ביאור:בבלי בבא מציעא דף קיז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

כשהוא דר - לבדו הוא דר [1], כדמעיקרא? או דלמא שניהם דרין, דאמר ליה: "אדעתא לאפקינן לא אגרי לך"? אם תמצא לומר שניהם דרין בו, כשהוא משתמש - דרך פתחים משתמש או דרך גגין משתמש [2]? מי אמר כדמעיקרא: מה מעיקרא דרך גגין - השתא נמי דרך גגין? או דלמא מצי אמר ליה: "עלייה קבילי עלאי [3], [4] עלייה וירידה לא קבילי עלאי [5]"? אם תמצא לומר מצי אמר ליה "עלייה וירידה לא קבילי עלאי" - שתי עליות זו על גב זו מהו [6]? איפחית [7] עליונה [8] - נחית ודר בתחתונה [9]; [10] איפחית תחתונה [11] מהו למיסלק לגמרי בעליונה [12]? מי אמרינן דאמר ליה: "שם עלייה קבילית עלך" או דלמא חד עלייה [13] קביל עליה, שתי עליות לא קביל עליה?

תיקו.

רבי יוסי אומר: התחתון נותן את התקרה כו' [והעליון את המעזיבה]:

מאי 'תקרה'?

רבי יוסי בר חנינא אמר: קינים וסנאין [14]; וסטיני [15] אמר רבי שמעון בן לקיש: לווחים [16].

ולא פליגי: מר כי אתריה ומר כי אתריה.

הנהו בי תרי דהוו דיירי: חד עילאי וחד תתאי; איפחית מעזיבה [17] כי משי מיא עילאי - אזלי ומזקי לתתאי [18]. מי מתקן? רבי חייא בר אבא אמר: העליון מתקן; ורבי אלעי משום רבי חייא ברבי יוסי אמר: התחתון מתקן. וסימן (בראשית לט א) ויוסף הורד מצרימה [19].

לימא רבי חייא בר אבא ורבי אלעי - בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן [20] קמיפלגי: [21] למאן דאמר 'העליון מתקן' [22] - [23]קסבר על המזיק להרחיק את עצמו מן הניזק [24], ומאן [25] דאמר 'תחתון מתקן' קסבר על הניזק להרחיק את עצמו מן המזיק [26].

ותיסברא רבי יוסי ורבנן [27] - לענין נזקין פליגי [28]? והא איפכא שמעינן להו [29], דתנן [בבא בתרא פ"ב מ"יא]: 'מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה; ובחרוב ובשקמה [30] - חמשים אמה [31], בין מלמעלה [32] בין מן הצד [33]; אם הבור קדם - קוצץ ונותן דמים [34]; אם האילן קדם - לא יקוץ; ספק זה קדם ספק זה קדם - לא יקוץ. רבי יוסי אומר: אף על פי שהבור קודמת לאילן - לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו'; אלמא רבי יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו ורבנן סברי על המזיק להרחיק את עצמו; אלא אי איכא למימר דפליגי [35] - בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן דהתם קמיפלגי [36] - ורבי יוסי ורבנן דהכא - במאי פליגי?

בחוזק תקרה [37] קמיפלגי: רבנן סברי: מעזיבה - אחזוקי תקרה הוא [38], ואחזוקי תקרה על התחתון בעי לאחזוקי, ורבי יוסי סבר: מעזיבה - אשוויי גומות הוא [39], ואשוויי גומות על העליון לאשוויי.

איני [40]! והאמר רב אשי: כי הוינא בי רב כהנא הוה אמרינן: מודה רבי יוסי בגירי דיליה [41]!?

דפסקי מיא והדר נפלי [42].

משנה:

הבית והעלייה של שנים שנפלו [43]: אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות [44], והוא אינו רוצה לבנות - הרי בעל העלייה בונה את הבית [45], ודר בתוכה עד שיתן לו את יציאותיו [46].

רבי יהודה אומר: אף זה דר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר [47]! אלא בעל העלייה בונה את הבית ואת העלייה [48], מקרה את העליונה [49], ויושב בבית [50] עד שיתן לו את יציאותיו [51].


עמוד ב

גמרא:

אמר רבי יוחנן: בשלשה מקומות שנה לנו רבי יהודה אסור לאדם שיהנה מממון חבירו [52]: חדא - הא דתנן; אידך מה היא? דתנן [בבא קמא פ"ט מ"ד]: 'הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום: רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו [53]. רבי יהודה אומר: [54] אם השבח [55] יותר על ההוצאה [56] - נותן לו היציאה [57], ואם ההוצאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח'; ואידך מאי היא? דתנן [בבא בתרא פ"י מ"ה]: 'מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו [58], ואמר לו [59]: "אם אין אני נותן לך [60] מכאן ועד זמן פלוני - תן לו שטרו [61]": הגיע זמן ולא נתן: רבי יוסי אומר: יתן! רבי יהודה אומר: לא יתן!'

