ביאור:בבלי בבא מציעא דף פד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא מציעא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כי האי מעשה לידיה [1]; פגע ביה אליהו, אמר ליה: עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה? אמר ליה: מאי אעביד? הרמנא דמלכא הוא!
אמר ליה: אבוך ערק לאסיא - את ערוק ללודקיא.
כי הוו מקלעי רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי אלעזר ברבי שמעון בהדי הדדי [2] - הוה עייל בקרא דתורי [3] בינייהו [4] ולא הוה נגעה בהו. אמרה להו ההיא מטרוניתא [5]: בניכם אינם שלכם [6]. אמרו לה: שלהן [7] גדול משלנו.
[אמרה להם:] כל שכן [8]!
איכא דאמרי הכי אמרו לה: (שופטים ח כא) [ויאמר זבח וצלמנע: קום אתה ופגע בנו] כי כאיש גבורתו [ויקם גדעון ויהרג את זבח ואת צלמנע ויקח את השהרנים אשר בצוארי גמליהם] [9].
איכא דאמרי: הכי אמרו לה: אהבה דוחקת את הבשר [10].
ולמה להו לאהדורי לה? והא כתיב (משלי כו ד) אל תען כסיל כאולתו [פן תשוה לו גם אתה]?
שלא להוציא לעז על בניהם.
אמר רבי יוחנן: איבריה דרבי ישמעאל [ברבי יוסי] כחמת בת תשע קבין.
אמר רב פפא: איבריה דרבי יוחנן כחמת בת חמשת קבין, ואמרי לה בת שלשת קבין.
דרב פפא גופיה - כי דקורי דהרפנאי [11].
אמר רבי יוחנן: אנא אישתיירי [12] משפירי [13] ירושלים.
האי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן, נייתי כסא דכספא מבי סלקי [14], ונמלייה פרצידיא [15] דרומנא סומקא, ונהדר ליה כלילא [16] דוורדא סומקא [17] לפומיה [18], ונותביה בין שמשא לטולא; ההוא זהרורי [19] - מעין שופריה דרבי יוחנן [20].
איני! והאמר מר 'שופריה דרב כהנא - מעין שופריה דרבי אבהו, שופריה דרבי אבהו - מעין שופריה דיעקב אבינו; שופריה דיעקב אבינו - מעין שופריה דאדם הראשון', ואילו רבי יוחנן לא קא חשיב ליה?
שאני רבי יוחנן, דהדרת פנים [21] לא הויא ליה.
רבי יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה, אמר: כי סלקן בנות ישראל מטבילת מצוה - לפגעו בי, כי היכי דלהוו להו בני שפירי כוותי, גמירי אורייתא כוותי.
אמרו ליה רבנן: לא מסתפי מר מעינא בישא?
אמר להו אנא מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב (בראשית מט כב) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין [בנות צעדה עלי שור].
ואמר רבי אבהו [להסביר את דברי רבי יוחנן]: אל תקרי 'עֲלי עין' אלא 'עוֹלי עין' [22].
רבי יוסי בר חנינא אמר: מהכא (בראשית מח טז) [ המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק] וידגו לרוב בקרב הארץ [שברך יעקב את בני יוסף] מה דגים שבים - מים מכסים אותם ואין העין שולטת בהן, אף זרעו של יוסף: אין העין שולטת בהן.
יומא חד הוה קא סחי רבי יוחנן בירדנא; חזייה ריש לקיש [23] ושוור [24] לירדנא אבתריה.
אמר ליה [25]: חילך לאורייתא [26]!
אמר ליה: שופרך [27] לנשי [28]!
אמר ליה: אי הדרת בך - יהיבנא לך אחותי, דשפירא מינאי.
קביל עליה. בעי למיהדר לאתויי מאניה ולא מצי הדר [29]! אקרייה ואתנייה ושוייה גברא רבא.
יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא: 'הסייף והסכין והפגיון [30] והרומח ומגל יד ומגל קציר [31] - מאימתי מקבלין טומאה? משעת גמר מלאכתן.' [32]; ומאימתי גמר מלאכתן? רבי יוחנן אמר: משיצרפם [33] בכבשן; ריש לקיש אמר: משיצחצחן במים.
אמר ליה: לסטאה בלסטיותיה ידע [34].
אמר ליה: ומאי אהנת לי? התם 'רבי' קרו לי [35], הכא 'רבי' קרו לי!?
אמר ליה: אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה.
חלש דעתיה דרבי יוחנן. חלש ריש לקיש.
