ביאור:בבלי בבא מציעא דף ק

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

המחליף פרה בחמור וילדה , וכן המוכר שפחתו וילדה:

זה אומר "עד שלא מכרתי" וזה אומר "משלקחתי" – יחלוקו ^[1].

היו לו שני עבדים: אחד גדול ואחד קטן, וכן שתי שדות: אחת גדולה ואחת קטנה:

הלוקח אומר "גדול לקחתי" והלה אומר "איני יודע" - זכה בגדול.
המוכר אומר "קטן מכרתי" והלה אומר "איני יודע" [## אם כן מה התביעה?] - אין לו אלא קטן.
זה אומר "גדול" וזה אומר "קטן" - ישבע המוכר ^[2] שהקטן מכר.
זה אומר "איני יודע" וזה אומר "איני יודע" - יחלוקו.

גמרא:

אמאי יחלוקו? וליחזי ברשות דמאן קיימא, וליהוי אידך 'המוציא מחבירו עליו הראיה'?

אמר רבי חייא בר אבין אמר שמואל: בעומדת באגם; שפחה נמי דקיימא בסימטא ^[3].

ונוקמא אחזקת דמרא קמא, וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה?

הא מני? - סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה.

אימור דאמר סומכוס בשמא ושמא ^[4], בברי וברי ^[5] מי אמר?

אמר רבה בר רב הונא: אִין, אמר סומכוס אפילו בברי וברי.

רבא אמר: לעולם כי אמר סומכוס - שמא ושמא, אבל ברי וברי לא אמר, ותני [במשנתנו] 'זה אומר "שמא עד שלא מכרתי" וזה אומר "שמא משלקחתי"'.

תנן: זה אומר "איני יודע" וזה אומר "איני יודע" – יחלוקו; בשלמא לרבא: מדסיפא שמא ושמא - רישא נמי שמא ושמא, אלא לרבה בר רב הונא, דאמר 'אִין, אמר סומכוס אפילו ברי וברי": השתא ברי וברי אמר יחלוקו, שמא ושמא מיבעיא?

אי משום הא - לא איריא: תנא סיפא ^[6] לגלויי רישא ^[7]: שלא תאמר "רישא – 'שמא ושמא', אבל 'ברי וברי' לא" תנא סיפא 'שמא ושמא' מכלל דרישא 'ברי וברי', ואפילו הכי – יחלוקו.

תנן: 'זה אומר "גדול" וזה אומר "קטן" - ישבע המוכר שקטן מכר'; בשלמא לרבא, דאמר: כי אמר סומכוס שמא ושמא, אבל ברי וברי לא אמר – משום הכי ישבע; אלא לרבה בר רב הונא, דאמר 'אִין, אמר סומכוס אפילו ברי וברי' - אמאי ישבע מוכר? יחלוקו מיבעי ליה!?

מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא, כדבעינן למימר לקמן ^[8].

היו לו שני עבדים: אחד גדול ואחד קטן [וכו' וכן שתי שדות: אחת גדולה ואחת קטנה: הלוקח אומר "גדול לקחתי" והלה אומר "איני יודע" - זכה בגדול.]:

אמאי ישבע? מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ^[9]? ועוד ^[10]: 'הילך' הוא ^[11]!? ועוד: אין נשבעין על העבדים!

אמר רב: בטוענו דמי: "דמי עבד גדול ^[12]" ^[13] - ^[14] "דמי עבד קטן ^[15]", "דמי שדה גדולה" - "דמי שדה קטנה";

ושמואל אמר: בטוענו כסות עבד גדול – [ומודה על] כסות עבד קטן, "עומרי שדה גדולה ^[16]" - ^[17] "עומרי שדה קטנה ^[18]".

עמוד ב

כסות - מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ^[19]?

כדאמר רב פפא: בדיילפי ^[20], הכא נמי בדיילפי [עיין הגהת הב"ח אות ג].

קשיא ליה לרבי הושעיא: מידי 'כסות' קתני [במשנה]? 'עבד' קתני!

אלא אמר רבי הושעיא: כגון שטענו עבד בכסותו ^[21], ושדה בעומריה.

ואכתי כסות - מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו!?