ודלמא [62] עד כאן לא קאמר רבי יהודה הכא [63] אלא משום דאיכא שחרוריתא [64]; אי נמי 'לצבוע לו אדום וצבעו שחור' - משום דקא מְשַנֶּה, דתנן [בבא מציעא פ"ו מ"ב]: 'כל המשנה ידו על התחתונה' [65]; ו'מי שפרע מקצת חובו' נמי: הוי אסמכתא, ושמעינן ליה לרבי יהודה דאמר לא קני [66]!?

[מדוע אמר רבי יוחנן בשלשה מקומות שנה לנו רבי יהודה אסור לאדם שיהנה מממון חבירו – כאשר בקלות דבריו נידחין, שהרי אפשר להסביר כל מקרה באופן אחר?

אפשרות אחת: כדי שהתלמידים יתקיפו אותם; אפשרות אחרת: רבי יוחנן סובר שאם אפשר להסביר שלשה דינים בהסבר אחד – זה עדיף על שלשה הסברים שונים.]

אמר רב אחא בר אדא משמיה דעולא:

תחתון הבא לשנות [67]: בגויל שומעין לו, בגזית אין שומעין לו [68];

בכפיסין [69] - שומעין לו, בלבנים [70] - אין שומעין לו [71];

לסכך בארזים [72] - שומעין לו [73], בשקמים [74] - אין שומעין לו [75] [76];

למעט בחלונות - שומעין לו, להרבות בחלונות [77] - אין שומעין לו [78];

להגביה [79] - אין שומעין לו [80], למעט - שומעין לו;

עליון שבא לשנות:

בגזית - שומעין לו; בגויל - אין שומעין לו;

בכפיסין - אין שומעין לו, בלבנים - שומעין לו;

בארזים - אין שומעין לו, בשקמה - שומעין לו;

לרבות בחלונות - שומעין לו, למעט בחלונות - אין שומעין לו;

להגביה - אין שומעין לו, למעט - שומעין לו [81].

אין לו לזה ולא לזה [82] – מאי [83]?

תניא: אין לו לא לזה ולא לזה - אין לו לבעל עלייה בקרקע כלום.

תניא: רבי נתן אומר: תחתון נוטל שני חלקים והעליון שליש; ואחרים [רבי מאיר?] אומרים: תחתון נוטל שלשה חלקים והעליון נוטל רביע.

אמר רבה: נקוט דרבי נתן בידך, דדיינא הוא [84] ונחית לעומקא דדינא: קא סבר: כמה מפסיד [85] עלייה בבית [86] – תילתא, הלכך אית ליה תילתא.

משנה:

וכן בית הבד [87] שהוא בנוי בסלע וגינה אחת על גביו [88] ונפחת [89] - הרי בעל הגינה יורד וזורע למטה עד שיעשה לבית בדו כיפין [90].

הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו - פטור מלשלם [91].

נתנו לו זמן [92] לקוץ את האילן ולסתור את הכותל, ונפלו: בתוך הזמן – פטור; לאחר הזמן – חייב.

מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו, ונפל [93], ואמר לו "פנה אבניך", ואמר לו:

הערות עריכה

  1. ^ ובעל הבית יוצא מביתו בעל כרחו
  2. ^ לעלות מבחוץ דרך סולם הקבוע לכניסת פתח העלייה, ויכנס לעלייה הנפחת, ומשם ירד לבית בסולם
  3. ^ לעלות דרך סולם וליכנס לפתח ולדור למעלה
  4. ^ אבל
  5. ^ טורח של עלייה וירידה לא קבילית עלי
  6. ^ והגמרא מפרש לבעיא ואזיל
  7. ^ עלייה
  8. ^ והוא שכר העליונה
  9. ^ פשוט לי דדר בתחתונה, דכל שכן דהא עדיפא ליה
  10. ^ אלא
  11. ^ והוא שכר את התחתונה
  12. ^ מהו דנידחייה משכיר אצל העליונה או נכוף את המשכיר וידור עמו בבית
  13. ^ מעלה
  14. ^ מעשה תקרה כעין מחצלות שקורין קלידי"ש
  15. ^ שם חכם, תלמידו של ריש לקיש
  16. ^ פלנק"ש בלע"ז מנסרים של ארז
  17. ^ והתקרה קיימת, אלא
  18. ^ שהמים שותתין ויורדין דרך הפחתים הוו; ולאו שוכר ומשכיר הוו אלא בית של זה והעלייה של זה
  19. ^ תרגומו 'איתחת'; רבי חייא ברבי יוסי אמר תחתון
  20. ^ דמתניתין
  21. ^ דסלקא דעתא
  22. ^ דהא דקאמר רבי יוסי 'העליון נותן את המעזיבה'
  23. ^ כדי שלא יזיקו מימיו את התחתון הוא, ד
  24. ^ והתחתון נותן תקרה, שהרי השכיר לו מקום לגור
  25. ^ תנא קמא
  26. ^ הלכך מעזיבה נמי על התחתון: לעכב המים שלא ירדו עליו
  27. ^ דהכא
  28. ^ בהיזיקא דתחתון פליגי, ומעזיבה זו לעכב המים ובשביל נזקי התחתון
  29. ^ דרבי יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו
  30. ^ חרוב ושקמה יש להן שרשין יתירין וארוכין משאר אילנות
  31. ^ שהשרשין מתפשטין ונוקבין בכותלי הבור, ומחלידין [ומחלישים?] את הקרקע, והכתלים נופלים
  32. ^ בין שהאילן נמוך מן הבור: שקרקעית הבור למעלה משרשי האילן, שהאילן נטוע בבקעה והבור בהר
  33. ^ ששניהם בקרקע השוה; והתם מפרש: מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר ומקלקלין קרקעיתו של בור
  34. ^ בעל הבור [מותר לו גם לקחת לעצמו את העצים שקצץ, אבל עליו לשלם את דמי הנאתו] לבעל האילן
  35. ^ אם יש לתלות פלוגתא דהנך אמוראי דלעיל בפלוגתא דתנאי
  36. ^ מאן דאמר 'על העליון' לתקן – כרבנן, ומאן דאמר 'על התחתון' כרבי יוסי
  37. ^ וכשאין התחתון צועק, שאינו חש למימיו, אלא העליון צועק ואומר "כשאני דורך על הנסרים הם מנענעים ואני דואג שמא תהפך אחד מהן תחתי או תשמט מן הקורה ואפול"
  38. ^ מאחר שהוא טח בטיט - אין הנסרים נדין ממקומן
  39. ^ דחזוקי תקרה סגי ליה ביתידות שקורין קבליי"ש בלע"ז
  40. ^ אדרבי חייא בר יוסי פריך, דאמר 'על התחתון לתקן', ואוקימנא כרבי יוסי
  41. ^ אף על גב דאמר 'על הניזק להרחיק את עצמו' - הני מילי היכי דלאו אדם עצמו מזיקו, כגון אילן ובור: שבשעת נטיעתו אינו מזיקו, אלא השרשים גדילין ומתפשטין מאליהן לאחר זמן; אבל היכא דאדם עצמו מזיקו וזורק בו חציו כי הכא: ששופך המים על ראשו - מודה הוא דלא 'גרמא דניזקין' הוא, דתיפטר, אלא מזיק ממש הוא, ואדם מועד לעולם: ער וישן שוגג ומזיד
  42. ^ לא היתה מקום רחיצת ידים של עליון על מקום נזקי תחתון, אלא במקום אחר, משם הן נמשכין עד שנופלים במקום שמזיקין
  43. ^ בית של זה והעלייה של זה, שחלקו כך בנחלת אביהן
  44. ^ לבנות החומה והתקרה התחתונה המוטלין עליו לבנות, והוא יבנה החומה מן התקרה ולמעלה ותקרה העליונה של גג
  45. ^ לבדו, עד תקרה התחתונה
  46. ^ ואחר כך יצא ממנו ויבנה עלייתו
  47. ^ אם כן הוא - אף בעל העלייה זו, כשהוא חוזר ומקבל מעותיו מזה – הוה ליה שהוא דר בתוך שלו, ואי נמי זה לא חסר - דהא בלאו הכי לא הוי בני לה איהו - צריך להעלות לו שכר, דזה מיהא נהנה: שאלולי בית זה - אין לו מקום לדור שם! וקסבר 'זה נהנה וזה לא חסר – חייב', וצריך להעלות לו שכר, ואי לא מיחזי כרבית
