ביאור:בבלי פסחים דף נא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אי אתה רשאי להתירן בפניהם'!?

אמר לו: ולאו מי איתמר עלה: 'אמר רב חסדא: בכותאי; כותאי מאי טעמא? - משום דמסרכי מילתא ^[1].

הנך אינשי נמי ^[2] סרכי מילתא ^[3]?

אלא אמר רב אשי: חזינן: אי רובן אורז אכלי - לא ניכלה זר באפייהו, דילמא משתכחא תורת חלה מינייהו, ואי רובן דגן אכלי - ניכלה זר באפייהו, דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב ^[4].

גופא: דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור - אי אתה רשאי להתירן בפניהן.

אמר רב חסדא: בכותאי עסקינן.

וכולי עלמא לא? והתניא:

'רוחצין שני אחין כאחד ^[5], ואין רוחצין שני אחין ^[6] בכבול ^[7]; ומעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל, שרחצו שניהם כאחד בכבול, ולעזה עליהן כל המדינה, אמרו: "מימינו לא ראינו כך!", ונשמט הלל ויצא לבית החיצון ולא רצה לומר להן "מותרין אתם";

יוצאים בקורדקיסון ^[8] בשבת, ואין יוצאין בקורדקיסון בשבת בבירי ^[9]; ומעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל שיצאו בקורדקיסון בשבת בבירי, ולעזה עליהן המדינה, ואמרו: "מימינו לא ראינו כך", ושמטום ונתנום לעבדיהן, ולא רצו לומר להן "מותרין אתם";

ויושבין על ספסלי נכרים ^[10] בשבת ^[11], ואינן יושבין על ספסלי נכרים בשבת בעכו;

ומעשה ברבן שמעון בן גמליאל שישב על ספסלי נכרים בשבת בעכו, ולעזה עליו כל המדינה, אמרו "מימינו לא ראינו כך"! נשמט על גבי קרקע, ולא רצה לומר להן "מותרין אתם"';

בני מדינת הים נמי, כיון דלא שכיחי רבנן גבייהו - ככותים דמו ^[12].

בשלמא ספסלי נכרים - משום דמחזי כמקח וממכר;

בקורדקיסון נמי - דילמא משתלפין ואתי לאיתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים;

אלא רוחצין מאי טעמא לא?

כדתניא: 'עם הכל אדם רוחץ חוץ מאביו וחמיו ובעל אמו ובעל אחותו ^[13]; ורבי יהודה מתיר באביו מפני כבוד אביו ^[14], והוא הדין לבעל אמו', ואתו אינהו וגזור בשני אחין משום בעל אחותו.

תנא: 'תלמיד לא ירחץ עם רבו ^[15], ואם רבו צריך לו ^[16] – מותר.'

כי אתא רבה בר בר חנה, אכל דאייתרא ^[17]; עול לגביה רב עוירא סבא ורבה בריה דרב הונא; כיון דחזינהו - כסייה מינייהו; אתו ואמרו ליה לאביי, אמר להו: שווינכו ככותאי ^[18]!

ורבה בר בר חנה, לית ליה הא דתנן נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם?

אמר אביי: הני מילי מבבל לבבל ^[19], ומארץ ישראל לארץ ישראל, אי נמי מבבל לארץ ישראל ^[20], אבל מארץ ישראל לבבל ^[21] – לא ^[22]: כיון דאנן כייפינן להו ^[23] - עבדינן כוותייהו ^[24].

רב אשי אמר: אפילו תימא מארץ ישראל לבבל ^[25], הני מילי היכא דאין דעתו לחזור, ורבה בר בר חנה - דעתו לחזור הוה:

אמר להו רבה בר בר חנה לבניה: בנִי! לא תאכל ^[26] לא בפני ולא שלא בפני; אני שראיתי את רבי יוחנן שאכל - כדי ^[27] הוא רבי יוחנן לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו; אתה לא ראית אותו - לא תאכל בין בפני בין שלא בפני"!

