ביאור:בבלי פסחים דף קיא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
חוץ מן המים [1];
ורבי יוחנן אמר: אפילו מים.
אמר רב פפא: [2] לא אמרן [3] אלא חמימי לגו קרירי וקרירי לגו חמימי [4], אבל חמימי לגו חמימי וקרירי לגו קרירי – לא [5].
אמר ריש לקיש: ארבעה דברים - העושה אותן דמו בראשו ומתחייב בנפשו [6], אלו הן:
הנפנה בין דקל לכותל
והעובר בין שני דקלים
והשותה מים שאולין
והעובר על מים שפוכין ואפילו שפכתו אשתו בפניו:
הנפנה בין דקל לכותל - לא אמרן אלא דלית ליה ארבע אמות [7], אבל אית ליה ארבע אמות - לית לן בה; וכי לית ליה ארבע אמות - לא אמרן אלא דליכא דירכא אחרינא [8], אבל איכא דירכא אחרינא - לית לן בה;
והעובר בין שני דקלים לא אמרן אלא דלא פסקינהו רשות הרבים, אבל פסקינהו רשות הרבים - לית לן בה [9];
השותה מים שאולין לא אמרן אלא דשיילינהו קטן, אבל גדול - לית לן בה; ואפילו שיילינהו קטן נמי לא אמרן [10] אלא בשדה, דלא שכיחי [11], אבל בעיר - דשכיחי - לית לן בה [12]; ואפילו בשדה נמי לא אמרן אלא מיא, אבל חמרא ושיכרא - לית לן בה;
והעובר על מים שפוכין לא אמרן אלא דלא אפסקינהו בעפרא [13] ולא תף בהו רוקא, אבל אפסקינהו בעפרא או תף בהו רוקא - לית לן בה; ולא אמרן אלא דלא עבר עלייהו שימשא ולא עבר עלייהו שיתין ניגרי [רגלים], אבל עבר עלייהו שימשא ועבר עלייהו שיתין ניגרי - לית לן בה; ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא ולא סיים מסני [נועל סנדלים], אבל רכיב חמרא וסיים מסני - לית לן בה; והני מילי היכא דליכא למיחש לכשפים, אבל היכא דאיכא למיחש לכשפים, אף על גב דאיכא כל הני – חיישינן,
כההוא גברא דרכיב חמרא וסיים מסני וגמוד מסאניה [14] וצוו כרעיה [15].
תנו רבנן: 'שלשה אין ממצעין [16] ולא מתמצעין, ואלו הן: הכלב והדקל והאשה [17], ויש אומרים אף החזיר, ויש אומרים אף הנחש';
ואי ממצעין מאי תקנתיה?
אמר רב פפא: נפתח באל ונפסיק באל (במדבר כג כב-כג: אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ [18]; אי נמי נפתח בלא ונפסיק בלא (במדבר כג יט: לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה).
הני בי תרי דמצעא להו אשה נדה: אם תחלת נדתה היא - הורגת אחד מהן [19], אם סוף נדתה היא - מריבה עושה ביניהן;
מאי תקנתיה?
נפתח באל ונפסיק באל.
הני תרי נשי דיתבן בפרשת דרכים, חדא בהאי גיסא דשבילא וחדא באידך גיסא, ומכוונן אפייהו להדדי - ודאי בכשפים עסיקן;
מאי תקנתיה?
אי איכא דירכא אחרינא - ליזיל בה, ואי ליכא דירכא אחרינא, אי איכא איניש אחרינא בהדיה - נינקטו לידייהו בהדי הדדי וניחלפו, ואי ליכא איניש אחרינא - נימא הכי: אגרת [20] אזלת אסיא בלוסיא [21] מתקטלא בחיק קבל [22].
האי מאן דפגע באיתתא בעידנא דסלקא מטבילת מצוה, אי איהו קדים ומשמש - אחדא ליה לדידיה רוח זנונים; אי איהי קדמה ומשמשה - אחדא לה לדידה רוח זנונים;
מאי תקנתיה?
לימא הכי: (תהלים קז מ) שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ.
