ביאור:בבלי בבא מציעא דף קט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות ^[1] לא יזרענה פשתן ^[2], ואין לו בקורות שקמה ^[3];

קיבלה הימנו לשבע שנים: שנה ראשונה יזרענה פשתן ויש לו בקורות שקמה.

גמרא:

אמר אביי: בקורות שקמה אין לו, בשבח שקמה ^[4] יש לו ^[5].

ורבא אמר: אפילו בשבח שקמה נמי אין לו.

מיתיבי 'המקבל שדה מחבירו והגיע זמנו לצאת - שמין לו'; מאי? לאו שמין לו בשבח שקמה?

לא, שמין לו ירקא וסילקא.

'ירקא וסילקא'? - נעקור ונשקול!?

בדלא מטא יומא דשוקא.

תא שמע: 'המקבל שדה מחבירו והגיע שביעית - שמין לו';

- שביעית מי קא מפקעא ארעא?

אלא אימא 'המקבל שדה מחבירו והגיע יובל - שמין לו';

ואכתי יובל מי מפקעא קבלנות? 'לצמיתות' (ויקרא כה כג: והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי) אמר רחמנא ^[6].

אלא אימא 'הלוקח שדה מחבירו והגיע יובל - שמין לו'

וכי תימא הכי נמי שמין לו בירקא וסילקא - סילקא וירקא ביובל הפקירא הוא!? אלא - לאו שבח שקמה?

תרגמא אביי אליבא דרבא: שאני התם, דאמר קרא (ויקרא כה לג) [ואשר יגאל מן הלוים] ויצא ממכר בית [ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל]: ממכר חוזר, שבח אינו חוזר [ולכן שׁמים למחזיר את השדה ביובל].

ונגמר מיניה ^[7]?

התם זביני מעליא הוא ^[8], ויובל אפקעתא דמלכא היא ^[9].

רב פפא קביל ארעא לאספסתא; קדחו בה תאלי ^[10]; כי קא מסתלק, אמר להו: "הבו לי שבחא"!

אמר ליה רב שישא בריה דרב אידי לרב פפא: אלא מעתה דיקלא ואלים ^[11] - הכי נמי דבעי מר שבחיה [ברור שלא]?

אמר ליה: התם - לאו אדעתא דהכי נחית ^[12], אנא הכא אדעתא דהכי נחיתנא ^[13]; [רב פפא ממשיך ומסביר את תביעתו לרב שישא] כמאן? כאביי, דאמר 'בשבח שקמה יש לו'. [ועוד ממשיך רב פפא:] אפילו תימא כרבא: התם לית ליה פסידא ^[14], הכא איכא פסידא.

אמר ליה [רב שישא, או המחכיר]: מאי פסדתיך? - ידא דאספסתא ^[15]? - שקול ידא דאספסתא וזיל!

אמר ליה [רב פפא]: אנא - כורכמא רישקא רבאי ^[16]!

אמר ליה [רב שישא או המחכיר]: ^[17] גלית אדעתך ^[18] דלמשקל ואסתלוקי עבדת ^[19]; ^[20] שקל כורכמא רישקא וזיל ^[21]! ^[22] אין לך אלא דמי עצים בלבד ^[23].

רב ביבי בר אביי קביל ארעא ואהדר ליה משוניתא ^[24]; קדחו ביה זרדתא ^[25]. כי קא מיסתלק אמר להו "הבו לי שבחאי"!

אמר רב פפי: משום דאתיתו ממולאי ^[26] אמריתו מילי מולייתא ^[27]! אפילו רב פפא ^[28] לא אמר אלא דאית ליה פסידא ^[29], הכא מאי פסידא אית לך ^[30]?

רב יוסף הוה ליה ההוא שתלא ^[31]. שכיב ושבק חמשה חתנוותא; אמר [רב יוסף בלבו]: עד האידנא חד, השתא חמשה! עד האידנא לא הוו סמכו אהדדי ולא מפסדו לי, השתא חמשה - סמכו אהדדי ומפסדו לי! אמר להו: אי שקליתו שבחייכו ומסתלקיתו – מוטב, ואי לא - מסליקנא לכו בלא שבחא, דאמר רב יהודה ואיתימא רב הונא ואיתימא רב נחמן: האי שתלא דשכיב - יורשים דיליה מסתלקין להו בלא שבחא [עיין תוספות].

