ביאור:בבלי פסחים דף קיא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

חוץ מן המים [1];

ורבי יוחנן אמר: אפילו מים.

אמר רב פפא: [2] לא אמרן [3] אלא חמימי לגו קרירי וקרירי לגו חמימי [4], אבל חמימי לגו חמימי וקרירי לגו קרירי – לא [5].

אמר ריש לקיש: ארבעה דברים - העושה אותן דמו בראשו ומתחייב בנפשו [6], אלו הן:

הנפנה בין דקל לכותל

והעובר בין שני דקלים

והשותה מים שאולין

והעובר על מים שפוכין ואפילו שפכתו אשתו בפניו:

הנפנה בין דקל לכותל - לא אמרן אלא דלית ליה ארבע אמות [7], אבל אית ליה ארבע אמות - לית לן בה; וכי לית ליה ארבע אמות - לא אמרן אלא דליכא דירכא אחרינא [8], אבל איכא דירכא אחרינא - לית לן בה;

והעובר בין שני דקלים לא אמרן אלא דלא פסקינהו רשות הרבים, אבל פסקינהו רשות הרבים - לית לן בה [9];

השותה מים שאולין לא אמרן אלא דשיילינהו קטן, אבל גדול - לית לן בה; ואפילו שיילינהו קטן נמי לא אמרן [10] אלא בשדה, דלא שכיחי [11], אבל בעיר - דשכיחי - לית לן בה [12]; ואפילו בשדה נמי לא אמרן אלא מיא, אבל חמרא ושיכרא - לית לן בה;

והעובר על מים שפוכין לא אמרן אלא דלא אפסקינהו בעפרא [13] ולא תף בהו רוקא, אבל אפסקינהו בעפרא או תף בהו רוקא - לית לן בה; ולא אמרן אלא דלא עבר עלייהו שימשא ולא עבר עלייהו שיתין ניגרי [רגלים], אבל עבר עלייהו שימשא ועבר עלייהו שיתין ניגרי - לית לן בה; ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא ולא סיים מסני [נועל סנדלים], אבל רכיב חמרא וסיים מסני - לית לן בה; והני מילי היכא דליכא למיחש לכשפים, אבל היכא דאיכא למיחש לכשפים, אף על גב דאיכא כל הני – חיישינן,

כההוא גברא דרכיב חמרא וסיים מסני וגמוד מסאניה [14] וצוו כרעיה [15].

תנו רבנן: 'שלשה אין ממצעין [16] ולא מתמצעין, ואלו הן: הכלב והדקל והאשה [17], ויש אומרים אף החזיר, ויש אומרים אף הנחש';

ואי ממצעין מאי תקנתיה?

אמר רב פפא: נפתח באל ונפסיק באל (במדבר כג כב-כג: אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ [18]; אי נמי נפתח בלא ונפסיק בלא (במדבר כג יט: לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה).

הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה: אם תחלת נדתה היא - הורגת אחד מהן [19], אם סוף נדתה היא - מריבה עושה ביניהן;

מאי תקנתיה?

נפתח באל ונפסיק באל.

הני תרי נשי דיתבן בפרשת דרכים, חדא בהאי גיסא דשבילא וחדא באידך גיסא, ומכוונן אפייהו להדדי - ודאי בכשפים עסיקן;

מאי תקנתיה?

אי איכא דירכא אחרינא - ליזיל בה, ואי ליכא דירכא אחרינא, אי איכא איניש אחרינא בהדיה - נינקטו לידייהו בהדי הדדי וניחלפו, ואי ליכא איניש אחרינא - נימא הכי: אגרת [20] אזלת אסיא בלוסיא [21] מתקטלא בחיק קבל [22].

האי מאן דפגע באיתתא בעידנא דסלקא מטבילת מצוה, אי איהו קדים ומשמש - אחדא ליה לדידיה רוח זנונים; אי איהי קדמה ומשמשה - אחדא לה לדידה רוח זנונים;

מאי תקנתיה?

לימא הכי: (תהלים קז מ) שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ.

