ביאור:בבלי פסחים דף קט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

קליות [1] ואגוזין בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו;

אמרו עליו על רבי עקיבא שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו.

תניא: 'רבי אליעזר אומר: חוטפין מצות בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו [2]'; [3]

תניא: אמרו עליו על רבי עקיבא: מימיו לא אמר "הגיע עת לעמוד בבית המדרש" חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים: בערב פסח בשביל תינוקות כדי שלא ישנו [4], וערב יום הכפורים כדי שיאכילו את בניהם.

תנו רבנן: 'חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר (דברים טז יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ [אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ];

במה משמחם?

ביין;

רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן.'

אנשים בראוי להם = ביין; ונשים במאי?

תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין; בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין.

תניא: 'רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים - אין שמחה אלא בבשר, שנאמר (דברים כז ז) וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ; ועכשיו שאין בית המקדש קיים - אין שמחה אלא ביין, שנאמר (תהלים קד טו) וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ [לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד].'

אמר רבי יצחק: קסתא דמוריסא [5] דהוה בציפורי - היא הות כמין לוגא דמקדשא, ובה משערין רביעית של פסח.

אמר רבי יוחנן: תמנייתא קדמייתא דהוה בטבריא [6] הות יתירה על דא [7] ריבעא, ובה משערין רביעית של פסח [8].

אמר רב חסדא: רביעית של תורה = אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע [9], כדתניא: '(ויקרא טו טז) [וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע] וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ [וְטָמֵא עַד הָעָרֶב] - שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים; בַּמַּיִם - במי מקוה; אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ - מים שכל גופו עולה בהן, וכמה הן? -


עמוד ב

אמה על אמה ברום שלש אמות, ושיערו חכמים שיעור מי מקוה ארבעים סאה. [10]

אמר רב אשי: אמר לי רבין בר חיננא: שולחן של מקדש [רשב"ם: שולחן של זהב שעשה משה, וכתיב ביה (שמות כה כג) [וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים] אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ] - של פרקים הוה [11], דאי סלקא דעתא הדוקי הוה מיהדק [12], אמתא באמתא היכי מטבליה [13]? [רשב"ם: דמקוה היה שם בעזרה כדאיתא בסדר יומא [14]; אי נמי באמת המים שבעזרה שבה מטבילין כלי שרת שנטמאו, והיתה רחבה אמה, ועל שם כך נקראת 'אמה' כדתנן [15] אלו ואלו מתערבין באמה; ולשון ראשון - לשון רבינו יעקב, מדאמר רב אשי למלתיה גבי מקוה.]

מאי קושיא?: דילמא בים שעשה שלמה הוה מטביל ליה, דתני רבי חייא: ים שעשה שלמה מחזיק מאה וחמשים מקוה טהרה [רשב"ם: במסכת עירובין מפרש מנא לן]!

ולא יפחתו לו מארבעה [כוסות]:

היכי מתקני רבנן מידי דאתי בה לידי סכנה, והתניא: לא יאכל אדם תרי [16] ולא ישתה תרי, ולא יקנח תרי, ולא יעשה צרכיו [17] תרי'?

אמר רב נחמן: אמר קרא: (שמות יב מב) לֵיל שִׁמֻּרִים [הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם] - ליל המשומר ובא מן המזיקין.

רבא אמר: כוס של ברכה [18] מצטרף לטובה ואינו מצטרף לרעה! [19]

רבינא אמר: ארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות: כל חד וחד

הערות

עריכה
  1. ^ קָלִי מחִטִּים ישנים
  2. ^ מגביהין את הקערה בשביל תינוקות שישאלו
  3. ^ ואית דמפרש חוטפין מצה = אוכלין מהר, וזה הלשון עיקר - מדמייתי הא דרבי עקיבא בהדה:
  4. ^ כדי שישנו התינוקות ביום ולא בלילה בשעת הגדה
  5. ^ מדה שמוכרין בה את המורייס
  6. ^ מדה שהיתה בה כבר בטבריא
  7. ^ על תמנתא דהשתא
  8. ^ שהיו ממלאין אותה ומנערין אותה לתוך אותה של עכשיו עד שהיא מליאה, ומים הנשארים בתמנתא הן הן רביעית
  9. ^ וברום חצי אצבע ורום חומש אצבע, גירסת רש"י: ברברבתא: בגודל, שיש בטפח ארבע אצבעים מהן
  10. ^ אמה על אמה ברום שלש אמות מחזיקין ארבעים סאה: חלקהו תחלה כולו ברומו שלש אמות - יש בהן שמונה עשר טפחים; חלקם לי"ו חלקים [רבדים, לגובה] - ותמצא לכל חלק וחלק טפח וחצי אצבע [טפחיים שנותרו = 8 אצבעות] ומחזיק אחד מי"ו בארבעים סאה - כמה הן? - שני סאין וחצי סאה; טפח וחצי אצבע [מהחישוב לעיל] - כמה חומשי אצבעות הן? עשרים ושנים וחצי חומש; הטפח = עשרים חומשים, חצי אצבע = שני חומשין וחצי; חלוק כ"ב חומשים וחצי לחמשה חלקים - תמצא בכל חלק ארבעה חומשין וחצי; חלוק שני סאין וחצי סאה לחמשה חלקים - תמצא בכל חלק חצי סאה; נמצא דארבע חומשין וחצי חומש מחזיק חצי סאה, ועוד ארבעה חומשין וחצי חומש מחזיק חצי סאה, [ועוד ארבעה חומשין וחצי חומש מחזיק חצי סאה] - נמצא כל אמה על אמה ברום י"ג חומשין וחצי חומש מחזיק סאה וחצי סאה; חשוב סאה וחצי סאה ללוגין - תמצא ל"ו לוגין, כיצד? - סאה וחצי סאה = תשעה קבין: ששה קבים לסאה; והקב = ארבעה לוגין, הרי ל"ו לוגין בכלי אמה על אמה ברום י"ג חומשים וחצי חומש; חלוק הכלי באורך ורוחב לטפחים - תמצא האמה על אמה = ל"ו טפחים בטפח על טפח: שהאמה ששה טפחים; וכשתחלקנו לאורכו ברצועות שהן רחבות טפח - תמצא בו שש רצועות, כל אחת ואחת רחבה טפח וארכה ששה; חלוק כל רצועה לארכה לשש - תמצא בשש רצועות ל"ו טפחים בטפח על טפח, ומחזיק ל"ו לוגין! נמצא כלי שהוא טפח על טפח ברום י"ג חומשים וחצי חומש - מחזיק לוג; וטפח = ארבע אצבעות; חלוק ארבע אצבעות על ארבע אצבעות שתי וערב לארבע - נמצא כל רביעית אצבעים על אצבעים, נמצא כל אצבעים על אצבעים ברום י"ג חומשים וחצי חומש מחזיק רביעית הלוג חשוב י"ג חומשים וחצי, ותמצא בהן אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע.
  11. ^ שיכולין לפרוק רחבו לשנים; רשב"ם: וכן רגלי השלחן אינן מחוברין יפה ויכולין לפרקן
  12. ^ שאין יכולין לפרוק רחבו
  13. ^ הואיל ורחבו אמה - בכלי שהוא אמה על אמה [רשב"ם: השלחן מקבל טומאה, כדאמרינן ב'חומר בקודש' (חגיגה כו ב), דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר (ויקרא כד ו) - מכלל שהוא טמא]
  14. ^ לא,א
  15. ^ יומא פ"ה מ"ו דף נח,ב
  16. ^ זוגות
  17. ^ תשמיש
  18. ^ ברכת המזון [רשב"ם: שהוא שלישי]
  19. ^ אבל בעלמא – מצטרף, כגון אם שתה שני כוסות והוא שלישי; ולרעה אין מצטרף - כגון אם שתה שלש והוא רביעי.