פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי פסחים דף כד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואם אינו ענין [1] לאכילה [2] - תנהו ענין לאיסור הנאה!

אי מה כאן בשריפה אף כל איסורין שבתורה בשריפה?

אמר קרא: (ויקרא ו כג) [וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר] בַּקֹּדֶשׁ [לֹא תֵאָכֵל] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף - בקדש בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה.

והאי 'בַּקֹּדֶשׁ [לֹא תֵאָכֵל] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף' להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדרבי שמעון, דתניא [ספרא צו פרשתא ג פרק ח הוא הדין, לא בשם רבי שמעון]:

'רבי שמעון אומר: (ויקרא ו כג) [וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר] בַּקֹּדֶשׁ [לֹא תֵאָכֵל] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף - לימד על חטאת [3] ששורפין אותה בקדש [4], ואין לי אלא זו בלבד; פסולי קדשי קדשים ואמורי קדשים קלים [5] מנין?

תלמוד לומר: בַּקֹּדֶשׁ [לֹא תֵאָכֵל] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.

אמר ליה [6]: רבי יונתן רבך [7] מהאי קרא קאמר לה: (שמות כט לד) וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן הַלֶּחֶם עַד הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא, שאין תלמוד לומר לֹא יֵאָכֵל, ומה תלמוד לומר לֹא יֵאָכֵל? - אם אינו ענין לגופיה, דהא כתיב וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ [8] - תנהו ענין לשאר איסורין שבתורה [9]; ואם אינו ענין לאכילה [10] - תנהו ענין לאיסור הנאה;

אי מה כאן בשריפה אף כל איסורין שבתורה בשריפה?

אמר קרא: וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר [11] - נותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה .

והאי לֹא יֵאָכֵל להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדרבי אלעזר [12], דאמר רבי אלעזר: (שמות כט לד) [וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן הַלֶּחֶם עַד הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ] לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא: - כל שבקדש פסול [13]; בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו.

אמר אביי: לעולם מקרא קמא [14]; ואיפוך: דליכתוב בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף [15] ולא בעי לֹא תֵאָכֵל; מה תלמוד לומר לֹא תֵאָכֵל? - אם אינו ענין לגופו, דנפקא ליה מדרבי אלעזר - תנהו ענין לכל איסורין שבתורה; ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין לאיסור הנאה; אי מה כאן בשריפה אף כל איסורין שבתורה בשריפה? - אמר קרא ’[וְשָׂרַפְתָּ אֶת] הַנּוֹתָר': הנותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה.

אמר ליה רב פפא לאביי: ואימא ליחודי ליה לאו לגופיה הוא דאתא, דאי מדרבי אלעזר - אין לוקין על לאו שבכללות [16]?

אלא אמר רב פפא: מהכא: (ויקרא ז יט) וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף [וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר], שאין תלמוד לומר לֹא יֵאָכֵל, מה תלמוד לומר לֹא יֵאָכֵל? - אם אינו ענין לגופו, דהא נפקא ליה מקל וחומר ממעשר הקל: ומה מעשר הקל אמרה תורה (דברים כו יד) [לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ] וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא [וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי] [17], בשר קדש, חָמוּר, לא כל שכן?

וכי תימא אין מזהירין מן הדין [18] - הקישא הוא, דכתיב (דברים יב יז) לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ [וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ] [19];

מה תלמוד לומר לֹא יֵאָכֵל? - אם אינו ענין לגופו - תנהו ענין לכל איסורין שבתורה, ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין להנאה; אי מה כאן בשריפה אף כל איסורין שבתורה בשריפה? - אמר קרא ’[וְשָׂרַפְתָּ אֶת] הַנּוֹתָר': הנותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה.

אמר ליה רבינא לרב אשי: ואימא לעבור עליו בשני לאוין לאו מי אמר אביי 'אכל פוטיתא [20] - לוקה ארבע [21], נמלה [22] - לוקה חמש [23]


עמוד ב

צירעה - לוקה שש [24]'!?

[25]

אמר ליה: כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי:

(ויקרא ז יט) וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל [בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר] דרישינן: [26] למה לי? [27] לרבות עצים ולבונה [28];

וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר דסיפיה למה לי [29]? - לרבות אימורין [30].

'אימורין'? מהתם נפקא, דתניא (ויקרא ז כ) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה' [וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ] - לרבות את האימורין [31]!?

[32] התם טומאת הגוף [33] – בכרת, הכא טומאת בשר [34][35] בלאו [36].

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא [37] דרך אכילתן.

למעוטי מאי?

אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם אכל חלב חי – שפטור.

איכא דאמרי [38]: אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן.

למעוטי מאי?

אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו [39] - שהוא פטור, וכל שכן אוכל חלב חי שהוא פטור.

אתמר נמי: אמר רב אחא בר עויה אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו – פטור, לפי שכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן.

אמר רבי זירא: אף אנן נמי תנינא [40]: אין סופגין את הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד [41] ואילו מתותים תאנים ורמונים לא מאי טעמא לאו משום דלא קאכיל להו דרך הנאתן?

אמר ליה אביי: בשלמא אי אשמעינן פרי גופא דלא קאכיל ליה דרך הנאתו [42] – שפיר [43], אלא הכא [44] - משום דזיעה בעלמא הוא [45].

אמר אביי: הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהן [46] אפילו שלא כדרך הנאתן; מאי טעמא? - משום דלא כתיב בהו אכילה.

מיתיבי: 'איסי בן יהודה אומר: מנין לבשר בחלב שהוא אסור [47]? נאמר כאן (דברים יד כא) [לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי] כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה [לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ] ונאמר להלן (שמות כב ל) וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי [וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ]; מה להלן אסור - אף כאן אסור; ואין לי אלא באכילה, בהנאה מנין? - אמרת קל וחומר: ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה [48] אסורה בהנאה, בשר בחלב שנעבדה בו עבירה [49] - אינו דין שיהא אסור בהנאה?