אמר רבי יצחק: מאי דכתיב (תהלים כג ד) גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי [שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי]? - זה הישן בצל דקל יחידי [23] ובצל לְבָנָה [24];
ובצל דקל יחידי לא אמרן אלא דלא נפיל טולא דחבריה עילויה אבל נפל טולא דחבריה עילויה לית לן בה [25];
אלא הא דתניא הישן בצל דקל יחידי בחצר והישן בצל לבנה דמו בראשו היכי דמי?: אי לימא דלא נפל טולא דחבריה עילויה - אפילו בשדה נמי! אלא לאו שמע מינה בחצר [26], אף על גב דנפיל טולא דחבריה עילויה?
שמע מינה,
ובצילה של לבנה לא אמרן אלא במערבהּ [27], אבל במדינחתא [28] לית לן בה.
האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא [29] - אחדא ליה לדידיה רוח פלגא [30], והאי מאן דמצלי רישיה אגירדא דדיקלא - אחדא ליה רוח צרדא [31];
האי מאן דפסעי אדיקלא, אי מיקטל – קטיל, אי איעקר - מיעקר ומיית [32]; הני מילי דלא מנח כרעיה עילויה, אבל מנח כרעיה עילויה - לית לן בה.
חמשה טולי [צללים] הוי [33]: טולא דדיקלא יחידא, טולא דכנדא [34], טולא דפרחא [35], טולא דזרדתא [36]; איכא דאמרי: אף טולא דארבא [37] וטולא דערבתא [38]; כללא דמילתא: כל דנפיש ענפיה - קשי טוליה, וכל דקשי סילויה [39] - קשי טוליה, לבר מכרו משא: אף על גב דקשי סילויה - לא קשי טוליה, דאמרה לה שידא לברהּ: פירחי נפשיך מכרו משא, דאיהו הוא דקטיל לאבוך - וקטיל לדידיה.
אמר רב אשי: חזינא לרב כהנא דפריש מכולהו טולי: בי פרחי – 'רוחי' [40], דבי זרדתא – 'שידא' [41], דבי איגרי [42] – 'רישפי' [43].
למאי נפקא מינה?
לקמיעא [44].
דבי פרחי - בריה שאין לה עינים.
למאי נפקא מינה?
לגזוזי לה [45];
זימנא חדא הוה אזיל צורבא מרבנן לאפנויי לבי פרחי; שמע דקא אתא עילויה - וגזי לה [46]; כי אזלא - חבקיה לדיקלא [47], צווח דיקלא [48] ופקעה היא.
פרחא דבי זרדתא – שידי; הא זרדתא דסמיכה למתא - לא פחתא משיתין שידי.
למאי נפקא מינה?
למיכתב לה קמיעא.
ההוא בר קשא דמתא [49] דאזיל וקאי גבי זרדתא דהוה סמיך למתא; עלו ביה שיתין שידי ואיסתכן; אתא לההוא מרבנן דלא ידע דזרדתא דשיתין שידי היא, כתב לה קמיע לחדא שידא; שמע דתלו חינגא בגוויה [50] וקא משרו הכי: "סודריה דמר כי צורבא מרבנן; בדיקנא ביה במר דלא ידע ברוך [51]"
אתא ההוא מרבנן דידע דזרדתא שיתין שידי הוה, כתב לה קמיעא דשיתין שידי, שמע דקא אמרו "פנו מנייכו [כליכם, בגדיכם] מהכא"!
קטב מרירי - תרי קטבי הוו: חד מקמי טיהרא [לפני הצהרים] וחד מבתר טיהרא: דמקמי טיהרא – 'קטב מרירי' שמו, ומיחזי [ניתן לראותו] בי כדא [דרך כד] דכמכא [מוצר חלב דומה לכותח] [52] והדר ביה בחשא [ומיד יש לבחוש שוב את התכולה של כד הכמכא] [53]; דבתר טיהרא - קֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם (תהלים צא ו) שמו, ומיחזי בי קרנא דעיזא [ונראה בין קרני העז], והדר ביה כנפיא [ומיד צריך לחזור ולערבב את שיער העז].
