. [25]

אמר רב נחמן בר יצחק: אנא תנינא לה [26] לא גידול בר מנשיא, ולא גידול בר מניומי, אלא גידול סתמא.

למאי נפקא מינה?

למירמא דידיה אדידיה.

סמוך למנחה:

איבעיא להו: סמוך למנחה גדולה תנן [27]? או דילמא סמוך למנחה קטנה תנן?

סמוך למנחה גדולה תנן, ומשום פסח [28]: דילמא אתי למימשך


עמוד ב

ואתי לאימנועי מלמיעבד פסחא? או דילמא סמוך למנחה קטנה תנן [29], ומשום מצה [30], דילמא אתי למיכלה למצה אכילה גסה [31]? [32]

אמר רבינא: תא שמע: אפילו אגריפס המלך [33] שהוא רגיל לאכול בתשע שעות [34] - אותו היום לא יאכל עד שתחשך; אי אמרת בשלמא סמוך למנחה קטנה תנן, היינו רבותיה דאגריפס [35] [36]; אלא אי אמרת סמוך למנחה גדולה תנן [37] - מאי רבותיה דאגריפס [38] - [39] חל איסור עליה מעיקרא [40]!?

אלא סמוך למנחה קטנה תנן.

סוף סוף מאי רבותיה דאגריפס? הא מטיא ליה זמן איסורא [41]?

מהו דתימא תשע שעות לאגריפס כארבע שעות דידן דמי [42] - קא משמע לן [43].

אמר רבי אסי: אבל מטביל הוא [44] במיני תרגימא [45].

רבי יצחק מטביל בירקי [46];

[47]

תניא נמי הכי [48]: 'השמש [49] מטביל בבני מעיין [50], ונותנן לפני האורחים [51]; ואף על פי שאין ראיה לדבר [52] - זכר לדבר, שנאמר (ירמיהו ד ג) [כִּי כֹה אָמַר ה' לְאִישׁ יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם] נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים [53]. [54]'

רבא הוה שתי חמרא כולי מעלי יומא דפיסחא, כי היכי דניגרריה לליביה דניכול מצה טפי לאורתא.

אמר רבא: מנא אמינא לה דחמרא מיגרר גריר? – דתנן [פסחים פ"י מ"ז, (להלן קיז,ב)]:

הערות עריכה

  1. ^ כדאמרן לעיל: עד יום רביעי [רשב"ם: והכי קיימא לן כרבא דאמר 'טעם - מקדש', ואם שכח ולא קידש - מקדש למחר כל היום כולו, וכן טעם מבדיל - ואם לא הבדיל מבדיל והולך עד יום רביעי]
  2. ^ רשב"ם: לן מעונה: שלא אכל, וקרא הוא בדניאל [ו,יט]
  3. ^ רשב"ם: אין יין אחר בעיר הזאת כי אם שכר הלכך מבדילין בו
  4. ^ רשב"ם: וכן הלכה; אבל מים לא איקרו 'חמר מדינה' ואין מבדילין על המים אפילו היכא דליכא שכר ויין.
  5. ^ רשב"ם: שלשה דברים בסידרי הבדלה
  6. ^ רשב"ם: ואף על גב דשמעינן מינה דמבדילין על חמר מדינה אף על פי שאינו יין - לא חשיב, דלא איירי אלא בסדר הבדלה; אי נמי מילתא דפשיטא הוא: דכיון דאין יין אחר בעיר - טוב לו שיבדיל על השכר משלא יבדיל כלל.
  7. ^ רשב"ם: במקום שאין יין
  8. ^ שכר שעורים, בלשון לעז ברוי"ש
  9. ^ שכר תאנים
  10. ^ שכר תותים; רשב"ם: שעושין שכר מפרי סנה, כגון תותין, והללו חשובים יותר מסתם שכר שלהם, שהיה של תמרים
  11. ^ שכר תמרים
  12. ^ רשב"ם: אליבא דרב
  13. ^ שנתנו מים על התמרים, ואחר שזבו - נתן על תמרים אחרים, וכן הביא תמרים עד י"ג פעמים; רשב"ם: 'ומגני' נראה שהוא לשון אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ (בראשית יד כ), ומתרגמינן 'ומסר', והוא לשון מסר; כך השיכרא היה כותש גם כן ומשבר התמרים חדשים שלש עשרה פעמים
  14. ^ רשב"ם: שלשול, דתמרים משלשלין כדאמרינן בכתובות (דף י,ב)
  15. ^ מצערין, ובשעת שתיה מפייסין הן, כלומר: טובים הן וראוי לומר עליהן קידוש והבדלה
  16. ^ אבל: רשב"ם: בתמיה: וכי מי שמצער ראוי הוא לפייס ולרצות להקב"ה ולומר עליו קידוש?
  17. ^ נדר שאין לו הפרה
  18. ^ מי משרת הפשתן
  19. ^ רשב"ם: עני יהיה, שלא יוכל לקנות יין מדה כנגד מדה
  20. ^ רשב"ם: ואף על פי שהיה יין בעירו; וטעמו משום דחביב ליה, כדאמר לעיל: 'זימנין דחביבא ליה ריפתא - מקדש אריפתא'
  21. ^ התחלת לעשות שכר, ולהשתכר בו מערב - לכך הוא יפה בעיניך ומקדש אתה עליו
  22. ^ רשב"ם: ברכת המזון, כדמפרש לקמן
  23. ^ ברכת המזון
  24. ^ אותה טעימה שאמרו המברך צריך - שיטעום בכל שהוא
  25. ^ רשב"ם: והכי הילכתא, והוא שלא טעם אחד מכל המסובין; אבל טעם אחד מהם - יצאו כולן ידי חובתן ואף על פי שלא טעמו.
  26. ^ רשב"ם: לההיא מתניתא משמיה דרב גידל
  27. ^ רשב"ם: משש שעות ומחצה ולמעלה, דהיינו זמן עשיית תמיד הערב כשאתה בא להקדימו, כגון בערב הפסח שחל להיות בערב שבת, שנשחט בשש ומחצה והפסח אחריו, כדאמרינן ב'תמיד נשחט' (לעיל נח,א)
  28. ^ שמא ישב בסעודה וימנע ויפשע מעשות פסח
  29. ^ בתשע שעות, כשהוא מאוחר בפרק 'תמיד' (לעיל נט,א); רשב"ם: והיינו בגמר תשע שעות: דמתשע שעות ומחצה הוי זמן דהקרבת תמיד של כל השנה כשהוא מאוחר, דהשתא משום אימנועי מפסח ליכא: דערב הפסח היה התמיד קרב בשמונה ומחצה והפסח אחריו מיד, לפיכך אם בא לאכול סמוך למנחה קטנה - דהיינו בגמר תשעה, וכבר נשחט הפסח
  30. ^ שיכנס לה כשהוא תאוה
  31. ^ רשב"ם: ואין כאן לחוש אלא משום מצה: שלא יאכלנה אכילה גסה
  32. ^ רשב"ם: ונהי נמי דמשום פסח איכא למיחש לאכילה גסה: דאף על גב דהוא נאכל על השובע - אכילה גסה מיהא אינה אכילה, ובקדשים - מזיק הוא דחשבינן ליה ביבמות (מ,א)! אלא משום דלגבי לחם הויא אכילה גסה באכילה מועטת - נקט 'מצה'; אי נמי רבותא קאמר, והכי קאמר: או דילמא סמוך למנחה קטנה ואפילו בזמן דליכא פסח: דליכא למיחש לעשייתו ולא לאכילתו - משום אכילת מצה מיהא איכא, דלא ליהוי אכילה גסה חיישינן.
  33. ^ רשב"ם: מלך כשר היה, ממלכי חשמונאי
  34. ^ אגריפס המלך לא היה אוכל עד תשע שעות
  35. ^ רשב"ם: כלומר: דקתני בברייתא אפילו אגריפס
  36. ^ דאף על גב דעדיין לא אכל וזמן איסוריה אכתי לא מטא בשעה תשיעית עד לאחר תשע - אפילו הכי לא יאכל משום דמשיך ליה עד זמן איסורא; יתענה ולא יאכל
  37. ^ אלא אי אמרת ממנחה גדולה ואילך אסור
  38. ^ רשב"ם: מאי אפילו אגריפס?: הא מטא כבר זמן איסוריה משש שעות [רשב"ם: ומחצה ואילך]
  39. ^ והא כבר
  40. ^ משש שעות [רשב"ם: ומחצה] ואילך, וצריכא למימר דאסור? בתמיה: דאטו משום דלא אכל בעי למיעבד איסורא, ונשרי למיכל מתחלת תשע
  41. ^ רשב"ם: קודם שיגמור סעודתו: דאפילו רבי יוסי דפליג בהפסקת ערב הפסח בריש פירקא, ואמר שלא להפסיק מאחר שהתחיל לאכול בהיתר - הכא מודי דאסור: דמעיקרא לדעת כן היה אוכל בתשע שעות שגמר סעודתו בתוך זמן איסוריה, וכמתחיל לאכול אחר זמן איסורו דמי - ואסיר
  42. ^ רשב"ם: דכיון דלמוד לאכול בתשע שעות כארבע שעות לדידן דמ,י ויאכל גם הוא מצה לתיאבון גם הוא, כמותינו שאוכלין בארבע שעות ביום, והלכך - הואיל ואכתי לא מטא זמן איסורא - נישרי לאכול בתחלת תשע אף על פי שתמשך סעודתו לאחר תשע
  43. ^ רשב"ם: דאסור לאכול; אבל אי הוה תנינן 'סמוך למנחה גדולה' - ליכא רבותא כלל, ולא הוה שייך למיתני אפילו: דכיון דטעמא משום דילמא אתו לאימנועי מפסח ולא משום אכילה גסה דמצה - ליכא למימר הכי 'מהו דתימא תשע לאגריפס כארבע לדידן דמי' - הלכך שמעינן מינה דמנחה קטנה תנן
  44. ^ רשב"ם: ואוכל מן המנחה ולמעלה
  45. ^ אבל יכול אדם לטבול ולאכול מיני תרגימא = פירות; והאי דנקט 'מטביל' - לפי שמאכלם על ידי טיבול [רשב"ם: פירות ובשר בלא לחם]
  46. ^ היה אוכל ירק מן המנחה ולמעלה, לפי שאין משביע
  47. ^ רשב"ם: ונראה בעיני דמגרר ליבא למיכל ואכל מצה לתיאבון יותר ולפיכך היה אוכל [ירק] ולא היה נוהג כן כי אם ערב הפסח כדי להמשיך ולאכול בלילה, כדאמרינן במסכת שבת בפרק 'תולין' (קמ,ב): אמר רב חסדא: בר בי רב לא ליכול ירקא משום דמגררי ליבא כו', וכדאמר נמי בסמוך: 'רבא הוי שתי חמרא במעלי יומא דפסחא כי היכי דנגריר לליביה'; ודברים הללו כגון מיני תרגימא וירקות ממשיכין את הלב לאכול, כדמוכח נמי בברכות (מב,א) שהיו רגילין לאכול פרפרת קודם אכילת הפת לגרר את הלב, כדתנן: 'בירך על הפת פטר את הפרפרת, על הפרפרת לא פטר את הפת' אלמא דפרפרת קודם לפת!
  48. ^ רשב"ם: דאוכלין מיני תרגימא ערב הפסח כדי להמשיך את הלב
  49. ^ הואיל ועסוק בסעודה
  50. ^ יכול הוא לאכול בבני מעים: מה שדרך השמש לאכול - רשאי הוא לעשות כן מן המנחה ולמעלה, דהואיל והוא עסוק בהן - מצער ליה אי לא אכיל, ואי אכיל - לא משבעו ליה
  51. ^ השמש מטביל בבני מעים: רשב"ם: כלומר בבני מעים של בהמות הנשחטות לסעודת יום טוב, וגם נותן מהם לפני האורחין המנויין יחד על הפסח - כדי שיאכלו מצה ופסח לתיאבון; ובערב הפסח קאי בתוספתא דפסחים 'ואפילו מן המנחה ולמעלה', דלעיל מינה תניא 'ערב פסח סמוך למנחה לא יאכל כו'
  52. ^ רשב"ם: דאכילה מושכת אכילה
  53. ^ כשאתם טורחים - תטרחו בדבר שאתם יכולין ליהנות ממנו; ושמש זה שעוסק בסעודה ובית המטבחים - אם אינו נהנה מצער ליה
  54. ^ רשב"ם: הראה לנו הנביא דוגמא שחורשין את הקרקע כדי לקבל את הזריעה, ואם אינה חרושה - אינה מקבלת הזריעה; אף אדם האוכל דברים שאין משביעין את האדם - פותחים בני מעים ומרחיבין אותן ויקבל המאכל של סעודה אחרי כן לתיאבון; כך נראה בעיני שיטה זו, ועיקרה ורבינו שלמה זקיני פירשה כן: בני מעיים - הואיל ועסוק בסעודה - יכול הוא לאכול בני מעיים מה שדרך השמש לאכול רשאי הוא לעשות כן מן המנחה ולמעלה, דהואיל ועסוק בהן = מצערי ליה אי לא אכיל, ואי אכיל - לא משבעי ליה.