ביאור:בבלי פסחים דף מח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מִן הַמָּאתַיִם - ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור [1]; מכאן לערלה שבטילה במאתים [2]; מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל - מן המותר לישראל; מכאן אמרו: אין מביאין נסכין מן הטבל; יכול לא יביא מן המוקצה? אמרת: מה טבל מיוחד שאיסור גופו גרם לו, אף כל שאיסור גופו גרם לו, יצא מוקצה שאין איסור גופו גרם לו אלא איסור דבר אחר [3] גרם לו', ואי אמרת איסור מוקצה דאורייתא - מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר? ועוד: הא את הוא דאמרת [4] 'חילוק מלאכות לשבת [5] ואין חילוק מלאכות ליום טוב [6]'!? אלא אפיק הבערה ועייל עצי אשירה, ואזהרה – מהכא: (דברים יג יח) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם [לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ].
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לאביי: ונלקי נמי משום (דברים ז כו) וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ [וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא]? אלא אפיק הבערה ועייל עצי הקדש, ואזהרה מהכא: (דברים יב ג) וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם] וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ [וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא] [פסוק יד] לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם.
אמר רמי בר חמא: הא דרב חסדא ורבה [7] - מחלוקת דרבי אליעזר ורבי יהושע היא, דרבי אליעזר סבר אמרינן 'הואיל' [8], ורבי יהושע סבר לא אמרינן 'הואיל' [9].
אמר רב פפא: ודילמא עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם דאמרינן 'הואיל' אלא דבעידנא דקא עיילי לתנורא [10] כל חדא וחדא חזיא ליה לדידיה [11], אבל הכא - דלאורחין הוא דחזי, לדידיה לא חזי [12] - אימא הכי נמי דלא אמרינן 'הואיל' [13]?
אמר רב שישא בריה דרב אידי: ודילמא לא היא: עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם דלא אמרינן 'הואיל' אלא דאיכא חדא דלא חזיא לא לדידיה ולא לאורחין [14], אבל הכא דחזי מיהת לאורחין [15] - אימא הכי נמי אמרינן 'הואיל' [16]?
אמרוה [רבנן] [18] קמיה דרבי ירמיה ורבי זירא; רבי ירמיה קיבלה, רבי זירא לא קיבלה;
אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: מילתא דקשיא לן ואתיא כמה שָׁני במאי פליגי רבי אליעזר ורבי יהושע [19], השתא אמרוה משמיה דגברא רבה ולא ניקבלה?
אמר ליה: היכי אקבלה, דתנינא: 'אמר ליה רבי יהושע: לדבריך הרי הוא עובר משום לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה (שמות כ ט) [פסוק זה נאמר בשבת, אלא צריך להיות שמות יב,טז: [וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם] כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם [אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם]’ ושתיק ליה, ואי איתא - לימא ליה "טעמא דידי משום 'הואיל' [20]"!?
אמר ליה: וליטעמיך, הא דתנינא בברייתא אמר לו רבי אליעזר: לדבריך, הרי הוא עובר משום בל יראה ובל ימצא ושתיק ליה, הכי נמי דלא אהדר ליה!
הא - קא מהדר ליה במתניתין, דתנן: לא זהו חמץ שמוזהרין עליו משום בל יראה ובל ימצא!, אלא שתיק ליה בברייתא ומהדר ליה במתניתין - הכי נמי אימור: שתיק ליה במתניתין ואהדר ליה במכילתא אחריתי [21]!
תניא: 'רבי אומר: הלכה כרבי אליעזר, ורבי יצחק אמר: הלכה כבן בתירא [22].
וכמה שיעור עיסה [23]?
רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: בחיטין – קבין, ובשעורין - שלשת קבין; רבי נתן אומר משום רבי אליעזר: חילוף הדברים [24]'.
והתניא: רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: בחטין שלשת קבין, ובשעורין ארבעה קבין?
לא קשיא: הא בחסיכתא [גרועים, צנומים] הא במעלייתא [25].