אמר רבי יצחק: מאי דכתיב (תהלים כג ד) גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי [שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי]? - זה הישן בצל דקל יחידי [23] ובצל לְבָנָה [24];

ובצל דקל יחידי לא אמרן אלא דלא נפיל טולא דחבריה עילויה אבל נפל טולא דחבריה עילויה לית לן בה [25];

אלא הא דתניא הישן בצל דקל יחידי בחצר והישן בצל לבנה דמו בראשו היכי דמי?: אי לימא דלא נפל טולא דחבריה עילויה - אפילו בשדה נמי! אלא לאו שמע מינה בחצר [26], אף על גב דנפיל טולא דחבריה עילויה?

שמע מינה,

ובצילה של לבנה לא אמרן אלא במערבהּ [27], אבל במדינחתא [28] לית לן בה.


עמוד ב

האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא [29] - אחדא ליה לדידיה רוח פלגא [30], והאי מאן דמצלי רישיה אגירדא דדיקלא - אחדא ליה רוח צרדא [31];

האי מאן דפסעי אדיקלא, אי מיקטל – קטיל, אי איעקר - מיעקר ומיית [32]; הני מילי דלא מנח כרעיה עילויה, אבל מנח כרעיה עילויה - לית לן בה.

חמשה טולי [צללים] הוי [33]: טולא דדיקלא יחידא, טולא דכנדא [34], טולא דפרחא [35], טולא דזרדתא [36]; איכא דאמרי: אף טולא דארבא [37] וטולא דערבתא [38]; כללא דמילתא: כל דנפיש ענפיה - קשי טוליה, וכל דקשי סילויה [39] - קשי טוליה, לבר מכרו משא: אף על גב דקשי סילויה - לא קשי טוליה, דאמרה לה שידא לברהּ: פירחי נפשיך מכרו משא, דאיהו הוא דקטיל לאבוך - וקטיל לדידיה.

אמר רב אשי: חזינא לרב כהנא דפריש מכולהו טולי: בי פרחי – 'רוחי' [40], דבי זרדתא – 'שידא' [41], דבי איגרי [42] – 'רישפי' [43].

למאי נפקא מינה?

לקמיעא [44].

דבי פרחי - בריה שאין לה עינים.

למאי נפקא מינה?

לגזוזי לה [45];

זימנא חדא הוה אזיל צורבא מרבנן לאפנויי לבי פרחי; שמע דקא אתא עילויה - וגזי לה [46]; כי אזלא - חבקיה לדיקלא [47], צווח דיקלא [48] ופקעה היא.

פרחא דבי זרדתא – שידי; הא זרדתא דסמיכה למתא - לא פחתא משיתין שידי.

למאי נפקא מינה?

למיכתב לה קמיעא.

ההוא בר קשא דמתא [49] דאזיל וקאי גבי זרדתא דהוה סמיך למתא; עלו ביה שיתין שידי ואיסתכן; אתא לההוא מרבנן דלא ידע דזרדתא דשיתין שידי היא, כתב לה קמיע לחדא שידא; שמע דתלו חינגא בגוויה [50] וקא משרו הכי: "סודריה דמר כי צורבא מרבנן; בדיקנא ביה במר דלא ידע ברוך [51]"

אתא ההוא מרבנן דידע דזרדתא שיתין שידי הוה, כתב לה קמיעא דשיתין שידי, שמע דקא אמרו "פנו מנייכו [כליכם, בגדיכם] מהכא"!

קטב מרירי - תרי קטבי הוו: חד מקמי טיהרא [לפני הצהרים] וחד מבתר טיהרא: דמקמי טיהרא – 'קטב מרירי' שמו, ומיחזי [ניתן לראותו] בי כדא [דרך כד] דכמכא [מוצר חלב דומה לכותח] [52] והדר ביה בחשא [ומיד יש לבחוש שוב את התכולה של כד הכמכא] [53]; דבתר טיהרא - קֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם (תהלים צא ו) שמו, ומיחזי בי קרנא דעיזא [ונראה בין קרני העז], והדר ביה כנפיא [ומיד צריך לחזור ולערבב את שיער העז].

אביי הוה שקיל ואזיל, ואזיל רב פפא מימיניה ורב הונא בריה דרב יהושע משמאליה; חזייה לההוא קטב מרירי דקא אתי לאפיה דשמאליה - אהדרא לרב פפא לשמאליה ולרב הונא בריה דרב יהושע לימיניה; אמר ליה רב פפא: אנא מאי שנא דלא חשש לי [54]?

