ביאור:בבלי בבא מציעא דף קח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא מציעא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף במהדורה הרגילה

סיכום הדף בעשר דקות, קובץ לשמיעה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואי לא - לא מיסתגי להו ^[1]"?!

רבה בר רב נחמן הוה קא אזיל בארבא; חזא ההוא אבא דקאי אגודא דנהרא ^[2]; אמר להו: דמאן? אמרו ליה: דרבה בר רב הונא.

אמר (עזרא ט ב) [כי נשאו מבנתיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות] ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה ^[3].

אמר להו: "קוצו, קוצו"!

אתא רבה בר רב הונא, אשכחיה דקייץ; אמר: "מאן קצייה - תקוץ ענפיה ^[4]"!.

אמרי: כולהו שני דרבה בר רב הונא - לא אקיים ליה זרעא לרבה בר רב נחמן.

אמר רב יהודה: הכל לאיגלי גפא ^[5] ואפילו מיתמי, אבל רבנן – לא;

מאי טעמא?

רבנן לא צריכי נטירותא ^[6];

לכריא דפתיא ^[7] - ואפילו מרבנן ^[8];

ולא אמרן אלא דלא נפקא באוכלוזא ^[9], אבל לאוכלוזא – לא, דרבנן לאו בני מיפק באוכלוזא נינהו ^[10].

אמר רב יהודה: לכריא דנהרא ^[11] - תתאי מסייעי עילאי ^[12], ^[13] עילאי לא מסייעי תתאי ^[14]; וחילופא במיא דמיטרא ^[15].

תניא נמי הכי: 'חמש גנות המסתפקות מים ממעין אחד ונתקלקל המעיין - כולם מתקנות עם העליונה; נמצאת התחתונה מתקנת עם כולן, ומתקנת לעצמה ^[16]; וכן חמש חצרות שהיו מקלחות מים ^[17] לביב אחד ^[18], ונתקלקל הביב - כולן מתקנות עם התחתונה ^[19]; נמצאת העליונה מתקנת עם כולן ומתקנת לעצמה.'

אמר שמואל: האי מאן דאחזיק ברקתא דנהרא ^[20] - חציפא הוי ^[21], ^[22] סלוקי ^[23] לא מסלקינן ליה; והאידנא דקא כתבי פרסאי ^[24] 'קני לך עד מלי צוארי סוסיא מיא ^[25]' ^[26] - סלוקי נמי מסלקינן ליה ^[27].

אמר רב יהודה: אמר רב: האי מאן דאחזיק ביני אחי ^[28] וביני שותפי - חציפא הוי, סלוקי לא מסלקינן ליה;

ורב נחמן אמר: נמי מסלקינן!

ואי משום דינא דבר מצרא ^[29] - לא מסלקינן ליה ^[30].

נהרדעי אמרי: אפילו משום דינא דבר מצרא מסלקינן ליה, משום שנאמר (דברים ו יח) ועשית הישר והטוב בעיני ה' [למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטבה אשר נשבע ה' לאבתיך] ^[31].

^[32] אתא אימליך ביה ^[33]אמר ליה "איזיל איזבון" ואמר ליה "זיל זבון" - צריך למיקנא מיניה או לא?

רבינא אמר: לא צריך למיקנא מיניה;

נהרדעי אמרי: צריך למיקנא מיניה ^[34].

והלכתא: צריך למיקנא מיניה.

השתא דאמרת 'צריך למיקנא מיניה', אי לא קנו מיניה ^[35]: ^[36] אייקור וזול - ^[37] ברשותיה ^[38]:

זבן במאה ושוי מאתן – חזינא: אי לכולי עלמא קא מוזילא ומזבין - יהיב ליה מאה ושקיל ליה; ואי לא - יהיב ליה מאתן ^[39] ושקיל ליה;

זבן במאתן ושויא מאה: סבור מינה מצי אמר ליה "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי"; אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: הכי אמרי נהרדעי משום דרב נחמן: 'אין אונאה לקרקעות';

זבין ליה גריוא דארעא במיצעא נכסיה ^[40] – חזינן אי עידית היא ^[41] אי זיבורית היא - זביניה זביני ^[42];

עמוד ב

ואי לא - איערומי קא מערים ^[43].

מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא.

אמר אמימר: אי כתב ליה אחריות - אית בה משום דינא דבר מצרא ^[44].

מכר כל נכסיו לאחד ^[45] - לית בה משום דינא דבר מצרא ^[46].

לבעלים הראשונים - לית בה משום דינא דבר מצרא.

זבן מעכו"ם וזבין לעכו"ם - לית בה משום דינא דבר מצרא: זבן מעכו"ם - דאמר ליה ארי אברחי לך ממצרא ^[47].

זבין לעכו"ם - עכו"ם ודאי לאו בר 'ועשית הישר והטוב' הוא ^[48]; שמותי ודאי משמתינן ליה ^[49] עד דמקבל עליה כל אונסי דאתי ליה מחמתיה ^[50].

משכנתא ^[51] לית בה משום דינא דבר מצרא ^[52], דאמר רב אשי: אמרו לי סבי דמתא מחסיא: מאי 'משכנתא'? - דשכונה גביה.

מאי נפקא מינה? - לדינא דבר מצרא.

למכור ברחוק ולגאול בקרוב ^[53], ברע ולגאול ביפה - לית בה משום דינא דבר מצרא ^[54];

^[55] לכרגא ^[56] ולמזוני ^[57] ולקבורה ^[58] - לית בה משום דינא דבר מצרא, דאמרי נהרדעא: לכרגא למזוני ולקבורה - מזבנינן בלא אכרזתא ^[59].

לאשה וליתמי ולשותפי - לית בה משום דינא דבר מצרא ^[60].

שכיני העיר ושכיני שדה - שכיני העיר קודמין; שכן ותלמיד חכם - תלמיד חכם קודם; קרוב ותלמיד חכם - תלמיד חכם קודם

^[61].

איבעיא להו: שכן וקרוב – מאי?

תא שמע: (משלי כז י) [רעך ורעה אביך אל־תעזב ובית אחיך אל־תבוא ביום אידך] טוב שכן קרוב מאח רחוק.

הני זוזי טבי והני זוזי תקולי ^[62] - לית ביה משום דינא דבר מצרא ^[63].

^[64] הני ^[65] ציירי ^[66] והני ^[67] שרי ^[68] - לית ביה משום דינא דבר מצרא ^[69].

^[70] אמר ^[71]: "איזיל ואטרח ואייתי זוזי" - לא נטרינן ליה.

אמר "איזיל אייתי זוזי" – חזינן: אי גברא דאמיד הוא דאזיל ומייתי זוזי ^[72] - נטרינן ליה, ואי לא - לא נטרינן ליה.

ארעא דחד ובתי ^[73] דחד - מרי ארעא מעכב אמרי בתי ^[74], מרי בתי לא מעכב אמרי דארעא ^[75].

ארעא דחד ודיקלי דחד ^[76] - מרי דארעא מצי מעכב אמרי דיקלי, מרי דיקלי לא מצי מעכב אמרי דארעא.

ארעא לבתי וארעא לזרעא ^[77] - ישוב ^[78] עדיף ^[79], ולית בה משום דינא דבר מצרא.

אפסיק משוניתא ^[80], או ריכבא דדיקלא ^[81], חזינא: אם יכול ^[82] להכניס בה אפילו תלם ^[83] אחד ^[84] - אית בה משום דינא דבר מצרא, ואי לא - לית בה משום דינא דבר מצרא.

הני ארבעה בני מצרני דקדים חד מינייהו וזבין - זביניה זביני, ואי כולהו אתו בהדי הדדי ^[85] - פלגו לה בקרנזיל ^[86].

