ביאור:בבלי פסחים דף נט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
יאוחר דבר שנאמר בו 'בערב' ו'בין הערבים' לדבר שלא נאמר בו 'בערב' אלא 'בין הערבים' בלבד' [1].
אי הכי, קטרת ונרות נמי נקדמו לפסח [2]: יאוחר דבר שנאמר בו 'בערב' ו'בין הערבים' לדבר שלא נאמר בו אלא 'בין הערבים' בלבד [3]!?
שאני התם, דמיעט רחמנא [4]: 'אֹתוֹ', דתניא: (שמות כז כא) [בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו] מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר [לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל] - תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר [5];
דבר אחר: אין לך עבודה שכשירה מערב עד בוקר אלא זו בלבד.
מאי טעמא?
'אמר קרא: יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר: אֹתוֹ מערב עד בוקר, ואין דבר אחר מערב עד בוקר [6]', ואיתקש קטרת לנרות [7] ותניא כי קושיין: תמיד קודם לקטרת, קטרת קודמת לנרות [8], ונרות קודמות לפסח: יאוחר דבר שנאמר בו 'בערב' ו'בין הערבים' לדבר שלא נאמר בו אלא 'בין הערבים' בלבד;
והא כתיב 'אֹתוֹ'!?
האי 'אֹתוֹ' מיבעי ליה למעוטי עבודה שבפנים, ומאי ניהו? – קטרת [9]: סלקא דעתך אמינא 'הואיל וכתיב (שמות ל ח) וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה [קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדֹרֹתֵיכֶם] אימא נדליק נרות ברישא והדר נקטיר קטורת' - מיעט רחמנא אֹתוֹ;
אלא בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה למה לי?
הכי קאמר רחמנא: בעידן דמדלקת נרות - תהא מקטרא קטרת [10].
תנו רבנן: 'אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר אלא קטרת בלבד, שנאמר בה [11] בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר; ויוקדם קטרת דבר שנאמר בו בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר דכתיב (שמות ל ז) וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר [בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה] לדבר שלא נאמר בו אלא בקר אחד [12];
ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטרת ונרות ופסח ומחוסר כפורים בערב הפסח [13] שטובל שנית [14] ואוכל את פסחו לערב;
רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה שטובל ואוכל בקדשים לערב [15].'
בשלמא לתנא קמא - יבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דהשלמה [16] שאין בו כרת, אלא לרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה, מאי אולמיה דהאי עשה [17] מהאי עשה [18]?
אמר רבינא: אמר רב חסדא: הכא [19] - בחטאת העוף עסקינן [20], שאין למזבח אלא דָמָהּ [21].
רב פפא אמר: אפילו תימא בחטאת בהמה: מַעֲלָהּ ומלינהּ בראשו של מזבח [22].
והאיכא אשם [23]?
בשלמא לרב פפא - היינו דמלין לה, אלא לרב חסדא מאי איכא למימר?
אמרי: שקרב אשמו.
והאיכא עולה, וכי תימא עולה לא מעכבא – והתניא: 'רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: כשם שחטאתו ואשמו מעכבין אותו [24] - כך עולתו מעכבתו'; וכי תימא בשקרבה עולתו [25] - ומי קרבה עולתו קודם לחטאתו ראשון?: והתניא [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשה י פרק יח הלכה ה]: '(ויקרא ה ח) [וְהֵבִיא אֹתָם אֶל הַכֹּהֵן] וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה [וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל] מה תלמוד לומר? אם ללמד שתהא קודמת לעולה - הרי כבר נאמר (ויקרא ה י) וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה כַּמִּשְׁפָּט [וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ] [26]! אלא זה בנה אב [27] לכל חטאות שיהו קודמות לכל עולות הבאות עמהן', וקיימא לן [28] דאפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה [29]!
אמר רבא: שאני עולת מצורע דרחמנא אמר
(ויקרא יד כ) וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעֹלָה [וְאֶת הַמִּנְחָה הַמִּזְבֵּחָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְטָהֵר] [30] - [31] אֶת הָעֹלָה שהעלה כבר [32].
אמר ליה רב שִׁמן בר אבא [קיצור של 'שמעון בר אבא': שבת קיט,ב, גיטין ה,ב ועוד, וכן בירושלמי] לרב פפא: לדידך, דאמרת 'מעלה ומלינה בראשו של מזבח' קיימין ועבדינן מילתא לכהנים דאתו בה לידי תקלה דסברי דיומיה הוא [33] ואתו לאקטורי [34]?
אמר ליה: כהנים - זריזין הן [35].
אמר ליה רב אשי לרב כהנא, ואמרי לה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא: [36] והא כמה דלא מתקטרי אמורין - כהנים לא מצו אכלי בשר, דתניא [ספרא צו פרשתא יא פרק טז הלכה ד]: יכול יהו כהנים רשאין בחזה ושוק [37] קודם הקטרת אמורין? - תלמוד לומר (ויקרא ז לא) וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַחֵלֶב הַמִּזְבֵּחָה והדר וְהָיָה הֶחָזֶה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו'; וכמה דכהנים לא אכלי בשר בעלים לא מתכפרי, דתניא: '[38] וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם [לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם] - [39] מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין!?
אמר ליה: כיון דלא אפשר [40] - עשאום כמי שנטמאו או שאבדו [41], דתניא [ספרא צו פרשתא יא פרק טז הלכה ה]: יכול נטמאו אמורין או שאבדו לא יהו כהנים זכאין בחזה ושוק? - תלמוד לומר (ויקרא ז לא) [וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַחֵלֶב הַמִּזְבֵּחָה] וְהָיָה הֶחָזֶה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו - מכל מקום.
רב כהנא רמי: כתיב (שמות כג יח) [לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְ]לֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר - עד בוקר הוא דלא ילין, הא כל הלילה כולה ילין [42]; וכתיב (ויקרא ו ה) [וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה] וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים [ודרשינן] עליה השלם כל הקרבנות כולן [43]!?
הוא מותיב לה והוא מפרק לה: כשנתותרו [44].
רמי ליה רב ספרא לרב: כתיב (שמות לד כה) [לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי] וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח; לבקר הוא דלא ילין, הא כל הלילה ילין [45]; והכתיב (במדבר כח י) עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ [עַל עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ] ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביום טוב!
אמר ליה: כבר רמייה ניהליה רב אבא בר חייא לרבי אבהו, ושני ליה הכא: בארבעה עשר שחל להיות בשבת עסקינן, דחלבי שבת קריבין ביום טוב.
אמר ליה: משום דחלבי שבת קריבין ביום טוב אנן ניקו ונימא ליה דהאי קרא בארבעה עשר שחל להיות בשבת הוא דכתיב [46]?
אמר ליה: שבקיה לקרא דהוא דחיק ומוקים אנפשיה [47].
משנה:
הפסח ששחטו שלא לשמו [48] וקבל והלך וזרק שלא לשמו [49], או לשמו ושלא לשמו [50] או שלא לשמו ולשמו – פסול [51];
כיצד?
'לשמו ושלא לשמו' = לשם פסח ולשם שלמים;
'שלא לשמו ולשמו' = לשם שלמים ולשם פסח.
גמרא:
בעי רב פפא: בעבודה אחת תנן או בשתי עבודות תנן: בעבודה אחת תנן [52] - ורבי יוסי היא, דאמר [53] אף בגמר דבריו אדם נתפס - דאי רבי מאיר, הא אמר תפוס לשון ראשון [54]?
הערות
עריכה- ^ טעמא דרישא קא מפרש: תמיד קודם לפסח: דדין הוא שיאוחר הפסח - שנאמר בו 'בערב' ו'בין הערבים': תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב (דברים טז ו), וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם (שמות יב ו) - לתמיד שלא נאמר בו אלא וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם (במדבר כח ד)
- ^ משום האי טעמא גופיה
- ^ דבקטרת ונרות חד 'בין הערבים' כתיב: (שמות ל ח) וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה, ו'בֵּין הָעַרְבַּיִם' אתרוייהו קאי
- ^ גבי נרות
- ^ חצי לוג לכל נר, דאין לך ליל ארוך שלא יהא לך בה כשיעור
- ^ ואין לך עבודה כשירה אחריה להתחיל
- ^ מה נרות אין עבודה כשירה אחריה - אף קטרת אין עבודה כשירה אחריה
- ^ טעמא מפרש בסדר יומא בפרק 'אמר להן הממונה'
- ^ ההוא אֹתוֹ - לאו למעוטי פסח אתא, שהיא עבודת חוץ, דמסתברא דכי קא ממעיט - עבודת פנים דכוותה קממעיט: נרות עבודת פנים וקטרת עבודת פנים
- ^ כבר תהא מקוטרת
- ^ בפרשת 'ואתה תצוה'
- ^ ובתמיד לא כתיב אלא חד 'בקר'
- ^ כגון מצורע או זב ששכח ולא הביא כפרתו קודם לתמיד, ואם לא יביאנה לא יאכל פסח: דמחוסר כפורים אסור בקדשים וענוש כרת!
- ^ ואף על פי שטבל אתמול בשביעי שלו - צריך לטבול אחר שהביא כפרתו, דתנן ב'חומר בקודש' (חגיגה פ"ג מ"ג, דף כא,א) האונן והמחוסר כפורים צריכים טבילה לקודש
- ^ בשאר ימות השנה, אם הביא שלמי נדבה קודם התמיד, והוא היה מחוסר כפורים, ואם לא יביא כפרתו לא יאכל את שלמיו, דכתיב (שמות כט לג) וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם, אלמא אכילת קדשים - עשה היא, בין הנאכלים לכהנים בין הנאכלים לישראל
- ^ 'עליה השלם [כל הקרבנות כולם]’ [(לעיל נח,ב)]
- ^ דהשלמה
- ^ דאכילת קדשים
- ^ דקאמר רבי ישמעאל אף מחוסר כפורים
- ^ במצורע עני קאמר, שמביא חטאת העוף ונאכלת לכהנים, ואין בה הקטרה
- ^ ועשה דהשלמה - גבי הקטרה כתיב, וטהרה של מחוסרי כפרה תלויה בחטאת, כדכתיב (ויקרא יב יז) וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלֶיהָ [וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה] ובחטאת קאי, ביולדת
- ^ כדכתיב (ויקרא יב יז) וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלֶיהָ ולמחר יקטירנה לאחר תמיד של שחר, ולינה אינה פוסלת בראש המזבח כדאמר בזבחים בפרק 'המזבח מקדש' (פז,א) לדברי הכל דלא ירדו
- ^ אשם מצורע, דלא אתי עוף
- ^ בחטאת ואשם פשיטא לן דמעכבי טהרה לאכילת קדשים: חטאת כדאשכחן ביולדת, אשם - שהרי ממנו לבהונות!
- ^ 'וכי תימא אשם לא מעכב' לא גרסינן, דהיכי תיסק אדעתין דלא מעכב? הרי עיקר טהרה תלויה בו שהרי נותן מדמו על גבי בהונות!
- ^ בתריה דההוא קרא כתיב, בשבועת ביטוי, וממילא ידעינן כיון דהאי שני עולה - חטאת הוה ראשון
- ^ הבנין הזה בנה הכתוב אב ללמד
- ^ בזבחים בפרק 'כל התדיר' (צ,א)
- ^ דהאי בנין אב לא איצטריך אלא לחטאת העוף הבאה עם עולת בהמה, כגון יולדת עשירה שמביאה עולתה בהמה וחטאתה עוף שתקדים חטאת לעולה
- ^ בתר חטאת כתיב; ומדהוה ליה למיכתב 'ואת העולה יעלה' וכתיב וְהֶעֱלָה
- ^ משמע
- ^ אפילו הביא העולה קודם לחטאת - יכפר
- ^ כשמקטירים כל הלילה אברים שניתותרו מקרבנות שנשחטו ונזרק דמן קודם לתמיד, ויראו את האברים הללו - יהו סבורין שגם אלה ניתותרו וראויין להקטירם היום
- ^ ויקטירם, ועברי אעשה דהשלמה
- ^ והמעלן שם יודיע לאחיו הכהנים ויזהרו בהן
- ^ אדרב פפא פריך דאמר מלינן: [רש"י מסביר מראש את הפסקה הבאה] מכדי כל כמה דלא מקטרי אמורין דחטאת - כהנים בשר החטאת לא מצי אכלי, ובעלים לא הויא להו כפרה, ועדיין מחוסר כפורים הוא, והיאך יאכל בקדשים?:
- ^ הנתונים לכהנים מן השלמים
- ^ במלואים כתיב (שמות כט לג)
- ^ אשר כופר בהם - כתב כפרה גבי אכילה למימרא דאף באכילה תלויה כפרה:
- ^ לאקטורינהו האידנא משום עשה דהשלמה
- ^ ומשתרו כהנים באכילת בשר והויא כפרה לבעלים
- ^ למטה, ומעלן ומקטירן כל הלילה, ואינו נפסל אלא אם כן מצאן בעלות השחר כשהוא למטה, אלמא כל הלילה ראוי להקטיר
- ^ דמשמע שלא יתעכב דבר אחר תמיד של בין הערבים
- ^ מקרבנות שנזרק דמן קודם תמיד ולא הספיקו להקריב; דכיון דנראה להקרבה קודם לכן - על תמיד של שחר הוא מושלם
- ^ ויקטירנו בלילי יום טוב ואף על פי שנותר מקרבן של חול, דהא י"ד שנזרק דם הפסח בו - חול הוא
- ^ קושיא היא
- ^ מדקשו קראי אהדדי על כרחיך קראי גופייהו מוקמי אנפשייהו הכי
- ^ [אלא] לשם שלמים
- ^ שבארבע עבודות הללו הפסח נפסל במחשבתן, אם לפסול אם לפגל, כדיליף בשמעתא קמייתא דזבחים (ד,א)
- ^ בגמרא מפרש אי במחשבת עבודה אחת קאמר, אי במחשבת שתי עבודות, כגון: קיבל לשמו וְזָרַק שלא לשמו
- ^ דכתיב (שמות יב כז) זֶבַח פֶּסַח הוּא: שתהא זביחתו לשם פסח, וכתיב הוּא למעוטי נשחט שלא לשמו
- ^ וחישב בה לשמו ושלא לשמו, ואפילו הכי קתני פסול
- ^ במסכת תמורה פרק חמישי (כה,א)
- ^ במסכת תמורה (גם זה שם) גבי האומר "הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים", רבי מאיר אומר הרי זו תמורת עולה, רבי יוסי אומר: דבריו קיימים ותרעה עד שתומם ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים