ביאור:בבלי פסחים דף צב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
המשך המשנה
והמלקט לו עצמות [1] - טובל ואוכל בקדשים [2];
גר שנתגייר בערב פסח: בית שמאי אומרים: טובל ואוכל את פסחו לערב; ובית הלל אומרים: הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר [3].
גמרא:
מאי טעמא?
קא סבר אנינות דלילה דרבנן, וגבי פסח לא העמידו דבריהם [4] במקום כרת [5]; גבי קדשים העמידו דבריהם במקום עשה [6].
השומע על מתו [והמלקט לו עצמות טובל ואוכל בקדשים]:
מלקט עצמות - הא בעי הזאת שלישי ושביעי [7]?
אימא 'שליקטו לו עצמות'.
גר שנתגייר [בערב פסח: בית שמאי אומרים: טובל ואוכל את פסחו לערב; ובית הלל אומרים: הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר]:
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מחלוקת בערל נכרי [8]: דבית הלל סברי גזירה שמא יטמא לשנה הבאה [9], ויאמר "אישתקד מי לא טבלתי [10] ואכלתי? עכשיו נמי אטבול ואוכל", ולא ידע דאשתקד נכרי הוה ולא מקבל טומאה [11], עכשיו ישראל ומקבל טומאה [12]; ובית שמאי סברי לא גזרינן, אבל ערל ישראל [13] - דברי הכל טובל ואוכל את פסחו לערב, ולא גזרינן ערל ישראל משום ערל נכרי [14].
תניא נמי הכי: אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ערל ישראל שטובל ואוכל את פסחו לערב; על מה נחלקו? - על ערל נכרי, שבית שמאי אומרים: טובל ואוכל את פסחו לערב, ובית הלל אומרים: הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר.
אמר רבא: ערל הזאה ואיזמל [15] - העמידו דבריהן במקום כרת; ומצורע ובית הפרס לא העמידו דבריהן במקום כרת.
ערל - הא דאמרן [16];
הזאה - דאמר מר [17]: 'הזאה - שבות [18], ואינו דוחה את השבת [19]';
איזמל – דתניא: כשם שאין מביאין אותו [20] דרך רשות הרבים - כך אין מביאין אותו דרך גגות ודרך חצרות ודרך קרפיפות [21]';
אונן - הא דאמרן [22];
מצורע [23]- מאי היא?
דתניא: 'מצורע שחל שמיני שלו בערב הפסח וראה קרי בו ביום [24] - טובל ואוכל; אמרו חכמים: אף על פי שטבול יום אינו נכנס [25] - זה נכנס [26]: מוטב יבא עשה שיש בו כרת [27] וידחה עשה שאין בו כרת [28]' ואמר רבי יוחנן: דבר תורה אפילו עשה אין בו [29], שנאמר (דברי הימים ב כ ה) וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּבֵית ה' לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה; מאי 'חצר החדשה'? - [30] שחדשו בו דבר [31] ואמרו: טבול יום לא יכנס במחנה לויה; [32]
בית הפרס - דתנן [אהלות פ"יח מ"ד]: 'ושוין בית שמאי ובית הלל
שבודקין לעושי פסח [33] ואין בודקין לאוכלי תרומה [34]'; מאי בודקין [35]? - אמר רב יהודה אמר שמואל: מנפח בית הפרס והולך [36];
רב יהודה בר אביי משמיה דרב יהודה אמר: בית הפרס שנידש [37] – טהור [38].
הדרן עלך האשה
פסחים פרק תשיעי מי שהיה
במדבר ט,י: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַה'
במדבר ט,יא: בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ
במדבר ט,יב: לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ
במדבר ט,יג: וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי קָרְבַּן ה' לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא
במדבר ט,יד: וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ
| משנה: |
מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון - יעשה את השני; שגג או נאנס ולא עשה את הראשון - יעשה את השני;
אם כן למה נאמר טמא או שהיה בדרך רחוקה?
שאלו [40] פטורין מהכרת, ואלו חייבין בהכרת [41].
גמרא:
איתמר: היה בדרך רחוקה ושחטו וזרקו עליו [42]: רב נחמן אמר הורצה [43], רב ששת אמר לא הורצה:
רב נחמן אמר הורצה: מיחס הוא דחס רחמנא עליו, ואי עביד תבא עליו ברכה;
ורב ששת אמר לא הורצה: מידחא דחייה רחמנא, כטמא [44];
אמר רב נחמן: מנא אמינא לה? – דתנן: מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון יעשה את השני - [45] מכלל דאי בעי עבד [46]!
ורב ששת אמר לך: אי הכי [47], סיפא [48], דקתני שגג או נאנס ולא עשה את הראשון יעשה את השני - מדקתני ולא עשה - מכלל דאי בעי עבד [49]; הרי שגג, והרי נאנס [50]! אלא [51] מזיד קתני בהדייהו [52] - הכי נמי [53] - אונן קתני בהדייהו [54]!
אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא [55], דקתני אלו פטורין מהכרת ואלו חייבין בהכרת; אהייא [56]?: אילימא אשוגג ונאנס - שוגג ונאנס בני כרת נינהו? אלא לאו אמזיד ואונן!
ורב נחמן [57] אמר לך: [58]לעולם אמזיד לחודיה [59], ובדין הוא דאיבעי ליה למיתנא 'חייב' [60], והאי דקתני חייבין [61] - איידי דתנא רישא פטורין תנא סיפא חייבין.
אמר רב ששת: מנא אמינא לה? – דתניא: 'רבי עקיבא אומר: נאמר טָמֵא ונאמר בְדֶרֶךְ רְחֹקָה;
הערות
עריכה- ^ וכן מי שליקטו לו עצמות אביו ואמו, אמרינן במועד קטן (דף ח,א) מתאבל עליהן כל היום כולו ולערב אין מתאבל עליהן
- ^ לערב: דאפילו יום גופיה מדרבנן הוא, הלכך בלילה ליכא אנינות
- ^ וצריך הזאה שלישי ושביעי
- ^ לאוסרו באכילת פסחו מפני אנינות דדבריהם
- ^ דהא פסח - כרת הוא
- ^ אבל אכילת קדשים - עשה בעלמא הוא: וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם (שמות כט לג)
- ^ 'מלקט' משמע הוא עצמו ליקטן
- ^ שאינו מקבל טומאה בנכריותו
- ^ ערב הפסח
- ^ טהרתי מכל טומאה עד יום ערב הפסח שנתגיירתי
- ^ בנכריותו
- ^ אבל עכשיו הוא טמא, הלכך כשמתגייר - ממתין שבעה: שאין לך טומאה שעברה עליו שלא טהר ממנה; ואף על גב דמשום זיבה בעי שמנה - משום כפרה - כיון דאי אפשר דלייתי כפרה, דהא לא קבל טומאה בנכריותו, אי אמרת נגזר - לא מייתי לעולם פסח, וכולי האי לא גזרו
- ^ אבל ערל ישראל שאם יש לו עכשיו טומאה - הוא נִזְהַר בה: שאף בערילתו מקבל טומאה כשאר בני אדם
- ^ ליכא למיגזר ביה משום שנה הבאה
- ^ סימני הלכות הם
- ^ דחזי לאורתא, ומשום גזירה דשנה הבאה דחיוה בית הלל
- ^ בפרק 'אלו דברים'
- ^ דרבנן הוא
- ^ ולא עביד פסח
- ^ איזמל למילה
- ^ אף על גב דרשויות דרבנן נינהו, וידחה פסחו: שאם יש לו זכר למול – מעכבו, דתניא מילת זכריו ועבדיו מעכבין את הפסח, וליכא למימר משום כרת דוְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר (בראשית יז יד), דמילה, דדחיא שבת בזמנה, וקטן לאו בר כרת הוא
- ^ אנינות לילה מדרבנן, דאמרן לעיל 'אוכל פסחו לערב'
- ^ מצורע שטבל והעריב שמשו בשביעי - נכנס בשמיני למחנה לויה לשער נקנור שלא נתקדש בקדושת עזרה, כדכתיב בקרא (ויקרא יד יא) וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר אֵת הָאִישׁ הַמִּטַּהֵר וְאֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, ובעזרה עצמה לא היה נכנס, אלא מכניס ידיו לבוהנות, לפי שאין מחוסר כפורים נכנס לה, כדאמרינן (נזיר מה א מכות דף ח,ב) (במדבר יט יג: כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְדֹוָד טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ) טָמֵא יִהְיֶה - לרבות טבול יום, עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ - לרבות מחוסר כפורים, שאם נכנסו למקדש - חייבין כרת
- ^ ונדחה ממחנה לויה, כדאמרינן ב'אלו דברים' (דף סז,ב) דבעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות וטובל לקרוייו - דלצרעתו טבל מאתמול
- ^ דכתיב (דברים כג יא) כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה [פסוק יב] וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה
- ^ להר הבית להכניס ידיו לבוהנות כדי שיאכל פסחו לערב
- ^ דפסח
- ^ דטבול יום בהר הבית שאין בו כרת, אלא בעזרה; ואי משום דמכניס ידיו לעזרה - הא אמרינן בשחיטת קדשים בפרק שלישי (זבחים דף לב,ב) איכא למאן דאמר ביאה במקצת לאו שמה ביאה ואיכא למאן דאמר הואיל והותרה לו אותה ביאה מקצת לצרעתו, אף על פי שענוש כרת משום מחוסר כפורים והתירו הכתוב דכתיב (ויקרא יד יא) [וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר אֵת הָאִישׁ הַמִּטַּהֵר וְאֹתָם] לִפְנֵי ה' [פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד] - הותרה לו אף לקרוייו
- ^ עשה שאין בו כרת דקאמר תנא דברייתא - לאו דוקא, דאפילו עשה אין בו בטבול יום במחנה לויה, אלא דרבנן הוא, וקרא דוּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ - במחנה שכינה קאמר
- ^ הר הבית, וקרי לה 'חדשה' מפני
- ^ והוסיפו על קדושתו בו ביום
- ^ והכי גמיר רבי יוחנן מרביה: דדבר זה חידוש, וגבי פסח לא העמידו דבריהם לאיסור דמצורע דבעל קרי מלבוא, אלא התירוהו ליכנס ולטהר שלא ידחה מפסח
- ^ מהלכין בבית הפרס על ידי בדיקה לעשות פסח אם אין לו דרך אחרת
- ^ אלא ימתין ויקיף או יום או יומים עד שמגיע אל תרומתו ואוכלה
- ^ היאך יבדוק
- ^ בית הפרס הוא שדה שנחרש בה קבר, כדתנן (אהלות פי"ז מ"א) החורש בית הקבר הרי זה עושה בית הפרס מלא מענה מאה אמה וגזור רבנן שמא כיתתה מחרישה את העצמות ופיזרתן באורך המענה ויש כאן עצם כשעורה ויעבור ויסיטנו, ועצם כשעורה מטמאה במגע ובמשא, דהיינו היסט; הלכך מנפחו בפיו, ואם יש עצם גדול – יראנו, ועצם כשעורה נדחה בנפיחתו, ואהל אין מטמאו: דהא אין טומאת אהל בעצמות אלא רוב בנין ורוב מנין
- ^ ברגל
- ^ שדריסת הרגלים העבירתן, והבא לעשות פסחו - יבדוק אם נידש, ויעבור; אבל לאכילת תרומה - לא סמכינן עלה: שיכול להמתין; ובית הפרס מדבריהם, ולא העמידום במקום כרת דפסח
- ^ בגמרא פריך: הא איצטריך: דאי בעי למיעבד בראשון - לא מצי עביד! אלא אדֶרֶךְ רְחֹקָה קאי: דאנוס הוי דלא מצי עביד; והכא נמי אמרינן בגמרא; ואי בעי למיעבד על ידי שלוחו – עביד, כמאן דאמר בגמרא 'הורצה', והלכך - הואיל ושאר אונסין אידחו לשני - אונס דדרך רחוקה למה לי דאידכר רחמנא טפי מאונס אחרינא? הא דרך רחוקה אנוס הוא: שאינו יכול ליכנס כל שעת שחיטה, כדאמרינן בגמרא? ולאשמעינן דאי בעי למיעבד לא מצי עביד - לא מצינן למימר, דהא ודאי מצי עביד כמאן דאמר הורצה
- ^ טמא ודרך רחוקה ושגג ונאנס
- ^ מפרש בגמרא
- ^ ולערב יבא, ומכל מקום בדרך רחוקה הוא: שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה, דהיינו כל שש שעות עד שקיעת החמה
- ^ ופטור מן השני
- ^ ולא עשה כלום, וְזָקוּק לשני
- ^ מדקתני 'ולא עשה'
- ^ ואטמא ליכא לאוקמא, ועל כרחיך אדרך רחוקה קא מהדר
- ^ וליטעמיך
- ^ גבי שגג ונאנס
- ^ דתנא תו זימנא אחריתי ולא עשה - אהי מוקמת לה? הלא שגג ולא ידע שהיום פסח
- ^ ומאי 'אי בעי' איכא למימר הכא
- ^ מאי אית לך למימר בלא עשה דסיפא? -
- ^ ועלה קאי ולא עשה - דאי בעי הוה עביד
- ^ גבי לא עשה דרישא
- ^ ועלה קאי ולא עשה: דאי בעי עביד, כדאמרינן בפרק 'האשה' (דף צא,א):האונן והמפקח הגל כו' שוחטין עליהן
- ^ דמזיד ואונן קתני בה
- ^ קתני חייבין בהכרת
- ^ דאמר לא תנן אוננין ברישא, 'ולא עשה' - אדרך רחוקה קאי -
- ^ סיפא ודאי מזיד מחסרא בה, ו
- ^ ועלה קאי 'ולא עשה' דסיפא
- ^ 'וחייבין בהכרת' נמי עליה קאי
- ^ לשון רבים
- '^ (אמר המגיה בקצת פירושי רש"י זה אינו:) ותימה לי אמאי לא אמר רב נחמן 'מנא אמינא לה? דקתני אם כן למה נאמר דרך רחוקה שאלו פטורין כו'; מדקאמר למה נאמר שמע מינה דאי בעי למיעבד עביד – כרב נחמן, דאי כרב ששת – איצטריך דאי בעי למיעבד דלא ליעבד! (עד כאן)