הערות

^ אין להם מהלך בעבר זה והולכין על כרחן דרך שפתו השנית, שהרי על כרחן כשהולכין כנגד היער של עכו"ם - ילכו בשפתו השניה, ולכשיגיעו כנגד שלי - למה יטריחו לעבור את רוחב המים, והרי הן צריכין לחזור ולעבור צד אחר כשכלתה הקצירה
^ יער שהניח רבה בר רב הונא, לפי שאין העליונים והתחתונים קוצצין; ורבה בר רב נחמן לא היה יודע שכן היה: שיהא עליון ותחתון של עכו"ם המושל
^ פסוק הוא בספר עזרא
^ ימותו בניו
^ הכל מסייעין לגדור חומת העיר ולהעמיד שעריה שלא יכנס צבא שונאים לעיר; 'אגלי' = שערים, כמו ברכות (דף כח.) 'טרוקו גלי'; 'גפא' = סתימת העיר, כדתנן (לעיל דף כה:) 'מצא אחר הגפה גוזלות'
^ תורתו משמרתו, כדכתיב (משלי ו כב) 'בשכבך תשמור עליך'
^ לכרות מעין או בורות למים לשתות
^ שהרי גם הם צריכים לשתות; ועל שם כלי ששותין בו משקין שקורין 'פתיא' בלשון ארמי - קרי ליה 'כריא דפתיא'
^ שאין יוצאין בעלי בתים עצמן באכלוזא ובאוכלוסא לחפור, אלא גובין מעות ושוכרין פועלים
^ גנאי הוא להן
^ כשמעלת שרטון ונופלים בה אבנים ומעכבין מרוצת המים וכורין ומנקין אותו להעביר מכשוליו
^ כשהעליונים מתקנין כנגדן למעלה - יש על התחתונים לסייען, שמכשולין העליונים מעכבים מים מלירד, נמצא תיקון העליונים לעזרת התחתונים
^ אבל
^ העליונים אין צריכין לסייע את התחתונים כשמתקנין למטה: שתיקון של מטה אינו לעזרת עליונים, אלא לרעתם: שכל זמן שהמים רצים למטה - הנהר מתמעט למעלה, והשדות שלהן מתייבשות
^ כגון בעיר שהמים קשים להרבות טיט ולקלקל את הדרכים ועושין להם חריץ במורד להוריד המים חוץ לעיר: אם נתקלקל החריץ כנגד התחתונים, וכורין להם - העליונים צריכים לסייע את התחתונים לכרות כנגדן: שכל זמן שלא ירדו המים התחתונים חוץ לעיר - יעמדו העליונים במקומן; אבל תחתונים אין להן לסייע לעליונים לכרות למעלה, שכל זמן שלא ירדו העליונים למטה - טוב להן לתחתונים
^ בפני עצמה כשמגעת כנגדה אין אחר מסייעה
^ מים סרוחין מי מטר
^ חריץ מתוקן להוריד מי גשמים בו
^ מסייעות אותה לתקן כנגדה, כדפרישית לעיל
^ בשני הפרסיים היה הקרקע מופקר לכל הקודם להחזיק בו ולפרוע למלך טסקא, דהוא מס של קרקע; ואם בא אחד ומחזיק על שפת הנהר מקום שהספינות עולות לנמל, וצריך מקום פנוי הרבה לפורקי משאות לספינות ולטוענין מתוכן, ומוציאין וזה החזיק לבנות שם בנין או לחרוש ולזרוע
^ שמקלקל מקום לרבים
^ אבל
^ מדינא
^ לאותן הלוקחין שדות שעל שפת הנהר
^ קני לך השדה עד תוך הנהר מלא צואר הסוס
^ והלוקחין גודרין גדירן רחוק מן הנהר שלא לקלקל את מקום הרבים, ואם בא אחד והחזיק מן הגדר ולצד הנהר
