ויקיטקסט

ביאור:בבלי פסחים דף סא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

  • בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
  • מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
  • שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
  • מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[3]וישנו לאחר מיתה [1], [4]וישנו בצבור כביחיד [2] - תאמר בשינוי בעלים [3]: [1]דאין פסולו בגופו [4], [2]ואינו בארבע עבודות, [3]ואינו לאחר מיתה [5], [4]ואינו בצבור כביחיד [6]; ואף על גב דתרתי [7] לאו דוקא [8], תרתי מיהא דוקא: [9] דמאי שנא שינוי בעלים, דלא הוי פסולו בגופו - דפסולו מחשבה בעלמא היא, שינוי קודש נמי פסולו מחשבה בעלמא היא! ותו: הא דאמר 'שינוי בעלים אינו לאחר מיתה', ולרב פנחס בריה דרב אמי דאמר יש שינוי בעלים לאחר מיתה [10] - מאי איכא למימר? תרתי מיהת דוקא נינהו!

אלא אמר רבא: פסח ששחטו בשאר ימות השנה בשינוי בעלים - נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו [11], ופסול. [12]

משנה:

שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו, לערלים ולטמאים – פסול;

לאוכליו ושלא לאוכליו, למנויו ושלא למנויו, למולים ולערלים לטמאים ולטהורים – כשר [13];

שחטו קודם חצות – פסול, משום שנאמר (שמות יב ו) [וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל] בֵּין הָעַרְבָּיִם;

שחטו קודם לתמיד – כשר, ובלבד שיהא אחר ממרס בדמו [14] עד שיזרק התמיד,

ואם נזרק [15] כשר [16].

גמרא:

תנו רבנן [תוספתא מסכת פסחים פ"ד ה"ב [17]]: 'כיצד 'שלא לאוכליו'? - לשום חולה או לשום זקן;

כיצד 'שלא למנויו'?

נמנו עליו חבורה זו וּשְׁחָטוֹ לשם חבורה אחרת.'

מנהני מילי?

דתנו רבנן: 'בְּמִכְסַת (שמות יב ד: וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה) [18] - מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנויו;

יכול שחטו שלא למנויו יהא כעובר על המצוה, וכשר?

תלמוד לומר: במכסת תכוסו; הכתוב שנה עליו לעכב;

רבי אומר: לשון סורסי הוא [19], כאדם שאומר לחבירו "כוס [20] לי טלה זה" [21]';

אשכחן שלא למנויו, שלא לאוכליו מנא לן?

אמר קרא: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ [22] תָּכֹסּוּ: איתקש אוכלין למנויין;


עמוד ב

שחטוֹ למולין [23] על מנת שיתכפרו בו [24] ערלים [25] בזריקה - רב חסדא אמר פסול, רבה אמר כשר:

רב חסדא אמר פסול, יש מחשבת ערלים בזריקה,

רבה אמר: כשר, אין מחשבת ערלים בזריקה [26].

אמר רבה: מנא אמינא לה? – דתניא [דומה לתוספתא מסכת פסחים פ"ד ה"ב [27]]: '[28] יכול יפסול [29] בני חבורה הבאין עמו [30]? ודין הוא: הואיל וערלה פוסלת וטומאה פוסלת [31], מה טומאה לא עשה בה מקצת טומאה [32] ככל טומאה [33] - אף ערלה לא עשה בה מקצת ערלה ככל ערלה! [34]

או כלך לדרך זו: הואיל וערלה פוסלת [35] וזמן פוסל [36], מה זמן עשה בה מקצת זמן ככל זמן - אף ערלה עשה בה מקצת ערלה ככל ערלה?

נראה למי דומה: דנין דבר שאינו נוהג בכל הזבחים מדבר שאינו נוהג בכל הזבחים, ואל יוכיח זמן שנוהג בכל הזבחים [37]?

או כלך לדרך זו: דנין דבר שלא הותר מכללו מדבר שלא הותר מכללו [38], ואל תוכיח טומאה שהותרה מכללה [39]?

תלמוד לומר: (שמות יב מג) [וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן] זֹאת [חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ] [40] '.

מאי 'זֹאת' [41]? [42] אילימא דכולה ערלה פסלה, מקצתה לא פסלה - האי מ-וְכָל עָרֵל נפקא (שמות יב מח) [וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ]! אלא לאו הכי קתני: תלמוד לומר: וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ: כולה ערלה פסלה, מקצתה לא פסלה [43]! וכי תימא 'הוא הדין לזריקה דכולה ערלה מיהא פסלה' - תלמוד לומר: זֹאת [44] [45] בשחיטה [46] הוא דכולה ערלה מיהא פסלה, אבל זריקה - אפילו כולה ערלה נמי לא פסלה; וכי תימא מאי קולא דזריקה [47]? - [48] דאין מחשבת אוכלין בזריקה [49].

ורב חסדא [50]?

[51] אדרבה, לאידך גיסא: תלמוד לומר: וְכָל עָרֵל: כולה ערלה פסלה, מקצתה לא פסלה, אבל זריקה אפילו מקצתה נמי פסלה; וכי תימא 'הוא הדין לזריקה: דעד דאיכא כולה ערלה - לא פסלה' תלמוד לומר: זֹאת: שחיטה הוא דמקצתה לא פסלה [52], אבל זריקה - אפילו מקצתה פסלה! וכי תימא ומאי חומריה דזריקה [53]? - [54] דלא מקבע פיגול אלא בזריקה [55].

מתקיף לה רב אשי [56]: ממאי דהאי וְכָל עָרֵל - [57] כולה [58] משמע [59], [60] דילמא האי וְכָל עָרֵל משמע כל דהו ערלה [61]? - כתב רחמנא זֹאת: דעד דאיכא כולה ערלה לא פסלה [62], לא שנא בשחיטה ולא שנא בזריקה [63]?

אלא אמר רב אשי: רב חסדא ורבה -

הערות

עריכה
  1. ^ מת - בנו מביא קרבן אביו, ואם שחטו שלא לשמו - לא עלה לשם חובה, ואחריות הקרבן מוטל על נכסי המת, וצריך להביא אחר
  2. ^ וישנו בקרבן צבור כקרבן יחיד
  3. ^ אבל בשינוי בעלים מחשב בדבר אחר הוא, ואינו בארבע עבודות בשאר זבחים דלאו פסח, דלאו עיקרן לאכילה אתי אלא לכפרה - לא שייך שינוי בעלים אלא בזריקה: שאין לו בקרבן אלא כפרתו, וכפרה ליתא אלא בזריקה, וכי מרבינן שאר עבודות לפוסלה בשינוי בעלים [בפרק קמא דזבחים] - לא מרבינן אלא שוחט להתכפר אחֵר בזריקת דמו, או מוליך או מקבל לזרוק לשם אחֵר, או זרק ממנו לשם אחר; אבל שוחט לשם אחר - שתהא השחיטה לבדה לשם אחרים, אבל בשעת שחיטה אין דעתו על הזריקה אלא לבעליו – כשר; והכי אמרינן התם: אמר רב אשי: קל וחומר: ומה אם במקום שאמר "הריני שוחט לשם פלוני" דכשר [אבל] שחטו לזרוק לשם פלוני פסול, מקום שאם אמר כו'; שמע מינה מיהא דאין מחשבת שינוי בעלים בשאר עבודות אלא אם כן מחשבין באחת מהן על מנת לזרוק, אבל בשינוי קודש שחט שלא לשמו – פסול, דכתיב (ויקרא ג א ועוד) זֶבַח שְׁלָמִים: זביחה לשם שלמים, וכן בחטאת: וְשָׁחַט אֹתָהּ לְחַטָּאת (ויקרא ד לג), וכן פסח: זֶבַח פֶּסַח הוּא (שמות יב כז); ומיהו ודאי פסח שעיקרו לבעליו ליאכל בא, שחטו שלא לשם בעליו להאכילו למנויין אחרים - פסול כדקתני מתניתין: שחטו שלא למנויו פסול ועל כרחך בחישב על השחיטה לחודא קאמר, לא על מנת לזרוק: מדאיפלגו בה אמוראי בגמרא 'שחטו למולין על מנת שיתכפרו בו ערלים' - מכלל דשחטו לערלים דמתניתין במחשב על השחיטה קאמר, ושלא למנויו דומיא דלערלים, דהא גבי הדדי קתני להו
  4. ^ פסול מחשבה לא מיקרי פסול הגוף
  5. ^ דאין שם בעליו עליו מאחר שמת, ואם שינה שמו - כשר
  6. ^ דלשם מי ישנה אותו שלא יהא בעליו?: אם לשם נכרים - לא מיפסיל, כדאמרינן התם; ולקמן בשמעתין דאין שנוי בעלים פוסל אלא אם כן שינהו למחויב כפרה כמותו, דיליף מלְכַפֵּר עָלָיו - עליו ולא על חבירו, אלמא שינוי בעלים פסול בחבירו דומיא דידיה ומחויב כפרה כמותו, ואי לא - לא פסיל
  7. ^ מהנך פירכי
  8. ^ כלומר: לאו פירכי נינהו
  9. ^ ומפרש ואזיל הי תרתי לאו דווקא:
  10. ^ ואם שחטו לשם בעלים אחרים צריך היורש להביא אחר; בפרק קמא דזבחים אמרה
  11. ^ כמי ששחטו בזמנו שלא לשם בעלים
  12. ^ ואני שמעתי שינוי בעלים אינו בזריקה כדאמרינן אין מחשבת אוכלים בזריקה; ואי אפשר לומר כן: דמחשבת שלא לאוכליו - מנויין עליו הן, ובשחיטה הוא דגלי רחמנא ולא בשאר עבודות; אבל מחשבת שלא למנויו - דהיינו שינוי בעלים - עיקרה בזריקה הוא, כדיליף לקמן בשמעתין בזריקה: וְכִפֶּר עָלָיו [ויקר א, פסוקים כו, לא, לה, ויקרא ה פסוקים ו,י, ועוד] ולא על חבירו.
  13. ^ לאוכליו ושלא לאוכליו כשר - דמקצת אוכלין לא פסלי; ולקמן מפרש טעמא
  14. ^ שלא יקרוש, כדי שיהא ראוי לזריקה
  15. ^ קודם לתמיד
  16. ^ דאף על גב דאמרן (לעיל נט,א) יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים וגו' - לא מיפסיל בהכי
  17. ^ ליברמן
  18. ^ 'מכסת' - לשון מנויין, כמו אֵת מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ (ויקרא כז כג)
  19. ^ ארמי; חכמי האומות קורין לו 'לינגא שוריי"א'
  20. ^ שחוט
  21. ^ למימרא דבשעת שחיטה צריך להתכוין למנויו
  22. ^ לְפִי אָכְלוֹ = הראוי לאכול פרט לחולה ולזקן ולערל ואפילו הן מנויין
  23. ^ שחטו להאכילו למולין מנויין, אבל
  24. ^ בזריקתו
  25. ^ או מנויין או שאינן מנויין
  26. ^ לא מהני לפסול; וטעמא מפרש לקמיה
  27. ^ ליברמן
  28. ^ רישא דברייתא: (שמות יב מח) וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ
  29. ^ ערל
  30. ^ שאם נמנו עליו מולין וערל שמתו אחיו מחמת מילה, ושחט לשם כולם, יכול יפסל
  31. ^ אם שחטו לטמאין: דבעינן הראוי לאוכלו, כדכתיב אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ = תשחטו (שמות יב ד); ולתנא קמא דלית ליה לשון סורסי - בתריה כתיב (שמות יב ו) וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ
  32. ^ כגון: לטמאים ולטהורים
  33. ^ כאילו נשחט כולו לטמאים
  34. ^ ולקמן פריך: מאי שנא טומאה דפשיטא ליה ומאי שנה ערלה דמספקא ליה?
  35. ^ מהאי טעמא נמי: דראוי לאכילה בעינן
  36. ^ שחטו על מנת לאכול הימנו כזית חוץ לזמנו - נעשה כולו פיגול, והיינו 'מקצת זמן': שלא חישב אלא על כזית הימנו, כדכתיב (ויקרא יט ז) וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא [לֹא יֵרָצֶה], ותניא בתורת כהנים [ספרא צו פרשתא ח הלכה א] ובזבחים (כט,א) 'כוף אזנך לשמוע: במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר, וכתיב הֵאָכֹל יֵאָכֵל - אכילה בכזית
  37. ^ ערלה וטומאה אינה נוהגת בשאר זבחים כפסח, שכן ערל וטמא משלחין קרבנותיהן: דלא מעכבא בהו אכילת בעלים
  38. ^ ערלה לא הותרה מכללה: שאין שום קרבן נאכל לערלים, דילפינן ביבמות (עג,א) דערל אסור בקדשים, דאתי בקל וחומר מפסח הקל; וּזְמַן נמי לא הותר לשום קרבן לאוכלו חוץ לזמנו
  39. ^ כדמפרש לקמן: הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה
  40. ^ וכתיב בההיא פרשתא (שמות יב מח) וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ
  41. ^ היכי משמע מזֹאת דאינו פוסל בני חבורה הבאין עמו
  42. ^ על כרחיך מילתא אחריתי קאמר:
  43. ^ תלמוד לומר: (שמות יב מח) וְכָל עָרֵל - עד דאיכא כולה ערלות, ו-זֹאת אתא דלא תימא הוא הדין לזריקה: דכולה ערלות מיהא פסלה ביה אם שחטו למולין על מנת לזרוק דמה לערלים לבדם
  44. ^ דמשמע בעבודה אחת הוא דפסלה ערלות והיינו שחיטה
  45. ^ והיינו
  46. ^ דהיא תחלה לעבודות, והיא הוזכרה אצל מנויין ואוכלין, כדמפרש
  47. ^ דתימא האי זֹאת אשחיטה קאי ולמעוטי זריקה
  48. ^ היינו קולא:
  49. ^ דהא לא אתרבי מחשבת אוכלין אצל זריקה: דשחיטה גלי בה רחמנא, הלכך מסתברא ד-זֹאת דפסול כולה ערלות - אשחיטה קאי, ולאו אזריקה, וזֹאת משמע מיעוטא
  50. ^ דאמר לעיל יש מחשבת ערלים בזריקה
  51. ^ אמר לך:
  52. ^ האי זֹאת - לאו לקולא גבי זריקה הוא, אלא לאחמורי עליה אתא, והכא קאמר: זאת היא דמקצת ערלה לא פסלה בה
  53. ^ משחיטה, דמוקמית קולא דמקצת ערלה לא פסלה אשחיטה אבל זריקה אפילו מקצתה פסלה
  54. ^ היינו חומרא דילה:
  55. ^ דלא מקיים פיגול אלא בזריקה: אם חישב באחת מארבע עבודות על מנת לאכול הימנו כזית חוץ לזמנו - פיגול הוא, וחייבין עליו כרת אפילו אכל ממנו תוך זמנו, כדכתיב (ויקרא ז יח) וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא, ובלבד שיעשו כל עבודות שלאחריה שלא בפסול אחר, אלא או בשתיקה או בכשרות: על מנת תוך זמנו או על מנת פיגול כמותה, אבל חישב באחת מעבודות שלאחריה פסול אחר, כגון חוץ למקומו – שוב אין בו כרת, כדאמרינן בזבחים (כח,ב) ובמנחות בפרק שני (טז,ב): הרצאה כתיבה בפיגול: נאמר פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה בפיגול (ויקרא יט ז), ונאמר בכשר: וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה (ויקרא כב כז); כהרצאת כשר כך הרצאת פיגול: מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתיריו בכשרות - אף הרצאת פיגול עד שיקרבו כל מתיריו או בפיגול או בכשרות; אלמא לא מיקבע וודאי של פיגול אלא בזריקה שהיא סוף העבודה: דכל שעתא קאי בספק שמא יחשב פסול אחר בעבודה הבאה ויפקיע שם פיגול ממנו
  56. ^ בין לרבה בין לרב חסדא
  57. ^ עד דאיכא
  58. ^ ערלה
  59. ^ דנייתי זֹאת למעוטי זריקה, למר לחומרא ולמר לקולא
  60. ^ ו'תלמוד לומר: זֹאת' דקתני - תנא מילתא אחריתי קאמר:
  61. ^ דילמא זֹאת דקתני תנא אמילתיה קאי, ומינה יליף דאינו פוסל בני חבורה הבאין עמו, ומשום דוְכָל עָרֵל - כל דהו משמע, והכי קאמר: יכול יפסול בני חבורה, ד-וְכָל עָרֵל = כל דהו משמע, ושוב לא יאכל בו שום אדם!
  62. ^ עבודה שלימה בעינן בערלות
  63. ^ ולעולם לא שנא שחיטה ולא שנא זריקה - שוין
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:בבלי_פסחים_דף_סא"