ביאור:בבלי פסחים דף לב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ואחד הסך [1]; אחד תרומה טמאה ואחד תרומה טהורה - משלם חומש וחומשא דחומשא [2]';
איבעיא להו: [3] כשהוא משלם, לפי מדה משלם או לפי דמים משלם? [4] לרבות אפילו שוה כסף, ואפילו סובין - ודאי לפי דמים משלם, אבל בתרומה שוגג איבעיא לן, הואיל והקפידה התורה לשלם פירות</ref>: כל היכא דמעיקרא [5] שויא [6] ארבעה זוזי ולבסוף [7] שויא זוזא [8] - לא תיבעי לך, דודאי כדמעיקרא משלם לפי דמים [9], דלא גרע מגזלן [10], דתנן [בבא קמא פ"ט מ"א]: כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה [11]; כי תיבעי לך דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ארבעה – מאי?: לפי מדה משלם, דאמר ליה 'גריוא אכל - גריוא משלם' [12]? או דילמא לפי דמים משלם: בזוזא אכל בזוזא משלם [13]?
אמר רב יוסף: תא שמע [ספרא אמור פרשתא ו פרק ו ה"ו]: אכל גרוגרות [14] ושילם לו תמרים [15] - תבא עליו ברכה; אי אמרת בשלמא לפי מדה משלם, אמטו להכי תבא עליו ברכה: דאכיל גריוא דגרוגרות דשויא זוזא וקא יהיב גריוא דתמרים דשויא ארבעה; אלא אי אמרת לפי דמים משלם, אמאי תבא עליו ברכה? בזוזא אכל בזוזא קא משלם!?
אמר אביי: לעולם לפי דמים משלם, ואמאי תבא עליו ברכה? - דאכל מידי דלא קפיץ עליה זביניה וקא משלם מידי דקפיץ עליה זביניה [16].
תנן: האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג - משלם קרן וחומש; אי אמרת בשלמא לפי מדה משלם, שפיר; אלא אי אמרת לפי דמים משלם, חמץ בפסח בר דמים הוא?
אִין! הא מני? - רבי יוסי הגלילי היא, דאמר חמץ בפסח מותר בהנאה.
אי הכי אימא סיפא: במזיד פטור מן התשלומין ומדמי עצים; אי רבי יוסי הגלילי, אמאי פטור מן התשלומין ומדמי עצים? [17]
סבר לה כרבי נחוניא בן הקנה, דתניא 'רבי נחוניא בן הקנה היה עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין וכו' [18].
- שמות פרק כא, פסוק כב: וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים: פסוק כג: וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ:
כתנאי [20]: [דומה לתוספתא פסחים פ"א ה"י [ליברמן]] 'האוכל תרומת חמץ בפסח פטור מן התשלומין ומדמי עצים [21] - דברי רבי עקיבא; רבי יוחנן בן נורי מחייב. אמר לו רבי עקיבא לרבי יוחנן בן נורי: וכי מה הנאה יש לו [22] בה [23]?!
אמר לו רבי יוחנן בן נורי לרבי עקיבא: ומה הנאה יש לאוכל תרומה טמאה בשאר כל ימות השנה שמשלם [24]?
אמר לו: לא! אם אמרת בתרומה טמאה בשאר ימות השנה שאף על פי שאין לו בה היתר אכילה יש לו בה היתר הסקה [25], תאמר בזה שאין לו בה לא היתר אכילה ולא היתר הסקה? הא למה זה דומה? - לתרומת תותים וענבים שנטמאה שאין לו בה לא היתר אכילה ולא היתר הסקה [26]; במה דברים אמורים [27]? - במפריש תרומה והחמיצה [28], אבל מפריש תרומת חמץ [29] - דברי הכל [30] אינה קדושה.' [31]
תניא אידך: ’[ויקרא כב,יד] [וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו] וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ - דבר הראוי להיות קדש [32], פרט לאוכל תרומת חמץ בפסח [33] שפטור מן התשלומים ומדמי עצים - דברי רבי אליעזר בן יעקב, ורבי אלעזר חסמא מחייב;
אמר לו רבי אליעזר בן יעקב לרבי אלעזר חסמא: וכי מה הנאה יש לו בה [34]?
