ביאור:בבלי בבא מציעא דף צה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

עד שיפרוט לך הכתוב 'יחדו' ^[1].'

אפילו תימא רבי יאשיה, לחלק הכא לא צריך; מאי טעמא? סברא הוא ^[2]: מה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא ^[3].

גניבה ואבידה בשואל מנא לן? וכי תימא: נילף משבורה ומתה, - מה לשבורה ומתה דלא אפשר למיטרח ואתויי, תאמר בגניבה ואבידה דאפשר למיטרח ואתויי ^[4]!?

אלא כי הא, דתניא (שמות כב יג) [וכי ישאל איש מעם רעהו] ונשבר או מת [בעליו אין עמו שלם ישלם] אין לי אלא שבורה ומתה, גניבה ואבידה מנין? אמרת קל וחומר: ומה שומר שכר, שפטור משבורה ומתה - חייב בגניבה ואבידה, שואל, שחייב בשבורה ומתה - אינו דין שחייב בגניבה ואבידה! וזה הוא קל וחומר שאין עליו תשובה ^[5].

מאי 'אין עליו תשובה' ^[6]?

וכי תימא: איכא למיפרך: מה לשומר שכר שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת לסטים מזויין ^[7] - ^[8] אפילו הכי ^[9]: קרנא דשואל ^[10] עדיפא ^[11].

איבעית אימא: קסבר לסטים מזויין גזלן הוא ^[12].

אשכחן ^[13] לחיוב ^[14], לפטור ^[15] מנא לן? וכי תימא נילף משבורה ומתה - מה לשבורה ומתה שכן אונס?!

אלא גמר משומר שכר ^[16].

ושומר שכר גופיה מנלן? גמרי חיובא דשומר שכר ^[17] מחיובא ^[18] דשואל: מה להלן בבעלים פטור אף כאן בבעלים פטור.

במאי גמר? אי במה מצינו - איכא למיפרך, כדפרכינן: שכן אונס!

אלא: אמר קרא (שמות כב יג) וכי ישאל [איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם] וי"ו מוסיף על ענין ראשון, וילמד עליון מתחתון.

ואכתי שואל משומר שכר לא גמר, דאיכא למיפרך: מה לשומר שכר ^[19] שכן פטור בשבורה ומתה ^[20], תאמר בשואל ^[21] שחייב בשבורה ומתה ^[22]?!

אלא גניבה ואבידה בשואל לחיובא ^[23] מנלן? דגמר ^[24] משומר שכר; ^[25] דיו לבא מן הדין להיות כנדון ^[26]: מה ^[27] גניבה ואבידה דשומר שכר - בבעלים פטור ^[28], אף גניבה ואבידה דשואל נמי: בבעלים פטור!?

הניחא למאן דאית ליה דיו, אלא למאן דלית ליה דיו ^[29] - מאי איכא למימר?

אלא אמר קרא: (שמות כב יג) וכי ישאל [איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם] וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון ^[30] מתחתון ^[31] ותחתון מעליון ^[32].

איתמר: פשיעה בבעלים ^[33]: פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר חייב וחד אמר פטור.

מאן דאמר 'חייב' - קסבר מקרא ^[34] נדרש לפניו ^[35] ולא לפני פניו ^[36], הלכך: 'אם בעליו עמו' - אשומר חנם ^[37] לא כתיב, ופשיעה נמי בשומר שכר ובשואל לא כתיב; הלכך בשומר שכר ובשואל לחיוב ^[38] אתיא בקל וחומר משומר חנם, אבל בבעלים לפטור אף בשומר שכר ובשואל – לא ^[39]; מאי טעמא? ^[40]כי כתיב 'אם בעליו עמו לא ישלם' - אשואל ואשומר שכר אהנך חיובי דכתיב בהו בהדיא הוא דמיכתב ^[41];

מאן דאמר 'פטור' - קסבר מקרא נדרש לפניו ולפני פניו ^[42]; וכי כתיב 'אם בעליו עמו' - אשומר חנם נמי כתיב.

