קטגוריה:בראשית ב ח
נוסח המקרא
ויטע יהוה אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר
וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.
וַיִּטַּ֞ע יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים גַּן־בְּעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת־הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר׃
וַ/יִּטַּ֞ע יְהוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים גַּן־בְ/עֵ֖דֶן מִ/קֶּ֑דֶם וַ/יָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת־הָֽ/אָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּנְצַב יְיָ אֱלֹהִים גִּנְּתָא בְּעֵדֶן מִלְּקַדְמִין וְאַשְׁרִי תַּמָּן יָת אָדָם דִּבְרָא׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וּנְצַב [נ"א וּנְצִב] יְיָ אֱלֹהִים גִּנְּתָא בְּעֵדֶן מִלְּקַדְמִין וְאַשְׁרֵי תַמָּן יַת אָדָם דִּי בְרָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִתְנְצִיב בְּמֵימְרָא דַיְיָ אֱלהִים גִינוּנִיתָא מֵעֵדֶן לְצַדִיקַיָא קֳדָם בְּרִיַית עוֹלָם וְאַשְׁרֵי תַּמָן יַת אָדָם כַּד בַּרְיֵיהּ: |
רש"י
בד"ה מקדם במזרחו כו' פליגי אההיא כו' נ"ב ולי נראה דלא פליגי אלא מחלק בין גן עדן לשאר מקומות וקרא מסייע ליה מקדם וכן איתא בב"ר ודוק מהרש"ל: בד"ה וא"ת הרי כו' אף על פי שמקדם כו' נ"ב ולי נראה שכך הקשר אף ע"פ שכמה תנאים דרשי בב"ר מקדם קודם יצירת האדם מ"מ מוכרח אני לפרש לשון מזרח דהרי קשה וא"ת כו' ואי אפשר לתרץ אלא בסיפור מעשיו שסתם כבר אם כן משמע דכל הני מעשי' איירי אחר יצירת האדם ודוק מהרש"ל:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(ח – טו) למה ספר פה מנטיעת הגן. הלא זה הו"ל לכתוב ביום השלישי שאז נברא כל צומח. ומה שכפל מ"ש וישם שם את האדם עם מ"ש שנית ויקח את האדם ויניחהו בג"ע. וענין עץ החיים ועץ הדעת שנבוכו בו כל המפרשים ולמה יספר מענין הנהרות מה מוסר או למוד נוציא מזה. ולמה אמר שם האחד פישון ולא אמר שם הראשון פישון. ומ"ש שם הזהב שם הבדולח מה רצה בזה. הלא האדם לא נקבע רק בג"ע שאין שם זהב ובדולח. ולמה אמר בא' הוא הסובב ובא' הוא ההולך:
"ויטע ה' גן בעדן מקדם". הנה אם נשקיף על ענין האדם נמצאהו גרוע מכל הבע"ח במציאת צרכיו אל המזונות והכסות והמעון, שכל בע"ח מזונותיו מזומנים לפניו והוא מוטבע למצאם בקל לפי ההכנה הטבעיית השתולה בקרבו מלידה, לא כן האדם שלאכול לחם צריך שיחרוש ויזרע וידוש ויטחן ויאפה, וללבוש בגד צריך שיטוה ויארוג ויתפור וכדומה, וכ"ש לבנות בית, וכל אלה המלאכות לא ימצאו בו מצד גופו כמו שנשתלה חכמת הבניה להביבער, האריגה להעכביש, וכל מלאכת הצידה לבעלי הטרף, ועתה נשאל, אדם אשר נברא בלא מורה ומנהל איך ימצא צרכיו, וזאת השאלה תהיה משני פנים, א' כי צרכי האדם לאדם לא ישתלמו לו בהיותו יחידי, כי להוציא לחם מן הארץ צריך שיהיה תחלה חרש ברזל ופועל בפחם לעשות כלי המחרשה, וכמה מלאכות צריך שיוקדמו עד ברזל מעפר יוקח ועד יתיכו באש וצבת בצבת עשויה, ואחריו יתר מלאכת הלחם צריכים לכלים רבים ואומנים מתחלפים, וכ"ש לעשות בגד ולבנות בית. זאת שנית הלא יצטרכו כמה מאות שנים עד הגיעו בני אדם אל