פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי פסחים דף מה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[1] משום [2] דהוה נזיר וחטאת שני כתובין הבאין כאחד, ואין מלמדין; [3]

נזיר - הא דאמרן, חטאת מאי היא?

דתניא [ספרא צו פרשתא ג פרק ה ה"ה, בהשמטת קטע]: '(ויקרא ו כ) כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ [וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ] [4]; יכול אפילו לא בלעה [5]? - תלמוד לומר: בִּבְשָׂרָהּ: - עד שיבלע בבשר - יִקְדָּשׁ - להיות כמוה: שאם פסולה היא [6] – תיפסל [7], ואם כשירה היא [8] - תאכל [9] כחמור שבה [10].

ורבנן, נמי ניהוי נזיר וחטאת שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין?

אמרי: הנהו מיצריך צריכי [11].

ורבי עקיבא מאי?

צריכי: בשלמא אי כתב רחמנא בחטאת לא גמר נזיר מינה: דחולין מקדשים לא גמרינן [12], אלא לכתוב רחמנא בנזיר ותיתי חטאת ותגמור מיניה, דהא כל איסורין שבתורה קא גמר מנזיר!

ורבנן אמרי לך: מיצרך צריכי: חטאת [13] להיתר מצטרף לאיסור [14], וחולין [15] מקדשים לא גמר; ו'מִשְׁרַת' [16] ליתן טעם כעיקר [17], ומכאן אתה דן לכל התורה כולה; ורבי עקיבא [18] - [19] תרוייהו להיתר מצטרף לאיסור, [20] והוו להו שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין! [21]

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: אלא הא דתניא '(במדבר ו ד) [כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ] מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג [לֹא יֹאכֵל] - לימד על איסורי נזיר שמצטרפים זה עם זה [22]', השתא לרבי עקיבא איסור והיתר מצטרפין, איסור ואיסור מיבעיא [23]?

אמר ליה: איסור והיתר בבת אחת, איסור ואיסור בזה אחר זה.

משנה:

בצק שבסידקי עריבה, אם יש כזית במקום אחד - חייב לבער, ואם לאו - בטל במיעוטו; וכן לענין הטומאה: אם מקפיד עליו – חוצץ, ואם רוצה בקיומו - הרי הוא כעריבה [24].

גמרא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא במקום שאין עשויין לחזק, אבל במקום שעשויין לחזק - אינו חייב לבער [25].

מכלל דפחות מכזית אפילו במקום שאין עשוי לחזק אינו חייב לבער [26]!

איכא דמתני לה אסיפא: ואם לאו - בטל במיעוטו - אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא במקום העשוי לחזק אבל במקום שאין עשוי לחזק חייב לבער מכלל דכזית אפילו במקום העשוי לחזק חייב לבער [27]. [28]

תניא כלישנא קמא, תניא כלישנא בתרא:

תניא כלישנא קמא: בצק שבסידקי עריבה במקום העשוי לחזק - אינו חוצץ ואינו עובר, ובמקום שאין עשוי לחזק - חוצץ ועובר; במה דברים אמורים? - בכזית, אבל בפחות מכזית אפילו במקום שאין עשוי לחזק - אינו חוצץ ואינו עובר;

ותניא כלישנא בתרא: 'בצק שבסידקי עריבה, במקום העשוי לחזק


עמוד ב

אינו חוצץ [29] ואינו עובר [30]; במקום שאין עשוי לחזק - חוצץ ועובר; במה דברים אמורים [31]? - בפחות מכזית, אבל בכזית אפילו במקום העשוי לחזק חוצץ ועובר' [32];

קשיין אהדדי!?

אמר רב הונא: סמי קילתא מקמי חמירתא [33].

רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא [34]? תנאי היא [35], דתניא: 'הפת שעיפשה - חייב לבער, מפני שראוי לשוחקה ולחמע בה כמה עיסות אחרות;

רבי שמעון בן אלעזר אומר: במה דברים אמורים? - במקויימת לאכילה, אבל כופת שאור [36] שייחדה לישיבה – בטלה' [37]; מדאמר רבי שמעון בן אלעזר בטלה - מכלל דתנא קמא סבר לא בטלה, אלמא קסבר: כל כזית - אף על גב דמבטל - לא בטיל!

אמר ליה אביי: תרצת בכזית [38], פחות מכזית [39] מי תרצת [40]?

אלא הא והא רבי שמעון בן אלעזר היא, ולא קשיא: הא במקום לישה הא שלא במקום לישה [41].

אמר רב אשי: לא תימא שלא במקום לישה [42] אגבה דאגנא [43], אלא אשיפתא דאגנא [44].

פשיטא?

מהו דתימא 'זמנא דאטיף ומטי להתם [45]' - קא משמע לן.

אמר רבי נחמן אמר רב: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר [46].

איני! והאמר רב יצחק בר אשי אמר רב: 'אם טח פניה [47] בטיט – בטלה'; טח – אִין, לא טח – לא!

מאן דמתני הא [48] - לא מתני הא [49].

איכא דאמרי: אמר רב נחמן אמר רב: אין הלכה כרבי שמעון בן אלעזר, דאמר רב יצחק בר אשי אמר רב: אם טח פניה בטיט - בטלה וכו';

אמר רב נחמן אמר שמואל: שני חצאי זיתים [50] וחוט של בצק ביניהן: רואין כל שאילו ינטל החוט וניטלין עמו - חייב לבער [51], ואם לאו - אינו חייב לבער.

אמר עולא: לא אמרן [52] אלא בעריבה [53], אבל בבית [54] חייב לבער; מאי טעמא? - דזימנין דכניש להו [55] ונפלי גבי הדדי.

אמר עולא: בעו במערבא: בית ועלייה [56] מהו [57]? [58] בית ואכסדרא מהו? [59] שני בתים זה לפנים מזה [60] מהו [61]?

תיקו.

תנו רבנן: 'הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול לאדם [62], והכלב יכול לאוכלה - מטמאה טומאת אוכלין בכביצה [63], ונשרפת עם הטמאה בפסח [64]; משום רבי נתן אמרו: אינה מטמאה';

כמאן אזלא הא דתנן [טהרות פ"ח מ"ו] כלל אמרו בטהרות: כל המיוחד לאוכל אדם [65] – טמא [66] עד שיפסל מלאכול לכלב? כמאן? - דלא כרבי נתן.

תנו רבנן [תוספתא פסחים פ"ג ה"ב]: 'עריבת העבדנין [67] שנתן לתוכה קמח, תוך שלשה ימים [68] חייב לבער [69]; קודם שלשה ימים [70] אינו חייב לבער;

אמר רבי נתן: [71] במה דברים אמורים? - שלא נתן לתוכה עורות, אבל נתן לתוכה עורות [72] - [73] אפילו תוך שלשה אין חייב לבער.'

אמר רבא: הלכה כרבי נתן, אפילו יום אחד ואפילו שעה אחת.

וכן לענין טומאה: אם מקפיד עליו [74] - חוצץ [75], ואם רוצה בקיומו [76] - הרי הוא כעריבה:

מי דמי [77]? התם [78] בשיעורא [79] תליא מילתא, הכא בקפידא תליא מילתא [80]!?

אמר רב יהודה: אימא ולענין הטומאה אינו כן.

אמר ליה אביי: הא וכן לענין טומאה קתני!

