ביאור:בבלי בבא מציעא דף קט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה



עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות [1] לא יזרענה פשתן [2], ואין לו בקורות שקמה [3];

קיבלה הימנו לשבע שנים: שנה ראשונה יזרענה פשתן ויש לו בקורות שקמה.

גמרא:

אמר אביי: בקורות שקמה אין לו, בשבח שקמה [4] יש לו [5].

ורבא אמר: אפילו בשבח שקמה נמי אין לו.

מיתיבי 'המקבל שדה מחבירו והגיע זמנו לצאת - שמין לו'; מאי? לאו שמין לו בשבח שקמה?

לא, שמין לו ירקא וסילקא.

'ירקא וסילקא'? - נעקור ונשקול!?

בדלא מטא יומא דשוקא.

תא שמע: 'המקבל שדה מחבירו והגיע שביעית - שמין לו';

- שביעית מי קא מפקעא ארעא?

אלא אימא 'המקבל שדה מחבירו והגיע יובל - שמין לו';

ואכתי יובל מי מפקעא קבלנות? 'לצמיתות' (ויקרא כה כג: והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי) אמר רחמנא [6].

אלא אימא 'הלוקח שדה מחבירו והגיע יובל - שמין לו'

וכי תימא הכי נמי שמין לו בירקא וסילקא - סילקא וירקא ביובל הפקירא הוא!? אלא - לאו שבח שקמה?

תרגמא אביי אליבא דרבא: שאני התם, דאמר קרא (ויקרא כה לג) [ואשר יגאל מן הלוים] ויצא ממכר בית [ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל]: ממכר חוזר, שבח אינו חוזר [ולכן שׁמים למחזיר את השדה ביובל].

ונגמר מיניה [7]?

התם זביני מעליא הוא [8], ויובל אפקעתא דמלכא היא [9].

רב פפא קביל ארעא לאספסתא; קדחו בה תאלי [10]; כי קא מסתלק, אמר להו: "הבו לי שבחא"!

אמר ליה רב שישא בריה דרב אידי לרב פפא: אלא מעתה דיקלא ואלים [11] - הכי נמי דבעי מר שבחיה [ברור שלא]?

אמר ליה: התם - לאו אדעתא דהכי נחית [12], אנא הכא אדעתא דהכי נחיתנא [13]; [רב פפא ממשיך ומסביר את תביעתו לרב שישא] כמאן? כאביי, דאמר 'בשבח שקמה יש לו'. [ועוד ממשיך רב פפא:] אפילו תימא כרבא: התם לית ליה פסידא [14], הכא איכא פסידא.

אמר ליה [רב שישא, או המחכיר]: מאי פסדתיך? - ידא דאספסתא [15]? - שקול ידא דאספסתא וזיל!

אמר ליה [רב פפא]: אנא - כורכמא רישקא רבאי [16]!

אמר ליה [רב שישא או המחכיר]: [17] גלית אדעתך [18] דלמשקל ואסתלוקי עבדת [19]; [20] שקל כורכמא רישקא וזיל [21]! [22] אין לך אלא דמי עצים בלבד [23].

רב ביבי בר אביי קביל ארעא ואהדר ליה משוניתא [24]; קדחו ביה זרדתא [25]. כי קא מיסתלק אמר להו "הבו לי שבחאי"!

אמר רב פפי: משום דאתיתו ממולאי [26] אמריתו מילי מולייתא [27]! אפילו רב פפא [28] לא אמר אלא דאית ליה פסידא [29], הכא מאי פסידא אית לך [30]?

רב יוסף הוה ליה ההוא שתלא [31]. שכיב ושבק חמשה חתנוותא; אמר [רב יוסף בלבו]: עד האידנא חד, השתא חמשה! עד האידנא לא הוו סמכו אהדדי ולא מפסדו לי, השתא חמשה - סמכו אהדדי ומפסדו לי! אמר להו: אי שקליתו שבחייכו ומסתלקיתו – מוטב, ואי לא - מסליקנא לכו בלא שבחא, דאמר רב יהודה ואיתימא רב הונא ואיתימא רב נחמן: האי שתלא דשכיב - יורשים דיליה מסתלקין להו בלא שבחא [עיין תוספות].

ולאו מילתא היא.

ההוא שתלא דאמר להו: "אי מפסדינא - מסלקנא". אפסיד [32].

אמר רב יהודה: מסתלק בלא שבחא.

