ביאור:בבלי בבא מציעא דף לח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

והא טעמא דרבי יוסי משום הפסד הרמאי הוא ^[1]?

אלא תרוייהו לרבנן איצטריך ^[2], ו'לא זו אף זו' קתני.

משנה:

המפקיד פירות אצל חבירו - אפילו הן אבודין ^[3] - לא יגע בהן ^[4]; רבן שמעון בן גמליאל אומר: מוכרן בפני בית דין, מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים.

גמרא:

מאי טעמא?

אמר רב כהנא: אדם רוצה בקב שלו ^[5] מתשעה קבים של חבירו ^[6];

ורב נחמן בר יצחק אמר: חיישינן שמא עשאן המפקיד תרומה ומעשר על מקום אחר ^[7]. [עיין תוספות ד"ה שמא עשאן – הר צריך מן המוקף?]

מיתיבי: 'המפקיד פירות אצל חבירו - הרי זה לא יגע בהן; לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר ^[8].' בשלמא לרב כהנא היינו דקתני 'לפיכך', אלא לרב נחמן בר יצחק - מאי 'לפיכך' ^[9]?

הכי קאמר: השתא דאמור רבנן לא נזבין, דחיישינן ^[10] - לפיכך ^[11]בעל הבית עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'מחלוקת ^[12] בכדי חסרונן ^[13] [עיין תוספות ד"ה מחלוקת בכדי חסרונן], אבל ^[14] יותר מכדי חסרונן - דברי הכל ^[15] מוכרן בבית דין.'

אדרב נחמן בר יצחק - ודאי פליגא ^[16]; אדרב כהנא מי לימא פליגא ^[17]? ^[18] כי קאמר רב כהנא – ב'כדי חסרונן' קאמר.

והא 'רוצה בקב שלו מתשעה קבין של חבירו' קאמר!?

גוזמא ^[19] בעלמא ^[20].

מיתיבי ^[21]: 'לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר' - וליחוש דלמא הוו להו יותר מכדי חסרונן, וזבנינהו, וקא אכיל ^[22] טבלים ^[23]?

יותר מכדי חסרונן לא שכיח.

^[24] ואי משתכחי – מאי? מזבנינן להו ^[25]? וליחוש שמא עשאן בעל הבית תרומה ומעשר על מקום אחר ^[26]!?

כי מזבנינן נמי - לכהנים בדמי תרומה מזבנינן להו ^[27].

ולרב נחמן בר יצחק נמי נזבנינהו לכהנים בדמי תרומה!?

בהא פליגי: דרבה בר בר חנה סבר: יותר מכדי חסרונן לא שכיח מידי, וכי משתכח - לקמיה הוא דהויא יתר מכדי חסרונן ^[28]; אי עביד להו בעל הבית תרומה ומעשר על מקום אחר - מקמיה דהוו להו יותר מכדי חסרונן עביד להו ^[29], הלכך: כי הוו להו יותר מכדי חסרונן נזבנינהו לכהנים בדמי תרומה; ורב נחמן בר יצחק סבר: יתר מכדי חסרונן משכח שכיח, וכי הוו להו - לאלתר הוא דהוו להו; ואי אמרת נזבנינהו - זימנין דקדים ומזבין להו, וכי עביד להו בעל הבית תרומה ומעשר על מקום אחר - לא ידע דזבנא וקא אכיל טבלים.

מיתיבי: המפקיד פירות אצל חבירו והרקיבו, יין והחמיץ, שמן והבאיש, דבש [תמרים] והדביש ^[30] - הרי זה לא יגע בהן - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: עושה להם תקנה ^[31] ומוכרן בבית דין, וכשהוא מוכרן - מוכרן לאחרים ואינו מוכרן לעצמו ^[32]. כיוצא בו גבאי צדקה: בזמן שאין להם עניים לחלק - פורטין ^[33] לאחרים ואין פורטין לעצמן; גבאי תמחוי ^[34] בזמן שאין להם עניים לחלק - מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן.'; קתני מיהת 'פירות והרקיבו הרי זה לא יגע בהן' – מאי? לאו אפילו יתר מכדי חסרונן ^[35]?

