ביאור:בבלי בבא מציעא דף ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

במדה זאת [1] קנו; רבי יהודה אומר: לעולם לא קנה עד שתהא משיכה בגמל והנהגה בחמור'; קתני מיהת 'או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג': מושך ומנהיג – אִין, אבל רכוב – לא!

הוא הדין דאפילו רכוב, והא דקתני 'מושך ומנהיג' - לאפוקי מדרבי יהודה, דאמר 'עד שתהא משיכה בגמל והנהגה בחמור': קמשמע לן דאפילו איפכא נמי קני.

אי הכי [2] ליערבינהו וליתנינהו 'שנים שהיו מושכין ומנהיגין, בין בגמל בין בחמור'?

איכא חד צד דלא קני [3]: איכא דאמרי משיכה בחמור, ואיכא דאמרי הנהגה בגמל;

ואית דמותיב מסיפא: 'במדה זו [4] - קנה': במדה זו - למעוטי מאי? לאו למעוטי רכוב?

לא, למעוטי איפכא.

אי הכי - היינו רבי יהודה!

איכא בינייהו צד אחד דלא קנה: אית דאמרי משיכה בחמור ואיכא דאמרי הנהגה בגמל.

תא שמע: 'אחד רכוב חמור ואחד תפוס במוסירה [5] - זה קנה חמור וזה קנה מוסירה' - שמע מינה רכוב קני [6]! [7]

הכא נמי - במנהיג ברגליו.

אי הכי נקני נמי רכוב במוסירה [8]?

אימא 'זה קנה חמור וחצי מוסירה וזה קנה חצי מוסירה'.

בשלמא [9] רכוב קני, דקמגבה ליה בן דעת [10] אלא תפוס במוסירה - במאי קני [11]?

אימא 'זה קנה חמור וכוליה מוסירה וזה קני מה שתפוס בידו'.

האי מאי [12]? [13] אם תימצי לומר 'המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו' - הני מילי היכא דקא מגבה ליה אדעתא דחבריה; האי - אדעתא דידיה קא מגבה ליה!?

איהו לא קני, לאחריני מקני.

אמר רב אשי: זה קנה חמור ובית פגיה [14] וזה קנה מה שתפוס בידו [15], והשאר לא קנה לא זה ולא זה [16].

רבי אבהו אמר: לעולם כדקתני [17] הואיל ויכול לנתקה [18] ולהביאה אצלו [19].

והא דרבי אבהו - ברותא היא [20], דאי לא תימא הכי - טלית שהיא מונחת חציה על גבי קרקע וחציה על גבי עמוד [21], ובא אחד והגביה חציה מעל גבי קרקע, ובא אחר והגביה חציה מעל גבי עמוד - הכי נמי דקמא קני [22], ובתרא לא קני 'הואיל ויכול לנתק ולהביא אצלו' [23]!? אלא הא דרבי אבהו - ברותא היא.

תא שמע: רבי אליעזר אומר: 'רכוב בשדה ומנהיג בעיר – קנה [24]', [25]!

הכא נמי מנהיג ברגליו.

אי הכי - היינו 'מנהיג'?!

תרי גווני 'מנהיג'.

אי הכי 'רכוב בעיר' - מאי טעמא לא קני?

אמר רב כהנא: לפי שאין דרכן של בני אדם לרכוב בעיר [26].

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: אלא מעתה - הגביה ארנקי בשבת שאין דרכן של בני אדם להגביה ארנקי בשבת - הכי נמי דלא קני!? אלא מאי דעבד עבד וקני; הכא נמי: מאי דעבד עבד – וקני!

אלא במקח וממכר עסקינן, דאמר ליה 'קני' - כדרך שבני אדם קונין,


עמוד ב

ואי רשות הרבים הוא – קני [27], ואי אדם חשוב הוא – קני [28], [29] ואי אשה היא [30] – קניא, ואי איניש זילא הוא [31] – קני [32].

בעי רבי אלעזר: האומר לחבירו [33]: "משוך בהמה זו לקנות כלים שעליה" [34] מהו?

- 'לקנות'? [35] מי אמר ליה 'קני'?

אלא 'משוך בהמה זו וקני כלים שעליה' – מהו? מי מהניא משיכה דבהמה לאקנויי כלים או לא?

אמר רבא: אי אמר ליה 'קני בהמה וקני כלים' - מי קני כלים [36]? [37] חצר מהלכת היא, וחצר מהלכת לא קנה [38]! וכי תימא 'כשעמדה [39]' - והא כל שאילו מהלך לא קנה - עומד ויושב לא קנה [40]!

והלכתא [41] – בכפותה [42].

אמרו ליה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לרבא: אלא מעתה היה מהלך בספינה וקפצו דגים ונפלו לתוך הספינה הכי נמי דחצר מהלכת היא ולא קני!?

