ביאור:בבלי בבא מציעא דף קיט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה


ותניא נמי גבי ערלה כי האי גוונא [1]: אילן היוצא מן הגזע ומן השרשין [2]- חייב בערלה [3], דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: מן הגזע פטור, מן השרשין חייב .

וצריכי: דאי אשמועינן קמייתא - בהא קאמר רבי יהודה משום דממונא, אבל גבי ערלה, דאיסורא, אימא מודי ליה לרבי מאיר; ואי איתמר בהא [בערלה] - בהא קאמר רבי מאיר, אבל בההיא - אימא מודי ליה לרבי יהודה – צריכי.

אמר רבי שמעון: כל שהעליון יכול לפשוט [וכו' את ידו וליטול - הרי הוא שלו והשאר של תחתון]:

אמרי דבי רבי ינאי: ובלבד שלא יאנס.

בעי רב ענן - ואיתימא רבי ירמיה: מגיע לנופו ואין מגיע לעיקרו, מגיע לעיקרו ואין מגיע לנופו [4] – מאי?

תיקו.

אמר אפרים ספרא תלמידו של ריש לקיש משום ריש לקיש: הלכה כרבי שמעון.

אמרוה קמיה דשבור מלכא [5], אמר להו: אפריון [6] נמטייה לרבי שמעון [7].

הדרן עלך הבית והעלייה וסליקא לה מסכת בבא מציעא

הערות עריכה

  1. ^ בלוקח אילן אחד בתוך של חבירו, דקיימא לן בבבא בתרא (דף פא.) דדברי הכל לא קנה קרקע
  2. ^ ואילן קטן היוצא מן הגזע או מן השרשין - לית דינא ולית דיינא דקרקע גמורה היא; ומן הגזע נמי: רבי מאיר סבר 'שדי נופו בתר עיקרו'; והתם מפרש: מאי 'גזע' ומאי 'שרשין': 'גזע' = כל שרואה פני חמה; 'שרשין' - שאין רואין פני חמה; ואף על גב דשבח נוף העליון לבעל האילן, כדקתני התם: 'הגדילו - לא ישפה', התם הוא: דאדעתא דהכי נחת: שכל זמן שיהא ראוי לעשות פרי - יהא בקרקע וישא ענף ופירי, אבל אילן אחר העולה מן הגזע - אילנא אחרינא הוא
  3. ^ דאילן הוא לעצמו: דגזע הסמוך לקרקע בתוך שלשה - כקרקע הוא, ואף על גב דלא מארעא ממש יניק - שדי נופו בתר עיקרו
  4. ^ כגון שנוטה נופו למטה
  5. ^ לי נראה שבור מלכא ממש, ומלך פרס היה, ובקי בדינים, ואמרוה להא דרבי שמעון דמתניתין קמיה, וקלסה
  6. ^ חן שלנו
  7. ^ יקבל חן מאתנו על דבר זה. ואית דאמרי: 'שבור מלכא' – שמואל, דבכמה דוכתי קרי ליה הכי. ואין מיושב בה: דמאי 'אמרוה' אי להא דרבי שמעון דמתניתין? אטו שמואל לא הוה ידע לה למתניתין? ואי להא דאפרים ספרא - אטו אי לא אמר ריש לקיש הלכה כרבי שמעון, שמואל מי לא קים בדיני למיקלסיה לרבי שמעון עד דשמע משמיה דריש לקיש דהלכתא כוותיה?