ולאו מילתא היא.

ההוא שתלא דאמר להו: "אי מפסדינא - מסלקנא". אפסיד ^[32].

אמר רב יהודה: מסתלק בלא שבחא.

רב כהנא אמר: מסתלק ושקיל שבחא ^[33].

ומודה רב כהנא דאי אמר "אי פסידנא מסתלקנא בלא שבחא" - מסתלק בלא שבחא.

רבא אמר: אסמכתא היא, ואסמכתא לא קניא ^[34].

ולרבא - מאי שנא מהא דתנן: 'אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא'?

התם - מאי דאפסיד משלם, הכא - מאי דאפסיד מנכינן ליה ^[35], ואידך יהבינן ליה.

רוניא - שתלא דרבינא הוה. אפסיד. סלקיה. אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: חזי מר מאי קא עביד לי!

אמר ליה: שפיר עביד!

אמר ליה: הא לא התרה בי!?

אמר ליה: לא צריכא להתרות.

רבא לטעמיה, דאמר רבא: מקרי דרדקי ^[36], שתלא, טבחא, ואומנא ^[37],

עמוד ב

וספר מתא - כולן כמותרין ועומדין דמי ^[38]; כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר - כמותרין ועומדין דמי.

ההוא שתלא דאמר להו "הבו לי שבחאי, דבעינא למיסק לארעא דישראל"! אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל, אמר להו: הבו ליה שבחיה.

אמר ליה רבא: איהו אשבח, ארעא לא אשבח?

אמר ליה: אנא - פלגא דשבחא קאמינא לך ^[39].

אמר ליה: עד האידנא הוה שקיל בעל הבית פלגא ושתלא פלגא, השתא בעי למיתב מנתא לאריסא ^[40]?

אמר ליה: ריבעא דשבחא קאמינא ^[41].

סבר רב אשי למימר: ריבעא ^[42] דהוא דנקא ^[43], [ריבעה שהוא דנקא: כגון: השבח הוא שש; אחרי שהאריס לוקח שנים, נשארו ארבעה; בעל הבית לקח את השלש שלו – חצי מהשש – ונשאר לשתלן 1, שהוא ששית, והוא רבע ממה שנשאר אחרי שהאריס לוקח את שלו] דאמר רב מניומי בריה דרב נחומי: 'באתרא דשקיל שתלא פלגא ^[44] ואריסא ^[45] תילתא ^[46], האי שתלא דבעי לאסתלוקי - יהבינן ליה שבחא ^[47] ומסלקינן ליה כי היכי דלא נמטייה הפסד לבעל הבית ^[48]'; אי אמרת בשלמא 'ריבעא דהוא דנקא' ^[49]' - שפיר ^[50]; אלא אי אמרת ריבעא ממש ^[51] - קא מטי ליה פסידא לבעל הבית פלגא דנקא ^[52]!

אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: ולימא ליה ^[53]: "אנת - מנתא דילך [אתה, בעל השדה, תקבל את החצי שלך, ועוד חלק באופן שלאחר שתמסור שליש לאריס יישאר לך מחצית: כלומר: אתה, בעל השדה, תקבל שלשה רבעים] הב ליה לאריסא ^[54], ואנא מנתא דילי ^[55] - מאי דבעינא עבידנא ביה ^[56]"!

אמר: "^[57] כי מטית ל'שחיטת קדשים' ^[58] - תא ואקשי לי ^[59]. ^[60].

גופא אמר רב מניומי בריה דרב נחומי: 'באתרא דשקיל שתלא פלגא ואריסא תילתא - האי שתלא דבעי איסתלוקי יהבינן ליה שבחיה ומסלקינן ליה כי היכי דלא ליפסוד בעל הבית.'

אמר רב מניומי בריה דרב נחומי: קופא סבא פלגא ^[61]; שטפה נהרא ^[62] – ^[63] ריבעא.

ההוא גברא דמשכין פרדיסא לחבריה לעשר שנין ^[64], וקש ^[65] לחמש שנין ^[66]:

אביי אמר: ^[67] פירא הוי ^[68].

רבא אמר: קרנא הוי, וילקח בו קרקע והוא אוכל פירות.