^ לפי שהיא קנויה לבעל הגדר עד תוך המים
^ שדה העומדת ליקח בטסקא, ושדות שני אחים סמוכין לה מכאן מכאן
^ אם אינן לא אחים ולא שותפים אלא מכח מצרנות באין על המחזיק ואומרים "אנו היינו מצפים לקחתה, שאנו צריכין לקרקע", וטוב לכל אחד לקנות בסמוך לו ולא ליקח במקום אחר
^ דלא איכפת לן לדינא דבר מצרא כלל
^ דבר שאי אתה נחסר כל כך שתמצא קרקעות במקום אחר, ולא תטריח על בן המצר להיות נכסיו חלוקין
^ שדה היוצאה לימכר,
^ ובא אחר ונטל רשות מבן המצרן, ו
^ דאי לא קנה מיניה - מצי אמר ליה: "משטה הייתי בך כדי להעמידה על דמים הראויין לה, שאם באתי אני אצל הבעלים - היה מעלה לי בדמים בשביל שחביבה עלי"
^ אם כן אין קניינו של זה כלום
^ אם
^ ארעא
^ דבר מצרא אייקר או זול, ולא יוסיף ולא יגרע הלוקח מלקבל דמים שנתן בה: דכי אייקר - רווחא דבר מצרא הוא, וכי זול - פסידא דבר מצרא הוא
^ דגבי דהאי הוא דאוזיל
^ של מוכר: שדות המוכר מקיפות לה מכל צד
^ דבר העשוי לימכר לעצמו, שאינו דומה לשאר שדות הסמוכות לה
^ ואין מצרני המוכר יכולים לסלקו, שהרי יש ביניהן הפסק
^ "אם באתי ליקח אצלם – יסלקוני; אקנה אני בית סאה באמצע, ואהיה אני מצרן לכל רוח, ואקנה אני אחרי כן לכל צד, ולא יוכלו לסלקני מן המחצה ומן הנותר לכל רוח"; הלכך: מהשתא מסלקינן ליה
^ דודאי מכר הוא, שאין כותבין אחריות על המתנה
^ בכל מקום שהן: זו במזרח וזו במערב, ויצאו מצרני אחת מהן וערערו
^ שלא תקנו חכמים ללוקח להסתלק לעשות הישר והטוב לבעל המצר שהוא רעה למוכר: שזה לא יקנה השאר, שימשוך את ידו בשביל זו; ובמקום פסידא דמוכר לא תקון דינא דבר מצרא, כדאמר לקמן: הני ציירי והני שרו - לית בה משום דינא דבר מצרא
^ ואין לך ישר וטוב מזה
^ ואין לנו לומר על דינא דבר מצרא 'ועשית הישר והטוב' אלא ללוקח: שהמוכר אומר לו [לבר המצרא המתנגד למכירה] "מה עשיתי לך! אם ארצה לא אמכרנה לך, ותהא בידי" אבל ללוקח נאמר 'משוך ידך ויקחנה זה'
^ למוכר
^ מחמת העכו"ם
^ אם מכרה למי שממושכנת לו
^ שזה – 'שכן' - מצרן מכולן, שכולו שכונה בידו
^ אם המוכר זה מוכרה מפני שהיא רחוקה ממנו, ורוצה לקנות אחרת בקרוב
^ לפי שאין לנו להפסיד מוכר משום 'טוב וישר' דמצרן: דכשם שעלינו לעשות טוב לזה - כך עלינו לעשות טוב לזה, ואם באנו לעשות איחור בדבר - שמא בין כך ובין כך תמכר זו שהיה רוצה זה לקנות
^ וכן
^ לפרוע כסף גולגלתא למלך
^ למזון אלמנה והבנות: שבית דין מוכרין בנכסי יתומין
^ וכן לקבור את המת
^ וכיון דמשום רווחא דיתמי לא משהינן למילתא, פן יכעוס שוטר המלך, וכן חסרון מזונות, ולבזיון המת - כל שכן דמשום בר מצרא לא משהינן מילתא לאודועי