אמר רב פפא: בדיילפי.

קשיא ליה לרב ששת 'זוקקין ^[22]' אתא לאשמועינן? תנינא ^[23]: 'זוקקין הנכסים שאין להן אחריות את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן'!?

אלא אמר רב ששת: הא מני - רבי מאיר היא, דאמר ^[24]: עבדא כמטלטלין דמי ^[25].

ואכתי מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו?

סבר לה כרבן גמליאל, דתנן [שבועות פ"ו מ"ג; (לעיל ה,א); שבועות לח,ב; מ,א; בבא קמא לה,ב]: 'טענו חטים והודה שעורים – פטור ^[26]; רבן גמליאל מחייב'.

אכתי 'הילך' הוא?

אמר רבא: עבדא דקטע לידיה ^[27] [ולכן אין זה 'הילך’], ושדה שחפר בה בורות שיחין ומערות.

והא רבי מאיר - איפכא שמעינן ליה ^[28], דתנן [בבא קמא פ"ט מ"ב; בבלי צה,א; צו,ב] 'גזל בהמה והזקינה, עבדים והזקינו - משלם כשעת הגזילה; רבי מאיר אומר: בעבדים אומר לו "הרי שלך לפניך" ^[29]'!

הא - לא קשיא, ^[30] כדמחליף רבה בר אבוה ^[31] ותני 'רבי מאיר אומר: משלם כשעת הגזילה, וחכמים אומרים: אומר לו בעבדים "הרי שלך לפניך"; אלא ^[32] ממאי דסבר רבי מאיר ^[33] 'מקשינן קרקע לעבד: מה עבד נשבעין - אף קרקע נשבעין'? דלמא אעבד הוא דנשבעין, אבל אקרקע לא ^[34] [ואז אין לומר שמשנתנו היא של רבי מאיר]?

לא סלקא דעתא [שרבי מאיר סובר שאין נשבעים על קרקעות], דתניא:

המחליף פרה בחמור וילדה, וכן המוכר שפחתו וילדה:

זה אומר "ברשותי" וזה שותק – זכה;

זה אומר "איני יודע" וזה אומר "איני יודע" – יחלוקו;

זה אומר "ברשותי" וזה אומר "ברשותי"

- ישבע המוכר שברשותו ילדה, לפי שכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ^[35] - דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: אין נשבעין לא על העבדים ולא על הקרקעות'

- לאו ^[36] מכלל ^[37] דרבי מאיר סבר ^[38] נשבעין?

ממאי? דלמא 'כשם' קאמרו ליה: 'כי היכי דאודית לן בקרקעות - אודי לן נמי בעבדים'?

תדע! דתנן [שבועות פ"ו מ"ו]:

רבי מאיר אומר: יש דברים שהן כקרקע ^[39] ואינן כקרקע, ואין חכמים מודים לו;

כיצד? "עשרה גפנים טעונות מסרתי לך" והלה אומר "אינן אלא חמש":

רבי מאיר מחייב ^[40],

וחכמים אומרים: כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ^[41]',

ואמר רבי יוסי בר חנינא: ענבים העומדות ליבצר איכא בינייהו: דמר [רבי מאיר] סבר כבצורות דמיין ^[42] ומר סבר לאו כבצורות דמיין. [ולפיכך גם רבי מאיר סבר שאין נשבעים על קרקעות; ואם כן כמי משנתנו?]

אלא לעולם כדרבי הושעיא, ודקשיא לך [קושיתו של רב ששת לעיל] 'זוקקין'? איצטריך: סלקא דעתא אמינא 'כסות עבד - כעבד דמי ^[43], עומרי שדה - כשדה דמי' קא משמע לן [שלא].

^[44] זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו:

הא מני? סומכוס היא, דאמר 'ממון המוטל בספק חולקין'.

אימא סיפא 'זה אומר ברשותי וזה אומר ברשותי - ישבע המוכר שברשותו ילדה' ולרבה בר רב הונא, דאמר 'אין אמר סומכוס אפילו ברי וברי' - אמאי ישבע מוכר? 'יחלוקו' מיבעיא?

מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא ודקטעה לידה ^[45], כדרבא.