ופליגא דידיה אדידיה, דאמר רבה בר בר חנה: סח לי רבי יוחנן בן אלעזר: פעם אחת נכנסתי אחר רבי שמעון בן רבי יוסי בן לקוניא לגינה,

עמוד ב

ונטל ספיחי כרוב ^[28] ואכל, ונתן לי, ואמר לי: בנִי! בפני אכול, שלא בפני לא תאכל: אני שראיתי את רבי שמעון בן יוחי שאכל – כדי הוא רבי שמעון בן יוחי לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו; אתה - בפני אכול, שלא בפני לא תאכל ^[29].

מאי 'רבי שמעון'?

דתניא: רבי שמעון אומר: כל הספיחים אסורין ^[30] חוץ מספיחי כרוב ^[31], שאין כיוצא בהן בירק השדה ^[32]; וחכמים אומרים: כל הספיחין אסורים, ותרוייהו אליבא דרבי עקיבא, דתניא: (ויקרא כה כ) [וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת] הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ; אמר רבי עקיבא: וכי מאחר שאין זורעין - מהיכא אוספין ^[33]? - מכאן לספיחין שהן אסורין ^[34]';

במאי קא מיפלגי?

רבנן סברי גזרינן ספיחי כרוב אטו שאר ספיחי דעלמא ^[35], ורבי שמעון סבר: לא גזרינן ספיחי כרוב אטו ספיחי דעלמא.

ההולך ממקום [שעושין למקום שאין עושין, או ממקום שאין עושין למקום שעושין - נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם]:

בשלמא 'ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם ואל ישנה אדם מפני המחלוקת' - ולא ליעביד; אלא ממקום שאין עושין למקום שעושין אל ישנה אדם מפני המחלוקת, ונעביד? הא אמרת 'נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם וחומרי מקום שיצא משם'?

אמר אביי: ארישא ^[36]

רבא אמר: לעולם אסיפא, והכי קאמר ^[37]: ^[38]אין בזו מפני שינוי המחלוקת; מאי קא אמרת: הרואה ^[39] אומר "מלאכה אסורה ^[40]"? ^[41] מימר אמרי: "כמה בטלני הוי בשוקא ^[42]"