אביי הוה שקיל ואזיל, ואזיל רב פפא מימיניה ורב הונא בריה דרב יהושע משמאליה; חזייה לההוא קטב מרירי דקא אתי לאפיה דשמאליה - אהדרא לרב פפא לשמאליה ולרב הונא בריה דרב יהושע לימיניה; אמר ליה רב פפא: אנא מאי שנא דלא חשש לי [54]?
אמר ליה: את - שעתא קיימת לך [55]!
מחד בתמוז עד שיתסר ביה - ודאי שכיחי, מכאן ואילך ספק שכיחי ספק לא שכיחי, ומשתכחי בטולי [בצל] דחצבא [56] דלא חצב גרמידא [57], ובטולי דצפרא ופניא דלא הוי גרמידא, ועיקר - בטולי דבית הכסא.
אמר רב יוסף: הני תלת מילי יהיב ארבונא [58] לנהורא:
מן דסריק רישיה יבש, ומן דשתי טיף טיף [59], ומן דסיים מסני אדמייתניה כרעא [60] [שלשה אלו בסכנה שיתעוורו].
תלאי בביתא [61] קשי לעניותא, כדאמרי אינשי: 'תלא סילתא [62] - תלא מזוניה'; ולא אמרן אלא ריפתא [לחם], אבל בישרא וכוורי [דגים] לית לן בה, אורחיה היא.
פארי [63] בביתא קשי לעניותא; נשורא [64] בביתא קשי לעניותא;
בלילי שבתות ובלילי רביעית שרו מזיקין עילויה;
איסרא דמזוני [65] - 'נקיד' שמיה [66];
איסרא דעניותא – 'נבל' [67] שמיה [68];
צעא [69] אפומא דחצבא קשי לעניותא;
מאן דשתי מיא בצעי - קשי לברוקתי [70];
דאכיל תחלי [שחלים] ולא משי ידיה - מפחיד תלתין יומין [71].
הערות
עריכה- ^ רשב"ם: מקרירי בחמימי וחמימי בקרירי דהא לא מזיגא היא, דמין במין נינהו: מה לי קרירי ומה לי חמימי, מכל מקום מין אחד הוא ושם אחד הוא; ואם שתה בתחלה יין מזוג - אין אלו מצטרפות לו
- ^ רשב"ם: אדרבי יוחנן קאי, דאמר 'אפילו מים', ובא רב פפא לפרש
- ^ רשב"ם: דמצטרפין
- ^ רשב"ם: דההיא חשיב רבי יוחנן 'מזוג'
- ^ רשב"ם: דלכולי עלמא לא מיקרי מזוג, ולא מצטרפי
- ^ כולן משום רוח רעה
- ^ דלא שביק רווחא [לשידא] לעבור בין דקל לכותל - משום הכי מזקא ליה
- ^ שתהא שידא יכולה להלך בו, דעכשיו זה בא בגבולה והפסיד דרכה, ואהכי מזקא ליה
- ^ רשב"ם: דשכיחי רבים לית ליה רשות להזיק, שאין לו לגזול את הרבים
- ^ רשב"ם: דשורה על המים
- ^ רשב"ם: דלא שכיחי מיא ומסרה נפשה לשתות
- ^ [רש"י כנראה היתה לו גירסא אחרת: ולא אמרן אלא בעיר, אבל בשדה לית לן בה] ולא אמרן דרוח רעה שורה על המים אלא בעיר: המקום צר, הן שואלין ושורה עליהן; לישנא אחרינא [- וזו גירסתנו] : דשרי עלייהו אלא בשדה, דלא שכיחי מיא דמסרה נפשה לאזוקא
- ^ שלא פיזר עליהן עפר
- ^ נתכווץ המנעלין
- ^ ויבשו רגליו
- ^ לא יעברו בין שני אנשים
- ^ לא יעבור איש אחד בין שני כלבים, בין שתי נשים, בין שתי דקלים
- ^ כג) כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל
- ^ שמזקתן במה שעברה ביניהן
