ביאור:בבלי פסחים דף לט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משנה:
ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחזרת בתמכא ובחרחבינא ובעולשין ובמרור [1];
יוצאין בהן בין לחין בין יבשין, אבל לא כבושין [2] ולא שלוקין [3] ולא מבושלין [4];
ומצטרפין לכזית [5];
ויוצאין בקלח שלהן;
ובדמאי, ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו [6].
גמרא:
חזרת = חסא [7];
עולשין = הינדבי [8];
תמכא - אמר רבה בר בר חנה: תמכתא שמה [9]
חרחבינא - אמר רבי שמעון בן לקיש: אצוותא דדיקלא [10],
ובמרור – מרירתא [11].
תני בר קפרא: 'אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בעולשין, ובתמכא, בחרחלין [12], בחרחבינין, ובחזרין [13].
רב יהודה אומר: אף עולשי שדה, ועולשי גינה, וחזרת;
עולשי גינה וחזרת? הא תנא לה רישא!?
הכי קאמר: אף עולשי שדה [14] כעולשי גינה וחזרת;
רבי מאיר אומר: אף עסווס וטורא ומר ירואר [15];
אמר ליה רבי יוסי: עסווס וטורא אחד הוא, ו'מר' זה הוא ירואר!'
תני דבי שמואל: 'אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחזרת, בעולשין, ובתמכא, ובחרבינין, ובחרגינין, ובהרדופנין [16]; רבי יהודה אומר: אף חזרת יולין, וחזרת גלין [17] כיוצא בהן;
רבי אילעא אומר משום רבי אליעזר: אף ערקבלים [18], וחזרתי על כל תלמידיו [19] ובקשתי לי חבר [20] ולא מצאתי, וכשבאתי לפני רבי אליעזר בן יעקב - הודה לדברי;
רבי יהודה אומר: כל שיש לו שרף [21];
רבי יוחנן בן ברוקה אומר: כל שפניו מכסיפין [22];
אחרים אומרים: כל ירק מר [23] יש לו שרף ופניו מכסיפין [24].
אמר רבי יוחנן: מדברי כולן [25] נלמד: ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין [26].
אמר רב הונא: הלכה כאחרים.
רבינא אשכחיה לרב אחא בריה דרבא דהוה מהדר אמרירתא [27]; אמר ליה: מאי דעתיך, דמרירין טפי? והא [28] חזרת תנן, ותנא דבי שמואל [29]: חזרת [30], ואמר רבי אושעיא: מצוה בחזרת [31], ואמר רבא: מאי חזרת? - חסא; מאי 'חסא' [32]? דחס רחמנא עילוון [33], ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: למה נמשלו מצריים כמרור [34]? לומר לך: מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה - אף מצריים תחילתן רכה [35] וסופן קשה [36]!?
אמר ליה: הדרי בי [37].
אמר ליה רב רחומי לאביי: ממאי דהאי מרור - מין ירק הוא? אימא מרירתא דכופיא [38]?
דומיא דמצה [39]: מה מצה גידולי קרקע - אף מרור גידולי קרקע.
ואימא הירדוף [40], דומיא דמצה: מה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים? ואימא הרזיפו [41]?
דומיא דמצה: מה מצה שניקחת בכסף מעשר אף מרור שניקח בכסף מעשר [42].
אמר ליה רבה בר רב חנין לאביי: אימא מרור – חד [43]!?
'מרורים' כתיב (במדבר ט יא: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ)!
ואימא 'מרורים' – תרי?
דומיא דמצה: מה מצה מינין הרבה - אף מרור מינין הרבה.
אמר רבה בר רב הונא אמר רב: 'ירקות שאמרו חכמים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח - כולן נזרעין בערוגה אחת' - למימרא דלית בהו משום כלאים!
מתיב רבא: 'חזרת וחזרת גלין, עולשין ועולשי שדה, כרישין [44] וכרישי שדה [45], כוסבר וכוסבר שדה, חרדל וחרדל מצרי ודלעת המצרי והרמוצה [46] - אינם כלאים זה בזה [47]'; חזרת וחזרת גלין – אִין [48], חזרת ועולשין – לא! וכי תימא 'כולהו בהדדי קתני להו [49]', והא אמר רב 'זוגות זוגות קתני [50]'!?
מאי 'נזרעין [51]' דאמר רב [52]? - נזרעין כהלכתן [53].
'כהלכתן'? תנינא [כלאים פ"ג מ"א]:
ערוגה שהיא ששה על ששה טפחים - זורעין בתוכה חמשה זרעונין: ארבע על ארבע רוחות הערוגה, ואחת באמצע!?
מהו דתימא 'הני מילי בזרעין, אבל בירקות – לא [54]' - קא משמע לן.
למימרא דירקות אלימא [55] מזרעים [56]? והתנן [כלאים פ"ג מ"ב]: כל מיני זרעים אין 'זורעין בערוגה אחת [57]; כל מיני ירקות זורעין בערוגה אחת [58]'!
מהו דתימא הני מרור - מין זרעים נינהו [59]? - קא משמע לן [60].
זרעים סלקא דעתך [61]? והא תנן ירקות' ותני בר קפרא ירקות ותני דבי שמואל ירקות [62]? חזרת איצטריכא ליה [63]: סלקא דעתא אמינא הואיל וסופה להקשות [64] ניתיב לה רווחא טפי, לאו אמר רבי יוסי ברבי חנינא: קלח של כרוב שהוקשה - מרחיבין לו [65] בית רובע [66]' [67] אלמא כיון דסופו להקשות יהבינן ליה רווחא טפי, הכי נמי ניתיב לה רווחא טפי? - קא משמע לן.
יוצאין בהן בין לחין בין יבשין [אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין]:
אמר רב חסדא: לא שנו [68] אלא בקלח [69], אבל בעלין, לחין – אִין, יבשין – לא [70].
והא מדקתני סיפא ’[יוצאים] בקלח שלהן' - מכלל דרישא עלין [71]?
פרושי קא מפרש: כי קתני 'בין לחין בין יבשין' – אקלח.
מיתיבי: יוצאין בהן ובקלח שלהן בין לחין בין יבשין - דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: לחין יוצאין בהן, יבשין אין יוצאין בהן; ושוין שיוצאין בהן כמושין [72], אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין; כללו של דבר: כל שיש בו טעם מרור - יוצאין בו, וכל שאין בו טעם מרור - אין יוצאין בו [73]!?
תרגומא [74] אקלח.
תנו רבנן: אין יוצאין בהן כמושין; משום רבי אליעזר ברבי צדוק אמרו: יוצאין בהן כמושין.
בעי רמי בר חמא: מהו שיצא אדם ידי חובתו במרור של מעשר שני בירושלים?
| אליבא דרבי עקיבא לא תיבעי לך: השתא במצה [75] דאורייתא [76]נפיק [77], במרור דרבנן מיבעיא [78]? כי תיבעי לך אליבא דרבי יוסי הגלילי - מאי? במצה דאורייתא הוא דלא נפיק, אבל מרור דרבנן נפיק? או דילמא כל דתקינו רבנן כעין דאורייתא תקון [79]? |
אמר רבא: מסתברא מצה ומרור [80].
משנה:
אין שורין את המורסן לתרנגולים, אבל חולטין [81];
האשה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ [82], אבל שפה היא בבשרה [83] יבש [84];
לא ילעוס [85] אדם חיטין ויניח על מכתו מפני שהן מחמיצות.
גמרא:
תנו רבנן: אלו דברים שאין באין לידי חימוץ: האפוי [86], והמבושל, וחלוט שחלטו ברותחין.
מבושל אדמבשל ליה מחמע [87]? [88]
אמר רב פפא: האפוי שבישלו קאמר [89].
תניא: 'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: קמח שנפל לתוכו דלף [90] אפילו כל היום כולו - אינו בא לידי חימוץ [91].'
אמר רב פפא: והוא דעביד טיף להדי טיף [92].
אמרי דבי רבי שילא: ותיקא [93] שרי.
והתניא ותיקא אסור?
לא קשיא: הא דעבדיה במישחא ומילחא [94], הא דעבדיה במיא ומילחא.
אמר מר זוטרא: לא לימחי איניש קדרא [95] בקמחא דאבישנא [96], דילמא לא בשיל שפיר [97], ואתי לידי חימוץ [98].
אמר רב יוסף: לא ליחלוט איניש [99]
הערות
עריכה- ^ כולהו מפרש בגמרא
- ^ בחומץ
- ^ מבושלין הרבה מאד עד שנימוחין
- ^ כדרך בישול
- ^ אם אין לו מאחד מהן כזית אבל יש לו מזה חצי זית ומזה חצי זית - מצטרפין זה עם זה כדי לצאת ידי חובתו
- ^ אבל בטבל – לא, ואף על גב דמעשר ירק דרבנן - הויא לה מצוה הבאה בעבירה, דומיא דעציץ שאינו נקוב דאמרן בפירקין
- ^ ליטוגא
- ^ עשב שקורין קרישפל"א
- ^ מרוביי"א [מרוביון]
- ^ סיב הגדל ונכרך סביב לדקל שקורין ווידיל"א [קנוקנות]
- ^ אמירפויי"ל והיא פופרץ [מין עשב]
- ^ לא איתפרש שמו
- ^ חזרת
- ^ אף על גב דיש להן שם לווי - הרי הן
- ^ מיני ירקות
- ^ יש מפרשין אלוישנ"א
- ^ שם לווי הוא
- ^ מפרש בסוף פרק שני דעירובין: אצוותא חרזייתא הוא: סיב גדול ועב, ומין לעצמו הוא
- ^ של רבי אליעזר
- ^ לסייעני ששמע דבר זה מפיו
- ^ כשסוחטין אותו במקום חיתוכו - יוצא ממנו שרף לבן כחלב, וקורין לייטו"ן
- ^ אינו ירק מאד ככרתי אלא פלדש
- ^ תרווייהו אית ליה:
- ^ והן הן סימני מרור
- ^ כל המפרשין שמות הירקות כגון מתניתין ותנא דבר קפרא ורבי יהודה ורבי מאיר ותנא דבי שמואל
- ^ שהמרור יש לו שרף ופניו מכסיפין: שבכל הירקות הללו רואין אנו בהן הסימנין האלו
- ^ פופרץ [מין עשב]
- ^ אנן רישא דכולהו
- ^ נמי
- ^ תנא ברישא, אלמא: היא קדמי לכולהו
- ^ כדמפרש טעמא כדרבא ורבי יונתן
- ^ מאי טעמא קרינן ליה 'חסא'
- ^ משום דזֵכר הוא דחס רחמנא עלן אלמא להכי קיימא
- ^ דכתיב (שמות א יד) וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם
- ^ בתחילה נשתעבדו להן על ידי שכר שהיו שוכרין אותן
- ^ מרור סופו קשה: הקלח שלו מתקשה כעץ
- ^ לא אוסיף עוד
- ^ מרה של דג ששמו כן
- ^ שהרי הוקשו
- ^ עץ שהמתיק בו משה את מי מרה, ואמרינן (בסוטה) (מכילתא פרשת בשלח) נס בתוך נס: שהוא היה מר, והוא הירדוף
- ^ מין זרע, וסם המות לבהמה הוא
- ^ הרזיפו אינו ניקח בכסף מעשר, דאינו פרי מאכל, ואנן - אוכלא בעינן, דומיא דיין ושכר ובקר וצאן כדכתיב (דברים יד כו) וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ [בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ ...]
- ^ חד מינא הוא מהנך ירקות [שיוצאים בו ידי חובה], ולאו כל הני, אלא מר שבכולן
- ^ כרתי: כרישין של גינה
- ^ שלוויי"ש
- ^ מין דלעת הוא, ובמסכת נדרים (נא,א) מפרש: קרא קרקוזאי
- ^ אף על גב שיש שם לווי לאחד - אינו כלאים בחבירו
- ^ וכן עולשין בעולשי השדה
- ^ דבכל הני קאמר דאינן כלאים זה בזה: חזרת עולשין וכרישין
- ^ חזרת וחזרת גלין, או עולשין ועולשי שדה, וכן כולן שנינו דאין כלאים זה בזה, אבל חזרת בעולשין לא
- ^ כולן נזרעין בערוגה אחת
- ^ לעיל
- ^ קא אמר כדי שלא יינקו זה מזה, כגון חמשה זרעונין בערוגה של ששה על ששה טפחים, כדתנן במסכת שבת (פד,ב)
- ^ דירקות ינקי טפי
- ^ לינק טפי
- ^ דאיצטריך ליה למימר דאף ירקות נזרעין חמשה מינין בערוגה של ששה
- ^ אפילו בשיעור הזה, משום דינקי טפי
- ^ והא דתנן 'זורעין בתוכה חמשה זרעונין' - בירקות קאמר, דנזרעים כהלכתן
- ^ ולא יזרעו בערוגה אחת
- ^ רב דמין ירקות נינהו ונזרעים
- ^ היכי תיסק אדעתין דזרעים נינהו?