  48. ^ וגומר את הכל
  49. ^ ומקרה את העלייה למעלה וכל הצריך לה
  50. ^ התחתון
  51. ^ דהוה ליה 'זה לא נהנה וזה לא חסר': הוא לא נהנה: שהרי עלייתו מוכנת לו לדור בה, וזה לא חסר - דבלאו הכי לא חזיא ליה, דהא לא הוה בני לה
  52. ^ שלא במתנה, עד שתהא מדעתו ונוחה לו
  53. ^ צמר לבן, כמו שמסר לו, דקניה בשינוי ונתחייב מעות
  54. ^ אם כן תחייבו - נמצא זה נהנה, שזה הביאו לו מן השוק! אלא מחזיר לו את הצמר כמות שהוא צבוע, וידו על התחתונה:
  55. ^ שהשביח הצמר
  56. ^ שהוציא צבע זה בסממנין ועצים ושכר טרחו כשאר שכיר יום
  57. ^ ולא מה שראוי בקבלנות דהוי טפי ואם ההוצאה וכו'
  58. ^ הפקידו ביד נאמן, לפי שדאג הלוה שיחזור ויתבענו כל החוב
  59. ^ לוה לשליש
  60. ^ את המותר
  61. ^ ויחזור ויתבע הכל
  62. ^ לא היא: 'זה נהנה וזה לא חסר' - לא קאסר רבי יהודה, אלא 'זה נהנה וזה חסר' - הוא דאסר
  63. ^ מתניתין - 'זה נהנה וזה חסר' הוא
  64. ^ דאמר ליה בעל הבית: "קא משחרת לכותלאי, שאתה בונה חדשים ויפים, וכל הדמים עלי ואתה משחירן בעשן לפני יציאתך"
  65. ^ וקנסא קניס ליה; אבל זה נהנה וזה לא חסר, כגון (לעיל דף סד:): הדר בחצר חבירו בחצר דלא קיימא לאגרא, והדר זה אפילו עביד למיגר, דהוה ליה 'נהנה וזה אינו חסר' - אינו צריך להעלות לו שכר
  66. ^ הכא אשמעינן הכי
  67. ^ בבנין חומה שעליו מן היסוד עד התקרה
  68. ^ אם היה מתחילה מאבני גזית, ובא לשנותו כשנפלה ולבנות באבני גויל - שומעין לו מפני שהוא מחזיק את הבנין: שחומת גויל רחבה משל גזית טפח, כדאמר בפרק קמא דבבא בתרא (דף ב.): בגויל זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים, ובגזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה; והתם מפרש 'גויל': אבנים דלא משפיין, דמורשי דידהו מטפי בה טפח
  69. ^ ארחי חצאי לבינים, ורחבן טפח ומחצה, ונותן אריח מכאן ואריח מכאן, וטפח אבנים דקות וסיד ביניהם - הוי עובי החומה ארבעה טפחים
  70. ^ שלימות, ואין עוביו של כותל אלא כמדת רוחבן, והן שלשה טפחים
  71. ^ כלל הדבר: התחתון שמרחיב עובי הבנין ומחזיקו - שומעין לו1 אם ממעט חיזוקו - אין שומעין לו, שהעליון טוענו "למחר יפול"; והעליון שבא להכביד את המשא - תחתון מעכב עליו, וכל זמן שממעט כובדו - שומעין לו
  72. ^ בא לשנות תחתון משקמים לארזים
  73. ^ שמהנהו לעליון: שמתקיים, וחזק מקום מדרך רגליו
  74. ^ מארזים לשקמים
  75. ^ מפני שהן נוחין להשבר
  76. ^ בקורות של תקרה תחתונה קמיירי וארזים מתקיימין מן השקמין ומשאן כבד
  77. ^ ממעט חוזק הבנין
  78. ^ והעליון מעכב עליו
  79. ^ חלל הבית
  80. ^ שמטריח את העליון לעלות; ועוד: שהנמוך חזק מן הגבוה
  81. ^ טעמא דכולהו 'שומעין לו' מפני שממעט כובד המשא; והיכא דמוסיף על כובדו - תחתון מעכב עליו, שהתחתון אינו חושש אם תפול החומה שמן התקרה ולמעלה
  82. ^ לבנות, שעניים הם, ובעל הקרקע רוצה למכור הקרקע
  83. ^ אית ליה לבעל העלייה בקרקע או לא
  84. ^ אב בית דין היה כדאמרינן בהוריות בפ' בתרא (דף יג: [ושם נאמר ש'אחרים' הוא כנוי לרבי מאיר במשנה])
  85. ^ ימי קיומה
  86. ^ היא ממהרת ליפול מחמת משא העלייה
  87. ^ בית לעצור זיתים
  88. ^ שחקק אדם בסלע תחתיה כגון כיפה, והיה גינתו למעלה ובית בדו מלמטה, וכשמת נטלו בניו זה בית הבד, וזה גינה
  89. ^ ונפחת גגו של בית הבד שהוא מקום זריעתו של העליון
  90. ^ ארקוולט"ו; העליון יתן עליו עפר ויזרע
  91. ^ דמאי הוה ליה למיעבד? אנוס הוא
  92. ^ שראוהו בית דין שהיה נוטה, ואמרו לו "סתור"
  93. ^ לתוך גינתו של חבירו