אלא אמר אביי: הכי קאמר: וכן

הערותעריכה

  1. ^ כיון דמוקי ליה רבי עקיבא להיתר מצטרף לאיסור - לא מצינן למימר מכאן אתה דן
  2. ^ דבדוכתא אחריתי נמי כתבה רחמנא,
  3. ^ אבל לרבנן דמוקי ליה לטעם כעיקר לא הוו שני כתובין הבאין כאחד, כדמפרש לקמיה.
  4. ^ כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ - בשר חולין, או שלמים שזמן אכילתו מרובה מחטאת, ונגע בחטאת יִקְדָּשׁ כדמפרש: להיות כמוה
  5. ^ הנוגעת בה ממנה קאמר רחמנא יקדש
  6. ^ שאם פסולה היתה החטאת, כגון פיגול, או פסול אחר
  7. ^ אף זו שבלעה ממנה
  8. ^ החטאת
  9. ^ הבולעת
  10. ^ שהרי יש בה שני מינין: אחד חמור ואחד קל, וכֻלהּ הולכת אחר החמור - אלמא היתר מצטרף לאיסור; מהניא לבולעת הימנה לאסור באכילה אלא כחמור שבה: כחומר החטאת שנבלע בה: לפנים מן הקלעים, ולזכרי כהונה, וליום ולילה אחד
  11. ^ תרוויהו, כדמפרש לקמיה, ולא הוו שני כתובין הבאין כאחד: דחד מחבריה לא מצי יליף דנימא 'מדהדר כתביה לאידך ולא ילפא מחבריה - שמע מינה דווקא הכי קאמר'
  12. ^ חולין להחמיר לא גמרי מדין קדשים, דדין קדשים להיות חמורין
  13. ^ אשמועינן
  14. ^ ואי נמי לא איבלע בכולה - אי אכל חצי זית פיגול וחצי זית היתר בבת אחת ניגמור מינה דבקדשים ניחייב, ומיהו בשאר איסורין לא אמרינן הכי, ואפילו בנזיר
  15. ^ דחולין
  16. ^ לאו לאגמורי היתר מצטרף לאיסור אתא בנזיר, אלא
  17. ^ דמגיעולי נכרים לא יליף: דחידוש הוא, ואיצטריך למכתביה בנזיר
  18. ^ אית ליה גיעולי נכרים לאו חידוש הוא: דלא מצריך קרא לטעם כעיקר, הלכך לרבי עקיבא, כיון דשמעת ליה דמפיק מִשְׁרַת להיתר מצטרף לאיסור
  19. ^ על כרחיך
  20. ^ והוה ליה חטאת קרא יתירא - דמצי למיגמר מנזיר
  21. ^ ומשום הכי פשיטא ליה לרבי יוחנן, דרבי עקיבא לא גמר שאר איסורין מנָזִיר, דהא לא מצי דשני כתובין נינהו; והא ליכא למימר מִשְׁרַת להיתר מצטרף לאיסור, וחטאת - לטעם כעיקר, דגיעולי נכרים חידוש הוא ולא מצי גמר חטאת מינייהו, ואין כאן שני כתובין: דאם כן טעם כעיקר בשאר איסורין מנא ליה?: מגיעולי נכרים לא גמרינן, מקדשים נמי לא גמרינן! ורבנן - דפליגי עליה דרבי אליעזר בכותח הבבלי, אלמא לית להו טעם כעיקר דאורייתא - מפקי להאי מִשְׁרַת להיתר מצטרף לאיסור, כרבי עקיבא; ובגיעולי נכרים סבירא להו דחידוש הוא, כרבנן, והכי אמרינן נמי ב'כל הבשר': דאיכא למאן דאמר טעמו ולא ממשו – דרבנן.
  22. ^ מדכיילינהו לחרצנים וזגין בחדא אכילה - לימד שמצטרפין
  23. ^ למה לי דכתב רחמנא קרא להכי
  24. ^ מפרש בגמרא