^ מכר לאשה - לא מסלקינן לה, דלאו אורח ארעא לאהדורי ולבקש מי שיש לו קרקעות למכור, ומה שבאה לידו ראשון - אין לנו לומר 'ועשית הישר והטוב' להרחיקה מעליו; וכן יתמי ושותף שמכר לו לחבירו חלקו בשדה שהן שותפין בה - אין לנו לסלקו משום דינא דבר מצרא, ולומר 'אין אתה בא בחלק חבירך, אלא כאחד המצרנין ויקחנה עמך' אלא כיון דלא נתברר חלקו - והרי הוא כשכן בכולה
^ נראה בעיני דלאו בדינא דבר מצרא איירי, אלא להשיא עצה דרך ישר וטוב למוכר: שאם יש לו שדה למכור, ובאו עליה ללוקחו שכינים הדרים אצלו בדירה, ושכן שיש לו בשדה ששדותיהן סמוכות זו לזו, וזו שיש לו למכור אינה סמוכה למצרן - שכיני העיר קודמין; ואני לא דקדקתי בה מפי רבינו כל צרכי, ועד הנה פירשתי דבמצרן דיליה קאמר [כמו שפרשו התוספות!]; והשתא לא נראה לי: דאם כן הוה ליה למיתנינהו בהדי הנך דלעיל, ולמימר הכי: 'לאשה וליתמי ולשותפי ולשכיני העיר ולת"ח לית בה משום דינא דבר מצרא'; מאי שנא דשני בלישנא דכולי שמעתא למינקט לישנא ד'קודמין'? ותו: דקאמר 'שכן ותלמיד חכם - תלמיד חכם קודם': אי האי 'שכן' - מצרן הוא, אמאי תלמיד חכם קודם? תלמיד חכם לאו בר 'ועשית הישר והטוב' הוא? - דהאי ועשית אלוקח שדיוה רבנן, כדאמרינן לעיל גבי זבין לעכו"ם: 'עכו"ם לאו בר ועשית כו'!? ותו: 'קרוב ותלמיד חכם' - מאי דינא דבר מצרא איכא? ואי תימא כששניהן מצרנין - אטו משום דתלמיד חכם הוא - משלח גלימא דאינשי?
^ מצרן שבא לעורר על המקח מביא מעות שמשקלן טוב יותר על של לוקח, אבל של לוקח - טבין וחריפין במטבע היוצאה יותר משל מצרן, ואי נמי איפכא
^ דאמר ליה המוכר "בהא ניחא"
^ לוקח ומצרן ששלחו מעותיהן:
^ של מצרן
^ צרורין וחתומין, וזה ירא להתירן שלא יאמר "יותר היו"
^ ושל לוקח
^ מותרין
^ דפסידא דמוכר הוא, דאמר "לזוזי צריכנא"
^ מילתא באפי נפשיה היא:
^ מצרן שאמר
^ שאנו אומדין אותו דאפשר לו לקיים דבריו
^ בנין שעליה
^ שלא למכור הבנין לאחר, דהואיל והוא בא למוכרם, וזה צריך לה - טוב שיהיה בִּניָנו בקרקע שלו, ואיכא 'הישר והטוב'
^ שהוא אינו חשוב 'שכן': לכשיגיעו שניו - עומד להסתלק מיניה
^ שמכר לו דקלין בשדהו להניחן שם עד זמן פלוני או עד שיבשו
^ המצרן חפץ בה לזריעה, והלוקח צריך בה לבנין בית
^ דבתי
^ בית דין לא תקנו כאן עשות ישר וטוב, שזו טובה מזו
^ שן סלע מפסיק בין שדה זו לשדה של מצרן
^ הדקלים הכפופין וסמוכין זו לצד זו ומסוגרין כאותן שקורין 'פלשיירי' בלע"ז
^ המצרן
^ שורות המענה
^ משדהו לתוך שדה זו
^ שמערער כל אחד על מצרנותו
^ בארבע אלכסונות שיהא כל אחד נוטל בה על פני כולה סמוך לו כזה  ; ולשון 'קרנזיל': זיל בה לקרנות

