ביאור:בבלי פסחים דף מג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שהגיעו לפרקן ולא הגיעו לשנים ^[1], בנות עניים טופלות אותן בסיד, בנות עשירים טופלות אותן בסולת ^[2], בנות מלכים - בשמן המור שנאמר (אסתר ב יב) [וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן] שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר [וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים].

מאי 'שמן המור'?

רב הונא בר ירמיה אומר: סטכת ^[3];

רב ירמיה בר אבא אמר: שמן זית שלא הביא שליש.

תניא ^[4]: 'רבי יהודה אומר: אנפיקנין = שמן זית שלא הביא שליש, ולמה סכין אותו? - מפני שמשיר את השיער ומעדן את הבשר ^[5].

זה הכלל: כל שהוא ממין דגן [הרי זה עובר בפסח]:

תניא: 'אמר רבי יהושע: וכי מאחר ששנינו 'כל שהוא מין דגן הרי זה עובר בפסח', למה מנו חכמים את אלו? - כדי שיהא רגיל בהן ובשמותיהן ^[6]'.

כי הא: דההוא בר מערבא איקלע לבבל, הוה בישרא בהדיה, אמר להו: קריבו לי מתכילתא ^[7]!

שמע דקאמרי "קריבו ליה כותח", כיון דשמע ^[8] 'כותח' – פירש ^[9].

הרי אלו באזהרה [ואין בהן משום כרת]:

מאן תנא ^[10] דחמץ דגן גמור על ידי תערובות ^[11], ונוקשה ^[12] בעיניה - ^[13] בלאו ^[14]?

אמר רב יהודה אמר רב: רבי מאיר היא, דתניא: שיאור ^[15] ישרף, ונותנו לכלבו, והאוכלו – בארבעים.

הא - גופא קשיא: אמרת שיאור ישרף, אלמא אסור בהנאה, והדר תני ונותנו לפני כלבו אלמא מותר בהנאה!?

^[16] הכי קאמר:

שיאור ישרף ^[17] דרבי מאיר ^[18] - ^[19] לרבי מאיר, ^[20] דרבי יהודה - ^[21] לרבי יהודה;

^[22] ונותנו לפני כלבו - דרבי מאיר לרבי יהודה ^[23],

והאוכלו בארבעים - אתאן לרבי מאיר ^[24];

שמעינן ליה לרבי מאיר נוקשה בעיניה בלאו, וכל שכן חמץ דגן גמור על ידי תערובת ^[25].

רב נחמן אמר: רבי אליעזר היא, דתניא: על חמץ דגן גמור ענוש כרת, על עירובו בלאו ^[26] - דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: על חמץ דגן גמור ענוש כרת, על עירובו בלא כלום, ושמעינן ליה לרבי אליעזר דאמר חמץ דגן גמור על ידי תערובת בלאו, וכל שכן נוקשה בעיניה. ^[27]

ורב נחמן, מאי טעמא לא אמר כרב יהודה ^[28]?

אמר לך: דילמא עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם אלא נוקשה בעיניה, אבל חמץ דגן גמור על ידי תערובת – לא [אין אפילו לאו].

ורב יהודה, מאי טעמא לא אמר כרב נחמן?

אמר לך: עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא חמץ דגן גמור על ידי תערובת, אבל נוקשה בעיניה - לא אמר [אלא אין אפילו לאו].

תניא כוותיה דרב יהודה ^[29]: ’[שמות יב,כ] כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלו [בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת] - לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום המצרי; יכול יהא ענוש כרת? תלמוד לומר: (שמות יב טו) [שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם] כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה [הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי]: על חמץ דגן גמור ענוש כרת, ועל עירובו בלאו ^[30]; מאן שמעת ליה דאמר על עירובו בלאו? - רבי אליעזר היא, ואילו נוקשה בעיניה לא קאמר, שמע מינה נוקשה לרבי אליעזר לית ליה [כל איסור].

ורבי אליעזר, עירובו בלאו מנא ליה? דכתיב: (שמות יב כ) כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ ^[31]!

אי הכי כרת נמי לחייב, דהא כתיב כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה (שמות יב טו)!?