אמר רב פפא: שמע מינה [26]: גריעין חיטי חסיכתא מחיטי מעלייתא טפי מדגריען שערי חסיכתא משערי מעלייתא, דאילו התם [27] – [28] תילתא, והכא [29] - [30] ריבעא.
אמר רב: קבא מלוגנאה [31] לפיסחא [32], וכן לחלה [33].
והתנן:
[חלה פ"ב מ"ו] חמשת רבעים קמח ועוד [בגירסת המשנה אין 'ועוד’] חייבין בחלה!?
הכי קאמר: קבא מלוגנאי נמי אהאי שיעורא קאי.
אמר רב יוסף: הני נשי דידן נהוג למיפא קפיזא קפיזא [35] לפיסחא [36];
אמר ליה אביי: מאי דעתיך לחומרא? חומרא דאתי לידי קולא הוא: דקא מפקע לה מחלה!
אמר ליה: דעבדן כרבי אליעזר [37], דתנן [חלה פ"ב מ"ד]: רבי אליעזר אומר: הרודה ונותן לסל - הסל מצרפן לחלה, ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אליעזר.
אמר ליה: והא איתמר עלה 'אמר רבי יהושע בן לוי: לא שנו אלא ככרות של בבל שנושכות זו מזו [38], אבל כעכין [39] – לא'!?
הא איתמר עלה: אמר רבי חנינא: אפילו כעכין.
בעי רבי ירמיה: טבלא שאין לה לבזבזין [40] – מהו [41]?: תוך כלי בעינן והא ליכא? או דילמא אויר כלי בעינן והא איכא?
תיקו.
תניא: רבי אליעזר אומר: הסל מצרפן; רבי יהושע אומר: תנור מצרפן [42]; רבן שמעון בן גמליאל אומר: ככרות של בבל שנושכות זו מזו – מצטרפות [43].
משנה:
רבן גמליאל אומר: שלש נשים לשות כאחת ואופות בתנור אחד [45], זו אחר זו;
וחכמים אומרים: [46] שלש נשים עוסקות בבצק כאחת [47], אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה [48];
רבי עקיבא אומר: לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שוין [49]; זה הכלל: תפח [50] – תלטוש [51] בצונן [52].
גמרא:
תנו רבנן: ’[אשה א’] לשה – [וכאשר גומרת ללוש -] היא מקטפת, וחבירתה לשה תחתיה; [וזו הראשונה שהיתה] מקטפת - היא אופה, וחבירתה [שהיתה לשה -] מקטפת תחתיה, והשלישית לשה; [כאשר הראשונה, שהיתה] אופה - היא לשה, [ואז] וחבירתה אופה תחתיה, והשלישית [עברה לשלב השני:] מקטפת [53] - וחוזרת חלילה [54]; כל זמן שעוסקות בבצק אינו בא לידי חימוץ'.
רבי עקיבא אומר לא כל הנשים [ולא כל העצים ולא כל התנורים שוין זה הכלל תפח תלטוש בצונן]:
תניא: 'אמר רבי עקיבא: דנתי לפני רבן גמליאל [55]: ילמדינו רבינו: בנשים זריזות או בנשים שאין זריזות? בעצים לחים או בעצים יבשים? בתנור חם או בתנור צונן?
אמר לי: אין לך אלא מה ששנו חכמים; זה הכלל: תפח תלטוש בצונן.'
משנה:
שיאור [56] – ישרף, והאוכלו – פטור;
סידוק [57] – ישרף, והאוכלו חייב כרת.
איזהו שיאור? - כקרני חגבים [58]; סידוק - שנתערבו סדקין זה בזה, דברי רבי יהודה;
וחכמים אומרים: זה וזה - האוכלו חייב כרת [59];
ואיזהו שיאור [60]? - [61] כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו [62].
גמרא:
תנו רבנן: איזהו 'שיאור'? כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו; סידוק - כקרני חגבים, דברי רבי מאיר [63]; וחכמים אומרים: איזהו 'שיאור'? - כקרני חגבים; 'סידוק' - שנתערבו סדקין זה בזה, וזה וזה האוכלו חייב כרת.