- ^ רשב"ם: היא אגרת בת מחלת שם שידא
- ^ אותן שדים שאתם מתעסקות בהן
- ^ כבר הן הרוגים בחיצים; 'חיק קבל' = אר"ק בלישטר"א, כמו וּמְחִי קָבָלּוֹ יִתֵּן בְּחֹמוֹתָיִךְ וּמִגְדְּלֹתַיִךְ יִתֹּץ בְּחַרְבוֹתָיו (יחזקאל כו ט); מפי המורה הגמ', ומקרא אשר שמע מפי רבו [רשב"ם: כך שמע רבינו מרבו ורבו מפי רבינו גרשום זצ"ל]
- ^ שאין דקל אחר סמוך לו; אבל כשיש דקל אחר מסתלקת השידא לדקל האחר ואינה מזיקתו
- ^ רשב"ם: אי נמי ההולך בלילה כשהלבנה זורחת, והוא הולך בצל הכתלים: שדרך השדים להלוך בלילה, ובזמן שהלבנה זורחת - מתייראין לילך במקום האור, והולכין במקום הצל
- ^ רשב"ם: אם יש דקל אחר סמוך לו מסתלקת השידא לדקל אחר ואינו מזיקתו
- ^ שהמקום צר ואין לה דרך לנטות ימין ושמאל ושורה עליו ומזיקתו
- ^ רשב"ם: היינו בסוף החודש' שהלבנה זורחת במזרח' ואם שוכב אצל כותל לצד המערב - הוי הצל במערב
- ^ רשב"ם: היינו תחלת החדש: שהלבנה זורחת במערב ועושה צל במזרח, כגון ששוכב אצל כותל מצד המזרח
- ^ דדיקלא קצוץ
- ^ רשב"ם: מוורשי"ן בלע"ז [שיתוק]
- ^ רשב"ם: כאב חצי הראש
- ^ אם נקצץ האילן - נהרג האיש, ואם נעקר האילן - האיש מת
- ^ שהרוח רעה שורה תחתיהן
- ^ שם האילן
- ^ צלף קרפי"ף בלע"ז
- ^ שונדכיי"ר [אילן בשם חוזרר]
- ^ ספינה
- ^ צל אילן ערבה
- ^ עצו
- ^ כך הוא שמם
- ^ שדים שמן
- ^ המצויין בגגות
- ^ שמם
- ^ ונפקא מינה לכתוב קמיעא בשם אילן, כגון: אם הוזק תחת בי פרחא - יכתוב לו קמיעא בשם 'רוחי'
- ^ גירסת רשב"ם: לגזויי מינה. רשב"ם: לברוח מפניה לפי שאין לה עינים ואינה רודפתו
- ^ ברח מפניה
- ^ גירסת רש"י ורשב"ם: כי אזלא נפקא אדיקלא פקעה היא וצווח דיקלא: כשהלכה אחריו נתקלה ונפלה על עיקר אילן
- ^ יבש הדקל
- ^ שוטר העיר; רשב"ם: שוטר העיר
- ^ רשב"ם: דאילן
- ^ שאינו יודע לברך על הסודר 'ברוך עוטר ישראל [רשב"ם: בתפארה]’
- ^ מתגלגל בתוך כד של כותח
- ^ בחשא = כף הקדירה
- ^ רשב"ם: כי אינך חושש בי אם אזוק
- ^ רשב"ם: עשיר אתה, ויש לך מזל טוב, ולא תיזוק
- ^ חצב שתיחם יהושע בו לישראל את הארץ
- ^ שלא גדל אמה
- ^ עיורון
- ^ רשב"ם: יין המטפטף מן החבית
- ^ בעוד שרגליו לחים ממי הרחיצה
- ^ התולה פתו באויר בתוך סל אחד
- ^ לסלו ופת בתוכו
- ^ רשב"ם: מורסן
- ^ פירורין
- ^ מלאך הממונה לזמן מזונות
- ^ לשון 'נקידו', כמו 'מנקד חצירו' [רשב"ם: לשון נקיות] לפיכך אינו רוצה שיהו פרורים נשלכים לידרס ברגל
- ^ רשב"ם: לשון לכלוך
- ^ ושמא נכנס לבית שהוא רואה שאינן נוהגים מנהג נקיות בפת
- ^ רשב"ם: קערה
- ^ רשב"ם: כליון עינים
- ^ רשב"ם: ואינו יודע למה