אמר לו רבי אלעזר חסמא לרבי אליעזר בן יעקב: וכי מה הנאה יש לו לאוכל תרומה טמאה בשאר ימות השנה שמשלם?
אמר לו: לא! אם אמרת בתרומה טמאה בשאר ימות השנה, שאף על פי שאין לו בה היתר אכילה יש לו בה היתר הסקה, תאמר בזו שאין לו בה לא היתר אכילה ולא היתר הסקה?
אמר לו: אף בזו יש לו בה היתר הסקה: שאם רצה הכהן - מריצה לפני כלבו או מסיקה תחת תבשילו!'
אמר אביי: רבי אליעזר בן יעקב, ורבי עקיבא, ורבי יוחנן בן נורי - כולהו סבירא להו חמץ בפסח אסור בהנאה, ובהא פליגי [35]: דרבי עקיבא סבר לפי דמים משלם, ורבי יוחנן בן נורי סבר לפי מדה משלם.
פשיטא!?
מהו דתימא 'רבי יוחנן בן נורי נמי כרבי עקיבא סבירא ליה, דאמר לפי דמים משלם, והתם היינו טעמא: דקא מחייב משום דסבר לה כרבי יוסי הגלילי, דאמר חמץ בפסח מותר בהנאה' - קא משמע לן.
ואימא הכי נמי?
אם כן [36] - נהדר ליה רבי יוחנן בן נורי לרבי עקיבא [37], כי היכי דמהדר ליה רבי אלעזר חסמא לרבי אליעזר בן יעקב.
תנו רבנן: 'האוכל כזית תרומה [38] משלם קרן וחומש; אבא שאול אומר: עד שיהא בו שוה פרוטה.'
מאי טעמא דתנא קמא?
אמר קרא (ויקרא כב יד) וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה [וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ], ואכילה בכזית;
ואבא שאול מאי טעמא?
אמר קרא וְנָתַן [לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ], ואין נתינה פחות משוה פרוטה.
ואידך נמי, הא כתיב יֹאכַל?
ההוא - פרט למזיק [39] הוא דאתא [40];
ותנא קמא, הכתיב וְנָתַן?
ההוא מיבעי ליה לדבר הראוי להיות קדש [41].
תנו רבנן: האוכל תרומה פחות מכזית - משלם את הקרן ואינו משלם את החומש; היכי דמי? אי דלית ביה שוה פרוטה - קרן נמי לא לישלם! ואי דאית בה שוה פרוטה [42] - חומש נמי לישלם!?
לעולם דאית בה שוה פרוטה, ואפילו הכי: כיון דלית ביה כזית [43] - משלם את הקרן ואינו משלם את החומש.
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא [44]: הא [45] - דלא כאבא שאול, דאי כאבא שאול, האמר 'כיון שיש בה שוה פרוטה אף על גב דלית ביה כזית' [46]!
אמר להו רב פפא: אפילו תימא אבא שאול, אבא שאול תרתי בעי [47].
ומי בעי אבא שאול תרתי? והא תנן:
'אבא שאול אומר: את שיש בו שוה פרוטה - חייב בתשלומין [48]; את שאין בו שוה פרוטה - אינו חייב בתשלומין;
אמרו לו: לא אמרו שוה פרוטה אלא לענין מעילה בלבד [49], אבל לתרומה [50] - אינו חייב [51] עד שיהא בו כזית' [52]
ואם איתא [53] 'כיון שיש בו כזית [54]' מיבעי ליה!
תיובתא.
ואף רב פפא הדר ביה,
דתניא: '[55] [נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל] וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה [מִקָּדְשֵׁי ה' וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַה' אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם] - פרט למזיד.
והלא דין הוא [56]: ומה שאר מצות שחייב בהן כרת [57] פוטר בהן את המזיד [58], מעילה שאין בה כרת - אינו דין שפטר את המזיד?
