ביאור:בבלי בבא מציעא דף צט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

גמרא:

^[1] ביד עבדו – חייב ^[2]? ^[3]יד עבד כיד רבו ^[4]!

אמר שמואל: בעבד עברי, דלא קני ליה גופיה.

רב אמר: אפילו תימא בעבד כנעני: נעשה כאומר [השואל] ליה [למשאיל] "הכישהּ במקל והיא תבא ^[5]" [עיין תוספות] ^[6].

מיתיבי 'השואל הפרה ושלחה לו ביד בנו ^[7], ביד שלוחו – חייב ^[8]; ביד עבדו – פטור ^[9]'!

בשלמא לשמואל: מתניתין - בעבד עברי, ברייתא - בעבד כנעני; אלא לרב קשיא!

אמר לך רב: לא תימא ^[10] 'נעשה כאמר ליה', אלא אימא ^[11] 'באמר ליה הכישהּ במקל והיא תבא ^[12]" ^[13], דאיתמר:

"השאילני פרתך"! ואמר ליה: "ביד מי"? ואמר ליה: הכישהּ במקל ותבא"! אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: כיון שיצאת מרשות משאיל ומתה – חייב [עיין תוספות].

נימא מסייע ליה: "השאילני פרתך" ואמר ליה "ביד מי" ואמר ליה הכישהּ במקל והיא תבא" - כיון שיצאת מרשות משאיל ומתה – חייב.

אמר רב אשי: הכא במאי עסקינן? - כגון שהיתה חצרו של שואל לפנים מחצרו של משאיל ^[14] דכי משלחה לה ודאי להתם אזלא ^[15]. [ועוד: אם כך יש לבעל החצר הפנימית רשות לעבור דרך החצר החיצונה, ומדוע לא יוכל שם לעשות קנינים?]

אי הכי מאי למימרא?

לא, צריכא דאיכא גזייתא ^[16]: מהו דתימא לא סמכא דעתיה, דלמא קיימא התם ולא אתיא אזלא להדיא - קא משמע לן דסמכא דעתיה [ומיד כאשר הכישה – מתחייב השואל, אף על פי שהיא עדיין בחצר המשאיל]!

אמר רב הונא: השואל קרדום מחבירו: בקע בו – קנאו ^[17]; לא בקע בו - לא קנאו ^[18].

למאי?

אילימא לאונסין - מאי שנא פרה דמשעת שאילה? אלא לחזרה ^[19]: בקע בו - לא מצי הדר ביה משאיל; לא בקע בו - מצי משאיל הדר ביה.

ופליגא דרבי אמי, דאמר רבי אמי: המשאיל קרדום של הקדש - מעל ^[20], ^[21] לפי טובת הנאה שבו ^[22] [ואפילו רק אמר שישאיל – הרי יש כבר טובת הנאה כזו, שהרי המקבל כבר מחזיק טובה על הכוונה להשאיל לו], וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה ^[23] - ואי לא קנאו ^[24] - אמאי מעל ^[25], ואמאי חבירו מותר לבקע בו לכתחילה? ניהדריה ולא ליקנייה ולא לימעול!

ופליגא ^[26]דרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: כדרך שתקנו משיכה בלקוחות - כך תקנו משיכה בשומרים.

תניא נמי הכי: כשם שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים; וכשם

עמוד ב

שקרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה ^[27] - כך שכירות נקנה בכסף ובשטר ובחזקה.

'שכירות' ^[28]? מאי עבידתיה ^[29]?

אמר רב חסדא: שכירות קרקע ^[30].

אמר שמואל: האי מאן דגזיל חביצא דתמרי ^[31] מחבירו ואית בה חמשים תמרי: אגב הדדי מזדבנן בחמישים נכי חדא, חדא חדא מזדבנן בחמישים ^[32]; להדיוט משלם חמשים נכי חדא ^[33], להקדש - משלם חמשים וחומשייהו, מה שאין כן ^[34] במזיק: דלא משלם חומשא, דאמר מר (ויקרא כב יד) [ו]איש כי יאכל קדש [בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש] [כלומר: שנהנה מהקדש] - פרט למזיק.

מתקיף לה רב ביבי בר אביי: להדיוט אמאי משלם חמשים נכי חדא? נימא ליה "אנא חדא חדא הוה מזבנינא להו"!?

[## קשה: הרי המוציא מחברו עליו הראיה! וכן טען רבא בבא קמא ו,ב, ומשום כך דחה פירוש של רב אידי בר אבין במשנה; ולפי רבא הפירוש של המוציא מחברו עליו הראיה היא לא רק לגבי הוכחת האחריות והחבות, אלא גם לגבי גובה הסכום! תשובות לבדיקה: רב ביבי בר אביי [אולי גם אביי] אינם מסכימים לפירוש של רבא, ואין המוציא חייב להוכיח את הסכום, אלא זה נתון לבית הדין, וטענה כמו שמציע רב ביבי – יכולה להתקבל!]

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: שמין בית סאה באותה שדה תנן ^[35].

למימרא דסבר שמואל דין הדיוט לאו כדין גבוה דמי? והתנן [מעילה פ"ה מ"ד; מעילה יט,ב]: נטל אבן או קורה מהקדש - לא מעל; נתנה לחבירו - הוא מעל וחבירו לא מעל; בנאה ^[36] בתוך ביתו ^[37] - לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה' ^[38]; ויתיב רבי אבהו קמיה דרבי יוחנן ויתיב וקאמר משמיה דשמואל: זאת ^[39] אומרת: הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך להעלות לו שכר ^[40]!

<~~א"ל רבי יוחנן~~> הדר ביה שמואל מההיא ^[41].

וממאי דמההיא הדר ביה? דלמא מהא הדר?

לא, מההיא הדר ביה, כדרבא, דאמר רבא: הקדש שלא מדעת - כהדיוט מדעת דמי ^[42]!

אמר רבא: הני שקולאי ^[43] דתברו חביתא דחמרא לחנוואה; ביומא דשוקא - מיזדבנא בחמשה, בשאר יומי מיזדבנא בארבע; אהדרו ליה ביומא דשוקא ^[44] - מהדרו ליה חביתא דחמרא; בשאר יומי מהדרו ליה חמשה ^[45]; ולא אמרן ^[46] אלא דלא הוה ליה חמרא לזבוני ^[47], אבל הוה ליה חמרא לזבוני ^[48] - הא איבעי ליה לזבוני ^[49], ו^[50] מנכי ליה ^[51] אגר טירחיה ^[52] ודמי ברזנייתא ^[53]. ^[54]

הערות

^ בתמיהה: קתני: אמר לו השואל "שלחה לי ביד עבדך" ושלחה לו
^ השואל באונסיה בדרך
^ ד
^ דמיא, והרי הוא כאילו הוליכה לו הוא
^ אחרי
^ הלכך: משיצאתה מחצרו של בעלים - בין בלא שומר בין על ידי שומר - עמדה ברשות השואל, דשעביד נפשיה משתצא מרשותו [של משאיל] והרי הכישה במקל עד אשר יצאתה מביתו
^ של משאיל שלחה משאיל לשואל - חייב
^ השואל, וכגון שאמר ליה "שלח לי ביד בנך"
^ ואפילו אמר "שלחה לי ביד עבדך"
^ כדתרצה רב:
^ אלא רב מוקי לה למתניתין
^ אחרי
^ דשעביד נפשיה מכי נפקא מחצרו, ומשום דשלח עבדו עמה לא מיפטר
^ שחצרו של משאיל פתוחה לרשות הרבים, וחצר השואל לפנים ממנו, ופתוחה לחצרו של משאיל: שאין נכנסין ויוצאין לחצרו של שואל אלא דרך חצרו של משאיל:
^ דהתם סמכא דעתיה דשואל דמשיעמדו הבעלים לפניה להטותה לצד חצרו של שואל, ומחי לה בחוטרא - ודאי להתם ריהטא; וההוא - הוא דמשעבד שואל נפשיה; אבל אם היתה צריכה לבא דרך רשות הרבים - לעולם אימא לך: אפילו אמר ליה הכי - לא סמכא דעתיה שיפקירנה המשאיל בלא שומר, ולא שעבד נפשיה [השואל] עד שתבא לידו
^ שיש בחצר המשאיל זויות ועוקצין שיכולה לסור שם ולהשמט במחבא; דשטול"ט בלע"ז; בלשון (תהלים צ) 'כי גז חיש' וכמו (במדבר יא) 'ויגז שלוים'
^ עד שיכלו ימי שאילתו
^ דקסבר: אין משיכה קונה בשומרים
^ שאם בא המשאיל לחזור ולתובעה ממנו בתוך ימי הזמן שהשאילה לו
^ המשאיל לשלם להקדש קרן שנהנה בהשאלתו
^ ומה היא 'הנאתו'?
^ אומדים בו כמה הוא רוצה להיות נחסר משלו להחזיק לו השואל טובת [הנאה] כזו; 'טובת הנאה' בונדי"ר בלע"ז
^ אפילו ידע לאחר שבא לידו שהוא של הקדש, שמכיון ששגג בו המשאיל ונתחייב דמי טובת הנאה להקדש - יצאת הנייתה לחולין
^ במשיכה
^ המשאיל עד שיבקע בו השואל
^ נמי דרב הונא א
^ דנעל ופרץ וגדר כל שהוא; ובמסכת קדושין (דף כו.) ילפינן להו
^ קסלקא דעתא: שכר בהמה וכלים
^ להקנות 'עד שימשוך', ומאי 'חזקה בלא משיכה' משכחת ליה
^ השכיר לו ביתו: משנתן לו כסף או שכתבו לו בעלים "ביתי מושכן לך" ומסר לו השטר, או שהחזיק בו השוכר - אין אחד מהם יכול לחזור
^ תמרים המדובקים יחד קרי 'חביצא'
^ הלוקח יחד אינו נותן בהם אלא מ"ט פרוטות, כדי שיחזור וימכור אחת אחת וישכור פרוטה
^ אם משל הדיוט - הוא משלם לו כמו שהן נמכרין ביחד, ואין מדקדקין להחמיר עליו, כדקאמר טעמא לקמן: שמין בית סאה וכו'
^ הקדש אחומשין קאי
^ גבי ניזקין דשן בבבא קמא (דף נה:): 'כי יבער איש שדה או כרם וגו', תנן: 'כיצד 'משלמת מה שהזיקה'? שמין בית סאה באותו שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה', ואין מדקדקין להיות שמין האכילה לבדה מה היתה שוה הערוגה זו שנאכלת אלא מה נחסר בית סאה מדמיה אם היה בא למכור הקרקע עם זריעתה: מה חסרו דמיו בשביל אכילת ערוגה זו, דהיינו קולא גביה; דהבא לקנות קרקע - לא יניחנו בכך, ובדבר מועט יתפשר בפחות דמים; ומקרא יליף לה בבבא קמא (דף נח:)
^ גזבר
^ והתם במסכת חגיגה (דף י:) אוקימנא כגון שהניחה על פי ארובה דלא שנייה
^ במסכת חגיגה (דף י:) פרכינן: מכדי מישקל שקליה! מה לי בנאה הוא ומה לי נתנה לחבירו? ואוקמינן בגזבר, שאבני קודש מסורין לו עסקינן, דבלאו הכי נמי ברשותו הוה מנחא, הלכך לא מעל בהגבהתו; נתנה לחבירו - הוציאה לחולין שקנאה חבירו במתנתו והוא ישלם להקדש
^ דכי דר תחתיה – מעל, ואף על גב דלא שנייה
^ אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא, דהוה ליה 'זה נהנה וזה לא חסר': דהא הכא שלא מדעת הקדש דר, וקאמר דמשלם מעילה להקדש; ומדקאמר 'זאת אומרת' - שמע מינה יליף הדיוט מהקדש לדקדק אחריו
^ ולא יליף מיניה 'הדר בחצר חבירו שלא מדעתו של בעל הבית', דהא שמעינן ליה הכא דלא משוי דין הדיוט כהקדש
^ שהקדש מונח למעול לכל הבא, ואין מוחה בידו, ורחמנא אמר: מאן דמיתהני למעול, ורחמנא ידע
^ נושאי משאוי
^ קודם שיגיע יום השוק שיכול למוכרה ביום השוק שיגיע ראשון
^ דאמר להו "אי הוה גבאי ביומא דשוקא - חמשה הוה שוה
^ דמהדרו ליה חמשה
^ אלא דלית לחנוואה חמרא לזבוני, דהשתא ודאי - אי אהדרו ניהליה - הוי מזבין ליה
^ ולא זבין
^ גלי דעתיה דלא הוה מזבין, ולא משלמי אלא חביתא דחמרא
^ וכי מהדרי ליה נמי חמשה -
^ חנווני מחמשה
^ כפועל בטל כמה הוא רוצה לישב ולא למכור יין חבית אחת פרוטה פרוטה וישב בטל
^ [יש גורסים 'כרזנייתא', ולפי זה פירוש רש"י הראדשון:] שנותנין למכריז בעיר על יין בשווקים וברחובות: "יש בבית פלוני יין למכור"
^ [ואם גורסים] 'ברזנייתא' - לשון ברזא; דייש"י בלע"ז; כלומר: יציאת היין הנמכר בברזא בפרוטות; ויש מפרשים שהיו צריכין לשכור אומן לנקב נקב בחבית מפני שהוא של חרס ולתקן ברזא - הנך דמי מְנַכֵּי להו, שהרי פטרוהו מכל אלה.

[1] בתמיהה: קתני: אמר לו השואל "שלחה לי ביד עבדך" ושלחה לו

[2] השואל באונסיה בדרך

[3] ד

[4] דמיא, והרי הוא כאילו הוליכה לו הוא

[5] אחרי

[6] הלכך: משיצאתה מחצרו של בעלים - בין בלא שומר בין על ידי שומר - עמדה ברשות השואל, דשעביד נפשיה משתצא מרשותו [של משאיל] והרי הכישה במקל עד אשר יצאתה מביתו

[7] של משאיל שלחה משאיל לשואל - חייב

[8] השואל, וכגון שאמר ליה "שלח לי ביד בנך"

[9] ואפילו אמר "שלחה לי ביד עבדך"

[10] כדתרצה רב:

[11] אלא רב מוקי לה למתניתין

[12] אחרי

[13] דשעביד נפשיה מכי נפקא מחצרו, ומשום דשלח עבדו עמה לא מיפטר

[14] שחצרו של משאיל פתוחה לרשות הרבים, וחצר השואל לפנים ממנו, ופתוחה לחצרו של משאיל: שאין נכנסין ויוצאין לחצרו של שואל אלא דרך חצרו של משאיל:

[15] דהתם סמכא דעתיה דשואל דמשיעמדו הבעלים לפניה להטותה לצד חצרו של שואל, ומחי לה בחוטרא - ודאי להתם ריהטא; וההוא - הוא דמשעבד שואל נפשיה; אבל אם היתה צריכה לבא דרך רשות הרבים - לעולם אימא לך: אפילו אמר ליה הכי - לא סמכא דעתיה שיפקירנה המשאיל בלא שומר, ולא שעבד נפשיה [השואל] עד שתבא לידו

[16] שיש בחצר המשאיל זויות ועוקצין שיכולה לסור שם ולהשמט במחבא; דשטול"ט בלע"ז; בלשון (תהלים צ) 'כי גז חיש' וכמו (במדבר יא) 'ויגז שלוים'

[17] עד שיכלו ימי שאילתו

[18] דקסבר: אין משיכה קונה בשומרים

[19] שאם בא המשאיל לחזור ולתובעה ממנו בתוך ימי הזמן שהשאילה לו

[20] המשאיל לשלם להקדש קרן שנהנה בהשאלתו

[21] ומה היא 'הנאתו'?

[22] אומדים בו כמה הוא רוצה להיות נחסר משלו להחזיק לו השואל טובת [הנאה] כזו; 'טובת הנאה' בונדי"ר בלע"ז

[23] אפילו ידע לאחר שבא לידו שהוא של הקדש, שמכיון ששגג בו המשאיל ונתחייב דמי טובת הנאה להקדש - יצאת הנייתה לחולין

[24] במשיכה

[25] המשאיל עד שיבקע בו השואל

[26] נמי דרב הונא א

[27] דנעל ופרץ וגדר כל שהוא; ובמסכת קדושין (דף כו.) ילפינן להו

[28] קסלקא דעתא: שכר בהמה וכלים

[29] להקנות 'עד שימשוך', ומאי 'חזקה בלא משיכה' משכחת ליה

[30] השכיר לו ביתו: משנתן לו כסף או שכתבו לו בעלים "ביתי מושכן לך" ומסר לו השטר, או שהחזיק בו השוכר - אין אחד מהם יכול לחזור

[31] תמרים המדובקים יחד קרי 'חביצא'

[32] הלוקח יחד אינו נותן בהם אלא מ"ט פרוטות, כדי שיחזור וימכור אחת אחת וישכור פרוטה

[33] אם משל הדיוט - הוא משלם לו כמו שהן נמכרין ביחד, ואין מדקדקין להחמיר עליו, כדקאמר טעמא לקמן: שמין בית סאה וכו'

[34] הקדש אחומשין קאי

[35] גבי ניזקין דשן בבבא קמא (דף נה:): 'כי יבער איש שדה או כרם וגו', תנן: 'כיצד 'משלמת מה שהזיקה'? שמין בית סאה באותו שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה', ואין מדקדקין להיות שמין האכילה לבדה מה היתה שוה הערוגה זו שנאכלת אלא מה נחסר בית סאה מדמיה אם היה בא למכור הקרקע עם זריעתה: מה חסרו דמיו בשביל אכילת ערוגה זו, דהיינו קולא גביה; דהבא לקנות קרקע - לא יניחנו בכך, ובדבר מועט יתפשר בפחות דמים; ומקרא יליף לה בבבא קמא (דף נח:)

[36] גזבר

[37] והתם במסכת חגיגה (דף י:) אוקימנא כגון שהניחה על פי ארובה דלא שנייה

[38] במסכת חגיגה (דף י:) פרכינן: מכדי מישקל שקליה! מה לי בנאה הוא ומה לי נתנה לחבירו? ואוקמינן בגזבר, שאבני קודש מסורין לו עסקינן, דבלאו הכי נמי ברשותו הוה מנחא, הלכך לא מעל בהגבהתו; נתנה לחבירו - הוציאה לחולין שקנאה חבירו במתנתו והוא ישלם להקדש

[39] דכי דר תחתיה – מעל, ואף על גב דלא שנייה

[40] אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא, דהוה ליה 'זה נהנה וזה לא חסר': דהא הכא שלא מדעת הקדש דר, וקאמר דמשלם מעילה להקדש; ומדקאמר 'זאת אומרת' - שמע מינה יליף הדיוט מהקדש לדקדק אחריו

[41] ולא יליף מיניה 'הדר בחצר חבירו שלא מדעתו של בעל הבית', דהא שמעינן ליה הכא דלא משוי דין הדיוט כהקדש

[42] שהקדש מונח למעול לכל הבא, ואין מוחה בידו, ורחמנא אמר: מאן דמיתהני למעול, ורחמנא ידע

[43] נושאי משאוי

[44] קודם שיגיע יום השוק שיכול למוכרה ביום השוק שיגיע ראשון

[45] דאמר להו "אי הוה גבאי ביומא דשוקא - חמשה הוה שוה

[46] דמהדרו ליה חמשה

[47] אלא דלית לחנוואה חמרא לזבוני, דהשתא ודאי - אי אהדרו ניהליה - הוי מזבין ליה

[48] ולא זבין

[49] גלי דעתיה דלא הוה מזבין, ולא משלמי אלא חביתא דחמרא

[50] וכי מהדרי ליה נמי חמשה -

[51] חנווני מחמשה

[52] כפועל בטל כמה הוא רוצה לישב ולא למכור יין חבית אחת פרוטה פרוטה וישב בטל

[53] [יש גורסים 'כרזנייתא', ולפי זה פירוש רש"י הראדשון:] שנותנין למכריז בעיר על יין בשווקים וברחובות: "יש בבית פלוני יין למכור"

[54] [ואם גורסים] 'ברזנייתא' - לשון ברזא; דייש"י בלע"ז; כלומר: יציאת היין הנמכר בברזא בפרוטות; ויש מפרשים שהיו צריכין לשכור אומן לנקב נקב בחבית מפני שהוא של חרס ולתקן ברזא - הנך דמי מְנַכֵּי להו, שהרי פטרוהו מכל אלה.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]