אמר ליה רב ספרא לרבי אבא: כגון אנן, דידעינן בקביעא דירחא,

הערות

^ של קולא, ומזלזלין יותר
^ כיון דלא גמרי
^ קושיא היא: דאתו לאימנועי מחלה אף מדגן
^ המפריש מן האורז על הדגן - אוכל טבלים: דלא חל השם על האורז, ולא ניתקן הדגן! והמפריש מן הדגן על האורז - מאכיל טבל לכהן: שאין השם חל על הדגן בשביל האורז, שהרי אינו מחוייב, ונמצא שאין זו חלה אלא טבל
^ ואין כאן משום פריצות דנימא מתוך שמצוין יחד ועכשיו רואין ערומים זה את זה - נותנין עין איש באחיו למשכב זכור
^ כלומר: אין נוהגים שני אחים לרחוץ כאחד
^ מקום
^ אשקפונ"ש [נעליים קלות] רחבים, ולא חיישינן דילמא משתלפי ואתי לאייתוינהו ארבע אמות
^ ואין דרך בני בירי לצאת בקורדקיסין שהן נוהגין בהן איסור
^ שהן מוכרין בהן סחורה
^ ולא חיישינן לחשדא
^ דכיון דלא גמירי ולאו מקום תורה הוא - סרכי מילתא
^ מאביו וחמיו - מתוך שרואהו ונִזְכַּר שמשם יצא - נותן לבו להרהור, וכן בחמיו נותן לבו שיצתה אשתו מכאן, וכן בבעל אחותו נמי איכא הירהורא
^ שמשמשו במרחץ
^ שצריך להתבייש מכבודו וממוראו
^ שישמשנו במרחץ
^ חֵלֶב שבכפיפת הקיבה: שהקיבה כפופה ועשויה כקשת, ואותו חֵלב שבמקום היתר אוכלין בני ארץ ישראל, ובני בבל נוהגין בו איסור
^ דאמרינן לעיל דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהן, ואוקמה רב חסדא בכותאי
^ מעיר לעיר בבבל: דכיון דלא כייפי להדדי אם ישנה מנהגן לעיניהן - יש כאן 'מפני המחלוקת'
^ וכל שכן מבבל לארץ ישראל אל ישנה את מנהג המקום מפני המחלוקת
^ אם ישנה את המנהג בבבל
^ אין כאן מחלוקת
^ לבני ארץ ישראל: דאינהו סמיכי, ובבבל לא סמיכי
^ כלומר: אם באין משם לכאן - אין להם לשנות מנהגם, אלא עושין כמקומן
^ אל ישנה
^ דאייתרא
^ ראוי
^ בשביעית לאחר זמן הביעור
^ בפני אתה יכול לסמוך עלי, הואיל וראיתי את רבי שמעון שאכל; והיינו פלוגתא דידיה אדידיה: דלעיל אמר לא תאכל אפילו בפני, והכא קאמר דאף על גב דלאו בר סמכא הוא ולאו מגמריה ומסבריה - קא שרי ליה; סמכינן עליה מיהא בפניו משום דחזיא לגברא רבה דאכיל
^ בשביעית מזמן הביעור ואילך
^ עלין היוצאין מקלח הכרוב
^ משרשין הן גדילין והרי הן כאילן שמוסיף ענפים על ענפים, ולאו בכלל שאר ספיחים נינהו; וכל שאר ספיחים מזרע הנחבט ונופל לארץ הוא, אבל ספיחי כרוב אינו כן, אלא עליו גדילין בענפים, ולא אסרה תורה אלא ספיחים מעין זריעה, כדכתיב הֵן לֹא נִזְרָע וגו'; כך שמעתי - וקשיא לי: חדא, דכי האי גוונא לא קרי ספיחים אלא הגדילים מזרע הנחבט ונופל לארץ קודם לקיטה! ועוד: אילנות בשביעית מי לא נהגא בהן נמי קדושה? ונראה בעיני דטעמא משום דכרוב אינו כלה לחיה כל ימות החורף, וגימגום!?
^ למה נאמר וְלֹא נֶאֱסֹף מאחר שאין אנו זורעין? מה יאספו
^ לימד על הספיחים שאסורין והכי קאמר: הֵן לֹא נִזְרָע,והגדילין מאיליהן - לא נאסוף
^ דאף על גב דאין ביעור לכרוב, דהא מתקיים כל ימות הגשמים - ספיחין דידיה אסורין: דלא לימא טעמא משום דאין בספיחים איסור שביעית, ואתו למישרי שאר ספיחים
'^ ואל ישנה...' דמתניתין - ארישא קאי: ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין
^ והכי משמע מתניתין
^ 'או ממקום שאין עושין למקום שעושין - נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם' - ולא ליעבד, דהא דקיימא לן בעלמא 'אל ישנה אדם ממנהג העיר' - אינו אלא מפני המחלוקת, ו
^ אותו בטל
^ וחלוק על כולנו
^ לא יאמר הכי, אלא
^ כל ימות השנה

[1] של קולא, ומזלזלין יותר

[2] כיון דלא גמרי

[3] קושיא היא: דאתו לאימנועי מחלה אף מדגן

[4] המפריש מן האורז על הדגן - אוכל טבלים: דלא חל השם על האורז, ולא ניתקן הדגן! והמפריש מן הדגן על האורז - מאכיל טבל לכהן: שאין השם חל על הדגן בשביל האורז, שהרי אינו מחוייב, ונמצא שאין זו חלה אלא טבל

[5] ואין כאן משום פריצות דנימא מתוך שמצוין יחד ועכשיו רואין ערומים זה את זה - נותנין עין איש באחיו למשכב זכור

[6] כלומר: אין נוהגים שני אחים לרחוץ כאחד

[7] מקום

[8] אשקפונ"ש [נעליים קלות] רחבים, ולא חיישינן דילמא משתלפי ואתי לאייתוינהו ארבע אמות

