פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי פסחים דף כו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ורבא אמר לך: עד כאן לא קאמר רבי יהודה שאין מתכוין כמתכוין [1] אלא לחומרא [2], אבל מתכוין כשאין מתכוין לקולא [3] – לא [4].

אמר אביי: מנא אמינא לה? – דתניא: 'אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שהיה יושב בצילו של היכל ודורש כל היום כולו [5]' והא הכא דלא אפשר [6] ומיכוין [7] ושרי!?

ורבא אמר: שאני היכל, דלתוכו עשוי [8].

אמר רבא: מנא אמינא לה? דתנן [מידות פ"ד מ"ה]: 'לולין [9] היו פתוחין בעליית בית קדשי הקדשים [10] שבהן משלשלין את האומנים בתיבות כדי שלא יזונו עיניהם מבית קדשי הקדשים [11]' והא הכא דלא אפשר [12] וקא מיכוין [13] ואסור!

ותסברא? והאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: 'קול [14] ומראה וריח [15] - אין בהן משום מעילה [16]' [17]! אלא מעלה עשו בבית קדשי הקדשים [18].

איכא דאמרי: אמר רבא: מנא אמינא לה? – דתניא: אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: קול ומראה וריח - אין בהן משום מעילה; מעילה הוא דליכא, הא איסורא איכא; מאי, לאו לאותן העומדין בפנים [19] דלא אפשר [20] וקא מיכוין ואסור [21]?

לא, לאותן העומדין בחוץ [22].

גופא: אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה;

וריח אין בו משום מעילה? והא תניא: 'המפטם את הקטורת [23] להתלמד בה או למוסרה לציבור [24] – פטור [25], [26] להריח בה [27] – חייב [28], והמריח בה [29] פטור [30] אלא שמעל [31]'!

אלא אמר רב פפא: קול ומראה אין בהן משום מעילה לפי שאין בהן ממש [32], וריח [33] לאחר שתעלה תמרותו [34] [35] אין בו משום מעילה, הואיל ונעשית מצותו [36].

למימרא דכל היכא דנעשית מצותו אין בו משום מעילה? והרי תרומת הדשן דנעשית מצותה ויש בה משום מעילה [37], דכתיב (ויקרא ו ג) [וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ] וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ: שלא יפזר; וְשָׂמוֹ - שלא יהנה!?

משום דהוו תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד, וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין; תרומת הדשן - הא דאמרן, בגדי כהונה [38] - דכתיב (ויקרא טז כג) [וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ] וְהִנִּיחָם שָׁם - מלמד שטעונין גניזה.

הניחא לרבנן, דאמרי מלמד שטעונין גניזה; אלא לרבי דוסא דפליג עלייהו [39], דאמר 'אבל ראויין הן לכהן הדיוט [40]', ומאי 'וְהִנִּיחָם שָׁם'? - שלא ישתמש בהם ביום כפורים אחר, מאי איכא למימר?

משום דהוו תרומת הדשן ועגלה ערופה [41] שני כתובין הבאין כאחד, וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין.

הניחא למאן דאמר אין מלמדין, אלא למאן דאמר מלמדין [42] מאי איכא למימר?

תרי מיעוטי כתיבי [43]: כתיב וְשָׂמוֹ (ויקרא ו ג: וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ) [44], וכתיב (דברים כא ו) [וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל] - הָעֲרוּפָה [45].

תא שמע: הכניסה [46] לרבקה [47] ודשה [48] – כשירה [49]; בשביל שתינק ותדוש [50][51] פסולה והא הכא דלא אפשר וקא מיכוין וקתני פסולה?

שאני התם דכתיב [52] [וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר] אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ [אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל] מכל מקום [53].

אי הכי אפילו רישא נמי!?


עמוד ב

הא לא דמיא [54] אלא להא [ספרי זוטא פיסקא יט,ב ד"ה אשר לא עלה עליה עול]: 'שכן עליה עוף – כשירה [55]; עלה עליה זכר [לדעת הבעלים] פסולה [56]'

מאי טעמא?

אמר רב פפא: אי כתיב 'עבד' [בפסוק דברים כא,ג: וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל] וקרינן 'עָבַד' - עד דעביד בה איהו; אי כתיב 'עוּבד' וקרינן 'עוּבד' - אפילו ממילא נמי [57]; השתא דכתיב 'עבד' וקרינן 'עוּבַד' – עוּבַד דומיא דעָבַד: מה עָבַד דניחא ליה - אף עוּבַד דניחא ליה.

תא שמע: 'אבידה - לא ישטחנה [58] לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד [59] לצורכו אבל שוטחה לצורכה [60] על גבי מטה ועל גבי מגוד; נזדמנו לו אורחין לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד בין לצורכה בין לצורכו' [61]!?

[62] שאני התם [63] דקלי לה [64], אי משום עינא בישא אי משום גנבי [65].

תא שמע [כלאים פ"ט מ"ה]: 'מוכרי כסות מוכרין כדרכן [66] ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים; והצנועין [67] מפשילין לאחוריהם במקל'* והא הכא דאפשר למעבד כצנועין, וכי לא מכוין שרי - תיובתא למאן דמתני לישנא קמא דרבא [68]?

תיובתא.

ולא יסיק בו [תנור וכירים]:

תנו רבנן: 'תנור שהסיקו בקליפי ערלה [70], או בקשין של כלאי הכרם [71]: חדש יותץ [72], ישן [73] יוצן [74]; אפה בו את הפת [75], רבי אומר: הפת אסורה [76], וחכמים אומרים: הפת מותרת [77]; בישלה על גבי גחלים - דברי הכל מותר [78]' והא תניא בין חדש ובין ישן יוצן?

לא קשיא: הא [79] רבי [80], והא רבנן.

אימור דשמעת ליה לרבי משום דיש שבח עצים בפת [81] זה וזה גורם [82] מי שמעת ליה?

אלא לא קשיא: הא רבי אליעזר [83] הא רבנן.

הי רבי אליעזר?: אילימא רבי אליעזר דשאור, דתנן [ערלה פ"ב מ"יא]: 'שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה, ואין בזה כדי להחמיץ ואין בזה כדי להחמיץ, ונצטרפו וחמצו: רבי אליעזר אומר: אחר אחרון אני בא [84]; וחכמים אומרים: בין שנפל איסור לכתחלה ובין שנפל איסור לבסוף לעולם אינו אוסר

הערותעריכה

  1. ^ עד כאן לא שמעת ליה לרבי יהודה דלא אזיל בתר כוונה
  2. ^ אלא דלא פטר ליה משום אין מתכוין בדאפשר: דמתכוין אסור לדברי הכל, ומשוי שאין מיכוין כמתכוין לחומרא לאסור
  3. ^ אבל דלא חשיבא ליה כוונה דמשוי מכוין כשאין מתכוין לקולא - כגון דלא אפשר: בשאין מתכוין שרי, ונישרי נמי רבי יהודה במתכוין דלא חשיב כוונה כלל
  4. ^ הא לא שמעת ליה
  5. ^ ההיכל גובהו מאה אמה וצילו הולך למרחוק מאד ברחוב שלפני הר הבית, ומתוך שרחוב גדול היה ומחזיק בני אדם הרבה - היה דורש שם מפני החמה, שאין לך בית המדרש מחזיקן
  6. ^ מלדרוש לרבים הלכות החג
  7. ^ ליהנות מצל הקודש
  8. ^ ואין הנאת צילו נאסרה דאין זה דרך הנאתו
  9. ^ ארובה שבעלייה היורדת לבית קרי 'לול'
  10. ^ כשיש בדק בחומת בית קדשי הקדשים
  11. ^ 'יזונו' לשון הנאה, כמזונות; שמשביע עצמו ממראית נוי המלאכה ונהנה
  12. ^ שלא ירדו [אלא] לתקן
  13. ^ ואפילו הכי צריך לתת אותן בתיבות שלא יוכלו להסתכל אנה ואנה, דילמא מיכווני ליהנות
  14. ^ של כלי שיר שהן הקדש
  15. ^ הקטורת
  16. ^ אין בהן משום מעילה דאורייתא, הואיל ואין בהם ממש
  17. ^ וכיון דמדאורייתא שרו, כי לא אפשר כגון הכא - אמאי אטרחינהו רבנן
  18. ^ מעלה בעלמא הואי
  19. ^ לשמש
  20. ^ מלעמוד שם
  21. ^ ואסור להו להיות מתכוונים
  22. ^ לאותן העומדים בחוץ קאמר 'אין מעילה הא איסורא איכא', אבל לעומדין בפנים אפילו איסורא ליכא
  23. ^ קטורת זרה שאינה של ציבור
  24. ^ אחר פיטומה
  25. ^ מכרת
  26. ^ אבל אם דעתו להצניע לצורכו [כגון]
  27. ^ ועשאה בסממנין הכתובים
  28. ^ כרת דכתיב (שמות ל לח) אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו
  29. ^ בקטורת של ציבור
  30. ^ מכרת ומחטאת דלא חייבה תורה אלא מפטם להריח
  31. ^ שנהנה מן הקודש ומביא אשם מעילות
  32. ^ ופטור לעולם
  33. ^ יש בו ממש, בסממנין, לפיכך חייב; ודקא אמר רבי יהושע פטור
  34. ^ עמוד עשנו
  35. ^ במקדש קאמר
  36. ^ דמשום דנעשית מצותו ואין צורך גבוה עוד בה - יצתה מכלל קדשי ה'; וברייתא - במריח בה בביתו: שנותן ממנה על הגחלים
  37. ^ בכל יום היה נוטל מלא מחתה ונותנה אצל המזבח והיא נבלעת במקומה כדכתיב והרים את הדשן וגו' ואסורה בהנאה ומועלין בה כדכתיב ושמו אצל המזבח אלמא טעונה גניזה
  38. ^ ארבעה בגדי לבן שכהן גדול נכנס בהם לפני ולפנים ביום הכפורים דאסורין שוב להשתמש בהן
  39. ^ פלוגתייהו במסכת יומא (כד,א)
  40. ^ כל השנה, שהן הן הבגדים הראויין לשימוש הדיוט: כתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט
  41. ^ כתיב (דברים כא ד) ' [וְעָרְפוּ] שָׁם [אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל]’, דמשמע שם תהא קבורתה
  42. ^ רבי יהודה, במסכת סנהדרין בשלהי 'ארבע מיתות' (סז,ב)
  43. ^ בהני, למימרא דלא תיגמר מינייהו
  44. ^ וְשָׂמוֹ - לזה ולא לאחר
  45. ^ ולא דבר אחר
  46. ^ עגלה ערופה
  47. ^ קופל"א בלע"ז: שקושרין ארבע פרות ביחד
  48. ^ תבואה עם חברותיה
  49. ^ שלא נתכוין לכך, ולאו עבודה היא
  50. ^ והכא לא אפשר שלא יכניסנה שתינק
  51. ^ וכי מתכוין שתינק ותדוש
  52. ^ דברים פרק כא,ג
  53. ^ דאף על גב דבעלמא לא מיתסר - הכא אסור
  54. ^ תירוצא הוא
  55. ^ בפרה אדומה קאי, שפרח ונח על גבה אף על גב דכתיב (במדבר יט ב) לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל דמשמע 'עליה' - אפילו עליה בעלמא, ואי משום דכתיב 'עול' - הא מרבינן ביה שאר עבודות במסכת סוטה (מו,א) - אפילו הכי בהא עלייה כשרה, דלא ניחא ליה; והוא הדין להכניסה לרבקה ודשה
  56. ^ דניחא ליה, והוא הדין לתינק ותידוש
  57. ^ 'עוּבד' משמע ממילא, 'עָבַד' משמע בידים; ואף על גב דהאי בעגלה כתיב - תרווייהו ילפינן מהדדי בגזרה שוה ד'עול' 'עול' במסכת סוטה (מו,א)
  58. ^ במוצא בגד אבודה קאי
  59. ^ קבילי"א [יתד, וו]
  60. ^ כדי שלא יאכלנו עש
  61. ^ אלמא אף על גב דלצורכה הוא, והיינו 'לא אפשר' הואיל ומתכוין להתכבד בשל חבירו באורחין - חשיב ליה גזל ואסיר
  62. ^ ומשני:
  63. ^ לאו משום כוונה הוא אלא משום דבשטיחה זו
  64. ^ כלומר: מאבדה בידים
  65. ^ דלמא אורחין גנבי נינהו, וגנבי לה
  66. ^ מעוטפין בכסות כלאים דאין מתכוין להנאת לבישה
  67. ^ פרושים שמתרחקין מן הכיעור ומן הדומה לו
  68. ^ אפשר ולא מתכוין אסור אפילו לרבי שמעון, דאם כן - הא מני
  69. ^ יש שטועין שמקשין על משנה זו אותה ששנינו [תוספתא כלאים פ"ה ה"יט [ליברמן]] 'בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לנכרי' אלמא כלאים אסור למכור, וטעות בידם: דהתם 'אבד' דוקא, שמא יחזור נכרי וימכרנו לישראל ולא יכיר שיש בו כלאים וילבשנו; אבל כלאים הניכר - מותר בכל הנאות מכירה.
  70. ^ קליפי אגוזים ורמונים שאף הם בכלל פרי ואסורין משום ערלה
  71. ^ הכל אסור דבכלאים לא כתיב 'פרי'
  72. ^ שהרי על ידי היסק זה של ערלה נגמר ומתקיים כולו
  73. ^ שאין היסק זה מועיל לו אלא שאופה בו פת
  74. ^ שלא יאפה בו פת בהיסק זה
  75. ^ בהיסק זה
  76. ^ דיש שבח עצי איסור בפת
  77. ^ סברי אין שבח עצים בפת ממש; והוא הדין דלית להו נמי חדש יותץ, אלא יוצן; והכי אמרינן בשמעתין; לקמן מוקי לה 'כשאבוקה כנגדו': שכל שעה שהיתה פת בתנור היה דולק האור ואופהו: שהיה נהנה מן האיסור בשעה שהאיסור בעין
  78. ^ ואפילו לרבי: דכי איתהני פת מאיסור - כבר כלה ובטל, וגחלים איצטריכא ליה: דלא תימא אכתי איסורא בעיניה, וכל שכן בתנור גרוף ואין אבוקה כנגדו
  79. ^ דקתני 'חדש יותץ'
  80. ^ דאמר הפת אסורה משום דגמרה באיסור, והוא הדין לתנור חדש שנגמר נמי על ידי האיסור
  81. ^ כי שמעת ליה דפליג רבי אדרבנן ביש שבח עצים בפת - לחודא הוא דשמעת ליה: דרבנן הוו מקילי טפי ושרו אפילו פת לאכול, דאמרי: אין שבח עצים בה, אלא שבח היסק, ואיסור שבה כבר כלה הוא; ורבי סבר: הואיל ואבוקה כנגדו - יש שבח עצים, ואיסור גמור בה; וגבי תנור חדש, נהי דיש שבח עצים בו - מיהו הוא עצמו אין נאכל, אלא להיסק אחר עומד, ויאפו בו, ונמצאת פת הנאפת בו נגמרת על ידי איסור והיתר: עצי איסור שגמרו (בו) את התנור ועצי היתר שגמרו את הפת, והא היכא שמעינן ליה
  82. ^ דאסר רבי
  83. ^ דשמעינן ליה זה וזה גורם אסור: דבר שאיסור והיתר גרמו לו שיבא אסור בהנאה
  84. ^ אם סילק את הראשון, כדמתרץ ליה אביי