תנן: 'השואל הפרה ^[43] ושאל בעליה עמה; השואל הפרה ושכר בעליה עמה; שאל בעליה או שכרן ואחר כך שאל הפרה ומתה – פטור' ואילו שומר חנם ^[44] לא קתני ^[45]!

ולטעמיך 'שומר שכר' מי קתני? אלא תנא מילתא

עמוד ב

דכתיבא בהדיא ^[46] קתני ^[47], ^[48] דאתיא מדרשא ^[49] - לא קתני.

תא שמע ^[50]: 'שאלהּ ושאל בעליה עמה, שכרהּ ושכר בעליה עמה, שאלהּ ושכר בעליה עמה, שכרהּ ושאל בעליה עמה: אף על פי שהבעלים עושין מלאכה במקום אחר ^[51] ומתה – פטור' סברוה: הא מני? רבי יהודה היא, דאמר 'שוכר כשומר שכר דמי ^[52]' והא האי תנא קתני מילתא דאתיא מדרשא, ואילו שומר חנם לא קתני!

הא מני? רבי מאיר היא, דאמר שוכר כשומר חנם דמי, ותנא שומר חנם ^[53] - והוא הדין לשומר שכר ^[54].

איבעית אימא ^[55]: כדמחליף רבה בר אבוה ותני: שוכר - כיצד משלם? רבי מאיר אומר: כשומר שכר; רבי יהודה אומר: כשומר חנם [ואז הברייתא כרבי יהודה].

אמר רב המנונא: 'לעולם הוא חייב ^[56] עד שתהא פרה וחורש בה, חמור ומחמר אחריה ^[57], ועד שיהו בעלים משעת שאילה עד שעת שבורה ומתה'; אלמא קסבר 'בעליו עמו' - אכולה מילתא משמע.

מתיב רבא: 'שאלהּ ושאל בעליה עמה; שכרהּ ושכר בעליה עמה; שכרהּ ושאל בעליה עמה; שאלהּ ושכר בעליה עמה, אף על פי שהבעלים עושין מלאכה במקום אחר ומתה – פטור' מאי? לאו במלאכה אחרת?

לא, באותה מלאכה.

אלא מאי 'מקום אחר'?

דקא מרפי ואזיל קמהּ ^[58].

והא מדסיפא על גבה ^[59] הוי רישא ^[60] במלאכה אחרת, דקתני סיפא 'שאלהּ ואחר כך שאל בעליה, שכרהּ ואחר כך שכר בעליה עמה, אף על פי שהבעלים חורשין על גביה ומתה – חייב ^[61].

אמרי: רישא וסיפא באותה מלאכה ^[62] ורישא רבותא קא משמע לן וסיפא רבותא קא משמע לן: רישא רבותא קא משמע לן: דאף על גב דלאו על גבה אלא באותה מלאכה, כיון דהוו בעלים בשעת שאילה – פטור; וסיפא רבותא קא משמע לן: דאף על גב דעל גבה, כיון דלא הוו בעלים בשעת שאילה – חייב.

האי מאי? אי אמרת בשלמא רישא במלאכה אחרת וסיפא באותה מלאכה היינו רבותא, אלא אי אמרת רישא וסיפא באותה מלאכה - מאי רבותא? אידי ואידי באותה מלאכה ^[63] הוי ^[64]? ועוד ^[65], תניא: ממשמע שנאמר (שמות כב יד) אם בעליו עמו לא ישלם [אם שכיר הוא בא בשכרו] - איני יודע שאם בעליו אין עמו שלם ישלם? אלא מה תלמוד לומר (שמות כב יג) [וכי ישאל איש מעם רעהו, ונשבר או מת] בעליו אין עמו [שלם ישלם]? - לומר לך: היה עמו בשעת שאילה - אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה; היה עמו בשעת שבורה ומתה - צריך להיות עמו בשעת שאילה ^[66],

ותניא אידך: ממשמע שנאמר ^[67] 'בעליו אין עמו שלם ישלם' איני יודע שאם בעליו עמו לא ישלם? אלא מה תלמוד לומר 'אם בעליו עמו'? - לומר לך: כיון שיצאה מרשות משאיל שעה אחת בבעלים ומתה – פטור' ^[68] - תיובתא דרב המנונא? ^[69].