[אמנם אלה דברי רבי מאיר, וקל לומר שרבי יוחנן אליבא דרבנן; אך מעדיפים לתרץ שאמורא – אפילו רבי יוחנן – אומר אליבא דכולי עלמא.]

לא, בכדי חסרונן.

והא 'יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש' - דיתר מכדי חסרונן נינהו!?

שאני הני: כיון דקם – קם ^[36]!

'שמן והבאיש דבש והדביש' -

עמוד ב

למאי חזו ^[37]?

שמן חזי לגלדאי ^[38], דבש לכתישא דגמלי ^[39].

'וחכמים אומרים: עושה להם תקנה ומוכרן בבית דין' - מאי תקנתא עביד להו?

אמר רב אשי: לקנקנים ^[40].

במאי קא מיפלגי ^[41]?

דמר סבר: להפסד מרובה ^[42] חששו, להפסד מועט ^[43] לא חששו, ומר סבר: אפילו להפסד מועט נמי חששו.

– [רבי מאיר אינו חושש להפסד מועט?]

רבן שמעון בן גמליאל אומר: ימכרם בבית דין מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים:

אתמר: רבי אבא ברבי יעקב אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל [ימכור]; ורבא אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים [לא ימכור].

והא אמרה רבי יוחנן חדא זמנא, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב ^[44] וצידן ^[45] וראיה אחרונה ^[46]?

אמוראי נינהו ^[47], ואליבא דרבי יוחנן.

מדרבן שמעון בן גמליאל נשמע דמורידין קרוב ^[48] לנכסי שבוי ^[49]; מדרבנן נשמע דאין מורידין קרוב לנכסי שבוי.

וממאי? דלמא עד כאן לא קאמר רבן שמעון בן גמליאל הכא ^[50] אלא משום דקא כליא קרנא ^[51], אבל התם - הכי נמי דאין מורידין? ועד כאן לא קאמרי רבנן הכא, אלא אי כרב כהנא ^[52] אי כרב נחמן בר יצחק ^[53], אבל התם - הכי נמי דמורידין?

למימרא דתרי טעמי נינהו ^[54]? והאמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, ואמר שמואל: מורידין קרוב ^[55] לנכסי שבוי - לאו משום דחד טעמא הוא?

לא, תרי טעמי נינהו. הכי נמי מסתברא, דאמר רבא אמר רב נחמן: 'הלכה כדברי חכמים', ואמר רב נחמן 'מורידין קרוב לנכסי שבוי'! אלא שמע מינה: תרי טעמי נינהו – שמע מינה.

אתמר: שבוי שנשבה: רב אמר: אין מורידין קרוב לנכסיו; שמואל אמר: מורידין קרוב לנכסיו.

בששמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי דמורידין ^[56] כי פליגי בשלא שמעו בו שמת: רב אמר: אין מורידין דלמא מפסיד להו ^[57]; ושמואל אמר: מורידין: כיון דאמר מר ^[58] '^[59] שיימינן להו כאריס ^[60]' - לא מפסיד להו.

מיתיבי: ר"א [רבי אליעזר] אומר ממשמע שנאמר (שמות כב כג) וחרה אפי והרגתי אתכם [בחרב, והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים] - יודע אני ש'נשותיהם אלמנות ובניהם יתומים'!? אלא מה ת"ל 'והיו נשיכם וגו'? מלמד שנשותיהם מבקשות לינשא ואין מניחין אותן ובניהן רוצים לירד לנכסי אביהן ואין מניחין אותן ^[61].

אמר רבא: 'לירד ולמכור' תנן [יורדים ואינם רשאים למכור].

הוה עובדא בנהרדעא ^[62] ופשטה רב ששת ^[63] מהא מתני'; אמר ליה רב עמרם: דלמא 'לירד ולמכור' תנן ^[64]?

אמר ליה: דלמא מפומבדיתא את, דמעיילין פילא בקופא דמחטא ^[65]? והא דומיא דנשותיהם [ובניהם] קתני: מה התם כלל לא - אף הכא נמי כלל לא.

ו'מורידין קרוב לנכסי שבוי' תנאי היא [ואין אומרים 'לימא רב 'הלכה כתנא קמא' ושמואל 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל'? תוספות ד"ה היורד: וי"ל דלא שמיע להו ברייתא; אי נמי דמפכי להו], דתניא:

היורד לנכסי שבוי [עיין תוספות] אין מוציאין אותו מידו; ולא עוד אלא אפילו שמע שממשמשין ובאין וקדם ותלש ^[66] ואכל - הרי זה זריז ^[67] ונשכר ^[68]; ואלו הן נכסי שבויין ^[69]: הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן המורישין הלכו להם למדינת הים ושמעו בהן שמת;

היורד לנכסי נטושים ^[70] - מוציאין אותו מידו ואלו הן נכסי נטושים: הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן המורישין הלכו להם למדינת הים ולא שמעו בהם שמת; ואמר רבן שמעון בן גמליאל: שמעתי שהנטושים כשבויין ^[71];

היורד לנכסי רטושים ^[72] - מוציאין אותו מידו; ואלו הן נכסי רטושים: הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן המורישין כאן ואינו יודע להיכן הלכו';

מאי שנא הנך דקרו להו 'נטושים' ומאי שנא הני דקרו להו 'רטושים'?