ההוא ^[32] מיבעי ליה לכדתניא ^[33]: ' (שמות יב כ) [כָּל] מַחְמֶצֶת [לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת]; אין לי אלא שנתחמץ מאליו, מחמת דבר אחר מניין? - תלמוד לומר: (שמות יב יט) [שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי] כָּל [אֹכֵל] מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה [הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ]’

אי הכי, דלאו נמי להכי הוא דאתא ^[34]?

אלא טעמא דרבי אליעזר מ-כָּל [מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת [שמות יב,כ]]!

התם נמי ^[35] הכתיב כָּל [אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה]!?

ההוא מיבעי ליה לרבות את הנשים.

'נשים'? מדרב יהודה אמר רב נפקא, דאמר רב יהודה אמר רב, וכן תנא דבי רבי ישמעאל [מכילתא דרשב"י משפטים פרק כא,א]: אמר קרא: (במדבר ה ו) [דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל] אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם [לִמְעֹל מַעַל בַּה' וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא] - השוה הכתוב איש לאשה לכל עונשין שבתורה ^[36]!

איצטריך:

עמוד ב

סלקא דעתך אמינא 'הואיל וכתיב (דברים טז ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת [לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ]: כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ, והני נשי הואיל וליתנהו בקום אכול מצה דהויא ליה מצות עשה שהזמן גרמא ^[37], אימא בבל תאכל חמץ נמי ליתנהו' [עיין תוספות ד"ה סלקא דעתך] - קא משמע לן ^[38]; והשתא דאתרבו להו בבל תאכל חמץ - איתרבי נמי לאכילת מצה ^[39], כרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר [נראה גירסת רש"י: אליעזר]: נשים חייבות באכילת מצה דבר תורה, שנאמר (דברים טז ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ [שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ]: כל שישנו בבל תאכל חמץ - ישנו באכילת מצה, והני נשי נמי: הואיל וישנן בבל תאכל חמץ ^[40] ישנן בקום אכול מצה.

ומאי חזית דהאי 'כָּל' לרבויי נשים ומפקת עירובו? אימא לרבויי עירובו?

מסתברא: קאי באוכלין - מרבה אוכלין ^[41], קאי באוכלין מרבה נאכלין ^[42]?!

מתקיף לה רב נתן אבוה דרב הונא: וכל היכא דקאי באוכלין לא מרבה נאכלין? והא תניא [ספרא צו פרשתא י מ"ט]:

'(ויקרא ז כה) כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיב [מִמֶּנָּה אִשֶּׁה לַה' וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מֵעַמֶּיהָ]: אין לי אלא חֵלב תמימין שראוי ליקרב ^[43], חלב בעלי מומין מנין?

תלמוד לומר מִן הַבְּהֵמָה;

חלב חולין מניין?

תלמוד לומר: כִּי כָּל [אֹכֵל חֵלֶב... וְנִכְרְתָה]’

והא הכא דקאי באוכלין וקא מרבה נאכלין!?

התם דליכא אוכלין ^[44] - מרבה נאכלין; הכא דאיכא ^[45] אוכלין ^[46] - לא שביק להו לאוכלין ומרבה נאכלין.

^[47] ורבנן ^[48] דלית להו עירוב ^[49], ^[50] כָּל ^[51] לא דרשי, אלא נשים מנא להו?

כָּל ^[52] לא דרשי ^[53], ^[54] כִּי כָּל [אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה [שמות יב,טו]] – דרשי ^[55].

^[56] ורבי אליעזר, אימא: כָּל ^[57] - לרבות את הנשים, כִּי כָּל - לרבות את עירובו ^[58]?

וכי תימא 'כִּי כָּל' רבי אליעזר לא דריש – והתניא: שאור בל תקטירו [כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה' ויקרא ב,יא]; אין לי אלא כולו ^[59], מקצתו ^[60] מניין? תלמוד לומר: כָל [שְׂאֹר]; עירובו ^[61] מניין? תלמוד לומר: כִּי כָל; מאן שמעת ליה דדריש כָל? - רבי אליעזר, וקא דריש כִּי כָל!?

קשיא.