משנה: (משנתנו)

המוכר זיתיו לעצים ^[46]

ועשו פחות מרביעית לסאה ^[47] - הרי אלו של בעל הזיתים ^[48];

עשו רביעית לסאה, זה אומר "זיתי גדלו" וזה אומר "ארצי גדלה" – יחלוקו [בדין, ולא מספק];

שטף נהר זיתיו ונתנם לתוך שדה חבירו:

זה אומר "זיתי גדלו" וזה אומר "ארצי גדלה" – יחלוקו [##מדוע יש לבעל העצים טענה כלל? הרי שטפוה נהר הוי יאוש בעלים!?].

גמרא:

היכי דמי? אי דאמר ליה "קוץ לאלתר" - אפילו פחות מרביעית נמי לבעל הקרקע; אי דאמר ליה "כל אימת דבעית - קוץ" אפילו רביעית נמי לבעל זיתים!?

לא, צריכא דאמר ליה סתמא: פחות מרביעית לא קפדי אינשי, רביעית קפדי אינשי.

אמר רבי שמעון בן פזי: ורביעית שאמרו -

הערות

^ להכי נקט 'המחליף' ולא אמר 'המוכר פרתו וילדה': דאילו מוכר במעות לא קני לוקח עד דמשיך, וכיון דמשך - מידע ידיע אי ילדה כבר אי לא ילדה כבר, וליכא לספוקי ב'עד שלא מכרתי' ו'משלקחתי'; אבל מחליף פרה בחמור לא היה צריך למשוך הפרה או החמור, דאחד מהן שמשך - נקנין חליפין לחבירו במשיכתו של זה בכל מקום שהן, כדאמרינן ב'הזהב' (לעיל דף מו.) 'כל הנעשה דמים באחר, כיון שזכה זה - נתחייב זה בחליפין': לפי שכשמשך זה בעל הפרה את החמור - נקנית הפרה לבעל החמור ואין ידוע אם ילדה או לא ילדה; וכן המוכר שפחתו, דקיימא לן 'עבד נכרי נקנה בכסף', וכשנתן מעות ניקנית לו השפחה, ואפילו היא בבית בעלים ואין ידוע אם עד שלא ילדה נתן הכסף והעובר שלו, או לאחר שילדה והולד של בעלים, זה אומר כן וזה אומר כן - יחלוקו
^ בגמרא פריך עלה
^ קרן זוית הסמוכה לרחבה; מוכרין בה בהמות ועבדים
^ ב'שור שנגח את הפרה' (בבא קמא דף מו.)
^ כגון מתניתין, דזה אומר 'כן הוא' וזה אומר 'כן הוא'
^ שמא ושמא
^ מכלל דרישא - ברי וברי, דתרי ב'שמא ושמא' למה לי
^ דלקמן מוקמינן לה בדקטעה לידה [אחרי המכירה], דלאו 'הילך' הוא האי דקא מודי ליה בגויה, ואית ליה 'נשבעין על העבדים' ואית ליה 'טענו בחטים והודה לו בשעורין – חייב [שבועה]’
^ דלא דמי לטענו מאה והודה לו חמישים: דהתם מקצת טענה עצמה הודה לו, אבל זה מודה לו בעבד אחר, ועל זה שטענו - אמר ליה "לא היו דברים מעולם"!
^ אפילו אית ליה כמאן דאמר 'טענו חטים והודה לו בשעורים חייב'
^ וזה שמודה עליו - מוכן הוא ליטלו, ואיכא למאן דאמר ד'הילך' פטור [משבועה] בפרק קמא (דף ד.)
^ מסרתי לך בידך שתקנהו לי ולא קנית
^ ותובעו הדמים
^ וזה אומר:
^ יש לך בידי
^ מנין עומרים של שדה גדולה
^ וזה אומר:
^ מנין עומרים של שדה קטנה מכרתי לך
^ ועל כסות אחרת הודה לו ואינה מאותה שטענו
^ שבגד שלם היה, ועדיין מחובר [כלומר: לא בבגד שלובשים, אלא בבד לעשות ממנו בגד]: זה אומר "[בד לעשות] כסות גדולה מכרתי לך" וזה אומר "[בד לעשות] כסות קטנה"
^ עבד גדול בכסותו, וזה מודה לו בעבד קטן וכסותו, דמחויב שבועה משום כסות, ומישתבע אעבד בגלגול
^ שהמטלטלין זוקקין את הקרקע לשבועה
^ בקדושין (דף כו.)
^ לקמן בברייתא: 'המחליף פרה בחמור' דקאמר רבי מאיר
^ ונשבע עליו; ולקמן פריך ליה א'שדות' דקתני במתניתין נמי נשבעין
^ דבעינן הודאה ממין הטענה עצמה
^ לההוא עבד קטן דמודה ליה בגויה
^ דאמר: עבדא כמקרקעי דמי
^ דקיימא לן [בבא קמא (דף צה.)]: קרקע אינה נגזלת, וכל מקום שהיא - ברשות בעליה עומדת; ועבד כמקרקעי דמי, ואינו נגזל להיות נקנה לגזלן לשלם דמים; הילכך כי אזקין - ברשותיה דמריה אזקין
^ דאיכא לשנויי:
^ רבי אבא בר אבוה
^ הא קשיא:
^ כדקתני במתניתין 'וכן שתי שדות' וקאמר 'ישבע'
^ דלמא עבדא הוא כמטלטלי דמי, ונשבעין עליו, אבל אקרקע אין נשבעין
^ מי שתובעין אותו - הוא נשבע להפטר מלשלם, ולא התובע נשבע ליטול, דכתיב 'ולקח בעליו ולא ישלם': מי שעליו לשלם - הוא נשבע (שבועות דף מה.)
^ מדקאמרי ליה 'ולא על הקרקעות'
^ דשמעינן דאמר
^ דאקרקעות נמי
^ מחוברים
^ שבועה
^ ואין נשבעין עליהן
^ אבל בקרקעות ובצריך לקרקע מודה
^ וחדא מילתא היא, ולא תחייביה שבועה
^ אברייתא קא מהדר דהמחליף פרה בחמור:
^ דשפחה [במובן מושאל: לא ידה נקטעה אלא תינוקה נולד, ויש שנוי חשוב בגופה - ובמחירה], דלאו 'הילך' הוא, וממין הטענה הוא; דשפחה וולדה - חד גופא; הוא טעין ליה וזה הודה במקצת, ורבי מאיר אית ליה נשבעין על העבדים
^ שיקוץ אותן לשריפה ושהה אותן בקרקע
^ זיתים רעים שאין בסאה שבהן רביעית שמן
^ טעמא מפרש בגמרא

