ביאור:בבלי בבא מציעא דף קיז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כשהוא דר - לבדו הוא דר ^[1], כדמעיקרא? או דלמא שניהם דרין, דאמר ליה: "אדעתא לאפקינן לא אגרי לך"? אם תמצא לומר שניהם דרין בו, כשהוא משתמש - דרך פתחים משתמש או דרך גגין משתמש ^[2]? מי אמר כדמעיקרא: מה מעיקרא דרך גגין - השתא נמי דרך גגין? או דלמא מצי אמר ליה: "עלייה קבילי עלאי ^[3], ^[4] עלייה וירידה לא קבילי עלאי ^[5]"? אם תמצא לומר מצי אמר ליה "עלייה וירידה לא קבילי עלאי" - שתי עליות זו על גב זו מהו ^[6]? איפחית ^[7] עליונה ^[8] - נחית ודר בתחתונה ^[9]; ^[10] איפחית תחתונה ^[11] מהו למיסלק לגמרי בעליונה ^[12]? מי אמרינן דאמר ליה: "שם עלייה קבילית עלך" או דלמא חד עלייה ^[13] קביל עליה, שתי עליות לא קביל עליה?

תיקו.

רבי יוסי אומר: התחתון נותן את התקרה כו' [והעליון את המעזיבה]:

מאי 'תקרה'?

רבי יוסי בר חנינא אמר: קינים וסנאין ^[14]; וסטיני ^[15] אמר רבי שמעון בן לקיש: לווחים ^[16].

ולא פליגי: מר כי אתריה ומר כי אתריה.

הנהו בי תרי דהוו דיירי: חד עילאי וחד תתאי; איפחית מעזיבה ^[17] כי משי מיא עילאי - אזלי ומזקי לתתאי ^[18]. מי מתקן? רבי חייא בר אבא אמר: העליון מתקן; ורבי אלעי משום רבי חייא ברבי יוסי אמר: התחתון מתקן. וסימן (בראשית לט א) ויוסף הורד מצרימה ^[19].

לימא רבי חייא בר אבא ורבי אלעי - בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן ^[20] קמיפלגי: ^[21] למאן דאמר 'העליון מתקן' ^[22] - ^[23]קסבר על המזיק להרחיק את עצמו מן הניזק ^[24], ומאן ^[25] דאמר 'תחתון מתקן' קסבר על הניזק להרחיק את עצמו מן המזיק ^[26].

ותיסברא רבי יוסי ורבנן ^[27] - לענין נזקין פליגי ^[28]? והא איפכא שמעינן להו ^[29], דתנן [בבא בתרא פ"ב מ"יא]: 'מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה; ובחרוב ובשקמה ^[30] - חמשים אמה ^[31], בין מלמעלה ^[32] בין מן הצד ^[33]; אם הבור קדם - קוצץ ונותן דמים ^[34]; אם האילן קדם - לא יקוץ; ספק זה קדם ספק זה קדם - לא יקוץ. רבי יוסי אומר: אף על פי שהבור קודמת לאילן - לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו'; אלמא רבי יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו ורבנן סברי על המזיק להרחיק את עצמו; אלא אי איכא למימר דפליגי ^[35] - בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן דהתם קמיפלגי ^[36] - ורבי יוסי ורבנן דהכא - במאי פליגי?

בחוזק תקרה ^[37] קמיפלגי: רבנן סברי: מעזיבה - אחזוקי תקרה הוא ^[38], ואחזוקי תקרה על התחתון בעי לאחזוקי, ורבי יוסי סבר: מעזיבה - אשוויי גומות הוא ^[39], ואשוויי גומות על העליון לאשוויי.

איני ^[40]! והאמר רב אשי: כי הוינא בי רב כהנא הוה אמרינן: מודה רבי יוסי בגירי דיליה ^[41]!?

דפסקי מיא והדר נפלי ^[42].

משנה:

הבית והעלייה של שנים שנפלו ^[43]: אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות ^[44], והוא אינו רוצה לבנות - הרי בעל העלייה בונה את הבית ^[45], ודר בתוכה עד שיתן לו את יציאותיו ^[46].