הערותעריכה

  1. ^ לאוסרם
  2. ^ דהא איסור אכילה בגופייהו כתיב; זו מדה בתורה: דבר שלא הוצרך לגופו - תנהו ענין לענין אחר, ותלמוֹד דבר לדבר אחר; וכל המדות - הלכה למשה מסיני
  3. ^ פסולה
  4. ^ בעזרה, דמ'והנה שורף' לא הוה שמעינן מקום שריפתה היכן
  5. ^ פסולי כל שאר קדשי קדשים, כגון מנחה ועולה ואשם שנטמאו או שנשפך דמן, ומנחה שלא נקטר קומצה, ואימורי קדשים קלים שנטמאו - ודוקא נקט הני שמחיצתן בתוך חומת העזרה, אבל פסולי בשר קדשים קלים שאכילתן בכל העיר - אף שריפתן אם נפסלו חוץ לעזרה הן, והכי נמי תנן ב'אלו עוברין' (לקמן מט,א) 'שורפן לפני הבירה' והיינו חוץ לעזרה, ושם היה בית הדשן לכך; וכן מפורש בזבחים בפרק 'טבול יום' (קד,ב)
  6. ^ ההוא מרבנן לרבי שמואל בר נחמני דאקשי ליה האי קושיא
  7. ^ נמי לא הוה מייתי איסור הנאה לכל איסורין מ-בַּקֹּדֶשׁ [לֹא תֵאָכֵל] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף, דמבעי ליה לכדאמרת שתשרף בעזרה, אלא
  8. ^ אלמא לאו בר אכילה הוא
  9. ^ דוגמתן, שנאמר בהן לאו באכילתן
  10. ^ דהא בגופייהו כתיב
  11. ^ דהוה ליה למכתב 'ושרפתו באש'
  12. ^ ליתן לא תעשה, דאי מ- וְשָׂרַפְתָּ לא הוה ידעינן ביה איסור לאו למלקות
  13. ^ מדכתיב כִּי קֹדֶשׁ הוּא יתירה - לרבות על שאר פסולי קדשי קדשים בלאו, כגון פיגול, ויוצא, ונשפך דמו
  14. ^ 'וכל חטאת' ולאו מ'באש תשרף' [בפסוק וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף (ויקרא ו כג)], דאיצטריך לומר שישרף בעזרה, אלא מ'לא תֵאָכֵל'
  15. ^ אלמא לאו בר אכילה הוא, וממילא נפקא לן ביה נמי איסור לאו מהא דרבי אלעזר: דמפיק מ- לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא כל פסולי קדשים
  16. ^ כגון זה שנכלל כל הפסולין יחד
  17. ^ אזהרה נפקא לן ביה ביבמות ב'הערל' (עג,ב)
  18. ^ מדין קל וחומר: אף על פי שאדם דן קל וחומר מעצמו - אינה אזהרה ללאו [במסכת מכות (דף ה,ב) נפקא לן]
  19. ^ היקשא הוא - ולאו קל וחומר: דאיתקש נְדָרֶיךָ וְנִדְבֹתֶיךָ, דהיינו שלמים - למעשר דגן, דכתיב ביה לֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, ותייתי לן מינה דאף קדשים לא יאכלו בטומאה: וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, אף על גב דוידוי בעלמא הוא ואינו לאו - הא נפקא לן ביה איסור לאו [ביבמות, ב'הערל’] מהאי קרא ד-לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ; ולהלן הוא אומר בפסולי המוקדשים שנפדו (דברים טו כב) בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו [כַּצְּבִי וְכָאַיָּל]: טמא וטהור אוכלין בקערה אחת! יש כאן טומאת בשר לטהור, וטומאת הגוף לטמא, וקא אמר רחמנא גבי מעשר וקדשים: ההוא בשעריך דשראי לך ביה טומאה התם בפסולי המוקדשין - הכא לא תאכל
  20. ^ שרץ המים
  21. ^ חד לאו בשרץ המים בתורת כהנים, דהוא ספר ויקרא, וחד במשנה תורה; ושני לאוין כתובים בתורת כהנים: בשקצים סתם - אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם [וְנִטְמֵתֶם בָּם] (ויקרא יא מג), והכא לא כתיב 'על הארץ', ומשמע בין שרץ המים ובין שרץ הארץ הרי ארבע
  22. ^ שהוא שרץ הארץ
  23. ^ הני תרי דסתם שרצים, וחד - וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל (ויקרא יא מא), וחד - לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם (ויקרא יא מב), וחד - וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ (ויקרא יא מד)
  24. ^ צירעה - שרץ העוף היא, וגם שורצת על הארץ, ויש בה אלו חמש לאוין, ומוסיף עליה לאו דשרץ העוף במשנה תורה (דברים יד יט) וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף טָמֵא הוּא לָכֶם לֹא יֵאָכֵלוּ
  25. ^ 'שרץ' - לשון רחוש ונענוע, ואינו נראה; ואין בהמה וחיה הגבוהין מן הארץ בכלל 'שרץ', הלכך: וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף [וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא] דכתיב ב'קדושים תהיו' אינו מן המנין, דלאו בשרצים כתיב.
  26. ^ השתא דאמרת קרא לאו לגופיה אתא אלא לאם אינו ענין, תינח (ויקרא ז יט) וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל, וְהַבָּשָׂר
  27. ^ ומשני:
  28. ^ לקבל טומאה, ואף על גב דלאו אוכלא הוא
  29. ^ וְהַבָּשָׂר יתירה מבעיא ליה, דאילו כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר דריש ליה במנחות (כה,ב): (ויקרא ז יט) כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר ויקרא ז,כ: וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר: הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה. יצא בשר שנטמא לפני זריקת דם; לשון אחר: בין ברישא בין בסיפא ו' יתירא מיבעיא ליה
  30. ^ שאם נטמאו ואכלן טהור - שיעבור עליהן משום שני לאוין: לאו דזרות: שאף הכהן זר אצלם, ולאו דטומאת בשר; ואדלעיל קאי, והכי קאמר: (ויקרא ז יט) לֹא יֵאָכֵל [בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף], וְהַבָּשָׂר נמי שנטמא לא יאכל
  31. ^ אֲשֶׁר לַה' קרא יתירה הוא, דהוה ליה למכתב 'מזבח השלמים וטומאתו עליו' וכתיב אֲשֶׁר לַה' לרבות אף בשר הקרב לה' שאם אכלו בטומאה - ענוש כרת
  32. ^ ומשני:
  33. ^ בטומאת הגוף איירי, והאי וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו מוקמינן לה בזבחים בפרק 'בית שמאי' (מג,ב) בטומאת הגוף הכתוב מדבר
  34. ^ רבינהו לאזהרת טומאת בשר כשנטמאו הם [הקדשים] - והוא טהור: שיהא מוזהר עליהן
  35. ^ והכא ליכא כרת אלא
  36. ^ דאימעט מכרת בזבחים בפרק 'בית שמאי'
  37. ^ אם כן אכלן
  38. ^ הא דרבי אבהו אהנאה איתמר ואהנך דאסירי בהנאה
  39. ^ חלב - אין דרך הנאתו אלא בהבערה ולמשוח עורות, ולא לרפואה
  40. ^ גבי משקין קאי במסכת תרומות [תרומות פ"יא מ"ג]
  41. ^ וקאמר דאין כל מי פירות קרויין משקין אלא אלו בלבד; אין סופגין את הארבעים על שום מי פירות של ערלה משום דבכולהו שלא כדרך הנאתן הוא אלא אלו
  42. ^ כגון שבישל אגוזים או אפרסקין ואכלן ואשמעינן דלא מחייב
  43. ^ שמעינן מינה דאין לוקין אלא כדרך אכילתן
  44. ^ אבל השתא טעמא דפטור
  45. ^ דלאו פרי אכל
  46. ^ כתיב (דברים כב ט) [לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם] פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה דמשמע לא תהנה ממנו, אלא תשרפנו ו'פן' - לאו הוא
  47. ^ באכילה
  48. ^ בנטיעותה
  49. ^ כשבישלו ועבר עליו על לאו לֹא תְבַשֵּׁל