ביאור:בבלי פסחים דף טו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ומאי מדבריהם ^[1]? - מדברי רבי חנינא סגן הכהנים ^[2].

אמר ריש לקיש משום בר קפרא: מתניתין - באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דאורייתא, ^[3] ומאי מדבריהם ^[4]? - מדברי רבי אליעזר ורבי יהושע ^[5].

הי רבי יהושע?: אילימא הא רבי יהושע, דתנן [תרומות פ"ח מ"ח]:

'חבית של תרומה שנולד ^[6] לה ספק טומאה ^[7], רבי אליעזר אומר: אם היתה מונחת במקום התורפה ^[8] - יניחנה במקום המוצנע ^[9], ואם היתה מגולה – יכסנה;

רבי יהושע אומר: אם היתה מונחת במקום המוצנע - יניחנה במקום התורפה, ואם היתה מכוסה – יגלנה ^[10]' ^[11]'!

מי דמי? התם גרמא בעלמא, הכא בידים!

אלא הא רבי יהושע, דתנן [תרומות פ"ח מ"ח]:

חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה ^[12], ותחתונה ^[13] חולין טמאין ^[14], מודה רבי אליעזר ורבי יהושע ^[15] שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה ^[16] – יציל ^[17]; ואם לאו ^[18], רבי אליעזר אומר: ^[19] תרד ותטמא ^[20] ואל יטמאנה ביד ^[21]; רבי יהושע אומר: אף יטמאנה ביד ^[22].

אי הכי, האי מדבריהם – 'מדבריו' מיבעי ליה!?

הכי קאמר: ממחלוקתן של רבי אליעזר ורבי יהושע למדנו ^[23]

דיקא נמי ^[24] דקתני '^[25]מודה רבי אליעזר ורבי יהושע ^[26]' - שמע מינה ^[27]. ^[28]

וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מתניתין - באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דאורייתא, ומאי מדבריהם? - מדברי רבי אליעזר ורבי יהושע.

איתיביה רבא לרב נחמן: 'אמר רבי יוסי ^[29]: אין הנדון דומה לראיה ^[30]: שכשהעידו רבותינו, על מה העידו ^[31]? אם על הבשר שנטמא בוולד הטומאה ששורפין אותו עם הבשר שנטמא באב הטומאה - זה טמא וזה טמא ^[32]! אם על השמן שנפסל בטבול יום שמדליקין אותו בנר שנטמא בטמא מת - זה פסול וזה טמא! אף אנו מודים בתרומה שנטמאת בוולד הטומאה ששורפין אותה עם התרומה שנטמאת באב הטומאה, אבל היאך נשרף התלויה עם הטמאה? שמא יבא אליהו ^[33] ויטהרנה ^[34]!

עמוד ב

^[35] הפיגול והנותר ^[36] והטמא ^[37], בית שמאי אומרים: אין נשרפין כאחת, ובית הלל אומרים: נשרפין כאחת' ואי סלקא דעתך רבי מאיר מדברי רבי יהושע קאמר, אמאי מהדר ליה רבי יוסי מדרבי חנינא סגן הכהנים?

אמר ליה רב נחמן: רבי יוסי - לאו אדעתיה, דהוא סבר רבי מאיר מדרבי חנינא סגן הכהנים קאמר ליה, ואמר ליה: אנא - מדרבי יהושע קאמינא, ואמר ליה ^[38]: ואפילו לרבי יהושע ^[39] נמי אינה היא המדה, דהא מודה רבי אליעזר ורבי יהושע ששורף זו בפני עצמה וזו בפני עצמה ^[40]!

ואמאי אינה היא המדה? מדה ומדה היא ^[41]!?

שאני התם דאיכא הפסד חולין.

מתקיף לה רב ירמיה: מתניתין נמי איכא הפסד: דעצים ^[42]!

אמר ליה ההוא סבא: להפסד מרובה חששו, להפסד מועט לא חששו.

