קטגוריה:בראשית לט א

עריכה

דון יצחק אברבנאל

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויוסף הורד מצרים וגו' עד סוף הסדר. ויש בפרשיות האלו גם כן שאלות והם אלו:

השאלה הא' ויהי י"י את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי וזכר בפסוק מלת ויהי ג' פעמי' והוא כפל מבואר והיה לו לומר ויהי י"י את יוסף ויצלח בבית אדניו המצרי:

השאלה הב' במה שזכר שהפקיד אדוניו כל אשר לו בידו כי ראשונה אמר ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו ואח"כ חזר לומר ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה והוא כפל מבואר:

השאלה הג' למה אשת אדוניו פרסמה הדבר ההוא והנה בזה פגמה את עצמ' וטוב היה לה לשתוק מפני כבודה גם כי לכל זמן ואולי כי בפעם אחרת תפתהו ותוכל לו ולכל אשר תחפוץ תטנו האם סכלה עשות:

השאלה הד' באמרו חטאו משקה מלך מצרים והאופה לאדוניהם למלך מצרים ואח"כ אמר ויקצוף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר האופי' כי למה לא קראם בראשונ' סריסי' ולא שר המשקי' ולא שר האופי' כשספר חטאם ולענין הקצף קראם סריסים ושרים:

השאלה הה' באמרו ויחלמו חלום שניהם איש חלומו בלילה אחד והוא שאתה שתראה שפעמי' יקרא הכתוב חלומותיהם חלום אחד כמ"ש ויחלמו חלום שניהם ואמר חלום חלמנו ופותר אין אותו ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא ופעם יאמר שהיו חלומות מתחלפים כמ"ש איש חלומו ובספור חלומותיהם היו מתחלפים:

השאלה הו' באמרו איש כפתרון חלומו האם נאמר שכל אחד מהם חלם חלומו וחלם ג"כ פתרון חלומו של חבירו כדברי רש"י והנה אם היה הדב' כן למה היו מצטערין ופות' אין אותו כי כל א' יספר לחבירו:

השאלה הז' למה חזר לומ' המשקה והאופה אשר למלך מצרי' אשר אסורים בבית הסוה'. ובידוע שבהם ידב'. וכבר זכרו הכתו' שהם היו האסורי' שם והם היו החולמי' ואליה' יאמר הכתוב מדוע פניכם רעים:

השאלה הח' למה אמר וישאל את סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית אדוניו וכבר זכר הכתוב שעליה' היה הספור ולמה זה חזר להזכירם ראוי שיאמר בלבד וישאל אותם. והרמב"ן השיב על זה כי בא להודיענו חוזק לבו ובטחונו בחכמתו כי לא פחד מלשאול פני שרים גדולים ולפתור להם חלומותיהם בין לטוב בין לרע ואינו נכון כי הוא היה שואל בזה לבד מדוע פניכם רעים ועדין לא ידע שחלמו ולא היה בשאלה הזאת סכנה:

השאלה הט' מי הגיד ליוסף ששלש' השריגים שלש' ימים הם וכן שלש' הסלים ומה ראה לפתור האח' לחיים והכבוד והאח' לתלו' על העץ בהיו' חלומותיהם שוים ומתדמי' מאד זה לזה כמו שיתבאר כי א"א שידע זה כי אם בדרכים מתיחסים ונאותים לפתרון:

השאלה הי' בכפל הדברים שאמר יוסף כי אם זכרתני אתך וחזר ואמר והזכרתני אל פרעה וגו' ומה ענין וגם פה לא עשיתי מאומה ומה יורה מלת וגם כפי פשט הכתובים. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם:

