ביאור:בבלי בבא מציעא דף סב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

(ויקרא כה לו) [אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך] וחֶי אחיך עמך; אהדר ליה כי היכי דניחי ^[1].

ורבי יוחנן - האי 'וחי אחיך עמך' מאי עביד ליה?

מבעי ליה לכדתניא: שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים, אם שותין שניהם – מתים ^[2], ואם שותה אחד מהן - מגיע לישוב ^[3]: דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו; עד שבא רבי עקיבא ולימד 'וחי אחיך עמך': חייך קודמים לחיי חבירך.

מיתיבי: 'הניח להם אביהם מעות של רבית: אף על פי שיודעים שהן של רבית - אינן חייבין להחזירן' ^[4] הא אביהן חייב להחזיר!

בדין הוא דאבוהון נמי לא מיחייב להחזיר ^[5], ואיידי דקא בעי למתני סיפא 'הניח להן אביהם פרה וטלית וכל דבר המסוים ^[6] - חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם' - תני נמי רישא בדידהו.

והני [יורשי דבר המסויים] - מפני כבוד אביהם מי מיחייבי? קרי כאן (שמות כב כז) [אלהים לא תקלל] ונשיא בעמך לא תאר - בעושה מעשה עמך!?

כדאמר רבי פנחס ^[7] משמיה דרבא: בשעשה תשובה; הכא נמי בשעשה תשובה.

אי עשה תשובה - מאי בעי גביה?

שלא הספיק להחזיר עד שמת.

מיתיבי: 'הגזלנין ומלוי רבית, אף על פי שגבו – מחזירין'

גזלנין - מאי 'אף על פי שגבו' איכא? אי גזול גזול אי לא גזול 'גזלנין' קרית להו ^[8]?

אלא אימא 'גזלנין - מאי ניהו? מלוי רבית; אף על פי שגבו – מחזירין' [מכל מקום קשיא לרבי יוחנן].

תנאי היא [עיין תוספות], דתניא: 'רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב פוטרין את המלוה ואת הערב ^[9] מפני שיש בהן קום עשה ^[10].' מאי 'קום עשה'? לאו משום דאמרינן להו 'קומו אהדורו ^[11]', מכלל דתנא קמא סבר לאו בני אהדורי נינהו ^[12]?

לא ^[13]! מאי 'קום עשה' - לקרוע שטרא [עיין תוספות] ^[14].

^[15] מאי קסבר? אי קסבר 'שטר העומד לגבות כגבוי דמי ^[16]' - והא עבדו איסורייהו ^[17]! ואי לאו כגבוי דמי - הא לא עבוד ולא כלום ^[18]?

לעולם קסבר 'שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי', והא קא משמע לן: דשומא [שימת רבית ^[19]: ההסכם לשלם רבית, ואפילו טרם גבית הרבית] מילתא היא ^[20].

הכי נמי מסתברא, דתנן: 'ואלו עוברים בלא תעשה: המלוה. והלוה, הערב, והעדים' ^[21] בשלמא כולהו עבוד מעשה ^[22]; אלא עדים מאי עבוד? אלא לאו ^[23] שמע מינה דשומא מילתא היא?

- שמע מינה.

אמר רב ספרא: כל שאילו בדיניהם ^[24] מוציאים מלוה למלוה ^[25] - בדינינו מחזירין ^[26] ממלוה ללוה ^[27]; כל שאילו בדיניהם אין מוציאין מלוה למלוה ^[28] - בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה.

אמר ליה אביי לרב יוסף: וכללא הוא? והרי סאה בסאה, דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה, ובדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה ^[29]?

אמר ליה: אינהו ^[30] - ^[31] בתורת פקדון אתא לידיה ^[32].

אמר ליה רבינא לרב אשי: והרי משכנתא בלא נכייתא ^[33] דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה ^[34],

עמוד ב

ובדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה ^[35]?

אמר ליה: אינהו - ^[36] בתורת זביני אתא לידייהו ^[37].

אלא 'כל שאילו בדיניהן' דקאמר רב ספרא - מאי אתא לאשמועינן ^[38]?

הכי אתא לאשמועינן: 'כל שאילו בדיניהן מוציאין מלוה למלוה - בדינינו מחזירין ממלוה ללוה' ומאי ניהו? - ברבית קצוצה, וכדרבי אלעזר; 'כל שאילו בדיניהם אין מוציאין - בדינינו אין מחזירין' - רבית מוקדמת רבית מאוחרת ^[39].

כיצד? - לקח הימנו חטים בדינר זהב הכור וכן השער וכו' [עמדו חטין בשלשים דינרין, אמר לו "תן לי חטיי שאני רוצה למוכרן וליקח בהן יין"; אמר לו "הרי חטיך עשויות עלי בשלשים, והרי לך אצלי בהן יין", ויין אין לו - אסור]:

וכי אין לו יין מאי הוי ^[40]? והתניא: 'אין פוסקין על הפירות ^[41] עד שיצא השער ^[42]; יצא השער – פוסקין: אף על פי שאין לזה ^[43] - יש לזה ^[44].'!

אמר רבה: מתניתין - בבא לחוב בדמיהן עסקינן ^[45], וכדתניא ^[46]: 'הרי שהיה נושה בחבירו מנה, והלך ועמד על גורנו ואומר "תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטים"; אמר לו "חטים יש לי שאני נותן לך, צא ועשה עלי כשער של עכשיו ואני אעלה לך ^[47] כל שנים עשר חדש ^[48]" – אסור, דלאו כ'איסָרוֹ הבא לידו' דמי ^[49].

אמר ליה אביי: אי דלא כ'איסָרוֹ הבא לידו' - מאי איריא 'אין לו'? אפילו יש לו נמי ^[50]!?

אלא אמר אביי: מתניתין - כדתני רב ספרא ^[51]: ב'רבית דבי רבי חייא', דתני רב ספרא ב'רבית דבי רבי חייא': 'יש דברים שהם מותרין, ואסורין מפני הערמת רבית; כיצד? אמר לו "הלויני מנה [= עשרים וחמשה סלעים]" אמר ליה: "מנה - אין לי, חטין במנה יש לי, שאני נותן לך ^[52]"; נתן לו חטין במנה, וחזר ולקחן הימנו בעשרים וארבע סלע ^[53] – מותר [מן התורה] ^[54], ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית.' הכא [במשנתנו] נמי, כגון דאמר "הלויני שלשים דינרים" אמר ליה "שלשים דינרים אין לי, חטין בשלשים דינרים יש לי, שאני נותן לך!", נתן לו חטין בשלשים דינרים, וחזר ולקחם הימנו בדינר זהב [= עשרים וחמשה דינרי כסף] ^[55]: אי אית ליה חמרא ללוה ^[56] דיהיב ליה בשלשים דינר - פירא הוא דקא שקיל מיניה, ולית לן בה ^[57], ואי לא - כיון דלית ליה חמרא - ודאי משקל זוזי מיניה, מחזי כרבית.

אמר ליה רבא: אי הכי '"תן לי חיטי"'? "דמי חיטי" מבעי ליה?!

תני "דמי חיטי".

'"שאני מוכרן"'? – "שמכרתים לך" מבעיא ליה!?

תני "שמכרתים לך".

'"הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינרין"'? מעיקרא נמי הכי אוקמינהו עילויה!?

הכי קאמר ליה: "בדמי חטיך שעשית עלי בשלשים דינר - הרי לך אצלי בהן יין", ויין אין לו;

והא "בדינר זהב הכור, וכן השער" קתני ^[58]!

אלא אמר רבא: כי שכיבנא ^[59] - רבי אושעיא נפק לוותי ^[60],

הערות

^ רישיה דקרא ברבית קאי: אל תקח מאתו וגו'
^ בצמא, שאין מספיק לשניהם
^ וימצא מים
^ אינהו הוא דאין חייבין להחזיר, כדתרצה רבה ב'הגוזל בתרא' (בבא קמא דף קיב.) 'וחי אחיך עמך': לדידיה הוא דאזהריה רחמנא 'אהדר ליה דניחי בהדך', דסיפיה דקרא - ארישיה קאי: אל תקח, ואם לקחת – החזר; אבל לבריה לא אזהר
^ כרבי יוחנן: דהאי ו'חי אחיך' – לכדרבי עקיבא
^ שניכר שהוא גזל ואביהם נזכר בה לקלון
^ בסוף 'חומר בקודש' (חגיגה דף כו.)
^ בתמיה
^ מן לא תעשה ומלקות
^ והוה ליה לאו הניתק לעשה
^ מה שגביתם; וזהו 'נתקו לעשה', כדאמרינן: אל תקח, ואם לקחת – החזר: וחי אחיך
^ 'וחי אחיך' לכדרבי עקיבא
^ לעולם אימא לך: אם גבה - דברי הכל אינו מתוקן בחזרה מן המלקות, דאין כאן 'ניתק לעשה'
^ והאי דתני 'פטורין בשלא גבו' דהתם - לא הואי אלא שומא בעלמא: ששמו עליו נשך על ידי תנאי, ואתו רבי נחמיה ורבי אלעזר למימר ד'לא תשימון עליו נשך' דקאמר רחמנא - לאו אשומא גרידתא קפיד, אלא אשומא הבא לידי גיבוי, וכל כמה שלא גבו - איכא 'קום עשה' לקרועי שטרא
^ והשתא קפריך ואזיל לפרושי שינויא:
^ שהרי שיעבד לו קרקעותיו על הקרן ועל הרבית
^ וקריעתו הויא השבתו, ואם גבו נמי הוו מיחייבי ליה לאהדורי
^ ומאן פליג עלייהו
^ מלשון: לא תשימון עליו נשך - שמות כד,כב
^ ואשומא גרידתא מחייב ליה תנא קמא
^ ואי אמרת לא מחייבי עד דגבו
^ בגבייתו מלוה גובה מן הערב, והערב מן הלוה, הלוה נתן ביד המלוה ועבר ב'לא תשיך' (דברים כג)
^ משום שומא; הלכך מלוה וערב נמי מתחילתן חייבין משום שומא
^ של אומות שלא נאסר להם רבית
^ אם אין לו משכון על ידי תנאי שביניהם, כגון רבית קצוצה
^ אם גבה
^ כרבי אלעזר; ולקמיה פריך ליה מאבק רבית דבדיניהם מוציאין ובדינינו אין מחזירין
^ מפרש לקמן
^ את העודף: ביוקר שהוקירו החטים בשעת תשלומין, דהא אבק רבית הוא
^ כי מגבו סאה בסאה מן הלוה למלוה
^ לאו בתורת רבית קא מגבו ליה אלא
^ בתורת פקדון הוא בעיניהם, דהא סאה מסר לו בידו; וכי אמר רב ספרא למילתיה - הכי אמרה: כל שבדיניהם מוציאין בתורת רבית - בדינינו מחזירין
^ מלוה מעות על הכרם, ואוכל את הפירות, ואינו פוסק לנכות לו מן החוב כלום בשביל אכילתו, ואוכל בתורת רבית
^ אם אכל הלוה הפירות משמשכנה
^ דאבק רבית הוא, כיון דזימנין שאין עושים פירות: שהכרמים לוקין - אין זו רבית קצוצה
^ סברי
^ אתו הנך פירות לידיה דלוקח; דכל זמן שלא פרע לו מעותיו - הכרם מכור לו עד זמן שפסקו ביניהם שיכול לפדותה. והוא הדין דמצי לאתוביה נמי מאבק רבית: ד'המרבה בפירות' דמתניתין; אלא הא שינויא נמי אית ליה לשנויי 'בתורת זביני אתו לידיה'
^ הי נינהו דבדיניהם אין מוציאין והוא רבית, ובדינינו אין מחזירין
^ בשילהי מתניתין (דף עה:) קתני לה; והא בתורת רבית יהיב ליה; ובדיניהם - אם לא נתן - אין מוציאין, שהרי לא פסק עמו
^ אחר שיצא השער ליין, והוא חייב לו החטין או המעות - הרי הוא כפוסק עמו עכשיו על היין
^ ליתן לו מעות בכור חטין, ולומר לו "תנהו לי לסוף זמן גדול"; ואפילו יש שנותנין אותו עכשיו בכך בתחילת הקציר - אין זה שער
^ עד שיצא שער מפורסם וקבוע בשוקי העיר בכך
^ המוכר
^ לאיש אחר, ויכול לקנותו עכשיו בדמים שקיבל
^ שלא נתן לו זה המוכר ללוקח דמי החטין שחייב לו שיחזור ויקבלם הימנו בשביל היין, אלא בא לעשות עליו דמי החטין חוב, ולפסוק על החוב – יין; וכך אמר לו "אני מקבל עלי חיטך בשלשים דינר, כמו שאתה יכול למוכרן, והרי לך אצלי בהן יין כשער של עכשיו": דאי הוה ליה יין - הוה קנוי לו מעכשיו, ואי אייקר - ברשותיה אייקר; אבל אין לו והוא לא קיבל עכשיו מעות שנוכל לומר 'יכול הוא לקנותו בדמים שקיבל' - נמצא שאינם אצלו אלא בהלואה בעלמא
^ שיש הפרש בין נותן מעות לבא עליו בחובו
^ החטים
^ אף אם יתעלו דמיהן - אקבל עלי העילוי, ואתנם לך בדמים הללו
^ שאין זה דומה לנותן איסר בשעה שפוסק, דאיכא למימר 'יקנה לו עכשיו בשוק במעות שקיבל'
^ דהאי תנא – ב'עומד על גורנו' קאמר: דיש לו חטין, ואפילו הכי אסר
^ ולא בפוסק עמו בתחילה על החטין
^ כשער של עכשיו
^ דאוזיל גביה סלע: שהמנה = כ"ה סלעים, והוא היה דחוק למעות ולא יכול להמתין ליום השוק
^ שהרי לא העלה לו דמי החטים יותר מדמיהן בשכר המתנת המעות, והאי - הוא דאוזיל גביה
^ מתניתין כי קאמר 'לקח הימנו חטים' - במלוה קאי, וכשבא לתובעו אמר לו "תן לי מעותי שאני לוקח בהן היין" אמר לו "הרי מעותיך עשויות עלי בדמי שלשים דינרין יין" ויין אין לו
^ זוזי יהיב ליה מעיקרא
^ ולא דמי לרבית; אבל משקל מיניה זוזי – אסור, דדינר זהב יהיב ליה וקא שקיל מיניה תלתין
^ ואם כדבריך - כשלקחן בדינר זהב היה השער שלשים, והאי דאוזיל גביה, דאי השער בדינר זהב וזה העלם עליו שלשים דינר - מעיקרא אוקמינהו ברבית בשביל המתנתו
^ כשאמות
^ רבי אושעיא יצא לקראתי

[1] רישיה דקרא ברבית קאי: אל תקח מאתו וגו'

[2] בצמא, שאין מספיק לשניהם

[3] וימצא מים

[4] אינהו הוא דאין חייבין להחזיר, כדתרצה רבה ב'הגוזל בתרא' (בבא קמא דף קיב.) 'וחי אחיך עמך': לדידיה הוא דאזהריה רחמנא 'אהדר ליה דניחי בהדך', דסיפיה דקרא - ארישיה קאי: אל תקח, ואם לקחת – החזר; אבל לבריה לא אזהר

[5] כרבי יוחנן: דהאי ו'חי אחיך' – לכדרבי עקיבא

[6] שניכר שהוא גזל ואביהם נזכר בה לקלון

[7] בסוף 'חומר בקודש' (חגיגה דף כו.)

[8] בתמיה

[9] מן לא תעשה ומלקות

[10] והוה ליה לאו הניתק לעשה

[11] מה שגביתם; וזהו 'נתקו לעשה', כדאמרינן: אל תקח, ואם לקחת – החזר: וחי אחיך

[12] 'וחי אחיך' לכדרבי עקיבא

[13] לעולם אימא לך: אם גבה - דברי הכל אינו מתוקן בחזרה מן המלקות, דאין כאן 'ניתק לעשה'

[14] והאי דתני 'פטורין בשלא גבו' דהתם - לא הואי אלא שומא בעלמא: ששמו עליו נשך על ידי תנאי, ואתו רבי נחמיה ורבי אלעזר למימר ד'לא תשימון עליו נשך' דקאמר רחמנא - לאו אשומא גרידתא קפיד, אלא אשומא הבא לידי גיבוי, וכל כמה שלא גבו - איכא 'קום עשה' לקרועי שטרא

[15] והשתא קפריך ואזיל לפרושי שינויא:

[16] שהרי שיעבד לו קרקעותיו על הקרן ועל הרבית

[17] וקריעתו הויא השבתו, ואם גבו נמי הוו מיחייבי ליה לאהדורי

[18] ומאן פליג עלייהו

[19] מלשון: לא תשימון עליו נשך - שמות כד,כב

[20] ואשומא גרידתא מחייב ליה תנא קמא

[21] ואי אמרת לא מחייבי עד דגבו

[22] בגבייתו מלוה גובה מן הערב, והערב מן הלוה, הלוה נתן ביד המלוה ועבר ב'לא תשיך' (דברים כג)

[23] משום שומא; הלכך מלוה וערב נמי מתחילתן חייבין משום שומא

[24] של אומות שלא נאסר להם רבית

[25] אם אין לו משכון על ידי תנאי שביניהם, כגון רבית קצוצה

[26] אם גבה

[27] כרבי אלעזר; ולקמיה פריך ליה מאבק רבית דבדיניהם מוציאין ובדינינו אין מחזירין

[28] מפרש לקמן

[29] את העודף: ביוקר שהוקירו החטים בשעת תשלומין, דהא אבק רבית הוא

[30] כי מגבו סאה בסאה מן הלוה למלוה

[31] לאו בתורת רבית קא מגבו ליה אלא

[32] בתורת פקדון הוא בעיניהם, דהא סאה מסר לו בידו; וכי אמר רב ספרא למילתיה - הכי אמרה: כל שבדיניהם מוציאין בתורת רבית - בדינינו מחזירין

[33] מלוה מעות על הכרם, ואוכל את הפירות, ואינו פוסק לנכות לו מן החוב כלום בשביל אכילתו, ואוכל בתורת רבית

[34] אם אכל הלוה הפירות משמשכנה

[35] דאבק רבית הוא, כיון דזימנין שאין עושים פירות: שהכרמים לוקין - אין זו רבית קצוצה

[36] סברי

[37] אתו הנך פירות לידיה דלוקח; דכל זמן שלא פרע לו מעותיו - הכרם מכור לו עד זמן שפסקו ביניהם שיכול לפדותה. והוא הדין דמצי לאתוביה נמי מאבק רבית: ד'המרבה בפירות' דמתניתין; אלא הא שינויא נמי אית ליה לשנויי 'בתורת זביני אתו לידיה'

[38] הי נינהו דבדיניהם אין מוציאין והוא רבית, ובדינינו אין מחזירין

[39] בשילהי מתניתין (דף עה:) קתני לה; והא בתורת רבית יהיב ליה; ובדיניהם - אם לא נתן - אין מוציאין, שהרי לא פסק עמו

[40] אחר שיצא השער ליין, והוא חייב לו החטין או המעות - הרי הוא כפוסק עמו עכשיו על היין

[41] ליתן לו מעות בכור חטין, ולומר לו "תנהו לי לסוף זמן גדול"; ואפילו יש שנותנין אותו עכשיו בכך בתחילת הקציר - אין זה שער

[42] עד שיצא שער מפורסם וקבוע בשוקי העיר בכך

[43] המוכר

[44] לאיש אחר, ויכול לקנותו עכשיו בדמים שקיבל

[45] שלא נתן לו זה המוכר ללוקח דמי החטין שחייב לו שיחזור ויקבלם הימנו בשביל היין, אלא בא לעשות עליו דמי החטין חוב, ולפסוק על החוב – יין; וכך אמר לו "אני מקבל עלי חיטך בשלשים דינר, כמו שאתה יכול למוכרן, והרי לך אצלי בהן יין כשער של עכשיו": דאי הוה ליה יין - הוה קנוי לו מעכשיו, ואי אייקר - ברשותיה אייקר; אבל אין לו והוא לא קיבל עכשיו מעות שנוכל לומר 'יכול הוא לקנותו בדמים שקיבל' - נמצא שאינם אצלו אלא בהלואה בעלמא

[46] שיש הפרש בין נותן מעות לבא עליו בחובו

[47] החטים

[48] אף אם יתעלו דמיהן - אקבל עלי העילוי, ואתנם לך בדמים הללו

[49] שאין זה דומה לנותן איסר בשעה שפוסק, דאיכא למימר 'יקנה לו עכשיו בשוק במעות שקיבל'

[50] דהאי תנא – ב'עומד על גורנו' קאמר: דיש לו חטין, ואפילו הכי אסר

[51] ולא בפוסק עמו בתחילה על החטין

[52] כשער של עכשיו

[53] דאוזיל גביה סלע: שהמנה = כ"ה סלעים, והוא היה דחוק למעות ולא יכול להמתין ליום השוק

[54] שהרי לא העלה לו דמי החטים יותר מדמיהן בשכר המתנת המעות, והאי - הוא דאוזיל גביה

[55] מתניתין כי קאמר 'לקח הימנו חטים' - במלוה קאי, וכשבא לתובעו אמר לו "תן לי מעותי שאני לוקח בהן היין" אמר לו "הרי מעותיך עשויות עלי בדמי שלשים דינרין יין" ויין אין לו

[56] זוזי יהיב ליה מעיקרא

[57] ולא דמי לרבית; אבל משקל מיניה זוזי – אסור, דדינר זהב יהיב ליה וקא שקיל מיניה תלתין

[58] ואם כדבריך - כשלקחן בדינר זהב היה השער שלשים, והאי דאוזיל גביה, דאי השער בדינר זהב וזה העלם עליו שלשים דינר - מעיקרא אוקמינהו ברבית בשביל המתנתו

[59] כשאמות

[60] רבי אושעיא יצא לקראתי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]