רב כהנא אמר: מסתלק ושקיל שבחא [33].

ומודה רב כהנא דאי אמר "אי פסידנא מסתלקנא בלא שבחא" - מסתלק בלא שבחא.

רבא אמר: אסמכתא היא, ואסמכתא לא קניא [34].

ולרבא - מאי שנא מהא דתנן: 'אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא'?

התם - מאי דאפסיד משלם, הכא - מאי דאפסיד מנכינן ליה [35], ואידך יהבינן ליה.

רוניא - שתלא דרבינא הוה. אפסיד. סלקיה. אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: חזי מר מאי קא עביד לי!

אמר ליה: שפיר עביד!

אמר ליה: הא לא התרה בי!?

אמר ליה: לא צריכא להתרות.

רבא לטעמיה, דאמר רבא: מקרי דרדקי [36], שתלא, טבחא, ואומנא [37],


עמוד ב

וספר מתא - כולן כמותרין ועומדין דמי [38]; כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר - כמותרין ועומדין דמי.

ההוא שתלא דאמר להו "הבו לי שבחאי, דבעינא למיסק לארעא דישראל"! אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל, אמר להו: הבו ליה שבחיה.

אמר ליה רבא: איהו אשבח, ארעא לא אשבח?

אמר ליה: אנא - פלגא דשבחא קאמינא לך [39].

אמר ליה: עד האידנא הוה שקיל בעל הבית פלגא ושתלא פלגא, השתא בעי למיתב מנתא לאריסא [40]?

אמר ליה: ריבעא דשבחא קאמינא [41].

סבר רב אשי למימר: ריבעא [42] דהוא דנקא [43], [ריבעה שהוא דנקא: כגון: השבח הוא שש; אחרי שהאריס לוקח שנים, נשארו ארבעה; בעל הבית לקח את השלש שלו – חצי מהשש – ונשאר לשתלן 1, שהוא ששית, והוא רבע ממה שנשאר אחרי שהאריס לוקח את שלו] דאמר רב מניומי בריה דרב נחומי: 'באתרא דשקיל שתלא פלגא [44] ואריסא [45] תילתא [46], האי שתלא דבעי לאסתלוקי - יהבינן ליה שבחא [47] ומסלקינן ליה כי היכי דלא נמטייה הפסד לבעל הבית [48]'; אי אמרת בשלמא 'ריבעא דהוא דנקא' [49]' - שפיר [50]; אלא אי אמרת ריבעא ממש [51] - קא מטי ליה פסידא לבעל הבית פלגא דנקא [52]!

אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: ולימא ליה [53]: "אנת - מנתא דילך [אתה, בעל השדה, תקבל את החצי שלך, ועוד חלק באופן שלאחר שתמסור שליש לאריס יישאר לך מחצית: כלומר: אתה, בעל השדה, תקבל שלשה רבעים] הב ליה לאריסא [54], ואנא מנתא דילי [55] - מאי דבעינא עבידנא ביה [56]"!

אמר: "[57] כי מטית ל'שחיטת קדשים' [58] - תא ואקשי לי [59]. [60].

גופא אמר רב מניומי בריה דרב נחומי: 'באתרא דשקיל שתלא פלגא ואריסא תילתא - האי שתלא דבעי איסתלוקי יהבינן ליה שבחיה ומסלקינן ליה כי היכי דלא ליפסוד בעל הבית.'

אמר רב מניומי בריה דרב נחומי: קופא סבא פלגא [61]; שטפה נהרא [62][63] ריבעא.

ההוא גברא דמשכין פרדיסא לחבריה לעשר שנין [64], וקש [65] לחמש שנין [66]:

אביי אמר: [67] פירא הוי [68].

רבא אמר: קרנא הוי, וילקח בו קרקע והוא אוכל פירות.

מיתיבי: 'יבש האילן או נקצץ [69] - שניהם אסורים בו; כיצד יעשו? ימכרו לעצים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות'; מאי - לאו 'יבש' דומיא ד'נקצץ': מה נקצץ בזמנו [70] - אף יבש בזמנו, וקתני 'ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות', אלמא קרנא הוי!?

לא, נקצץ דומיא דיבש: מה יבש בלא זמנו - אף נקצץ בלא זמנו [71].