[1] אין להם מהלך בעבר זה והולכין על כרחן דרך שפתו השנית, שהרי על כרחן כשהולכין כנגד היער של עכו"ם - ילכו בשפתו השניה, ולכשיגיעו כנגד שלי - למה יטריחו לעבור את רוחב המים, והרי הן צריכין לחזור ולעבור צד אחר כשכלתה הקצירה

[2] יער שהניח רבה בר רב הונא, לפי שאין העליונים והתחתונים קוצצין; ורבה בר רב נחמן לא היה יודע שכן היה: שיהא עליון ותחתון של עכו"ם המושל

[3] פסוק הוא בספר עזרא

[4] ימותו בניו

[5] הכל מסייעין לגדור חומת העיר ולהעמיד שעריה שלא יכנס צבא שונאים לעיר; 'אגלי' = שערים, כמו ברכות (דף כח.) 'טרוקו גלי'; 'גפא' = סתימת העיר, כדתנן (לעיל דף כה:) 'מצא אחר הגפה גוזלות'

[6] תורתו משמרתו, כדכתיב (משלי ו כב) 'בשכבך תשמור עליך'

[7] לכרות מעין או בורות למים לשתות

[8] שהרי גם הם צריכים לשתות; ועל שם כלי ששותין בו משקין שקורין 'פתיא' בלשון ארמי - קרי ליה 'כריא דפתיא'

[9] שאין יוצאין בעלי בתים עצמן באכלוזא ובאוכלוסא לחפור, אלא גובין מעות ושוכרין פועלים

[10] גנאי הוא להן

[11] כשמעלת שרטון ונופלים בה אבנים ומעכבין מרוצת המים וכורין ומנקין אותו להעביר מכשוליו

[12] כשהעליונים מתקנין כנגדן למעלה - יש על התחתונים לסייען, שמכשולין העליונים מעכבים מים מלירד, נמצא תיקון העליונים לעזרת התחתונים

[13] אבל

[14] העליונים אין צריכין לסייע את התחתונים כשמתקנין למטה: שתיקון של מטה אינו לעזרת עליונים, אלא לרעתם: שכל זמן שהמים רצים למטה - הנהר מתמעט למעלה, והשדות שלהן מתייבשות

[15] כגון בעיר שהמים קשים להרבות טיט ולקלקל את הדרכים ועושין להם חריץ במורד להוריד המים חוץ לעיר: אם נתקלקל החריץ כנגד התחתונים, וכורין להם - העליונים צריכים לסייע את התחתונים לכרות כנגדן: שכל זמן שלא ירדו המים התחתונים חוץ לעיר - יעמדו העליונים במקומן; אבל תחתונים אין להן לסייע לעליונים לכרות למעלה, שכל זמן שלא ירדו העליונים למטה - טוב להן לתחתונים

[16] בפני עצמה כשמגעת כנגדה אין אחר מסייעה

[17] מים סרוחין מי מטר

[18] חריץ מתוקן להוריד מי גשמים בו

[19] מסייעות אותה לתקן כנגדה, כדפרישית לעיל

[20] בשני הפרסיים היה הקרקע מופקר לכל הקודם להחזיק בו ולפרוע למלך טסקא, דהוא מס של קרקע; ואם בא אחד ומחזיק על שפת הנהר מקום שהספינות עולות לנמל, וצריך מקום פנוי הרבה לפורקי משאות לספינות ולטוענין מתוכן, ומוציאין וזה החזיק לבנות שם בנין או לחרוש ולזרוע

[21] שמקלקל מקום לרבים

[22] אבל

[23] מדינא

[24] לאותן הלוקחין שדות שעל שפת הנהר

[25] קני לך השדה עד תוך הנהר מלא צואר הסוס

[26] והלוקחין גודרין גדירן רחוק מן הנהר שלא לקלקל את מקום הרבים, ואם בא אחד והחזיק מן הגדר ולצד הנהר

[27] לפי שהיא קנויה לבעל הגדר עד תוך המים

[28] שדה העומדת ליקח בטסקא, ושדות שני אחים סמוכין לה מכאן מכאן

[29] אם אינן לא אחים ולא שותפים אלא מכח מצרנות באין על המחזיק ואומרים "אנו היינו מצפים לקחתה, שאנו צריכין לקרקע", וטוב לכל אחד לקנות בסמוך לו ולא ליקח במקום אחר

