ביאור:בבלי בבא מציעא דף פב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
'הלוהו על המשכון' קתני [1]?
אלא לא קשיא: כאן [בברייתא] שהלוהו מעות [שומר חנם], כאן [2] - שהלוהו פירות [שומר שכר].
והא מדקתני סיפא: 'רבי יהודה אומר: הלוהו מעות - שומר חנם, הלוהו פירות - שומר שכר' מכלל דלתנא קמא לא שני ליה?!
כולה רבי יהודה היא [משנתנו], וחסורי מיחסרא והכי קתני: 'הלוהו על המשכון - שומר שכר; במה דברים אמורים? שהלוהו פירות, אבל הלוהו מעות - שומר חנם; שרבי יהודה אומר: הלוהו מעות - שומר חנם, הלוהו פירות - שומר שכר.' [לפי זה משנתנו כרבי יהודה, ואליבא דרבי אליעזר, וניחא, דבפרק "הקומץ" נאמר שרבי אליעזר היה רבו של רבי יהודה - וכתב הרשב"א: כלומר: רבו דרבו"; וכן במשנה בעירובין: 'אמר רבי אילעאי: שמעתי מרבי אליעזר'; אך הגמרא דוחה אוקימתא זאת – אולי גם כי היא מסתמכת על חסורי מיחסרא]
אי הכי - קמה לה מתניתין דלא כרבי עקיבא [3]!?
אלא מחוורתא [שהתנא קמא של] מתניתין דלא כרבי אליעזר.
לימא [4] בדלא שוי משכון שיעור זוזי [5] [עיין תוספות ד"ה נימא], ובדשמואל קא מיפלגי [עיין תוספות ד"ה נימא בדלא שוי], דאמר שמואל: 'האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי לחבריה, ואנח ליה קתא דמגלא עילוייהו [כמשכון]; אבד קתא דמגלא - אבדו אלפא זוזי' [6].
אי בדלא שוי משכון שיעור זוזי - דכולי עלמא לית להו דשמואל [7]! והכא - בדשוי שיעור זוזי, וקא מיפלגי בדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: מנין לבעל חוב שקונה משכון [8]? שנאמר (דברים כד יג) [השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך] ולך תהיה צדקה [לפני ה' אלקיך]: אם אינו קונה משכון - צדקה מנא ליה? מכאן לבעל חוב שקונה משכון!
ותסברא? אימור דאמר רבי יצחק במשכנו שלא בשעת הלואתו [9], אבל משכנו בשעת הלואתו - מי אמר?
אלא משכנו שלא בשעת הלואתו - כולי עלמא אית להו דרבי יצחק, והכא במשכנו בשעת הלואתו, ובשומר אבידה קא מיפלגי [10],
דאיתמר: 'שומר אבידה [11]: רבה אמר: כשומר חנם; רב יוסף אמר: כשומר שכר [12];' לימא דרב יוסף - תנאי היא [13]?
לא; בשומר אבידה דכולי עלמא אית להו דרב יוסף [14], והכא [15],
במלוה צריך למשכון [16] קמיפלגי [17]: מר סבר מצוה קא עביד: שהלוהו, והוי שומר שכר; ומר סבר: לאו מצוה קא עביד, שלהנאתו מתכוין, והוי שומר חנם.
אבא שאול אומר: מותר לאדם להשכיר משכונו של עני להיות פוחת והולך:
אמר רב חנן בר אמי: אמר שמואל: הלכה כאבא שאול; ואף אבא שאול לא אמר אלא במרא [18] ופסל [19] וקרדום [20] הואיל ונפיש אגרייהו וזוטר פחתייהו.
משנה:
מעביר חבית ממקום למקום, ושברה+, בין שומר חנם בין שומר שכר - ישבע [21].
רבי אליעזר [צ"ל אלעזר [22], וכן הגירסא להלן בדברי רבא] אומר: זה וזה ישבע; ותמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע [23].
גמרא:
תנו רבנן: המעביר חבית לחבירו ממקום למקום, ושברהּ, בין שומר חנם בין שומר שכר – ישבע, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: שומר חנם ישבע, נושא שכר ישלם. רבי אליעזר [אלעזר בן שמוע] אומר: זה וזה ישבע; ותמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע.
למימרא דסבר רבי מאיר 'נתקל לאו פושע הוא' [24]?
והתניא (בבא קמא כח ב-כט,א): 'נשברה כדו ולא סילקו, נפלה גמלו ולא העמידה: רבי מאיר מחייב בהזיקן, וחכמים אומרים: פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים.' וקיימא לן [25] דבנתקל פושע פליגי!?