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה, אין היתר מצטרף לאיסור ^[62] - חוץ מאיסורי נזיר ^[63], שהרי אמרה תורה (במדבר ו ג) [מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל] מִשְׁרַת [עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל] ^[64];

^[65]

וזעירי אמר: אף שאור בל תקטירו [כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה' ויקרא ב,יא] ^[66], כמאן? - כרבי אליעזר, דדריש ^[67] כָל! ^[68]

אי הכי,

הערות

^ שיש להן שערות כאילו הגיעו לפרקן והן לא הגיעו לכלל שנים ובושות על כך
^ ומשיר את השער
^ לא איתפרש [שמן אפרסמון ביוונית]
^ במנחות תנן 'אנפקינון לא יביא', ומפרש רבי יהודה
^ אשקלייר"א
^ שיהא בקי בהן: שידע ממה הן עושין אותו, שיהא נזהר בהן: כשיביאו לו כותח - ידע שיש חלב, ויש שם חמץ אם פסח הוא
^ שום לפתן ללפת בו את הפת
^ שקראו שמו
^ שבקי היה וידע שיש שם חלב
^ דמתניתין, דאית ליה
^ שנתערב במין אחר ואינו בעין: שנימוח
^ אי נמי חמץ נוקשה = רע
^ מוּזְהָרין על אכילתו
^ דקתני מתניתין: כותח הבבלי ושכר המדי = חמץ דגן גמור, אלא שנתערב בדבר אחר, ותכשיטי נשים - בעיניה הוא, אבל נוקשה הוא: דאינו ראוי לאכילה, וקתני באזהרה: דעובר עליהן בלאו
^ שלא נתחמץ כל צורכו
^ שיאור פליגי במתניתין [פ"ג מ"ה, (להלן מח,ב), ובברייתא שם פורש]: רבי מאיר קרי 'שיאור' = את שהכסיפו פניו, וְזֶהוּ תחלת חימוצו, ולרבי יהודה הוי 'שיאור' - שהתחיל ליסדק כבר סדקין דקין כקרני חגבים, אחד לכאן ואחד לכאן, אבל שהכסיפו פניו לרבי יהודה - מצה היא; ולרבי מאיר קרני חגבים - חמץ גמור הוא, והכא
^ דאסור בהנאה = שיאור
^ הכסיפו פניו
^ ישרף
^ ושיאור
^ ישרף
^ וסיפא, דקתני
^ אליבא דרבי יהודה קאמר ליה, ואשיאור דרבי מאיר קאי
^ כלומר: לרבי מאיר, האוכלו [לשיאור זה שרבי יהודה מתיר בהנאה] - סופג את הארבעים
^ אלמא שמעינן ליה לרבי מאיר דאית ליה חדא מהני תרתי: דמתניתין דקאמר נוקשה בעיניה בלאו, כגון שיאור - דנוקשה הוא: דאינו ראוי לאכילה הואיל והחמיץ קצת, ולא גמר ולהחמיץ עיסות אחרות כשאור נמי לא חזי, וקאמר בלאו, וכל שכן חמץ גמור על ידי תערובת - דקסבר רב יהודה על ידי תערובת חמיר מנוקשה בעין, והאי לאו דנוקשה - נפקא ליה מכָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלו (שמות יב כ) ; כָּל רבויא הוא, כדלקמן
^ מכָּל מַחְמֶצֶת [לֹא תֹאכֵלו] (שמות יב כ), כדלקמן
^ רב נחמן סבירא ליה נוקשה בעיניה חמור מחמץ גמור על ידי תערובת; [ולכן נוקשה בלאו, אך לא בכרת]
^ דמוקי מתניתין כרבי מאיר
^ דאמר חמץ גמור בתערובת חמור
^ לענין כרת לא כתיב (שמות יב כ) כָּל מַחְמֶצֶת אלא כָּל אֹכֵל חָמֵץ (שמות יב טו) ולקמן מפרש ליה; כותח ושכר וחומץ וזיתום - כולן חמץ גמור מעורב בהן: כותח איכא פת, ובהנך תלתא איכא שערי, וכולהו בני אכילה ושתיה נינהו; אבל זומן ועמילן וקולן - דנוקשה הוא, ובעיניה, הואיל ולאו בני אכילה נינהו - לא תנינהו, והיינו כדרב יהודה, דאמר 'מודה היה רבי אליעזר בנוקשה בעיניה דפטור'