אמר ליה: את - שעתא קיימת לך [55]!

מחד בתמוז עד שיתסר ביה - ודאי שכיחי, מכאן ואילך ספק שכיחי ספק לא שכיחי, ומשתכחי בטולי [בצל] דחצבא [56] דלא חצב גרמידא [57], ובטולי דצפרא ופניא דלא הוי גרמידא, ועיקר - בטולי דבית הכסא.

אמר רב יוסף: הני תלת מילי יהיב ארבונא [58] לנהורא:

מן דסריק רישיה יבש, ומן דשתי טיף טיף [59], ומן דסיים מסני אדמייתניה כרעא [60] [שלשה אלו בסכנה שיתעוורו].

תלאי בביתא [61] קשי לעניותא, כדאמרי אינשי: 'תלא סילתא [62] - תלא מזוניה'; ולא אמרן אלא ריפתא [לחם], אבל בישרא וכוורי [דגים] לית לן בה, אורחיה היא.

פארי [63] בביתא קשי לעניותא; נשורא [64] בביתא קשי לעניותא;

בלילי שבתות ובלילי רביעית שרו מזיקין עילויה;

איסרא דמזוני [65] - 'נקיד' שמיה [66];

איסרא דעניותא – 'נבל' [67] שמיה [68];

צעא [69] אפומא דחצבא קשי לעניותא;

מאן דשתי מיא בצעי - קשי לברוקתי [70];

דאכיל תחלי [שחלים] ולא משי ידיה - מפחיד תלתין יומין [71].

