ביאור:בבלי בבא מציעא דף עג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ברשות מוכר ^[1] – מותר ^[2], ברשות לוקח אסור ^[3];

המוליך פירות ממקום למקום, מצאו חבירו ואמר לו "תנם לי ^[4] ואני אעלה לך ^[5] פירות שיש לי באותו מקום": אם יש לו פירות באותו מקום - מותר ^[6], ואם לאו ^[7] – אסור ^[8]; והחמרין מעלים במקום היוקר כבמקום הזול ^[9] ואינן חוששין ^[10].'

מאי טעמא?

רב פפא אמר: ניחא להו דמגלו להו תרעא ^[11].

רב אחא בריה דרב איקא אמר: ניחא להו דמוזלי גבייהו ^[12].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו תגרא חדתא ^[13].

בסורא אזלי ארבעה ארבעה ^[14]; בכפרי ^[15] אזלן שיתא שיתא ^[16].

יהיב רב זוזי לחמרי וקביל עליה אונסא דאורחא, ושקיל מינייהו חמשה.

ונשקול שיתא ^[17]?

אדם חשוב שאני.

בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: מהו לעשות בגרוטאות כן ^[18]?

אמר ליה: ביקש רבי ישמעאל ברבי יוסי לעשות כן בכלי פשתן, ולא הניחו רבי.

איכא דאמרי: ביקש רבי לעשות בגרוטאות כן, ולא הניחו רבי ישמעאל ברבי יוסי.

פרדיסא ^[19]: רב אסר ושמואל שרי.

רב אסר כיון דלקמיה [שבעתיד] שויא טפי - מיתחזי כי אגר נטר ליה ^[20];

ושמואל שרי כיון דהוי ביה תיוהא ^[21] - לא מיחזי כי אגר נטר ליה ^[22].

אמר רב שימי בר חייא: ומודי רב בתורי ^[23], דנפיש פסידייהו ^[24].

אמר להו שמואל להנהו דשבשי שבשא ^[25]: הפוכו בארעא ^[26] כי היכי דקני לכו גופא דארעא, ואי לא - הויא לכו כהלואה ^[27] ואסור.

אמר להו רבא להנהו דמנטרי באגי ^[28]: פוקו הפוכו בבי דרי ^[29] כי היכי דלא תשתלם שכירות דידכו עד ההיא שעתא ^[30], דשכירות אינה משתלמת אלא בסוף ^[31], וההיא שעתא אוזולי דקא מוזלי גבייכו ^[32].

אמרו ליה רבנן לרבא: קא אכיל מר רבית? דכולי עלמא ^[33] שקלי ארבעה ^[34] ומסלקי לאריסא בניסן ^[35], מר נטר להו עד אייר ושקיל שיתא ^[36]!?

אמר להו: אתון קא עבדיתון שלא כדין: ^[37]ארעא - לאריס משתעבד ^[38]; ^[39] אי אתון מסלקיתו להו בניסן - מפסידתו להו בכמה; אנא נטרנא להו עד אייר ומרווחנא להו בכמה ^[40].

עמוד ב

רב מרי בר רחל ^[41] - משכן ליה ההוא נכרי ביתא; הדר ^[42] זבנה לרבא; נטר [רב מרי] תריסר ירחי שתא ^[43] שקל אגר ביתא ^[44]אמטי ליה לרבא. אמר ליה: "האי דלא אמטאי ^[45] למר אגר ביתא עד האידנא - דסתם משכנתא – שתא; אי בעי נכרי לסלקי [לסלק אותי] - לא הוה מצי מסלק לי; השתא - לשקול מר אגר ביתא".

אמר ליה: "אי הוה ידענא דהוה ממושכן ליה למר - לא הוה זביננא ליה; השתא - כדיניהם עבדינן לך: כל אימת דלא מסלקי בזוזי - לא שקיל אגר ביתא - אנא נמי לא שקילנא מינך אגר ביתא עד דמסלקנא לך בזוזי ^[46]" ^[47]. [ורבא כשיטתו שאמר שהמוכר מוכר רק מה שיש לו; והיות לנכרי לא היתה אפשרות לקבל שכר עד לפרעון חובו – גם לרבא אין זכות לקבל שכר עד שהנכרי יפרע את חובו; ואלי משום כך הנכרי מוכר בזול – כי לקונה אין אפשרות לגבות שכר; ואולי לכן רבא לא דרש שכר לכתחילה!]