תיובתא.

^[70]:

אביי סבר לה כרבי יאשיה [לעיל סוף צד,ב; סנהדרין סו,א; פה,ב] ^[71] ומתרץ לקראי ^[72] כרבי יאשיה ^[73]

רבא סבר לה כרבי יונתן ומתרץ לקראי כרבי יונתן ^[74]:

^[75] אביי סבר לה כרבי יאשיה ומתרץ לקראי כרבי יאשיה: 'בעליו אין עמו שלם ישלם': טעמא דליתיה בתרוייהו, הא איתיה בחדא וליתיה בחדא – פטור ^[76]; והא כתיב 'אם בעליו עמו לא ישלם' - טעמא דאיתיה בתרוייהו ^[77], הא אי איתיה בחדא וליתיה בחדא – מחייב ^[78] 'לומר לך: היה עמו בשעת שאילה אינו צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה, היה עמו בשעת שבורה ומתה - צריך להיות עמו בשעת שאילה.

הערות

^ כמו שפרט לך הכתוב (דברים כב) בחורש שור וחמור; דמדאיצטריך למיכתב 'יחדיו', שמעינן דאי לא כתביה - הוה משמע שלא יחרוש לא בשור ולא בחמור; ו'אביו ואמו קלל' דריש לה בסנהדרין (דף פה:) להביא את המקלל לאחר מיתה
^ דנשבר בלא מת נמי מחייב
^ דהוה ליה [’נשבר’] קטלה פלגא
^ ואיכא למימר יחזור בעליה אחריה, אולי תמצא
^ פירכא
^ מאי 'יש לו לתנא להשיב' דאיצטריך לתנא לאשמועינן דאינה תשובה
^ דלענין מיפטר בתשלומין הוי אונס, וטוען טענת גנב הוי לענין כפל אם נשבע ובאו עדים שהיא אצלו
^ תאמר בשואל שאינו בא לידי כפל, דכי טעין ואמר "לסטים מזויין בא עלי ונטל" מחייב את עצמו בקרן
^ אין זו תשובה
^ דקרנא דמחייבת ליה לשואל מכי טעין 'לסטים מזויין נטלה' ואפילו לא נשבע לשקר
^ עדיפא להיות חמורה משומר שכר הבא לידי כפל [רק] אם כפר ונשבע על כך לשקר, ואם אמת אמר - פטור מן הקרן
^ ואפילו נשבע שומר שכר על כך לשקר, ונמצא שהיה אצלו - לא מחייב כפל, שאין כפל אלא בגונב או בפוטר עצמו בטענת גנב: שאומר "נגנבה ממני" ונשבע ובאו עדים, ואין זאת אלא בשומר חנם, שפטור בגניבה
^ גניבה ואבידה בשואל
^ בשאין בעליו עמו
^ אם בעליו עמו
^ מה שומר שכר בבעלים פטור בגניבה ואבידה - אף שואל בבעלים פטור
^ דהיינו גניבה ואבידה
^ משבורה ומתה
^ דין הוא שיהא בבעלים פטור אף על הגניבה ואבידה אף על פי שאינו אונס
^ שכן היקל בו הכתוב לפוטרו משבורה ומתה שלא בבעלים
^ שיפטר בבעלים על גניבה ואבידה
^ שהרי החמיר בו לחייבו על שבורה ומתה שלא בבעלים
^ כלומר: אלא היכי ילפינן לה: בבעלים לפטור גניבה ואבידה בשואל, לחיובא שלא בבעלים
^ דילפינן
^ וכיון דמהתם ילפינן
^ דהיינו: שואל, דילפינן בחיובא מקל וחומר משומר שכר - להיות כעין שומר שכר
^ להלן
^ דהא ילפת ליה בהיקשא ד'ילמד עליון מתחתון'
^ רבי טרפון בפרק 'כיצד' בבבא קמא (דף כה.)
^ גניבה ואבידה דשומר שכר
^ מחיובא דשואל: מה שבורה ומתה דשואל בבעלים פטור - אף חיובא דשומר שכר בבעלים פטור
^ מה שומר שכר חייב בגניבה ואבידה שלא בבעלים - אף שואל כן, ומה שומר שכר בבעלים פטור - אף שואל כן, ואין משיבין על ההיקש
^ אחד מן השומרים שפשע כשהיו בעלים במלאכתו
^ אם בעליו עמו (שמות כב)
^ אשומר שכר בהיקשא
^ אשומר חנם: דפרשיות של שומר חנם ושל שומר שכר לא איתקש בוי"ו יתירה, דלא כתיב 'וכי יתן בשומר שכר
^ דכתיבא ביה פשיעה 'על כל דבר פשע'
^ לחייבו שלא בבעלים בפשיעה
^ כלומר: אפילו בשומר שכר ושואל לא הוי פטור
^ דכי גמרינן פשיעה בבעלים - בשומר שכר ובשואל בקל וחומר משומר חנם, דחייב לגמרי הוא, בין בבעלים בין שלא בבעלים, ד
^ אהנך חיובי דכתיב: בשומר שכר ובשואל הוא דכתיב, אבל אפשיעה - דלא כתיבא בהו בהדיא - לא שנא בבעלים לא שנא לא בבעלים