לא!: אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה [59], תאמר במעילה שחייב בה מיתה? תלמוד לומר: בִּשְׁגָגָה - פרט למזיד',
ואמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין: האי תנא מעיקרא אלימא ליה כרת [60] ולבסוף אלימא ליה מיתה [61]! ואמר ליה [62]: [63] הכי קאמר: לא!: אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן [64] מיתה בפחות מכזית, תאמר במעילה שחייב בה [65] מיתה בפחות מכזית? [66] ואמר ליה: תנוח דעתך שהנחת את דעתי! ואמר ליה: מאי ניחותא [67]!: דרבה ורב ששת שדו ביה נרגא [68]: מאן שמעת ליה דאמר
הערות
עריכה- ^ דאמרינן בפרק בתרא דיומא (עו,ב) סיכה כשתיה, ושתיה בכלל אכילה; והכא כתיב (ויקרא כב יד) כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה דאילו גזלה והשליכה לנהר אפילו בשוגג - דלא ידע שהיא תרומה - אינו משלם חומש אלא קרן, כשאר מזיק חולין דעלמא, דאמר מר (לקמן עמוד ב) כִּי יֹאכַל - פרט למזיק
- ^ שהתשלומין נעשין תרומה, ואם חזר ואכל בשוגג אותו חומש ראשון - חוזר ומשלם חומשו עליו
- ^ כיון דגבי תרומה בשוגג קפיד רחמנא אתשלומי פירות ולא מעות, כדכתיב (ויקרא כב יד) וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ,
- ^ בגזלן דחולין שוגג או מזיד, וכן גזלן דתרומת מזיד - לא איבעיא לן: כיון דלא קפיד רחמנא אתשלומין דידהו, דאמר ישיב (שמות כא,לד: בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ; אך פסוק זה אינו מדבר בגזלן, אלא במזיק! ובגזלן כתוב והשיב: ויקרא פרק ה,כג: וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא) אלא שלשון רש"י הוא לשון הגמרא בבבא קמא ז,א
- ^ כשאכלה
- ^ הויא שויא הך גריוא
- ^ והשתא כשמשלם
- ^ ותו לא
- ^ נהי נמי דאיכפר ליה אכילת תרומה בתשלומי מדה, מיהו ממונא דכהן הוא
- ^ ולא גרע משאר ממונא דחולין שהדיינין גובין ממנו כשעת גזילה
- ^ כדכתיב (ויקרא ה כג) אֲשֶׁר גָּזָל - כמו שגזל
- ^ ואף על גב דשויא השתא טפי
- ^ דאף על גב דהקפידה התורה לשלם פירות - לא הקפידה אלא לפי הדמים, כשאר תשלומין, ומה שישלם - ישלם בפירות
- ^ תאנים יבשים דתרומה שוגג
- ^ חשובין מתאנים ודמיהן מרובים
- ^ לוקחים
- ^ אי אמרת בשלמא רבנן, וטעמא דרישא משום דלפי מדה משלם, סיפא דאינו אלא כשאר גזלן דמשלם מעות ולפי דמים - פטור מן התשלומין, דחמץ בפסח לאו בר דמים הוא; אלא אי אמרת רבי יוסי הגלילי ובר דמים הוא - אמאי פטור?
- ^ כרבי נחוניא בן הקנה דאמר המתחייב כרת פטור מן התשלומין, ויליף טעמא מאסון אסון*, והוא הדין למתחייב מיתת שמים כגון אוכל תרומה מזיד; וסיפא דמתניתין בהזיד בתרומה ולא בחמץ, ופטור משום מיתה
- ^ ובדין הוא דלישמעינן במזיד דתרומה דעלמא - דלאו חמץ בפסח - דפטור מתשלומין משום מיתה, ומשום רישא נקט מילתא בחמץ בפסח: דאשמועינן דהיכא דשגג בשתיהם – חייב: דחמץ בר דמים הוא; ושוגג דרישא - דשגג בשתיהן: דאי שגג בחמץ והזיד בתרומה - מאי חומש איכא? ואי שגג בתרומה והזיד בחמץ - אמאי משלם? הא איחייב ליה כרת!? וסיפא אשמועינן דהזיד בתרומה - אפילו שגג בחמץ - פטור: דמיתה בידי שמים כי כרת: דאי הזיד בחמץ, והא דפטר ליה - משום כרת הוא דפטר ליה, לשמעינן כולה מתניתין בחמץ חולין של חבירו, וניתני שוגג חייב ומזיד פטור - משום כרת!