ויוסף הורד מצרימה וגו' עד ויהי אחר הדברים האלה. ספר הכתוב שהיה מהשגחת השם אל יוסף שהישמעאלים אשר קנאוהו לא הביאו בארחות' ולא הוליכוהו בארץ מרחקים גם לא מכרוהו לטחון אחרי הריחי' או באומנות פחות ונבזה רב העמל והיגיעה אבל מכרוהו במצרים עיר ואם לבני אדם לפוטיפר שהיה סריס פרעה שר מגדולי סריסיו ובענין הסריסי' יש דעות לחז"ל מהם אמרו שהיו סריסים ממש נעדרי המשגל ומהם אמרו שהם שרי' והוא היותר נראה בעיני. וזכר שהיה שר הטבחים ממונה על הריגת בני אדם ועל מאסרם ולכן היה בית הסוהר מתחת ידו ובביתו ושר בית הסוהר ממונה תחתיו. והנה יוסף עם היותו עבד מושלים תמיד היתה יראת אלדים לנגד עיניו ובכל מעשיו שוה י"י לנגדו תמיד ועל זה אמר ויהי י"י את יוסף שהיה תמיד לנגד עיניו ובשכר זה היה איש מצליח בכל אשר יעשה. והיותר נכון בעיני שזכר הכתוב שלשה חסדים גדולים שעשה הקדוש ברוך הוא עם יוסף שמה. הראשון כי עם היותו עבד ורוחו עצב היה השפע האלדי תמיד עמו באופן שבשמעו חלום היה פותר אותו כפי מה שעתיד להיות ולא היה אפשר שיהיה זה בתבונה ודעת פשוטה ובכח משער בלבד כי מה שיהיה זה פעמים יגיד האמת ופעמים לא יגידוהו אלא שרוח אלדים מדבר בו ומלתו על לשונו ומפני כן לא היה נופל דבר מדבריו ארצה. גם היה רואה תמיד חלומות צודקים להישרתו ועל זה אמר ויהי י"י את יוסף. והשני הוא שהיה מצליח בכל עניניו המעשיים ועל זה נאמר ויהי איש מצליח שבכל אשר יפנה יצליח. והג' שעם היות דרך השרים כשיקנו עבד להניחו בעבודתם בשדה וכל שכן המצריים את העבריים שהם שנואים להם להיותם אוכלי בשר הנה השם היטב עמו בבית אדוניו להניחו בביתו במצרים אשר שם ינוח לו ולא שלחו השדה לעמול שמה. ועל זה אמר ויהי בבית אדוניו המצרי. ולהיותם חסדים נבדלים אמר בכל אחד מהם ויהי והותרה בזה השאלה הא'. וכאשר ראה אדוניו כי י"י אתו ר"ל שהיה בו דעת עליון ויראת שמים וכאלו יועצו בעניניו וראה כל כך החסד הגדול שכל מה שהוא עושה י"י מצליח בידו מצא יוסף חן בעיניו. ואפשר עוד לפרש וירא אדוניו כי י"י אתו וכל אשר הוא עושה י"י מצליח בידו שפעמים הסוחרים ירויחו ויצליחו בסחורתם אבל יהיה זה מתוך המרמות שיעשו כמו שאמרו כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב אבל יוסף לא היה כן כי היה י"י אתו ולנגד עיניו תמיד לא יעשה עולה ולא ימצא בפיו לשון תרמית ועכ"ז י"י מצליח בידו. וע"כ העלהו אדוניו למדרגה כי עד עתה היה משרת בבית אדוניו לא ביתה כי לא בא החדרה לפני אדניו לשרתו ועתה הגדיל עבודתו בשלשה דברים. הא' שהיה משרת את פני אדוניו ר"ל מלבישו ומאכילו וזהו וישרת אותו והב' שהפקידו על כל הבית שהוא הפקיד ומצוה לכל עבדי הבית לעשות כל אחד העבודה הראויה לו לעבוד. והשלישי שכל אשר לו נתן בידו כי עשאו שומר אוצרותיו ועשרו והיה מהשגחת השם שמאז הפקיד אותו בביתו ועל כל אשר יש לו ויברך י"י את בית המצרי בגלל יוסף ולא די שברך עניני הבית שהיו ביד יוסף אבל גם היתה ברכת י"י בכל אשר יש לו בבית ובשדה אע"פ שלא היה ביד יוסף להיות פקיד כולל. וכן זכר שעשה את פוטיפר דבר אחר והוא שעזב כל אשר לו ביד יוסף רוצה לומר מבלי כתיבה ומבלי שום חשבון וזהו ולא ידע אתו מאומה כי הנה למעלה אמר ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו בדרך