[1] להכי נקט 'המחליף' ולא אמר 'המוכר פרתו וילדה': דאילו מוכר במעות לא קני לוקח עד דמשיך, וכיון דמשך - מידע ידיע אי ילדה כבר אי לא ילדה כבר, וליכא לספוקי ב'עד שלא מכרתי' ו'משלקחתי'; אבל מחליף פרה בחמור לא היה צריך למשוך הפרה או החמור, דאחד מהן שמשך - נקנין חליפין לחבירו במשיכתו של זה בכל מקום שהן, כדאמרינן ב'הזהב' (לעיל דף מו.) 'כל הנעשה דמים באחר, כיון שזכה זה - נתחייב זה בחליפין': לפי שכשמשך זה בעל הפרה את החמור - נקנית הפרה לבעל החמור ואין ידוע אם ילדה או לא ילדה; וכן המוכר שפחתו, דקיימא לן 'עבד נכרי נקנה בכסף', וכשנתן מעות ניקנית לו השפחה, ואפילו היא בבית בעלים ואין ידוע אם עד שלא ילדה נתן הכסף והעובר שלו, או לאחר שילדה והולד של בעלים, זה אומר כן וזה אומר כן - יחלוקו

[2] בגמרא פריך עלה

[3] קרן זוית הסמוכה לרחבה; מוכרין בה בהמות ועבדים

[4] ב'שור שנגח את הפרה' (בבא קמא דף מו.)