אמר רבי אלעזר [בן פדת] תברה! מי ששנה זו לא שנה זו, ואתא רבי יהודה למימר: שומר חנם ישבע, נושא שכר ישלם, האי כי דיניה והאי כי דיניה [26] ואתא רבי אליעזר [אלעזר בן שמוע] למימר: אִין, גמרא כרבי מאיר, ומיהו תמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע: בשלמא שומר חנם משתבע דלא פשע בה, אלא שומר שכר - אמאי משתבע? כי לא פשע נמי שלומי בעי! ואפילו שומר חנם נמי: התינח במקום מדרון [27], שלא במקום מדרון מי מצי משתבע דלא פשע [28]!
הערות
עריכה- ^ בשעת הלואה משמע
- ^ ומתניתין
- ^ דקתני 'אבל אם הלוהו מעות שומר חנם', ואנן קיימא לן במסכת סנהדרין (דף פו.) בכולהו סתמי: סתם משנה - רבי מאיר, סתם סיפרא - רבי יהודה, סתם ספרי - רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא
- ^ רבי אליעזר ורבי עקיבא
- ^ דאי בדשוי מודה רבי אליעזר דלגוביינא שקליה, ובדלא שוי פליגי
- ^ דלרבי אליעזר לית ליה דשמואל, דאמר 'אבוד אלפא זוזי', וסבר דקביל לגוביינא - הא לית ליה לרבי אליעזר, דכיון דלא שוי - לזכרון דברים בעלמא הוא דנקיט ליה, ושומר חנם הוא; ורבי עקיבא אית ליה דשמואל, ואמר: סבר וקביל בתורת משכון, וכל כמה דלא מיהדרי ליה - לא לגבי
- ^ דלרבי אליעזר לא מפסיד כלום, ולרבי עקיבא אינו מפסיד אלא כנגד המשכון
- ^ לכל מילי, להתחייב באונסין
- ^ דהא קרא - במשכנו על ידי שליח בית דין כתיב, דכתיב לעיל מיניה 'בחוץ תעמוד' ומוקמינן לה (לקמן קיג.) בשליח בית דין; וההוא ודאי קני, דלגוביינא שקליה, וליכא לדמוייה למשכנו בשעת הלואתו, ובהך פלוגתא דרבי אליעזר המלוה על המשכון קתני
- ^ דטעמא דרבי עקיבא משום דשומר שכר - מצוה הוא, והעוסק במצוה - פטור מן המצוה, דאי בעי - לא יהיב ריפתא לעניא
- ^ שמצא אבידה והכניסה אל תוך ביתו, כדכתיב (דברים כב) 'ואספתו אל תוך ביתך'
- ^ שכר מצוה
- ^ דהא רבה ודאי תנאי היא, דהא רבי עקיבא לית ליה, דרבה לית ליה לאוקמי פלוגתייהו בטעמא אחרינא, דהא אהדרן בכמה טעמי ולא אתוקמא; אלא לרב יוסף - מי מיבעיא למימר תנאי, דרבי אליעזר לית ליה דרב יוסף
- ^ כלומר: רבה הוא דדחיק לאוקמי מילתיה כתנאי, אבל רב יוסף אמר לך: רבי אליעזר נמי קאי כוותי היכא דאיכא מצוה, כגון שומר אבידה
- ^ היינו טעמא דפטור: דקא סבר אין כאן מצוה
- ^ להשתמש בו ולפסוק עליו להיות פוחת מן החוב והולך
- ^ ורבי עקיבא סבר: אפילו הכי איכא מצוה
- ^ פושיי"ר [מכוש]
- ^ דולייר"ה [מעצד]
- ^ כישנוא"ה [כלי [ברזל] בעל שני ראשים חדים]
- ^ שלא פשע ויפטר; ובגמרא מפרש טעמא אמאי פטור שומר שכר בשבועה? הא בלאו פשיעה נמי חייב, שאין זה אונס אלא כגניבה ואבידה, שהן קרובין לאונס ופשיעה
- ^ בן שמוע
- ^ כלומר: אף אני שמעתי מרבותי כרבי מאיר, אבל תמיה אני על זה ועל זה: היאך נפטרין בשבועה! ובגמרא מפרש תמיהה
- ^ דקאמר 'ישבע שלא פשע פשיעה אחרת', דהא ודאי בציר מנתקל לא הוי! ועוד: דהא פוטר לנושא שכר, אלמא אונס חשיב ליה
- ^ בבבא קמא ב'המניח את הכד' (דף כט.)
- ^ דודאי נתקל לאו פושע הוא, ונושא שכר ישלם, דאי נמי לא הוי פושע - דיניה לשלם
- ^ דאיכא למימר קרוב לאונס הוא
- ^ ודאי פושע הוא