רבי יהודה אומר: אף זה דר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר ^[47]! אלא בעל העלייה בונה את הבית ואת העלייה ^[48], מקרה את העליונה ^[49], ויושב בבית ^[50] עד שיתן לו את יציאותיו ^[51].

עמוד ב

גמרא:

אמר רבי יוחנן: בשלשה מקומות שנה לנו רבי יהודה אסור לאדם שיהנה מממון חבירו ^[52]: חדא - הא דתנן; אידך מה היא? דתנן [בבא קמא פ"ט מ"ד]: 'הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום: רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו ^[53]. רבי יהודה אומר: ^[54] אם השבח ^[55] יותר על ההוצאה ^[56] - נותן לו היציאה ^[57], ואם ההוצאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח'; ואידך מאי היא? דתנן [בבא בתרא פ"י מ"ה]: 'מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ^[58], ואמר לו ^[59]: "אם אין אני נותן לך ^[60] מכאן ועד זמן פלוני - תן לו שטרו ^[61]": הגיע זמן ולא נתן: רבי יוסי אומר: יתן! רבי יהודה אומר: לא יתן!'

ודלמא ^[62] עד כאן לא קאמר רבי יהודה הכא ^[63] אלא משום דאיכא שחרוריתא ^[64]; אי נמי 'לצבוע לו אדום וצבעו שחור' - משום דקא מְשַנֶּה, דתנן [בבא מציעא פ"ו מ"ב]: 'כל המשנה ידו על התחתונה' ^[65]; ו'מי שפרע מקצת חובו' נמי: הוי אסמכתא, ושמעינן ליה לרבי יהודה דאמר לא קני ^[66]!?

[מדוע אמר רבי יוחנן בשלשה מקומות שנה לנו רבי יהודה אסור לאדם שיהנה מממון חבירו – כאשר בקלות דבריו נידחין, שהרי אפשר להסביר כל מקרה באופן אחר?

אפשרות אחת: כדי שהתלמידים יתקיפו אותם; אפשרות אחרת: רבי יוחנן סובר שאם אפשר להסביר שלשה דינים בהסבר אחד – זה עדיף על שלשה הסברים שונים.]

אמר רב אחא בר אדא משמיה דעולא:

תחתון הבא לשנות ^[67]: בגויל שומעין לו, בגזית אין שומעין לו ^[68];

בכפיסין ^[69] - שומעין לו, בלבנים ^[70] - אין שומעין לו ^[71];

לסכך בארזים ^[72] - שומעין לו ^[73], בשקמים ^[74] - אין שומעין לו ^[75] ^[76];

למעט בחלונות - שומעין לו, להרבות בחלונות ^[77] - אין שומעין לו ^[78];

להגביה ^[79] - אין שומעין לו ^[80], למעט - שומעין לו;

עליון שבא לשנות:

בגזית - שומעין לו; בגויל - אין שומעין לו;

בכפיסין - אין שומעין לו, בלבנים - שומעין לו;

בארזים - אין שומעין לו, בשקמה - שומעין לו;

לרבות בחלונות - שומעין לו, למעט בחלונות - אין שומעין לו;

להגביה - אין שומעין לו, למעט - שומעין לו ^[81].

אין לו לזה ולא לזה ^[82] – מאי ^[83]?

תניא: אין לו לא לזה ולא לזה - אין לו לבעל עלייה בקרקע כלום.

תניא: רבי נתן אומר: תחתון נוטל שני חלקים והעליון שליש; ואחרים [רבי מאיר?] אומרים: תחתון נוטל שלשה חלקים והעליון נוטל רביע.

אמר רבה: נקוט דרבי נתן בידך, דדיינא הוא ^[84] ונחית לעומקא דדינא: קא סבר: כמה מפסיד ^[85] עלייה בבית ^[86] – תילתא, הלכך אית ליה תילתא.

משנה:

וכן בית הבד ^[87] שהוא בנוי בסלע וגינה אחת על גביו ^[88] ונפחת ^[89] - הרי בעל הגינה יורד וזורע למטה עד שיעשה לבית בדו כיפין ^[90].

הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו - פטור מלשלם ^[91].

נתנו לו זמן ^[92] לקוץ את האילן ולסתור את הכותל, ונפלו: בתוך הזמן – פטור; לאחר הזמן – חייב.

מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו, ונפל ^[93], ואמר לו "פנה אבניך", ואמר לו:

הערות

^ ובעל הבית יוצא מביתו בעל כרחו
^ לעלות מבחוץ דרך סולם הקבוע לכניסת פתח העלייה, ויכנס לעלייה הנפחת, ומשם ירד לבית בסולם
^ לעלות דרך סולם וליכנס לפתח ולדור למעלה
^ אבל
^ טורח של עלייה וירידה לא קבילית עלי
^ והגמרא מפרש לבעיא ואזיל
^ עלייה
^ והוא שכר העליונה
^ פשוט לי דדר בתחתונה, דכל שכן דהא עדיפא ליה
^ אלא
^ והוא שכר את התחתונה
^ מהו דנידחייה משכיר אצל העליונה או נכוף את המשכיר וידור עמו בבית
^ מעלה
^ מעשה תקרה כעין מחצלות שקורין קלידי"ש
^ שם חכם, תלמידו של ריש לקיש
^ פלנק"ש בלע"ז מנסרים של ארז
^ והתקרה קיימת, אלא
^ שהמים שותתין ויורדין דרך הפחתים הוו; ולאו שוכר ומשכיר הוו אלא בית של זה והעלייה של זה
^ תרגומו 'איתחת'; רבי חייא ברבי יוסי אמר תחתון
^ דמתניתין
^ דסלקא דעתא
^ דהא דקאמר רבי יוסי 'העליון נותן את המעזיבה'
^ כדי שלא יזיקו מימיו את התחתון הוא, ד
^ והתחתון נותן תקרה, שהרי השכיר לו מקום לגור
^ תנא קמא
^ הלכך מעזיבה נמי על התחתון: לעכב המים שלא ירדו עליו
^ דהכא
^ בהיזיקא דתחתון פליגי, ומעזיבה זו לעכב המים ובשביל נזקי התחתון
^ דרבי יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו
^ חרוב ושקמה יש להן שרשין יתירין וארוכין משאר אילנות
^ שהשרשין מתפשטין ונוקבין בכותלי הבור, ומחלידין [ומחלישים?] את הקרקע, והכתלים נופלים
^ בין שהאילן נמוך מן הבור: שקרקעית הבור למעלה משרשי האילן, שהאילן נטוע בבקעה והבור בהר
^ ששניהם בקרקע השוה; והתם מפרש: מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר ומקלקלין קרקעיתו של בור
^ בעל הבור [מותר לו גם לקחת לעצמו את העצים שקצץ, אבל עליו לשלם את דמי הנאתו] לבעל האילן
^ אם יש לתלות פלוגתא דהנך אמוראי דלעיל בפלוגתא דתנאי
^ מאן דאמר 'על העליון' לתקן – כרבנן, ומאן דאמר 'על התחתון' כרבי יוסי
^ וכשאין התחתון צועק, שאינו חש למימיו, אלא העליון צועק ואומר "כשאני דורך על הנסרים הם מנענעים ואני דואג שמא תהפך אחד מהן תחתי או תשמט מן הקורה ואפול"
^ מאחר שהוא טח בטיט - אין הנסרים נדין ממקומן
^ דחזוקי תקרה סגי ליה ביתידות שקורין קבליי"ש בלע"ז
^ אדרבי חייא בר יוסי פריך, דאמר 'על התחתון לתקן', ואוקימנא כרבי יוסי
^ אף על גב דאמר 'על הניזק להרחיק את עצמו' - הני מילי היכי דלאו אדם עצמו מזיקו, כגון אילן ובור: שבשעת נטיעתו אינו מזיקו, אלא השרשים גדילין ומתפשטין מאליהן לאחר זמן; אבל היכא דאדם עצמו מזיקו וזורק בו חציו כי הכא: ששופך המים על ראשו - מודה הוא דלא 'גרמא דניזקין' הוא, דתיפטר, אלא מזיק ממש הוא, ואדם מועד לעולם: ער וישן שוגג ומזיד
^ לא היתה מקום רחיצת ידים של עליון על מקום נזקי תחתון, אלא במקום אחר, משם הן נמשכין עד שנופלים במקום שמזיקין
^ בית של זה והעלייה של זה, שחלקו כך בנחלת אביהן
^ לבנות החומה והתקרה התחתונה המוטלין עליו לבנות, והוא יבנה החומה מן התקרה ולמעלה ותקרה העליונה של גג
^ לבדו, עד תקרה התחתונה
^ ואחר כך יצא ממנו ויבנה עלייתו