תא שמע: נפלו לה [72] גפנים וזיתים זקנים -

הערות עריכה

  1. ^ פחות משבע שנים
  2. ^ שזרע פשתן מכחיש בארץ הרבה, ואינה חוזרת ליושנה עד שבע שנים; והא לא מיתוקמא אלא בחכירות, דאי בקבלנות - מאי דבעי ליזרע, שהרי הבעלים חולקין בו
  3. ^ עץ סרק הוא, וקוצצין ענפיו לקורות הבנין, והן חוזרין וגדילין; ופחות משבע שנים אין נעשות קורות; הלכך: קיבלה לפחות משבע שנים - לא יקוץ קורות שבה, דלאו אדעתא דקורות נחית: דבשנים מועטות אינם חוזרים לקורות; אבל קיבלה לשבע שנים: שנה ראשונה זורעה פשתן וקוצץ שנה ראשונה שקמה שבה
  4. ^ עשו והשביחו
  5. ^ שמין לו שבחם לכשיסתלק
  6. ^ מי שאילולי יובל היתה נצמתת, דכתיב (ויקרא כה) והארץ לא תמכר לצמיתות
  7. ^ דמקבל
  8. ^ וכל כמה דאשבחא ארעא - ברשותיה אשבחא
  9. ^ וארעא דהדרא - משום דיובל אפקעתא דמלכא היא, ומאי דלא פקע מלכא - לא מפקע: ממכר אפקע, שבחא לא פקע
  10. ^ צמחו בה אילנות
  11. ^ קיבל הימנו אילן לפירותיו כך וכך שנים, ונתעבה והגבירו עיקרו
  12. ^ אלא לאכילת פירות
  13. ^ לכל אשר יצמח בה
  14. ^ כל מה שהשביח שקמה לא מנע ממנו חרישה וזריעה
  15. ^ מקום הדקלין היה זורע אספסתא; 'ידא' - כמו (במדבר ב) 'איש על ידו'
  16. ^ אני הייתי מגדל במקומן כרכום, שדמיו יקרין
  17. ^ מדקאמרת 'כורכמא רישקא רבאי' שהוא דבר הנקצר בכל שנה, ולא אמרת 'אנא תאלי הייתי נוטע בה למישקל שבחייהו' -
  18. ^ דלא נחתת להא ארעא אדעתא למיעבד בה מידי דבר קיימא למישם ליה שבחיה ומפיק
  19. ^ אלא מידי דתיעקריה ותישקליה ותיזיל
  20. ^ כי מסתלקת -
  21. ^ אותו כורכמא רישקא; דהיינו: תאלי שקיימו בה - עקור אותו ולך
  22. ^ וכשתבא לעקור - אינו אלא עצים:
  23. ^ וזה יתן לך דמי עצים
  24. ^ הגביהו סביב גבוליה כעין שן הר
  25. ^ בההיא משוניתא צמחו בה אילנות של עוזרדין; קורמיי"ר בלע"ז
  26. ^ מבית עלי שהיה ממשפחה רעועה
  27. ^ דברים גבנונים; לשון 'מוליא במוליא' במועד קטן (דף י:): גבשושית
  28. ^ דבעי שכר שבחא דתאלי
  29. ^ שצמחו במקום הראוי לזריעה
  30. ^ במשוניתא אין דרך לזרוע
  31. ^ נוטע כרם בקרקע בעל הבית, ועליו להיות אריס כל הימים, ונוטל מחצה בפירות
  32. ^ מאי דאשבח כבר; מיהו אכתי הוה שבחא, ו'מיסתלקנא' דקאמר - בלא שבחא קאמר
  33. ^ דהכי קאמר: "אי מפסידנא - מסתליקנא על כרחי ושקילנא מאי דאשבחי"
  34. ^ ואפילו אמרת הכי לא מסלקינן ליה בלא שבחא
  35. ^ שיימינן מאי דמטי לבעל הבית בהפסד, ומנכינן ליה מחלקו דשתלא בשבח
  36. ^ פסידא דלא הדר הוא: דשבשתא כיון דעל - על
  37. ^ מוהל תינוקות
  38. ^ לסלקינהו
  39. ^ כדרך שאר שתלים שאינן מסתלקין
  40. ^ כלומר: כיון דמיסתלק לו בלא זמנו - אמאי שקיל פלגא בשבחא? עד האידנא הוה שקיל בעל הבית פלגא בפירות וזה היה עושה בה כל עבודתו כמשפט אריסין; עכשיו זה יטול כל המגיע לו וילך, ועל בעל הבית ליטול עבודת הכרם, ויצטרך לתתה לאריסא, ודרך אריס שיורד לכרם נטוע - ליטול שליש בפירות; נמצא בעל הבית מפסיד שליש ממחציתו בכל שנה