והאנן תנן שיאור ישרף והאוכלו פטור, דברי רבי יהודה [64]!
אימא לרבי מאיר: 'זה וזה האוכלו [65] חייב כרת [66]'.
אמר רבא: מאי טעמא דרבי מאיר? - אין לך כל סדק וסדק מלמעלה שאין לו כמה סדקים מלמטה [67].
הערות
עריכה- ^ על כרחיך אנסכים קאי, וקאמר: הביאו הנסכים עליו, מִן הַמָּאתַיִם: שישתיירו מאתים בבור היין
- ^ דאי לאו בשאיסור מעורב בו קאי, אמאי מצריך מאתים? ובעלמא בסיפרי נפקא לן שפיר דערלה וכלאי הכרם בטילין במאתים, והאי מכאן - לאו דוקא, אלא אף כאן אתה יכול לסמוך קצת
- ^ שבת
- ^ ב'אלו הן הלוקין' (מכות כא ב)
- ^ שאם עשה שתים בהעלם אחד או אחת בשתי העלמות - חייב שתים
- ^ שאם עשה שתי מלאכות במזיד - אינו לוקה שתים, והכא - ביום טוב קיימינן, ומחייבת ליה משום יום טוב תרתי: משום מוקצה ומשום מבשל גיד ביום טוב
- ^ דאיפליגו גבי יום טוב אי שרינן ליה משום 'הואיל' או לא
- ^ אף על גב דסופו להפריש אחת מהן לחלה, ונמצא שטרח בדבר שאינו ראוי לאכילה - אפילו הכי אמרינן 'הואיל ואי בעי לא מפריש חדא לחלה אלא בצע מכל חדא וחדא' ואיכא למימר בכל חדא חזיא ליה ומותר לאפותה
- ^ לא אמרינן 'הואיל' כדי להתיר מלאכות יום טוב, וא'הואיל ואי בעי מיתשיל עלה' דלעיל - לא קאי רמי בר חמא, אלא א'הואיל' דאיסור מלאכת יום טוב
- ^ איכא למימר
- ^ בלאו 'הואיל': דבכל חדא איכא למימר "זו לא תהא לחלה"
- ^ והרי עדיין לא זימן
- ^ לית ליה 'הואיל' למישרייה לרבי אליעזר
- ^ והרי סופו ליטול אחת לחלה, שאין דרך לבצוע מכל אחת
- ^ דכולהו חזו לאורחין ואורחין שכיחי
- ^ למישרייה
- ^ ואי קשיא הא דאמר רבי יהושע "לא זהו חמץ שמוּזהָרִין כו' - אלמא לית ליה 'הואיל ואי בעי מיתשל עלה' אפילו לחומרא, וכל שכן 'הואיל' דהכא, לקולא? - לא דמי: דהשתא מיהא לאו דידיה הוא; וכך שמעתי, ומגמגם לבי עלה; ונראה בעיני דאין 'הואיל' בזה: בדבר שאינו שלו, דנימא 'הואיל ואי בעי מייתי ליה ברשותיה', דאם כן הקדש - דקיימא לן 'אבל אתה רואה של גבוה' ולא פליג רבי אליעזר - הא אי בעי פריק ליה והוי דידיה!? ואף סוגיא דשמעתא לא מייתבא שפיר! וכמדומה דפירוש הכתוב ברישא דשמעתא 'הואיל ואי בעי מיתשיל עליה' לא גרסינן, אלא הכי גרסינן: רבי אליעזר סבר אמרינן 'הואיל' ורבי יהושע סבר לא אמרינן 'הואיל', והכי פירושא: רבי אליעזר סבר: שרי לאפותה, ואף על גב דסוף סוף איכא חדא דלא חזיא ליה - אין כאן איסור מלאכה, הואיל וכל חדא וחדא חזיא ליה: דמצי למשקל מכל חדא פורתא; ורבי יהושע סבר: לא אמרינן 'הואיל', דהא סופו ליטול אחת מהן לחלה! הלכך כיון דטובת הנאה אינה ממון, ולא עבר עלה - מנחתהּ עד הערב וישרפנה.