^ בסמיכות הפרשיות, ואף על פי שאין היקש מפורש בהן
^ 'השואל את הפרה' גרסינן בתרוייהו, ולא גרסינן 'השוכר' גבי הפרה אלא גבי בעלים
^ דפרה
^ בבעלים פטור, משום דחיוביה ליתיה אלא בפשיעה, ופשיעה לא פטר בה בבעלים
^ שואל, דכתיב ביה פטור בבעלים בהדיא
^ מתניתין בבעלים פטור
^ שאר שומרים,
^ דאית בהו פטור מדרשא
^ הכא בברייתא גרסינן 'שכרה ושכר בעליה עמה'
^ שלא במקום הפרה, ובלבד שתהא מלאכתו של שואל או של שוכר
^ ותנא שוכר בבעלים פטור, והוא הדין לשומר שכר, אבל שומר חנם לא קתני
^ שאף על פי שאין חיובו אלא פשיעה - פטור בבעלים
^ בין בפשיעה ובין בשאר חיובים
^ אי ניחא לך לאוקמא סתם ברייתא כרבי יהודה טפי מרבי מאיר - אוקמא אשומר חנם, וכרבי יהודה, כמו דמחליף רבה בר אבוה
^ ואפילו בעליו עמו עד שיהא בהמה ובעלים במלאכה אחת, כגון:
^ אם פרה היא - יהא הבעל חורש בפרתו לצורך שואל בשדהו, או אם חמור הוא - יהא בעליו מחמר אחריו
^ חופר והולך בקרקע לפניה במרא תמיד, לרפותה, שהיא קשה
^ ממש, דתנא לה משום רבותא, לאשמועינן דאפילו הכי חייב
^ 'מקום אחר' נמי דנקט לה - משום רבותא, ואפילו הכי פטור - במלאכה אחרת
^ הואיל ולא הוי בשעת שאלה, אף על פי שהיה בשעת שבורה ומתה - אפילו הכי חייב, דבעינן בעלים נשאלים בשעת שאילה דבהמה, כדיליף לה לקמיה
^ וכדאמר רישא דקאזיל ומרפי קמהּ, וסיפא שמנהיגה במלמד הבקר, דהוה ממש 'על גבה'
^ ממש
^ מה לי מרפי קמהּ ומה לי מנהיגה
^ תיובתא לרב המנונא בסיפא דמילתא, דאמר 'בעינן שיהא עמו משעת שאילה עד שעת שבורה'
^ והכי אשמועינן קרא: בעליו אין עמו בשעת שאילה, אף על פי שהיה עמו בשעת שבורה – חייב; ולקמן מתרץ מהיכא משמע ליה הכי
^ שם
^ תניא אידך היא היא, אלא מר דריש בהאי משמעותא, ומר דריש בהאי משמעותא; ולא גבי הדדי תניא
^ בתרוייהו מילתיה במאי דאמר 'אותה מלאכה בעינן' אותביניה מברייתא קמייתא דקתני 'אף על פי שהבעלים עושין במקום אחר' ובמאי דאמר 'עד שתהא עמו בשעת שבורה' - הויא תיובתא מהך ברייתא
^ השתא מהדר לפרושי מהיכא ילפי הני תנאי דבשעת שאילה בעינן ובשעת שבורה ומתה לא בעינן
^ דאמר בעינן חלוק ואף על גב דלא כתיב 'יחדו' כמאן דכתיב דמי, ולא משמע ליה לפרושי אחד אחד בפני עצמו בכל מקום שהזכיר שני דברים ופסק עלייהו דין או איסור
^ דלעיל
^ דמפרש דבשעת שאילה בעינן בשעת שבורה ומתה לא בעינן
^ ורבא מתרץ להו בתר דעתיה דרבי יונתן, דמשמע נמי אחד אחד לעצמו; ומיהו אפילו הכי מצינו למילף שפיר דחדא מינייהו הוא דבעינן
^ 'דתניא' 'ותניא אידך' לא גרסינן, דבכל חדא מתניתא דלעיל שייכי תרוייהו קראי בדרשא;
^ והכי פירוש 'טעמא דליתא בתרוייהו': שלא היה עמו לא בשעת שאילה ולא בשעת שבורה ומתה; דעל כרחך לרבי יאשיה אתרוייהו קאי: דרישא איירי בשאלה ושבורה ומתה, ועלה קאי 'ובעליו אין עמו', ולרבי יאשיה הכי קאמר: בעליו אין עמו - לא בזו ולא בזו, כי היכי דמשמע ליה 'אשר יקלל את אביו ואמו' עד שיקלל שניהם, הכא נמי משמע ליה 'בעליו אין עמו', דהאי 'אֵין' - אתרוייהו קאי: אינו בזו ואינו בזו - הוא 'שלם ישלם', הא ישנו באחד מהן - לא ישלם
^ דמשמע נמי אתרוייהו: ישנו בזו וישנו בזו - הוא דלא משלם
^ הא איתיה בחדא מינייהו – משלם; הא כיצד? על כרחך יש בהן אחת שפוטרתו ויש בהן אחת שאינו פוטרתו, ומאי היא? שאלה פוטרתו, שכירות אינה פוטרתו; ולקמן פריך: 'איפוך אנא'