הערות

^ וכיון דטעמא בהכי - מה לי כלי מה לי מעות? והיכי תיסק אדעתין למימר דבמעות מודה להו לרבנן? ואמאי אצטריך למתנייה
^ לאשמועינן מילתא דרבנן תננהו לתרוייהו: ואי תנא 'כלים' ברישא - הכי נמי דלא אצטריך תו למתני 'מעות' אבל השתא דתני מעות ברישא - תני כלים למימר: לא זו בלבד דליכא פסידא דשבירת כלי, אלא אף זו דאיכא פסידא דגדול אמרינן הכי
^ על ידי עכברים או ריקבון
^ למוכרן וטעמא מפרש בגמרא
^ חביבה עליו על ידי שעמל בהן(Note: מהו עמל זה? האם גם דבר שקנה? או רק שיצר? ), וקב שישאר לו מהם הוא רוצה
^ מתשעה קבין של אחרים שיקח בדמיהן אם ימכרם
^ ואסור להאכילו לזרים
^ הואיל ואסור למוכרן משום דרוצה אדם בקב שלו - הרי הן בחזקת קיימים, ומותר בעל הבית לעשותן תרומה ומעשר על פירות שיש לו בביתו
^ איסור מכירה - משום הא הוא? והיכי תלי תנא עשייתו באיסור מכירה
^ שמא עשאן המפקיד תרומה
^ הרי הן בחזקת שלא נמכרו, ו
^ דמתניתין
^ כדרך שאר תבואות, כמו שמפורש במשנתינו (לקמן דף מ.): לחיטין ולאורז תשעה חצאי קבין לכור
^ אם אבודין
^ אפילו רבנן מודו:
^ הא דרבי יוחנן, דאי איכא למיחש ל'שמא עשאן בעליהן תרומה' - אפילו ביותר מכדי חסרונן נמי אסור למזבנינהו
^ דוקא אמר רב כהנא שאם תשעה קבין הן נוח לו שיאבדו עד קב, ואל ימכרם, דהוה ליה יותר מכדי חסרונן, ופליגא הא דרבי יוחנן עליה
^ או
^ שפת יתר
^ או לאו דוקא 'תשעה קבין' נקט, אלא נוח לו שיהא נפסד קצת, ולעולם כדי חסרונן ותו לא
^ לרבי יוחנן
^ בעל הבית
^ שאין פירותיו מתוקנין, שאין אלו קיימין שהוא סומך עליהן
^ ופרכינן
^ בתמיה
^ ונמצא המוכר מאכיל תרומה לזרים
^ בזול, שאין עליה קופצין לקנותה: שאינה נאכלת אלא לכהנים, וצריכה שימור בטהרה
^ לזמן מרובה יש באבודן יתר מכדי חסרונן
^ שאין אדם משהא טבלים כל כך זמן מרובה כזה מלתקנן
^ יצא טעם דובשנו והחמיץ:'אשמלי"ר בלע"ז (כדאתמר) (איוב לא יב) [כי אש היא עד אבדון תאכל] ובכל תבואתי תשרש: תעקר שרשיה; וכמו 'עד לא ירתק חבל הכסף [ותרוץ גלת הזהב, ותשבר כד על המבוע, ונרץ הגלגל אל הבור] (קהלת יב ו): יפתחו רתוקות עבותיה
^ לקמיה מפרש מאי תקנה יש עוד: הלא כל קילקול העתיד לבא כבר בא הוא
^ שלא יחשדוהו שמא לקחן בזול
^ מחליפין פרוטות נחושת בסלעי כסף, מפני שהפרוטות מתעפשות ונפסלות
^ מאכל שגובין מבעלי בתים לחלק לעניים בכל יום
^ ואיכא למאן דאמר 'לא יגע', ואת אמרת 'דברי הכל מוכרן'
^ מאחר שעמדו בקלקולם - הרי כבר עמדו, ולא יתקלקלו מעתה יותר; אבל שאר פירות הולכין ומרקיבין תמיד
^ דקתני 'מוכרן'
^ לסוך עורות
^ לכתישא שעל הגמל: שגבו כתוש ומסוקב מחמת משאוי; איישר"א בלע"ז
^ הכלי שהיה בתוכו יתקלקל אם ישהא בתוכו
^ רבי מאיר ורבנן, מאחר שמודה רבי מאיר ביתר מכדי חסרונן [שמוכר]
^ כגון יתר מכדי חסרונן
^ כגון בכדי חסרון דריקבון פירות, וקילקול הקנקן דיין והחמיץ
^ בגט פשוט (ב"ב קעג:)
^ דמסכת גיטין (דף עד.)
^ ב'דיני ממונות' השני (סנהדרין לא.): שנחלקו בשני מחלוקות במביא שטר ראיה לסתור את הדין; בראשונה הלכה כמותו, ובאחרונה אין הלכה כמותו
^ רבה אמר: בכללא אמר רבי יוחנן, ורבי אבא אמר: לאו בכללא אמר רבי יוחנן, אלא יש מהן שהלכה כמותו [ורבי יוחנן לא אמר שהלכה כרבן שמעון בן גמליאל במשנתנו]
^ הראוי לירש
^ לקרקעות שבוי לעובדן ולשומרן עד שיבאו הבעלים; ולקמן פליגי בא אמוראי
^ דמוכרן
^ אם יניחם שם, אבל גבי קרקעות וכרמים - אף על פי שמתקלקלות קצת - לא כליא קרנא
^ דאמר לעיל 'רוצה אדם בקב שלו'
^ דאמר 'שמא עשאן תרומה ומעשר'
^ מתניתין ו'נכסי שבוי', ואיכא דאית ליה מוכרין פירות האבודין ולית ליה 'מורידין'
^ הראוי ליורשו ואין קרוב ממנו
^ דאם יבאו הבעלים קודם שיאכל זה הפירות - יטול זה כשאר אריסין, ויחזיר השאר, ואם יבאו עדים שמת - ירש הכל
^ ולא יזבל הקרעות, ויזרעם תמיד, ויכחישם
^ לקמן:
^ וכולם, אם יבאו הבעלים
^ שמין לזה חלקו בכל שנה שעבד בה כמנהג אריסי העיר: אם מחצה אם שליש אם רביע
^ שילכו בשבי ולא ידעו בניהם אם חיים אם מתים, ויהיו נשיהם אלמנות לעולם, שאין בית דין מניחין אותן לינשא, ובניהם כיתומים שלא ירשו נכסיהם; ושתי קללות הן: אחת של חרב ואחת של שבי; שמע מינה אין מורידין
^ בשבוי שירד יורשו לנכסיו
^ דאין מורידין
^ [קתני] תנא דאין מניחין, אבל לעשות ולאכול וליטול כאריס שפיר דמי
^ ומשני שנוייא דחיקא, כמבקש להכניס פיל שהוא חיה גדולה בנקב מחט
^ פירות שנה זו
^ מהיר לזכות בשלו בטרם יפסיד
^ בזריזותו
^ דאמר 'אין מוציאין אותם מידו'
^ שהנכסים נטושין
^ ואין מוציאין מידו
^ שהנכסים רטושים ולקמן מפרש להו: 'רטושין' משמע שעזבום בעלים מדעתם והלכו להם; דכיון דהיה לו לצוות 'הורידו יורשיי לנכסי' ולא צוה - שמע מינה לא ניחא ליה; ונטושים שנטשום בעליהם בעל כרחן, כגון שנשבו; והיינו תנאי: דרבן שמעון סבר 'מורידין' ורבנן סברי 'אין מורידין'