[5] כגון מתניתין, דזה אומר 'כן הוא' וזה אומר 'כן הוא'

[6] שמא ושמא

[7] מכלל דרישא - ברי וברי, דתרי ב'שמא ושמא' למה לי

[8] דלקמן מוקמינן לה בדקטעה לידה [אחרי המכירה], דלאו 'הילך' הוא האי דקא מודי ליה בגויה, ואית ליה 'נשבעין על העבדים' ואית ליה 'טענו בחטים והודה לו בשעורין – חייב [שבועה]’

[9] דלא דמי לטענו מאה והודה לו חמישים: דהתם מקצת טענה עצמה הודה לו, אבל זה מודה לו בעבד אחר, ועל זה שטענו - אמר ליה "לא היו דברים מעולם"!

[10] אפילו אית ליה כמאן דאמר 'טענו חטים והודה לו בשעורים חייב'

[11] וזה שמודה עליו - מוכן הוא ליטלו, ואיכא למאן דאמר ד'הילך' פטור [משבועה] בפרק קמא (דף ד.)

[12] מסרתי לך בידך שתקנהו לי ולא קנית

[13] ותובעו הדמים

[14] וזה אומר:

[15] יש לך בידי

[16] מנין עומרים של שדה גדולה

[17] וזה אומר:

[18] מנין עומרים של שדה קטנה מכרתי לך

[19] ועל כסות אחרת הודה לו ואינה מאותה שטענו

[20] שבגד שלם היה, ועדיין מחובר [כלומר: לא בבגד שלובשים, אלא בבד לעשות ממנו בגד]: זה אומר "[בד לעשות] כסות גדולה מכרתי לך" וזה אומר "[בד לעשות] כסות קטנה"

[21] עבד גדול בכסותו, וזה מודה לו בעבד קטן וכסותו, דמחויב שבועה משום כסות, ומישתבע אעבד בגלגול

[22] שהמטלטלין זוקקין את הקרקע לשבועה

[23] בקדושין (דף כו.)

[24] לקמן בברייתא: 'המחליף פרה בחמור' דקאמר רבי מאיר

[25] ונשבע עליו; ולקמן פריך ליה א'שדות' דקתני במתניתין נמי נשבעין

[26] דבעינן הודאה ממין הטענה עצמה

[27] לההוא עבד קטן דמודה ליה בגויה

[28] דאמר: עבדא כמקרקעי דמי

[29] דקיימא לן [בבא קמא (דף צה.)]: קרקע אינה נגזלת, וכל מקום שהיא - ברשות בעליה עומדת; ועבד כמקרקעי דמי, ואינו נגזל להיות נקנה לגזלן לשלם דמים; הילכך כי אזקין - ברשותיה דמריה אזקין

[30] דאיכא לשנויי:

[31] רבי אבא בר אבוה

[32] הא קשיא:

[33] כדקתני במתניתין 'וכן שתי שדות' וקאמר 'ישבע'

[34] דלמא עבדא הוא כמטלטלי דמי, ונשבעין עליו, אבל אקרקע אין נשבעין

[35] מי שתובעין אותו - הוא נשבע להפטר מלשלם, ולא התובע נשבע ליטול, דכתיב 'ולקח בעליו ולא ישלם': מי שעליו לשלם - הוא נשבע (שבועות דף מה.)

[36] מדקאמרי ליה 'ולא על הקרקעות'

[37] דשמעינן דאמר

[38] דאקרקעות נמי

[39] מחוברים

[40] שבועה

[41] ואין נשבעין עליהן

[42] אבל בקרקעות ובצריך לקרקע מודה

[43] וחדא מילתא היא, ולא תחייביה שבועה

[44] אברייתא קא מהדר דהמחליף פרה בחמור:

[45] דשפחה [במובן מושאל: לא ידה נקטעה אלא תינוקה נולד, ויש שנוי חשוב בגופה - ובמחירה], דלאו 'הילך' הוא, וממין הטענה הוא; דשפחה וולדה - חד גופא; הוא טעין ליה וזה הודה במקצת, ורבי מאיר אית ליה נשבעין על העבדים

[46] שיקוץ אותן לשריפה ושהה אותן בקרקע

[47] זיתים רעים שאין בסאה שבהן רביעית שמן

[48] טעמא מפרש בגמרא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]