האוצרות אמנם היה יודע אדוניו מה בבית והיה נותן לו חשבון מימים ימימה אבל אחרי שראה הצלחתו וישרו לא ידע אתו מאומה שלא היה שואל ממנו חשבון כמנהג המפקידים וזה טעם ויעזוב. ואמרו כי אם הלחם אשר הוא אוכל ענינו שכל עשרו ונכסיו עזב בידו מבלי חשבון זולת הלחם אשר אדוניו אוכל כי זה לא היה ביד יוסף בהיותו עברי ולא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם וכמו שכתב הראב"ע ואין כפל א"כ בפסוקים והותרה השאלה הב'. ואחרי ששבח הכתוב ליוסף באשר י"י אתו והיותו מצליח שעל כן נשא חן בעיני אדוניו בא לשבחו עוד בהיותו יפה תאר ויפה מראה שבעבורו מצא חן בעיני אשתו. ולפי שפעמי' רבות מעלת האיש והיות הכל מביטים אליו מביא אהבת הנשים אותו לכן אמר כאן ויהי אחר הדברים האלה כי מאשר נעשה שר ופקיד על בית אדוניו והוא יפה תאר ויפה מראה חשבה גברתו בו ואמר ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף להגיד שהיא כמתחננת אליו מאהבתה אותו ונשא' אליו עיניה ע"ד אליך נשאתי את עיני ואמרה לו שכבה עמי כאלו אמרה לו אחרי שאתה מושל בכל הבית משול ג"כ בי. וימאן יוסף ויאמר אל אשת אדוניו וגומר ראשונה אמר שמאן בלבו בלבו להיותו עון פלילי להזדוג במרד ובמעל לאשת אדוניו וכ"ש להוליד בנים לע"א ומלבד זה שמאן בלבו אמר אליה טענותיו להתנצל ממנה הן אדוני וגומר רצה בזה שהאדם אשר יחטא לא יהיה אלא למלא נפשו אם בדבר המועיל ואם בכבוד ואם בערב ואני אין לי בפועל הזה דבר מאל' אם במועיל כי הנה אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי. ואם בכבוד איננו גדול בבית הזה ממני ר"ל בבית המלך אפשר שיהיה הוא גדול ממני אבל בבי' הזה איננו גדול ממני. ואם בערב ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך וגם זה באשר את אשתו באותה בחינה מהאישות ולא בדבר אחר ואם לא נשאר לו כי אם אותך לענין האישות איך אעשה הרעה הגדולה הזאת לעשקו ממנו כי אהיה בוגד וגנב ממה שהופקד אצלי ואף שהוא לא ידע דבר זה ולא אקרא חוטא נגדו אין ספק שהחטא לאלדים יודע הנסתרות וזהו וחטאתי לאלדי'. ואמנם אמרו ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה ענינו אצלי שבפעם הראשונה שמע יוסף דבריה וענה אותה להיותה אשת אדוניו אבל אחר כך פחד אולי ההתמדה תסיתהו כי התמידות יש לו רושם גדול בשנוי והתפעלות ולכן משם והלאה שהיתה מדברת אליו יום יום כזה אחז"ל שי"ב חדשי' היו לא היה שומע דבריה פן יתפתה והיא הגברת יושבת כמנהג הגבירות במצע שש ומשי על הארץ והשרים כשיבואו לדבר עמהן ישכבו עליהן על אותם המצעות ושם ידברו עמהן והנה היא היתה אומר' ליוסף שישכב על המצע ההיא אצלה לשתדבר עמה והוא לא רצה להתקרב אצלה וזהו אמרו ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה וכאשר ראה שהיא לא היתה מקבלת התנצלותו בחר לאטום אזנו ולא ישמע עוד אל דבריה וכ"ש שלא יקרב אליה במקום ישיבתה. ולכן כשהציקה אותה חוזק האהבה והוא לא היה כבר שומע דבריה תפשתהו בבגדו כי חשבה כי אחרי שהעיזה פניה להחזיק בו יבוש מלבזות אותה ולומר לה איני רוצה אותך. והוא לפחדו שמא יתפתה בדבריה ומעשיה ברח מפניה ויצא החוצה ולא המתין לקחת בגדו מידה כדי שלא תחזיק בו ונשקה לו וזהו וינס. גם לא רצה להוציאו מידה בכחו הגדול מפני שהיתה גברתו