ביאור:בבלי פסחים דף כב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אותו אתה משליך לכלב, ואי אתה משליך לכלב כל איסורין שבתורה [1]. [2]

ורבי מאיר [3]?

[4] אותו אתה משליך לכלב, ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה [5].

ואידך?

חולין שנשחטו בעזרה [6] - לאו דאורייתא היא [7].

מתיב רבי יצחק נפחא: והרי גיד הנשה, דרחמנא אמר (בראשית לב לג) עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה [אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה], ותנן [חולין פ"ז מ"ב]: 'שולח אדם ירך לנכרי וגיד הנשה בתוכו [8] מפני שמקומו ניכר [9]' [10]!?

קסבר רבי אבהו כשהותרה נבילה - היא וחלבה וגידה הותרה [11].

הניחא למאן דאמר יש בגידין בנותן טעם [12], אלא למאן דאמר אין בגידין בנותן טעם [13] מאי איכא למימר? [14]

מאן שמעת ליה דאמר 'אין בגידין בנותן טעם'? - רבי שמעון, דתניא: 'האוכל מגיד הנשה של בהמה טמאה: רבי יהודה מחייב שתים, ורבי שמעון פוטר [15]'

רבי שמעון הכי נמי דאסר בהנאה, דתניא: 'גיד הנשה מותר בהנאה דברי רבי יהודה; ורבי שמעון אוסר [16]'

והרי דם דרחמנא אמר (ויקרא יז יב) [עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל] כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם [וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא יֹאכַל דָּם], ותנן [יומא פ"ה מ"ו]: 'אלו ואלו [17]מתערבין באמה [18] ויוצאין לנחל קדרון [19], ונמכרין לגננין [20] לזבל, ומועלין בו [21]' [22]!?

שאני דם דאיתקש למים, דכתיב (דברים יב כד) לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם: מה מים מותרין - אף דם מותר.

ואימא כמים המתנסכים על גבי המזבח [23]?

אמר רבי אבהו: 'כַּמָּיִם' - רוב מים.

מידי רוב מים כתיב?

אלא אמר רב אשי: כמים הנשפכין, ולא כמים הניסכין.

ואימא כמים הנשפכין לפני עבודה זרה?

התם נמי 'ניסוך' איקרי, דכתיב (דברים לב לח) [אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ] יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם [יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה].


עמוד ב

ולחזקיה [24], למאי הלכתא איתקש דם למים [25]?

[26]

לכדרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מנין לדם קדשים שאינו מכשיר?

שנאמר (דברים יב כד) לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם: דם שנשפך כמים מכשיר, שאינו נשפך כמים - אינו מכשיר.

והרי אבר מן החי, דכתיב (דברים יב כג) [רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְ]לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר [27], ותניא: 'רבי נתן אומר: מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח [28]? תלמוד לומר: (ויקרא יט יד) [לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ] וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל [וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה’] [29] - הא [30] לכלבים - שרי!

שאני אבר מן החי דאיתקש לדם, דכתיב (דברים יב כג) רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ [וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר [31]].

ולחזקיה, למאי הלכתא איתקש אבר מן החי לדם?

אמר לך: דם הוא דאיתקש לאבר מן החי: מה אבר מן החי אסור [32] - אף דם מן החי אסור [33], ואי זה? - זה דם הקזה שהנפש יוצאה בו [34].

והרי שור הנסקל, דרחמנא אמר (שמות כא כח) [וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר] וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ [וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי], ותניא [דומה למכילתא דרבי ישמעאל משפטים מסכתא דנזיקין פרשה י; רק הלימוד של איסור הנאה – שם מקל וחומר]:

'ממשמע שנאמר (שמות כא כח) [וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת] סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר [וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי]; איני יודע שהיא נבלה, ונבלה אסורה באכילה? ומה תלמוד לומר לֹא יֵאָכֵל? מגיד לך הכתוב שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור [35];

אין לי אלא באכילה, בהנאה מנין? תלמוד לומר: וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי'.

מאי משמע?

שמעון בן זומא אומר: כאדם שאומר לחבירו: יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום

טעמא דכתב 'וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי', דאי מ'לֹא יֵאָכֵל [אֶת בְּשָׂרוֹ]’ - איסור אכילה משמע, איסור הנאה לא משמע [36]!

לעולם לֹא יֵאָכֵל - איסור אכילה ואיסור הנאה משמע; 'וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי' - להנאת עורו הוא דאתא.

ואיצטריך: סלקא דעתא אמינא 'לֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרו כתיב, בשרו - אִין עורו - לא' - קא משמע לן.

ולהנך תנאי [37] דמפקי ליה להאי קרא [38] לדרשה אחרינא: לחצי כופר [39] ולדמי וולדות [40], הנאת עורו מנא להו?

נפקא להו מ'אֶת בְּשָׂרוֹ' (שמות כא כח: וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי) - את הטפל לבשרו.

ואידך [41]?