אמר ליה רבא מברניש לרב אשי: חזי מר רבנן דקא אכלי רביתא: דיהבי זוזי אחמרא בתשרי, ומבחרי לה בטבת ^[48]!

אמר ליה: אינהו נמי אחמרא קא יהבי, אחלא לא קא יהבי מעיקרא ^[49] דחמרא חמרא דחלא חלא ^[50] - ההיא שעתא הוא דקמבחרי.

רבינא הוה יהיב זוזי לבני אקרא דשנוותא ^[51] ושפכי ליה טפי כופיתא ^[52]; אתא לקמיה דרב אשי, אמר ליה: מי שרי?

אמר ליה: אִין, אחולי הוא דקא מחלי גבך ^[53].

אמר ליה: הא ארעא לאו דידהו היא ^[54]?

אמר ליה: ארעא - לטסקא ^[55] משעבדא, ומלכא אמר 'מאן דיהיב טסקא - ליכול ארעא'.

אמר ליה רב פפא לרבא: חזי מר הני רבנן דיהבי זוזי אכרגא ^[56] דאינשי, ומשעבדי בהו טפי!

מר ליה: השתא איכו [עכשיו אם לא [ששאלת אותי]] שכיבא [היה אפשר שהייתי מת] לא אמרי לכו הא מילתא [ולא הייתי מספיק לומר לך הלכה זו]: הכי אמר רב ששת: מוהרקייהו ^[57] דהני - בטפסא דמלכא מנח ^[58], ומלכא אמר: מאן דלא יהיב כרגא - לשתעביד למאן דיהיב כרגא.

רב סעורם - אחוה דרבא הוה תקיף ^[59] אינשי דלא מעלו ומעייל להו בגוהרקא ^[60] דרבא; אמר ליה רבא: שפיר קא עבדת, דתנינא: 'ראית שאינו נוהג כשורה - מנין שאתה רשאי להשתעבד בו? תלמוד לומר (ויקרא כה מו) [והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה] לעולם בהם תעבודו ובאחיכם [בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך] ^[61]; יכול אפילו נוהג כשורה? תלמוד לומר: 'ובאחיכם בני ישראל איש באחיו וגו' [לא תרדה בו בפרך].

אמר רב חמא: האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא ^[62], ופשע ולא זבין ליה - משלם ליה כדקא אזיל אפרוותא דזולשפט ^[63].

אמר אמימר: אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא; אמר: כי קאמר רב חמא הני מילי - ביין סתם, אבל ב'יין זה' – לא: מי יימר דמזבני ליה ניהליה?

רב אשי אמר: אפילו 'יין' סתם נמי לא; מאי טעמא? אסמכתא היא ^[64], ואסמכתא לא קניא.

ולרב אשי - מאי שנא מהא דתנן [בבא קמא פ"ט מ"ג; (לקמן קד,א)] ^[65]: אם אוביר ולא אעביד - אשלם במיטבא ^[66]' ^[67]?