והסירה אותו מעליו כי היה בגד יתעטף בו כמעיל וצניף כמו שכתב הרמב"ן. והיא בראותה שעזב בגדו בידה וינס ערום החוצה וכן לא יעשה חשבה בודאי כי אם יבא אדוניו ישאלהו מה זאת שבהכרח ישיבו להתנצל עצמו על צאתו ערום לחוץ כשיספר לו אמתת הענין ותגלה רעתה בקהל וזה טעם ויהי כראותה כי עזב בגדו בידה וינס החוצה כי אם לא נס החוצה או לא עזב בגדו בידה לא היתה חושדת אותו שיתגלה הדבר כמו שלא גלהו עד עתה אבל לפי שנס החוצה ערו' מבלי לבוש מי שיראהו בכך וכ"ש אדוניו יתעורר לשאול ממנו מה זאת והוא בהכרח ישיב בספור המאורע ולזה הערימה היא מפני הבושה שלא ימצאוה אנשי הבית ופרסמה הדבר באמר' ראו הביא לנו איש עברי ר"ל ראו אתם מה עשה לי בעלי הביא לנו איש עברי משנואי נפשות המצריי' והפקידו על ביתו והוא בראותו זה מלאו לבו לצחק בי על דרך מפנק מנוער עבדו וגו'. והותרה בזה השאלה הג'. ואין ספק שאדוניו של יוסף למה שראה שי"י אתו לא האמין לדברי אשתו שאם היה מאמין היה ראוי שיהרגהו אבל עכ"פ הנה התפעל מזה ושמו בבית הסוהר שאם לא היה עושה זה היה לבוז בהיות אשתו אומר' כן ואם היה מחריש היה נותן לה לב לזנו' תחתיו. וז"א ויהי כשמוע אדוניו את דברי אשתו כי לא התפעל מהמעשה לפי שלא האמינו ולא ג"כ מהבגד שנמצא בידה כי אין ספק ששאל את יוסף ושהוא ספר לו האמת אלא שהתורה קצרה בזה להיותו מבואר מכח המסופר. לכן לא אמר ויחר אפו על יוסף אלא ויחר אפו בלבד כי חרה אפו במה שדברה אשתו ומה לעשות לה ואשתו אומרת כך היה הדבר ולכן חשב לשומו בבית הסוהר שהי' הסוהר מתחת ידו ובביתו לשבת שם עד יעבור זעם האמנם לא נתנו ביד עבדי השוטרי' לשיוליכוהו בחרפה ובוז בבית הסוהר כמנהג אלא אדוניו בעצמו לקחו בידו והוליכו שם מאשר יקר בעיניו וזהו ויקח אדוני יוסף אותו ויתנהו אל בית הסוהר. גם לא שם אותו במקום אשר האנשים הפחותים אסורים במצות שופטי העיר אלא במקום אשר אסירי המלך אסורים לפי שהיו בבית הסוהר חדרי' ועליות מחולפי' זה מזה והוש' יוסף בחדר ההוא אשר בו אסירי המלך השרים הנאסרים במצותו אסורים. ואמרו ויהי שם בבי' הסוהר ענינו ששמו שמה כי זה יהיה ענשו לשבת שם ימים כרצונו ולא עונש אחר ואמר ויהי י"י את יוסף ויט אליו חסד לפי שעם אדוניו שהיה שר וגדול אמר וימצא חן בעיניו. ואמנם עם שר בית הסוהר שהיה אכזרי ולא יחמול ולא ירחם כי כן יאות לאומנותו שכל היום ישתתף עם אנשים רעים וחטאים ויחס למעשה נס חנו בעיניו ולזה אמר ויהי י"י את יוסף ויט אליו חסד כי זה היה דרך נס כפי רוע טבעו עד שנתן שר בית הטבחים את כל האסורי' ביד יוסף כי הוא היה פקיד על שמירתם בצאתם ובבוא' ולפי שהאסורים הדלים מהם בבית הסוהר יעשו אומנות' כדי להרויח דבר. והיה מהסכנה בבא אנשים מחוץ לקנות מהם מעשה ידיהם פן ינכלו לברוח לכן היו עושים הם כל משאם ומתנם ביד יוסף וזהו וכל אשר הם עושים הוא היה עושה כי היו עושים הכל על ידו. ורש"י כתב שהכל נעשה במצותו ורשותו ואין ספק שהיה בזה ליוסף ריוח מה לכן אמר אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה שלא היה משגיח אם יקבל ריוח בזה אם לאו וזכר שהיה כל זה משר בית הסוהר עם היותו חוץ מטבעו לשתי סבות הא' באשר י"י אתו שהו' היה נותן חנו לפניו והב' שכל אשר הוא עושה י"י מצליח ומפני הצלחתו היה חנו לפניו תמיד: