ביאור:בבלי פסחים דף נא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אי אתה רשאי להתירן בפניהם'!?

אמר לו: ולאו מי איתמר עלה: 'אמר רב חסדא: בכותאי; כותאי מאי טעמא? - משום דמסרכי מילתא [1].

הנך אינשי נמי [2] סרכי מילתא [3]?

אלא אמר רב אשי: חזינן: אי רובן אורז אכלי - לא ניכלה זר באפייהו, דילמא משתכחא תורת חלה מינייהו, ואי רובן דגן אכלי - ניכלה זר באפייהו, דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב [4].

גופא: דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור - אי אתה רשאי להתירן בפניהן.

אמר רב חסדא: בכותאי עסקינן.

וכולי עלמא לא? והתניא:

'רוחצין שני אחין כאחד [5], ואין רוחצין שני אחין [6] בכבול [7]; ומעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל, שרחצו שניהם כאחד בכבול, ולעזה עליהן כל המדינה, אמרו: "מימינו לא ראינו כך!", ונשמט הלל ויצא לבית החיצון ולא רצה לומר להן "מותרין אתם";

יוצאים בקורדקיסון [8] בשבת, ואין יוצאין בקורדקיסון בשבת בבירי [9]; ומעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל שיצאו בקורדקיסון בשבת בבירי, ולעזה עליהן המדינה, ואמרו: "מימינו לא ראינו כך", ושמטום ונתנום לעבדיהן, ולא רצו לומר להן "מותרין אתם";

ויושבין על ספסלי נכרים [10] בשבת [11], ואינן יושבין על ספסלי נכרים בשבת בעכו;

ומעשה ברבן שמעון בן גמליאל שישב על ספסלי נכרים בשבת בעכו, ולעזה עליו כל המדינה, אמרו "מימינו לא ראינו כך"! נשמט על גבי קרקע, ולא רצה לומר להן "מותרין אתם"';

בני מדינת הים נמי, כיון דלא שכיחי רבנן גבייהו - ככותים דמו [12].

בשלמא ספסלי נכרים - משום דמחזי כמקח וממכר;

בקורדקיסון נמי - דילמא משתלפין ואתי לאיתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים;

אלא רוחצין מאי טעמא לא?

כדתניא: 'עם הכל אדם רוחץ חוץ מאביו וחמיו ובעל אמו ובעל אחותו [13]; ורבי יהודה מתיר באביו מפני כבוד אביו [14], והוא הדין לבעל אמו', ואתו אינהו וגזור בשני אחין משום בעל אחותו.

תנא: 'תלמיד לא ירחץ עם רבו [15], ואם רבו צריך לו [16] – מותר.'

כי אתא רבה בר בר חנה, אכל דאייתרא [17]; עול לגביה רב עוירא סבא ורבה בריה דרב הונא; כיון דחזינהו - כסייה מינייהו; אתו ואמרו ליה לאביי, אמר להו: שווינכו ככותאי [18]!

ורבה בר בר חנה, לית ליה הא דתנן נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם?

אמר אביי: הני מילי מבבל לבבל [19], ומארץ ישראל לארץ ישראל, אי נמי מבבל לארץ ישראל [20], אבל מארץ ישראל לבבל [21] – לא [22]: כיון דאנן כייפינן להו [23] - עבדינן כוותייהו [24].

רב אשי אמר: אפילו תימא מארץ ישראל לבבל [25], הני מילי היכא דאין דעתו לחזור, ורבה בר בר חנה - דעתו לחזור הוה:

אמר להו רבה בר בר חנה לבניה: בנִי! לא תאכל [26] לא בפני ולא שלא בפני; אני שראיתי את רבי יוחנן שאכל - כדי [27] הוא רבי יוחנן לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו; אתה לא ראית אותו - לא תאכל בין בפני בין שלא בפני"!

ופליגא דידיה אדידיה, דאמר רבה בר בר חנה: סח לי רבי יוחנן בן אלעזר: פעם אחת נכנסתי אחר רבי שמעון בן רבי יוסי בן לקוניא לגינה,


עמוד ב

ונטל ספיחי כרוב [28] ואכל, ונתן לי, ואמר לי: בנִי! בפני אכול, שלא בפני לא תאכל: אני שראיתי את רבי שמעון בן יוחי שאכל – כדי הוא רבי שמעון בן יוחי לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו; אתה - בפני אכול, שלא בפני לא תאכל [29].

מאי 'רבי שמעון'?

דתניא: רבי שמעון אומר: כל הספיחים אסורין [30] חוץ מספיחי כרוב [31], שאין כיוצא בהן בירק השדה [32]; וחכמים אומרים: כל הספיחין אסורים, ותרוייהו אליבא דרבי עקיבא, דתניא: (ויקרא כה כ) [וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת] הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ; אמר רבי עקיבא: וכי מאחר שאין זורעין - מהיכא אוספין [33]? - מכאן לספיחין שהן אסורין [34]';

במאי קא מיפלגי?

רבנן סברי גזרינן ספיחי כרוב אטו שאר ספיחי דעלמא [35], ורבי שמעון סבר: לא גזרינן ספיחי כרוב אטו ספיחי דעלמא.

ההולך ממקום [שעושין למקום שאין עושין, או ממקום שאין עושין למקום שעושין - נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם]:

בשלמא 'ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם ואל ישנה אדם מפני המחלוקת' - ולא ליעביד; אלא ממקום שאין עושין למקום שעושין אל ישנה אדם מפני המחלוקת, ונעביד? הא אמרת 'נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם וחומרי מקום שיצא משם'?