האומנות להוציא הברזל ולדעת כי גרגיר החטה כשיזרע בארץ יוציא בזמן האביב פרי תבואה, ושהחטה יהיה ראוי לאפות ממנו לחם, שזה לא יודע רק ע"י נסיונות שונות ובחינת מתחלפות ברבות עתים ושנים, ואיך ידע האדם תיכף בהבראו איך יאכל לחמו ואיך יעשה לו כסות בקרה ובית לשבת. ועוד בה שלישיה השכל המעשיי יקח תולדותיו מן המוחשות, למשל יראה אש בוער בעצים וישיבם לאפר, אם יראה זאת כמה פעמים וידע כי הסבה קודמת אל המסובב נולד בלבו הבחינה כי האש סבה לשרפת העצים, וכן יבחין בחינות אחרות על דרך זה. אבל האדם בעת שנברא לא ידע דבר וחושיו היום נבראו ולא מאז, ואיך ידע שום בחינה ושום דבר, ואיך בא לו המושג הראשון שידע לדבר, הלא הדבור כולו מושגים כוללים מפשטים מן המוחשים הפרטיים שיפשיט מהם את הענין הכולל כנודע, ולזה צריך למוד וזמן רב לא תיכף בעת הבראו, כי גם ההליכה ברגליו צריך הרגל רב אל התינוק המתחנך עד יורגל לעמוד באופן שיעמוד הפלס בין מקום המרכז של כבדו שהוא בין הרגלים, ולא יהיה זה בשעה קלה כאשר היה באדם שתיכף דבר ויאכל וישת ויקם וילך על רגליו:
והתשובה לזה. כי אחר שראינו שהשם ב"ה שם עין השגחתו על כל יצוריו לבראם באופן שימצא להם כל צרכיהם בטבע, ושם בהם כח טבעי על השלמת צרכיהם ההכרחיים להם, הדבורה הטבעה לבנות לה היכליה ששם תאצור דבש למאכלה, והביבער לבנות לו בית מדות על יד אשד הנחלים וכדומה, לבד האדם שחסר לו כח הזה הטבעי, שם בקרבו לעומת זה שכל מעשיי אשר יתלמד ויתרגל על כל המלאכות הנמצאים אצל כל הבע"ח בדרך יותר מעולה, לא טבעיי אך שכלי בחיריי למודיי, ובכ"ז ראינו כי בדברים אשר יצטרך אליהם תיכף בהולדו, שם גם לו אליהם הכנה טבעיית, כאשר נראה בילד הנולד שתיכף ימוץ חלב משדי אמו, מציצה זו המיוסד על חק מוסד בחכמת הטבע מענין הרקת האויר אשר עליו יבנו חכמי הטבע טירת כסף בכמה תחבולות בהגרת המים מן המעינות כידוע בחכמת הידראליסטיק, הטבע עליו יונק שדי אמו מבלי למוד בחמלת ה' עליו, אחר שלא היה יכול להניחו עד יגדל וילמד, וכן באדם הראשון אשר היה כילד הנולד, לולא הטביע בו הדבור והידיעה בדברים ההכרחיים לצרכו תיכף, להושיט ידו לאכול מפרי העץ, ללכת על רגליו וכדומה, לא היה אפשר שיתקיים אפילו שעה אחת. אולם מזה נבין כי לא הטביע בו רק הצריך בהכרח לו לשעתו אשר לא יעמוד בלעדיו, לא המותר הבלתי מוכרח, שזה הניח שילמד בחירתו בימים הבאים, כי זה ההבדל שבין האדם והבהמה, שילמד לא שיטבע על עניניו:
מעתה כשנשאל אם שם ה' בטבע אדה"ר כמו ששם בטבע הביבער לבנות לו בית, נשיב כי ע"ז לא הטביעו כי אז בהכרח להטביע בו כל מלאכת חרש עצים וברזל וכל האומניות, כי האדם לא כהביבער בשניו יכרות עצי יער, וכן אם נשאל אם הטביעו שיוכל לארוג לו בגד ללבוש נאמר ג"כ שע"ז לא הטביעו, שאז היה מוכרח ללמדו מלאכת התפירה ועשות המחט שיוקדם לו בהכרח הוצאת הברזל וכמה אומניות וזה א"א כי המלאכות והאומניות אין האדם מוטבע עליהם רק מוכן לשיוכל ללמדם, וכן אם הטביעו שיזרע ויחרוש ויוצא לחם מן האדמה נאמר ג"כ שלא נתן זאת בלבו שאז בהכרח שילמדנו לעשות כלי החרישה והטחינה וכדומה וזה א"א, וכן תמצא כי הבגד הראשון שתפרו הזוג הראשון לעצמם היא חגורה מעלי תאנה וזה אחר החטא, ועשית כתנות עור היה מעשה ה' לא מעשה ידי אדם, וע"ז הלא תשאל איך ימצא צרכיו באשר הוא אדם, משיב כי השלימו ה' בכל אלה במ"ש ויטע ה' גן בעדן מקדם, שלענין המזונות הושיבו בתוך הגן שפירותיו צומחים מאליהם, וא"צ לכל מלאכת מעשה, לענין הדירה הי' הגן בגן העדן מקדם בצד מזרח תחת קו המשוה מקום אשר אין שם שנוי התקופות והקור והחום, וא"צ למחסה ולמסתור מחורב ומקרה, וגם הגשם לא היה שם שיצטרכו לכסות ומעון למצוא מחסה ומסתור מזרם וממטר, כי נהר יוצא מעדן להשקות את הגן, כגן ה' כארץ מצרים אשר לא למטר השמים ישתה מים, רק הנהר השקה אותו כנהר נילוס, וע"ז אמר כגן ה' כארץ מצרים, מבואר שהנהר השקה את גן ה' כנילוס המשקה ארץ מצרים, באופן שלא חסר לו דבר, וישם שם את האדם אשר יצר, שם היה מקומו הטבעי בעת ההיא שלא היה אפשר שיתקיים במקום אחר:
אלשיך
אך אחרי אומרו גדר האדם בפסוק הקודם, כי טרם נפיחת הנשמה היה האדם לנפש חיונית שהיה חומרו זך מאד, כי נזדכך עפרו על ידי כפיו יתברך אשר נעשה בהם כאומרו וייצר כו', כי נעשה חומרו צורה, במה שה' אלהים עשאו עם היותו מעפר מן האדמה. בא ופירש ואמר תדע כי כן הוא, כי הלא "ויטע ה' אלהים" בעצמו יתברך בשני שמותיו אלה, ועוד שנית והיא "גן בעדן" שבמקום עידון ואיכות רוחני היה, והיא גן אשר דרך הגן שאילנותיו משובח איכותם מאיכות המקום שנטועים בו. ועוד שלישית שהיה "מקדם" לברייתו של עולם, שכל הדברים שקדמו לעולם איכותם זך מהעולם כמו תורה וכסא הכבוד, ועם כל זה "וישם שם את האדם" בגוף ונפש, ואיך אשר מעפר יסודו יהיה לו מבוא לבוא בו, אך הוא "אשר יצר" כלומר למה שהוא יתברך יצר אותו בעצמו יציר כפיו נקנה בו קדושה ורוחניות עצום מאד, עד גדר שבקשו מלאכי השרת לומר לפניו קדוש:
ואשר העמידו בגן עדן טרם עשות שום מצוה, הלא היא כי רצה הוא יתברך לעוררנו בעיקר גדול, הלא הוא לבל יעלה על לב איש שוגה לחשוב בלבו, כי העובד את ה' ומקבל שכר, ידמה לעובד את המלך ונותן לו שכר. כי הנה המשרת את המלך אין איכותו משתנה מאשר היה טרם ישרתהו, וגם השכר ההוא אינו דבק במקבל, כי אם שרצון מלך לתתו לו חלף עבודתו. אך העובד את ה' לא כן הוא, כי אם שבכל עבודה ועבודה אשר יעבוד הוא הולך ומתעלה איכותו וגם חומרו קונה קדושה, כי על כן המצות כמספר אבריו, והוא אומרנו אשר קדשנו במצותיו שעל ידי המצות אנו מתקדשים, ונמשך מזה כי בהתקדשו ובלתי המצא בו דבר טומאה החוצץ בינו לשורש נפשו בטבע, תדבק נפשו בשורשה אשר הוא בגן עדן, כי אין צריך לומר העושה מצות עשה, כי אם גם אשר לא עבד את ה' רק במה שנשמר מעבירה אשר לא הוטמא דבק בה' הוא. נמצא כי שכר הצדיק דבק בנפשו, כי כל מה שהולך ופועל צדק הוא הולך ונדבק בה' והוא שכרו. וזה מאמרם ז"ל (בראשית רבה ט יא) באומרם זכה הרי גן עדן לא זכה הרי גיהנם. ולא אמרו נותנין לו, כי אם הרי גן עדן כלומר מאליו, וההיקש בהפכו:
עוד טעם שני, והוא ללמד לאדם דעת בל יעלה על רוחו שיעצרנו הגשם והחומר לאדם מלהשיג האושר, כי אם שאין צריך לומר הנפש הרוחנית שלא תפסיד בחברת חומר הצדיק, כי אם גם החומר קונה אושר בחברת הנפש. ועד ממהר לשני העקרים האלה, אדם הראשון, כי בהיותו משולל חטא, היתה נפשו מאליה דבקה בשרשה ודבקה בגן עדן ולא יעצרנה הגשם, כי אם בגוף ונפש נתנו ה' בגן עדן טרם יעשה מצות, למה שהיתה טהורה בלי הפסק טומאה, כי נפשו קשורה בשרשה אשר בגן עדן:
עוד מעין זה, למען נדע מעתה תכלית העתיד, שבהזדכך החומר בכור הארץ, ונזכה ונחיה בגוף ונפש, נהיה דבקים בה' כאדם קודם שחטא, והותר. וכמאמר אליהו שהקב"ה עושה להם כנפים כו' שהוא כאותן ששש כנפים לאחד, שיהיו כמלאכי השרת בגוף ונפש, כי לא יהיה הגוף כאדם שנלוש בעפר ומים של אד שעלה מן הארץ כי אם בטל אורות עליונים:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם. למה מזכיר שם מלא בנטיעה זו? שמתחילת ברייתה היא צריכה כוון; קודם שלא נוצרה ממעי אמה, אדם צריך לכוון רוחותיה. כקרני חגבים היו, ועקרן הקב"ה ושתלן בתוך גן עדן.
גן בעדן. רבי יהודה אומר: גן גדול מעדן, ויקנאו בו כל עצי עדן אשר בגן, ואומר: "בעדן גן אלקים היית". רבי יוסי אומר: עדן גדול מגן, שנאמר: ויטע גן בעדן. והכתיב: "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן"? על דעתיה דרבי יוסי, תמצית בית כור שותה תרקב; על דעתיה דרבי יהודה, כפיגי שהיא נתונה בגנה ומשקה את כל הגנה. והא רבי יהודה יש לו שני מקראות, ורבי יוסי אין לו אלא מקרא אחד? האיר הקב"ה את עיני רבי יוסי מצא לו מקרא אחר מכריע, שנאמר: "וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'".
מקדם. את סבור קודם ברייתו של עולם, ואינו אלא קודם אדם הראשון; אדם נברא בששי וגן עדן נברא בג'. הדא הוא דכתיב: "ואלקים מלכי מקדם פועל ישועות", הא פועלא טבא, שהעמיד לי שכרי עד שלא עמדתי לפעול.
וישם שם את האדם. רבי יהודה אומר: עילה אותו, כמה דאת אמרת: "שום תשים עליך מלך". רבי נחמיה אומר: פיתה אותו; למלך שעשה סעודה והזמין אורח.
את האדם. בזכותו של אברהם, הדא הוא דכתיב: "בנתה לרעי מרחוק"; באיזה זכות יעצת לבראותי? בזכות אותו שבא מרחוק, כמה דאת אמרת: "קורא ממזרח וגו' איש עצתי".
שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם. תורה מנין? שנאמר: "ה' קנני ראשית דרכו". תשובה מנין? שנאמר: "בטרם הרים יולדו וגו' ותאמר שובו בני אדם". גן עדן מנין? שנאמר: ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם. גיהנם מנין? שנאמר: "ערוך מאתמול תפתה". כסא הכבוד ובית המקדש מנין? שנאמר: "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו". שמו של משיח מנין? שנאמר: "לפני שמש ינון שמו". ויש אומרים: התורה וכסא כבוד נבראו, והאחרים עלו במחשבה להבראות, והתורה קדמה לכסא הכבוד; דכתיב: "ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז", קדם לכסא הכבוד שכתוב בו: "נכון כסאך מאז":רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ב ח.
|
וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר. |
| -- בראשית ב, ח |
ראו מבנה בראשית ב
מיקומו של גן עדן
(פירושו של הלל הלפרין)
באיזה מקום הקיים בימינו, שכן פעם גן עדן?
כנראה באזור העיר צפי בממלכת ירדן, בדרום מזרח ים המלח. וזאת משום שיש בימינו נחל הזורם ממזרח למערב שמתפצל לכמה ראשים באזור צפי ואחר כך נשפך לים המלח, באיזור שלא יורד מספיק גשם כדי להשקות גנים; כנראה זו הסיבה שאד השקה את גן עדן. (על פי ילקוט שמעוני דברים, תתקסד. שם כתוב : "זה גהינום - מקום צער של רשעים, שהיא סמוכה לגן עדן").