התם – בידו [להוביר את השדה או לעבדו],

הערות

^ אם קבל עליו מוכר אחריות הדרך
^ דאין כאן מִלְוה עד שתמכר, וכל מה שנמכר ביוקר - של בעלים הראשונים הוא
^ דמהשתא מלוה הוא גביה, ויהיב ליה טופיינא מדמיה בריביתא
^ ואוכלם כאן
^ לזמן פלוני
^ דמהשתא אוקמינהו ברשותיה ואף על גב דלא משיך; סאה בסאה - לאו רבית קצוצה היא, אלא אבק רבית, דרבנן; וכי יש לו - לא גזור
^ אין לו באותו מקום
^ דבשכר המתנתו נתן לו זה במקום היוקר
^ החמרים המשתכרים בתבואה, ומביאים ממקום הזול למקום היוקר - מותר להם ליקח מעות מבעלי בתים עשירים במקום היוקר על מנת ליתן להם לזמן פלוני הפירות כשער מקום הזול
^ ואין חוששין שיהא רבית שכר המתנת מעות, כדמפרש ואזיל
^ שעל ידי מעותיו של זה הם ניכרים סוחרים, ומכירים אותם בעלי בתים של מקום הזול, ונותנין להם בהקפה, ומשתכרים אצלם; ואפילו לא היה זה ממתין להם שום זמן אלא להביא לו מיד - נוח להם לטרוח ולהיות שלוחים לקבל עליהם אחריות הדרך על כך
^ בני מקום הזול, כששומעין שאין אלו משתכרין בה - מוזלי גבייהו כדי שלא ימשכו ידיהם מלהרגיל אצלם
^ תגר שאינו ניכר עדיין: למאן דאמר דמגלו להו תרעא – איכא, למאן דאמר דמוזלי גבייהו – ליכא: דכיון שאינו ניכר להם - אין מאמינים בדבריו שהוא נותנם במקומו בזול, ולא מוזלי גביה
^ גריוי בזוזא
^ שם מקום
^ גריוי בזוזא
^ כיון דמקבל עליה אונסא דאורחא - אין כאן רבית; ואפילו לא קיבל עליה אונסא דאורחא קתני 'החמרים מעלים במקום היוקר כבמקום הזול'
^ בשאר פרגמטיא, כגון שברי זהב וכסף ושאר מיני מתכות: מי אמרינן תבואה - דמידי דשכיח הוא, דאזלי ואתו כל שעתא - אמרינן 'ניחא להו דמגלו תרעא'? אי נמי דמוזלי גבייהו? אבל שאר פרגמטיא ליכא גילוי תרעא, ולא אוזלי גבייהו, דמי שמכר לו עכשיו - לא ימכור למחר, ופרגמטיא שלקח היום אינו לוקח למחר
^ לקנות יין מן הכרם בדמים פחותים, כל פירות שנה זו בכך וכך; ולוקחין אחר שהן בוסר או סמדר, אבל עדיין לא הגיעו לביכור
^ דמשום הקדמת מעות לזמן הבציר קמוזיל גביה, והוי אגר נטר ליה
^ פעמים שיש קלקול בכרם כגון ברד או גשמים או קרח ומפסיד הכל, ומקבל עליו כל ספיקי הפסד
^ לא מיחזי כאגר נטר ליה. 'תוהא' נראה בעיני דבר חרטה, כמו קדושין (דף מ:) 'תוהא על הראשונות'
^ מקום שבוצרין כרמים בשוורים בעגלה, ומוליכין את העגלה בין שורות הכרמים ומתקלקלין רגלי השוורים בקלחי שרשים שבקרקע
^ והפסדן רב
^ בעלי בתים המלוים תבואה לאריסים לזרע, ומשלמין להם לגורן תבואה חדשה
^ סייעו בגופה דארעא [לא ברור לי אם מילים אלה הם גירסת רש"י או חלק מפירושו] בחריש ובקציר מעט
^ סאה בסאה
^ שומרי הקָמות עד הקציר
^ סייעו את בני הבקעה בדישת תבואה בגורן, בהולכה ובהבאה, סיועא פורתא
^ לפי שבשביל שאתם ממתינים שׂכְַרכֶם עד גמר מירוח הגורן הם נותנים לכם מתנה יותר על שכרכם, לפיכך סייעו אותם כדי שתהא פעולתכם מושכת עד כלות הגורן
^ ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף - ואין כאן המתנה
^ ואם יוסיפו לכם - אין זה שכר המתנת שׂכְַרכֶם אלא אוזולי מוזלי לגבייכו
^ החוכרים שדותיהם לאריסים
^ שקלי ארבעה כורין בחכירות השדה
^ כופין אותם לקצור תבואתו ולהסתלק ממנה בניסן
^ וקא סלקא דעתך משום המתנת החכירות קא מוספי
^ שאתם מסלקין אותו בניסן ועדיין לא נתמלאת התבואה בקשיה, ומפסידין אותן הרבה, ו
^ עד שתתבשל התבואה כל צרכה
^ הלכך שלא כדין היא כפייתכם:
^ ושכר שָׂדִי אני נוטל: שלכך אני מפריז על חכירתה, ואינו בשכר המתנת ארבעה כורין
^ רב מרי בר רחל בת שמואל הוה, ונשבית, ונשאהּ נכרי, ונתגייר, ושמיה 'איסור גיורא'; ורב מרי - הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, ומחמת כבודו תלאוהו על שם אמו
^ נכרי
^ המתין רב מרי שנה שלימה
^ מִשָנָה הבאה, ו
^ הבאתי
^ עד שאכוף את הנכרי לשלם לך מעותיך
^ ואין זו רבית, דהא רבא לא מיחייב מידי אלא נכרי
^ נוטלין יין טוב; ואי הוו שקלי ליה מתשרי - דלמא הוי מחמיץ, ואשתכח: דמשום דאקדימו מעות בתשרי ועדיין לא יצא השער - קיבל עליו המוכר אחריות; ולא דמי לההוא ד(לעיל דף עב:) דיש לו חטין, לפי שהיין רגיל להחמיץ ושמא כולו החמיץ
^ משעה שלקחו
^ קלקולו בתוכו הוא, אלא שאינו ניכר; ויין המקולקל לא לקח הימנו
^ 'שנוותא': שם הנהר; 'אקרא': קונטריא"ה בלע"ז: יושבים על שפת אותו נהר; ויהיב להו רבינא זוזי לפני הבציר לתת לו היין בעת הבציר כשער היוצא
^ מדעתם, שלא בתנאי
^ הואיל ולא פסקת עמהם, ומדעתם נותנים לך, ואין מזכירים לומר בשכר מעותיך שהיו בטילות אצלנו - מתנה בעלמא היא
^ אלא שהיו עשירים; ורואין בני אדם שהניחו שדותיהם וברחו, ואין נותנים מס הקרקע למלך, והם נוטלים השדות והכרמים ופורעין מס למלך; ושמא היין שאני לוקח מהם - גזל הוא בידי, דקרקע אינה נגזלת, והרי היא של בעלים, ופירות גזל
^ מס של קרקע
^ 'כרגא': כסף גולגלתא: שהיו כל היהודים - כל אחד נותן כסף גולגלתו למלך
^ חותם עדות שלהם
^ 'בטפסא': בארגז של מלך מונח, והרי כולם עבדים לו, דדינא דמלכותא דינא
^ כופה
^ עגלה מוכנת למרכבת אדם, ובלשון אשכנז רייטווג"ן
^ 'ובאחיכם' נמי תעבודו
^ לקנות לו יין בזמן הבציר, ומשלם לן יין לפי דמים קלים שקונין אותו
^ שם המקום שהיין נלקח ונמכר לשם לרוב הלוקחין יין בימות הבציר
^ אפילו הבטיחו ואמר "אם איני קונה לך - אפרע משלי" אין זו אלא אסמכתא הואיל ולא קנו מידו
^ גבי מקבל שדה מחבירו למחצה
^ והובירה: שלא חרשה ולא זרעה: שמין אותה כמה היתה ראויה לעשות, ונותן לו, שכך כתב לו מתחילה: אם אוביר כו' [בפרק 'המקבל' (לקמן דף קד.);
^ אלמא: כיון דאפסדיה בהכי ולא סמך - לאו אסמכתא היא: שאינו מקבל עליו אלא כדי הפסד שהפסידו

[1] אם קבל עליו מוכר אחריות הדרך

[2] דאין כאן מִלְוה עד שתמכר, וכל מה שנמכר ביוקר - של בעלים הראשונים הוא

[3] דמהשתא מלוה הוא גביה, ויהיב ליה טופיינא מדמיה בריביתא

[4] ואוכלם כאן

[5] לזמן פלוני

[6] דמהשתא אוקמינהו ברשותיה ואף על גב דלא משיך; סאה בסאה - לאו רבית קצוצה היא, אלא אבק רבית, דרבנן; וכי יש לו - לא גזור

[7] אין לו באותו מקום

[8] דבשכר המתנתו נתן לו זה במקום היוקר

[9] החמרים המשתכרים בתבואה, ומביאים ממקום הזול למקום היוקר - מותר להם ליקח מעות מבעלי בתים עשירים במקום היוקר על מנת ליתן להם לזמן פלוני הפירות כשער מקום הזול

[10] ואין חוששין שיהא רבית שכר המתנת מעות, כדמפרש ואזיל

[11] שעל ידי מעותיו של זה הם ניכרים סוחרים, ומכירים אותם בעלי בתים של מקום הזול, ונותנין להם בהקפה, ומשתכרים אצלם; ואפילו לא היה זה ממתין להם שום זמן אלא להביא לו מיד - נוח להם לטרוח ולהיות שלוחים לקבל עליהם אחריות הדרך על כך

[12] בני מקום הזול, כששומעין שאין אלו משתכרין בה - מוזלי גבייהו כדי שלא ימשכו ידיהם מלהרגיל אצלם

[13] תגר שאינו ניכר עדיין: למאן דאמר דמגלו להו תרעא – איכא, למאן דאמר דמוזלי גבייהו – ליכא: דכיון שאינו ניכר להם - אין מאמינים בדבריו שהוא נותנם במקומו בזול, ולא מוזלי גביה

[14] גריוי בזוזא

[15] שם מקום

[16] גריוי בזוזא

[17] כיון דמקבל עליה אונסא דאורחא - אין כאן רבית; ואפילו לא קיבל עליה אונסא דאורחא קתני 'החמרים מעלים במקום היוקר כבמקום הזול'

[18] בשאר פרגמטיא, כגון שברי זהב וכסף ושאר מיני מתכות: מי אמרינן תבואה - דמידי דשכיח הוא, דאזלי ואתו כל שעתא - אמרינן 'ניחא להו דמגלו תרעא'? אי נמי דמוזלי גבייהו? אבל שאר פרגמטיא ליכא גילוי תרעא, ולא אוזלי גבייהו, דמי שמכר לו עכשיו - לא ימכור למחר, ופרגמטיא שלקח היום אינו לוקח למחר

[19] לקנות יין מן הכרם בדמים פחותים, כל פירות שנה זו בכך וכך; ולוקחין אחר שהן בוסר או סמדר, אבל עדיין לא הגיעו לביכור

[20] דמשום הקדמת מעות לזמן הבציר קמוזיל גביה, והוי אגר נטר ליה

[21] פעמים שיש קלקול בכרם כגון ברד או גשמים או קרח ומפסיד הכל, ומקבל עליו כל ספיקי הפסד

[22] לא מיחזי כאגר נטר ליה. 'תוהא' נראה בעיני דבר חרטה, כמו קדושין (דף מ:) 'תוהא על הראשונות'

[23] מקום שבוצרין כרמים בשוורים בעגלה, ומוליכין את העגלה בין שורות הכרמים ומתקלקלין רגלי השוורים בקלחי שרשים שבקרקע

[24] והפסדן רב

[25] בעלי בתים המלוים תבואה לאריסים לזרע, ומשלמין להם לגורן תבואה חדשה

[26] סייעו בגופה דארעא [לא ברור לי אם מילים אלה הם גירסת רש"י או חלק מפירושו] בחריש ובקציר מעט

[27] סאה בסאה

[28] שומרי הקָמות עד הקציר

[29] סייעו את בני הבקעה בדישת תבואה בגורן, בהולכה ובהבאה, סיועא פורתא

[30] לפי שבשביל שאתם ממתינים שׂכְַרכֶם עד גמר מירוח הגורן הם נותנים לכם מתנה יותר על שכרכם, לפיכך סייעו אותם כדי שתהא פעולתכם מושכת עד כלות הגורן

[31] ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף - ואין כאן המתנה

[32] ואם יוסיפו לכם - אין זה שכר המתנת שׂכְַרכֶם אלא אוזולי מוזלי לגבייכו

[33] החוכרים שדותיהם לאריסים

[34] שקלי ארבעה כורין בחכירות השדה

[35] כופין אותם לקצור תבואתו ולהסתלק ממנה בניסן

[36] וקא סלקא דעתך משום המתנת החכירות קא מוספי

[37] שאתם מסלקין אותו בניסן ועדיין לא נתמלאת התבואה בקשיה, ומפסידין אותן הרבה, ו

[38] עד שתתבשל התבואה כל צרכה

[39] הלכך שלא כדין היא כפייתכם:

[40] ושכר שָׂדִי אני נוטל: שלכך אני מפריז על חכירתה, ואינו בשכר המתנת ארבעה כורין

[41] רב מרי בר רחל בת שמואל הוה, ונשבית, ונשאהּ נכרי, ונתגייר, ושמיה 'איסור גיורא'; ורב מרי - הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, ומחמת כבודו תלאוהו על שם אמו

[42] נכרי

[43] המתין רב מרי שנה שלימה

[44] מִשָנָה הבאה, ו

[45] הבאתי

[46] עד שאכוף את הנכרי לשלם לך מעותיך

[47] ואין זו רבית, דהא רבא לא מיחייב מידי אלא נכרי

[48] נוטלין יין טוב; ואי הוו שקלי ליה מתשרי - דלמא הוי מחמיץ, ואשתכח: דמשום דאקדימו מעות בתשרי ועדיין לא יצא השער - קיבל עליו המוכר אחריות; ולא דמי לההוא ד(לעיל דף עב:) דיש לו חטין, לפי שהיין רגיל להחמיץ ושמא כולו החמיץ

[49] משעה שלקחו

[50] קלקולו בתוכו הוא, אלא שאינו ניכר; ויין המקולקל לא לקח הימנו

[51] 'שנוותא': שם הנהר; 'אקרא': קונטריא"ה בלע"ז: יושבים על שפת אותו נהר; ויהיב להו רבינא זוזי לפני הבציר לתת לו היין בעת הבציר כשער היוצא

[52] מדעתם, שלא בתנאי

[53] הואיל ולא פסקת עמהם, ומדעתם נותנים לך, ואין מזכירים לומר בשכר מעותיך שהיו בטילות אצלנו - מתנה בעלמא היא

[54] אלא שהיו עשירים; ורואין בני אדם שהניחו שדותיהם וברחו, ואין נותנים מס הקרקע למלך, והם נוטלים השדות והכרמים ופורעין מס למלך; ושמא היין שאני לוקח מהם - גזל הוא בידי, דקרקע אינה נגזלת, והרי היא של בעלים, ופירות גזל

[55] מס של קרקע

[56] 'כרגא': כסף גולגלתא: שהיו כל היהודים - כל אחד נותן כסף גולגלתו למלך

[57] חותם עדות שלהם

[58] 'בטפסא': בארגז של מלך מונח, והרי כולם עבדים לו, דדינא דמלכותא דינא

[59] כופה

[60] עגלה מוכנת למרכבת אדם, ובלשון אשכנז רייטווג"ן

[61] 'ובאחיכם' נמי תעבודו

[62] לקנות לו יין בזמן הבציר, ומשלם לן יין לפי דמים קלים שקונין אותו

[63] שם המקום שהיין נלקח ונמכר לשם לרוב הלוקחין יין בימות הבציר

[64] אפילו הבטיחו ואמר "אם איני קונה לך - אפרע משלי" אין זו אלא אסמכתא הואיל ולא קנו מידו

[65] גבי מקבל שדה מחבירו למחצה

[66] והובירה: שלא חרשה ולא זרעה: שמין אותה כמה היתה ראויה לעשות, ונותן לו, שכך כתב לו מתחילה: אם אוביר כו' [בפרק 'המקבל' (לקמן דף קד.);

[67] אלמא: כיון דאפסדיה בהכי ולא סמך - לאו אסמכתא היא: שאינו מקבל עליו אלא כדי הפסד שהפסידו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]