^ אם כן הוא - אף בעל העלייה זו, כשהוא חוזר ומקבל מעותיו מזה – הוה ליה שהוא דר בתוך שלו, ואי נמי זה לא חסר - דהא בלאו הכי לא הוי בני לה איהו - צריך להעלות לו שכר, דזה מיהא נהנה: שאלולי בית זה - אין לו מקום לדור שם! וקסבר 'זה נהנה וזה לא חסר – חייב', וצריך להעלות לו שכר, ואי לא מיחזי כרבית
^ וגומר את הכל
^ ומקרה את העלייה למעלה וכל הצריך לה
^ התחתון
^ דהוה ליה 'זה לא נהנה וזה לא חסר': הוא לא נהנה: שהרי עלייתו מוכנת לו לדור בה, וזה לא חסר - דבלאו הכי לא חזיא ליה, דהא לא הוה בני לה
^ שלא במתנה, עד שתהא מדעתו ונוחה לו
^ צמר לבן, כמו שמסר לו, דקניה בשינוי ונתחייב מעות
^ אם כן תחייבו - נמצא זה נהנה, שזה הביאו לו מן השוק! אלא מחזיר לו את הצמר כמות שהוא צבוע, וידו על התחתונה:
^ שהשביח הצמר
^ שהוציא צבע זה בסממנין ועצים ושכר טרחו כשאר שכיר יום
^ ולא מה שראוי בקבלנות דהוי טפי ואם ההוצאה וכו'
^ הפקידו ביד נאמן, לפי שדאג הלוה שיחזור ויתבענו כל החוב
^ לוה לשליש
^ את המותר
^ ויחזור ויתבע הכל
^ לא היא: 'זה נהנה וזה לא חסר' - לא קאסר רבי יהודה, אלא 'זה נהנה וזה חסר' - הוא דאסר
^ מתניתין - 'זה נהנה וזה חסר' הוא
^ דאמר ליה בעל הבית: "קא משחרת לכותלאי, שאתה בונה חדשים ויפים, וכל הדמים עלי ואתה משחירן בעשן לפני יציאתך"
^ וקנסא קניס ליה; אבל זה נהנה וזה לא חסר, כגון (לעיל דף סד:): הדר בחצר חבירו בחצר דלא קיימא לאגרא, והדר זה אפילו עביד למיגר, דהוה ליה 'נהנה וזה אינו חסר' - אינו צריך להעלות לו שכר
^ הכא אשמעינן הכי
^ בבנין חומה שעליו מן היסוד עד התקרה
^ אם היה מתחילה מאבני גזית, ובא לשנותו כשנפלה ולבנות באבני גויל - שומעין לו מפני שהוא מחזיק את הבנין: שחומת גויל רחבה משל גזית טפח, כדאמר בפרק קמא דבבא בתרא (דף ב.): בגויל זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים, ובגזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה; והתם מפרש 'גויל': אבנים דלא משפיין, דמורשי דידהו מטפי בה טפח
^ ארחי חצאי לבינים, ורחבן טפח ומחצה, ונותן אריח מכאן ואריח מכאן, וטפח אבנים דקות וסיד ביניהם - הוי עובי החומה ארבעה טפחים
^ שלימות, ואין עוביו של כותל אלא כמדת רוחבן, והן שלשה טפחים
^ כלל הדבר: התחתון שמרחיב עובי הבנין ומחזיקו - שומעין לו1 אם ממעט חיזוקו - אין שומעין לו, שהעליון טוענו "למחר יפול"; והעליון שבא להכביד את המשא - תחתון מעכב עליו, וכל זמן שממעט כובדו - שומעין לו
^ בא לשנות תחתון משקמים לארזים
^ שמהנהו לעליון: שמתקיים, וחזק מקום מדרך רגליו
^ מארזים לשקמים
^ מפני שהן נוחין להשבר
^ בקורות של תקרה תחתונה קמיירי וארזים מתקיימין מן השקמין ומשאן כבד
^ ממעט חוזק הבנין
^ והעליון מעכב עליו
^ חלל הבית
^ שמטריח את העליון לעלות; ועוד: שהנמוך חזק מן הגבוה
^ טעמא דכולהו 'שומעין לו' מפני שממעט כובד המשא; והיכא דמוסיף על כובדו - תחתון מעכב עליו, שהתחתון אינו חושש אם תפול החומה שמן התקרה ולמעלה
^ לבנות, שעניים הם, ובעל הקרקע רוצה למכור הקרקע
^ אית ליה לבעל העלייה בקרקע או לא
^ אב בית דין היה כדאמרינן בהוריות בפ' בתרא (דף יג: [ושם נאמר ש'אחרים' הוא כנוי לרבי מאיר במשנה])
^ ימי קיומה
^ היא ממהרת ליפול מחמת משא העלייה
^ בית לעצור זיתים
^ שחקק אדם בסלע תחתיה כגון כיפה, והיה גינתו למעלה ובית בדו מלמטה, וכשמת נטלו בניו זה בית הבד, וזה גינה
^ ונפחת גגו של בית הבד שהוא מקום זריעתו של העליון
^ ארקוולט"ו; העליון יתן עליו עפר ויזרע
^ דמאי הוה ליה למיעבד? אנוס הוא
^ שראוהו בית דין שהיה נוטה, ואמרו לו "סתור"
^ לתוך גינתו של חבירו