[1] וכיון דטעמא בהכי - מה לי כלי מה לי מעות? והיכי תיסק אדעתין למימר דבמעות מודה להו לרבנן? ואמאי אצטריך למתנייה

[2] לאשמועינן מילתא דרבנן תננהו לתרוייהו: ואי תנא 'כלים' ברישא - הכי נמי דלא אצטריך תו למתני 'מעות' אבל השתא דתני מעות ברישא - תני כלים למימר: לא זו בלבד דליכא פסידא דשבירת כלי, אלא אף זו דאיכא פסידא דגדול אמרינן הכי

[3] על ידי עכברים או ריקבון

[4] למוכרן וטעמא מפרש בגמרא

[5] חביבה עליו על ידי שעמל בהן(Note: מהו עמל זה? האם גם דבר שקנה? או רק שיצר? ), וקב שישאר לו מהם הוא רוצה

[6] מתשעה קבין של אחרים שיקח בדמיהן אם ימכרם

[7] ואסור להאכילו לזרים

[8] הואיל ואסור למוכרן משום דרוצה אדם בקב שלו - הרי הן בחזקת קיימים, ומותר בעל הבית לעשותן תרומה ומעשר על פירות שיש לו בביתו

[9] איסור מכירה - משום הא הוא? והיכי תלי תנא עשייתו באיסור מכירה

[10] שמא עשאן המפקיד תרומה

[11] הרי הן בחזקת שלא נמכרו, ו

[12] דמתניתין

[13] כדרך שאר תבואות, כמו שמפורש במשנתינו (לקמן דף מ.): לחיטין ולאורז תשעה חצאי קבין לכור

[14] אם אבודין

[15] אפילו רבנן מודו:

[16] הא דרבי יוחנן, דאי איכא למיחש ל'שמא עשאן בעליהן תרומה' - אפילו ביותר מכדי חסרונן נמי אסור למזבנינהו

[17] דוקא אמר רב כהנא שאם תשעה קבין הן נוח לו שיאבדו עד קב, ואל ימכרם, דהוה ליה יותר מכדי חסרונן, ופליגא הא דרבי יוחנן עליה

[18] או

[19] שפת יתר

[20] או לאו דוקא 'תשעה קבין' נקט, אלא נוח לו שיהא נפסד קצת, ולעולם כדי חסרונן ותו לא

[21] לרבי יוחנן

[22] בעל הבית

[23] שאין פירותיו מתוקנין, שאין אלו קיימין שהוא סומך עליהן

[24] ופרכינן

[25] בתמיה

[26] ונמצא המוכר מאכיל תרומה לזרים

[27] בזול, שאין עליה קופצין לקנותה: שאינה נאכלת אלא לכהנים, וצריכה שימור בטהרה

[28] לזמן מרובה יש באבודן יתר מכדי חסרונן

[29] שאין אדם משהא טבלים כל כך זמן מרובה כזה מלתקנן

[30] יצא טעם דובשנו והחמיץ:'אשמלי"ר בלע"ז (כדאתמר) (איוב לא יב) [כי אש היא עד אבדון תאכל] ובכל תבואתי תשרש: תעקר שרשיה; וכמו 'עד לא ירתק חבל הכסף [ותרוץ גלת הזהב, ותשבר כד על המבוע, ונרץ הגלגל אל הבור] (קהלת יב ו): יפתחו רתוקות עבותיה

[31] לקמיה מפרש מאי תקנה יש עוד: הלא כל קילקול העתיד לבא כבר בא הוא

[32] שלא יחשדוהו שמא לקחן בזול

[33] מחליפין פרוטות נחושת בסלעי כסף, מפני שהפרוטות מתעפשות ונפסלות

[34] מאכל שגובין מבעלי בתים לחלק לעניים בכל יום

[35] ואיכא למאן דאמר 'לא יגע', ואת אמרת 'דברי הכל מוכרן'

