פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי פסחים דף ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דהא איתקש השבתת שאור לאכילת חמץ [1] ואכילת חמץ לאכילת מצה [2]: השבתת שאור לאכילת חמץ - דכתיב (שמות יב יט) שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה [הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ], ואכילת חמץ לאכילת מצה - דכתיב (שמות יב כ) כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת, וכתיב ביה במצה (שמות יב יח) [בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ] בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת [עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב] [3]!

ואימא לרבות ליל י"ד לביעור ביום כתיב, ואימא מצפרא?

'אך' (שמות יב טו: ... אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם ...) – חִלֵק [4].

דבי רבי ישמעאל תנא: 'מצינו י"ד שנקרא 'ראשון', שנאמר (שמות יב יח) בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ [בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב]’;

רב נחמן בר יצחק אמר: ראשון דמעיקרא משמע [5], דאמר קרא (איוב טו ז) הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד [וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ] [6];

אלא מעתה (ויקרא כג מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן [פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים] - הכי נמי ראשון דמעיקרא משמע?

שאני התם, דכתיב וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: מה שביעי = שביעי לחג, אף ראשון = ראשון לחג.

הכי נמי כתיב (שמות יב טו) [שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ] אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ [שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי] שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ [7]?

אם כן נכתוב קרא 'ראשון', 'הראשון' [8] למה לי? - שמע מינה לכדאמרן.

אי הכי, התם נמי: [9] 'הראשון' [10] למה לי? ותו: התם דכתיב (ויקרא כג לט) [אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְדֹוָד שִׁבְעַת יָמִים] בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן; אימר ראשון דמעיקרא משמע?

שאני התם דאמר קרא וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן: מה שמיני = שמיני דחג, אף ראשון = ראשון דחג; 'הראשון' למה לי?

למעוטי חולו של מועד;

חולו של מועד - מראשון ושמיני נפקא [11]!

איצטריך: סלקא דעתא אמינא 'הואיל דכתב רחמנא וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, וי"ו מוסיף על ענין ראשון [12]: דאפילו בחולו של מועד' - קא משמע לן.

ולא לכתוב רחמנא לא וי"ו ולא ה"א [13]? ותו: התם דכתיב (ויקרא כג ז) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם [כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ] - ראשון דמעיקרא משמע?

אלא [14]הני שלשה 'ראשון' [15] - [16] מיבעי ליה לכדתני דבי רבי ישמעאל [17], דתנא דבי רבי ישמעאל: 'בשכר שלשה ראשון [18] זכו לשלשה ראשון: להכרית זרעו של עשו, לבנין בית המקדש, ולשמו של משיח: להכרית זרעו של עשו - דכתיב (בראשית כה כה)

וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר [וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו]; ולבנין בית המקדש - דכתיב (ירמיהו יז יב) כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ; ולשמו של משיח - דכתיב (ישעיהו מא כז) רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם [וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן];

רבא אמר מהכא (שמות לד כה) לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי [וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח] - לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים [19].

ואימא כל חד וחד כי שחיט [20]?

זמן שחיטה אמר רחמנא [21].

תניא נמי הכי: '(שמות יב טו) [שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ] אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם [כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי] - מערב יום טוב או אינו אלא ביום טוב עצמו?

תלמוד לומר: לא תשחט על חמץ דם זבחי: לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר (שמות יב טו) [שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ] אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם [כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי], וכתיב [22] [וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם] כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם [אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם], ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה [23]!

רבי יוסי אומר: אינו צריך: הרי הוא אומר (שמות יב טו) [שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ] אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם [כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי], מערב יום טוב או אינו אלא ביום טוב? - תלמוד לומר 'אך' – חלק [24], ואי ביום טוב עצמו [25], מי שרי [26]? הא איתקש השבתת שאור לאכילת חמץ ואכילת חמץ לאכילת מצה [27]!?

אמר רבא:


עמוד ב

שמע מינה מדרבי עקיבא תלת:

שמע מינה אין ביעור חמץ אלא שריפה [28],

ושמע מינה הבערה לחלק יצאת [29],

ושמע מינה לא אמרינן 'הואיל והותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך'.

תנו רבנן: '(שמות יב יט) שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם [כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ] מה תלמוד לומר, והלא כבר נאמר (שמות יג ז) [מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ] וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ [30]? - לפי שנאמר 'לֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר' [31] שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים [32] ושל גבוה [33];

יכול יטמין [34] ויקבל פקדונות מן הנכרי [35]?

תלמוד לומר: ' לֹא יִמָּצֵא' [36];

אין לי [37] אלא בנכרי שלא כיבשתו ואין שרוי עמך בחצר, נכרי שכיבשתו [38] ושרוי עמך בחצר [39] – מנין? [40]

תלמוד לומר: לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם; [41]

אין לי אלא שבבתיכם [42], בבורות בשיחין ובמערות מנין?

תלמוד לומר [43]: בְּכָל גְּבֻלֶךָ;

ועדיין [44] אני אומר [45] בבתים עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן הנכרי [46], [47] בגבולין [48] - [49] שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה; מניין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה [50]? [51]

תלמוד לומר: שאור שאור לגזרה שוה: נאמר שאור בבתים: (שמות יב יט) [שִׁבְעַת יָמִים] שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם [כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ], ונאמר שאור בגבולין: (שמות יג ז) [מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ] וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר [בְּכָל גְּבֻלֶךָ] מה שאור האמור בבתים עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן הנכרים - אף שאור האמור בגבולין עובר משום בל יראה ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן הנכרים; ומה שאור האמור בגבולין שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה - אף שאור האמור בבתים שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה.'

אמר מר: אין לי אלא בנכרי שלא כיבשתו ואין שרוי עמך בחצר, נכרי שכיבשתו ושרוי עמך בחצר מנין? תלמוד לומר: לֹא יִמָּצֵא; כלפי לייא! [52]

[53]

אמר אביי: איפוך [54]!

רבא אמר: לעולם לא תיפוך, וארישא קאי [55]: 'שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה; אין לי [56] אלא בנכרי שלא כיבשתו ואין שרוי עמך בחצר, נכרי שכיבשתו ושרוי עמך בחצר מנין [57]? תלמוד לומר: לא ימצא'.

[58] והאי תנא מיהדר אהיתירא ונסיב לה [59] קרא לאיסורא?

[60] משום שנאמר [61] 'לך' 'לך' תרי זימני [62].

אמר מר: 'יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרים? - תלמוד לומר: לֹא יִמָּצֵא (שמות יב יט)'; הא אמרת רישא שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה?

לא קשיא: הא דקביל עליה אחריות, הא דלא קביל עליה אחריות,

כי הא: דאמר להו רבא לבני מחוזא [63]: בעירו חמירא דבני חילא [64] מבתייכו: כיון דאילו מיגנב ואילו מיתביד ברשותייכו קאי ובעיתו לשלומי - כדילכון דמי, ואסור!

הניחא [65] למאן דאמר 'דבר הגורם לממון כממון דמי' [66], אלא למאן דאמר לאו כממון דמי מאי איכא למימר?

שאני הכא, דאמר [67] 'לֹא יִמָּצֵא'.

איכא דאמרי: הניחא למאן דאמר דבר הגורם לממון לאו כממון דמי,

הערותעריכה

  1. ^ משעה שהזהיר שלא לאכול חמץ צוה להשבית השאור
  2. ^ משעה שחייב לאכול מצה הזהיר שלא לאכול חמץ
  3. ^ אלמא זמן אכילת מצה ואיסור חמץ והשבתת שאור משחשיכה
  4. ^ 'אך'-ין ו'רק'-ין – מיעוטין; אלמא מקצת היום מותר ומקצתו אסור, ומעתה יש לנו לחלק חציו לאיסור וחציו להיתר; ואיכא דאמר 'אך' הוא 'חץ' בגימטריא ד'אח"ס בט"ע גי"ף דכ"ץ' ותופס ח' תחת אל"ף וצד"י במקום כ'
  5. ^ בלאו רומיא דקרא אהדדי משמע ראשון במשמעות דקרא: שהוא יום קודם לכל שבעה, דקרא - כיון דכתיב (שמות יב טו) שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון - ראשון קודם למעשה קאמר
  6. ^ הקודם לאדם הראשון נולדת
  7. ^ ודרוש נמי ראשון דומיא דשביעי
  8. ^ ה' ד-הראשון
  9. ^ גבי לולב
  10. ^ ה' ד-הראשון
  11. ^ מדכתיב בהנהו שבתון - מכלל דאינך לאו שבתון נינהו
  12. ^ על ימים הקדומים לו, דהיינו חולו של מועד
  13. ^ לא לכתוב רחמנא לא וי"ו - דמשמע ריבויא, דתו איצטריך ה"א למיעוט
  14. ^ מ
  15. ^ דכתיב במקרא קודש דפסח, ומקרא קודש דסוכות, ומצות לולב
  16. ^ לא תותב לרב נחמן, דהני 'ראשון' דכתיב בהו - לאו למשמעותייהו קאתו, אלא
  17. ^ שמא בעלמא הוא דנקראו 'ראשון'
  18. ^ שביתת הרגל דפסח, ושביתת הרגל דחג, ונטילת לולב שנקראו ראשונים
  19. ^ ושחיטת פסח זמנה מתחלת שבע שהוא בין הערבים: שכבר נוטה חמה לצד שקיעתה; והכי אמרינן בפרק 'אמר להן הממונה' (יומא כח ב): צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי, דהיינו מחצות ואילך, וגמרינן מינה דשחיטת התמיד מתחלת שבע; וקשיא לן התם מתניתין דתמיד נשחט בשש שעות ומחצה, ומשני לן: שאני כותלי בית המקדש, דלא מכווני: רחבין תחתיהן מאד, ולא משתחרי עד שש ומחצה
  20. ^ יבער סמוך לשחיטתו מעט ואם שהה עד תשע יבערנו בתשע
  21. ^ לא חלקה תורה לישראל לזה זמנו ולזה זמנו, הואיל וקבע לו זמן ואיסורו שוה בכל - לכולם זמן אחד קבע
  22. ^ שמות פרק יב,טז
  23. ^ וזו - הבערה שלא לצורך היא, והכתוב אסר מלאכה ביום טוב, הלכך האי 'ראשון' - בארבעה עשר קאמר
  24. ^ התיר לך הכתוב לשהותו מקצת יום ביעורו
  25. ^ ואי יום ביעורו ביום טוב
  26. ^ לשהוייה כלל
  27. ^ ואכילת מצה – משחשיכה, ועל כרחך השבתת שאור כשתחשך, ואם כן לא משכחת 'אך' – חלק דאי לאו 'אך' - איכא למימר ביום הראשון בין השמשות שהוא התחלת היום, אבל השתא - על כרחך בתוך יום ביעורו שרי ליה קרא לשהוייה
  28. ^ שמע מינה מדלא נפקא ליה דהאי יום הראשון - ערב יום טוב הוא, אלא משום דאסור להבעיר ביום טוב - שמע מינה סבירא ליה כרבי יהודה דאמר לקמן בפרק 'כל שעה' [פרק ב משנה א, דף כא,א ודף כז,ב] אין ביעור חמץ אלא שריפה, ויליף לה מנותר, דאי השבתתו בכל דבר סבירא ליה, לוקמיה ביום טוב ויבערנו בדבר אחר: יאכילנו לכלבים או ישליכנו לים!