אתאי אחתיה [36], קא בכיא [37]; אמרה ליה: "עשה בשביל בָּנַי"! אמר לה: (ירמיהו מט יא) 'עָזְבָה יתומֶיךָ אני אֲחַיֶה'; [תחילת הפסוק]; [אמרה לו:] עשה בשביל אלמנותי! אמר לה [38] ואלמנותיך עלי תּבְטָחוּ [39].
נח נפשיה דרבי שמעון בן לקיש, והוה קא מצטער רבי יוחנן בתריה טובא [40].
אמרו רבנן: מאן ליזיל ליתביה לדעתיה? ניזיל רבי אלעזר בן פדת, דמחדדין שמעתתיה.
אזל, יתיב קמיה; כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן - אמר ליה 'תניא דמסייעא לך'.
אמר: את כבר לקישא? בר לקישא, כי הוה אמינא מילתא - הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא, ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי, וממילא רווחא שמעתא, ואת אמרת 'תניא דמסייע לך' - אטו לא ידענא דשפיר קאמינא ?!
הוה קא אזיל וקרע מאניה, וקא בכי, ואמר: היכא את בר לקישא היכא את בר לקישא!? והוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה] [41].
בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה.
ואפילו הכי [42] לא סמך רבי אלעזר ברבי שמעון אדעתיה [43] קביל עליה יסורי [קבל עליו יסורין, משום תשובה]; באורתא הוו מייכי ליה שיתין נמטי [44], לצפרא נגדי מתותיה שיתין משיכלי [45] דמא וכיבא [46]; למחר עבדה ליה דביתהו שיתין מיני לפדא [47], ואכיל להו, וברי; ולא הות שבקא ליה דביתהו למיפק לבי מדרשא כי היכי דלא לדחקוהו רבנן.
באורתא אמר להו [48]: אחיי ורעיי בואו! בצפרא אמר להו: זילו מפני ביטול תורה[49].
יומא חד שמעה דביתהו, אמרה ליה: את קא מייתית להו עילויך [50]! כלית ממון של בית אבא [51]!
אימרדה, אזלה לבית נשא.
סליקו ואתו הנך [שיתין] ספונאי [52], עיילו ליה שיתין עבדי [53] כי נקיטי שיתין ארנקי ועבדו ליה שיתין מיני לפדא ואכיל להו. יומא חד אמרה לה לברתה [54] זילי בקי [55] באבוך מאי קא עביד [56] האידנא!
אתיא, אמר לה [57]: זילי אמרי לאמך: [58] שלנו גדול משלהם [של בית חמיו].
קרי אנפשיה (משלי לא יד) היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה [59]; אכל ושתי וברי [60], נפק לבי מדרשא [61]; אייתו לקמיה שיתין מיני דמא [62] – טהרינהו [63].
הוה קא מרנני רבנן ואמרי "סלקא דעתך? לית בהו חד ספק?
אמר להו: אם כמותי הוא - יהיו כולם זכרים [64], ואם לאו תהא נקבה אחת ביניהם היו כולם זכרים ואסיקו להו [רבי] 'אלעזר' על שמיה.
תניא: אמר רבי: כמה פריה ורביה ביטלה רשעה זו מישראל [65]!
כי הוה קא ניחא נפשיה, אמר לה לדביתהו: ידענא בדרבנן דרתיחי עלי [66] ולא מיעסקי בי שפיר; אוגנין בעיליתאי [67], ולא תידחלין [תפחדי] מינאי.
אמר רב שמואל בר נחמני: אישתעיא לי אימיה דרבי יונתן, דאישתעיא לה דביתהו דרבי אלעזר ברבי שמעון: "לא פחות מתמני סרי ולא טפי מעשרין ותרין שנין אוגניתיה בעיליתא; כי הוה סליקנא מעיננא ליה במזייה [68]: כי הוה משתמטא ביניתא [69] מיניה - הוה אתי דמא. יומא חד חזאי ריחשא [70] דקא נפיק מאוניה; חלש דעתאי [71]. איתחזי לי בחלמא, אמר לי: לא מידי הוא: יומא חד שמעי בזילותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדבעי לי."
כי הוו אתו בי תרי לדינא הוו קיימי אבבא, אמר מר מילתיה ומר מילתיה; נפיק קלא מעיליתיה ואמר 'איש פלוני אתה חייב, איש פלוני אתה זכאי'. יומא חד הוה קא מינציא דביתהו בהדי שבבתא, אמרה לה: תהא כבעלה שלא ניתן לקבורה.
אמרי רבנן: כולי האי [72] ודאי לאו אורח ארעא [73]!
איכא דאמרי רבי שמעון בן יוחאי איתחזאי להו בחלמא, אמר להו: פרידה אחת [74] יש לי [75] ביניכם, ואי אתם רוצים להביאה אצלי?
אזול רבנן לאעסוקי ביה. לא שבקו בני עכבריא [76], דכל שני דהוה ניים רבי אלעזר ברבי שמעון בעיליתיה - לא סליק חיה רעה למתייהו.
יומא חד - מעלי יומא דכיפורי הוה - הוו טרידי; שדרו רבנן לבני בירי [77] ואסקוהו לערסיה ואמטיוה למערתא דאבוה. אשכחוה לעכנא [78] דהדרא לה למערתא [79]. אמרו לה: "עכנא! עכנא! פתחי פיך [80] ויכנס בן אצל אביו! פתח להו. שלח רבי לדבר באשתו [81]. שלחה ליה: כלי שנשתמש בו קודש - ישתמש בו חול!?
תמן אמרין [82] באתר דמרי ביתא תלא זייניה [83] כולבא רעיא קולתיה תלא [84].
שלח לה: נהי דבתורה גדול ממני, אבל במעשים טובים - מי גדול ממני?
שלחה ליה: בתורה מיהא גדול ממך [85] - לא ידענא [86], במעשים ידענא [87]: דהא קביל עליה יסורי.
'בתורה' - מאי היא?
דכי הוו יתבי רבן שמעון בן גמליאל [88], ורבי יהושע בן קרחה [89] אספסלי, יתבי קמייהו רבי אלעזר ברבי שמעון ורבי אארעא; מקשו ומפרקו. אמרי [90] : מימיהן אנו שותים והם יושבים על גבי קרקע? עבדו להו ספסלי, אסקינהו.
אמר להן רבן שמעון בן גמליאל: פרידה אחת [91] יש לי ביניכם, ואתם מבקשים לאבדה הימני [92]?
אחתוהו לרבי.
אמר להן רבי יהושע בן קרחה: מי שיש לו אב יחיה ומי שאין לו אב [93] ימות?
אחתוהו נמי לרבי אלעזר ברבי שמעון.
חלש דעתיה [שלרבי אלעזר ברבי שמעון], אמר: קא חשביתו ליה [את רבי יהודה] כוותי?
עד ההוא יומא כי הוה אמר רבי מילתא הוה מסייע ליה רבי אלעזר ברבי שמעון; מכאן ואילך כי הוה אמר רבי "יש לי להשיב", אמר ליה רבי אלעזר ברבי שמעון: "כך וכך יש לך להשיב, זו היא תשובתך; השתא היקפתנו תשובות חבילות שאין בהן ממש";
חלש דעתיה דרבי, אתא אמר ליה לאבוה; אמר ליה: בני! אל ירע לך, שהוא ארי בן ארי, ואתה ארי בן שועל!
והיינו דאמר רבי: שלשה ענוותנין הן, ואלו הן: אבא
הערות
עריכה- ^ מינהו המלך לתפוס גנבים ולסטים
- ^ פנים אל פנים
- ^ צמד בקר
- ^ בין שניהן מתחת כריסן, מתוך שכריסן גדול
- ^ שרית נכרית
- ^ שאינכם יכולין להזקק לנשותיכם
- ^ כריסם של נשותינו
- ^ שתאותה מרובה ואינכם נזקקים להן, ונבעלות לאחרים
- ^ גבורתו: אבר תשמיש; לשון אחר שלהן גדול תאוה של אשה מרובה משל איש
- ^ ומתוך שתאותם מרובה על תאותנו - בשר שנינו נדחקו
- ^ סלים שעושין בהרפניא
- ^ נותרתי
- ^ זיהרורי תוארו וקירון [עור] פניו
- ^ בעלותו מן האש: כשיוצא מבית האומן שהוא צהוב ממראה להב האש
- ^ גרעינין
- ^ יסובבנהו שפה
- ^ של ורד אדום
- ^ לפיו סביב
- ^ דנפקי מיניה על פני הארץ
- ^ 'מעין' - ולא הכל
- ^ זקן
- ^ עולין למעלה מן העין, והיא מלמטה: שהיא אינה יכולה לשלוט בהן
- ^ שהיה לסטים
- ^ קפץ
- ^ רבי יוחנן
- ^ כמה כוחך יפה לסבול עול תורה
- ^ יופייך
- ^ ראוי לנשים
- ^ לקפוץ כבראשונה, דמשקבל עליו עול תורה - תשש כוחו
- ^ אשפי'
- ^ פלצילא בלע"ז [חרמש]
- ^ משנה היא במסכת כלים פי"ד מ"ה
- ^ רקינ"ו בלע"ז [יחממם מחדש]
- ^ לפי שהיית לסטים אתה בקי באותן כלי אומנות ליסטיות
- ^ רבן של לסטים וראש להן הייתי
- ^ דרבי יוחנן, אשתו דריש לקיש
- ^ דרבי יוחנן להתפלל על בעלה
- ^ סוף הפסוק
- ^ עזבה יתומיך אני אחיה ואלמנותיך עלי תבטחו - פסוק הוא בירמיה
- ^ מתחרט על שהמיתו שלא היה מוצא תלמיד ותיק כמותו
- ^ נעקרה ממנו דעתו ונשתטה
- ^ דאמר רבי אלעזר ברבי שמעון לעיל [פג,ב] 'ספיקות שלכם כך'
- ^ מלבקש רחמים ומחילה ביסורין, שמא חטא באחד מן הצדיקים
- ^ בערב היו מקפלין תחתיו במשכבו ששים לבדים שקורין פלשט"ר
- ^ כמין עריבות קטנות שמשתמשין בהן מים ושופכין ובלשון לע"ז קונקר"י
- ^ ומושכין מתחתיו ששים עריבות מלאות דם כאב: דם לקוי, שהלבין: שזבו ממנו' מִשְּחִין שבא עליו
- ^ מיני מאכל שעושים מתאנים
- ^ למכאוביו
- ^ שהיה עוסק בגרסתו תמיד בביתו
- ^ אתה מביאן עליך
- ^ במאכל ורקבון בגדים
- ^ יורדי הים באניות
- ^ לפי שעמד עליהן נחשול של ים, והתפללו להנצל בזכותו של רבי אלעזר, וניצולו בזכותו, וכשעלו מן הים שלחו לו דורון
- ^ אשתו לברתא
- ^ 'בקי' לשון בקיאות וידיעה
- ^ בדקי באבוך מהו עושה
- ^ רבי אלעזר לבתו
- ^ עושר
- ^ על התורה נאמר
- ^ נתחזק
- ^ אותו היום שלא עיכבתו אשתו
- ^ שהראו לו הנשים לראות אם דם נדה הוא אם דם טהור, דקיימא לן נדה (דף יט.): חמשה דמים הן טמאים באשה, ושאר מראות דמים טהורין
- ^ להזקק לבעליהן בלא טבילה
- ^ יתעברו כולן הלילה זכרים
- ^ רשעה זו': מלכות הרשעה, שמינתהו תופס גנבים, ולא בא לבית המדרש תמיד להראות לו הנשים את דמן; לשון אחר: על אשתו, שעיכבתו מלבא לבית המדרש שנים רבות
- ^ על שנלקחין גנבים על ידי והיו להם קרובין
- ^ השכיבני בעלייתי
- ^ בשערו
- ^ שער
- ^ תולעת
- ^ דאגתי שמא מעתה יסריח וירקיב
- ^ משנודע לבריות שאינו חי ולא נקבר
- ^ אין זה כבודו
- ^ גוזל אחד
- ^ אביו היה
- ^ שם מקום שסמוך לעירו
- ^ שם כפר אחד שהיו קרובין
- ^ נחש
- ^ הקיפה את המערה כעין גלגל וזנבה אצל פיה
- ^ הרחיבי זנבך מעל פיך ליתן מקום ליכנס
- ^ שתנשא לו
- ^ בארץ ישראל אומרים המשל הזה על כגון זה
- ^ יתד שהיה הגבור רגיל לתלות בו כלי זיינו
- ^ הנבל הרועה תרמילו תלה בולז"א בלע"ז [שקשל רועים המשמש גם כשק שינה]
- ^ מיהת לדבריך הוא גדול ממך בתורה
- ^ אנא לא ידענא, אלא שפיך ענה בך
- ^ אני יודעת שהוא גדול ממך
- ^ אביו של רבי
- ^ ורבנן טובא בהדייהו אלא ששניהם גדולי הדור
- ^ רבנן דבי מדרשא דיתבי אספסלי
- ^ בן אחד
- ^ שמא תשלוט בו עין רעה
- ^ דנח נפשיה דרבי שמעון בן יוחי