אבל אנו יודעים שבקיץ שם הטמפרטורה מגיעה ל-45 מעלות צלסיוס - ממש גיהנום!
כנראה בתקופה הקדומה כדור הארץ הסתובב סביב השמש פי 10 מהר יותר מאשר בימינו, ולכן באזור שרר סתיו נצחי.
זאת כנראה הסיבה שאנשים הגיעו לגיל 1000 שנים בתקופה הקדומה. כנראה פגיעה של גופים בכדור הארץ, גרמה להאטה של סיבוב כדור הארץ סביב השמש.
אמנם נראה מהמשך הפרשה שבגלל רעת האדם קוצרו שנותיו ל - 120 שנה , כמו שכתוב "לא ידון נפשי באדם...והיו שנותיו 120 שנה", אם כן מה משמעות העונש לאנושות, שהשנה ארוכה פי 10 ?!
הפרשנים הקלסיים מפרשים את הפסוק ההוא לא כעונש אלא : והיו שנותיו של האדם לחזור בתשובה 120 שנה.
אמנם הפרשה מזכירה שאחד הנהרות מקיף את אשור, ואחד הנהרות מקיף את כוש, בכל זאת לא בהכרח גן עדן שוכן בין ארם נהריים למרכז אפריקה. אפשר להגיד שהשמות לכוש ואשור הושאלו ממקומות שהיו באזור בתקופה קדומה.
אבל בספרי ההיסטוריה מקובל שיש שושלות מצריות מתקופת האבות וקודם לכן, ולא מוזכר שם מלך מצרי שחי מאות שנים!
כנראה כותב השושלות הוסיף שושלות על דעת עצמו כדי להאדיר את מצרים, רואים שבשושלת ה-18 והשושלת ה-12 יש מלכים מקבילים שמלכו מספר שנים זהה (על פי ספרו של מר רחל).
וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן
וַיִּטַּע גַּן
"וַיִּטַּע" - שתל עץ, הוכנס לאדמה כדי שיצמח (מילוג).
נוטעים דבר שכבר צמח, נוטעים נטיעות. ניתן להבין שאלוהים לא יצר את עצי הגן ברגע זה, אלא נטע עצים שהוא הכין. בין העצים יהיו עצים מיוחדים מאוד: עץ הדעת ועץ החיים.
"גַּן" - אזור מעובד בצמחים, מטע, בוסתן, פרדס.
מעניין שהגן הזה הכיל ידע אסור, וכשם שהארבעה שנכנסו לפרדס הרגישו דחף אדיר להסתכן, כך בהמשך אדם ואשתו יסתכנו ויוענשו.
איפה הגן?
אלוהים הכריז שהגן הזה הוא שלו לעשות בו כרצונו, נטע עצים כרצונו, וציווה על בריאותיו לעשות את רצונו.
לפי הכתובים ייתכן שיש רמז שהעיר סדום, בככר הירדן, היתה גן עדן. ניתן לחשוב כי נאמר: "כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה ... כְּגַן יְהוָה, כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (ביאור:בראשית יג י). הארץ היתה נפלאה. ייתכן שמשם באו התמרים הטובים ביותר בעולם, ככתוב: "יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים" (דברים לד ג). בגלל שהמקום היה נפלא, אנשי המקום נעשו רשעים כדי לשמור את המקום לעצמם בלבד, ולכן אלוהים הרס את המקום במטר של "גָּפְרִית וָאֵשׁ, מֵאֵת יְהוָה, מִן הַשָּׁמָיִם" (ביאור:בראשית יט כד).
סיפור הפיכת סדום מלמד שאי אפשר לתת לבני האדם דבר אלוהי וטוב, כי זה יהפך לרשע. כך אלוהים חשש, והודיע לאדם: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (ביאור:בראשית ב יז), לפני שאתה תהיה מוכן, לדעתי.
וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר
לא ברור איפה האדם נוצר: בתוך הגן או בחוץ. בכל זאת אלוהים שם אותו בגן, ללא בקשת רשות או אפשרות התנגדות מאדם.
אלוהים שם אותו ופקד עליו: "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (ביאור:בראשית ב טו).
לא ברור אם לאדם היתה זכות בחירה בשלב הזה, אולם מיד כאשר אלוהים נותן לו רשות למצוא עזר כנגדו (ביאור:בראשית ב יט), נראה שאדם זכה בחופש הבחירה.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית ב ח"
קטגוריה זו מכילה את 25 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 25 דפים.