[1] ובעל הבית יוצא מביתו בעל כרחו

[2] לעלות מבחוץ דרך סולם הקבוע לכניסת פתח העלייה, ויכנס לעלייה הנפחת, ומשם ירד לבית בסולם

[3] לעלות דרך סולם וליכנס לפתח ולדור למעלה

[4] אבל

[5] טורח של עלייה וירידה לא קבילית עלי

[6] והגמרא מפרש לבעיא ואזיל

[7] עלייה

[8] והוא שכר העליונה

[9] פשוט לי דדר בתחתונה, דכל שכן דהא עדיפא ליה

[10] אלא

[11] והוא שכר את התחתונה

[12] מהו דנידחייה משכיר אצל העליונה או נכוף את המשכיר וידור עמו בבית

[13] מעלה

[14] מעשה תקרה כעין מחצלות שקורין קלידי"ש

[15] שם חכם, תלמידו של ריש לקיש

[16] פלנק"ש בלע"ז מנסרים של ארז

[17] והתקרה קיימת, אלא

[18] שהמים שותתין ויורדין דרך הפחתים הוו; ולאו שוכר ומשכיר הוו אלא בית של זה והעלייה של זה

[19] תרגומו 'איתחת'; רבי חייא ברבי יוסי אמר תחתון

[20] דמתניתין

[21] דסלקא דעתא

[22] דהא דקאמר רבי יוסי 'העליון נותן את המעזיבה'

[23] כדי שלא יזיקו מימיו את התחתון הוא, ד

[24] והתחתון נותן תקרה, שהרי השכיר לו מקום לגור

[25] תנא קמא

[26] הלכך מעזיבה נמי על התחתון: לעכב המים שלא ירדו עליו

[27] דהכא

[28] בהיזיקא דתחתון פליגי, ומעזיבה זו לעכב המים ובשביל נזקי התחתון

[29] דרבי יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו

[30] חרוב ושקמה יש להן שרשין יתירין וארוכין משאר אילנות

[31] שהשרשין מתפשטין ונוקבין בכותלי הבור, ומחלידין [ומחלישים?] את הקרקע, והכתלים נופלים