'את' לא דריש [42] כדתניא: 'שמעון העמסוני - ואמרי לה - נחמיה העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה [43]; כיון שהגיע (דברים ו יג; י,כ) ל-אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא [וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ] [44] – פירש [45]; אמרו לו תלמידיו: רבי! כל 'את'ים שדרשת מה תהא עליהן? אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה - כך אני מקבל שכר על הפרישה; עד שבא רבי עקיבא ודרש: אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא לרבות תלמידי חכמים [46]'.

והרי ערלה, דרחמנא אמר (ויקרא יט כג) [וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם] עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל, ותניא: 'עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל; אין לי אלא איסור אכילה, מנין שלא יהנה ממנו: שלא יצבע בו [47], ולא ידליק בו את הנר [48]? - תלמוד לומר: וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ... עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל - לרבות את כולם.' טעמא דכתב רחמנא וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ... עֲרֵלִים, הא לאו הכי הוה אמינא איסור אכילה משמע איסור הנאה לא משמע!?

לעולם 'לא יֵאָכֵל' משמע בין איסור אכילה בין איסור הנאה, ושאני התם דכתיב ’[שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה] לָכֶם', ואצטריך: סלקא דעתך אמינא 'הואיל וכתב ’[יִהְיֶה] לָכֶם' - שלכם יהא, קמשמע לן.

ואלא השתא דכתיבי הנך קראי [49], 'לָכֶם' [50] למה לי [51]?