מיתיבי: 'יבש האילן או נקצץ ^[69] - שניהם אסורים בו; כיצד יעשו? ימכרו לעצים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות'; מאי - לאו 'יבש' דומיא ד'נקצץ': מה נקצץ בזמנו ^[70] - אף יבש בזמנו, וקתני 'ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות', אלמא קרנא הוי!?

לא, נקצץ דומיא דיבש: מה יבש בלא זמנו - אף נקצץ בלא זמנו ^[71].

תא שמע: נפלו לה ^[72] גפנים וזיתים זקנים -

הערות

^ פחות משבע שנים
^ שזרע פשתן מכחיש בארץ הרבה, ואינה חוזרת ליושנה עד שבע שנים; והא לא מיתוקמא אלא בחכירות, דאי בקבלנות - מאי דבעי ליזרע, שהרי הבעלים חולקין בו
^ עץ סרק הוא, וקוצצין ענפיו לקורות הבנין, והן חוזרין וגדילין; ופחות משבע שנים אין נעשות קורות; הלכך: קיבלה לפחות משבע שנים - לא יקוץ קורות שבה, דלאו אדעתא דקורות נחית: דבשנים מועטות אינם חוזרים לקורות; אבל קיבלה לשבע שנים: שנה ראשונה זורעה פשתן וקוצץ שנה ראשונה שקמה שבה
^ עשו והשביחו
^ שמין לו שבחם לכשיסתלק
^ מי שאילולי יובל היתה נצמתת, דכתיב (ויקרא כה) והארץ לא תמכר לצמיתות
^ דמקבל
^ וכל כמה דאשבחא ארעא - ברשותיה אשבחא
^ וארעא דהדרא - משום דיובל אפקעתא דמלכא היא, ומאי דלא פקע מלכא - לא מפקע: ממכר אפקע, שבחא לא פקע
^ צמחו בה אילנות
^ קיבל הימנו אילן לפירותיו כך וכך שנים, ונתעבה והגבירו עיקרו
^ אלא לאכילת פירות
^ לכל אשר יצמח בה
^ כל מה שהשביח שקמה לא מנע ממנו חרישה וזריעה
^ מקום הדקלין היה זורע אספסתא; 'ידא' - כמו (במדבר ב) 'איש על ידו'
^ אני הייתי מגדל במקומן כרכום, שדמיו יקרין
^ מדקאמרת 'כורכמא רישקא רבאי' שהוא דבר הנקצר בכל שנה, ולא אמרת 'אנא תאלי הייתי נוטע בה למישקל שבחייהו' -
^ דלא נחתת להא ארעא אדעתא למיעבד בה מידי דבר קיימא למישם ליה שבחיה ומפיק
^ אלא מידי דתיעקריה ותישקליה ותיזיל
^ כי מסתלקת -
^ אותו כורכמא רישקא; דהיינו: תאלי שקיימו בה - עקור אותו ולך
^ וכשתבא לעקור - אינו אלא עצים:
^ וזה יתן לך דמי עצים
^ הגביהו סביב גבוליה כעין שן הר
^ בההיא משוניתא צמחו בה אילנות של עוזרדין; קורמיי"ר בלע"ז
^ מבית עלי שהיה ממשפחה רעועה
^ דברים גבנונים; לשון 'מוליא במוליא' במועד קטן (דף י:): גבשושית
^ דבעי שכר שבחא דתאלי
^ שצמחו במקום הראוי לזריעה
^ במשוניתא אין דרך לזרוע
^ נוטע כרם בקרקע בעל הבית, ועליו להיות אריס כל הימים, ונוטל מחצה בפירות
^ מאי דאשבח כבר; מיהו אכתי הוה שבחא, ו'מיסתלקנא' דקאמר - בלא שבחא קאמר
^ דהכי קאמר: "אי מפסידנא - מסתליקנא על כרחי ושקילנא מאי דאשבחי"
^ ואפילו אמרת הכי לא מסלקינן ליה בלא שבחא
^ שיימינן מאי דמטי לבעל הבית בהפסד, ומנכינן ליה מחלקו דשתלא בשבח
^ פסידא דלא הדר הוא: דשבשתא כיון דעל - על
^ מוהל תינוקות
^ לסלקינהו
^ כדרך שאר שתלים שאינן מסתלקין
^ כלומר: כיון דמיסתלק לו בלא זמנו - אמאי שקיל פלגא בשבחא? עד האידנא הוה שקיל בעל הבית פלגא בפירות וזה היה עושה בה כל עבודתו כמשפט אריסין; עכשיו זה יטול כל המגיע לו וילך, ועל בעל הבית ליטול עבודת הכרם, ויצטרך לתתה לאריסא, ודרך אריס שיורד לכרם נטוע - ליטול שליש בפירות; נמצא בעל הבית מפסיד שליש ממחציתו בכל שנה
^ לקמן מפרש ואזיל
^ דתרי תילתא המגיעין לבעל הבית משתוציא השליש שיצטרך ליתן לאריס שיורד לה
^ שתות בכל שבח הכרם; כגון: אם השבח ששה דינרים - יוציא מהן שליש שעתיד ליתן לאריס, נותרו ארבעה דינרים; מהן יטול השתל דינר, והיינו ריבעא במאי דמטא לבעל הבית, דהוא דנקא דשבחא כוליה
^ בפירות, ועושה עבודה לעולם
^ היורד לתוך הכרם גמורה ועובדה
^ נוטל שליש בפירות
^ שיימינן ליה
^ כלומר: מעיינין במילתא למיתב ליה כי היכי דלא נמטייה פסידא לבעל הבית בסילוק של זה
^ שקיל שתלא
^ דכי הדר שקיל אריסיה תילתא - הרי שלשה דינרין בין שניהן, פש ליה פלגא דבעל הבית כדהוה שקל עד השתא
^ דינר וחצי, והאריס יטול שליש, שהן שני דינרין
^ חצי דינר ממחציתו
^ שתלא
^ שיטרח בו
^ החצי שלך שהיה מוטל עלי לעשות ואתה אוכל פירות, ועלי לנכות מחלקי כפי המגיע לו; והיינו ריבעא [כ] ממש: דינר וחצי, כיצד: טול אתה שלשה רבעי הכרם לחלקך, מהן תתן השליש לאריס, נמצאת אוכל כל השנה חצי פירות הכרם בלא יציאה
^ אני אמכור לאחרים הרביע המגיע לידי, ולא שייך גבאי למיתן מנתא לאריסא: דהא מזבנינא ומסתלקנא: הקונה ירד ויעשה ויאכל, ואם באת לקנותו - הרי אין עלי לעשות לך, ותאכל את פירותי בחנם אם תתנהו לאריס לישקול מיניה וביה שוה חצי דינר, והדינר ישאר שלך, והיינו תרי תילתי: שהרי עכשיו אתה קונה ממני; ולעולם ריבעא ממש קאמר רב פפא (ואין בעל הבית מפסיד כלום שעד עתה היה אוכל חצי הפירות ומעתה אוכל שני שלישים, דהיינו ארבעה דינרים)
^ הכרתי בך שאתה חדוד ויודע להעמיק ולהקשות;
^ למסכת זבחים שהיא עמוקה
^ ואתן לב לתרץ לפי שאלתך
^ ויש אומרים דחויי מדחיה, ולא היא: דעל כרחיך קבולי קיבלה! חדא - דקושיא מעליא היא; ועוד: מדקאמר 'קסבר רב אשי למימר' - מכלל דמסקנא לאו הכי הוא
^ גפן שהזקינה בכרם - הרי הוא כשאר זמורות שחולקין בהם, ונוטל בה שתלא פלגא כשאר פירות: דכיון דאורחה בהכי - אדעתא דהכי נחת
^ פעמים שעוקרין לגמרי ופעמים ששוטף את הקרקע ומכחישו, ואין ראוי לצמוח בו כלום עד זמן מרובה; ובאו לחלק העצים
^ הוה ליה כי שתלא דמיסתלק בלא זמניה, ושקיל
^ משכן לו כרם במשכנתא דסורא; אי נמי בנכייתא
^ הזקין
^ ובזמנו שהיה ראוי לכך
^ עצים שבו
^ ויטלם המלוה
^ במשכנתא קאי
^ שאין אדם קוצץ אילן שעושה פירות אלא בזמנו: שחדל לו מעשות פרי
^ ומודה אביי בלא זמנו שחדל לעשות פרי, דכיון דלאו אורחיה - לאו פירא הוא, ולאו אדעתא דהכי נחת
^ לאשה: משניסת מת אביה ונפלו לה בירושה