אמר ליה: ספינה מינח נייחא, ומיא הוא דקא ממטו לה.

אמר ליה רבינא לרב אשי: אלא מעתה היתה מהלכת ברשות הרבים וזרק לה גט לתוך חיקה או לתוך קַלָתָהּ [43] - הכא נמי דלא מגרשה [44]!?

אמר ליה: קלתה מינח נייחא, ואיהי דקא מסגיא מתותה.

משנה:

היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה, ואמר לחבירו "תנה לי!"; נטלה ואמר "אני זכיתי בה" - זכה בה;

אם משנתנה לו אמר "אני זכיתי בה תחלה" - לא אמר כלום [45]!

גמרא:

תנן התם [פאה פ"ד,מ"ט]: 'מי שליקט את הפאה ואמר "הרי זו לפלוני עני": רבי אליעזר אומר: זכה לו; וחכמים אומרים: יתננה לעני הנמצא ראשון.' אמר עולא אמר רבי יהושע בן לוי: מחלוקת מעשיר לעני [46]: דרבי אליעזר סבר: מגו דאי בעי מפקר נכסיה והוי עני וחזי ליה - השתא נמי חזי ליה, ומגו דזכי לנפשיה [47] - זכי נמי לחבריה; ורבנן סברי: חד מגו [48] אמרינן, תרי מגו לא אמרינן; אבל מעני לעני דברי הכל זכה לו, דמגו דזכי לנפשיה - זכי נמי לחבריה.

[49]

אמר ליה רב נחמן לעולא: ולימא מר '[50] מעני לעני מחלוקת [51], דהא מציאה - הכל עניים אצלה [52], ותנן [53] 'היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה ואמר לחבירו "תנה לי"; נטלה ואמר "אני זכיתי בה" [54] זכה בה' [55]; אי אמרת בשלמא 'מעני לעני מחלוקת [56]',