  25. ^ ופירש: לא שנו דכזית במקום אחד חייב לבער אלא שאין הסדקין בשולי עריבה מקום הצקת מים שיהא בצק זה מועיל לעריבה לחזק המים, אלא בדפנותיהן מקום שאין עשוי לחזק, אבל אם במקום העשוי לחזק הן - בטלו לגבה, והוו כעץ, דמסתמא בטלינהו האי גברא להתם, ואפילו כזית אינו חייב לבער
  26. ^ ותלמודא דייק ממילתא דשמואל דאוקמה למתניתין במקום שאין עשוי לחזק, וקתני מתניתין בפחות מיכן בטל במיעוטו - שמע מינה דפחות מכזית לא חשיב ואף על גב דאיכא בה [בעריבה] פלגי זיתא טובא, הואיל ולאו במקום אחד נינהו - לא חשיבי
  27. ^ ואף על גב דודאי מבטיל ליה - אפילו הכי כיון דחשיב - לא בטיל
  28. ^ ולישנא בתרא חמיר מקמא!
  29. ^ אם נטמאת ובא להטבילה דבטיל לגבי עריבה
  30. ^ לענין חמץ בפסח
  31. ^ דבמקום שאין עשוי לחזק עובר בכזית
  32. ^ והיינו כלישנא קמא, דאוקמה למתניתין בשאין עשוי לחזק, קתני בה נמי הכי: דבכזית עובר ובפחות מכזית בטל, אבל אי עשוי לחזק - אפילו כזית בטל
  33. ^ דאינה משנה
  34. ^ דלא משכחת תנאי דפליגי בהכי, דקאמרת 'סמי': דאינה משנה
  35. ^ רב יוסף אמר תרוייהו איתנו בי מדרשא ומשנה הן, ותנאי נינהו ופליגי בהכי
  36. ^ 'כופת' מטו"ן [גוש] - שם דבר הוא, ובסדר טהרות טובא איכא: כופת של עץ וכופת של אבן
  37. ^ אלמא איכא דסבירא ליה אפילו כזית, מכי מבטיל לה – בטל; ומתניתא קמייתא, דקתני נמי: במקום העשוי לחזק אפילו כזית בטל - רבי שמעון בן אלעזר היא: דכיון דאינה מקויימת לאכילה - בטלה
  38. ^ שבמקום העשוי לחזק - דרבי שמעון [בן אלעזר] היא
  39. ^ במקום שאין עשוי לחזק, דקשו נמי אהדדי: דקמייתא תני אף במקום שאין עשוי לחזק אין חייב לבער, ובתרייתא תני חייב במקום שאין עשוי לחזק
  40. ^ הא לא שמעינן ליה לרבי שמעון דמיקל אלא בשאינה מקויימת לאכילה, אבל במקויימת לאכילה - לא שמעינן דשני ליה בין כזית לפחות מכזית
  41. ^ מתניתא בתרייתא לא קרי 'מקום שאין עשוי לחזק' אלא 'מקום שאינו מקום לישה כלל', כגון שפה העליונה; אבל דפנות קרי 'מקום העשוי לחזק'; וקמייתא קרי אף דפנות 'מקום שאין עשוי לחזק', ואף על גב דבמקום לישה הוא, ו'מקום העשוי לחזק' קרי שוליים, והכי קאמר תנא קמא: במקום העשוי לחזק, כגון שוליים שמקבלין את המים - אפילו כזית אינו עובר; מקום שאינו עשוי לחזק מים - כגון דפנות, דמקום לישה הוא ולאו מקום מים - חוצץ ועובר, ופחות מכזית אפילו בדפנות נמי אינו חוצץ: דכיון דמהני פורתא לחזק עיסה כשמשפשפין ולשין שם – בטיל, ובשלא במקום לישה: כגון שפה עליונה לא איירי האי תנא מידי, ומודה הוא בה דאפילו פחות מכזית - לא בטיל ביה; ותנא בתרא - הכי קאמר: מקום העשוי לחזק עיסה כגון דפנות - אינו חוצץ בפחות מכזית; והכי נמי אמרן בקמייתא: מקום שאין עשוי לחזק - כגון שפה העליונה - חוצץ ואף על גב דליכא כזית, והכי נמי אמרן בקמייתא; וכזית אפילו בדפנות חוצץ - והכי נמי תניא בקמייתא