[32] בין שהאילן נמוך מן הבור: שקרקעית הבור למעלה משרשי האילן, שהאילן נטוע בבקעה והבור בהר

[33] ששניהם בקרקע השוה; והתם מפרש: מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר ומקלקלין קרקעיתו של בור

[34] בעל הבור [מותר לו גם לקחת לעצמו את העצים שקצץ, אבל עליו לשלם את דמי הנאתו] לבעל האילן

[35] אם יש לתלות פלוגתא דהנך אמוראי דלעיל בפלוגתא דתנאי

[36] מאן דאמר 'על העליון' לתקן – כרבנן, ומאן דאמר 'על התחתון' כרבי יוסי

[37] וכשאין התחתון צועק, שאינו חש למימיו, אלא העליון צועק ואומר "כשאני דורך על הנסרים הם מנענעים ואני דואג שמא תהפך אחד מהן תחתי או תשמט מן הקורה ואפול"

[38] מאחר שהוא טח בטיט - אין הנסרים נדין ממקומן

[39] דחזוקי תקרה סגי ליה ביתידות שקורין קבליי"ש בלע"ז

[40] אדרבי חייא בר יוסי פריך, דאמר 'על התחתון לתקן', ואוקימנא כרבי יוסי

[41] אף על גב דאמר 'על הניזק להרחיק את עצמו' - הני מילי היכי דלאו אדם עצמו מזיקו, כגון אילן ובור: שבשעת נטיעתו אינו מזיקו, אלא השרשים גדילין ומתפשטין מאליהן לאחר זמן; אבל היכא דאדם עצמו מזיקו וזורק בו חציו כי הכא: ששופך המים על ראשו - מודה הוא דלא 'גרמא דניזקין' הוא, דתיפטר, אלא מזיק ממש הוא, ואדם מועד לעולם: ער וישן שוגג ומזיד

[42] לא היתה מקום רחיצת ידים של עליון על מקום נזקי תחתון, אלא במקום אחר, משם הן נמשכין עד שנופלים במקום שמזיקין

[43] בית של זה והעלייה של זה, שחלקו כך בנחלת אביהן

[44] לבנות החומה והתקרה התחתונה המוטלין עליו לבנות, והוא יבנה החומה מן התקרה ולמעלה ותקרה העליונה של גג

[45] לבדו, עד תקרה התחתונה

[46] ואחר כך יצא ממנו ויבנה עלייתו

[47] אם כן הוא - אף בעל העלייה זו, כשהוא חוזר ומקבל מעותיו מזה – הוה ליה שהוא דר בתוך שלו, ואי נמי זה לא חסר - דהא בלאו הכי לא הוי בני לה איהו - צריך להעלות לו שכר, דזה מיהא נהנה: שאלולי בית זה - אין לו מקום לדור שם! וקסבר 'זה נהנה וזה לא חסר – חייב', וצריך להעלות לו שכר, ואי לא מיחזי כרבית

[48] וגומר את הכל

[49] ומקרה את העלייה למעלה וכל הצריך לה

[50] התחתון

[51] דהוה ליה 'זה לא נהנה וזה לא חסר': הוא לא נהנה: שהרי עלייתו מוכנת לו לדור בה, וזה לא חסר - דבלאו הכי לא חזיא ליה, דהא לא הוה בני לה

[52] שלא במתנה, עד שתהא מדעתו ונוחה לו

[53] צמר לבן, כמו שמסר לו, דקניה בשינוי ונתחייב מעות

[54] אם כן תחייבו - נמצא זה נהנה, שזה הביאו לו מן השוק! אלא מחזיר לו את הצמר כמות שהוא צבוע, וידו על התחתונה:

[55] שהשביח הצמר

[56] שהוציא צבע זה בסממנין ועצים ושכר טרחו כשאר שכיר יום

[57] ולא מה שראוי בקבלנות דהוי טפי ואם ההוצאה וכו'