  29. '^ ושמע מינה מדקאמר שהוא אב מלאכה - סבירא ליה כרבי נתן דאמר הבערה לחלק יצאתה, דתניא (שבת דף ע,א) הבערה ללאו יצאת: שהיתה בכלל לא תעשה כל מלאכה (שמות כ ט; דברים ה,יג), חזר והוציאה מכללו ופרט בה לאו לעצמה לומר לך שאינה במיתת בית דין כשאר מלאכות, אלא בלאו זה לבדו; רבי נתן אומר: לחלק יצאתה שלא תאמר העושה ארבעה או חמשה אבות מלאכות בשוגג בשבת אינו חייב אלא אחת, דהא חד לאו איכא בכולהו וחד כרת; לפיכך פרט בה בפני עצמה להקיש אליה: מה היא מיוחדת שהיא אב מלאכה וחייבין עליה לעצמה כו' אלמא לרבי יוסי - לאו אב מלאכה היא
  30. ^ הרי בתים במשמע
  31. ^ דמדכתב 'לְךָ' - משמע מינה
  32. ^ כגון נכרי
  33. ^ אם הקדישם לבדק הבית
  34. ^ יכול נלמוד ממקרא זה שיטמין את שלו ביד שלא יראנו ודיו, דהא [וְ]לֹא יֵרָאֶה כתיב
  35. ^ דהא כתיב לְךָ
  36. ^ אסר לך הטמנה, שאף היא בכלל מציאה, ואסר לך של אחרים: דהכא לא כתיב 'לך'
  37. ^ מ'לא ימצא', דאסור
  38. ^ דהוי ממונו כממונך
  39. ^ או שלא כיבשתו אבל שרוי בחצרך
  40. ^ ולקמיה פריך: איפכא מסתברא!
  41. ^ לקמיה מפרש לה
  42. ^ כלומר: ואם נאמר זה ולא נאמר 'ולא יראה לך שאור' הייתי אומר: אין לי שאסור לשהות חמץ אלא בבתים, מפני שהוא מצוי אצלו תמיד, דהא בהאי קרא - בתים הוא דכתיב
  43. ^ בקרא דלא יראה כתיב
  44. ^ אף על פי שנאמר שניהם
  45. ^ יש לי לומר
  46. ^ דהא לֹא יִמָּצֵא דמשמע אפילו הטמנה - לא כתב אלא בבתים, ולא כתב בהו נמי 'לך' להוציא של אחרים
  47. ^ אבל
  48. ^ בורות שיחין ומערות כתב 'לך'
  49. ^ ואני אומר:
  50. ^ מנין ליתן קולו של זה בזה וחומרו של זה בזה
  51. ^ ולקמיה פריך: מאי קאמר דמייתי לה של אחרים ושל גבוה לאיסורא ולהתירא הכא והכא?
  52. ^ היכן נוטה דבר זה? הא איפכא מסתברא: נכרי שכבשתו מסתברא דאסור טפי!
  53. ^ שתי מלות: 'כלפי', 'לייא' = היכן; וחבירו בברכות בפרק 'הרואה' (דף נח,א) חצבי לנהרא כגני לייא = חרסים שבורים להיכן הולכין.
  54. ^ אין לי דאסור אלא בנכרי שכיבשתו, דהוי דומיא דשלך; נכרי שלא כיבשתו מנין? תלמוד לומר לא ימצא; ולא כתב לא תמצא [קרי לא תִמְצָא], אבל לא ימצא - לגמרי משמע
  55. ^ להיתירא
  56. ^ דמותר לראות של אחרים בדלא קביל עליה אחריות, כדלקמיה
  57. ^ דמותר
  58. ^ ופרכינן לרבא:
  59. ^ למילתיה
  60. ^ ומשני:
  61. ^ בגבולין בשאור
  62. ^ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים בפרשת 'ראה' (דברים טז ד), וכתיב [מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים] וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ בפרשת 'בא' (שמות יג ז); ואם אינו ענין להאי 'לך' בגבולין גבי ראייה, דהא כבר אמור - תניהו ענין ללא ימצא, ודרוש ביה: לא ימצא לך אף במצוי אצלך, והיינו שרוי עמך קאמינא 'לך': דאין חמץ אסור אלא אם כן שלך, אבל אתה מוצא את שלו; וההיא 'לך' דחמץ [וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ] - לא קחשיב, דשאור וחמץ מיצרך צריכי כדאמר בביצה (דף ז,ב) דחד מחבריה לא יליף
  63. ^ עירו של רבא
  64. ^ גייס של בית המלך, ומטילין תיקון טורח מזונותיהן על העיירות
  65. ^ הא דאמרינן דמשום אחריות אסור
  66. ^ רבי שמעון קאמר ליה בבבא קמא (דף עא,ב): קדשים שחייב באחריותן - חייב
  67. ^ (שמות יב יט)