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: מחלוקת בשש ^[43], אבל בשבע ^[44] - ^[45]דברי הכל ^[46] שורפין.

אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: נימא קסבר רבי יוחנן 'מתניתין באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דרבנן, ומאי מדבריהם? מדברי רבי חנינא סגן הכהנים' ^[47]?

אמר ליה: אִין ^[48]. ^[49]

איתמר נמי: אמר רבי יוחנן: מתניתין - באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דרבנן, ומאי מדבריהם - מדברי רבי חנינא סגן הכהנים, ומחלוקת בשש, אבל בשבע - דברי הכל שורפין.

לימא מסייע ליה ^[50]: הפיגול והנותר והטמא, בית שמאי אומרים: אין נשרפין כאחת, ובית הלל אומרים: נשרפין כאחת ^[51]!

שאני התם ^[52] דאית להו ^[53] טומאה מדרבנן, דתנן [פסחים פ"י מ"ט]: הפיגול והנותר מטמאין את הידים;

לימא מסייע ליה: הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול לאדם, והכלב יכול לאכלה - מטמאה טומאת אוכלין בכביצה ^[54], ונשרפת עם הטמאה בפסח ^[55]' ^[56]?

שאני התם, דעפרא בעלמא הוא.

אי הכי ^[57] - מאי 'מודה ^[58]' ^[59]?

הכי קאמר ליה רבי יוסי לרבי מאיר: ^[60]אפילו לרבי יהושע ^[61] דמיקל ^[62], ^[63] כי מיקל - ^[64] בתלויה וטמאה ^[65], אבל בטהורה וטמאה – לא ^[66].

אי הכי ^[67], אמאי אינה היא המדה? מדה ומדה היא ^[68]!?

אמר רבי ירמיה: הכא - בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ ^[69], ואזדא רבי מאיר לטעמיה ורבי יוסי לטעמיה: רבי מאיר לטעמיה, דאמר טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ^[70], ורבי יוסי לטעמיה, דאמר טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ^[71]

דתניא:

הערות

^ דרבי מאיר
^ דתרומה טהורה בשש שעות דמיא לההוא דשלישי דטהור דאורייתא וטמא דרבנן, והא נמי שריא מדאורייתא עד תחילת שבע ואסירא מדרבנן; וכיון דאשמעינן רבי חנינא דמטמינן טומאה דרבנן בטומאה דאורייתא: דמטמא ליה מדרבנן אוכל את אוכל - מטמינן נמי תרומה טהורה דאסירא מדרבנן בטומאה דתרומה טמאה דאורייתא, דלא מטמיא לה אלא מדרבנן: דאין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן
^ לא תדחק לאוקמא הכי,
^ דקאמר
^ ולאו אמתניתין קאי רבי מאיר, אלא בעלמא קאי, והכי קאמר: מדברי סופרים שמענו ששורפין כו', ומאן נינהו 'סופרים'? - רבי אליעזר ורבי יהושע; והאי עדות דרבי חנינא ורבי עקיבא - לא שייך גבי פסח; ואיידי דבעי לאורויי ששורפים קדש טהור עם הטמא נקט לה
^ שאירע
^ כגון שנכנס אדם טמא לשם, ספק נגע בה ספק לא נגע
^ הפקר
^ עדיין מוּזְהר על שמירתה; וטעמא מפרש בבכורות [דף לד,א] בפרק 'כל פסולי המקודשין': (במדבר יח ח) אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי - שתים במשמע: אחת טהורה ואחת תלויה, ואמר רחמנא עביד לה שימור
^ כלומר: אם רצה - יכול לגרום לה טומאה, דקסבר יש אם למסורת, ותרומתי כתיב
^ אלמא שמעינן ליה לרבי יהושע דכיון דאינה ראויה אלא להדלקה - יכול לגרום לה טומאה; והא נמי: אפילו טהורה, בת ביעור היא ומטמאין אותה
^ 'חבית' היינו 'עדשים של גת' שקורין מייט"י, שהענבים בתוכה
^ היינו בור שהיין יורד לתוכו
^ חולין טמאין יש בה, וראויין לו בימי טומאתו, או למי שאינו אוכל חולין בטהרה; ואם תפול תרומה זו לתוכו - הוה ליה מדומע טמא, ולא חזי לישראל משום תרומה ואפילו טהורה, ולא למכור לכהן: דכיון דטמאה היא – אסורה; ביבמות, ב'הערל' (דף עג,ב) נפקא לן שהאוכל תרומה טמאה עובר בעשה: (דברים טו כב) בִּשְׁעָרֶיךָ תּאכְלֶנּוּ - לזה - הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו ... - ולא לאחר
^ אף על פי שנחלקו באין יכול, בסיפא
^ אם יכול לחזר אחר כלים טהורין ולקבל קודם שתרד כולה לתוך הטמאין ויקבל הימנה רביעית הלוג
^ יחזר אחריהן ואל יקבלנה בכלים טמאין כדי להציל את החולין שלא יתערב ממנה בהן ויאסרו ואע"פ שבתוך כך ירד ממנה לתוכם ויפסדם לא מטמאינן לה לתרומה משום הצלת חולין
^ שלא ימצא כלי טהור וסוף סוף לטומאה אזלא כולה - בזו נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע
^ אף על פי כן
^ מאליו, ויפסיד החולין
^ כדי להצילן
^ אלמא לרבי יהושע, כיון דסופה לאיבוד - שרי לטמוייה ביד; ובפסח נמי לא שנא; ורבי מאיר - מדרבי יהושע יליף
^ שהרי הלכה כרבי יהושע בטהרות, דרבי אליעזר - נמנו עליו שלא לקבוע הלכה כמותו מפני תנורו של עכנאי, בבבא מציעא (דף נט,ב)
^ דרבי מאיר מדרבי יהושע יליף
^ מדקא מהדר ליה רבי יוסי 'אינה היא מן המדה', ד
^ בזו
^ מינייהו הוה יליף לה
^ ולקמיה פריך: אמאי אינה היא המדה?
^ לרבי מאיר
^ נדון = שריפת חמץ בפסח, שאתה דן ולמד מאלו? אינו דומה לדברים שאתה מביא ראיה מהן עליו
^ שתוכל ללמוד מהן
^ שלישי בקודש - טמא הוא, והראשון שהוא נשרף עמו - טמא הוא
^ לאחר זמן
^ ויאמר "טהורה היתה", ונמצא למפרע שטימאנו תרומה בידים - אף על פי שהיא טעונה שריפה מפני איסור חמץ, אסור לטמאה בידים
^ לא צריך הכא, אלא מסיים הברייתא:
^ של קדשים
^ בשר קודש שנטמא, דקיימא לן בפרק אחרון (דף קכ,ב) דגזרו עליהן שיטמאו את הידים - ואף על פי שאין אוכל מטמא אדם, גזרו עליהן לטמא מיהת את הידים ולא לטמא את הגוף, משום חשדי כהונה ועצלי כהונה, כדמפרשינן התם - ואפילו הכי דאית עלייהו טומאה דרבנן אמרי בית שמאי דאין שורפין פיגול ונותר שאין טמאים מן התורה עם הטמאה שהוא טמא מן התורה, וכל שכן בתרומה טהורה וטמאה! ואפילו בית הלל לא קשָׁרוּ אלא משום דאית לפיגול ונותר טומאה דרבנן
^ רבי יוסי לרבי מאיר
^ כי ילפת ליה מדרבי יהושע
^ דמודין הן בזו
^ דהא טהורה גמורה היא החבית הזאת, ומשום דסופה לאיבוד שרי לטמויי בידים
^ שצריך להיסק שתי היסקות
^ שעדיין אין על הטהורה אלא איסור דרבנן
^ שנאסרה כבר מן התורה
^ אין לך טומאה גדולה מזו ו
^ אף לרבי יוסי
^ דמתניתין דרבי חנינא - בולד הטומאה דרבנן, ורבי מאיר מיניה יליף, ודוקא נקט 'שש' רבי יוחנן, ומשום דאית עליה איסור דרבנן - הוא טעמא דרבי מאיר, אבל אם בא לשורפה בחמש וארבע - מודה רבי מאיר דאין שורפין ואף על גב דסופה לאיבוד, דלאו מדרבי יהושע קא יליף, דטעמיה דרבי יהושע התם - משום הפסד חולין, או דילמא לרבי יוחנן נמי: רבי מאיר - מדרבי יהושע יליף, וטעמא דרבי מאיר - לאו משום איסורא דרבנן הוא, דהוא הדין נמי לחמש וארבע, והאי דקאמר רבי יוחנן 'שש' - אורחא דמילתא נקט
^ ודווקא 'שש' קאמר
^ ולקמיה פריך: אמאי קאמר רבי יוסי אינה היא המדה?
^ דבשבע מודה רבי יוסי
^ רבי יוסי אמר ליה לעיל, וקאמר ליה לרבי מאיר: בהא הוא דאמרי בית הלל נשרפין כאחת, משום דפיגול ונותר אסירי מדאורייתא, אבל באיסורא דרבנן - לא שרו לטמויי בידים; שמעינן מינה מיהא דבאיסור דאורייתא מודה רבי יוסי ואף על גב דליכא שֵׁם טומאה עליה
^ מהא לא מיסתייעא לרבי יוחנן, ואפילו בשבע אימא לך דפליג רבי יוסי, ואף על גב דאסירא, הואיל ואין עליה שֵׁם טומאה - לא מטמינן ליה; והא דמודה בפיגול ונותר -
^ משום דאית עלייהו שֵׁם
^ הואיל ומתחלה נראית לאדם - ירדה לה תורת טומאה, ואין עולה ממנה עד שתפסל מאכילת כלב
^ ואפילו היא תרומה טהורה
^ והא ודאי רבי יוסי קאמר לה, דאי רבי מאיר - אפילו פת מעלייתא שרי! ושמע מינה דמודה רבי יוסי היכא דלאו בת אכילה היא, והוא הדין לפת מעלייתא בשבע שעות
^ דרבי מאיר מדרבי חנינא יליף
^ רבי אליעזר [ורבי יהושע] דקאמר ליה רבי יוסי?
^ הא קא יליף רבי מאיר מדרבי חנינא, מהדר ליה איהו מדרבי אליעזר ורבי יהושע
^ הא דקא ילפת מדרבי חנינא - אינה היא מן המדה, כדמפרש לקמיה, ו
^ נמי - דשמעינן ליה
^ טפי גבי חבית, דקאמר 'יטמאנה ביד' - מודה בשריפה בפסח דאין שורפין
^ דהתם
^ משום הפסד חולין הוא, וכי איכא למימר דמיקל בשריפה -
^ הוא דאיכא למימר דמיקל, כדשמען ליה גבי חבית שנולד לה ספק טומאה, דאמר 'יגלנה' ותנא גרמא, והוא הדין בידים
^ ליכא למימר דמיקל
^ דרבי מאיר מדרבי חנינא יליף
^ דהא בשש איכא איסורא דרבנן על הטהורה, כי התם: דאיכא טומאה דרבנן; והא רבי יוסי לא שני ליה בין שֵׁם טומאה לשֵׁם איסור, דהא אמרת דמודה רבי יוסי בשבע הואיל ואיכא איסור דאורייתא ואף על פי דליכא עלה שם טומאה' אלמא לא שני ליה; וכיון דלא שני ליה - שפיר יליף רבי מאיר מדרבי חנינא דאמר דמטמאינן טומאה מדרבנן בטומאה דאורייתא - הכא נמי מטמינן איסור דרבנן בטמא טומאה דאורייתא
^ בוולד הטומאה, דקתני כגון שנטמא במשקין שנטמאו בשרץ
^ משקין אין מטמאין אחרים, ואפילו אוכלין, אלא מדרבנן, והוה ליה מדאורייתא טהור מעליא, ושרפי ליה בהדי בשר שנטמא באב הטומאה דטמא מדאורייתא; וגבי תרומה טהורה בשש, דאיכא נמי איסור דרבנן עלה לא שנא
^ דמשקין טימאוהו לבשר זה מדאורייתא, הלכך אינה היא מן המדה, דטמא וטמא הוא. ולרבי ירמיה איכא לאקשויי: אם כן בין לרבי מאיר בין לרבי יוסי מאי מוסיפין לו טומאתו קא מסהיד רבי חנינא?: מעיקרא בראשון נגע והוה ליה שני, והשתא נמי בהדי ראשון שרפינן להו!? ונראה בעיני דרבי ירמיה - אוולד וולד דקאמר רב יהודה סמיך, ולא חש למידק כולי האי, ונקט מילתיה בתר לישנא דמתניתין, דתני בוולד הטומאה ולעולם בבשר שנטמא במשקין שנטמא בכלי שנטמא בשרץ, דהוו להו משקין שניים והוא שלישי, ואשמעינן דשלישי מותר לעשותו שני; ואכתי איכא לאקשויי: סוף סוף כיון דאין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן, מאי קא מהני ליה האי בשר ראשון לבשר שלישי?: אי לשוויה שני מדרבנן, מעיקרא נמי שני מדרבנן הוה: דאילו משקין שנגע בהן תחלה היו מדרבנן, דהא נגע בראשון ואפילו על ידי שני - הן נעשין תחלה! אלא על כרחך רבי ירמיה כרב אדא או כאביי סבירא ליה, דאמרי 'קדשים עושין טומאה כיוצא בהן', ואשמעינן רבי חנינא דשני דרבנן עבדינן ליה שני דאורייתא, ולרבי מאיר שמעינן מינה דשני דרבנן דהוא טהור מעליא דאורייתא - מותר לעשותו שני דאורייתא, והוא הדין לתרומה טהורה שנשרפת עם הטמאה; ולרבי יוסי אשמעינן דשני דרבנן דהוא שלישי דאורייתא - עבדינן שני דאורייתא, הלכך אינה היא מן המדה; ורבינא - דאית ליה 'מקרא מלא דבר הכתוב' - לא סבירא ליה דרבי ירמיה, ומוקי לה לתוספת טומאה דרבנן דמתניתין, כדאוקימנא ברישא, ומאי 'מדבריהן' - מדברי רבי אליעזר ורבי יהושע.

[1] דרבי מאיר

[2] דתרומה טהורה בשש שעות דמיא לההוא דשלישי דטהור דאורייתא וטמא דרבנן, והא נמי שריא מדאורייתא עד תחילת שבע ואסירא מדרבנן; וכיון דאשמעינן רבי חנינא דמטמינן טומאה דרבנן בטומאה דאורייתא: דמטמא ליה מדרבנן אוכל את אוכל - מטמינן נמי תרומה טהורה דאסירא מדרבנן בטומאה דתרומה טמאה דאורייתא, דלא מטמיא לה אלא מדרבנן: דאין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן

[3] לא תדחק לאוקמא הכי,

[4] דקאמר

[5] ולאו אמתניתין קאי רבי מאיר, אלא בעלמא קאי, והכי קאמר: מדברי סופרים שמענו ששורפין כו', ומאן נינהו 'סופרים'? - רבי אליעזר ורבי יהושע; והאי עדות דרבי חנינא ורבי עקיבא - לא שייך גבי פסח; ואיידי דבעי לאורויי ששורפים קדש טהור עם הטמא נקט לה

[6] שאירע

[7] כגון שנכנס אדם טמא לשם, ספק נגע בה ספק לא נגע

[8] הפקר

[9] עדיין מוּזְהר על שמירתה; וטעמא מפרש בבכורות [דף לד,א] בפרק 'כל פסולי המקודשין': (במדבר יח ח) אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי - שתים במשמע: אחת טהורה ואחת תלויה, ואמר רחמנא עביד לה שימור

[10] כלומר: אם רצה - יכול לגרום לה טומאה, דקסבר יש אם למסורת, ותרומתי כתיב

[11] אלמא שמעינן ליה לרבי יהושע דכיון דאינה ראויה אלא להדלקה - יכול לגרום לה טומאה; והא נמי: אפילו טהורה, בת ביעור היא ומטמאין אותה

[12] 'חבית' היינו 'עדשים של גת' שקורין מייט"י, שהענבים בתוכה

[13] היינו בור שהיין יורד לתוכו

[14] חולין טמאין יש בה, וראויין לו בימי טומאתו, או למי שאינו אוכל חולין בטהרה; ואם תפול תרומה זו לתוכו - הוה ליה מדומע טמא, ולא חזי לישראל משום תרומה ואפילו טהורה, ולא למכור לכהן: דכיון דטמאה היא – אסורה; ביבמות, ב'הערל' (דף עג,ב) נפקא לן שהאוכל תרומה טמאה עובר בעשה: (דברים טו כב) בִּשְׁעָרֶיךָ תּאכְלֶנּוּ - לזה - הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו ... - ולא לאחר

[15] אף על פי שנחלקו באין יכול, בסיפא

[16] אם יכול לחזר אחר כלים טהורין ולקבל קודם שתרד כולה לתוך הטמאין ויקבל הימנה רביעית הלוג

[17] יחזר אחריהן ואל יקבלנה בכלים טמאין כדי להציל את החולין שלא יתערב ממנה בהן ויאסרו ואע"פ שבתוך כך ירד ממנה לתוכם ויפסדם לא מטמאינן לה לתרומה משום הצלת חולין

[18] שלא ימצא כלי טהור וסוף סוף לטומאה אזלא כולה - בזו נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע

[19] אף על פי כן

[20] מאליו, ויפסיד החולין

[21] כדי להצילן

[22] אלמא לרבי יהושע, כיון דסופה לאיבוד - שרי לטמוייה ביד; ובפסח נמי לא שנא; ורבי מאיר - מדרבי יהושע יליף

[23] שהרי הלכה כרבי יהושע בטהרות, דרבי אליעזר - נמנו עליו שלא לקבוע הלכה כמותו מפני תנורו של עכנאי, בבבא מציעא (דף נט,ב)

[24] דרבי מאיר מדרבי יהושע יליף

[25] מדקא מהדר ליה רבי יוסי 'אינה היא מן המדה', ד

[26] בזו

[27] מינייהו הוה יליף לה

[28] ולקמיה פריך: אמאי אינה היא המדה?

[29] לרבי מאיר

[30] נדון = שריפת חמץ בפסח, שאתה דן ולמד מאלו? אינו דומה לדברים שאתה מביא ראיה מהן עליו

[31] שתוכל ללמוד מהן

[32] שלישי בקודש - טמא הוא, והראשון שהוא נשרף עמו - טמא הוא

[33] לאחר זמן

[34] ויאמר "טהורה היתה", ונמצא למפרע שטימאנו תרומה בידים - אף על פי שהיא טעונה שריפה מפני איסור חמץ, אסור לטמאה בידים

[35] לא צריך הכא, אלא מסיים הברייתא:

[36] של קדשים

[37] בשר קודש שנטמא, דקיימא לן בפרק אחרון (דף קכ,ב) דגזרו עליהן שיטמאו את הידים - ואף על פי שאין אוכל מטמא אדם, גזרו עליהן לטמא מיהת את הידים ולא לטמא את הגוף, משום חשדי כהונה ועצלי כהונה, כדמפרשינן התם - ואפילו הכי דאית עלייהו טומאה דרבנן אמרי בית שמאי דאין שורפין פיגול ונותר שאין טמאים מן התורה עם הטמאה שהוא טמא מן התורה, וכל שכן בתרומה טהורה וטמאה! ואפילו בית הלל לא קשָׁרוּ אלא משום דאית לפיגול ונותר טומאה דרבנן

[38] רבי יוסי לרבי מאיר

[39] כי ילפת ליה מדרבי יהושע

[40] דמודין הן בזו

[41] דהא טהורה גמורה היא החבית הזאת, ומשום דסופה לאיבוד שרי לטמויי בידים

[42] שצריך להיסק שתי היסקות

[43] שעדיין אין על הטהורה אלא איסור דרבנן

[44] שנאסרה כבר מן התורה

[45] אין לך טומאה גדולה מזו ו

[46] אף לרבי יוסי

[47] דמתניתין דרבי חנינא - בולד הטומאה דרבנן, ורבי מאיר מיניה יליף, ודוקא נקט 'שש' רבי יוחנן, ומשום דאית עליה איסור דרבנן - הוא טעמא דרבי מאיר, אבל אם בא לשורפה בחמש וארבע - מודה רבי מאיר דאין שורפין ואף על גב דסופה לאיבוד, דלאו מדרבי יהושע קא יליף, דטעמיה דרבי יהושע התם - משום הפסד חולין, או דילמא לרבי יוחנן נמי: רבי מאיר - מדרבי יהושע יליף, וטעמא דרבי מאיר - לאו משום איסורא דרבנן הוא, דהוא הדין נמי לחמש וארבע, והאי דקאמר רבי יוחנן 'שש' - אורחא דמילתא נקט

[48] ודווקא 'שש' קאמר

[49] ולקמיה פריך: אמאי קאמר רבי יוסי אינה היא המדה?

[50] דבשבע מודה רבי יוסי

[51] רבי יוסי אמר ליה לעיל, וקאמר ליה לרבי מאיר: בהא הוא דאמרי בית הלל נשרפין כאחת, משום דפיגול ונותר אסירי מדאורייתא, אבל באיסורא דרבנן - לא שרו לטמויי בידים; שמעינן מינה מיהא דבאיסור דאורייתא מודה רבי יוסי ואף על גב דליכא שֵׁם טומאה עליה

[52] מהא לא מיסתייעא לרבי יוחנן, ואפילו בשבע אימא לך דפליג רבי יוסי, ואף על גב דאסירא, הואיל ואין עליה שֵׁם טומאה - לא מטמינן ליה; והא דמודה בפיגול ונותר -

[53] משום דאית עלייהו שֵׁם

[54] הואיל ומתחלה נראית לאדם - ירדה לה תורת טומאה, ואין עולה ממנה עד שתפסל מאכילת כלב

[55] ואפילו היא תרומה טהורה

[56] והא ודאי רבי יוסי קאמר לה, דאי רבי מאיר - אפילו פת מעלייתא שרי! ושמע מינה דמודה רבי יוסי היכא דלאו בת אכילה היא, והוא הדין לפת מעלייתא בשבע שעות

[57] דרבי מאיר מדרבי חנינא יליף

[58] רבי אליעזר [ורבי יהושע] דקאמר ליה רבי יוסי?