[9] ואין דרך בני בירי לצאת בקורדקיסין שהן נוהגין בהן איסור

[10] שהן מוכרין בהן סחורה

[11] ולא חיישינן לחשדא

[12] דכיון דלא גמירי ולאו מקום תורה הוא - סרכי מילתא

[13] מאביו וחמיו - מתוך שרואהו ונִזְכַּר שמשם יצא - נותן לבו להרהור, וכן בחמיו נותן לבו שיצתה אשתו מכאן, וכן בבעל אחותו נמי איכא הירהורא

[14] שמשמשו במרחץ

[15] שצריך להתבייש מכבודו וממוראו

[16] שישמשנו במרחץ

[17] חֵלֶב שבכפיפת הקיבה: שהקיבה כפופה ועשויה כקשת, ואותו חֵלב שבמקום היתר אוכלין בני ארץ ישראל, ובני בבל נוהגין בו איסור

[18] דאמרינן לעיל דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהן, ואוקמה רב חסדא בכותאי

[19] מעיר לעיר בבבל: דכיון דלא כייפי להדדי אם ישנה מנהגן לעיניהן - יש כאן 'מפני המחלוקת'

[20] וכל שכן מבבל לארץ ישראל אל ישנה את מנהג המקום מפני המחלוקת

[21] אם ישנה את המנהג בבבל

[22] אין כאן מחלוקת

[23] לבני ארץ ישראל: דאינהו סמיכי, ובבבל לא סמיכי

[24] כלומר: אם באין משם לכאן - אין להם לשנות מנהגם, אלא עושין כמקומן

[25] אל ישנה

[26] דאייתרא

[27] ראוי

[28] בשביעית לאחר זמן הביעור

[29] בפני אתה יכול לסמוך עלי, הואיל וראיתי את רבי שמעון שאכל; והיינו פלוגתא דידיה אדידיה: דלעיל אמר לא תאכל אפילו בפני, והכא קאמר דאף על גב דלאו בר סמכא הוא ולאו מגמריה ומסבריה - קא שרי ליה; סמכינן עליה מיהא בפניו משום דחזיא לגברא רבה דאכיל

[30] בשביעית מזמן הביעור ואילך

[31] עלין היוצאין מקלח הכרוב

[32] משרשין הן גדילין והרי הן כאילן שמוסיף ענפים על ענפים, ולאו בכלל שאר ספיחים נינהו; וכל שאר ספיחים מזרע הנחבט ונופל לארץ הוא, אבל ספיחי כרוב אינו כן, אלא עליו גדילין בענפים, ולא אסרה תורה אלא ספיחים מעין זריעה, כדכתיב הֵן לֹא נִזְרָע וגו'; כך שמעתי - וקשיא לי: חדא, דכי האי גוונא לא קרי ספיחים אלא הגדילים מזרע הנחבט ונופל לארץ קודם לקיטה! ועוד: אילנות בשביעית מי לא נהגא בהן נמי קדושה? ונראה בעיני דטעמא משום דכרוב אינו כלה לחיה כל ימות החורף, וגימגום!?

[33] למה נאמר וְלֹא נֶאֱסֹף מאחר שאין אנו זורעין? מה יאספו

[34] לימד על הספיחים שאסורין והכי קאמר: הֵן לֹא נִזְרָע,והגדילין מאיליהן - לא נאסוף

[35] דאף על גב דאין ביעור לכרוב, דהא מתקיים כל ימות הגשמים - ספיחין דידיה אסורין: דלא לימא טעמא משום דאין בספיחים איסור שביעית, ואתו למישרי שאר ספיחים

[36] '^ ואל ישנה...' דמתניתין - ארישא קאי: ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין

[37] והכי משמע מתניתין

[38] 'או ממקום שאין עושין למקום שעושין - נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם' - ולא ליעבד, דהא דקיימא לן בעלמא 'אל ישנה אדם ממנהג העיר' - אינו אלא מפני המחלוקת, ו

[39] אותו בטל

[40] וחלוק על כולנו

[41] לא יאמר הכי, אלא

[42] כל ימות השנה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]