[1] פחות משבע שנים

[2] שזרע פשתן מכחיש בארץ הרבה, ואינה חוזרת ליושנה עד שבע שנים; והא לא מיתוקמא אלא בחכירות, דאי בקבלנות - מאי דבעי ליזרע, שהרי הבעלים חולקין בו

[3] עץ סרק הוא, וקוצצין ענפיו לקורות הבנין, והן חוזרין וגדילין; ופחות משבע שנים אין נעשות קורות; הלכך: קיבלה לפחות משבע שנים - לא יקוץ קורות שבה, דלאו אדעתא דקורות נחית: דבשנים מועטות אינם חוזרים לקורות; אבל קיבלה לשבע שנים: שנה ראשונה זורעה פשתן וקוצץ שנה ראשונה שקמה שבה

[4] עשו והשביחו

[5] שמין לו שבחם לכשיסתלק

[6] מי שאילולי יובל היתה נצמתת, דכתיב (ויקרא כה) והארץ לא תמכר לצמיתות

[7] דמקבל

[8] וכל כמה דאשבחא ארעא - ברשותיה אשבחא

[9] וארעא דהדרא - משום דיובל אפקעתא דמלכא היא, ומאי דלא פקע מלכא - לא מפקע: ממכר אפקע, שבחא לא פקע

[10] צמחו בה אילנות

[11] קיבל הימנו אילן לפירותיו כך וכך שנים, ונתעבה והגבירו עיקרו

[12] אלא לאכילת פירות

[13] לכל אשר יצמח בה

[14] כל מה שהשביח שקמה לא מנע ממנו חרישה וזריעה

[15] מקום הדקלין היה זורע אספסתא; 'ידא' - כמו (במדבר ב) 'איש על ידו'

[16] אני הייתי מגדל במקומן כרכום, שדמיו יקרין

[17] מדקאמרת 'כורכמא רישקא רבאי' שהוא דבר הנקצר בכל שנה, ולא אמרת 'אנא תאלי הייתי נוטע בה למישקל שבחייהו' -

[18] דלא נחתת להא ארעא אדעתא למיעבד בה מידי דבר קיימא למישם ליה שבחיה ומפיק

[19] אלא מידי דתיעקריה ותישקליה ותיזיל

[20] כי מסתלקת -

[21] אותו כורכמא רישקא; דהיינו: תאלי שקיימו בה - עקור אותו ולך

[22] וכשתבא לעקור - אינו אלא עצים:

[23] וזה יתן לך דמי עצים

[24] הגביהו סביב גבוליה כעין שן הר

[25] בההיא משוניתא צמחו בה אילנות של עוזרדין; קורמיי"ר בלע"ז

[26] מבית עלי שהיה ממשפחה רעועה

[27] דברים גבנונים; לשון 'מוליא במוליא' במועד קטן (דף י:): גבשושית

[28] דבעי שכר שבחא דתאלי

[29] שצמחו במקום הראוי לזריעה

[30] במשוניתא אין דרך לזרוע

[31] נוטע כרם בקרקע בעל הבית, ועליו להיות אריס כל הימים, ונוטל מחצה בפירות

[32] מאי דאשבח כבר; מיהו אכתי הוה שבחא, ו'מיסתלקנא' דקאמר - בלא שבחא קאמר

[33] דהכי קאמר: "אי מפסידנא - מסתליקנא על כרחי ושקילנא מאי דאשבחי"

[34] ואפילו אמרת הכי לא מסלקינן ליה בלא שבחא

[35] שיימינן מאי דמטי לבעל הבית בהפסד, ומנכינן ליה מחלקו דשתלא בשבח

[36] פסידא דלא הדר הוא: דשבשתא כיון דעל - על

[37] מוהל תינוקות

[38] לסלקינהו

[39] כדרך שאר שתלים שאינן מסתלקין

[40] כלומר: כיון דמיסתלק לו בלא זמנו - אמאי שקיל פלגא בשבחא? עד האידנא הוה שקיל בעל הבית פלגא בפירות וזה היה עושה בה כל עבודתו כמשפט אריסין; עכשיו זה יטול כל המגיע לו וילך, ועל בעל הבית ליטול עבודת הכרם, ויצטרך לתתה לאריסא, ודרך אריס שיורד לכרם נטוע - ליטול שליש בפירות; נמצא בעל הבית מפסיד שליש ממחציתו בכל שנה