[30] דלא איכפת לן לדינא דבר מצרא כלל

[31] דבר שאי אתה נחסר כל כך שתמצא קרקעות במקום אחר, ולא תטריח על בן המצר להיות נכסיו חלוקין

[32] שדה היוצאה לימכר,

[33] ובא אחר ונטל רשות מבן המצרן, ו

[34] דאי לא קנה מיניה - מצי אמר ליה: "משטה הייתי בך כדי להעמידה על דמים הראויין לה, שאם באתי אני אצל הבעלים - היה מעלה לי בדמים בשביל שחביבה עלי"

[35] אם כן אין קניינו של זה כלום

[36] אם

[37] ארעא

[38] דבר מצרא אייקר או זול, ולא יוסיף ולא יגרע הלוקח מלקבל דמים שנתן בה: דכי אייקר - רווחא דבר מצרא הוא, וכי זול - פסידא דבר מצרא הוא

[39] דגבי דהאי הוא דאוזיל

[40] של מוכר: שדות המוכר מקיפות לה מכל צד

[41] דבר העשוי לימכר לעצמו, שאינו דומה לשאר שדות הסמוכות לה

[42] ואין מצרני המוכר יכולים לסלקו, שהרי יש ביניהן הפסק

[43] "אם באתי ליקח אצלם – יסלקוני; אקנה אני בית סאה באמצע, ואהיה אני מצרן לכל רוח, ואקנה אני אחרי כן לכל צד, ולא יוכלו לסלקני מן המחצה ומן הנותר לכל רוח"; הלכך: מהשתא מסלקינן ליה

[44] דודאי מכר הוא, שאין כותבין אחריות על המתנה

[45] בכל מקום שהן: זו במזרח וזו במערב, ויצאו מצרני אחת מהן וערערו

[46] שלא תקנו חכמים ללוקח להסתלק לעשות הישר והטוב לבעל המצר שהוא רעה למוכר: שזה לא יקנה השאר, שימשוך את ידו בשביל זו; ובמקום פסידא דמוכר לא תקון דינא דבר מצרא, כדאמר לקמן: הני ציירי והני שרו - לית בה משום דינא דבר מצרא

[47] ואין לך ישר וטוב מזה

[48] ואין לנו לומר על דינא דבר מצרא 'ועשית הישר והטוב' אלא ללוקח: שהמוכר אומר לו [לבר המצרא המתנגד למכירה] "מה עשיתי לך! אם ארצה לא אמכרנה לך, ותהא בידי" אבל ללוקח נאמר 'משוך ידך ויקחנה זה'

[49] למוכר

[50] מחמת העכו"ם

[51] אם מכרה למי שממושכנת לו

[52] שזה – 'שכן' - מצרן מכולן, שכולו שכונה בידו

[53] אם המוכר זה מוכרה מפני שהיא רחוקה ממנו, ורוצה לקנות אחרת בקרוב

[54] לפי שאין לנו להפסיד מוכר משום 'טוב וישר' דמצרן: דכשם שעלינו לעשות טוב לזה - כך עלינו לעשות טוב לזה, ואם באנו לעשות איחור בדבר - שמא בין כך ובין כך תמכר זו שהיה רוצה זה לקנות

[55] וכן

[56] לפרוע כסף גולגלתא למלך

[57] למזון אלמנה והבנות: שבית דין מוכרין בנכסי יתומין

[58] וכן לקבור את המת

[59] וכיון דמשום רווחא דיתמי לא משהינן למילתא, פן יכעוס שוטר המלך, וכן חסרון מזונות, ולבזיון המת - כל שכן דמשום בר מצרא לא משהינן מילתא לאודועי