- ^ להא דרמי בר חמא
- ^ דבטובת הנאה ממון ליכא לאוקמי פלוגתייהו לחוד: דנהי נמי דטובת הנאה ממון לרבי אליעזר, אפילו הכי השתא נמי עובר משום לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה (שמות כ ט), ומוטב לעבור על בל יראה מאליו ואינו עושה מעשה בידים מלעבור על לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה (שמות כ ט) ועושה מעשה בידים!
- ^ ואין כאן חילול
- ^ ואיכא למימר דבתרוייהו פליגי: רבי אליעזר סבר טובת הנאה ממון, הלכך אי מחמצה גביה - עבר עלה, ולאפותה קודם לכן אין כאן איסור, דאמרינן 'הואיל', ואיכא למימר בכל חדא חזיא ליה; ורבי יהושע סבר אינה ממון, הלכך לא זהו חמץ שמוּזְהָרין עליו, וכי אפי לה - עבר עלה, דלא אמרינן 'הואיל'; והא דתריצנא לעיל דכולי עלמא טובת הנאה אינה ממון - אכתי לא שמיע לן הא דאהדר ליה רבי אליעזר לרבי יהושע "הרי הוא עובר בבל יראה"
- ^ תטיל לצונן
- ^ ללוש בפסח ולא יותר שיכול לשומרה מידי חימוץ
- ^ שהשעורין קרובין להחמיץ יותר מן החיטים
- ^ קמייתא במעלייתא, בתרייתא בחסיכתא: ששלש שלהן אינן אלא קביים טובות
- ^ לענין מקח וממכר
- ^ בחיטי קתני בטובות קביים וברעות שלשת קבים
- ^ אלמא גרעי
- ^ ואילו בשעורין - הטובות שלשת קבין והרעות ארבעה
- ^ ליכא גריעותא אלא
- ^ קב של אותו מקום
- ^ שלא ללוש יותר כדי שיוכל לשומרו מן החימוץ
- ^ בהך שיעור עיסה נמי כל ימות השנה להתחייב בחלה
- ^ חמשת רבעים לוגין ציפורִיִּם, שהן שבעה ועוד מדבריים, שזה הוא שיעור העומר שהיתה עיסת מדבר, שנאמר גבי חלה (במדבר טו כ) רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם [חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה...] - כדי עריסותיכם, דהיינו עיסת מדבר, שהוא עומר לגולגולת, והוא עשירית האיפה, והאיפה = שלש סאין, וסאה = ששה קבין מדבריות; חשוב עישור שבהן - ותמצא שבעת רבעי קב וביצה וחומש ביצה; כיצד? חלק שלש סאין - שהן שמונה עשרה קבין - ועשה מהן רבעי קב, היינו לוגין - ותמצא בהן שבעים ושנים לוג; טול עישור של שבעים - הרי שבעה, והשנים הנשארים = שתים עשרה ביצים הן; עישור שלהן = ביצה וחומש ביצה, הרי שבעת רבעים ועוד, דהוא ביצה וחומש ביצה; ובירושלים הוסיפו על המדות שתות מלבר שהוא חומש מלגו: שנתנו ששה מן הראשונים בתוך חמשה האחרונים, הרי ששת רבעים הראשונים נעשו חמשה, והרובע וביצה וחומש הנשארים נעשו רובע: שהרובע שש ביצים עשה מהן חמש ביצים גדולות, והביצה וחומש ביצה נעשית ביצה גדולה: שניתוסף עליה חומשא מלגו דהוא שתות מלבר - הרי שש ביצים גדולות, דהוא רובע קב גדול; הרי עומר המדבר = ששה רבעים ירושלמיים, וסאה ציפורית עודפת על ירושלמית שתות מלבר, כדאמר בעירובין (פג,א), הרי עומר שהיה ששה רבעים ירושלמיים נכנס בחמש ציפוריים.
- ^ שלשת לוגין
- ^ לחומרא: לשומרו מן החימוץ
- ^ כרבי אליעזר סבירא לן דהסל מצרפן לחלה לאחר אפייתן
- ^ שהן רחבות ועגולות כעין שלנו, וכשמדביקין זו אצל זו בתנור - נושכות זו מזו הלכך חדא היא
- ^ קויילו"ש בלע"ז: ארוכין וקצרין ואין נושכין זה מזה
- ^ מסגרת ושפה סביב לה, ורדה פת לתוכה מן התנור
- ^ שתצטרף לרבי אליעזר
- ^ אף תנור מצרפן אף על פי שלא נתנן לסל
- ^ אבל כעכין לא
- ^ והאידנא קיימא לן כרבי אליעזר בחלה של אוּר: דאין שורפין קדשים ביום טוב ולהשהותם אי אפשר ומִשֶּׁיִקְרָא עליה שֵׁם - אסור לאפותה, דהא לאו לאכילה היא, ולא קרינן עלה שם אלא עושה חררה קטנה אצל גדולה, ואופה שתיהן, וכשהוא רודה - נותנן לכלי והוא מצרפם, ונוטל הקטנה וקורא שם ומברך ומצניעה ושורפה משתחשך או למחר, וכן הורה לנו רבינו יעקב בן יקר.
- ^ כל אחת מלא התנור ואין כאן חימוץ אף על פי שהאחת ממתנת עד שיאפו השתים
- ^ אין להקל כל כך שיהו לשות כאחת, אלא
- ^ כל אחת בבצק שלה
- ^ האחרונה לשה כשחבירתה האמצעית מקטפת והשלישית שלשה תחלה אופה; וסידרא מפרש בגמרא
- ^ יש עצלניות ומחמיצות אם ישהו כל כך, ויש תנור שאינו חם מהר, ויש עצים שאינם נבערים מהר
- ^ הבצק בידה שהיא רואה שרוצה לתפוח
- ^ ידיה במים
- ^ ותקטפנה - ותצטנן
- ^ אדרבנן קאי: הראשונה שקדמה ללוש מלא התנור קטן שלהן תחלה, כשהיא מקטפת - דהיינו עריכה, שקורין אנטוורטי"ר, וחברתה מתחלת ללוש עיסה שלה, וְזוֹ הראשונה שהיתה מקטפת עכשיו, וגמרה קיטופה - היא אופה ונותנת לתנור, וחבירתה שהיתה לשה מקטפת תחתיה, והשלישית לשה, וכשגמרה ראשונה לאפות - גמרה אמצעית לקטף, ואחרונה ללוש - הרי האמצעית המקטפת – אופה, וחבירתה האחרונה מקטפת תחתיה, והראשונה חוֹזֶרֶת ולשה, שהיו תנורין קטנים ולא היתה מספקת אלא כמלא תנור
- ^ 'חלילה' לשון מחול סביב סביב
- ^ שהיה אומר: כלל דבר בכל שלש נשים לשות כאחת, וממתנת האחת עד שיאפו השתים
- ^ שלא החמיץ כל צרכו
- ^ כשהוא מחמיץ נעשין בו סדקין
- ^ סדק לכאן וסדק לכאן
- ^ דקרני חגבים - נמי סידוק הוי
- ^ שפטור
- ^ זה שאין בו סדק, אבל
- ^ ומתוך פחד ורתת פניו מכסיפין
- ^ 'חכמים' דברייתא הוא רבי יהודה דמתניתין, וחכמים דמתניתין הוא רבי מאיר
- ^ והא אנן תנן דרבי יהודה פטר בשיאור דידיה, דאף על גב דאמר 'ישרף' - לא מיחייב עלה לא מלקות ולא כרת
- ^ בין שיאור דרבי יהודה דקרני חגבים, בין סידוק
- ^ חייבין כרת: דתרוייהו לרבי מאיר 'סידוק' נינהו
- ^ בתוכו; הלכך כי הוי למעלה כקרני חגבים - הוי למטה כנתערבו סדקין