^ פשיטא: מדאפקיה בלשון 'מחמצת'
^ מַחְמֶצֶת דגבי כרת (שמות יב יט) - לאו לעירובו אתא, אלא
^ לנתחמץ מחמת דבר אחר
^ אי הכי, האי דגבי לאו נמי אימא לאזהורי אנתחמץ מחמת דבר אחר [והוא חמץ בעין] אתא, ואזהרה דתערובת מנא ליה
^ גבי כרת (שמות יב יט)
^ מכאן שהנשים חייבות על כל לא תעשה שבתורה, שהרי עונשן מלקות
^ מצות עשה שהזמן גרמא נפקא לן בפרק קמא דקידושין (כט,א) דנשים פטורות
^ האי כָּל דמוזהרות על החמץ [כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת [שמות יב,כ]]
^ וכיון דמוזהרות על לאו דחמץ - חייבות בעשה דאכילת מצה לילה הראשון - ואף על גב דזמן גרמא
^ דנפקא לן מ מכָּל אֹכֵל חָמֵץ (שמות יב טו)
^ 'כל' דגבי כרת - באוכלי חמץ כתיב [[שמות יב,טו] שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי], אבל 'כל' דאזהרה - בנאכל כתיב: כָּל מַחְמֶצֶת [לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת [שמות יב,כ]]
^ בתמיה
^ 'אשר יקריב' משמע קדשים ושיהיו תמימים
^ דליכא לרבויי אוכלין, דהא נשים - מדרב יהודה נפקי: השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה
^ לרבויי
^ דנשים באיסור חמץ, דלא נפקי לן מדרב יהודה, כדאמרן לעיל
^ ופרכינן:
^ דפליגי אדרבי אליעזר בעירוב דחמץ
^ כיון דלית להו לאו בעירוב
^ פשיטא
^ דכתיב גבי אזהרה דכָּל מַחְמֶצֶת [[שמות יב,כ], והשתא על כרחך כל דגבי כרת (שמות יב יט) - לרבויי נשים נמי
^ דגבי אזהרה, דלא כתיב 'כי' בהדיה [[שמות יב,כ] כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ]
^ לא דרשינן לרבויי נאכלין דעירובו
^ אבל גבי כרת דאוכלין כתיב
^ דרשינן ליה
^ ומקשינן:
^ דכרת [כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה (שמות יב טו)
^ נמי לכרת: דכיון דליכא תו אוכלין לרבויי - מרבינן ביה נאכלין, כדאמרן גבי חֵלב, ואימא על עירובו בכרת
^ בזמן שכל ההקטר מן השאור
^ חצי זית, שאינו הקטר שלם דאין הקטרה פחותה מכזית
^ כשאינו בעין, אלא מעורב ונבלל עם מנחה הוגנת של מצות לאחר שפתתן, דאינן בעין
^ אכל חצי זית חלב וחצי זית בשר בבת אחת - אין היתר משלים את שיעור האיסור לחייבו
^ שאם אכל חצי זית ענבים וחצי זית לחם בבת אחת - חייב
^ חייב על שריית פתו ביין, ואי איכא מיין לחודה כזית - למה לי קרא?*
^ *'וְכָל מִשְׁרַת' לא גרסינן, ואית דגרסי ליה, ומפרשי דאפילו לרבנן דלא דרשי 'כל' – 'וְכָל' דרשי; ולא היא! דהא פרכינן לקמן 'האי מיבעיא ליה לכדתניא משרת ליתן טעם כעיקר', ואם איתא - נימא ליה 'אנא טעמא דידי מ'וְכָל'! אלא ממשמעותא דמשרת נפקא ליה, 'וְכָל' לא דריש
^ נמי היתר מצטרף לאיסור: חצי זית קומץ דשאור וחצי זית דמצה, ואינן מעורבין אלא כל אחד ניכר
^ לעיל
^ ומהתם נפקא ליה, כדאמרן לעיל מקצתו מניין? - תלמוד לומר: כל ודריש ליה הכי: מקצתו מניין = חצי זית שאור וחצי זית מצה עמו.