- ^ לפי מדה או לפי דמים
- ^ בין שוגג בין מזיד
- ^ לכהן
- ^ ומה הפסידו זה? הרי אסור בהנאה
- ^ ומה הנאה יש לו לכהן בתרומה טמאה שאסורה באכילה לכהן, ואי אכלה זר שוגג משלם קרן וחומש - דליכא למאן דפליג אסתמא דתנן לעיל אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה, וטעמא משום דלפי מדה משלם, ואף על גב דלאו בר דמים הוא
- ^ דכתיב (במדבר יח ח) [וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן] וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי [לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם] - שתי תרומות במשמע: אחת טהורה ואחת טמאה, וכתיב לך תהיה [אולי צ"ל לְךָ נְתַתִּים] - להסקה
- ^ תרומת תותים וענבים - משקה הן, ואינן ראויין להסקה, ולזלף נמי לא, כדאמרינן בפרק קמא (כ,ב) משום תקלה; ובההוא נמי סבירא ליה דזר האוכלה פטור מלשלם, ורבי יוחנן בן נורי מחייב, דקסבר: לפי מדה משלם
- ^ דמשכחת תרומת חמץ בפסח
- ^ והוא הדין להפרישה חמץ קודם הפסח
- ^ בפסח, כגון חטים שהחמיצו
- ^ אפילו לרבי יוסי הגלילי דשרי חמץ בפסח בהנאה וחזיא ליה להסקה
- ^ ולקמן מפרש טעמא בשילהי שמעתין.
- ^ 'את הקדש' משמע את הקדש שאכל; אלמא ראוי להיות קדש היה שכשישלם דוגמתן - יהא שֵׁם 'קֹדש' חל עליו
- ^ שכשמשלם דוגמתן אין שֵׁם 'קֹדש' חל עליו
- ^ וכי מה הנאה יש לו לכהן בה ומה הפסידו? נהי נמי דלית לך הא דרשה, מיהו מה ישלם, הואיל ואין לו דמים
- ^ אף על גב דאיחייב בתשלומין - סבירא להו דאין לו דמים, ובהא פליגי רבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי
- ^ דסבירא ליה מותר
- ^ אף לזה יש לו היתר הסקה
- ^ בשאר ימות השנה קאי
- ^ תרומה של כהן אפילו בשוגג
- ^ שאינו משלם חומש, אלא קרן כשאר מזיק חולין
- ^ וכוליה קרא משום סיפא אצטריך
- ^ וליכא כזית, כגון שנת בצורת
- ^ דאכילה כתיבא בה
- ^ דקדקו מלבן, ואמרו לפניו
- ^ מתניתין דקפדא אכזית
- ^ דהא שמעינן ליה דקפיד אפרוטה ולא אכזית
- ^ שיהא בו כזית, דהא אכילה כתיבא ביה, ושיהא בדמיו פרוטה, דהא כתיב וְנָתַן
- ^ אתרומת שוגג קאי, וקרן וחומש קאמר
- ^ בנהנה מהקדש גבוה, דהתם לא כתיב אכילה
- ^ אפילו יש בו שוה פרוטה
- ^ חומש
- ^ מכלל לאבא שאול, אף על גב דליכא כזית;
- ^ דתרתי בעי, וביש בו כזית קאי אבא שאול, וקאמר דאף על גב דאית ביה כזית בעינן פרוטה - הכי הוה להו למימר:
- ^ חייב
- ^ במעילה דהקדש כתיב (ויקרא ה טו)
- ^ דמזיד פטור מקרבן, ולמה לי קרא
- ^ כגון חלב ודם
- ^ מקרבן, דגבי חטאת - שגגה כתיב (ויקרא ד ב)
- ^ בידי שמים, אבל מעילה חייב על זדונה מיתה, כדלקמן, ודילמא מיתה חמירא מכרת
- ^ ממיתה, דקתני מעילה שלא חייב בה כרת אלא מיתה כו [בגירסתנו: 'מעילה שאין בה כרת’] אלמא כרת חמירא
- ^ דקתני תאמר במעילה '[שחייב בה מיתה]’
- ^ רבי חייא
- ^ לעולם כרת אלימא ליה, והך סיפא דמתניתא
- ^ אפילו
- ^ מיהא
- ^ בכולהו גרסינן ואמר ליה ומתקיף ליה רב פפא כו' עד הדר ביה
- ^ איכא
- ^ בהאי תירוצא דתריצית ומקשו הכי: היכי אמרינן דתנא אפחות מכזית מחייב מיתה?