[36] מאחר שעמדו בקלקולם - הרי כבר עמדו, ולא יתקלקלו מעתה יותר; אבל שאר פירות הולכין ומרקיבין תמיד

[37] דקתני 'מוכרן'

[38] לסוך עורות

[39] לכתישא שעל הגמל: שגבו כתוש ומסוקב מחמת משאוי; איישר"א בלע"ז

[40] הכלי שהיה בתוכו יתקלקל אם ישהא בתוכו

[41] רבי מאיר ורבנן, מאחר שמודה רבי מאיר ביתר מכדי חסרונן [שמוכר]

[42] כגון יתר מכדי חסרונן

[43] כגון בכדי חסרון דריקבון פירות, וקילקול הקנקן דיין והחמיץ

[44] בגט פשוט (ב"ב קעג:)

[45] דמסכת גיטין (דף עד.)

[46] ב'דיני ממונות' השני (סנהדרין לא.): שנחלקו בשני מחלוקות במביא שטר ראיה לסתור את הדין; בראשונה הלכה כמותו, ובאחרונה אין הלכה כמותו

[47] רבה אמר: בכללא אמר רבי יוחנן, ורבי אבא אמר: לאו בכללא אמר רבי יוחנן, אלא יש מהן שהלכה כמותו [ורבי יוחנן לא אמר שהלכה כרבן שמעון בן גמליאל במשנתנו]

[48] הראוי לירש

[49] לקרקעות שבוי לעובדן ולשומרן עד שיבאו הבעלים; ולקמן פליגי בא אמוראי

[50] דמוכרן

[51] אם יניחם שם, אבל גבי קרקעות וכרמים - אף על פי שמתקלקלות קצת - לא כליא קרנא

[52] דאמר לעיל 'רוצה אדם בקב שלו'

[53] דאמר 'שמא עשאן תרומה ומעשר'

[54] מתניתין ו'נכסי שבוי', ואיכא דאית ליה מוכרין פירות האבודין ולית ליה 'מורידין'

[55] הראוי ליורשו ואין קרוב ממנו

[56] דאם יבאו הבעלים קודם שיאכל זה הפירות - יטול זה כשאר אריסין, ויחזיר השאר, ואם יבאו עדים שמת - ירש הכל

[57] ולא יזבל הקרעות, ויזרעם תמיד, ויכחישם

[58] לקמן:

[59] וכולם, אם יבאו הבעלים

[60] שמין לזה חלקו בכל שנה שעבד בה כמנהג אריסי העיר: אם מחצה אם שליש אם רביע

[61] שילכו בשבי ולא ידעו בניהם אם חיים אם מתים, ויהיו נשיהם אלמנות לעולם, שאין בית דין מניחין אותן לינשא, ובניהם כיתומים שלא ירשו נכסיהם; ושתי קללות הן: אחת של חרב ואחת של שבי; שמע מינה אין מורידין

[62] בשבוי שירד יורשו לנכסיו

[63] דאין מורידין

[64] [קתני] תנא דאין מניחין, אבל לעשות ולאכול וליטול כאריס שפיר דמי

[65] ומשני שנוייא דחיקא, כמבקש להכניס פיל שהוא חיה גדולה בנקב מחט

[66] פירות שנה זו

[67] מהיר לזכות בשלו בטרם יפסיד

[68] בזריזותו

[69] דאמר 'אין מוציאין אותם מידו'

[70] שהנכסים נטושין

[71] ואין מוציאין מידו

[72] שהנכסים רטושים ולקמן מפרש להו: 'רטושין' משמע שעזבום בעלים מדעתם והלכו להם; דכיון דהיה לו לצוות 'הורידו יורשיי לנכסי' ולא צוה - שמע מינה לא ניחא ליה; ונטושים שנטשום בעליהם בעל כרחן, כגון שנשבו; והיינו תנאי: דרבן שמעון סבר 'מורידין' ורבנן סברי 'אין מורידין'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]