ביאור:בבלי בבא מציעא דף ע
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ונהגו בני כופרא [1] אגרא בשעת משיכה [2], פגרא בשעת שבירה [3].
אטו במנהגא תליא מילתא [4]?
משום דמתניתא תניא [5] - [6] מנהגא.
אמר רב ענן אמר שמואל: מעות של יתומים - מותר להלוותן ברבית.
אמר ליה רב נחמן: משום דיתמי נינהו - ספינא להו איסורא!? יתמי דאכלי דלאו דידהו - ליזלו בתר שבקייהו [7]!
אמר ליה: אימא לי איזו: גופא דעובדא [8] היכי הוה [9]?
אמר ליה: ההוא דודא [10] דבני מר עוקבא [11], דהוה בי מר שמואל, תקיל ויהיב ליה, תקיל ושקיל ליה [12] שקיל אגרא ושקיל פחתא [13]; אי אגרא - לא פחתא [14], ואי פחתא - לא אגרא [ולכן הבין רב ענן שיש היתר להלוות מעות יתומים]!
אמר ליה: כי הא - אפילו בדקנני [15] נמי שרי למיעבד: דהא מקבלי עלייהו חוסכא דנחשא [16] דכמה דמקלי נחשא בציר דמיה [17].
אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רבה בר יוסף בר חמא אמר רב ששת: מעות של יתומים - מותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד [18].
תנו רבנן: קרוב לשכר ורחוק להפסד – רשע; קרוב להפסד ורחוק לשכר – חסיד; קרוב לזה ולזה, רחוק מזה ומזה - זו היא מדת כל אדם.
אמר ליה רבה לרב יוסף: הני זוזי דיתמי - היכי עבדינן להו?
אמר ליה: מותבינן להו בי דינא, ויהבינן להו זוזא זוזא [19].
אמר ליה: והא קא כליא קרנא?
אמר ליה: מר - היכי עביד?
אמר ליה: בדקינן גברא דאית ליה דהבא פריכא [20] ונקטינן דהבא מיניה [21] ויהבינן להו [את מעות היתומים] ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד; אבל דבר מסוים – לא, דלמא פקדון נינהו, ואתי מריה יהיב סימנין ושקיל ליה.
אמר רב אשי: תינח אי משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא; אי לא משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא ניכלו זוזי דיתמי?
אלא אמר רב אשי: חזינן גברא דמשפו נכסיה [22] ומהימן, ושמע דינא דאורייתא, ולא מקבל שמתא דרבנן, ויהבינן להו ניהליה בבי דינא [23].
משנה:
אין מקבלין צאן ברזל מישראל [24], מפני שהוא רבית [25];
אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם, ולוין מהן, ומלוין אותן ברבית;
וכן בגר תושב.
מלוה ישראל מעותיו של עכו"ם מדעת העכו"ם [26], אבל לא מדעת ישראל.
גמרא:
למימרא [27] דברשותא דמקבל קיימא [28]? ורמינהו: 'המקבל צאן ברזל מן הנכרים - ולדות פטורין מן הבכורה [29]' [30]?
אמר אביי: לא קשיא: הא [31] - [32] דמקבל עליה [33] אונסא וזולא, הא [34] - דלא קביל עליה אונסא וזולא.
אמר ליה רבא: אי דקביל עליה מרה [35] אונסא וזולא – 'צאן ברזל' קרית ליה [36]? ועוד [37]: אדתני סיפא [38] 'אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם' - ליפלוג בדידיה [39]: 'במה דברים אמורים? - דלא קביל עליה אונסא וזולא, אבל קביל מרה אונסא וזולא - שפיר דמי'!?
אלא אמר רבא: אידי ואידי דלא קביל עליה מרה [40] אונסא וזולא [41], וגבי בכורות - היינו טעם דולדות פטורין מן הבכורה: כיון דאי [42]לא יהיב זוזי - אתי נכרי תפיס לה לבהמה [43], ואי לא משכח לה לבהמה תפיס להו לולדות [44], והוי ליה 'יד נכרי באמצע', וכל 'יד נכרי באמצע [45]' - פטור מן הבכורה [46].
(משלי כח ח) מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו; מאי 'לחונן דלים'? אמר רב: כגון שבור מלכא [47].
אמר רב נחמן: אמר לי הונא: לא נצרכא אלא דאפילו רבית דעובד כוכבים [48].
איתיביה רבא לרב נחמן: (דברים כג כא) לנכרי תשיך [ולאחיך לא תשיך למען יברכך ה' אלקיך בכל משלח ידך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה]; מאי 'תשיך'? לאו 'תשוֹך' [49]?
לא, תשיך [50]: לא סגי דלאו הכי [51]?
לאפוקי אחיך, דלא.
'אחיך'? בהדיא כתב ביה: 'ולאחיך לא תשיך'!?
לעבור עליו בעשה ולא תעשה.
איתיביה: 'לוֹין מהן, ומַלוין אותם ברבית; וכן בגר תושב'!