[1] שיש להן שערות כאילו הגיעו לפרקן והן לא הגיעו לכלל שנים ובושות על כך

[2] ומשיר את השער

[3] לא איתפרש [שמן אפרסמון ביוונית]

[4] במנחות תנן 'אנפקינון לא יביא', ומפרש רבי יהודה

[5] אשקלייר"א

[6] שיהא בקי בהן: שידע ממה הן עושין אותו, שיהא נזהר בהן: כשיביאו לו כותח - ידע שיש חלב, ויש שם חמץ אם פסח הוא

[7] שום לפתן ללפת בו את הפת

[8] שקראו שמו

[9] שבקי היה וידע שיש שם חלב

[10] דמתניתין, דאית ליה

[11] שנתערב במין אחר ואינו בעין: שנימוח

[12] אי נמי חמץ נוקשה = רע

[13] מוּזְהָרין על אכילתו

[14] דקתני מתניתין: כותח הבבלי ושכר המדי = חמץ דגן גמור, אלא שנתערב בדבר אחר, ותכשיטי נשים - בעיניה הוא, אבל נוקשה הוא: דאינו ראוי לאכילה, וקתני באזהרה: דעובר עליהן בלאו

[15] שלא נתחמץ כל צורכו

[16] שיאור פליגי במתניתין [פ"ג מ"ה, (להלן מח,ב), ובברייתא שם פורש]: רבי מאיר קרי 'שיאור' = את שהכסיפו פניו, וְזֶהוּ תחלת חימוצו, ולרבי יהודה הוי 'שיאור' - שהתחיל ליסדק כבר סדקין דקין כקרני חגבים, אחד לכאן ואחד לכאן, אבל שהכסיפו פניו לרבי יהודה - מצה היא; ולרבי מאיר קרני חגבים - חמץ גמור הוא, והכא

[17] דאסור בהנאה = שיאור

[18] הכסיפו פניו

[19] ישרף

[20] ושיאור

[21] ישרף

[22] וסיפא, דקתני

[23] אליבא דרבי יהודה קאמר ליה, ואשיאור דרבי מאיר קאי

[24] כלומר: לרבי מאיר, האוכלו [לשיאור זה שרבי יהודה מתיר בהנאה] - סופג את הארבעים

[25] אלמא שמעינן ליה לרבי מאיר דאית ליה חדא מהני תרתי: דמתניתין דקאמר נוקשה בעיניה בלאו, כגון שיאור - דנוקשה הוא: דאינו ראוי לאכילה הואיל והחמיץ קצת, ולא גמר ולהחמיץ עיסות אחרות כשאור נמי לא חזי, וקאמר בלאו, וכל שכן חמץ גמור על ידי תערובת - דקסבר רב יהודה על ידי תערובת חמיר מנוקשה בעין, והאי לאו דנוקשה - נפקא ליה מכָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלו (שמות יב כ) ; כָּל רבויא הוא, כדלקמן

[26] מכָּל מַחְמֶצֶת [לֹא תֹאכֵלו] (שמות יב כ), כדלקמן

[27] רב נחמן סבירא ליה נוקשה בעיניה חמור מחמץ גמור על ידי תערובת; [ולכן נוקשה בלאו, אך לא בכרת]

[28] דמוקי מתניתין כרבי מאיר

[29] דאמר חמץ גמור בתערובת חמור

[30] לענין כרת לא כתיב (שמות יב כ) כָּל מַחְמֶצֶת אלא כָּל אֹכֵל חָמֵץ (שמות יב טו) ולקמן מפרש ליה; כותח ושכר וחומץ וזיתום - כולן חמץ גמור מעורב בהן: כותח איכא פת, ובהנך תלתא איכא שערי, וכולהו בני אכילה ושתיה נינהו; אבל זומן ועמילן וקולן - דנוקשה הוא, ובעיניה, הואיל ולאו בני אכילה נינהו - לא תנינהו, והיינו כדרב יהודה, דאמר 'מודה היה רבי אליעזר בנוקשה בעיניה דפטור'