[58] הפקידו ביד נאמן, לפי שדאג הלוה שיחזור ויתבענו כל החוב

[59] לוה לשליש

[60] את המותר

[61] ויחזור ויתבע הכל

[62] לא היא: 'זה נהנה וזה לא חסר' - לא קאסר רבי יהודה, אלא 'זה נהנה וזה חסר' - הוא דאסר

[63] מתניתין - 'זה נהנה וזה חסר' הוא

[64] דאמר ליה בעל הבית: "קא משחרת לכותלאי, שאתה בונה חדשים ויפים, וכל הדמים עלי ואתה משחירן בעשן לפני יציאתך"

[65] וקנסא קניס ליה; אבל זה נהנה וזה לא חסר, כגון (לעיל דף סד:): הדר בחצר חבירו בחצר דלא קיימא לאגרא, והדר זה אפילו עביד למיגר, דהוה ליה 'נהנה וזה אינו חסר' - אינו צריך להעלות לו שכר

[66] הכא אשמעינן הכי

[67] בבנין חומה שעליו מן היסוד עד התקרה

[68] אם היה מתחילה מאבני גזית, ובא לשנותו כשנפלה ולבנות באבני גויל - שומעין לו מפני שהוא מחזיק את הבנין: שחומת גויל רחבה משל גזית טפח, כדאמר בפרק קמא דבבא בתרא (דף ב.): בגויל זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים, ובגזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה; והתם מפרש 'גויל': אבנים דלא משפיין, דמורשי דידהו מטפי בה טפח

[69] ארחי חצאי לבינים, ורחבן טפח ומחצה, ונותן אריח מכאן ואריח מכאן, וטפח אבנים דקות וסיד ביניהם - הוי עובי החומה ארבעה טפחים

[70] שלימות, ואין עוביו של כותל אלא כמדת רוחבן, והן שלשה טפחים

[71] כלל הדבר: התחתון שמרחיב עובי הבנין ומחזיקו - שומעין לו1 אם ממעט חיזוקו - אין שומעין לו, שהעליון טוענו "למחר יפול"; והעליון שבא להכביד את המשא - תחתון מעכב עליו, וכל זמן שממעט כובדו - שומעין לו

[72] בא לשנות תחתון משקמים לארזים

[73] שמהנהו לעליון: שמתקיים, וחזק מקום מדרך רגליו

[74] מארזים לשקמים

[75] מפני שהן נוחין להשבר

[76] בקורות של תקרה תחתונה קמיירי וארזים מתקיימין מן השקמין ומשאן כבד

[77] ממעט חוזק הבנין

[78] והעליון מעכב עליו

[79] חלל הבית

[80] שמטריח את העליון לעלות; ועוד: שהנמוך חזק מן הגבוה

[81] טעמא דכולהו 'שומעין לו' מפני שממעט כובד המשא; והיכא דמוסיף על כובדו - תחתון מעכב עליו, שהתחתון אינו חושש אם תפול החומה שמן התקרה ולמעלה

[82] לבנות, שעניים הם, ובעל הקרקע רוצה למכור הקרקע

[83] אית ליה לבעל העלייה בקרקע או לא

[84] אב בית דין היה כדאמרינן בהוריות בפ' בתרא (דף יג: [ושם נאמר ש'אחרים' הוא כנוי לרבי מאיר במשנה])

[85] ימי קיומה

[86] היא ממהרת ליפול מחמת משא העלייה

[87] בית לעצור זיתים

[88] שחקק אדם בסלע תחתיה כגון כיפה, והיה גינתו למעלה ובית בדו מלמטה, וכשמת נטלו בניו זה בית הבד, וזה גינה

[89] ונפחת גגו של בית הבד שהוא מקום זריעתו של העליון

[90] ארקוולט"ו; העליון יתן עליו עפר ויזרע

[91] דמאי הוה ליה למיעבד? אנוס הוא

[92] שראוהו בית דין שהיה נוטה, ואמרו לו "סתור"

[93] לתוך גינתו של חבירו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]

[86]

[87]

[88]

[89]

[90]

[91]

[92]

[93]