ביאור:בבלי בבא מציעא דף נג
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ואסורים לזרים [1], והן נכסי כהן [2], ועולים באחד ומאה [3], וטעונין רחיצת ידים [4] והערב שמש [5]; הרי אלו בתרומה ובכורים, מה שאין כן במעשר [6]'.
מאי 'מה שאין כן במעשר'? לאו מכלל דמעשר בטיל ברובא? - ואם איתא דחזקיה הוה ליה 'דבר שיש לו מתירין', וכל דבר שיש לו מתירין - אפילו באלף לא בטיל?
וממאי ד'מה שאין כן במעשר' - דבטיל ברובא? דלמא לא בטיל כלל?
לא מצית אמרת הכי; דלגבי תרומה [7] - [8] חומרי דתרומה קתני, קולי דתרומה לא קתני [9].
והא קא תני 'והן נכסי כהן'!?
לא סלקא דעתך [10] דתניא בהדיא: 'מעשר שני בטיל ברובא [אולי צ"ל 'בטל ברוב’]; ובאיזה מעשר שני אמרו? במעשר שאין בו שוה פרוטה, ושנכנס לירושלים ויצא [11]'; ואם איתא לדחזקיה - ליעבד ליה לדחזקיה, וניחל ליה על מעות הראשונות?
דלא פריק [12].
וניתי מעשר [13] דאית ליה, ונצטרפינהו [14]?
דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי [15].
וניתי דמאי [16]?
דלמא אתי לאתויי ודאי [17]!
וניתי שתי פרוטות [18] ונחלל עלייהו מעשר בפרוטה ומחצה ונחלל האי על היאך יתירא [19]?
מי סברת פרוטה ומחצה [20] תפסה שתי פרוטות [21]? לא, פרוטה תפסה [22] פרוטה [23], וחצי פרוטה [24] לא תפסה [25], [26] הדר הויא ליה דאורייתא ודרבנן, ודאורייתא ודרבנן לא מצטרפי.
ונייתי איסר [28]?
דלמא אתי לאתויי [29] פרוטות [30].
'ושנכנס לירושלים ויצא' – ואמאי [לבטל ברוב]? וליהדר ונעייליה [31]?
בשנטמא.
ונפרקיה [32], דאמר רבי אלעזר: מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו
אפילו בירושלים [33]? שנאמר: (דברים יד כד) [וכי ירבה ממך הדרך] כי לא תוכל שאתו [כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשום שמו שם כי יברכך ה' אלקיך], ואין 'שאת' אלא אכילה, שנאמר (בראשית מג לד) וישא משאת מאת פניו [אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו]; אלא בלקוח בכסף מעשר שני [34].
לקוח בכסף מעשר נמי ליפרקיה, דתנן: 'הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא – יפדה.'!
כרבי יהודה, דאמר 'יקבר' [35].
אי רבי יהודה - מאי איריא 'יצא'? אפילו לא יצא נמי!? אלא לעולם – בטהור [36].
ומאי 'יצא' [37]? - דנפול מחיצות [38].
והאמר רבא [39]: מחיצה לאכול דאורייתא, מחיצות לקלוט דרבנן [40], וכי גזרו רבנן - כי איתנהו למחיצות; כי ליתנהו למחיצות - לא גזרו רבנן [41]!?
[42] לא פלוג רבנן בין איתנהו למחיצות בין ליתנהו למחיצות [43].
רב הונא בר יהודה אמר רב ששת [44]: חדא קתני: 'מעשר שני שאין בו שוה פרוטה שנכנס לירושלים ויצא' [45].
אמאי? וניהדר ונעייליה וניכליה [46]!?
דנפול מחיצות [47].
ונפרקיה! האמר רבא 'מחיצה לאכול – דאורייתא, מחיצה לקלוט - דרבנן!
וכי גזרו רבנן כי איתנהו למחיצות, כי ליתנהו למחיצות לא גזרו רבנן!?
לא פלוג רבנן.
אי הכי - מאי איריא 'אין בו שוה פרוטה'? אפילו יש בו נמי [48]!?
לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא יש בו, דקלטן ליה מחיצות [49], אבל אין בו - אימא לא קלטו ליה מחיצות [50] - קא משמע לן.
תנו רבנן: (ויקרא כז לא) אם גאל יגאל איש ממעשרו [חמשיתו יסף עליו]; 'ממעשרו' ולא כל מעשרו: פרט למעשר שני שאין בו שוה פרוטה [51].
איתמר: רב אמי אמר: אין בו [52] ; רב אסי אמר: אין בחומשו [53]; רבי יוחנן אמר: אין בו; רבי שמעון בן לקיש אמר: אין בחומשו.
מיתיבי: 'מעשר שני שאין בו שוה פרוטה - דיו שיאמר "הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות"' [54]; בשלמא למאן דאמר 'אין בחומשו', היינו דקתני 'דיו': דאף על גב דבדידיה אית ביה, כיון דבחומשיה ליכא – שפיר; אלא למאן דאמר 'אין בו' - מאי 'דיו' [55]?
קשיא.
איבעיא להו: חומשא מלגיו [56]? או חומשא מלבר [57]?
אמר רבינא: תא שמע [58]: הבעלים אומרים בעשרים, וכל אדם בעשרים - הבעלים קודמין, מפני שמוסיפין חומש [59];
אמר אחד "הרי עלי בעשרים ואחד",
הערות
עריכה- ^ ב'לא יאכל'; ואצטריך למתנייה, משום דבעי למתנייה 'מה שאין כאן במעשר', דאפילו איסור ליכא
- ^ לקדש בהן את האשה [תוספות: וכן לכל מקח וממכר], משאין כן במעשר: סתם משנה כרבי מאיר, דאמר: מעשר - ממון גבוה הוא, והמקדש בו לא קידש
- ^ צריכין אחד ומאה לבטל, ואין בטלין ברוב, משאינו כן במעשר, דבטיל ברוב, ולא בעי אחד ומאה; ועל כרחך במעשר שאין לו תקנתא, לא בפדייה ולא להעלותו לירושלים קאמר, דאי אית ליה תקנתא - אמור רבנן 'דבר שיש לו מתירין לא בטיל'; והכא - כגון שנטמא, דלית ליה תקנתא באכילה, ואין בו שוה פרוטה, דלאו בר פדייה הוא אם איתא לדחזקי' כו'
- ^ לפירות [של תרומה ובכורים], שהידים טמאות שניות - גזרו בהן רבנן: ושני עושה שלישי בתרומה, מה שאין כן במעשר, שאין טעון רחיצת ידים לפירות, דאמר מר: 'הנוטל ידיו לפירות - הרי זה מגסי הרוח'; והכי מוקמינן לה בחגיגה בפרק שני (דף יח:)
- ^ לטומאה דאורייתא
- ^ דאמר מר: טבל ועלה - אוכל במעשר; ומקרא ילפינן לה ביבמות בפרק הערל (דף עד:)
- ^ משנה זו במסכת בכורים (פ"ב מ"א) שנויה
- ^ הלכך
- ^ חשיבותא דידה קא מני ואזיל, ולאו קולי דידה: שתהא היא עולה ומעשר אינו עולה
- ^ דלא בטיל כלל, אלא ודאי 'בטיל ברוב' קאמר
- ^ לקמן מפרש דלית ליה תקנתא, לא באכילה ולא בחילול
- ^ לא פָּדָה מעשר עד הנה, שיהו מעות מעשר בידו
- ^ שוה חצי פרוטה
- ^ יביאנו אצל המעורב ויאמר "המעורב וזה מחוללים על פרוטה זו", ואשתכח דיש לו מתירין
- ^ לתפוס פרוטה זו בקדושת מעשר: שהמעורב מן התורה בטל ברוב, דכתיב (שמות כג) 'אחרי רבים להטות', ורבנן הוא דאמרו: היכא דיש לו מתירין - לא ליבטול; הלכך אין איסור מעשר בזה אלא מדרבנן, הילכך אין מצטרף עם זה לתפוס פדיונו; נמצא שוה חצי פרוטה שהביא - נאכל בלא חילול, אבל דחזקיה: מעות הראשונות כבר נתפסו
- ^ וניתי חצי שוה פרוטה דמעשר שני של דמאי הלקוּחַ מעם הארץ, דאיסורו ופדיונו דרבנן, דמדאורייתא כל אדם נאמן על המעשרות
- ^ ואז נמצא שוה חצי פרוטה שאינו מעורב - נאכל בלא חילול
- ^ נחושת
- ^ ונחלליה להאי מעורב על היאך חצי פרוטה יתירא דהויא ליה כדחזקיה
- ^ מעשר
- ^ בקדושה, דנמצי היאך לאיצטרופי בהדייהו שכבר נתפסו
- ^ שוה
- ^ מן המעשר
- ^ הנותר במעשר
- ^ לפרוטה שניה
- ^ ואם תאמר: המעורב בו יצטרף להשלים -
- ^ ואם באת לומר דחזקיה נמי היכי משכחת שיש עודף - על ידי מי נתפס? משכחת ליה במחלל מעשר בסלע שלם, או בשקל, או באיסר, שאפילו לא היה המעשר שווה אלא שלש פרוטות - נתפס כל האיסר.
- ^ איסר שלם, ויחלל עליו מעשר בפחות מדמיו
- ^ שתי
- ^ ומעשר בפרוטה ומחצה, ונמצא שוה חצי פרוטה נאכל בלא חלול; הלכך טוב לו שיבטל ברוב
- ^ עם תערובתו, ויאכלנו בירושלים
- ^ קסלקא דעתא ביש בו שוה פרוטה נמי קאמר
- ^ שאין מעשר טהור נפדה שם, דכתיב (דברים יד) כי ירחק ממך [וגו’] ונתת בכסף - ולא כשהיה בירושלים
- ^ ולא הוא עצמו היה מעשר, אלא צרכי סעודה שלקח בירושלים בכסף מעשר
- ^ דקא סבר לא אלים למיתפס פדיונו [אין כוח קדושתו של אוכל הלקוח בכסף מעשר שני חזק דיו להתפיס מעות בקדושתו, כדי שהוא יצא שוב לחולין]
- ^ בין מעשר בין לקוח ודקאמר נעייליה וניכליה
- ^ נמי דקאמר
- ^ חומת ירושלים, ושוב אין מעשר נאכל שם עד שיעמדו מחיצות, דבעינן 'לפני ה' תאכלנו' (שם יב); ובפדייה נמי לא, דקלטוהו מחיצות מלפדותו עוד משנכנס לתוכו
- ^ במסכת מכות (דף כ.)
- ^ מחיצה שנאמרה בתורה לא הוזכרה אלא לאכול בתוכה; ושאמרו במשנה 'מחיצות קולטות אותם מלפדות עוד אם יצא' - דרבנן היא
- ^ לאו רבא קאמר לה, אלא המקשה קאמר: מדאמר רבא 'קליטת מחיצות מדרבנן' בעלמא היא, והשתא דנפול מחיצות - ליתא לההיא גזירה, דכי גזור רבנן - היכא דאיתנהו וזה הוציא את המעשר לחוץ, אבל כי ליתנהו - לא גזור; הלכך ניפרקיה - ואמאי בטלי
- ^ ומשני:
- ^ בין יוצא מתוכן לנפלו, דקליטת מחיצות גזרו בסתם, בין איתנהו בין ליתנהו
- ^ הא דאותבת לחזקיה מרישא, דקתני 'באיזה מעשר אמרו? שאין בו שוה פרוטה', וקשיא לך ליעבד כדחזקיה! - לא קשיא
- ^ דקליטת מחיצות מעכבת מלחללו עוד על מעות הראשונות
- ^ בירושלים עם תערובתו
- ^ והיינו 'יצא' דקתני
- ^ נמי לאו בר אכילה ולאו בר חילול הוא, ואמאי תני 'באיזה מעשר אמרו: בשאין בו שוה פרוטה כו'
- ^ לא מבעיא יש בו דכיון דבר פדייה הוא חיילא עליו קליטת מחיצות דרבנן ולא מיפרוק תו
- ^ אימא בכהאי גוונא לא לגזור רבנן קליטת מחיצות לפדייה, דמילתא דלא שכיח היא: לחללו על מעות הראשונות, וניעבד ליה כדחזקיה
- ^ שאינו בכלל גאולה, ולימדך שאינה תופסת פרוטה
- ^ 'אין בו שוה פרוטה' שנינו; אבל אם יש בו שוה פרוטה - בר גאולה הוא, ותופס פדיונו
- ^ 'אין בחומשו שוה פרוטה' שנינו, דלאו בר גאולה הוא עד שיהא בו שוה ארבע פרוטות, כדי שיהא ראוי לתוספת חומש, דכתיב בהאי קרא
- ^ כדחזקיה; ולא אמרינן 'ימתין עד שיעלנו לירושלים' או 'ימתין עד שיצרפנו עם אחר', דכיון דבחומשיה ליכא [פרוטה] - לא קחשיב 'ודיו' בכך
- ^ מאי רבותיה דאצטריך למתני 'דיו'? ליתני: אומר "הוא וחומשו כו'
- ^ על שוה עשרים זוז מוסיף ארבע, שהן חומשו של קרן
- ^ על ארבעה רבעים מוסיף החמישית מן החוץ, דהוו להו לעשרים זוז חמשא זוזי
- ^ גבי מקדיש ופודה הקדשו תנן לה במסכת ערכין (דף כז.) [פ"ח מ"ג]
- ^ ועשרים שלהן הוו כ"ה, דאילו שאר כל אדם לא יוסיף חומש