- ^ והא כולהו תנאי - 'ירקות' קרי להו
- ^ לאשמועינן דנזרעת כשאר ירקות בערוגה עם ארבעה זרעונין
- ^ קלח שלה נעשה עב
- ^ מקום עד
- ^ שלא יזרעו אצלו מין אחר
- ^ בית רובע = מקום זריעת רובע הקב; חצר המשכן היה שיעור לבית סאתים, וכל בית כור ובית סאה ובית רובע שבגמרא - לפי אותו חשבון
- ^ דיבש יש לו טעם מרור
- ^ דמתוך שהוא עב - אינו מתייבש שיפסיד טעמו
- ^ עלין יבשין הרי הן כעפר בעלמא
- ^ קא פסיק ותנא בהו בין לחים בין יבשים
- ^ פלצדא"ו
- ^ קתני מיהא בדרבי מאיר יוצאין בהן ובקלחין שלהן בין לחין בין יבשין ומתניתין נמי, מדמכשר ביבשים - רבי מאיר היא, ושמע מינה בעלין נמי אכשר
- ^ להא דקתני בדרבי מאיר 'יבשין'
- ^ דמעשר דידה
- ^ ואיכא למיפסלה משום דאין לה היתר במושבות קאמר רבי עקיבא ד
- ^ הואיל ואי מטמיא - פריק לה, ואית לה היתר
- ^ דמעשר ירק מדרבנן הוא, ומדאורייתא אית ליה היתר במושבות
- ^ ואין לו היתר במושבות, ומרור איתקש למצה: מה מצה בעינן נאכלת בכל מושבות - אף מרור נמי בעינן יש לו היתר! |align = "right"|לישנא אחרינא: מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור מדרבנן [בפרק בתרא (קטו,א)], וזה שמעתי; וקשיא לי: בזמן הזה מי מסקי מעשר שני לירושלים? ואי למאן דאמר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא - בהדיא איבעי ליה לפרושי בזמן הזה
- ^ הוקשו יחד (במדבר ט יא: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ), וכי היכי דמצה יש עליה שם מעשר שני ולא נפיק ביה [אליבא דרבי יוסי הגלילי] - אף מרור נמי שיש עליה שם מעשר שני לא נפיק ביה
- ^ ברותחין: שאין מניחין אותו להחמיץ
- ^ לשוף בה בשרה מפני שמחמיץ בשרייתו
- ^ מורסן
- ^ ואף על פי שׁמַּיִּם טופחין על בשרה
- ^ לא יכוס
- ^ לחם, משנאפה, כל מה ששוריהו במים אינו מחמיץ
- ^ בעוד שהמים פושרים קודם שירתיחו הוא מחמיץ
- ^ ובדשדי ליה לתוך רותחין ליכא לאוקומה: דהא בהדיא תני לה וחלוט שחלטו ברותחין!
- ^ כלומר: אפוי, אפילו הוא מבשלו לאחר אפייה - אינו מחמיץ
- ^ מן הגג
- ^ שטירוד הדלף הנופל תמיד אינו מניחו להחמיץ
- ^ שנופלין טיפה אחר טיפה סמוך ותכף ואין שהות בינתים
- ^ מאכל קמח
- ^ מישחא ומילחא בקימחא שרי, דמי פירות אין מחמיצין
- ^ שמעבין תבשיל הקדירה על ידי שממחין קמח לתוכו, ואפילו
- ^ שנתייבשה וניקלית בתנור: כשהיא לחה עושין אותה קלי בתנור, והרי היא כאפויה - אפילו הכי לא ליעביד
- ^ לא נעשית קלי כל צורכה בתנור ומחמצת בתבשיל
- ^ וכשהוא טורפה בקערה - היא מחמצת; שאין דרך נתינתה לתוך תבשיל רותח
- ^ ברותחין