[60] מכר לאשה - לא מסלקינן לה, דלאו אורח ארעא לאהדורי ולבקש מי שיש לו קרקעות למכור, ומה שבאה לידו ראשון - אין לנו לומר 'ועשית הישר והטוב' להרחיקה מעליו; וכן יתמי ושותף שמכר לו לחבירו חלקו בשדה שהן שותפין בה - אין לנו לסלקו משום דינא דבר מצרא, ולומר 'אין אתה בא בחלק חבירך, אלא כאחד המצרנין ויקחנה עמך' אלא כיון דלא נתברר חלקו - והרי הוא כשכן בכולה

[61] נראה בעיני דלאו בדינא דבר מצרא איירי, אלא להשיא עצה דרך ישר וטוב למוכר: שאם יש לו שדה למכור, ובאו עליה ללוקחו שכינים הדרים אצלו בדירה, ושכן שיש לו בשדה ששדותיהן סמוכות זו לזו, וזו שיש לו למכור אינה סמוכה למצרן - שכיני העיר קודמין; ואני לא דקדקתי בה מפי רבינו כל צרכי, ועד הנה פירשתי דבמצרן דיליה קאמר [כמו שפרשו התוספות!]; והשתא לא נראה לי: דאם כן הוה ליה למיתנינהו בהדי הנך דלעיל, ולמימר הכי: 'לאשה וליתמי ולשותפי ולשכיני העיר ולת"ח לית בה משום דינא דבר מצרא'; מאי שנא דשני בלישנא דכולי שמעתא למינקט לישנא ד'קודמין'? ותו: דקאמר 'שכן ותלמיד חכם - תלמיד חכם קודם': אי האי 'שכן' - מצרן הוא, אמאי תלמיד חכם קודם? תלמיד חכם לאו בר 'ועשית הישר והטוב' הוא? - דהאי ועשית אלוקח שדיוה רבנן, כדאמרינן לעיל גבי זבין לעכו"ם: 'עכו"ם לאו בר ועשית כו'!? ותו: 'קרוב ותלמיד חכם' - מאי דינא דבר מצרא איכא? ואי תימא כששניהן מצרנין - אטו משום דתלמיד חכם הוא - משלח גלימא דאינשי?

[62] מצרן שבא לעורר על המקח מביא מעות שמשקלן טוב יותר על של לוקח, אבל של לוקח - טבין וחריפין במטבע היוצאה יותר משל מצרן, ואי נמי איפכא

[63] דאמר ליה המוכר "בהא ניחא"

[64] לוקח ומצרן ששלחו מעותיהן:

[65] של מצרן

[66] צרורין וחתומין, וזה ירא להתירן שלא יאמר "יותר היו"

[67] ושל לוקח

[68] מותרין

[69] דפסידא דמוכר הוא, דאמר "לזוזי צריכנא"

[70] מילתא באפי נפשיה היא:

[71] מצרן שאמר

[72] שאנו אומדין אותו דאפשר לו לקיים דבריו

[73] בנין שעליה

[74] שלא למכור הבנין לאחר, דהואיל והוא בא למוכרם, וזה צריך לה - טוב שיהיה בִּניָנו בקרקע שלו, ואיכא 'הישר והטוב'

[75] שהוא אינו חשוב 'שכן': לכשיגיעו שניו - עומד להסתלק מיניה

[76] שמכר לו דקלין בשדהו להניחן שם עד זמן פלוני או עד שיבשו

[77] המצרן חפץ בה לזריעה, והלוקח צריך בה לבנין בית

[78] דבתי

[79] בית דין לא תקנו כאן עשות ישר וטוב, שזו טובה מזו

[80] שן סלע מפסיק בין שדה זו לשדה של מצרן

[81] הדקלים הכפופין וסמוכין זו לצד זו ומסוגרין כאותן שקורין 'פלשיירי' בלע"ז

[82] המצרן

[83] שורות המענה

[84] משדהו לתוך שדה זו

[85] שמערער כל אחד על מצרנותו

[86] בארבע אלכסונות שיהא כל אחד נוטל בה על פני כולה סמוך לו כזה  ; ולשון 'קרנזיל': זיל בה לקרנות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]

[86]