  42. ^ דאמרן ביה דאפילו בציר מכזית חוצץ - היינו
  43. ^ מבחוץ, אבל שיפתא דאגנא קרי 'מקום לישה' ובטיל ביה פחות מכזית
  44. ^ נמי קרי 'שלא מקום לישה' ולא בטיל ביה בציר מכזית; כללא דתרווייהו תנאי: שפה עליונה - אפילו פחות מכזית - עובר; שוליים - אפילו כזית - אינו עובר; דפנות: כזית עובר, פחות מכזית אינו עובר
  45. ^ פעמים שהיא צפה על שפה עליונה והוי מקום לישה
  46. ^ דכיון דבטלה – בטלה, ואפילו טובא
  47. ^ של כופת שאור לתקנה לישיבה
  48. ^ משמיה דרב
  49. ^ ואמוראי נינהו, ואליבא דרב
  50. ^ בסידקי העריבה
  51. ^ דחוט מצרפן והוי כזית במקום אחד ובדפנות קאי
  52. ^ דאם אין ניטלין עמו אינו חייב לבער
  53. ^ דקביעי בה
  54. ^ אפילו שני חצאי זיתים שאין חוט מצרפן
  55. ^ מכבד הבית
  56. ^ חצי זית בבית וחצי זית בעלייה
  57. ^ מי חיישינן לכנושי דילמא כניש להו ומחברן או לא
  58. ^ אם תמצא לומר בית ועלייה לא חיישינן דהא לא מקרי דאי נפול נהוי מכוון כנגד התחתון -
  59. ^ ואם תמצא לומר בית ואכסדרה - שדרך האכסדרה נכנסים ויוצאין לבית תמיד, ואין מחיצות שלימות חוצצות ביניהם: שיש חלונות ופתחים לאכסדרה הרבה מכל צד, והוי כחד ביתא, וחיישינן דכניש כיבודי בית ואכסדרה
  60. ^ ונכנסין לפנימי דרך החיצון, אבל אין תשמישן שוה תדיר מזה לזה כבית ואכסדרה
  61. ^ מי חיישינן דכניש כיבודי בית זה בזה - או לא
  62. ^ ונתקלקלה בעיפושה ממאכל אדם
  63. ^ דכל זמן שהיא ראויה לכלב - לא פקע תורת אוכל מינה
  64. ^ אם תרומה טהורה היא: דכיון דלא חזיא לאדם - מותר לטמאה בידים, ואפילו לרבי יוסי דאמר בפרק קמא (יד,א) 'זו לעצמה וזו לעצמה'
  65. ^ וחל עליו שם 'אוכל'
  66. ^ לעולם ואפילו נתקלקל מאכילת אדם
  67. ^ שנותנין בה עורות לעבד ונותנין שם קמח
  68. ^ לפסח נתן קמח לתוכה עדיין שם חמץ עליה וכשבא הפסח
  69. ^ ואפילו היו בה עורות
  70. ^ כבר נתקלקלה על ידי ריח הכלי, ואף על פי שלא נתן לתוכה עורות
  71. ^ לא נתן לתוכה עורות מודינא לך דתוך שלשה ימים חייב לבער ואחר שלשה ימים לא, שנתקלקלה מריח הכלי;
  72. ^ אבל נתן לתוכה עורות בקמח
  73. ^ ביטלה מתורת חמץ,
  74. ^ שעתיד ליטלו
  75. ^ ואין טבילה עולה לה
  76. ^ שיתקיים בסדקיו לסתום
  77. ^ דקתני וכן
  78. ^ גבי פסח
  79. ^ בכזית ובפחות מכזית
  80. ^ לא שנא פורתא ולא שנא טובא