[41] לקמן מפרש ואזיל

[42] דתרי תילתא המגיעין לבעל הבית משתוציא השליש שיצטרך ליתן לאריס שיורד לה

[43] שתות בכל שבח הכרם; כגון: אם השבח ששה דינרים - יוציא מהן שליש שעתיד ליתן לאריס, נותרו ארבעה דינרים; מהן יטול השתל דינר, והיינו ריבעא במאי דמטא לבעל הבית, דהוא דנקא דשבחא כוליה

[44] בפירות, ועושה עבודה לעולם

[45] היורד לתוך הכרם גמורה ועובדה

[46] נוטל שליש בפירות

[47] שיימינן ליה

[48] כלומר: מעיינין במילתא למיתב ליה כי היכי דלא נמטייה פסידא לבעל הבית בסילוק של זה

[49] שקיל שתלא

[50] דכי הדר שקיל אריסיה תילתא - הרי שלשה דינרין בין שניהן, פש ליה פלגא דבעל הבית כדהוה שקל עד השתא

[51] דינר וחצי, והאריס יטול שליש, שהן שני דינרין

[52] חצי דינר ממחציתו

[53] שתלא

[54] שיטרח בו

[55] החצי שלך שהיה מוטל עלי לעשות ואתה אוכל פירות, ועלי לנכות מחלקי כפי המגיע לו; והיינו ריבעא [כ] ממש: דינר וחצי, כיצד: טול אתה שלשה רבעי הכרם לחלקך, מהן תתן השליש לאריס, נמצאת אוכל כל השנה חצי פירות הכרם בלא יציאה

[56] אני אמכור לאחרים הרביע המגיע לידי, ולא שייך גבאי למיתן מנתא לאריסא: דהא מזבנינא ומסתלקנא: הקונה ירד ויעשה ויאכל, ואם באת לקנותו - הרי אין עלי לעשות לך, ותאכל את פירותי בחנם אם תתנהו לאריס לישקול מיניה וביה שוה חצי דינר, והדינר ישאר שלך, והיינו תרי תילתי: שהרי עכשיו אתה קונה ממני; ולעולם ריבעא ממש קאמר רב פפא (ואין בעל הבית מפסיד כלום שעד עתה היה אוכל חצי הפירות ומעתה אוכל שני שלישים, דהיינו ארבעה דינרים)

[57] הכרתי בך שאתה חדוד ויודע להעמיק ולהקשות;

[58] למסכת זבחים שהיא עמוקה

[59] ואתן לב לתרץ לפי שאלתך

[60] ויש אומרים דחויי מדחיה, ולא היא: דעל כרחיך קבולי קיבלה! חדא - דקושיא מעליא היא; ועוד: מדקאמר 'קסבר רב אשי למימר' - מכלל דמסקנא לאו הכי הוא

[61] גפן שהזקינה בכרם - הרי הוא כשאר זמורות שחולקין בהם, ונוטל בה שתלא פלגא כשאר פירות: דכיון דאורחה בהכי - אדעתא דהכי נחת

[62] פעמים שעוקרין לגמרי ופעמים ששוטף את הקרקע ומכחישו, ואין ראוי לצמוח בו כלום עד זמן מרובה; ובאו לחלק העצים

[63] הוה ליה כי שתלא דמיסתלק בלא זמניה, ושקיל

[64] משכן לו כרם במשכנתא דסורא; אי נמי בנכייתא

[65] הזקין

[66] ובזמנו שהיה ראוי לכך

[67] עצים שבו

[68] ויטלם המלוה

[69] במשכנתא קאי

[70] שאין אדם קוצץ אילן שעושה פירות אלא בזמנו: שחדל לו מעשות פרי

[71] ומודה אביי בלא זמנו שחדל לעשות פרי, דכיון דלאו אורחיה - לאו פירא הוא, ולאו אדעתא דהכי נחת

[72] לאשה: משניסת מת אביה ונפלו לה בירושה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]