[1] כמו שפרט לך הכתוב (דברים כב) בחורש שור וחמור; דמדאיצטריך למיכתב 'יחדיו', שמעינן דאי לא כתביה - הוה משמע שלא יחרוש לא בשור ולא בחמור; ו'אביו ואמו קלל' דריש לה בסנהדרין (דף פה:) להביא את המקלל לאחר מיתה

[2] דנשבר בלא מת נמי מחייב

[3] דהוה ליה [’נשבר’] קטלה פלגא

[4] ואיכא למימר יחזור בעליה אחריה, אולי תמצא

[5] פירכא

[6] מאי 'יש לו לתנא להשיב' דאיצטריך לתנא לאשמועינן דאינה תשובה

[7] דלענין מיפטר בתשלומין הוי אונס, וטוען טענת גנב הוי לענין כפל אם נשבע ובאו עדים שהיא אצלו

[8] תאמר בשואל שאינו בא לידי כפל, דכי טעין ואמר "לסטים מזויין בא עלי ונטל" מחייב את עצמו בקרן

[9] אין זו תשובה

[10] דקרנא דמחייבת ליה לשואל מכי טעין 'לסטים מזויין נטלה' ואפילו לא נשבע לשקר

[11] עדיפא להיות חמורה משומר שכר הבא לידי כפל [רק] אם כפר ונשבע על כך לשקר, ואם אמת אמר - פטור מן הקרן