אמר רב חייא בריה דרב הונא: לא נצרכא אלא
הערות
עריכה- ^ בעלי ספינה קרי 'בני כופרא' לפי שזופתין אותם בזפת
- ^ נותנין אותם מיד
- ^ ואף על פי שקיבל שכרה - נותן לו פגרא לכשתשבר
- ^ היכי שבקינן להו לקבל שכר, הואיל וסופו לקנותה כולה
- ^ דמותר, כדקתני 'שלא עשאה דמים מחיים', אלא לאחר מיתה
- ^ נהוג
- ^ אחר אביהן לבית הקברות
- ^ שראית את מר שמואל נוהג כן שהעדת זאת בשמו
- ^ הא ודאי פשיטא דלא שמעתא איתמר הכי בפירוש, אלא מכלל שראית אותו נוהג העדת כן
- ^ קלחת שקורין קלדיר"א
- ^ יתומים היו
- ^ היה משכירה לאחרים ושקלה כשהוא מוסרה להם, וחוזר ומקבלה במשקל
- ^ אם חסר נחושתה - משלמין לו דמי חסרונה, ויהיב ליה דמי אגר
- ^ חסרון נחושתה; ואי סלקא דעתא 'אסור להלוותן בריבית' - אי אגרא לא פחתא: למה נותנין שכר, הואיל ומקבלין עליהם השוכרין פחת נחושתה
- ^ ביתומים גדולים שנתמלא זקנם ואינן קרויים 'יתומים'
- ^ פחת דמי הנחשת שנשאר, כדמפרש ואזיל:
- ^ אף על פי שמשלמין את חוסר המשקל - יש פחת בנחשת הנותר בו הנשרף באור, וכל נחשת שרוף - דמיו פחותים
- ^ שהיו יתומים נוטלין חלק בשכר ואין נוטלין חלק בהפסד, אבל רבית ממש – לא; אלא מה שישתכרו מעותיהם – יחלוקו; ואף על גב דבדיקנני אסור - לאו רבית ממש הוא, אלא אבק רבית הוא, ומדרבנן, וביתמי לא גזור, שלא יִכלו מעותיהם להאכילם פרוטה אחר פרוטה
- ^ לסעודת אכילתם
- ^ גרוטאות של זהב; דודאי שלו הן, ואינן פקדון, דלא עבידי אינשי דמפקדי דהבא פריכא בפקדון
- ^ וכיון דעשיר הוא, ויש לו לגבות ממנו אם יאבדו מעותיו -
- ^ שנכסיו שקֵטִין אצלו, ואין ערעור על קרקעותיו; 'דמשפו' כמו (ישעיהו יג) 'על הר נשפה שאו נס', ומתרגמינן על טורא שליוא
- ^ בפני בית דין שיש להם כח להפקיר נכסי המקבל אצל היתומים, ולהתנות עמו קרוב לשכר ורחוק להפסד
- ^ כל אחריות הנכסים על המקבל ושׂם אותם עליו במעות, וכל זמן שאין נותן לו מעותיו - חולקין השכר
- ^ ואף על גב דמשנה יתירא היא, דהא תנא ליה (לעיל דף סח.) 'אין מושיבין חנווני למחצית שכר' משום דמקבל עליו פלגא בהפסד, וכל שכן הכא דקיבל כל האחריות עליו - נקט ליה משום סיפא 'אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם'
- ^ מפרש בגמרא
- ^ דסתם צאן ברזל -
- ^ ובאחריותו, מדקתני 'שהוא רבית'
- ^ לא מיבעיא אמהות דפטורות מן הבכורה: שאם ילדה בכור - אינו קדוש, שהרי הן עצמן של נכרי, והתורה אמרה 'בישראל' - ולא באחרים! אלא אפילו ולדות, שחציים של ישראל: אותן המגיעין לחלק ישראל - פטורין מן הבכורה כשיתעברו וילדו
- ^ אלמא ברשותא דנותן קיימי, דאי באחריות דמקבל קיימי - אמאי פטורין
- ^ מתניתין דבכורות
- ^ כגון
- ^ נכרי
- ^ ומתניתין דהכא
- ^ נכרי
- ^ הלא הם פוחתים אצלו
- ^ אי איתא דהיכא דקביל עליה אונסא וזולא קרית ליה 'צאן ברזל'
- ^ דמתניתין:
- ^ בישראל
- ^ בעל הבהמות
- ^ וברשותא דמקבל קיימי
- ^ אתי נכרי, תבע זוזי כמו ששמאן עליו, ו
- ^ הראשונה שהיתה שלו
- ^ המגיעין לחלקו של ישראל
- ^ יש לו כח בולדות
- ^ הלכך אף הן פטורין מן הבכורה
- ^ מלך פרס היה, ונוטל ממון מישראל וחונן בהם דלים: נכרים, שהם דלים מן המצות
- ^ שישראל נוטל מן הנכרי - יורד לטימיון
- ^ שמותר אתה ליקח הימנו נשך
- ^ דוקא קאמר: אתה תן לו רבית
- ^ וכי בא הכתוב לצוות עלינו ליתן רבית לעכו"ם? דאילו להתיר קאמר – פשיטא! מהיכי תיתי ליה למיסרי