[59] הא קא יליף רבי מאיר מדרבי חנינא, מהדר ליה איהו מדרבי אליעזר ורבי יהושע

[60] הא דקא ילפת מדרבי חנינא - אינה היא מן המדה, כדמפרש לקמיה, ו

[61] נמי - דשמעינן ליה

[62] טפי גבי חבית, דקאמר 'יטמאנה ביד' - מודה בשריפה בפסח דאין שורפין

[63] דהתם

[64] משום הפסד חולין הוא, וכי איכא למימר דמיקל בשריפה -

[65] הוא דאיכא למימר דמיקל, כדשמען ליה גבי חבית שנולד לה ספק טומאה, דאמר 'יגלנה' ותנא גרמא, והוא הדין בידים

[66] ליכא למימר דמיקל

[67] דרבי מאיר מדרבי חנינא יליף

[68] דהא בשש איכא איסורא דרבנן על הטהורה, כי התם: דאיכא טומאה דרבנן; והא רבי יוסי לא שני ליה בין שֵׁם טומאה לשֵׁם איסור, דהא אמרת דמודה רבי יוסי בשבע הואיל ואיכא איסור דאורייתא ואף על פי דליכא עלה שם טומאה' אלמא לא שני ליה; וכיון דלא שני ליה - שפיר יליף רבי מאיר מדרבי חנינא דאמר דמטמאינן טומאה מדרבנן בטומאה דאורייתא - הכא נמי מטמינן איסור דרבנן בטמא טומאה דאורייתא

[69] בוולד הטומאה, דקתני כגון שנטמא במשקין שנטמאו בשרץ

[70] משקין אין מטמאין אחרים, ואפילו אוכלין, אלא מדרבנן, והוה ליה מדאורייתא טהור מעליא, ושרפי ליה בהדי בשר שנטמא באב הטומאה דטמא מדאורייתא; וגבי תרומה טהורה בשש, דאיכא נמי איסור דרבנן עלה לא שנא

[71] דמשקין טימאוהו לבשר זה מדאורייתא, הלכך אינה היא מן המדה, דטמא וטמא הוא. ולרבי ירמיה איכא לאקשויי: אם כן בין לרבי מאיר בין לרבי יוסי מאי מוסיפין לו טומאתו קא מסהיד רבי חנינא?: מעיקרא בראשון נגע והוה ליה שני, והשתא נמי בהדי ראשון שרפינן להו!? ונראה בעיני דרבי ירמיה - אוולד וולד דקאמר רב יהודה סמיך, ולא חש למידק כולי האי, ונקט מילתיה בתר לישנא דמתניתין, דתני בוולד הטומאה ולעולם בבשר שנטמא במשקין שנטמא בכלי שנטמא בשרץ, דהוו להו משקין שניים והוא שלישי, ואשמעינן דשלישי מותר לעשותו שני; ואכתי איכא לאקשויי: סוף סוף כיון דאין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן, מאי קא מהני ליה האי בשר ראשון לבשר שלישי?: אי לשוויה שני מדרבנן, מעיקרא נמי שני מדרבנן הוה: דאילו משקין שנגע בהן תחלה היו מדרבנן, דהא נגע בראשון ואפילו על ידי שני - הן נעשין תחלה! אלא על כרחך רבי ירמיה כרב אדא או כאביי סבירא ליה, דאמרי 'קדשים עושין טומאה כיוצא בהן', ואשמעינן רבי חנינא דשני דרבנן עבדינן ליה שני דאורייתא, ולרבי מאיר שמעינן מינה דשני דרבנן דהוא טהור מעליא דאורייתא - מותר לעשותו שני דאורייתא, והוא הדין לתרומה טהורה שנשרפת עם הטמאה; ולרבי יוסי אשמעינן דשני דרבנן דהוא שלישי דאורייתא - עבדינן שני דאורייתא, הלכך אינה היא מן המדה; ורבינא - דאית ליה 'מקרא מלא דבר הכתוב' - לא סבירא ליה דרבי ירמיה, ומוקי לה לתוספת טומאה דרבנן דמתניתין, כדאוקימנא ברישא, ומאי 'מדבריהן' - מדברי רבי אליעזר ורבי יהושע.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]