לכדתניא: 'לָכֶם - לרבות את הנטוע

הערות עריכה

  1. ^ שנאמר בהן לא תאכל, כגון זה
  2. ^ ומדאיצטריך קרא למשריה - לא מצי למילף; טעמא דאי לאו 'אוֹתוֹ' הוה אמינא קרא למצותיה איצטריך: שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ונאמר במצרים לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ (שמות יא ז), לפיכך הקפידה תורה ליתן שכרו, ונכבד שכר הכלב מן העובד כוכבים: שהנבלה ימכור לנכרי וטרפה [ישליך] לכלב.
  3. ^ דנפקא ליה איסור הנאה בשאר איסורים מדפרט בנבילה. בשלמא פֵרֵט היתר דטרפה: לגופיה איצטריך למיפרט בה היתרא, משום דאי לאו דפרט ביה - הוה אמינא ליתסר בהנאה, אלא 'אותו' [מהפסוק [לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתו¬¬ֹ (שמות כב ל) למה לי [היה אפשר לכתוב 'לכלב תשליכוהו’]
  4. ^ ומשני: לאיסור הנאה חולין שנשחטו בעזרה:
  5. ^ דנפקא לן בהו איסור אכילה מדכתב (דברים יב כא) כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם ... וְזָבַחְתָּ ... וְאָכַלְתָּ ... בריחוק מקום דהיינו חוץ למחנה שכינה אתה זובח ואוכל, ואי אתה זובח ואוכל בקרוב מקום; ומשום דאין מפורש בהן לאו בהדיא באכילה - איצטריך למילף להו איסור הנאה מהכא, והכי משמע: 'אותו' שנאסר משום חוץ למחיצה אתה משליך לכלב, דהא מהאי קרא וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה (שמות כב ל) נפקא לן איסור מחיצה, כגון הושיט העובר את ידו בשעת שחיטה [בפרק 'בהמה המקשה לילד' (חולין סח ב)] אבל יש לך אחר הנאסר משום מחיצה ואי אתה משליכו לכלב, ואיזה זה? - זה חולין שנשחטו בעזרה
  6. ^ דאסירי בהנאה
  7. ^ בפרק שני דקדושין (דף נח,ב)] איפליגו בה
  8. ^ ולא מצרכינן ליטול גידה, ולא גזרינן שמא יראה ישראל חבירו כשיתננה לו וילך ויקנה אותה מן הנכרי וכסבור שניטל גידה הואיל ומתחת יד ישראל יצתה, ויאכלנה בגידה
  9. ^ אם הוא נטול ואם לאו
  10. ^ שמעינן מינה מיהא דגיד מותר בהנאה וקשיא לרבי אבהו
  11. ^ לפיכך כל חלב וכל גיד מותרין בהנאה, שהן בכלל לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ: שגם הן קרויין 'עמה - נבלה' (חולין כ כ: אמר זעירי: נשברה מפרקת ורוב בשר עמה – נבלה) [ואם היא נבלה – מותר לתת אותה], והרי לך היתר הנאה בלאו דגיד, ולא שנא נבילה ולא שנא כשירה
  12. ^ למאן דאמר יש בגידין טעם בשר הרי הוא בכלל נבילה
  13. ^ למאן דאמר דאיסור נותן טעם בשר - אם נתבשלו עם הבשר, אלמא לאו טעם בשר אית בהו, ולאו 'נבילה' מיקרו, אלא כעצמות - דהן עץ בעלמא, ולא אישתרי בכלל 'נבילה', ועץ הוא, והתורה חייבה עליו
  14. ^ ופלוגתייהו ב'גיד הנשה' (חולין צט ב).
  15. ^ לגמרי: מבהמה טמאה פטור דקסבר אין בגידין בנותן טעם בשר, ומגיד נמי פטור: דכי אזהריה רחמנא אגיד - היכא דבשרה מותר, דהיינו בהמה טהורה, דהכי משמע: גיד לא תאכל הא בשר אכול, אבל טמאה לא הזהיר על גידה; והכי מפרשינן לה ב'גיד הנשה' (חולין קא א)
  16. ^ ולרבי שמעון הכי נמי דאסור גיד דטהורה אפילו בהנאה, אלמא 'לא תאכלו' - איסור הנאה משמע, וכשהותרה נבילה בהנאה - היא לא הותרה לרבי שמעון, דלאו בכלל נבילה היא! אבל לרבי יהודה - מותר, משום דקסבר יש בגידים בנותן טעם, כדקתני 'רבי יהודה מחייב שתים', הלכך גיד - בכלל בשר, וכשהותרה נבילה - הותרה גם היא
  17. ^ שירי דם חטאות הפנימית הנשפכין על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ושירי דם חטאות החיצונות הנשפכין על יסוד דרומי, יוצאין מן היסוד לרצפה דרך שני נקבים קטנים ו
  18. ^ סילון שהיה עובר בעזרה
  19. ^ כמו אֶל נַחַל אֵיתָן (דברים כא ד); עמק
  20. ^ בעלי גנות
  21. ^ כלומר: אסור להנות מהן בלא דמים מפני שהן של הקדש
  22. ^ מכל מקום דם מותר בהנאה
  23. ^ שאסורות בהנאה, שהרי קדש הן, שקדשו בכלי שרת, וכתיב (שמות ל כט) כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ
  24. ^ דאמר לעיל: איסור הנאה דחמץ מ'לא יֵאָכֵל' - הא 'לא תֹאכַל' ו'לא תֹאכְלוּ' לא משמע ליה הנאה
  25. ^ למשרייה בהנאה? ומהיכא תיתי לך דניתסרו
  26. ^ ומנבילה לא אותביניה לחזקיה למאי איצטריך קרא למשרייה, דאי כרבי יהודה סבר - לדברים ככתבן הוא דאתא, ואי כרבי מאיר סבר לה - אצטריך להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי;
  27. ^ הנפש עם הבשר = בעוד שהנפש בו
  28. ^ בני נח נאסר להם אבר מן החי, דכתיב (בראשית ט ד) אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ
  29. ^ אלמא לא מיתסר אלא משום לפני עור לא תתן מכשול
  30. ^ אבל בהנאה אחריתי כגון
  31. ^ סיפיה דקרא לא תאכל הנפש [עם השר] [=אבר מן החי]
  32. ^ באיסור האמור בו
  33. ^ באיסור האמור בו כלומר כרת משום דם גמור מהו דתימא רק חזק לבלתי אכול הדם אוזבחת מבקרך ומצאנך דכתיב לעיל קאי ודם זביחה הוא דאסור אבל דם הקזה מותר
  34. ^ כלומר: על איזה דם מן החי אסור משום דם? הא דם הנפש (דברים יב כג: רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר) כתיב על דם הקזה של בהמה שהנפש יוצא בו; יש ארבעה מיני דמים בהיקז, כדאמרינן בכריתות (דף כב,א): בתחלה שותת ולבסוף מקלח ואחר כך משחיר וסופו שותת; יש מהן שאין הנשמה יוצאה בו ויש מהן שהנשמה יוצאה בו, והתם תניא: איזהו דם היקז שהנשמה יוצאה בו כל זמן שמקלח כו'
  35. ^ והכי אמר קרא: סקול יסקל השור ואי לא סקלו - אף על פי כן לא יאכל את בשרו
  36. ^ וקשיא אפילו לחזקיה, וכל שכן לרבי אבהו
  37. ^ דבבבא קמא פרק 'שור שנגח' (מא,ב-מב,א)
  38. ^ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי
  39. ^ לאשמעינן דתם פטור מחצי כופר, דקאמר נקי מחצי כופר אם המית איש, דאילו מועד משלם כופר שלם, והתם - אפילו חצי כופר לא משלם
  40. ^ ואיכא דמפיק ליה לדמי וולדות: אם נגח אשה הרה ויצאו ילדיה
  41. ^ דנפקא ליה הנאת עור מ'נָקִי'
  42. ^ לריבויא, דסבר לה דסבר לה כשמעון העמסוני
  43. ^ לרבות
  44. ^ אמר: מה ארבה לירא עמו
  45. ^ מכולן וחזר בו מכל ריבויין שדרש, דמדהא לאו לרבויי אתא - כולהו נמי לאו לרבויי אתו
  46. ^ שיהא מורא רבך כמורא שמים
  47. ^ כגון בקליפי אגוזים, שהשומר אסור משום ערלה כפרי עצמו
  48. ^ כגון בשמן של ערלה
  49. ^ לאסריה
  50. ^ דמשמע התירא
  51. ^ למאי אתא