[31] פשיטא: מדאפקיה בלשון 'מחמצת'

[32] מַחְמֶצֶת דגבי כרת (שמות יב יט) - לאו לעירובו אתא, אלא

[33] לנתחמץ מחמת דבר אחר

[34] אי הכי, האי דגבי לאו נמי אימא לאזהורי אנתחמץ מחמת דבר אחר [והוא חמץ בעין] אתא, ואזהרה דתערובת מנא ליה

[35] גבי כרת (שמות יב יט)

[36] מכאן שהנשים חייבות על כל לא תעשה שבתורה, שהרי עונשן מלקות

[37] מצות עשה שהזמן גרמא נפקא לן בפרק קמא דקידושין (כט,א) דנשים פטורות

[38] האי כָּל דמוזהרות על החמץ [כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת [שמות יב,כ]]

[39] וכיון דמוזהרות על לאו דחמץ - חייבות בעשה דאכילת מצה לילה הראשון - ואף על גב דזמן גרמא

[40] דנפקא לן מ מכָּל אֹכֵל חָמֵץ (שמות יב טו)

[41] 'כל' דגבי כרת - באוכלי חמץ כתיב [[שמות יב,טו] שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי], אבל 'כל' דאזהרה - בנאכל כתיב: כָּל מַחְמֶצֶת [לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת [שמות יב,כ]]

[42] בתמיה

[43] 'אשר יקריב' משמע קדשים ושיהיו תמימים

[44] דליכא לרבויי אוכלין, דהא נשים - מדרב יהודה נפקי: השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה

[45] לרבויי

[46] דנשים באיסור חמץ, דלא נפקי לן מדרב יהודה, כדאמרן לעיל

[47] ופרכינן:

[48] דפליגי אדרבי אליעזר בעירוב דחמץ

[49] כיון דלית להו לאו בעירוב

[50] פשיטא

[51] דכתיב גבי אזהרה דכָּל מַחְמֶצֶת [[שמות יב,כ], והשתא על כרחך כל דגבי כרת (שמות יב יט) - לרבויי נשים נמי

[52] דגבי אזהרה, דלא כתיב 'כי' בהדיה [[שמות יב,כ] כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ]

[53] לא דרשינן לרבויי נאכלין דעירובו

[54] אבל גבי כרת דאוכלין כתיב

[55] דרשינן ליה

[56] ומקשינן:

[57] דכרת [כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה (שמות יב טו)

[58] נמי לכרת: דכיון דליכא תו אוכלין לרבויי - מרבינן ביה נאכלין, כדאמרן גבי חֵלב, ואימא על עירובו בכרת

[59] בזמן שכל ההקטר מן השאור

[60] חצי זית, שאינו הקטר שלם דאין הקטרה פחותה מכזית

[61] כשאינו בעין, אלא מעורב ונבלל עם מנחה הוגנת של מצות לאחר שפתתן, דאינן בעין

[62] אכל חצי זית חלב וחצי זית בשר בבת אחת - אין היתר משלים את שיעור האיסור לחייבו

[63] שאם אכל חצי זית ענבים וחצי זית לחם בבת אחת - חייב

[64] חייב על שריית פתו ביין, ואי איכא מיין לחודה כזית - למה לי קרא?*

[65] *'וְכָל מִשְׁרַת' לא גרסינן, ואית דגרסי ליה, ומפרשי דאפילו לרבנן דלא דרשי 'כל' – 'וְכָל' דרשי; ולא היא! דהא פרכינן לקמן 'האי מיבעיא ליה לכדתניא משרת ליתן טעם כעיקר', ואם איתא - נימא ליה 'אנא טעמא דידי מ'וְכָל'! אלא ממשמעותא דמשרת נפקא ליה, 'וְכָל' לא דריש

[66] נמי היתר מצטרף לאיסור: חצי זית קומץ דשאור וחצי זית דמצה, ואינן מעורבין אלא כל אחד ניכר

[67] לעיל

[68] ומהתם נפקא ליה, כדאמרן לעיל מקצתו מניין? - תלמוד לומר: כל ודריש ליה הכי: מקצתו מניין = חצי זית שאור וחצי זית מצה עמו.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]