הערות

עריכה
  1. ^ לקמיה מפרש למעוטי מאי
  2. ^ דלתנא קמא איפכא קני, אמאי קתני 'משיכה בגמל והנהגה בחמור'?
  3. ^ להכי לא מצי למתני בתרוייהו משיכה והנהגה, ותנא הכי 'מושכין בגמל ומנהיגין בחמור או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג' - באחד מהן, אותו שדרכו בשניהם
  4. ^ קסלקא דעתא במשיכה או בהנהגה, בין בגמל בין בחמור
  5. ^ ואינו מנהיג
  6. ^ שלא במקום מנהיג
  7. ^ וכיון דשלא במקום מנהיג קני כוליה, במקום מנהיג פלגי.
  8. ^ שבראש החמור, שהוא תכשיט החמור וכחמור דמי
  9. ^ מצית למימר
  10. ^ דקנה בהגבהת חבירו שהגביה ראשו השני מן הקרקע
  11. ^ פלגא? והלא ראשה השני מונח במקומו, והגבהת הפקר לא קניא עד דעקר לכוליה
  12. ^ דקא אמרת 'הגבהת תופס במוסירה לא הויא הגבהה לדידיה והויא הגבהה לאחריני'
  13. ^ אפילו
  14. ^ קיבציי"ל בלע"ז: מה שבראש החמור, וכחמור דמי
  15. ^ דמה שבתוך ידו הוי מגביה לגמרי
  16. ^ והבא לחוטפו - יחטוף
  17. ^ זה קנה חמור וזה קנה מוסירה אפילו בית פגיה של חמור
  18. ^ הואיל ויכול התפוס במוסירה למושכו בכח, וינתק מראש החמור
  19. ^ דהואיל וראש החמור גבוה - נוח להביאה אצלו בנתיקה אחת
  20. ^ דאף על גב דיכול לנתק - לאו הגבהה היא
  21. ^ דכיון דבמקום גבוה הוא - האוחזה בראשה השני נוח לו לנתק ולהביאה אצלו, דלא מחסר הגבהה
  22. ^ דמכי אגבהה - קניא כולה משום דיכול לנתקה
  23. ^ אם כן יש חילוק בשנים שהגביהו מציאה זה מכאן וזה מכאן בין מקום גבוה למקום נמוך: דהיכא דשני ראשיה מונחים בקרקע - אין הגבהת של ראשון קונה כולה, שאין יכול לנתקו ולהביאו אצלו: מתוך שהוא ארוך ומונח בקרקע - כל מה שהוא נותקו ומושכו אחריו -נגרר הוא על גבי קרקע; והיכא דאחד מראשיה גבוה, כגון בראש החמור או על גבי עמוד - המגביה תחלה ראש שעל גבי קרקע קונה כולה, ואנן לא אשכחן תנא דמפליג
  24. ^ בהמה של מציאה קונה - אבל לא בעיר, וטעמא מפרש לקמיה; ומנהיג אף בעיר קנה, וכל שכן בשדה
  25. ^ שמע מינה: רכוב לחודיה קני כו'
  26. ^ משום צניעותא
  27. ^ בעיר, דדרך לרכוב שם ולא להנהיג פן יפסקו עוברי דרכים בינו לבין בהמתו
  28. ^ אין דרכו להנהיג בהמה ברגליו, ודרך כבוד לרכוב עליה אף בסמטא שאין בני אדם שם
  29. ^ וכן
  30. ^ שאין בה כח לאחוז הבהמה פן תינתק הימנה
  31. ^ שדרכו לרכוב לפני כל אף בלא דוחק לפי שאינו צנוע
  32. ^ אבל אדם בינוני, כגון שאינו חשוב בעושר ואינו בוש להוליך בהמה ברגליו - אין דרכו לרכוב בסמטא בעיר משום צניעות
  33. ^ במקח וממכר
  34. ^ ומוכר לו את הכלים ולא את הבהמה
  35. ^ 'לקנות' משמע אתה התכוין לקנות; אני - איני מקנה לך
  36. ^ במשיכה דבהמה עם הבהמה
  37. ^ דמדקא מבעיא לך במוכר כלים בלא בהמה - מכלל דבמוכר שניהם פשיטא לך דמדקני בהמה - קני כלים משום תורת חצר, דקיימא לן 'חצרו של אדם קונה לו, ובהמתו כחצרו; והא
  38. ^ וחצר מהלכת לא שמעינן דתקני; דכי אתרבאי (גיטין דף עז.) מ'אם המצא תמצא בידו' - גגו חצרו וקרפיפו אתרבאי, דלא נייד והוי משתמר
  39. ^ לאחר שעקרה ידה ורגלה ונקנית לו הבהמה במשיכה - עמדה ולא הלכה, ונקנו כלים בעמידתה, דקנה לו חצרו
  40. ^ כלומר: כיון דראויה היא לילך - לאו דומיא דחצר היא, ואין קונה בתורת חצר
  41. ^ האי דפשיטא ליה דכי אמר ליה "קני בהמה וקני כלים" - קני
  42. ^ היא דפשיטא ליה, דדומיא דחצר הוא – קני; וכל היכא דאמרינן בגמרא 'והאמר רבא כל שאילו מהלך לא קני כו' - מהכא קאמרי ליה
  43. ^ סל שעל ראשה שנותנת בה כלי מלאכתה וטווי שלה
  44. ^ גירסת רש"י: הכי נמי דלא הוי גיטא: והאנן תנן במסכת גיטין (דף עז.) 'זרק לה גיטה לתוך חיקה או לתוך קלתה - הרי זו מגורשת'
  45. ^ דאפילו אמרינן 'המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו', כיון דיהבה ליה - קנייה ממה נפשך: אי קנייה קמא דלא מתכוין להקנות לחבירו - הא יהבה ניהליה במתנה; ואי לא קנייה קמא משום דלא היה מתכוין לקנות - הויא ליה הפקר עד דמטא לידיה דהאי, וקנייה האי במאי דעקרה מידיה דקמא לשם קנייה
  46. ^ שעשיר הוא שליקטה לצורך העני
  47. ^ דאי בעי הוה זכי לנפשיה - אם הגביה לעצמו
  48. ^ מעני לעני
  49. ^ מי שליקט את הפאה: אדם בעלמא שאינו בעל שדה; דאי בבעל שדה - לא אמר רבי אליעזר 'זכה', דליכא למימר 'מיגו דזכי לנפשיה' דאפילו הוא עני - מוזהר הוא שלא ללקט פאה משדה שלו, כדאמר בשחיטת חולין (דף קלא:) 'לא תלקט' לעני: להזהיר עני על שלו.
  50. ^ דאפילו
  51. ^ אמרי רבנן דלא זכה לו
  52. ^ כלומר: הכל כשרים לזכות בה כעניים בפאה
  53. ^ המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו, ולא אמרינן: מגו דאי הוה בעי הוה זכי לנפשיה - זכי נמי לחבריה כי מגבה לה כולה לשם חבירו, דתנן
  54. ^ קסלקא דעתא "אני רוצה לזכות בה עכשיו" קאמר, ומודה הוא שמתחילה הגביה לשם חבירו, וקתני
  55. ^ אלמא לא קנה חבירו
  56. ^ דאמרי רבנן: לא אמרינן 'מגו דזכי לנפשיה - זכי נמי לחבריה' אלא היכא דהגביה לדעת שניהם: כגון שנים שהגביהו מציאה, דאמר בה (לעיל דף ח.) גבי 'בזמן שהם מודים חולקים בלא שבועה', דטעמא משום מגו דזכי בהגבהה זו לנפשיה זכי נמי לחבריה; אבל 'מגו דאי בעי הוה זכי לנפשיה זכי לחבריה' לא אמרינן