[12] ואפילו נשבע שומר שכר על כך לשקר, ונמצא שהיה אצלו - לא מחייב כפל, שאין כפל אלא בגונב או בפוטר עצמו בטענת גנב: שאומר "נגנבה ממני" ונשבע ובאו עדים, ואין זאת אלא בשומר חנם, שפטור בגניבה

[13] גניבה ואבידה בשואל

[14] בשאין בעליו עמו

[15] אם בעליו עמו

[16] מה שומר שכר בבעלים פטור בגניבה ואבידה - אף שואל בבעלים פטור

[17] דהיינו גניבה ואבידה

[18] משבורה ומתה

[19] דין הוא שיהא בבעלים פטור אף על הגניבה ואבידה אף על פי שאינו אונס

[20] שכן היקל בו הכתוב לפוטרו משבורה ומתה שלא בבעלים

[21] שיפטר בבעלים על גניבה ואבידה

[22] שהרי החמיר בו לחייבו על שבורה ומתה שלא בבעלים

[23] כלומר: אלא היכי ילפינן לה: בבעלים לפטור גניבה ואבידה בשואל, לחיובא שלא בבעלים

[24] דילפינן

[25] וכיון דמהתם ילפינן

[26] דהיינו: שואל, דילפינן בחיובא מקל וחומר משומר שכר - להיות כעין שומר שכר

[27] להלן

[28] דהא ילפת ליה בהיקשא ד'ילמד עליון מתחתון'

[29] רבי טרפון בפרק 'כיצד' בבבא קמא (דף כה.)

[30] גניבה ואבידה דשומר שכר

[31] מחיובא דשואל: מה שבורה ומתה דשואל בבעלים פטור - אף חיובא דשומר שכר בבעלים פטור

[32] מה שומר שכר חייב בגניבה ואבידה שלא בבעלים - אף שואל כן, ומה שומר שכר בבעלים פטור - אף שואל כן, ואין משיבין על ההיקש

[33] אחד מן השומרים שפשע כשהיו בעלים במלאכתו

[34] אם בעליו עמו (שמות כב)

[35] אשומר שכר בהיקשא

[36] אשומר חנם: דפרשיות של שומר חנם ושל שומר שכר לא איתקש בוי"ו יתירה, דלא כתיב 'וכי יתן בשומר שכר

[37] דכתיבא ביה פשיעה 'על כל דבר פשע'

[38] לחייבו שלא בבעלים בפשיעה

[39] כלומר: אפילו בשומר שכר ושואל לא הוי פטור

[40] דכי גמרינן פשיעה בבעלים - בשומר שכר ובשואל בקל וחומר משומר חנם, דחייב לגמרי הוא, בין בבעלים בין שלא בבעלים, ד

[41] אהנך חיובי דכתיב: בשומר שכר ובשואל הוא דכתיב, אבל אפשיעה - דלא כתיבא בהו בהדיא - לא שנא בבעלים לא שנא לא בבעלים

[42] בסמיכות הפרשיות, ואף על פי שאין היקש מפורש בהן

[43] 'השואל את הפרה' גרסינן בתרוייהו, ולא גרסינן 'השוכר' גבי הפרה אלא גבי בעלים

[44] דפרה

[45] בבעלים פטור, משום דחיוביה ליתיה אלא בפשיעה, ופשיעה לא פטר בה בבעלים

[46] שואל, דכתיב ביה פטור בבעלים בהדיא

[47] מתניתין בבעלים פטור

[48] שאר שומרים,

[49] דאית בהו פטור מדרשא

[50] הכא בברייתא גרסינן 'שכרה ושכר בעליה עמה'

[51] שלא במקום הפרה, ובלבד שתהא מלאכתו של שואל או של שוכר

[52] ותנא שוכר בבעלים פטור, והוא הדין לשומר שכר, אבל שומר חנם לא קתני

[53] שאף על פי שאין חיובו אלא פשיעה - פטור בבעלים

[54] בין בפשיעה ובין בשאר חיובים

[55] אי ניחא לך לאוקמא סתם ברייתא כרבי יהודה טפי מרבי מאיר - אוקמא אשומר חנם, וכרבי יהודה, כמו דמחליף רבה בר אבוה

[56] ואפילו בעליו עמו עד שיהא בהמה ובעלים במלאכה אחת, כגון:

[57] אם פרה היא - יהא הבעל חורש בפרתו לצורך שואל בשדהו, או אם חמור הוא - יהא בעליו מחמר אחריו

[58] חופר והולך בקרקע לפניה במרא תמיד, לרפותה, שהיא קשה

[59] ממש, דתנא לה משום רבותא, לאשמועינן דאפילו הכי חייב

[60] 'מקום אחר' נמי דנקט לה - משום רבותא, ואפילו הכי פטור - במלאכה אחרת

[61] הואיל ולא הוי בשעת שאלה, אף על פי שהיה בשעת שבורה ומתה - אפילו הכי חייב, דבעינן בעלים נשאלים בשעת שאילה דבהמה, כדיליף לה לקמיה

[62] וכדאמר רישא דקאזיל ומרפי קמהּ, וסיפא שמנהיגה במלמד הבקר, דהוה ממש 'על גבה'

[63] ממש

[64] מה לי מרפי קמהּ ומה לי מנהיגה

[65] תיובתא לרב המנונא בסיפא דמילתא, דאמר 'בעינן שיהא עמו משעת שאילה עד שעת שבורה'

[66] והכי אשמועינן קרא: בעליו אין עמו בשעת שאילה, אף על פי שהיה עמו בשעת שבורה – חייב; ולקמן מתרץ מהיכא משמע ליה הכי

[67] שם

[68] תניא אידך היא היא, אלא מר דריש בהאי משמעותא, ומר דריש בהאי משמעותא; ולא גבי הדדי תניא

[69] בתרוייהו מילתיה במאי דאמר 'אותה מלאכה בעינן' אותביניה מברייתא קמייתא דקתני 'אף על פי שהבעלים עושין במקום אחר' ובמאי דאמר 'עד שתהא עמו בשעת שבורה' - הויא תיובתא מהך ברייתא

[70] השתא מהדר לפרושי מהיכא ילפי הני תנאי דבשעת שאילה בעינן ובשעת שבורה ומתה לא בעינן

[71] דאמר בעינן חלוק ואף על גב דלא כתיב 'יחדו' כמאן דכתיב דמי, ולא משמע ליה לפרושי אחד אחד בפני עצמו בכל מקום שהזכיר שני דברים ופסק עלייהו דין או איסור

[72] דלעיל

[73] דמפרש דבשעת שאילה בעינן בשעת שבורה ומתה לא בעינן

[74] ורבא מתרץ להו בתר דעתיה דרבי יונתן, דמשמע נמי אחד אחד לעצמו; ומיהו אפילו הכי מצינו למילף שפיר דחדא מינייהו הוא דבעינן

[75] 'דתניא' 'ותניא אידך' לא גרסינן, דבכל חדא מתניתא דלעיל שייכי תרוייהו קראי בדרשא;

[76] והכי פירוש 'טעמא דליתא בתרוייהו': שלא היה עמו לא בשעת שאילה ולא בשעת שבורה ומתה; דעל כרחך לרבי יאשיה אתרוייהו קאי: דרישא איירי בשאלה ושבורה ומתה, ועלה קאי 'ובעליו אין עמו', ולרבי יאשיה הכי קאמר: בעליו אין עמו - לא בזו ולא בזו, כי היכי דמשמע ליה 'אשר יקלל את אביו ואמו' עד שיקלל שניהם, הכא נמי משמע ליה 'בעליו אין עמו', דהאי 'אֵין' - אתרוייהו קאי: אינו בזו ואינו בזו - הוא 'שלם ישלם', הא ישנו באחד מהן - לא ישלם

[77] דמשמע נמי אתרוייהו: ישנו בזו וישנו בזו - הוא דלא משלם

[78] הא איתיה בחדא מינייהו – משלם; הא כיצד? על כרחך יש בהן אחת שפוטרתו ויש בהן אחת שאינו פוטרתו, ומאי היא? שאלה פוטרתו, שכירות אינה פוטרתו; ולקמן פריך: 'איפוך אנא'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]