  41. ^ לקמן מפרש ואזיל
  42. ^ דתרי תילתא המגיעין לבעל הבית משתוציא השליש שיצטרך ליתן לאריס שיורד לה
  43. ^ שתות בכל שבח הכרם; כגון: אם השבח ששה דינרים - יוציא מהן שליש שעתיד ליתן לאריס, נותרו ארבעה דינרים; מהן יטול השתל דינר, והיינו ריבעא במאי דמטא לבעל הבית, דהוא דנקא דשבחא כוליה
  44. ^ בפירות, ועושה עבודה לעולם
  45. ^ היורד לתוך הכרם גמורה ועובדה
  46. ^ נוטל שליש בפירות
  47. ^ שיימינן ליה
  48. ^ כלומר: מעיינין במילתא למיתב ליה כי היכי דלא נמטייה פסידא לבעל הבית בסילוק של זה
  49. ^ שקיל שתלא
  50. ^ דכי הדר שקיל אריסיה תילתא - הרי שלשה דינרין בין שניהן, פש ליה פלגא דבעל הבית כדהוה שקל עד השתא
  51. ^ דינר וחצי, והאריס יטול שליש, שהן שני דינרין
  52. ^ חצי דינר ממחציתו
  53. ^ שתלא
  54. ^ שיטרח בו
  55. ^ החצי שלך שהיה מוטל עלי לעשות ואתה אוכל פירות, ועלי לנכות מחלקי כפי המגיע לו; והיינו ריבעא [כ] ממש: דינר וחצי, כיצד: טול אתה שלשה רבעי הכרם לחלקך, מהן תתן השליש לאריס, נמצאת אוכל כל השנה חצי פירות הכרם בלא יציאה
  56. ^ אני אמכור לאחרים הרביע המגיע לידי, ולא שייך גבאי למיתן מנתא לאריסא: דהא מזבנינא ומסתלקנא: הקונה ירד ויעשה ויאכל, ואם באת לקנותו - הרי אין עלי לעשות לך, ותאכל את פירותי בחנם אם תתנהו לאריס לישקול מיניה וביה שוה חצי דינר, והדינר ישאר שלך, והיינו תרי תילתי: שהרי עכשיו אתה קונה ממני; ולעולם ריבעא ממש קאמר רב פפא (ואין בעל הבית מפסיד כלום שעד עתה היה אוכל חצי הפירות ומעתה אוכל שני שלישים, דהיינו ארבעה דינרים)
  57. ^ הכרתי בך שאתה חדוד ויודע להעמיק ולהקשות;
  58. ^ למסכת זבחים שהיא עמוקה
  59. ^ ואתן לב לתרץ לפי שאלתך
  60. ^ ויש אומרים דחויי מדחיה, ולא היא: דעל כרחיך קבולי קיבלה! חדא - דקושיא מעליא היא; ועוד: מדקאמר 'קסבר רב אשי למימר' - מכלל דמסקנא לאו הכי הוא
  61. ^ גפן שהזקינה בכרם - הרי הוא כשאר זמורות שחולקין בהם, ונוטל בה שתלא פלגא כשאר פירות: דכיון דאורחה בהכי - אדעתא דהכי נחת
  62. ^ פעמים שעוקרין לגמרי ופעמים ששוטף את הקרקע ומכחישו, ואין ראוי לצמוח בו כלום עד זמן מרובה; ובאו לחלק העצים
  63. ^ הוה ליה כי שתלא דמיסתלק בלא זמניה, ושקיל
  64. ^ משכן לו כרם במשכנתא דסורא; אי נמי בנכייתא
  65. ^ הזקין
  66. ^ ובזמנו שהיה ראוי לכך
  67. ^ עצים שבו
  68. ^ ויטלם המלוה
  69. ^ במשכנתא קאי
  70. ^ שאין אדם קוצץ אילן שעושה פירות אלא בזמנו: שחדל לו מעשות פרי
  71. ^ ומודה אביי בלא זמנו שחדל לעשות פרי, דכיון דלאו אורחיה - לאו פירא הוא, ולאו אדעתא דהכי נחת
  72. ^ לאשה: משניסת מת אביה ונפלו לה בירושה