אמר אביי: ארישא [36]

רבא אמר: לעולם אסיפא, והכי קאמר [37]: [38]אין בזו מפני שינוי המחלוקת; מאי קא אמרת: הרואה [39] אומר "מלאכה אסורה [40]"? [41] מימר אמרי: "כמה בטלני הוי בשוקא [42]"

אמר ליה רב ספרא לרבי אבא: כגון אנן, דידעינן בקביעא דירחא,

הערות עריכה

  1. ^ של קולא, ומזלזלין יותר
  2. ^ כיון דלא גמרי
  3. ^ קושיא היא: דאתו לאימנועי מחלה אף מדגן
  4. ^ המפריש מן האורז על הדגן - אוכל טבלים: דלא חל השם על האורז, ולא ניתקן הדגן! והמפריש מן הדגן על האורז - מאכיל טבל לכהן: שאין השם חל על הדגן בשביל האורז, שהרי אינו מחוייב, ונמצא שאין זו חלה אלא טבל
  5. ^ ואין כאן משום פריצות דנימא מתוך שמצוין יחד ועכשיו רואין ערומים זה את זה - נותנין עין איש באחיו למשכב זכור
  6. ^ כלומר: אין נוהגים שני אחים לרחוץ כאחד
  7. ^ מקום
  8. ^ אשקפונ"ש [נעליים קלות] רחבים, ולא חיישינן דילמא משתלפי ואתי לאייתוינהו ארבע אמות
  9. ^ ואין דרך בני בירי לצאת בקורדקיסין שהן נוהגין בהן איסור
  10. ^ שהן מוכרין בהן סחורה
  11. ^ ולא חיישינן לחשדא
  12. ^ דכיון דלא גמירי ולאו מקום תורה הוא - סרכי מילתא
  13. ^ מאביו וחמיו - מתוך שרואהו ונִזְכַּר שמשם יצא - נותן לבו להרהור, וכן בחמיו נותן לבו שיצתה אשתו מכאן, וכן בבעל אחותו נמי איכא הירהורא
  14. ^ שמשמשו במרחץ
  15. ^ שצריך להתבייש מכבודו וממוראו
  16. ^ שישמשנו במרחץ
  17. ^ חֵלֶב שבכפיפת הקיבה: שהקיבה כפופה ועשויה כקשת, ואותו חֵלב שבמקום היתר אוכלין בני ארץ ישראל, ובני בבל נוהגין בו איסור
  18. ^ דאמרינן לעיל דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהן, ואוקמה רב חסדא בכותאי
  19. ^ מעיר לעיר בבבל: דכיון דלא כייפי להדדי אם ישנה מנהגן לעיניהן - יש כאן 'מפני המחלוקת'
  20. ^ וכל שכן מבבל לארץ ישראל אל ישנה את מנהג המקום מפני המחלוקת
  21. ^ אם ישנה את המנהג בבבל
  22. ^ אין כאן מחלוקת
  23. ^ לבני ארץ ישראל: דאינהו סמיכי, ובבבל לא סמיכי
  24. ^ כלומר: אם באין משם לכאן - אין להם לשנות מנהגם, אלא עושין כמקומן
  25. ^ אל ישנה
  26. ^ דאייתרא
  27. ^ ראוי
  28. ^ בשביעית לאחר זמן הביעור
  29. ^ בפני אתה יכול לסמוך עלי, הואיל וראיתי את רבי שמעון שאכל; והיינו פלוגתא דידיה אדידיה: דלעיל אמר לא תאכל אפילו בפני, והכא קאמר דאף על גב דלאו בר סמכא הוא ולאו מגמריה ומסבריה - קא שרי ליה; סמכינן עליה מיהא בפניו משום דחזיא לגברא רבה דאכיל
  30. ^ בשביעית מזמן הביעור ואילך
  31. ^ עלין היוצאין מקלח הכרוב
  32. ^ משרשין הן גדילין והרי הן כאילן שמוסיף ענפים על ענפים, ולאו בכלל שאר ספיחים נינהו; וכל שאר ספיחים מזרע הנחבט ונופל לארץ הוא, אבל ספיחי כרוב אינו כן, אלא עליו גדילין בענפים, ולא אסרה תורה אלא ספיחים מעין זריעה, כדכתיב הֵן לֹא נִזְרָע וגו'; כך שמעתי - וקשיא לי: חדא, דכי האי גוונא לא קרי ספיחים אלא הגדילים מזרע הנחבט ונופל לארץ קודם לקיטה! ועוד: אילנות בשביעית מי לא נהגא בהן נמי קדושה? ונראה בעיני דטעמא משום דכרוב אינו כלה לחיה כל ימות החורף, וגימגום!?
  33. ^ למה נאמר וְלֹא נֶאֱסֹף מאחר שאין אנו זורעין? מה יאספו
  34. ^ לימד על הספיחים שאסורין והכי קאמר: הֵן לֹא נִזְרָע,והגדילין מאיליהן - לא נאסוף
  35. ^ דאף על גב דאין ביעור לכרוב, דהא מתקיים כל ימות הגשמים - ספיחין דידיה אסורין: דלא לימא טעמא משום דאין בספיחים איסור שביעית, ואתו למישרי שאר ספיחים
  36. '^ ואל ישנה...' דמתניתין - ארישא קאי: ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין
  37. ^ והכי משמע מתניתין
  38. ^ 'או ממקום שאין עושין למקום שעושין - נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם' - ולא ליעבד, דהא דקיימא לן בעלמא 'אל ישנה אדם ממנהג העיר' - אינו אלא מפני המחלוקת, ו
  39. ^ אותו בטל
  40. ^ וחלוק על כולנו
  41. ^ לא יאמר הכי, אלא
  42. ^ כל ימות השנה