הערות עריכה

  1. ^ רשב"ם: מקרירי בחמימי וחמימי בקרירי דהא לא מזיגא היא, דמין במין נינהו: מה לי קרירי ומה לי חמימי, מכל מקום מין אחד הוא ושם אחד הוא; ואם שתה בתחלה יין מזוג - אין אלו מצטרפות לו
  2. ^ רשב"ם: אדרבי יוחנן קאי, דאמר 'אפילו מים', ובא רב פפא לפרש
  3. ^ רשב"ם: דמצטרפין
  4. ^ רשב"ם: דההיא חשיב רבי יוחנן 'מזוג'
  5. ^ רשב"ם: דלכולי עלמא לא מיקרי מזוג, ולא מצטרפי
  6. ^ כולן משום רוח רעה
  7. ^ דלא שביק רווחא [לשידא] לעבור בין דקל לכותל - משום הכי מזקא ליה
  8. ^ שתהא שידא יכולה להלך בו, דעכשיו זה בא בגבולה והפסיד דרכה, ואהכי מזקא ליה
  9. ^ רשב"ם: דשכיחי רבים לית ליה רשות להזיק, שאין לו לגזול את הרבים
  10. ^ רשב"ם: דשורה על המים
  11. ^ רשב"ם: דלא שכיחי מיא ומסרה נפשה לשתות
  12. ^ [רש"י כנראה היתה לו גירסא אחרת: ולא אמרן אלא בעיר, אבל בשדה לית לן בה] ולא אמרן דרוח רעה שורה על המים אלא בעיר: המקום צר, הן שואלין ושורה עליהן; לישנא אחרינא [- וזו גירסתנו] : דשרי עלייהו אלא בשדה, דלא שכיחי מיא דמסרה נפשה לאזוקא
  13. ^ שלא פיזר עליהן עפר
  14. ^ נתכווץ המנעלין
  15. ^ ויבשו רגליו
  16. ^ לא יעברו בין שני אנשים
  17. ^ לא יעבור איש אחד בין שני כלבים, בין שתי נשים, בין שתי דקלים
  18. ^ כג) כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל
  19. ^ שמזקתן במה שעברה ביניהן
  20. ^ רשב"ם: היא אגרת בת מחלת שם שידא
  21. ^ אותן שדים שאתם מתעסקות בהן
  22. ^ כבר הן הרוגים בחיצים; 'חיק קבל' = אר"ק בלישטר"א, כמו וּמְחִי קָבָלּוֹ יִתֵּן בְּחֹמוֹתָיִךְ וּמִגְדְּלֹתַיִךְ יִתֹּץ בְּחַרְבוֹתָיו (יחזקאל כו ט); מפי המורה הגמ', ומקרא אשר שמע מפי רבו [רשב"ם: כך שמע רבינו מרבו ורבו מפי רבינו גרשום זצ"ל]
  23. ^ שאין דקל אחר סמוך לו; אבל כשיש דקל אחר מסתלקת השידא לדקל האחר ואינה מזיקתו
  24. ^ רשב"ם: אי נמי ההולך בלילה כשהלבנה זורחת, והוא הולך בצל הכתלים: שדרך השדים להלוך בלילה, ובזמן שהלבנה זורחת - מתייראין לילך במקום האור, והולכין במקום הצל
  25. ^ רשב"ם: אם יש דקל אחר סמוך לו מסתלקת השידא לדקל אחר ואינו מזיקתו
  26. ^ שהמקום צר ואין לה דרך לנטות ימין ושמאל ושורה עליו ומזיקתו
  27. ^ רשב"ם: היינו בסוף החודש' שהלבנה זורחת במזרח' ואם שוכב אצל כותל לצד המערב - הוי הצל במערב
  28. ^ רשב"ם: היינו תחלת החדש: שהלבנה זורחת במערב ועושה צל במזרח, כגון ששוכב אצל כותל מצד המזרח
  29. ^ דדיקלא קצוץ
  30. ^ רשב"ם: מוורשי"ן בלע"ז [שיתוק]
  31. ^ רשב"ם: כאב חצי הראש
  32. ^ אם נקצץ האילן - נהרג האיש, ואם נעקר האילן - האיש מת
  33. ^ שהרוח רעה שורה תחתיהן
  34. ^ שם האילן
  35. ^ צלף קרפי"ף בלע"ז
  36. ^ שונדכיי"ר [אילן בשם חוזרר]
  37. ^ ספינה
  38. ^ צל אילן ערבה
  39. ^ עצו
  40. ^ כך הוא שמם
  41. ^ שדים שמן
  42. ^ המצויין בגגות
  43. ^ שמם
  44. ^ ונפקא מינה לכתוב קמיעא בשם אילן, כגון: אם הוזק תחת בי פרחא - יכתוב לו קמיעא בשם 'רוחי'
  45. ^ גירסת רשב"ם: לגזויי מינה. רשב"ם: לברוח מפניה לפי שאין לה עינים ואינה רודפתו
  46. ^ ברח מפניה
  47. ^ גירסת רש"י ורשב"ם: כי אזלא נפקא אדיקלא פקעה היא וצווח דיקלא: כשהלכה אחריו נתקלה ונפלה על עיקר אילן
  48. ^ יבש הדקל
  49. ^ שוטר העיר; רשב"ם: שוטר העיר
  50. ^ רשב"ם: דאילן
  51. ^ שאינו יודע לברך על הסודר 'ברוך עוטר ישראל [רשב"ם: בתפארה]’
  52. ^ מתגלגל בתוך כד של כותח
  53. ^ בחשא = כף הקדירה
  54. ^ רשב"ם: כי אינך חושש בי אם אזוק
  55. ^ רשב"ם: עשיר אתה, ויש לך מזל טוב, ולא תיזוק
  56. ^ חצב שתיחם יהושע בו לישראל את הארץ
  57. ^ שלא גדל אמה
  58. ^ עיורון
  59. ^ רשב"ם: יין המטפטף מן החבית
  60. ^ בעוד שרגליו לחים ממי הרחיצה
  61. ^ התולה פתו באויר בתוך סל אחד
  62. ^ לסלו ופת בתוכו
  63. ^ רשב"ם: מורסן
  64. ^ פירורין
  65. ^ מלאך הממונה לזמן מזונות
  66. ^ לשון 'נקידו', כמו 'מנקד חצירו' [רשב"ם: לשון נקיות] לפיכך אינו רוצה שיהו פרורים נשלכים לידרס ברגל
  67. ^ רשב"ם: לשון לכלוך
  68. ^ ושמא נכנס לבית שהוא רואה שאינן נוהגים מנהג נקיות בפת
  69. ^ רשב"ם: קערה
  70. ^ רשב"ם: כליון עינים
  71. ^ רשב"ם: ואינו יודע למה